שיא הצביעות?

עם הרבה טקס בישבן

חבר הכנסת הטרי ינון מגל העלה ביום רביעי האחרון את הפוסט הבא:

מילים כדורבנות? בהחלט. רק חבל שבדצמבר 2014, שבוע בלבד לפני שמגל הודיע על הצטרפותו לפוליטיקה, בעודו מכהן עדיין כעורך הראשי של "וואלה!", הוא העלה לחשבון האינסטגרם שלו את התמונה הצנועה הבאה:

למרבה הצער, זמן קצר לאחר חבירתו למפלגת הבית היהודי מיהר מגל להסיר את התמונה וכך נבצר מאיתנו לצרף את הטקסט המדויק שהוצמד אליה. כמובן שגם בימיו ב"וואלה!" לא נמנע האתר שלו מפרסום אייטמים עם צילומים דומים.  

ינון מגל, תרצה להגיב?

"לא עשיתי חיפצון. זה היה גג שנכתב בהומור. כתבתי שם שהילד שלי ראה את התמונה ואמר לי 'איזו בריכה יפה', משהו כזה".

אז למה בסוף מחקת את התמונה?

"לא יודע, סתם. אמרו לי נכנסת לתפקיד, זו מפלגה דתית, אז מחקתי".

ומה לגבי תכנים מסוג זה שעלו ב"וואלה!" בתקופה שבה היית העורך הראשי של האתר?

"קודם כל, לא כל פרסומת שבה רואים נערות רוקדות מעוררת בי כזה שאט נפש. אבל אני חושב שיש גבול למה שצריך להיות משודר בטלוויזיה, ובטח שלא צריך לשים נערות בריקוד פתייני. אני חושב שיש טעם בביקורת. אבל 'וואלה!' הוא לא אתר מצונזר בקטע הזה, ואני לא פוריטן. היה לי ברור שאני הולך לערוך אתר שיש לו אופי מסוים ולא הייתה לי כוונה לשנות אותו. לא כל מה שפורסם ב'וואלה!' תמיד אהבתי, לא ברמה הפוליטית, לא ברמה האידאולוגית ולא ברמה המינית. 'וואלה!' הוא פלטפורמה שמרכזת תכנים רבים, ואני לא הייתי צנזור, ולא באתי עם מספרים לעבודה. אבל גם בתוך 'וואלה!' היו מקרים של תכנים בעייתיים שלא אפשרתי לפרסם".

ההר הוליד גבעה

הודעתו של נדב פרי על הצטרפותו ל"דלק קידוחים" של יצחק תשובה שרפה את הרשתות החברתיות. הגדיל לעשות חבר הכנסת מיקי רוזנטל, כשצייץ כי שכרו של פרי אצל תשובה צפוי להיות 160 אלף שקל בחודש, פלוס בונוס הצלחה, פלוס חבילת אופציות, רק כדי לתקן כעבור שלוש שעות וחמש דקות כי הוא בעצם טעה ולמעשה מדובר בשכר של 60 אלף שקל בלבד בחודש. בטווח הזמן הזה הספיקו גם "דה מרקר" וגם "גלובס" להעלות את הידיעה. זמן קצר אחר כך התנהל קרב הציוצים הבא בין הדס ריבק, ידידתו של פרי ועורכת משנה של "המטה המרכזי" בערוץ 10, לבין נתי טוקר, כתב התקשורת של "דה מרקר" ורותם שטרקמן, עורך המשנה של היומון הכלכלי. הנושא: הצלבת פרטים לפני העלאתם לאוויר. חתם את הדיון, בציוץ נבואי למדי, סוכן הטאלנטים אסף פרץ. לא נגענו:

נתי טוקר: "תני שמות, שנדע".

הדס ריבק: "גוגל זוכר הכול".

נתי טוקר: "גוגל גם יגלה שכולם דיווחו על הציוץ, עם ההסתייגויות. וגם שאצלנו המסגור לא היה של מידע בדוק אלא של טענות צדדים. גם 'המטה' היה מדווח".

הדס ריבק: "א. תעמיק את החפירה בגוגל. וב. לטעמי טענות זה לא מספיק. וואלה, אנשים טוענים טענות...".

