הגבינה עם הבית
האם חברת תנובה, כמו גם חברת המזון הסינית ברייטפוד שרכשה אותה, זוכות בחודשיים האחרונים לסיקור חיובי למדי במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות"? בהחלט כן, בוודאי בהשוואה לסיקור ששתי החברות הללו קיבלו במקביל באותה תקופה ממש בשני העיתונים הכלכליים "גלובס" ו"דה מרקר".
לפני שבעה חודשים פרשה יעל דרומי מ"ידיעות אחרונות". דרומי, עד אז עורכת מוסף "ממון", שינתה פאזה לתפקיד של יועצת אסטרטגית בשותפות עם משרד "גילאב אסטרטגיה וייעוץ תקשורתי". מי שהחליף אותה בעריכת "ממון" הוא בן זוגה, עידן מוטולה, עד אז רכז הכתבים של "ידיעות". חלפו חמישה חודשים. ב-21 במאי רכשה חברת ברייטפוד 56 אחוזים ממניות תנובה והפכה לבעליה. עוד באותו יום הוציאו הסינים הודעה חגיגית על העסקה באמצעות משרד גילאב, שאליו דרומי קשורה. שבועיים וחצי לאחר מכן, בתחילת יוני, דיווח דוד אברהם ב"וואלה! ברנז'ה" כי דרומי תייצג את ברייטפוד בישראל.
"ממון" מפרגן לתנובה. הידיעות החיוביות קיבלו שטח הרבה יותר גדול
בדיקה מעלה שגם בשבועות שלפני החתימה על עסקת הענק, וגם בתקופה שלאחר מכן, רוב הסיקור על תנובה ו/או ברייטפוד במוסף "ממון" היה חיובי. בעשרת השבועות האחרונים, מ-1 במאי ועד 10 ביולי, הופיעו במוסף 21 אייטמים ו/או טורים שבהם הוזכרה אחת משתי החברות הללו. שניים מתוכם היו ניטרליים. 13 מתוך 19 האייטמים שנותרו (68.4 אחוזים) היו חיוביים. ואילו רק שישה מהאייטמים (31.6 אחוזים) היו שליליים. באתר "גלובס", לשם השוואה, המאזן היה הפוך: בתקופה המקבילה פורסמו בו 25 אייטמים על תנובה ו/או ברייטפוד. שבעה מהם היו ניטרליים. 11 מתוך 18 האייטמים שנותרו (61.1 אחוזים) היו שליליים. רק שבעה מהאייטמים (38.9 אחוז) היו חיוביים. באתר "דה מרקר" נרשמה אפילו מגמה חריפה יותר נגד תנובה: בסך הכול הופיעו בו באותה תקופה 43 אייטמים. 14 מתוכם היו ניטרליים. 22 מתוך 29 האייטמים שנותרו (75.9 אחוזים) היו שליליים, ורק שבעה מהאייטמים (24.1 אחוזים) היו חיוביים.
הסיקור האוהד יחסית של "ממון" לתנובה ו/או ברייטפוד התבטא גם בהבלטה שקיבלו האייטמים החיוביים לעומת זו שקיבלו האייטמים השליליים. שלושה מבין 13 האייטמים החיוביים הופיעו בטור הרכילות העסקית "בועות". אחד מהם פתח את הטור, ואילו השניים האחרים הופיעו כאייטם שני במדור. בנוסף למיקום הנחשק, לכל שלושת האייטמים צורפה תמונה של מנכ"ל תנובה, אריק שור. עשר הידיעות החיוביות הנותרות, שהופיעו בעמודי החדשות של "ממון", זכו לשטח כולל של 5,430 סמ"ר (בממוצע שטח של 543 סמ"ר לידיעה). לעומתם, ששת האייטמים השליליים קיבלו שטח כולל של 1,732 סמ"ר (בממוצע שטח של 288 סמ"ר לידיעה). שבעה מבין עשרת האייטמים החיוביים (70 אחוז) קיבלו הפניות שער בשטח כולל של 1,173 סמ"ר (כלומר הפניה ממוצעת בשטח 167.5 סמ"ר). ומה באשר לששת האייטמים השליליים? שלושה מהם (50 אחוז) קיבלו הפניות שער בשטח כולל של 139.5 סמ"ר (כלומר הפניה ממוצעת בשטח 46.5 סמ"ר).
