הערוץ הראשון ראשון, הערוץ השני שני

השידור הציבורי – שלך ובשבילך, יוסי

נכון שלא קולגיאלי לחשוף מקורות של עיתונאים, אבל לכל כלל יש יוצא מן הכלל, ולכן הפעם – באופן חד פעמי – אחרוג ממנהגי ואנסה לחשוף את אחד ממקורות המידע של יוסי מזרחי מחדשות ערוץ 2. לפני הלינץ' הצפוי לי כעבריין אתי וכמי שעומד ללכת בדרכיו הקלוקלות של אבירם זינו, אקדים ואומר להגנתי שהמקור שאני עומד לחשוף ממש אינו עלום, ואפילו מאוד מוכר, ומפיץ מידע מעניין מדי יום לא רק ליוסי מזרחי, אלא לציבור כולו. מדובר בערוץ 1. שנתחיל? יאללה.

לפני שלושה שבועות ויום, ביום רביעי ה-24 ביוני, שודרה בתכנית "מבט שני" בערוץ 1 כתבת תחקיר מהדהדת של אבנר הופשטיין על התנהלותו הבעייתית של ז'קי סבג, ראש עיריית נהריה. כעבור שלושה ימים בלבד, ב-27 ביוני, שידר יוסי מזרחי ב"חדשות סוף השבוע" כתבת תחקיר משלו על התנהלותו הבעייתית של אותו ז'קי סבג, ראש עיריית נהריה. אמנם מזרחי התמקד בבית החולים בנהריה (שלא הוזכר כמעט בכתבה בערוץ 1), אבל יום לפני שידור התחקיר הראשון העלה עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת התעודה בערוץ 1, איתי לנדסברג-נבו, את הפוסט הבא בדף הפייסבוק שלו: "אל תגידו שלא ראיתם את זה קודם כאן ובערוץ הראשון (בעת שאחד הערוצים המסחריים מתרוצץ כרגע בניסיון לחטוף אייטם, לאחר שנודע לו על תחקיר מבט שני בנהריה)".

בזאת לא תמו סיפורי נהריה. לפני שבועיים, ב-2 ביולי, פורסמה ב"מבט" כתבת פולו-אפ של הכתב בצפון, רובי המרשלג, על סייעת בגן ילדים בעיר שפוטרה לאחר שהעזה לשתף את תחקיר "מבט שני" בדף הפייסבוק שלה. כעבור חמישה ימים שידר גם מזרחי בתכנית "שש עם" אייטם משלו על אותה סייעת מגן ילדים בנהריה, שפוטרה לאחר שהעזה לשתף את תחקיר חדשות 2 בדף הפייסבוק שלה. ומה עם קרדיט לערוץ 1? אולי בהזדמנות אחרת.

שתי הדוגמאות שהוזכרו הן לא היחידות שבהן מזרחי עסק בנושאים שונים לאחר ששודרו  בערוץ 1. במרץ 2013 שודרה ב"מבט שני" כתבה של אמנון בנימין על סמי הפיצוציות. כעבור כחודש, באפריל 2013, שידר מזרחי ב"אולפן שישי" תחקיר על סמי הפיצוציות (שעליו גם זכה באותה שנה לפרס פרימור של הרשות השנייה).

בדצמבר 2013 שודרה ב"מבט שני" כתבה אחרת של אמנון בנימין על דילמת גיוסם של נוצרים לצה"ל. הפעם זה אמנם לקח קצת זמן, אבל כעבור כשמונה חודשים, באוגוסט 2014, שידר גם מזרחי כתבה באותו הנושא.

יוסי מזרחי, תרצה להגיב?

"דבר עם גיא סודרי. מה רע בסודרי?".