רותם שטרקמן: "הוא לא סתם איש. הוא חבר כנסת נבחר ציבור".

הדס ריבק: "זה הופך את המידע הלא נכון שהוא מצייץ לבעל משמעות גדולה יותר משטויות שמישהו אחר מצייץ?".

רותם שטרקמן: "כן בהחלט".

הדס ריבק: "אז אנחנו חלוקים, מה גם שזה לא בדיוק המגילות הגנוזות. זו אפילו לא דעה סודנים-סרטן. פרט שנמצא במרחק שלושה טלפונים".

נתי טוקר: "במרחק טלפון אחד. קיבלנו הכחשה. ביקשנו – אבל לא קיבלנו מידע אחר כן מדויק. לכן פרסמנו את שני הצדדים באופן שוויוני".

הדס ריבק: "טוב, זאת לוגיקה שגדולה עליי".

רותם שטרקמן: "ואגב, ב'מטה' מראיינים פוליטיקאים בלי לבדוק את דבריהם קודם".

הדס ריבק: "זה לא ההבדל בין שידור חי לבין עיתונות כתובה?".

רותם שטרקמן: "התבצע כל ההליך הרגיל של כתיבת ידיעה, כולל בקשת תגובה מדלק ומנדב עצמו, שסירב להתייחס והפנה ליחצ"ן של דלק".

הדס ריבק: "בחיי, לא שאני איזה דב יודקובסקי, אבל בן אדם מצייץ שקר, אתם לא מקבלים תגובה, אז פשוט מפרסמים את השקר שלו?".

רותם שטרקמן: "אבל אומרים לך שקיבלנו תגובה. למה את ממשיכה להגיד שקרים?".

אסף פרץ: "חלאס, נכנסתם ל'מי נגד מי'".

מסתמנת סבירות משמעותית שגם הנבואה הזו תסרב להגשים את עצמה

גם הכתב הפוליטי של חדשות ערוץ 2, עמית סגל, הביע השבוע דעה דומה לזו של הדס ריבק. "מה שיפה בדור הטוויטר הוא שכל אחד, אפילו ח"כ, יכול לעשות עבודה עיתונאית", צייץ סגל. "הצד הרע הוא אלה שמדלגים על כללי העיתונות ומפריחים שמועות בלי להצליב". ולמה נזכרתי דווקא בציוץ הזה? כי רק ביום ראשון האחרון, לאחר שנודע על התפטרותו של בני בגין מהממשלה, הפריח אותו סגל ממש שמועה לוהטת. "נשאלת השאלה האם בני בגין ילווה אותנו עוד זמן רב. אני לא בטוח בזה בכלל", אמר סגל בתכנית "שש עם". "גם את הוועדות של חברי הליכוד כבר חילקו. זאת אומרת בגין איחר גם את הרכבת הקלה הזו". כמה דקות אחר כך צייץ סגל כי "בליכוד מעריכים שיש סבירות משמעותית להתפטרות בגין גם מהכנסת".

אותו קו נמשך גם במהדורה המרכזית. כשיונית לוי תהתה האם בגין בדרכו להתפטר גם מהכנסת, השיב לה סגל כי "זאת אפשרות שבליכוד מגלגלים די ברצינות. צריך להגיד, עוד לפני שגלעד ארדן הצטרף לממשלה כבר שמעו בכירים בליכוד, בכירים מאוד, שבמקרה שבני בגין לא יוכל להישאר בממשלה – הוא הרי בן 72, הוא לא הגיע, עם כל הכבוד וההערכה, כדי להיות חבר בוועדה לביקורת המדינה או בוועדה לזכויות הילד – הוא לא יישאר בפוליטיקה, דהיינו הוא יתפטר גם מהכנסת".

עמית סגל, תרצה להגיב?

"לא, אבל מקורביי מעריכים שאסיק מסקנות ואתפטר".

הצהרת בלפור (3): חגי ודן על הכוונת

הבלפוריסט טילפן בשעת צהריים זיוונית. "לא היה קל, אבל עלינו גם על חגי", הוא דיווח בשביעות רצון. "הגיע לבוס מידע מוצלב ומוסמך ויש לצפות לתגובה הולמת במקום ובזמן המתאימים".