תקצר היריעה מלפרט כל אייטם ואייטם שהופיע ב"ממון", ובכל זאת לפחות שניים מהם ראויים לאזכור: האחד הוא דיווח על ביקורם של אנשי ברייטפוד בקיבוץ גן שמואל, שזכה לתמונת שער קבוצתית שבה נראה אחד הסינים כשהוא מניף את דגל ישראל. בתוך המוסף הופיע כמובן אייטם בולט במיוחד עם שתי תמונות של הסינים בחדר האוכל). השני הוא סיקור פשיטת רשות ההגבלים העסקיים על משרדי מגה ושופרסל, במסגרת החקירה נגד תנובה, שהוחבא באייטם צנוע בתחתית עמוד 6, ולא קיבל שום הפניה בשער. ב"דה מרקר", לשם השוואה, זכה הנושא באותו יום להפניה בשער ולכתבה של עמוד שלם.
עורך "ממון", עידן מוטולה, האם יתכן שקיים קשר לכאורי כלשהו בין היחס החיובי שתנובה וברייטפוד זוכות לו ב"ממון" לבין העובדה שבת הזוג שלך, יעל דרומי, מייצגת את ברייטפוד בישראל?
"אין תגובה".
יעל דרומי נמנעה מלהגיב.
מ"ידיעות אחרונות" נמסר: "מדובר באייטם מגמתי ושקרי, שמכפיש עורכים ועיתונאים באופן נבזי. כמו תמיד, הכותב לא נותן לעובדות לבלבל אותו. 'ממון' ו'ידיעות אחרונות' היו הגוף שמתח אולי את הביקורת החריפה ביותר על עסקת ברייטפוד-תנובה, לפני שנחתמה. נזכיר רק את הדברים של ראש המוסד לשעבר, אפרים הלוי, נגד העסקה, שהובלטו מאוד, ואת הריאיון עם נכדו של מייסד תנובה. והיו עוד ידיעות רבות. ואם הכותב לא מבין את הערך העיתונאי של תמונת המנהלים הסיניים בקיבוץ גן שמואל, אז גם אלף מלים של תגובה (בשטח ממוצע של 1,253.75 סמ״ר) לא יעזרו".
הצעה מגונה (16): ארבע פעמים אורבך
לא קל בימים עמוסי רקטות ואזעקות צבע אדום להשחיל לעמודי החדשות ידיעות יח"צ מלוקקות עם תמונות מפרגנות. למרות הקושי הרב, ועל אף מצוקת המקום, "ישראל היום" הוכיח השבוע שניתן לבצע בהצלחה יתירה את המשימה העיתונאית החשובה הזו, ועוד פעמיים. מה לא עושים בשביל להמשיך ולפנק לפנק לפנק את השר לאזרחים ותיקים, חבר המערכת, אורי אורבך?
וכך, ביום שלישי האחרון, שבו הושק מבצע "צוק איתן", פורסם ב"ישראל היום" אייטם על השקתו הרשמית של מבצע נוסף, לא פחות אקטואלי: פרויקט "שלישי בשלייקעס", המעניק לאזרחים ותיקים שלל הנחות לאטרקציות שונות. באייטם התנוססה, כמובן, תמונתו של השר אורבך. למחרת, יום רביעי, תחת הכותרת "חוגגים בשלייקעס", הופיע ב"ישראל היום" כיתוב לתמונה, שבה נראה אורבך לצידו של רפי איתן, השר שקדם לו במשרד לאזרחים ותיקים.
אורי אורבך, יכול להיות שבכל זאת יש איזו תמורה לאגרה?
"אני שמח ש'שלישי בשלייקעס' ממשיך לזכות באזכורים במדורך החשוב, בהתאם להסכם הסודי שלנו שכותרתו: 'שלייקעס ייענה בשלייקעס'".
ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.
