הפוך שלדי, הפוך

"ישראל היום" מציג: מציאות אלטרנטיבית

האם "ישראל היום", העיתון הנפוץ בישראל בימי חול, הוא עיתון רגיל ככל העיתונים? במערכת העיתון, שמתחיל בימים אלה שנה עשירית של הצלחה, משוכנעים שכן. כבר תשע שנים שמכחישים שם, חזור והכחש, את הטענה שהעיתון לא נותן לעובדות להפריע לו לשרת בכל מזג אוויר את משפחת נתניהו.

מתנגדי "ישראל היום" מביאים שפע של דוגמאות לתמיכתו הגורפת של העיתון בנתניהו. תומכי "ישראל היום", מנגד, טוענים שהיריב העיקרי שניצב מולם, "ידיעות אחרונות", אינו שונה בהרבה. כשם ש"ישראל היום" בעד נתניהו, כך הם אומרים, מרבה "ידיעות" לתקוף את נתניהו, תוך הענקת פינוקים ורוח גבית לפוליטיקאים אחרים (ע"ע אהוד אולמרט, יאיר לפיד, חיים רמון, אביגדור ליברמן, נפתלי בנט, איילת שקד, אריה דרעי ועוד ועוד).

שבירת ההגמוניה של "ידיעות" הובילה לשלושה ניסיונות חקיקה בעייתיים, שנועדו לפגוע ב"ישראל היום". התנגדתי בנחרצות להצעות החוק המגונות האלה.

הבעיה עם "ישראל היום" (בנוסף לבעיות אחרות) היא שבתקופה האחרונה, נדמה שיותר מבעבר, מייצר העיתון לקוראיו מעין מציאות אלטרנטיבית. מציאות שהפוכה לא פעם לחלוטין מזו המוצגת בשאר כלי התקשורת. בזמן שבעיתונים אחרים מתוארת התרחשות אקטואלית חדשה, ב"ישראל היום" הסיטואציה החדשה אינה תופסת את המקום המרכזי בכותרת. מה כן? תגובת הנגד לסיטואציה. ספין בלעז. סחריר בעברית.

זה לא לגמרי חדש, אבל בצוק העיתים השטף הפך לשיטפון. הנה שמונה דוגמאות משלושת החודשים האחרונים:

הפוך שלדי, הפוך (1): דו"ח חריף על נסיעות נתניהו? מה פתאום! השמאל פשוט מאוכזב

לפני כשלושה חודשים פורסם דו"ח מבקר המדינה על פרשת "ביביטורס". למחרת, 25 במאי, כך נראו הכותרות הראשיות של "ידיעות אחרונות", "הארץ" ו"מעריב":

ב"ישראל היום", לעומת זאת, העדיפו לצטט בכותרת הראשית משפט מתוך טור הדעה של חיים שיין:

הפוך שלדי, הפוך (2): יחס בלתי נסבל לעובדי מעון רה"מ? מה פתאום! זה עליהום תקשורתי

בחלוף שבוע פסק בית הדין האזורי לעבודה פיצוי של עשרות אלפי שקלים לעובד מעון ראש הממשלה לשעבר, גיא אליהו, בשל העסקה פוגענית. למחרת, 1 ביוני, כך נראו הכותרות של "ידיעות אחרונות", "הארץ" ו"מעריב":

רק "ישראל היום", כמובן, סיפק לשרה נתניהו מטריית הגנה:

הפוך שלדי, הפוך (3): 170 אלף אירו לחשבון הפרטי של נתניהו? מה פתאום! סתם בלון מלא אוויר

בתחילת יוני שודרה בחדשות 10 שיחה עם איש העסקים הצרפתי ארנו מימרן, שנאשם (ומאז הורשע) בהונאת ענק בארצו. מימרן סיפר כי הפקיד סכום כסף ניכר בחשבונו הפרטי של נתניהו. למחרת, 7 ביוני, כך נראו הכותרות הראשיות של "ידיעות אחרונות", "הארץ" ו"מעריב":

אבל ב"ישראל היום" – הפתעה הפתעה – העדיפו את גרסת נתניהו:

הפוך שלדי, הפוך (4): הגבלות על נתניהו? מה פתאום! זה ישתק את עבודת השרים

לפני חודשיים קבע היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, כי שר התקשורת נתניהו לא יוכל לעסוק בחברות התקשורת שבבעלות ידידו, איש העסקים שאול אלוביץ'. למחרת, ב-16 ביוני, כך נראו הכותרות של "ידיעות אחרונות", "הארץ" ו"מעריב":