איזה חגי? גולן? לפיד? חיטרון? פליסיאן?

"אתה ממש לא בכיוון, הורביץ", נחר הבלפוריסט בבוז.

אה, אני יודע! איך לא חשבתי על זה קודם? בטח חגי בן-ארצי שוב עושה לכם צרות.

"חגי דווקא ילד טוב מאז שהגענו איתו לפשרה בתביעה הנלוזה שהוא הגיש", עדכן הבלפוריסט ביובש. "אני מדבר על חגי סגל".

חגי סגל?! אבל הוא עורך את העיתון הקטן של הפטרון הגדול.

"דווקא בגלל זה, הורביץ, אפשר היה לצפות ממנו לא להטיל דופי בעיתון הגדול של הפטרון הגדול. הנה מוצג מספר אחת".

נו, באמת. זה ציוץ של מואב מחדשות 10 נגד הכותרת החיובית שנתן "ישראל היום" למאמר שבו דן מתח ביקורת שלילית על טיפול הממשלה בסכנת החרם. איך לעזאזל זה קשור לחגי?

"הכול קשור להכול, הורביץ", לחש הבלפוריסט בקול קפוא. "חגי הוא אחד מ-30 חתרנים בלתי נלאים שהעזו לפברט את הציוץ של מואב. ספרתי אותם אחד אחד. אבל זה עוד מילא. בוא נניח שביום טוב ביבי היה יכול לראות בזה מעידה חד פעמית. אבל תסתכל מי עוד אהב את הציוץ הזה, ונמצא שני מקומות מתחת לחגי. הנה מוצג מספר שתיים".

בן כספית?!

"אכן אכן", אישר הבלפוריסט בשנאה יוקדת. "נראה לך שההשתייכות של חגי לרשימה משותפת עם בן המוקצה תעבור בשתיקה אצל הבוס?".

למה לא? בן הרי לא כל כך משתגע על דן, דן מצידו לא מת על חגי, וביבי לא סובל את בן ובטח לא מתלהב מזה שדן מרבה לצייץ נגדו בזמן האחרון, כך שבעצם הכול מסתדר, לא?

"ממש לא", קטע אותי הבלפוריסט. "אתה מערבב כאן מין בשאינו מינו. אצל הבוס הגדול כל מקרה מטופל באופן פרטני. בטח כבר שמת לב שהמענה האולטימטיבי לציוצים של דן כבר יצא לדרך".

ממש לא שמתי לב. איזה מענה אולטימטיבי?

"מוזר לי שדווקא אתה, הורביץ, עם כל הסטטיסטיקות המשעממות שלך, לא עלית על זה שבחודש שעבר, כלומר במאי האחרון, הופיעו ב'ישראל היום' אך ורק 14 מאמרים של דן, ושארבעה מהם בלבד, שזה 28 אחוזים, קיבלו הפניה בעמוד הראשון".

וזה מעט מדי?

"תשווה את הנתונים לחודש המקביל אשתקד", חייך הבלפוריסט. "ואז תגלה שבמאי 2014 פורסמו ב'ישראל היום' 23 מאמרים של דן, כאשר עשרה מהם, שזה 43 אחוז, קיבלו הפניה בעמוד הראשון. אבל אז זו הייתה תקופה אחרת, כמובן, כי דן עדיין לא צייץ".

אתה רוצה להגיד לי שבזה ראש הממשלה מתעסק? בציוצים ובמאמרים של דן? תסלח לי, אבל אני לא קונה. לא סביר שידו של ביבי בוחשת גם בזה.

"מי דיבר על ביבי?", היתמם הבלפוריסט. "התכוונתי לבוס".

השקד פורחת

איך הזמן טס כשמפנקים: רק לפני שבועיים וחצי נכנסה איילת שקד בסערה לתפקידה כשרת המשפטים. מאז 18 במאי, היום שבו דיווחו העיתונים על השבעת הממשלה, ועד יום חמישי האחרון, 4 ביוני, חלפו בדיוק 15 גיליונות. כיצד סוקרה מאז שקד ב"ידיעות אחרונות" ולעומת זאת איזה טיפול קיבלה מ"ישראל היום"? זה הזמן לסטטיסטיקה קטנה.