בחדשות 2 נמנעו מלהגיב, אולם גורמים בחברה מסרו: "אולי ב'מבט שני' סטנדרט העבודה הוא תחקיר בתוך יום. יוסי מזרחי עבד על תחקיר בית החולים בנהריה במשך שבועות, וחלק ממנו שודר באותו היום שבו שודרה התוכנית בערוץ 1. ובכלל, אנו מודים לחברים ב'מבט שני' שגילו את תופעת סמי הפיצוצייה. רק נציין שלאחר התחקיר של 'אולפן שישי' שונה החוק והותאם על פי הממצאים שהובאו בתחקיר".

אמנון נויבך VS קרן נויבך

למי אין לעיתים מחלוקות בוערות עם ההורים בארוחת יום שישי בערב? במקרה של קרן נויבך, מגישת התוכנית המשובחת "סדר יום" בקול ישראל, לא מן הנמנע שייתכן שקיימת חפיפה בין הנושאים שבהם היא מרבה לעסוק בימי חול לוויכוחים המשפחתיים עם אבא בערבי שבת, אבל נתחיל, כרגיל, מהאמצע:

בתכניתה עוסקת נויבך רבות בסוגיית הסכם הגז שמגבש ראש הממשלה עם נובל אנרג'י ויצחק תשובה, ולא מהססת להביע, גם ברדיו וגם בציוציה בטוויטר, התנגדות נחרצת ומנומקת להסכם המתגבש. לפני כחודש אמרה כי "מה שמטריד הוא שבנימין נתניהו, חסיד השוק החופשי, האיש שמבקש לשבור את הרגולציה 'עם גרזנים', הפך לידידו הטוב ביותר של המונופול שהוא ההפך המוחלט מהשוק החופשי". בשבוע שעבר זכתה לשבחים חמים מאביר המלחמה בריכוזיות, גיא רולניק, בעקבות ראיון שבו עשתה חיים לא קלים ליו"ר חברת דלק קידוחים, גדעון תדמור. והנה עוד כמה ציוצים מני רבים של נויבך נגד מתווה הגז:

אביה של קרן נויבך הוא יו"ר הבורסה, אמנון נויבך, שבכל הנוגע לנושא הבוער בעצמותיה של בתו חושב די שונה ממנה. את דעתו בעניין הביע נויבך האב ביום שלישי לפני שבועיים, לאחר שרם בלינקוב, לשעבר הממונה על התקציבים במשרד האוצר, העלה סטטוס שכל כולו בעד מתווה הגז המתגבש. "זה ממש בון טון להיכנס בטייקונים ובפוליטיקאים שמיודדים איתם. זה אפילו עוד יותר מהנה חלק מהאנשים, להיכנס בנתניהו. אבל בעניין הגז, לפחות, אני מסרב להצטרף לעליהום", כתב בלינקוב. "אחד האנשים המרכזיים בגיבוש המתווה הוא יוג'ין קנדל , ראש המועצה הכלכלית שהוא גם פרופסור לכלכלה. מספיק להכיר את מקצתו בכדי להבין ששיקולים מקצועיים ושיקולי טובת המשק הנחו אותו. האם יש כאן שימור מונופול? ההיפך! פיצול אחזקות. אמנם תחרות בין מעטים אך לא מונופול! מה מציעים המוחים? פיקוח? אין רע ממנו!!! האמנם מחיר יקר? קשקוש אחד גדול ודמגוגי".

בתגובה לפוסט כתב אמנון נויבך: "רמי, לצערי אתה צודק ב-100 אחוז, אך הפופוליזם סוחף את כולם כבצונאמי ואיש לא עוצר לרגע לחשוב".

בלינקוב השיב: "כי הפופוליסטים לא נושאים באחריות. להשמיץ את יוג'ין זה לרדת הכי נמוך".

על כך ענה נויבך: "אגב, גם בזה אני מסכים איתך, וזאת מתוך היכרות אישית עם האיש".