תירגם את זה יפה אוריאל דסקל
מי שנכנס למדור הספורט באתר האינטרנט של העיתון "דיילי טלגרף" הבריטי יכול למצוא שם מתחם מיוחד בשם BABB, עם בלוגים בענייני כדורגל. לפני ארבעה שבועות, לרגל המונדיאל, פרסמה שם כתבת הטלגרף, מחרין חאן, פוסט די משעשע על שחקן נבחרת איטליה, אנדראה פירלו. תחת הכותרת השקולה והמתונה "37 סיבות מדוע אנדראה פירלו הוא האיש הגדול ביותר שחי כיום בעולם" פירטה חאן את משנתה הסדורה, שזכתה עד כה למספר נאה של 104,700 שיתופים בפייסבוק ועוד 3,100 ציוצים מחדש בטוויטר.
מחרין חאן: "בגלל שיש לו הערכה רצינית להיסטוריה: 'אחרי הגלגל – ההמצאה הטובה ביותר הוא הפלייסטיישן'".
אוריאל דסקל: "בגלל שזה מה שהוא אומר על הפלייסטיישן: 'פלייסטיישן זו ההמצאה הגדולה ביותר מאז הגלגל'".
מחרין חאן: "בגלל שהוא נתן לנו את הפננקה הכי טובה מאז פננקה".
אוריאל דסקל: "בגלל שרק אנטונין פננקה בעט 'פנדל פננקה' יותר טוב ממנו".
מחרין חאן: "בגלל שהוא בעל זקן המהווה את השיא שאליו יכול להגיע האדם השעיר, ושלא ניתן כלל לתיאור (למרות שניסיתי עכשיו)".
אוריאל דסקל: "בגלל הזקן".
מחרין חאן: "הוא מחזיק גרזן יותר טוב מחבריו לקבוצה".
אוריאל דסקל: "בגלל שהוא הצטלם למגזין GQ עם גרזן וזה נראה הדבר הכי טבעי בעולם".
מחרין חאן: "'הארכיטקט'', 'מטרונום', 'מוצרט', 'הפרופסור'. הכינויים אומרים הכול".
אוריאל דסקל: "בגלל שהכינויים שלו נעים מ'הארכיטקט', דרך 'מטרונום' ועד 'מוצרט'".
מחרין חאן: "הוא מוריד לרצפה אנשים גזענים כמו שהוא מוריד לרצפה כדור: 'הם באמת חבורה איומה, עדר של אינדבידואלים מתוסכלים שלקחו את הדברים הנוראיים ביותר בהיסטוריה והפכו אותם לשלהם'".
אוריאל דסקל: "בגלל שזה מה שהוא חושב על גזענים: 'הם חבורה נוראית של אנשים. עדר של אינדבידואלים מתוסכלים שלקחו את הגרוע ביותר שיש להיסטוריה להציע והפכו את זה לשלהם'".
מחרין חאן: "בגלל שהוא עשה טרולינג לעיתונאי כאשר התחפש לטרול אמיתי".
אוריאל דסקל: "בגלל שהוא עשה ראיון שלם עם מסכה של טרול".
ביום שבו פרסם דסקל את הטור פנה אליו שי קדמי בטוויטר וצייץ לו: "שואלים אותי איך זה יכול להיות שדווקא אתה לא נתת קרדיט למקור בכתבה על פירלו ב'כלכליסט'. מה אני עונה להם?".
"שהכתבה הזו הייתה לי בראש כשקראתי את הספר של פירלו לפני חודשיים וששתי הכתבות מגיעות מהספר", צייץ דסקל בתגובה. "הטלגרף כתבו למה פירלו ענק והשתמשו בספר שלו כרפרנס. אני גם כתבתי למה אני אוהב אותו – ובחרתי סיבות אחרות. מה אומרים? 'העתקת'. אנשים מעיקים. מן הסתם, בגלל שגם אני וגם הטלגרף השתמשנו באותו ספר של פירלו – יש דמיון. אבל את הכתבה מהיום יש לי בראש כבר חודשיים מאז שקראתי את הספר. אנשים זה עם קקה. בחיי".
אוריאל דסקל, יותר משליש מהסיבות שהעלית בטור חופפות לסיבות שהופיעו קודם לכן בטלגרף. זה צירוף מקרים?