רק ב"ישראל היום" התפלאו על חוות הדעת:

הפוך שלדי, הפוך (5): נתניהו מפלג את העם? מה פתאום! ברק ויעלון מזגזגים

באמצע יוני יצאו ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, ושר הביטחון לשעבר, משה (בוגי) יעלון, במתקפה חריפה נגד נתניהו. למחרת, 17 ביוני, כך נראו הכותרות הראשיות של "ידיעות אחרונות", "הארץ" ו"מעריב":

רק "ישראל היום" העדיף להקדיש את כותרתו למתקפת נגד כלפי שני הרמטכ"לים בדימוס:

הפוך שלדי, הפוך (6): עשרת אלפים שקל לתיקון הצנרת? מה פתאום! זו חטטנות ונקמנות

באותם ימים אינטנסיביים נאלץ משרד ראש הממשלה, בעקבות עתירת התנועה לחופש המידע, לחשוף לראשונה חשבוניות עבור הוצאות מעונות נתניהו בירושלים ובקיסריה. למחרת, 20 ביוני, חגגו "ידיעות אחרונות", "דה מרקר" ו"מעריב":

ב"ישראל היום" הגיבו בחמיצות המתבקשת:

הפוך שלדי, הפוך (7): חשש לחופש העיתונות? מה פתאום! חשש ל"ישראל היום"

חודש חלף בדממה יחסית, עד שנתניהו החליט לפתע לדחות בשנה ורבע את תאריך עלייתו של תאגיד השידור הציבורי. התגובות, גם של כמה משרי הממשלה, היו חריפות. כך נראו הכותרות של "ידיעות אחרונות", "הארץ" ו"מעריב" ב-21 ביולי:

ב"ישראל היום", מנגד, בחרו באותו קו שגרתי:

הפוך, שלדי, הפוך (8): ניצחון לכץ על נתניהו? מה פתאום! חכו לעתירת היועמ"ש

ביום שלישי האחרון קבעה מזכירות הליכוד כי סמכויות נתניהו כיו"ר המפלגה יקוצצו. היה זה הישג (קצר מועד, לפני התקפלות מהירה) ליו"ר מזכירות הליכוד, שר התחבורה ישראל כץ, במאבקו מול ראש הממשלה. למחרת, 17 באוגוסט, כך נראו הכותרות של "ידיעות אחרונות", "הארץ" ו"מעריב":

ומה ב"ישראל היום"? שם תקפו את מזכירות המפלגה ואת כץ:

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב. 

אז איך היה האוכל? א. מעולה. ב. גרוע. ג. אחלה. ד. כל התשובות נכונות

האם מסעדת "איטליאנו דה לה קוסטה" בחיפה היא המסעדה האיטלקית הכי טובה בארץ, או מסעדה גרועה שטעונה שיפור ניכר? האם המנות שלה הן שילוב מושלם בין המטבח הערבי והאיטלקי, או שמא הן סובלות מגיבוב והעמסה? תלוי, כמובן, איזה מבקר מסעדות אתם קוראים. אבל נתחיל, כרגיל, מהאמצע:

ביום חמישי האחרון, בסוג של צירוף מקרים, פרסמו במקביל שלושה מבקרי מסעדות – שגיא כהן ("הארץ"), ביצה עלומה (mako) ואבי אפרתי ("וואלה!") – טור ביקורת על אותה מסעדה בדיוק: "איטליאנו דה לה קוסטה". הנה ההפניה והכותרת לביקורת המהללת של ביצה עלומה:

ההתרשמות של שגיא כהן, לעומת זה, הייתה שונה ב-180 מעלות. הנה כותרת הביקורת הקטלנית שלו:

המבקר השלישי, אבי אפרתי, לא הרעיף סופרלטיבים על "איטליאנו דה לה קוסטה" כמו עמיתו מ-mako, אבל גם לא שחט אותה כמו הקולגה מ"הארץ". בסך הכול, סיכם, היה מוצלח, נעים וכיפי:

עד כאן ההתרשמות הכללית של המבקרים הנכבדים. שנעבור לתיאורי המנות? יאללה:

ניוקי פירות ים? עשוי היטב, כמו בספרים (אבל מאכזב וגס טעמים)

ביצה עלומה: "היה עשוי היטב: הניוקי היו קטנים ואווריריים. בדיוק כמו שכתוב בספרים".