לפני שבועיים פורסם ראיון שער עם נויבך ב"אחד העם", מוסף מסחרי של "גלובס", וגם שם הוא ביטא את דעתו החיובית על התערבותו של נתניהו בנושא הגז, אם כי באופן מרומז יותר. "אני, למשל, לא נבהלתי מכך שראש הממשלה החליט להיכנס לתמונה בתחום הגז ולראות שיקולים אחרים", אמר. "אז נכון יש ויכוח, כן מונופול הגז, לא מונופול הגז, אבל הדיון הוא הרבה יותר רחב מאשר רק רגולטור אחד יקבל החלטה, ועוד בנושא כל כך רגיש".

אמנון נויבך, כשכתבת בעניין הגז שהפופוליזם סוחף את כולם כצונאמי, התכוונת גם לבתך קרן?

"שיהיה לך ערב נפלא, שמחתי לשמוע אותך ושיהיה הכול טוב".

קרן נויבך, יכול להיות שעמדתך בנושא הגז נובעת טיפ-טיפה גם ממרד נעורים מאוחר?

"בדומה לאבי, גם אני מאחלת לך אחר צהרים נפלא. מגוון דעות זה דבר מעולה. זה קורה במשפחות הכי טובות. ממליצה בחום".

ליברמן בעד? דן מרגלית נגדו. ליברמן נגד? דן מרגלית עדיין נגדו

ואם כבר ענייני גז: מה צריך ח"כ אביגדור ליברמן לעשות כדי שדן מרגלית יהיה מרוצה? להצביע בעד העברת הסמכויות משר הכלכלה לממשלה בנושא מתווה הגז, או שמא להצביע נגד? מסתבר שלא זה ולא זה יועילו במיוחד ליו"ר מפלגת ישראל ביתנו, כדי לרצות את בכיר עיתונאי "ישראל היום". למה? תשמעו סיפור:

לפני נצח, כלומר ביום שני לפני שבועיים וחצי, היו אמורים חברי הכנסת להכריע בנושא העברת הסמכויות מאריה דרעי לממשלה. ערב ההצבעה, כאשר נדמה היה לרגע שליברמן ומפלגתו יתמכו בקואליציה ויצביעו בעד העברת הסמכויות, צייץ מרגלית את הטרוניה הבאה: "מרטין שלאף יציל את נתניהו – בהצבעת ליברמן – בהצבעה על הגז. לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב, מפני שהוא מינו".

אלא שביום ההצבעה המיועדת, בניגוד לתחזיתו הנחרצת של מרגלית, התברר שליברמן דווקא אינו תומך בהעברת הסמכויות על מתווה הגז לממשלה ואינו מתכוון להציל את נתניהו. למרות זאת, גם למחרת לא היסס מרגלית לכסח ב"ישראל היום" את יו"ר ישראל ביתנו. "אם אביגדור ליברמן פטריוט כה גדול, הסבור כי מתווה מכירת הגז ראוי ונכון לבצעו, כיצד חסם אותו מלצאת לדרך רק בגלל שיקולים צרי עין של אינטרס מפלגתי?", כתב.

השבוע, בהקשר לגמרי אחר, נזכר מרגלית באחד הסיפורים מ"ילקוט הכזבים". הביקורת שלו על ליברמן הזכירה לי מעשייה אחרת מספרם האלמותי של דן בן-אמוץ וחיים חפר: הסיפור על מורדוך הדייג, שלא משנה מה עשה – חבריו קבעו שאין לו אופי.

דן מרגלית, תרצה להגיב?

"קשקשן. תכתוב מה שאתה רוצה".

דברים בשם אומרם (1): לכאורה המפסיד הוא יונתן רושפלד

פרס הטיימינג של השבוע מוענק ליונתן רושפלד. הנה מה שכתב השף והשופט מ"מאסטר שף" ב-2 ביולי בחשבון האינסטגרם שלו:

שופט ב"מאסטר שף" ומי מרוויח? ynet ו-mako מנהלים קרב פוליטי מיום היוולדם. לכאורה המפסידים הם אנחנו, כוכבי "קשת". "ידיעות" לא מציג אף הישג או דעה של אף אחד מהשופטים חיים כהן, אייל שני או אנוכי. זו טיבה של תחרות מסחרית ואני יכול להבין אותה בקלות. תמים אני לא. אבל המפסיד העיקרי הם אתם ואני, קוראי "ידיעות". מדורי האוכל צבועים באותם צבעים כבר שנים. נוני, אתה גאון תקשורת. אבי ניר, אתה גאון תקשורת לא פחות. אז!!! תתקשרו וכולנו נרוויח, במיוחד אתם, קוראי "ידיעות", ואתם, צופי "קשת". פשוט יהיה יותר טעים לכולם.