נפתח עם "ידיעות", כמובן, העיתון שיחסיו עם שקד ידעו עליות ומורדות. ב-15 הגיליונות המדוברים של "ידיעות" התנוססה תמונתה של שקד בעיתון לא פחות מעשר (!) פעמים, כולן בהקשר חיובי. מדובר בממוצע חסר תקדים של בדיוק שתי תמונות מדי שלושה גיליונות, ממוצע שמאפיל בקלות על ההישג הקודם של שקד מלפני שנה ושלושה חודשים. שורה תחתונה: שקד חזרה, ובגדול, לרשימת המיוחסים של "ידיעות אחרונות".

זה הזמן להזכיר כי מתוקף תפקידה כשרת משפטים עומדת שקד בראש ועדת השרים לענייני חקיקה. קודמתה בתפקיד הייתה ציפי לבני, שתמכה בהענקת חופש הצבעה לחברי הכנסת מהקואליציה בכל הנוגע להצעת החוק המגונה נגד "ישראל היום", הצעה ששקד הייתה אחת ממגישיה. ואם כבר "ישראל היום", זה הנתון המקביל: ב-15 הגיליונות שחלפו מאז כניסתה של שקד לתפקיד שרת המשפטים ועד יום חמישי האחרון, התפרסמו שם שלוש תמונות שלה, פחות משליש מהיבול ב"ידיעות אחרונות". צירוף מקרים? נשאיר את זה לבלפוריסט. כעת לא נותר אלא להמתין למהלך השנוי במחלוקת הראשון של שקד כשרה כדי לראות איך הוא יטופל ב"ידיעות" וכיצד בעיתון המזוהה עם מי שממש לא רצ(ת)ה לראות אותה במשרד המשפטים. איילת שקד ו"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.

הציטוט מול המציאות: מה שקורה עכשיו?

הציטוט: "מייסד סינגפור המודרנית, לי קואן יו, מת היום בגיל 91 לאחר שסבל מדלקת ריאות בארבעת החודשים האחרונים. לי הנהיג את סינגפור במשך 31 שנים עד שנת 1990, והפך אותה למרכז עולמי של סחר ופיננסים. ראש הממשלה הנוכחי, לי הסיין לונג, הוא בנו הבכור של לי" (ידיעה ששודרה בגלי צה"ל גם במבזק השעה 16:00 וגם במבזק השעה 17:00, יום שישי שעבר, 30.5.2015).

המציאות: אמנם הסלוגן המוכר של התחנה הצבאית הוא "גלי צה"ל – מה שקורה עכשיו", אבל במקרה הזה מייסד סינגפור המודרנית, לי קואן יו, מת ב-23 במרץ 2015, כלומר 68 ימים תמימים לפני שידור הידיעה במבזק.

מגלי צה"ל נמסר בתגובה: "אנו מתנצלים בפני מאזינינו על התקלה ונפעל למניעת מקרים דומים בעתיד. עם זיהוי התקלה, הידיעה ירדה מיד מהשידור".

רון קופמן VS יונתן הללי (ובטריבונה: מאיר איינשטיין ואריה מליניאק)

ביום שישי משכו הפלסטינים את בקשתם להשעות את ישראל מהתאחדות הכדורגל העולמית. במקום זאת, הוחלט על הקמת ועדת בדיקה בינלאומית שתבחן את טענות הפלסטינים כלפי ישראל. האם זה אומר שניצחנו בסיבוב הזה? או שמא הפסדנו? כמה טוב שכעבור יומיים בלבד שודרה תכנית הספורט של "רדיו ללא הפסקה" שבה קיימו רון קופמן ויונתן הללי דיון מלומד ותרבותי בנושא, תוך שהם משכילים להניח את כל האמוציות בצד. הנה מה שהתחולל באולפן, זמן קצר לאחר שקופמן חיווה את דעתו לפיה "הוזחלנו, הוגחכנו וניצלנו בעור שינינו". שחקני משנה: מאיר איינשטיין ואריה מליניאק. לא נגענו.