"קראתי את הספר של פירלו מיד כשהוא יצא, ונתתי בכתבה קרדיט לספר. זה גם מה שעשו בטלגרף. אגב, כשיצאה הכתבה בטלגרף שיתפתי אותה בטוויטר ובפייסבוק".
אז אם קראת את הכתבה בטלגרף לפני שפרסמת את שלך – למה לא נתת להם קרדיט?
"תדע לך שבכל פעם שאני לוקח משהו מאיפשהו אני נותן קרדיט והפניה. הכתבה הזו הייתה לי בראש עוד לפני שהכתבה בטלגרף פורסמה. בגלל שהכתבה בנויה על הספר של פירלו, אז היה דמיון למה שכבר פורסם. אם הייתי יודע שזה יעשה כזה בלגנים ברשת, הייתי מפנה לכתבה בטלגרף כי אין לי בעיה לעשות את זה, אבל בגלל שאני אוהב את מה שפירלו עושה וכל הכתבה נכתבה בזווית אישית – לא הרגשתי נכון להגיד שהבאתי את זה מהטלגרף, מה גם שלא הבאתי את זה משם, אלא מהספר. מבחינתי המצפון שלי שקט לחלוטין בגלל שהבאתי לקוראים דברים שפירלו כתב וגם עוד פרשנויות שאני הוספתי".
דבר הביקורת: על החיים ועל המוות
הציטוט (1): "הקודים של החברה משתמשים בהדחקה ובאמונות טפלות ('טפו טפו', 'אם ירצה השם') כדי לבטל את המוות. הטלוויזיה המסחרית מייצגת את הקודים האלו ומעצימה אותם. הסירוב של שמירה אימבר לתכנן תכניות לתאריך שאולי היא לא תגיע אליו, לא עומד באותם קודים. גיא לרר לא מוכן לשמוע מה שהיא אומרת, כמו נער מתבגר שזורק את עצמו ומנסה לדחות את קונספט התמותה. באופן המילולי ביותר, הוא מסרב לקבל את התשובה שלה: 'תשובות כאלה אנחנו לא מוכנים לשמוע בשום פנים ואופן בתוכנית שלנו'. הטלוויזיה המסחרית מתכחשת למוות. למוות הסתמי, של אישה צלולה ומלאת חיים שאולי לא תהיה קיימת בשנה הבאה, אין מקום" (מורן שריר, מבקר טלוויזיה, על הריאיון עם שמירה אימבר, חולת סרטן, בתכנית "צינור לילה", "הארץ", 13.5.2014).
הציטוט (2): "העונה החדשה של תכנית הפורנו 'פנים אמיתיות עם אמנון לוי' מצטיירת כספיישל נקרופיליה. אחרי התוכנית הקודמת, שבה התפלש לוי במחלה של מני פאר (ייבדל לחיים ארוכים ומתוקים) והשתעשע עם גווייתו בעודו בחיים ('אתה מביא בחשבון שאולי זה הריאיון האחרון בחייך?'), אתמול הוא ניגש לטפל בשייריו של מוני פנאן שמת לפני פחות מחמש שנים" (מורן שריר, מבקר טלוויזיה, על הראיון של אמנון לוי עם מני פאר, חולה סרטן, בתכנית "פנים אמיתיות", "הארץ", 6.6.2014).
מורן שריר, טיפה'לה התבלבלתי: גיא לרר היה צריך לדבר עם שמירה אימבר על האפשרות שהיא תמות בקרוב, אבל לאמנון לוי אסור היה לדבר עם מני פאר על האפשרות שהוא ימות בקרוב?
"יש הבדל מהותי בין המקרים, וזה ברור מקריאה פשוטה של שתי הביקורות שלי. לרר לא הסכים לשמוע בכלל על האופציה שהמרואיינת שלו תמות, בעוד אמנון לוי הקדיש תכנית שלמה, בסגנון מציצני ונצלני, למחלה של המרואיין שלו. לא צריך אינטליגנציה נדירה בשביל להבחין בין השניים".