עד כאן הפוסט הנרגש של רושפלד. אלא ששמונה ימים בלבד לאחר העלאתו – הפתעה הפתעה – חנך השף חיים כהן, עמיתו של רושפלד לכס השיפוט ב"מאסטר שף" של "קשת", טור אוכל חדש דווקא ב-ynet.

יונתן רושפלד, יכול להיות שאתה אחראי להתחממות המסוימת במלחמה הקרה?

"יכול להיות".

איך זה שכל המהלך הזה קרה מתחת לאפך? מה, חיים כהן לא עדכן אותך מה מתבשל?

"קודם כל הוא לא חייב לעדכן אותי. אני שמח שחיים כותב שם. מה שנקרא, אני מחזיר את הדברים פנימה. אם חיים כותב ב-ynet אז הכול בסדר ואם כולם יכתבו על כולם יהיה נהדר".

הצהרת בלפור (5): ואולי תבוא איזו נחמה

הבלפוריסט נשמע ממוקד מטרה. "אתה רואה, הורביץ?", הוא פתח בשביעות רצון עצמית. "שוב התברר שעיתונאי שמנסה להתנכל לבוס סופו שיאכל אותה בגדול".

אתה מוכן להיות טיפה יותר ספציפי?

"אשיב לך בשאלה", ענה הבלפוריסט. "זוכר שאבירם זינו פרסם ב'מעריב' את הכותרת הזדונית הזו?".

זוכר, אבל די מהר דאגתם לשנות אותה, לא?

"לא אנחנו", תיקן הבלפוריסט. "בזכות ההתערבות האינטנסיבית של הבוס, נולדה הכותרת המתוקנת הזו".

נו, אבל על זה כבר דיברנו. מה חדש?

"כאילו שאתה לא יודע", גיחך הבלפוריסט. "מה שחדש כמובן הוא שאותו אבירם ממש הוקע בשבוע שעבר – ובצדק – על ידי כל הקולגות שלו, אחרי שחשף בפני חוקרי מח"ש את המקור לכותרת הזו. אפילו דליה ממועצת העיתונות חמה עליו אש, וניצלה את התכנית של רזי בגל"צ כדי לפנות לציבור בבקשה להגיש נגד אבירם תלונה לבית הדין לאתיקה. ככה ייעשה לעיתונאי אשר חפץ במפלתו של הבוס".

ומה לגבי המקור של אבירם לאייטם הזה? עליו אתם לא כועסים?

"חס וחלילה, ואנו משתתפים מעומק לבנו באבלה הכבד של משפחת ברכה. מה שמזכיר לי מכתם לא רע שאני די מחבב".

איזה מכתם? זו שיואב יצחק דקלם בשבוע שעבר? "אחרי מות קדושים אמור"?

"דווקא לא. אני מדבר על המכתם 'המתים אינם נושכים'".

טוב, טוב. נדמה לי ששמעתי מספיק. יש עוד משהו שאתה רוצה לספר לי?

"כן, תמסור לאורי שכדאי מאוד שייזהר".

איזה אורי? אורי משגב? אורי אבנרי? אורי בלאו?

"החלטת להמר על שלושת הטנורים של השמאל, הורביץ?", גיחך הבלפוריסט. "רק הבריטון גדעון לוי חסר לנו כאן. לא, האמת שאיתם אנחנו דווקא מסתדרים. הם אפילו מוסיפים לנו מנדטים. אני דווקא התכוונתי לבוס הישיר שלך, אורי רוזן".

למה? מה הוא כבר עשה?