יונתן הללי: "תגיד, קוף, אני רוצה לשאול אותך שאלה: מה אתה נבהל?".

רון קופמן: "אל תהיה עבדאי, נו".

יונתן הללי: "לא באמת, אתה עושה מזה 'הובסנו' ו'קשה לצפייה'. אני אל"ף לא חושב שהובסנו...".

רון קופמן: "אתה ציוני גדול".

יונתן הללי: "לא, אני אומר לך שלא הובסנו. אנחנו באו"ם עוברים את זה כל יום בתחומים אחרים אז פתאום אתה נבהל כשזה מגיע לך לכדור יד ולכדורגל ולכל זה?".

אריה מליניאק: "לא, כי באו"ם יש וטו".

רון קופמן: "תקשיב, באו"ם יש וטו, באו"ם יש וטו".

יונתן הללי: "תעשה לי טובה, נו. תפסיק להתבכיין, נו. עשינו להם בית ספר שם".

רון קופמן: "תקשיב, אני לא יכול. אני לא... יוני".

יונתן הללי: "הבאנו את זה למצב שזה לא עולה להצבעה. אתה לא יכול, אתה כן יכול".

רון קופמן: "אנחנו לא הבאנו כלום".

יונתן הללי: "אה, מי הביא? מי הביא? מי הביא?".

רון קופמן: "תקשיב, רק איש אחד יכול היה...".

יונתן הללי: "פלאטיני? יו"ר ההתאחדות הגרמני? בלאטר?".

רון קופמן: "תקשיב, תקשיב, תקשיב רגע אחד...".

יונתן הללי: "העיקר אנחנו גרמנו לזה? מה אתה מתבכיין לי עכשיו? קשה לצפייה".

רון קופמן: "אנחנו לא גרמנו לכלום. אין לך מושג. אין לך מושג על מה אתה מדבר. אתה מבין?".

יונתן הללי: "לא, יש לי מושג. יש לי".

רון קופמן: "מה המושג? תסביר לי מה קרה שם? תסביר לי מה קרה?".

יונתן הללי: "שהם...".

רון קופמן: "תראה לי שאתה לא הכנה לאידיוט".

יונתן הללי: "הייתה הצעת החלטה ש... תסתום שנייה".

רון קופמן: "נו? אתה מדבר שטויות".

יונתן הללי: "בסדר".

רון קופמן: "אתה מתחיל לא טוב".

יונתן הללי: "תקשיב שנייה...".

רון קופמן: "אתה מדבר שטויות".

יונתן הללי: "כי זה סותר את מה שאתה חושב".

יונתן הללי: "אבל ישבת פה בשידור ואמרת 'זה יגיע להצבעה'. והכותרת בכל העיתונים הייתה 'תהיה הצבעה היום'. פתאום החליטו שאין הצבעה".

רון קופמן: "מתי החליטו שאין הצבעה?".

יונתן הללי: "חצי שעה לפני, שעה לפני".

רון קופמן: "אתה יודע מה? בגלל סתום כמוך חבל שלא הייתה הצבעה".

יונתן הללי: "אה, סתום כמוני".

רון קופמן: "היית רואה מה זה 130 מדינות מרימות יד נגדך".

יונתן הללי: "בגלל תבוסתנים כמוך, בגלל לוזרים כמוך. אתה אומר 'קשה לצפייה'. מה קשה לצפייה?".

רון קופמן: "אתה צודק, אתה צודק, אתה צודק, אבל לפחות דבר אחד אני לא".

יונתן הללי: "מה?".

רון קופמן: "אידיוט שמתיימר לדבר על דברים שאין לי מושג בהם".

יונתן הללי: "בסדר, אתה אחראי, יש לך מונופול על החוכמה".

רון קופמן: "אני מבין על מה אני מדבר".

יונתן הללי: "אני אוהב שיש לך מונופול על החוכמה ואתה משתמש בכל מיני מושגים...".

רון קופמן: "אתה מבין? אתה בקושי יודע איך עובדים פיפ"א. כזה סתום, אבל ציוני גדול".