אבי אפרתי: ״מנת הניוקי אכזבה... רוטב החמאה הלימונית היה מלוח במיוחד, באופן מוזר למדי. יצא משהו גס טעמים שכנראה התפקשש בביצוע".

פיצה ירוקה? טעימה מאוד והבצק נהדר (אבל שמנונית וחלקלקה)

אבי אפרתי: "זו הייתה פיצה מורכבת, רכת טעם, עם בצק נהדר. היא הייתה טעימה נורא ולא סטנדרטית כלל".

שגיא כהן: "כל סוגי הגבינה (בהנחה האופטימית שהם אכן היו שם) חברו למרקם שמנוני-חלקלק, שהזכיר קצת פיצות של ילדות".

קנלוני כרישה עיזים? עמוק ועדין טעמים (אבל משחת גבינה מתובלת מדי)

אבי אפרתי: "טעים במיוחד. גבינת העזים דיברה היטב עם רוטב הרוזה, שמצידו לא היה סתמי ושגור. הייתה בו איזה עמקות ועדינות טעמים".

שגיא כהן: "מה שאכלנו בפועל היה משחת גבינה ועוד משהו (אולי כרישה) ששחה ברוטב עגבניות גס שתובל בהרבה יותר מדי פלפל שחור".

טירמיסו? בדיוק כמו שצריך להיות (אבל הכי סתמי שיש)

ביצה עלומה: "הגשה אסתטית, שימושית, והטירמיסו היה בדיוק מה שטירמיסו צריך להיות".

אבי אפרתי: "ערימות של כוונות טובות; טונות של מאמץ והשקעה אבל הטירמיסו עצמו היה הכי סתמי שיש".

סיה ממתינה למעלית? הכי לא. סיה יוצאת למרפסת? ברור שכן!

האם במערכת "ערב טוב" עם גיא פינס נפלו קורבן לסוג של ברווז? לא מן הנמנע שייתכן שבהחלט.

ברביעי שעבר, יום לפני הופעתה לעיני עשרות אלפי צופים בפארק הירקון, נחתה בנתב"ג הזמרת האוסטרלית סיה. בין צלמי הפפראצי ששוגרו למלון דן, שבו השתכנה, היה גם אחד שהעביר לפינס צילום וידאו של אישה מוקפת מאבטחים, כשהיא ממתינה למעלית.

במערכת "ערב טוב" היו משוכנעים שיש להם את זה, וחגגו בהתאם בעת שידור האייטם. "האישה שעשתה קריירה מלהסתיר את הפרצוף שלה בכל מיני דרכים יצירתיות ניסתה היום לברוח מהצלמים, אבל אנחנו בהחלט הצלחנו לתפוס אותה במלון, כל אחד והעבודה שלו, אתם יודעים", אמרה לירון ויצמן בזחיחות מסוימת, לפני שהרשתה לעצמה להעניק לזמרת עצה: "אם סיה, שאנחנו מכירים עם כל הפאות הגדולות מהחיים, הייתה רוצה באמת לחמוק מכולם, היא פשוט הייתה צריכה לצאת כרגיל במסלול הירוק, כמו מאות האלפים שחולפים שם".

בהמשך האייטם הוצגה תמונת פפראצי של סיה במרפסת הסוויטה, שצילם מאיר בן ארי (קוקו) ושהועלתה עוד קודם לכן, באופן ראשוני ובלעדי, לאתר "ישראל היום".

אלא שבעוד שבתמונה ממרפסת הסוויטה אכן נראית סיה, הרי שהאישה שצולמה ליד המעלית אינה סיה כלל וכלל. למרות זאת, גם אתר mako, אבוי לבושה, פרסם את התמונה השגויה, תוך שהוא מודה בחום לתכנית "ערב טוב" שהעניקה לו אותה באדיבותה. תודה באמת.

ממערכת "ערב טוב עם גיא פינס" נמסר בתגובה: "בדקנו את עצמנו שוב לנוכח פנייתכם והתחזקנו אפילו יותר בעמדתנו שזו כן סיה. לנוכח חמקנותה, ובגלל שאנחנו ספקנים לא פחות מהמדור, נבקש מכם לבדוק כעת גם האם זו הייתה סיה על הבמה בפארק. התמונות נשלחו לאמא שלה לזיהוי סופי".

אורי רוזן, העורך הראשי של mako, למה אני לא מופתע שפרסמתם תמונה לא נכונה?