"קבל כותרת ותמונה שפורסמו אצלכם ביום שלישי", נבח הבלפוריסט.

קיבלתי.

"נו, הורביץ? ומה לדעתך רצה לרמוז העורך שחיבר בין התמונה לכותרת?".

מה באמת?

"אתה לא העיפרון הכי חד בקלמר, נכון?", התרגז הבלפוריסט. "לא משנה. מה שחשוב הוא שבזכות התערבות עצבנית במיוחד של הבוס התמונה הוחלפה במהירות, וגם כותרת המשנה. הנה, תראה בעצמך".

הבנתי אותך. תגיד למה אתה מסבך אותי עם הבוסים? למה אתה לא נותן ל"העין השביעית" את החומרים האלה? אין לך משהו אחר בשבילי?

"מה עוד תרצה לשמוע?".

לא יודע. אולי מה מצב היחסים העדכני שלכם עם "ידיעות"?

"רע, תודה", "עדכן הבלפוריסט. "אבל יש לי חצי נחמה בשבילך. בעצם, למה להסתפק בחצי? יש לי בשבילך נחמה שלמה".

איזו נחמה?

"נחמה דואק, כמובן", צהל הבלפוריסט. "רק ביום שני האחרון היא הנחתה מושב ביום עיון שאירגן העיתון הקטן של הפטרון הגדול יחד עם המכון הישראלי לדמוקרטיה. הנה, קבל תמונה".

"ראית, הורביץ?", המשיך הבלפוריסט. "אגב, גם עמוס ירון, אביו מולידו של עורך העיתון שאין לנקוב בשמו, נטל חלק באירוע המכובד לציון עשור להתנתקות. הנה, קבל גם תמונה שלו".

רגע, והבוס חי עם זה בשלום?

"למה אתה מדבר עליה בלשון זכר, הורביץ?", השתומם הבלפוריסט. "שכחת מי באמת הבוס?".

כתבנו בכנסת, עקיבא נוביק, מציץ מאחורי תמר

ביום רביעי האחרון עבר עקיבא נוביק בהצלחה את טבילת האש הראשונה שלו באולפן המהדורה המרכזית בחדשות 10. אבל עוד לפני כן, ביום שלישי שעבר, יכלו צופי המהדורה להבחין בכתב החדש בכנסת מביט למצלמה מרחוק למשך 12 שניות ארוכות, לא הרחק מכתפה השמאלית של תמר איש-שלום (מסומן בעיגול).

עקיבא נוביק, עד כדי כך בער לך כבר להיות מפורסם?

"זה לא הייתי אני. זה עמית סגל".

מרדכי גילת VS שלום ירושלמי

עד כמה נדיר שעיתונאי המועסק אצל שלדון אדלסון יתקוף קולגה שמועסק אצל אותו מיליארדר ממש? די לא שכיח. ובכל זאת, בשישי האחרון מתח מרדכי גילת ב"ישראל היום" ביקורת נוקבת על התנהלותו של עיתונאי מאוד ספציפי בנוגע לסיקור פרשת הרב פינטו. "בסיפור הזה של 'אין סופיות לבדיקה' צמחה כנראה החלטת ברכה לשים קץ לחייו", כתב גילת. "מה פירוש אין סופיות לחקירה כאשר בפרקליטות ובמח"ש יודעים שהאיש שמושך בחוטים הוא נוכל סדרתי, חלאת אדם, שקרן, רודף נקמה? כאשר יודעים מי בתקשורת תומך בעבריין, מי משרת בהתנהגותו את האינטרסים של הרב המושחת, מי רציני ומי לא? יש כאלה, להערכתי, אנשים ספורים שהפרקליטות מזהה, לרבות אותו פרשן שמקורבי הרב מנעו בשעתו את פיטוריו מעיתון מסוים, וכצפוי הוא התייצב כעבור זמן לימין הפושע".