מה שטעות קטנה בוואטסאפ יכולה לעשות
מי באמת עומד מאחורי טקסט סרקסטי נגד יאיר לפיד, שהופץ ביום שלישי שעבר ברשתות החברתיות? האם זו סיון רהב-מאיר, עיתונאית חדשות ערוץ 2 ובעלת טור שבועי ב"מוסף לשבת"? או שמא מדובר בבעלה, ידידיה מאיר, מגיש תכנית הבוקר של "רדיו קול חי" ובעל המדור הסאטירי "אפעס" באותו מוסף ממש? וכיצד עיתונאית "ישראל היום", אמילי עמרוסי (שבכלל תפקדה בשבועות האחרונים כחלק ממעטפת הדוברות של היישוב טלמון) קשורה לכל התסבוכת הזו? הנה הסיפורונצ׳יק:
מיד אחרי ששלחה את ההודעה הבינה עמרוסי שטעתה ושלחה הודעה נוספת: "סליחה, טעות בקבוצה. לא היה אמור להישלח אליכם. נא כבדו. לא להפיץ". מאוחר מדי. כעבור 22 דקות, בשעה 12:52, העלה ידידיה מאיר לדף הפייסבוק שלו סטטוס זהה לחלוטין להודעת ה-SMS שאותה קיבלה עמרוסי מסיון רהב-מאיר (בתמונה למטה). במקביל, הוואטסאפ רתח כמובן. עד כדי כך שבשעה 14:04 נאלצה עמרוסי להעלות את הסטטוס הבא: "לא ייאמן הטיפשות והסכסכנות שאנשים יכולים להשקיע בהם אנרגיות עכשיו, שעה לפני תחילת ההספדים. את המילים האלה, שכתב לי ידידיה, ביקשתי להעביר לרב היישוב שלנו, הרב רמי ברכיהו. זה היה מוקדם יותר, עוד לפני שנקבעו רשימת המספידים. חשבתי שיש צדק בדברים של ידידיה. אחרי 19 יממות ללא שינה, כאב ראש מהגיהנום, עיניים אדומות, ובתוך סערת רגשות – שלחתי את ההודעה בטעות לקבוצת וואטסאפ של עיתונאים במקום לרב רמי. ועוד התווספה לפדיחה: יש לבני הזוג מאיר מייל משותף, והשתמע כאילו סיון רהב-מאיר היא ששלחה את ההודעה. טעות של בית כלא כמובן. מיד מחקתי את ההודעה, התנצלתי בשם סיון, וביקשתי מעמיתיי להתעלם מההודעה. כולם כיבדו את הבקשה ובכלל לא התייחסו. חוץ מאחד. עכשיו קבוצות ווטסאפ, בעיקר של חרדים, חוגגים על השטות הזאת: סיון רהב-מאיר נגד שר האוצר. זה לא נכון מאלף זוויות. כי זו לא סיון אלא ידידיה, כי אין שום יושרה בלפרסם משהו שהגיע אליך בטעות, כי מדובר בביקורת לגיטימית, וכי הדבר הזה נמצא פה בפייסבוק שחור על גבי לבן. לא חשיפה ולא בטיח. אגב, אני מסכימה עם ידידיה: לפיד הוא האדם האחרון שצריך להספיד כאן. אבל הזמנת לפיד היא רצון המשפחה, מתוך ראייה של אחדות ושל הרגע הזה כרגע לאומי. מאחלת לחפרני הוואטסאפ שירימו את הראש מהסמרטרפון ויגלו שיש לוויה עוד שעה. ועם כל הכבוד והנימוס, סתמו".
"זה קורה הרבה. אולי הגיע הזמן להפרדת חשבונות המייל. אגב, את התגובה הזו לא כתב ידידיה".