"אם יש לך תלונות על אייטמים שנוגעים לסיה אתה יכול להגיש נגדנו תביעה ייצוגית".

אביב הורביץ, אם כבר זחיחות מסוימת: מה לעזאזל גורם לך – טיפוס דרום חולוני שמעריץ בסתר את מושיק עפיה – לקבוע בנחרצות ובביטחון יהיר שהאישה שעמדה ליד המעלית היא לא הזמרת סיה?

"הוכחות חד משמעיות שמורות במערכת. חוץ מזה, לא אמרתי לך כבר שאני לא נוהג לדבר עם מדורי תקשורת?".

הפוסל במומו פוסל: פס ייצור לדרמה

מי שגר בבית זכוכית מוטב שלא ימהר לזרוק אבנים? אולי. אחרי רוני שוקן, ליסה פרץ ובן-דרור ימיני, הגיע השבוע תורו של עינב שיף, מבקר הטלוויזיה של "ידיעות", ליטול חלק בפינה החדשה, אם גם צדקנית למחצה בעצמה.

בשישי האחרון פרסם שיף ביקורת קטלנית למדי על אייטם ב"תכנית חיסכון". נושא האייטם: סרטון שהעלה אדיר מילר לפייסבוק, שבו לגלג על ספר הילדים "היפ הופ פה תם", שכתבה מיריק שניר. "ב'תכנית חיסכון' הריחו פוטנציאל לקטטה", כתב שיף. "לפני הראיון הבטיחה המגישה קרן מרציאנו לפחות פעמיים כי 'הסופרת זועמת'... אלא שאז החל הראיון והתברר כי לא דובים ולא טחינה. שניר כלל לא 'זועמת'. היא גם לא רותחת, רועמת או פגועה עד עמקי נשמתה. אפילו קורט אכזבה לא היה לה לתת, הקמצנית. לא במילותיה ולא בשפת הגוף שלה. להפך: תגובתה הייתה מופת של ענייניות וקורקטיות. נכון, עושה רושם שהסופרת לא צרחה מאושר כשנחשפה לסרטון, אבל גם עלבון בל יכופר אין פה... זו תקלה חמורה בפס ייצור הדרמה של 'תכנית חיסכון'. במקומם הייתי מכריז על ריקול".

חלפו יומיים, וביום ראשון העלתה שניר פוסט מנומק בפייסבוק, גם הוא לא כועס ולא נעלב באופן בל יכופר. "באמת ובתמים וברצון רב אני מוכנה לבוא לביתך ולהסביר את גישתי האוריינית-החינוכית ביתר פירוט, ואפילו להדגים", כתבה שניר. "מבטיחה שיהיה מפגש מקסים". אלא שלמחרת, תחת כותרת הגג "הסרטון הוויראלי שהכעיס את הסופרת", פורסם ב"ידיעות" האייטם הבא, דומה מאוד ברוחו לזה שכבר שודר ב"תכנית חיסכון":

עינב שיף, היית אומר שיש כאן תקלה חמורה בפס ייצור הדרמה של "ידיעות אחרונות"?

"אין תגובה". 

שיקרת לתקשורת? פגעת בכתבים? בוא תעזור לנו להרים תחקיר

האם אפשר להאשים אדם בשקרים חוזרים ונשנים וזמן לא רב אחר כך להשתמש בשירותיו לצורך תחקיר? מסתבר שבהחלט. תשמעו סיפורונצ'יק:

לפני שלושה חודשים סופר כאן בהרחבה איך הצליח יוליאן לוינסון, הסוכן החדש של הלנה עמרם, למכור לתקשורת סיפור מופרך לפיו השדכנית לשעבר מבקשת למכור כליה בשל מצבה הכלכלי הקשה. לוינסון הוא גם אותו סוכן ו/או יחצ״ן שנוי במחלוקת ששיווק בעבר בהצלחה מסוימת את ההיריון לכאורה של אורית פוקס, שגם הוא לא היה ולא נברא.