יונתן הללי: "בסדר, בסדר, בסדר. אתה צודק. אתה צודק".

אריה מליניאק: "הלו, הלו, הלו. די, נו".

יונתן הללי: "אני רק רוצה להגיד לך...".

רון קופמן: "לא, קשה לי, קשה לי".

יונתן הללי: "קשה לצפייה. אוי ואבוי לנו אם כולם היו בכיינים כמוך".

רון קופמן: "קשה לי שבן אדם שחסר מושג בתחום, נטול הכנה למוח, מתיימר להבין בנושא".

יונתן הללי: "בסדר, תשתמש בקלישאות שלך 'נטול הכנה למוח' וחסר מושג".

רון קופמן: "די, עזוב אותי. נו".

יונתן הללי: "תחזור על המנטרה הזו כל שלוש תכניות, זה לא עושה אותך חכם".

רון קופמן: "תקשיב, אתה בגדול הכנה לטמטום".

יונתן הללי: "בסדר, בגדול הכנה לטמטום".

אריה מליניאק: "תגיד לי, מה אתה שמח? שהצלחנו לדחות את המשחק? אתה עכשיו מדבר כמו אוהד הפועל רמת גן. דחינו את המשחק".

יונתן הללי: "כל הצבעה באו"ם נגדנו שיש וטו אמריקאי, אני שמח. ואותו דבר פה, זה הכול".

אריה מליניאק: "אין פה וטו, זה בדיוק העניין".

יונתן הללי: "לא העניין, כי אין פה סמכות וטו".

אריה מליניאק: "אז מה אתה שמח? שניצלנו מהפסד של 160 מול 20?".

יונתן הללי: "מליניאק, תקשיב לי טוב. זו הייתה הצעת החלטה מספר 15, לא עלתה לדיון. זה הכול. לא עלתה לדיון".

רון קופמן: "אה, היא לא עלתה לדיון?! לא עלתה לדיון?!".

יונתן הללי: "לא".

רון קופמן: "טומטום, לא עלתה לדיון?!".

יונתן הללי: "לא עלתה להצבעה, לא עלתה להצבעה, לא עלתה להצבעה".

רון קופמן: "הייתה הצבעה, הייתה הצבעה. מפגר, לא ראית את זה!".

יונתן הללי: "אה, הייתה הצבעה?".

רון קופמן: "מפגר".

רון קופמן: "אתה מפגר".

יונתן הללי: "טוב, בסדר".

מאיר איינשטיין: "אוקיי. רוני, רוני".

רון קופמן: "180 מדינות אמרו שיש ועדה שמפקחת על זה".

יונתן הללי: "לא הייתה הצבעה".

רון קופמן: "אתה לא ראית, כי אתה מוציא שם רע לחלטורה. אין לך מושג עיתונאי, דביל".

מאיר איינשטיין: "רוני, רוני, תרגיע".

יונתן הללי: "לא הייתה הצבעה, תירגע, תירגע. לך תשתה מים".

מאיר איינשטיין: "רוני, תרגיע, תרגיע, תרגיע".

רון קופמן: "תשאיר אותו עם בוזגלו, את האידיוט הזה. אל תדבר על דברים בחו"ל. טומטום. הכנה למפגר".

מאיר איינשטיין: "יוני, אל תענה לו. ההתנצלות תגיע בהמשך".

רון קופמן: "על מה התנצלות?".

מאיר איינשטיין: "תשתוק עכשיו".

רון קופמן: "וואלה, יופי".

דברים בשם אומרם (1): מה ההבדל בין חדשות 2 ל"ישראל היום"?