ישנו רק עיתונאי אחד שעונה לתיאור של גילת: זהו שלום ירושלמי, כיום הפרשן הפוליטי של "מקור ראשון", שהרב פינטו טרח בשעתו להרים טלפון לידיד ותיק שלו, נוחי דנקנר, בעת שזה היה בעל השליטה ב"מעריב", כדי למנוע את פיטוריו. בחודשיים האחרונים פרסם ירושלמי שני טקסטים בעד הרב פינטו. במאמר האחד, שפורסם קצת יותר מחודש וחצי לפני התאבדותו של ברכה, הלין ירושלמי על כך שהשופט לא התחשב במחלתו של פינטו ולא הקל בעונשו; במאמר האחר, שפורסם חמישה ימים לאחר התאבדותו של ברכה, קבל ירושלמי על כך ש"הטרנד בימים האחרונים הוא להתנפל על הרב פינטו, להאשים אותו ברצח. העיתונאים מתחרים ביניהם בכסאח כלפי הרב וחסידיו". בשני המאמרים נתן גילוי נאות על היכרותו ארוכת השנים עם הרב המורשע, אך לא על כך שפינטו דאג למנוע את פיטוריו. לאור הסיטואציה העדינה יתכן שמוטב היה שירושלמי לא יכתוב על הרב פינטו, מטוב ועד מצוין.

שלום ירושלמי, תרצה להגיב?

"לא".

רון מיברג VS עמוס שוקן ואלוף בן

זה מסתמן כלהיט הרשמי של הקיץ. כמו באוגוסט 2014, כך גם ביולי 2015 יוצא רון מיברג למתקפת ציוצים עזה נגד "הארץ", נגד המו"ל, עמוס שוקן, ונגד עורך העיתון, אלוף בן. העילה הפעם: הפניה מרומזת ואנינה (בתמונה) שהופיעה ביום רביעי שעבר דף הבית של אתר "הארץ".

הנה מקבץ חלקי ממה שהיה לאיש שלנו במיין לצייץ על ההפניה הנ"ל:

חולה על "הארץ". למעלה כתבה במלאת שנה ל"צוק איתן" ומתחתיה השאלה הדוחקת מאיפה נכנסו לחיינו המונחים בולבול, זין, זרג ופין. בית בושת עיתונאי.

לעיתים נדמה לי כי רק חולה מין מזהה את מחלת הנפש המינית של "הארץ". את ההחלטה המערכתית לא להוציא יום ללא עירום, פורנוגרפיה וקריצות לקורא הנחות.

אף אחד לפני אלוף בן לא הוריד את "הארץ" במכנסונים לוהטים לחולות תל ברוך. לא חנוך מרמרי, דיוויד לנדאו ודב אלפון. לבסוף מצא שוקן מישהו שחש אותו.

ההחלטה להשתמש במילה "זין" בכותרת בעיתון השואף למצח הגבוה של ה"ניו יורק טיימס" היא נקודת ציון משמעותית בהתרסקות העיתונות הישראלית.

בעבר תהיתי כיצד נכנס "הארץ" לניתוח לשינוי מין טרם שהחליט האם הוא רוצה להיות קייטלין או ברוס ג'נר. כעת הגיעה התשובה עם ריבית על תהייתי: שניהם.

אסתכן ואומר שלפחות חצי מעיתונאי "הארץ" אינם גאים היום בעמוד הבית של האתר שלהם כפי שאינם גאים בו בימים אחרים.

קשה לעיכול אף יותר היא תחושת העליונות זחוחת הדעת המרוחה בחיוך ציני מתנשא שבה מכסה עורך דמיקולו כאלוף בן את העיתון שפעם היה תקווה לשפיות.

מדוע צריך גידי וייץ לחלק פיסת נדל"ן עיתונאי עם תולדות הזין?

אני רואה עיתונים טובים בעולם והם אינם מרשים לעצמם את המחוזות הירודים של "הארץ".

עמוס שוקן ואלוף בן נמנעו מלהגיב.