גיא לרר, מגיש ״הצינור" בערוץ 10, ראיין באותה עת את לוינסון על התנהלותו המפוקפקת. ״מה הסיפור של היחצ"ן יוליאן לוינסון, האיש שגרם לכל כלי התקשורת, או לכמה מהם, להאמין ששדכנית העל הלנה עמרם תורמת כליה?", שאל לרר מיד בתחילת התכנית. בהמשך, כשראיין את לוינסון, לא חסך ממנו לרר שאלות קשות וצולבות מסוג "למה אתה משקר לכלי תקשורת?", "הלנה עמרם ביקשה לתרום כליה, כן או לא?", "איך אתה עומד פה ומשמיץ לקוחה שלך, אני לא מבין?, "יוליאן, אלה שקרים. למה אתה לא משתמש בשורש של המילה 'שקר'?", "זה אמיתי או לא, יוליאן, אני שואל אותך שאלה פשוטה", "כתבים נפגעו, אתה משחק בפרנסה של אנשים", "אתה עושה צחוק וחוכא ואיטלולה מכלי תקשורת", "איך אתה מספק שירותים ללקוחות שלך אם אתה מכתיר אותם גם כמטורללים, הזויים, מסוממים, פרובלמטיים?" ועוד כהנה וכהנה.

הזמן חלף לו, הפרשה שקעה לה, עד שביום שני האחרון שידר לרר ב"הצינור" תחקיר על בן אופק, מנכ"ל חברת איקיוטק, ששלחה דרישות תשלום לעשרות אלפי ישראלים בעוון שירותי תוכן שרובם בכלל לא צרכו. אופק, מתברר, ניסה להקים עסק חדש. הוא גייס לעזרתו את הסוכן הנמרץ יוליאן לוינסון. הלז החליט הפעם לחבור ל"הצינור" ולתעד את המפגש שלו עם אופק במצלמה נסתרת. גיא לרר קיבל בשמחה את סיועו של האיש שאותו הגדיר כשקרן, והשניים תפסו את בן אופק על חם.

גיא לרר, תרצה להגיב?

"ברגע שבן אופק פנה ליוליאן לוינסון, הבנו שיש גישה שאי אפשר לסרב לה. מכיוון שכל החומרים צולמו על ידי המצלמות שלנו ממקור ראשון – היינו במקום פיזית והאזנו עם אזניות – לא נסמכנו על שום אינפורמציה שלא תיעדנו בעצמנו, כך שאין שום בעיה מהותית, למעט בעיית ריח קלה. אם המשטרה הגדולה יכולה להפוך עבריינים לעדי מדינה, הצינור הקטן יכול להשתמש בשירותיו של יוליאן לוינסון למטרה העיתונאית הראויה הזו – ומי יודע, אולי ההצלחה של הכתב החוקר יוליאן תגרום לסוכן הפרובלמטי לוינסון לשקול שינוי מקצוע והנה תפסנו שתי ציפורים במכה".

התחזית: הרע עוד לפנינו. או שלא

לפני נצח, כלומר 12 ימים, עם פתיחת תחרויות האולימפיאדה, עלו על המזרן בריו הג'ודוקאים שירה ראשוני, גולן פולק וגילי כהן. שלושתם הפסידו בסיבוב הראשון. למחרת, יום שני, פרסם עדי רובינשטיין ב"ישראל היום" טור נוקב תחת הכותרת הנחרצת "הרע עוד לפנינו", שבו מיהר להביע אכזבה מהנבחרת ולנבא שחורות להמשך:

"בשנת 1984, באולימפיאדת לוס אנג'לס, עלה הג'ודוקא הישראלי משה פונטי לקרב שלו. לא חלפו 17 שניות והוא הודח באיפון אכזרי וסיים את דרכו במשחקים האולימפיים", נזכר רובינשטיין בתחילת הטור. "את המורשת שלו, כך נראה, הנחיל פונטי כיו"ר איגוד הג'ודו גם לספורטאים ולספורטאיות שלו, שבילו על מזרן הג'ודו ביומיים הראשונים של המשחקים האולימפיים בריו פחות זמן ממה שלוקח לשרת התרבות והספורט מירי רגב לכתוב סטטוס בפייסבוק". בהמשך הגיש רובינשטיין תחזית קודרת למדי לימים הבאים. בין השאר צפה כי שגיא מוקי הוא "התקווה הכי גדולה להציל משהו מההופעה המביכה היום ואתמול", הוסיף כי ירדן ג'רבי "לא פוגעת כבר חצי שנה", וסיכם כך: "על הספורטאים והמאמנים שני הרשקו ואורן סמדג'ה אין מה לכעוס. זה המקסימום שיש לעבוד איתו בדור ובתנאים הנוכחיים. כל מי שקצת עוקב אחרי הג'ודו העולמי ולא מתעורר באולימפיאדות, יודע שההודעות המרגשות באות אחרי זכיות באליפות אירופה בשנים לא אולימפיות; שמוכרים כאן אשליה כדי למשוך ספונסרים, אבל בפועל, כמו בהתעמלות, גם בג'ודו, אליפויות היבשת לא שוות הרבה... הרע, אם אתם דואגים, עדיין לפנינו".