אני מביט היום במהדורה של חדשות ערוץ 2, ושואל את עצמי מה ההבדל בינה לבין "ישראל היום": פותחים בכתבת פרו-נתניהו מובהקת, המציגה את בעייתה העיקרית של ישראל מול בידודה כבעיית "הסברה" ולא כבעיה הנובעת ממדיניות הסיפוח; עוברים לסיקור סרקסטי על סקר אנטי ישראלי בטורקיה; עוברים לסיקור ארכני מאד – לא אירוני ולא ביקורתי – על עלייה לרגל של מועמדים רפובליקנים אל שלדון אדלסון; עוברים לחיוך ניצחון של כתב חובש כיפה, שתפס את יאיר גרבוז מתקין מזוזה ("זה אומר שאתה מתנצל?"); ומשם לכתבה אוהדת על קבוצת כדורגל של מתנחלים מהשטחים ("מה, ג'בריל רג'וב יגיד לי אם לשחק או לא?").... וכל זה עוד בטרם הוציא שר התקשורת נתניהו חוק מגביל אחד. באמת צריך?

את ההמשך לא ראיתי. עברתי לערוץ 10, שם משודרת סידרה על המיליארדים שגונבת מאיתנו מערכת הביטחון. חכו, חכו, יא דרוקרים...

(דורון רוזנבלום בדף הפייסבוק שלו, 31.5.2015)

בחדשות 2 נמנעו מלהגיב.

דברים בשם אומרם (2): לא נותנים לעובדות לקלקל את השנאה

שבת שלום. ייתכן שכמה מששת קוראי, נתקלו בהשוואה שערכו כמה פרשנים בין נתניהו לארדואן. כנראה כי לדעתם של שונאי נתניהו אלה נתניהו מדכא את חופש העיתונות כאן, כמו "תאומו" ארדואן בטורקיה. ובכן, ב"רואים עולם", במוצ'ש (21:00, ערוץ 1), ישודר ראיון עם רוברט רובי, מבכירי "פרידום האוס", המוסד המפרסם מדי שנה מדד חופש העיתונות בעולם. לפי המדד האחרון, ישראל דווקא עלתה שלב במדד זה: קודם הייתה ישראל בדרגה של "חופש עיתונות חלקי" ועתה היא מדורגת "בעלת חופש עיתונות" (ללא סייג), או, באנגלית FREE לעומת PARTLY FREE. אבל מה משנות העובדות לפרשנים הכותבים מתוך שנאה ולא מתוך התבססות על העובדות? העיקר שהקוראים מקבלים את ההטעיות הללו – כפשוטן.

(יעקב אחימאיר בדף הפייסבוק שלו, 29.5.2015)

הצילום מול המציאות: שני גוונים של צהוב

הצילום: הנה פשלה די חסרת תקדים, בוודאי כשמדובר במקומון ירושלמי. ביום שישי שעבר, ארבעה ימים אחרי שבמשחק שנערך באצטדיון טדי גברה בית"ר ירושלים על מכבי תל אביב בתוצאה 0:3, פרסם המקומון "ידיעות ירושלים" את העמוד הבא:

המציאות: למרות שהכיתוב לתמונה מציין כי מדובר ב"שחקני בית"ר אחרי הניצחון", הרי שמי שמופיעים בתמונה הם שחקני מכבי תל אביב במשחק אחר שהתקיים באצטדיון בלומפילד. נקווה שהגרעין הקשה של אוהדי בית"ר ימחל לעיתון על השגיאה הקשה.

מ"ידיעות ירושלים" נמסר: "טעות דפוס טכנית שכזו היא כנראה הדרך היחידה להעביר את ערן זהבי מהמדים הצהובים של מכבי למדים הצהובים של בית"ר".

פגישה לאין קץ

כל הנחלים הולכים לים, ולי כבר אין לאן ללכת. מזל שיש טלפון, שצלצל בדיוק בזמן.

"נו, הורביץ", דחק בי הקונספירטור. "איך חשת כשגילית שנדב הולך לקבל שכר עתק מהטייקון יצחק תשובה? גם אתה הצהבת מקנאה כמו קולגות רבים אחרים?".

"חס וחלילה, ואני אפילו מברך את נדב על כך שהצטרף אליי", מיהרתי לומר בממלכתיות.

"שהצטרף אליך?", התבלבל הקונספירטור.

"בוודאי", הוספתי. "אל תשכח שגם אני מקבל חמישית משכרי הפנומנלי מטייקון הגז תשובה, שמחזיק עשרים אחוזים מ'קשת'".