יגאל סרנה VS רונאל פישר
באשר לאותו עורך דין מפורסם, שהיה עיתונאי, שהיה מלחך פנכת נמרודי, שהיה מגיש תכנית אתית והיה לפרקליט. פעם הוא עבד גם ב'חדשות'. שם מצא כתבה שהכנתי על היעלמו של פרופסור מ. קלינגברג, שנאסרה לפרסום כעשר שנים בשל היותו מרגל רוסי. הפרקליט הנ"ל, אז כתב, לקחה כשללו ובעברו ל'מעריב' פרסם אותה כשלו בבוא היום. טלפנתי לעורכו ואמרתי לו: עובד אצלך גנב. יותר מזה לא יכולתי לעשות דבר. עתה לכאורה הוא נחשד בדבר מה גדול פי כמה. הכול לכאורה, יקירי. והכול בתום לב. אתה מומחה גדול ממני בלשון הרע.
(יגאל סרנה על רונאל פישר, פייסבוק, 4.7.2014)
יוסי יהושוע VS יוסי יהושוע
ביום רביעי שעבר חשף "ידיעות אחרונות" כי רשות הטבע והגנים אישרה למיליארדר אמריקאי לקיים בת מצווה מפוארת לשתי בנותיו על פסגת האתר הלאומי מצדה. האישור ניתן בניגוד לכללים ולהוראות בג"צ, והפרסום עורר ביקורת ציבורית רבה. למחרת, חמישי, פרסם "ידיעות" כי המיליארדר, בן למשפחת דמאג'י, לא הסתפק בחגיגה במצדה, אלא ערך לבנותיו מסיבה מוקדמת גם במתקן אדם הצה"לי, שם נהנו המוזמנים מתצוגת תכלית של לוחמי היחידה ללוחמה בטרור ויחידת הכלבנים עוקץ.
מקומם? בהחלט. ואכן, לצד הידיעה הבולטת שתפסה את רוב כפולת האמצע הופיע טור זועם מאת הכתב הצבאי, יוסי יהושוע. תחת הכותרת "די לתרבות השנור" מחה יהושוע על העובדה שצה"ל אפשר לתורם עשיר לחגוג לבנותיו בת מצווה בבסיס צבאי, ועוד בזמן הלוויותיהם של שלושת הנערים החטופים. "האירוע הנוכחי עלה לכותרות רק כי החל בזמן הלוויה ונמשך אחריה, אבל הוא מספק הזדמנות מצוינת לעשות סוף לתרבות השנור של הצבא", פסק יהושוע. "זוהי תרבות השנור שמקדשת צמרת צה"ל בשנים האחרונות. הרמטכ"ל ואלופים יוצאים מדי שנה לאירוע הדינר השנתי של אגודת ידידי צה"ל בניו יורק, ומבקשים מהתורמים האמריקאים לפתוח את ארנקיהם. בסוף הערב נאספים בממוצע כ-20 מיליון דולר. בסך הכול מקבל צה"ל תרומות בסכום של כ-80 מיליון דולר בשנה. גם אחרי שקוצץ, תקציב הביטחון מגיע לכ-54 מיליארד שקלים בשנה – כך שהצבא יכול להסתדר גם בלי כספם של התורמים".
יוסי יהושוע, אם אתה כל כך נגד תרבות השנור למה טסת על חשבון אגודת ידידי צה"ל לערב ההתרמה בניו-יורק?
"תפנה בבקשה למערכת".
מ"ידיעות אחרונות" נמסר בתגובה: "אנו גאים בחשיפות הבלעדיות סביב אירועי הבת מצווה במתקן אדם ובמצדה. אנו גאים ביוסי יהושוע, שהוכיח שגם אם מתוקף תפקידו הוא הוזמן על ידי גוף מסוים, הוא לא מהסס לעשות עבודה עיתונאית אמיתית ולבקר אותו כשצריך".
חיוך הגורל
הציטוט: "קוראים לזה צחוק הגורל. בדיוק ביום שבו הרשתות החברתיות בישראל נשטפו בפרטים על 'הסיפור שיטלטל את צמרת המשטרה', שמככב בו 'עורך-הדין הבכיר', מלאו 20 שנה (3.6.1994) לפרסומו של סיפור מרעיש אחר. הזמן חלף, הגיבור לא התחלף: רונאל פישר" (ענת באלינט, "העין השביעית", 7.7.2014).