איך זה נגמר בסוף? כולם יודעים. שגיא מוקי, התקווה הגדולה של רובינשטיין, הפסיד בקרב על הארד; ירדן ג'רבי, ההיא שלא פוגעת, קטפה ארד; וענף הג'ודו כולו, בראשותו של פונטי, נחל הצלחה כשהשיג שתי מדליות אולימפיות, לראשונה מאז ברצלונה 92'. בטורו מיום שני האחרון ניסה רובינשטיין לחשב מסלול מחדש. "מבט על שני הדורות האחרונים בספורט האולימפי הישראלי, אלו שהצמיחו לנו את זוכי המדליות הראשונים ואת ממשיכיהם כיום בריו, מגלה שישראל מצטיינת באופן בלעדי בג'ודו ובשיט", ציין, והוסיף לגבי הג'ודו כי "מדובר בענף שיש לנו בו כמות משתתפים שסטטיסטית כמעט מבטיחה מדליה". עד כדי כך.

עדי רובינשטיין, תרצה להגיב?

"לא יודע על איזה מסלול מחדש אתה מדבר, את הדברים הללו אני כותב כבר ארבע שנים. אבל בסדר, בהתלהבות ששוטפת כאן את כולם שמתי לב לשני דברים: איש לא שם לב לעובדות וכולם הפכו מומחים לאולימפיאדה".

הציטוט מול המציאות: לא השבוע, וגם לא בעוד שבועיים

הציטוט (1): "ההסכם ייחתם השבוע בוושינגטון" (כותרת משנה לאייטם של נחום ברנע על הסכם הסיוע הביטחוני שעומד להיחתם עם האמריקאים, "ידיעות אחרונות", 1.8.2016).

הציטוט (2): "הסיוע האמריקני וההתקפלות הישראלית: הסכם הסיוע ייחתם השבוע" (הכותרת לאותה ידיעה שהופיעה באותו יום גם ב-ynet)

המציאות: שבועיים ושלושה ימים חלפו מאז הפרסום הבולט, וההסכם עוד לא נחתם. אולי משום שבניגוד לכותרת המשנה, באייטם עצמו כלל לא נאמר במפורש מתי ההסכם צפוי להיחתם.

ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.

עקיבא נוביק VS אריק בנדר

בקבוצת הוואטסאפ "רוטרניק כנסת ישראל" חברים לא מעט כתבים פוליטיים, דוברים ויועצים פרלמנטרים. הכתב הוותיק של ״מעריב" בכנסת, אריק בנדר, העלה לקבוצה ביום רביעי את האייטם הבא שלו:

מכאן ואילך התפתח הדיאלוג הבא (כמעט שלא נגענו):

עקיבא נוביק (חדשות 10): "כל הכבוד על הסיקור בעל הערך הציבורי העצום. בטוחני שגם במקרה של ח"כית שעוברת הפלה הסיקור היה זהה".

אריק בנדר: "אתה מתכוון כמו הפפראצי בחתונה של יולי?".

עקיבא נוביק: "לא אריק. אני מתכוון לזה שאתה חופר לחבר כנסת בצורה מבישה".

אריק בנדר: "או הוויכוח הדרמטי על שקית שנמצאה בשירותי ח"כ".

עקיבא נוביק: "מציע לך ללמוד את ההבדל בין הומור לבין ביוב. מדהים שאחרי 170 שנה ככתב פרלמנטרי עוד לא עמדת על ההבדל ועל זכותו של חבר כנסת שלא תחפור לו בתיק הרפואי".

אריק בנדר: "או על השידור הספטקולרי שלך על מעבר של ביטן לחדר חדש".

אריק בן-שמעון (יועץ תקשורת): "חבר'ה בואו נרגיע. עקיבא, אפשר לבקר אבל לשמור על כבוד".

ירון אברהם (חדשות 2): "עוד רגע אתם בטור של אביב הורביץ ב-mako".

חיים לוינסון ("הארץ"): "בנדר, אתה צריך להבדיל בין ביוב לבין פלישה מכוערת לפרטיות. אין שום זכות לציבור לדעת שח"כ כעת בבית חולים".