"אין פתטי ממך, הורביץ", אמר הקונספירטור. "ואל תחשוב שלא שמתי לב שגם השבוע דיברת עם הבלפוריסט. קצת חבל שהוא מאכיל אותך בקונספירציות בגרוש ולא נותן לך את ה-בונבוניירה של ה-שבוע".

"מה הבונבוניירה של השבוע?", שאלתי בעניין.

"הפגישה הסודית והמסקרנת", הטעים הקונספירטור.

"הפגישה הסודית והמסקרנת?".

"אתה מתכוון לחזור אחריי כמו תוכי עוד הרבה, הורביץ?", התעצבן הקונספירטור. "או שאתה רוצה לקבל אוף רקורד חומר חם מהתנור על הסתעפות מפתיעה של פרשת הרפז?".

"נדמה לי שאבחר באפשרות השנייה", עניתי לאחר התלבטות קצרה.

"בחירה נבונה, לשם שינוי", החמיא הקונספירטור. "הסיפור הוא כזה: ביום שלישי בערב נפגשו ב'רביבה וסיליה' ברמת השרון הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי וחברו הקרוב, דובר צה"ל לשעבר אבי בניהו, עם פרקליט הצמרת דורי קלגסבלד, שייצג את הצ'ילבה הגדול שלהם יואב גלנט, שר הבינוי והגיבור של מסמך הרפז. עד כאן אתה איתי?".

"לגמרי", התאמצתי בכל כוחי לעקוב.

"מזלך", רטן הקונספירטור. "עוד נכחו במקום: משה קפלינסקי, שהיה סגן הרמטכ"ל לפני שפרשת הרפז בכלל פרצה, ועידו מינקובסקי, הדובר של גלנט. אתה מבין מה כל זה אומר?".

"מה כל זה אומר?", פתחתי עיני עגל.

"אתה שוב חוזר אחריי, הורביץ", התריע הקונספירטור. "זה אומר שלא מן הנמנע שאולי נרקמת פה בחשאי הודנה כוללת, כשפרקליט הצמרת המיומן קלגסבלד תופר את כל הפרטים".

"לא הייתי מרחיק לכת עד כדי כך", ניסיתי לצנן את ההתלהבות. "הרי אם כל החבורה הזו הייתה רוצה להיפגש בחשאי היא לא הייתה מתכנסת ב'רביבה וסיליה', המקום שעיני כל הברנז'ה נשואות אליו, אלא לוקחת דוגמה ומופת מיואל ואילן, שני אנשים שיודעים טוב מאוד איך לארגן פגישה חשאית".

"יואל ואילן?", תמה הקונספירטור.

"יואל אסתרון מ'כלכליסט' ואילן ישועה מ'וואלה!'", פירטתי. "בדיוק לפני חמישה שבועות, ביום האחרון של אפריל, כמה דקות אחרי שש בערב, שניהם נפגשו לשיחה צפופה בקפה 'קסטל' באבן גבירול. אולי אתה יודע במקרה על מה הם דיברו?".

"אין לי מושג", אמר הקונספירטור במבוכה. "אבל אם יואל ואילן היו כל כך רוצים להסתתר לא סביר שהיו נפגשים מתחת למערכת 'וואלה!'".

"אתה צודק", נאלצתי להסכים. "אז כנראה סתם מדובר בצירוף מקרים. חבל".

"באמת חבל", התלהט הקונספירטור. "חבל שבשביל צירוף מקרים קטעת לי את חוט המחשבה. מזל שיש לנו את דן שעוסק בפרשת הרפז כבר שנים, שולט בפרטים, מקפיד על ניסוח מדויק ויכול לעשות סדר בבלגן. קבל תמונה של אחד הציוצים האחרונים שלו".

"מה זה, צופן מיוחד של דן?", התעניינתי. "ומי זה אונן ברגמן? אח של רונן?".

"תחשוב לבד, הורביץ", אמר הקונספירטור וניתק.

ואם כבר מחשבות, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, וש-mako מתחרה באתר "וואלה!".

לכל כתבות המגזין

משרתם של שני אדונים

כתבו לאביב הורביץ

• אביב הורביץ
• מי נגד מי