הגרלה מעולה ומגעילה

ביום חמישי שעבר השתתפה הפועל ירושלים בהגרלה לשלב הבתים ביורוקאפ. האם היא תזכה להתמודד מול קבוצות נוחות או מאתגרות? תלוי כמובן את מי שואלים. על פי ynet (למעלה) זכתה אלופת המדינה להגרלה נוחה; לעומת זאת על פי "וואלה!" (למטה) נאלצה הפועל ירושלים להתמודד עם הגרלה קשה.

בלעדי פעמיים

הציטוט: "בלעדי: תמונות ראשונות של גל גדות ומוקי בקמפיין חדש" (כותרת לאייטם של אפרת וכטל ב-pplus, מדור הרכילות של ynet, 1.7.2015, בשעה 15:12).

המציאות: בלעדי? תמונות ראשונות? לא ממש. שמונה דקות לפני האייטם ב-ynet, בשעה 15:04, פרסם שי ארזואן ב"וואלה! סלבס" צילומים של גל גדות ומוקי מאותו קמפיין ממש. בשני המקרים, כמובן, עומד מערך יח"צ מאחורי הסקופ הלוהט למחצה.

ב-ynet נמנעו מלהגיב.

דברים בשם אומרם (2): אפס התאבדויות

קצין המשטרה אפרים ברכה התאבד בראשית השבוע. רק באתר רדיו קול חי ברכה לא שם קץ לחייו אלא נפטר (בשיבה טובה? בטרם עת?).

הנה:

"הלם במשטרה: ראש יאח"ה תת-ניצב אפרים ברכה נפטר בפתאומיות.

בנצי לייזרוביץ, י״ח בתמוז תשע״ה, 05/07/2015, 9:05

הלם במשטרת ישראל: ראש יאח"ה תת-ניצב אפרים ברכה נפטר הלילה באופן פתאומי".

(חיים זיסוביץ' בדף הפייסבוק שלו, 10.7.2015)

מרדיו קול חי נמסר בתגובה: "תחנת הרדיו החרדית 'קול חי', כמו גם אתר האינטרנט של התחנה, מעבירים את התכנים לקהל המאזינים בהתאם לטרמינולוגיה המקובלת במגזר החרדי. יחד עם זאת יש לציין כי המונח 'נפטר' אינו חוטא לאמת".

מניין הימים (4): האם אובמה ונתניהו ייפגשו? בינתיים לא

איך הזמן טס כשמציקים: בדיוק 30 ימים חלפו מאז שהפרשן הצבאי של "ידיעות אחרונות", אלכס פישמן, פרסם את הכותרת הראשית הבלעדית שלפיה ברק אובמה הזמין את בנימין נתניהו לפגישת פסגה, הצפויה להתקיים ב-15 או ב-16 ביולי. עוד ביום הפרסום, 16 ביוני, הוכחשה הכותרת על ידי גורמים בוושינגטון ובירושלים. פישמן, מצידו, התעקש כי הידיעה נכונה, מה שגרם לנודניק מ-mako לתהות מדי שבוע האם הוא שיחק אותה בגדול או התפדח בבינוני.

ובכן, לאור העובדה ש-16 ביולי, המועד שקבע פישמן, מתרחש ממש בעת פרסום שורות אלה, לא נותר אלא להשהות לעת עתה את הצל"ש לפישמן, ולשקול בחום הענקת טר"ש. כמובן שאם בעתיד הממש קרוב אכן תיערך פגישה בין אובמה לנתניהו, תשקול ועדת הערר הקפריזית של "מי נגד מי" להפוך את החלטתה.

אלכס פישמן, תרצה להגיב?

"קרה משהו מאז פרסום הידיעה. ההסכם נחתם באיחור של שבועיים, והיו מאז גם הרבה שינויים נוספים בגישה הישראלית לטיפול במשבר הגרעין. הפגישה תתקיים מיד לאחר אשרור ההסכם בקונגרס".

שיר לשלום

תנו לשמש לעלות, לבוקר להאיר, ביקשתי בנימוס, אבל אף אחד לא הקשיב. מזל שהטלפון צלצל. על הקו היה הקונספירטור.