המציאות: ביום חמישי שעבר, 3.7.2014, הוצפו הרשתות החברתיות בפרטים על הפרשה החדשה שבמרכזה רונאל פישר. הפרשה הקודמת שבה פישר כיכב, שלא בטובתו, נחשפה בכתבה של בירנית גורן ב"כל העיר" שפורסמה, כפי שבאלינט כתבה, ב-3.6.1994, לפני 20 שנה וחודש. לא "בדיוק ביום" ולא "צחוק הגורל".
"תודה על התיקון. בכל זאת צחוק הגורל, לא?".
לא במקובלים, לא במחוברים ולא במקושרים
אני מבטיח לך, ילדה שלי קטנה, שזו תהיה המלחמה האחרונה, שיקרתי במצח נחושה לבתי בת הארבע בעודנו ממהרים לתפוס מחסה סמוך לקניון הנוצץ למחצה בדרום חולון. בדיוק כשנפסקה האזעקה הטלפון צלצל. על הקו היה הקונספירטור.
"נראה לי שזה יום המזל שלך, הורביץ", הוא פתח בחגיגיות.
"אתה בטוח?", פקפקתי.
"בוודאי", המשיך הקונספירטור. "זה היום שלך ללבוש שכפ"ץ, לעזוב את הממ"ד הנוח בדרום חולון ולצאת לגבול כדי לתפוס סקופ".
"לגבול עזה?", נחרדתי.
"הצחקת, הורביץ", גיחך הקונספירטור. "מה לג'ובניק כמוך ולגבול עזה? אני מדבר על הפאתים הצפוניים של גבול תל אביב-יפו. למה שלא תקפוץ לשטח, למלון דיוויד אינטרקונטיננטל, שבו התקיימה ועידת השלום הסופר-אקטואלית של 'הארץ', שהתכתבה כל כך יפה עם המציאות מסביבנו?".
"מה יש לי לחפש שם?", מחיתי. "הוועידה כבר נגמרה".
"נכון", הודה הקונספירטור. "אבל פתרון לסוגיה חשובה שמעסיקה את כל עם ישראל עדיין נותר עלום".
"איזו סוגיה?", שאלתי בעיניים נוצצות. "האם עוד בדורנו נוכל להשכין שלום בינינו לבין הפלסטינים?".
"כמעט, הורביץ", פיהק הקונספירטור. "אבל עוד קודם לכן, עם ישראל מחכה לתשובה חד משמעית לשאלה מי צודק: נפתלי בנט, שטוען שאחד ממשתתפי הוועידה החטיף לו אגרוף, או עיתון 'הארץ', שמתעקש שמקסימום הייתה שם דחיפה לא משמעותית, וגם זה בדוחק. רק מאבטחי המלון יוכלו לענות לך על זה באופן אובייקטיבי, ולכן אתה חייב לצאת לשטח, הורביץ".
"אין צורך", הרגעתי את הקונספירטור. "דיברתי עם עדת ראייה רצינית ומוסמכת שצפתה בתקרית מקרוב. היא אומרת שמה שהתרחש שם זו מקסימום צ'פחה קלילה, כך שאין טעם שארחיק צפונה ואסע למלון המפונפן".
"איך שאתה רוצה, הורביץ", אמר הקונספירטור. "אבל אם אתה מעדיף לא לצאת לשטח ולהסתגר בממ"ד הקלסטרופובי שלך בדרום חולון, אל תתפלא אחר כך שאתה לא בחבר'ה. לא במקובלים, לא במחוברים ולא במקושרים".
"מה זאת אומרת לא במקובלים, לא במחוברים ולא במקושרים?", נעלבתי.
"קבל תמונה במייל", אמר הקונספירטור.
"ראית?", שאל הקונספירטור. "הנה איתי, עורך 'אולפן שישי', במרחק סנטימטרים ספורים מהזמר הלאומי. מה שיפה הוא שאיתי – בניגוד אליך – לא לבד. גם וייסי וחיליק יכלו להריח מקרוב את הזיעה של שלמה. שלושתם, כמובן, קיבלו הזמנות חינם להופעה בקיסריה בחמישי האחרון, במקום טוב באמצע, בשורה 5. עכשיו תגיד לי, הורביץ: מה הסיכוי שהבוסים שלך, אורי ואיתי, ייצאו לבלות יחד איתך? מה ההסתברות שמישהו יזמין אותך לשורה 5 בקיסריה, אה?".