עקיבא נוביק: "מבקש להתנצל בפני ידידי הטוב כאח לי בנדר על הסגנון".

אריק בנדר: "מקבל. זה מאחורינו".

לא נגלה לכם מי הדוגמנית, פשוט נפרסם תמונה שלה

איך עוקפים בקלילות את החוק (הלא בלתי מיותר) שאוסר לפרסם שמו של חשוד עד תום 48 שעות מהמועד שבו החלה חקירתו? ביום ראשון פרסמו אלי סניור ורענן בן-צור ב-ynet את הכותרת הבאה:

מי שהטשטוש הקלוש בכל זאת מנע ממנו לזהות את הדוגמנית, יכול היה למהר לגוגל, למצוא את הידיעה הזו של ynet, מלפני שמונה חודשים, ולגלות על פי התמונה שמימין לכותרת כי מדובר באביה של אותה דוגמנית בדיוק שנחקרה בעבר בחשד לעבירות מס:

גם "ידיעות אחרונות", כמובן (שהפסיד את הסקופ על הלידה של בר לערן סויסה מ"ישראל היום"), מצא דרך יצירתית משלו לרמוז בעדינות לקוראיו מיהי הדוגמנית שאביה נחקר, עוד לפני תום היומיים שבהם נאסר לפרסם את זהותו של האב:

דברים בשם אומרם: כמה בוץ ורפש

מאז שפרסמתי את הפוסט על הסיבות לשלטונו המתמשך של הימין ולמות השמאל גיליתי דבר מדהים: אנחנו עם שחי בעדר. למען האמת בעדרים. עדר של שמאלנים, עדר של ימנים וכו'. רבים מחבריי בתקשורת בכלל לא ניסו להתמודד עם התזה שהצבתי. במקום, הפכתי למתקרנף, לפשיסט, למתחנף לביבי וגם לשרה וגם למירי רגב. פורסם שאני שורץ בבית ברחוב בלפור (לא הייתי שם חודשים ארוכים) ושאני מועמד לתאגידים ציבוריים ופרטיים שמתיישרים עם הקו של השלטון.

כמה בוץ ורפש. ולמה? מכיוון שהעזתי להביע דעה שאיננה מתיישבת עם העמדה השלטת בתקשורת? האמת, הטקסט שלי אפילו לא קבע שהימין צודק. כל שטענתי הוא שהשמאל הפך עצמו ללא רלוונטי.

אבל זה מספיק. כי מבחינת העדר שסביבי, ימני הוא תמיד טיפש או אופורטוניסט. ואם מישהו שובר שורה – הוא בוגד ומתקרנף. זה תיוג אלים. ככה נראית סתימת פיות באמת.

אני מסרב להיכנס למגירה. גדלתי בבית רביזיוניסטי, ובכיתה, חברי אלוף בן (אז עוד בומשטיין) שישב לידי היה השמאלן ואני הייתי הימני. מאז הצבעתי לעתים לימין ולעתים לשמאל. כי המציאות משתנה ורק חמור נשאר תקוע. אבל מעולם לא מכרתי את האינטגריטי העיתונאי שלי.

התקשורת בישראל של היום היא ברובה עדר, וזה עצוב. יש מעט מדי קולות מעניינים בימין, ויש קול אחד בשמאל, והוא דורסני ואלים. לדבר בקול אחד זה פשיזם. סתימת פיות פוגעת בסוף במי שסותם פיות של אחרים.

אני לא מחפש תפקיד, ולא הולך לפוליטיקה. אני עיתונאי שמחפש שיח פתוח. זה מה שישראל צריכה. אבל בשביל זה צריך ספירה ציבורית דמוקרטית ופלורליסטית. וגיליתי באחרונה לתדהמתי שיש יותר מדי עיתונאים שמפחדים מפלורליזם.

דווקא אתם??!?

(ערן טיפנברון בדף הפייסבוק שלו, 11.8.2016)

צנזורה? קריקטורה

וזה הרגע, הנה באה השעה. מה תביא איתה הרוח? מה ימיס את הדממה? טלפון מהקונספירטור, כמובן, ועוד בשעת בוקר מוקדמת.

"מה קורה, הורביץ?", הוא פתח בלבביות מפתיעה. "תגיד, אתה חובב תשחצים?".

"ככה, לפעמים", ניסיתי להתחמק. "תלוי במצב רוח".