"נו, הורביץ", הוא פתח בטקסיות משהו, "מה יש לך לומר על השלום שנחת עלינו פתאום?".

"אתה בטח מתכוון להסכם הגרעין ההיסטורי בין איראן למעצמות?", גיששתי בזהירות.

"את הנושא הטעון הזה אני אשמור ברשותך לתותחים כמו אודי סגל וברק רביד", הקדיר הקונספירטור את קולו. "אתה תאלץ להסתפק בחומרים בסיסיים יותר, כמו השלום של שרון".

"אריאל שרון הלך לעולמו כבר לפני שנה וחצי", הזכרתי לקונספירטור. "וחוץ מזה, תזכיר לי על איזה הסכם שלום הוא בדיוק חתם?".

"של נעליך מעל רגליך כשאתה מזכיר את אריק", התלהט הקונספירטור. "דיברתי על שרון גל".

"שרון גל?!".

"הוא ולא שרף".

"ואיזה שלום בדיוק שרון גל עשה?", התחלתי לאבד סבלנות. "הרי שלום זה לא בדיוק הדגל הראשון, או השני, או העשירי, שמניפה המפלגה שלו".

"סוף סוף אתה שואל שאלה לעניין", החמיא הקונספירטור. "קבל תמונה".

"למה שלחת לי דווקא את הצילום הזה?", הסתקרנתי.

"תגיד לי, הורביץ, איך זה שהבוסים עוד לא שלחו אותך לדרום חולון עם כרטיס לכיוון אחד?", התעצבן הקונספירטור. "שכחת כבר את חילופי המכות בין שרון לגיא, שנגמרו בחולצות קרועות, בתקופה שבה שרון עדיין הגיש את 'לילה כלכלי'? והנה, עכשיו יש ביניהם שלום, עד כדי כך שהם יכולים לשוחח בנחת על נושא הומני ורגיש כמו עונש מוות למחבלים".

"הבנתי", אמרתי באכזבה גלויה. "איכשהו קיוויתי שתבשר לי על שלום רציני יותר".

"מה כבר יכול להיות רציני יותר משלום בין שרון לגיא?", השתומם הקונספירטור.

"לא יודע", אמרתי בהיסוס. "אולי שלום עם הערבים?".

"אז תדע לך שגם בנושא הזה אני איש בשורות, הורביץ", הודיע הקונספירטור בחגיגיות. "קבל עוד תמונה לוואטסאפ".

"אמנם שלום עם כל הערבים עדיין אין, אבל עם ערביה אחת יש ויש", הכריז הקונספירטור בעליצות.

"גם זו התחלה", נאלצתי להסכים. "למרות שמדובר בערביה-ישראלית-אשכנזייה למהדרין. רק תזכיר לי מתי בדיוק מדליקת המשואה לוסי אהריש הייתה, חלילה וחס, אויבת שלנו, ועם מי היא חתמה על הסכם שלום?".

"לא אויבת שלנו, הורביץ, אלא של טלי", נהם הקונספירטור. "שכחת איך לפני שבע שנים לוסי התפטרה מחדשות 10 אחרי עימות קולני עם העורכת טלי בן-עובדיה? והנה, ביום שישי לפני שלושה שבועות לוסי הופיעה פתאום בפאנל של 'שישי', שאותה עורכת לא אחרת מאותה טלי בן-עובדיה. מה זה לדעתך אם לא הסכם שלום מרגש?".

"צירוף מקרים?", הצעתי.

"תיזהר, הורביץ, אחרת אני אשסה בך את רובי המרשלג", איים הקונספירטור וניתק.

ואם כבר איומים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, וש-mako מתחרה באתר "וואלה!".   

לכל כתבות המגזין

ייסורי אפרים

כתבו לאביב הורביץ

רוצים לקבל את "מי נגד מי" ישירות למייל? הירשמו לניוזלטר

• אביב הורביץ
• מי נגד מי