"לדעתי הסיכוי ממש מצוין", אמרתי בהתלהבות.
"לדעתי אתה חולם בהקיץ", צינן הקונספירטור את התלהבותי. "הרי אפילו ביום הכיף של mako לא השתתפת".
"איזה יום כיף?", שאלתי בתמיהה.
"יום הכיף המעולה שכל עובדי mako השתתפו בו ביום שני האחרון בכנרת, שכלל תחרות שיט קיאקים בירדן, וטבילה בחוף בורה בורה. למה בעצם לא היית שם?".
"האמת שהייתה לי דילמה אם להצטרף לטיול או לא, אבל בסוף העדפתי לוותר", עניתי בשלווה. "מה שהקל מאוד על ההתלבטות זו העובדה שפשוט לא הוזמנתי. בדיעבד, אין לי אלא להעריך שאורי ואיתי חשבו שיש לי דברים חשובים יותר לעשות. או שיתכן שאיילת המפיקה הראשית המקסימה שמעה ממכר משותף שאני לא מרבה לצאת מדרום חולון. ולחילופין, אולי בכלל מדובר בצירוף מקרים".
"ואולי זו עוד הוכחה שאתה לא במקובלים, לא במחוברים ולא במקושרים?", צהל הקונספירטור. "שלא לדבר על העובדה הממש לא מפתיעה שאתה, בניגוד לבכירים ומקושרים, לא קיבלת חינם את 'ליברל', הירחון של לאוניד?".
"מה זאת אומרת?", הרמתי גבה. "מי כן קיבל חינם את 'ליברל'?".
"מקורותיי מספרים לי שלפני כמעט חודש הונחה ערימה של גליונות 'ליברל' בעמדת פקיד העזר של בית משפט השלום בחדרה, עטופים אחד אחד וממוענים לשופטים", אמר הקונספירטור במסתוריות. "יכול להיות שלאוניד, שפנה בעבר להגנת בג"צ כדי לא להיות מוסגר לרוסיה, החליט לפנק בירחון שלו את הדור הבא של שופטי ישראל?".
"שום סיכוי", אמרתי בהחלטיות. "כנראה שפשוט יש בחדרה מספר גדול במיוחד של שופטים שלא יכולים להעביר חודש בלי 'ליברל'. ואם לא, אז זה בטח סתם צירוף מקרים".
"אתה חסר תקנה, הורביץ", פסק הקונספירטור. "למה שלא תודה שהסיפור הזה גדול עליך? אולי אני פשוט אעביר אותו לתותח מיומן מסדר הגודל של בו כסםית".
"התכוונת לבן כספית", ניסיתי לתקן אותו.
"התכוונתי בדיוק למה שאמרתי", זעף הקונספירטור. "קבל עוד תמונה במייל".
"ראית, הורביץ?", שאל שוב הקונספירטור. "מכיוון שאני לא מעלה בדעתי שעיתון מכובד כמו 'מעריב השבוע' ירשה לעצמו טעויות הגהה כל כך בוטות ומביכות בעמודו הראשון, לא נותר לי אלא להסיק שבן כספית החליט לשנות את שמו ל'בו כסםית'".
"למה שהוא יעשה דבר משונה שכזה?", הרמתי גבה.
"זה התפקיד שלך לברר", פסק הקונספירטור. "מי יודע? אולי הוא נפגש עם איזו נומרולוגית שהמליצה לו לקצר את הנו"ן הסופית ולדחוף מ"ם סופית באמצע השם משפחה?".
"לא סביר בעליל", אמרתי לפני שניתקתי. "בן הוא לא רק פרי הילולים נוסף של עירי האהובה חולון, ולא רק עיתונאי מהשורה הראשונה, אלא גם אדם רציונלי לחלוטין שכל ענייני המיסטיקה ממנו והלאה. לכן אין מנוס מלהניח שמדובר בסתם צירוף מקרים".
ואם כבר צירופי מקרים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, וש-mako מתחרה באתר "וואלה".