"אל דאגה, את ההגדרות שלי אתה תאהב", דהר הקונספירטור קדימה. "שנתחיל? שאלה ראשונה: מיהו בנימין נתניהו?".

"טוב, זה באמת קל", נאנחתי בהקלה. "נתניהו הוא ראש ממשלת ישראל".

"לא רע, הורביץ", נזף הקונספירטור. "אבל יש תשובה אפילו עוד יותר פשוטה".

"יותר פשוטה מראש הממשלה?", התפלאתי.

"בוודאי", ציחקק הקונספירטור. "בנימין נתניהו הוא בנימין נתניהו".

"לא הבנתי", התבלבלתי.

"מה יש כאן לא להבין?", השתומם הקונספירטור. "תסתכל בעצמך בתשחץ של 'ישראל היום' מיום שלישי שעבר. הנה, שולח לך".

"קיבלת, הורביץ?", וידא הקונספירטור. "עכשיו תגיד לי: מה ההגדרה שכתובה בריבוע הגדול בצד ימין למעלה?".

"אדם סנדלר", הקראתי.

"יפה מאוד", החמיא הקונספירטור. "ומה הפתרון להגדרה הזו לדעתך?".

"אדם סנדלר?", מלמלתי.

"אתה רואה, הורביץ?", התמוגג הקונספירטור. "אפילו אתה יכול. זה פשוט נהדר. בוא נמשיך: מה ההגדרה שכתובה בריבוע הגדול בצד שמאל?".

"ההגדרה היא פטריק מבוב ספוג, ומסתמן שגם הפתרון הוא פטריק", אמרתי. "תגיד, אתה חושב ש'ישראל היום' פרסמו בכוונה את ההגדרות הקלילות האלה כדי להקל על הקוראים?".

"עוד לא ביררתי", נפנף אותי הקונספירטור. "אבל מה שכן, אני יודע מי מכביד על קוראיו".

"מי?", שאלתי בעניין.

"אתר ynet, שבשבועיים האחרונים פרסם שתי כותרות ראשיות עם שגיאות כתיב בולטות", ירה הקונספירטור. "הנה, קבל".

"גם התקלה הטכנית הזניחה בתשחץ וגם טעויות הגהה שעלולות להתרחש מדי פעם הן בגדר צירוף מקרים", הגבתי.

"נמאס כבר מצירופי המקרים שלך, הורביץ", התעצבן הקונספירטור. "מה יהיה? על כל דבר תגיד שהוא צירוף מקרים? גם על הצנזורה הדרקונית החמורה שהופעלה ב'הארץ'?".

"צנזורה ב'הארץ'? זה כבר ממש נשמע מעניין", אמרתי בסקרנות.

"הו, תודה רבה לך באמת", קרא הקונספירטור. "אז עכשיו, הורביץ, בוא תעיף מבט על הקריקטורה שעמוס בידרמן פרסם במהדורה המודפסת של 'הארץ' ביום שלישי האחרון. שים לב מה אומרת האחות המצוירת".

"קריקטורה נחמדה", אמרתי.

"בהחלט", הסכים הקונספירטור. "אבל עכשיו בוא תראה מה אומרת אותה אחות באותה קריקטורה ממש שבידרמן העלה באותו בוקר לחשבון הטוויטר שלו".

"נו, הורביץ, מה תגיד?", אמר הקונספירטור בתרעומת. "איך זה שהמילים 'אבל זה עולה יותר' נמחקו? מה זה לדעתך אם לא הוכחה לצנזורה בוטה, ועוד במערכת שמתיימרת להעלות על נס את חופש הביטוי והפלורליזם?".

"אין לי מושג", הודיתי.

"אז למה שלא תעשה עבודה עיתונאית בסיסית ותרים טלפון לעמוס?", שאל הקונספירטור.

עמוס בידרמן, הייתה כאן צנזורה?

"לגמרי לא. הקריקטורה נשלחה לדפוס עם הטקסט שראית בעיתון. מאוחר יותר, בבית, צץ לי הרעיון להוסיף לו עוד כמה מילים, והעליתי לטוויטר גרסה קצת שונה".

ואם כבר קריקטורות, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתרmako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10 וש-mako מתחרה באתר "וואלה".   

הטור של השבוע שעבר: בלפור פינת טיפנברון

כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il

רוצים לקבל את "מי נגד מי" ישירות למייל? הירשמו לניוזלטר