היפרבולה אתה בעצמך

סרנה נגד נתניהו (1): מציאות אפשרית

יגאל סרנה הוא עיתונאי דייקן ופייסבוקיסט מהימן, שלעולם לא מתרשל. האמת תמיד נר לרגליו, והוא נוהג להבחין, באיזמל חד, בין עובדות לדעות. סרנה מקפיד לפרסם פוסטים רק אחרי שבדק היטב את כל הפרטים ואסף מבעוד מועד הוכחות מוצקות לנכונות המידע. אם חלילה נופלת שגגה במעשיו, הוא ניחן בתבונה ובגדלות רוח שגורמות לו להודות בטעות ולהתנצל במהירות (ניתן לראות בפרסום דנן גם משל, היפרבולה, הגזמה, הגחכה ולא בהכרח שיקוף מדויק של מציאות ריאלית, אלא של מציאות אפשרית).

סרנה נגד נתניהו (2): מציאות ריאלית

סליחה על הקטנוניות, אבל ספרתי 122 טעויות הגהה או ניסוח בכתב ההגנה שהגיש השבוע יגאל סרנה, בעקבות תביעת הדיבה של שרה ובנימין נתניהו. חלקן זניחות וזעירות, אבל חלקן מביכות למדי ("הנתבע מתכבדת", "התובעת והתובעת", "סופר שכתב תשע ספרים", "נאלץ להתמודד אם סיטואציות לא פשוטות", "פעילויות אותם הוא מקיים" ועוד ועוד). סרנה הוא עיתונאי מוכשר, שכתב בעבר טקסטים נפלאים והיה סופר עוד הרבה לפני שפרסם את הספר הראשון. לפרקליטו, אביגדור פלדמן, יש נשמה של משורר. משניהם אפשר היה לצפות להקדיש כמה דקות לקריאה נוספת של הטקסט לפני שיגורו.

אבל 122 טעויות לשון הן הבעיה הכי קטנה של כתב ההגנה הזה, שעליו חתום גם עו"ד ליאור אפשטיין. הבעיה העיקרית היא הפליק פלאק לאחור של סרנה, שהתיימר בהתחלה לדבוק ב"אמת דיברתי", אבל מעדיף כעת להציע לנו קריאה חלופית ו/או מציאות אלטרנטיבית בכל הקשור לפוסט הבלתי נשכח (מעשה שהיה):

 ביום רביעי התארח עו"ד אפשטיין בתכנית הבוקר של ערוץ 10. המגישים, אור הלר ומיה זיו-וולף, ניסו לשווא לחלץ ממנו תשובה פשוטה לשאלה פשוטה: האם האירוע שסרנה תיאר היה או לא היה? כזכור, מיד לאחר פרסום הפוסט, ועוד לפני שהוגשה התביעה, הצהיר כאן סרנה: "לא כתבתי בלי שאהיה בטוח בדברים, מתוך ניסיון שצברתי במשך 30 שנים להבחין בין אמת לבדותה", ואף הבטיח כי "ההוכחה תבוא עם הזמן". התפתלויותיו של פרקליטו באולפן רמזו כי ההוכחה, אפעס, תבושש לבוא. "האירוע לא מעניין אם הוא היה או לא היה", התחמק אפשטיין. "זה עשר דקות אצל השופט, והתוצאה גמורה. זה לא מעניין". בהמשך הוסיף אפשטיין כי "יגאל סרנה כותב רעיון", ציין כי מה שנכתב בפוסט הוא בסך הכול "דעה המבוססת על דוגמה", והסביר כי ראש הממשלה ואשתו בעצם "תובעים על המילה 'נפלט'. עכשיו, כשאתה לוקח את המילה 'נפלט' אתה בודק, פעם ראשונה: אולי לא נפלט, אולי נאלץ, אולי נתבקש, אולי הרגיש צרכים טבעיים לעצור בתחנת דלק". מבולבלים? גם אנחנו.

נדמה שאפשטיין, פלדמן וסרנה אימצו טריק תקשורתי, שהיה חביב על נתניהו הצעיר (בתקופה שעדיין הואיל לכבד את התשקורת בראיונות): לברוח משאלות קשות ולהכין מראש מספר מצומצם של מסרים נוחים. ומה יעשה המרואיין כאשר המראיין בכל זאת יציג שאלה קשה? יענה במהירות "לא זאת השאלה" וינסה להעביר נושא.

כתב ההגנה של סרנה מתאמץ להעביר נושא. לברוח מהשאלה הקשה והדי פשוטה (היה או לא היה בכביש מספר 1?) למחוזות אחרים. "הנתבע יטען כי הרשת החברתית מתירה פרסום פחות מוקפד ומרוסן מן העיתונות המסורתית, כי האירוניה העצמית של הרשת החברתית ומעמדה כעיתונות פוחזת במקצת המטילה ספק בכל, ולוקחת עצמה לא לגמרי ברצינות, מתירה כתיבה מסוג פרודיה ומשל", נכתב בסעיף 168. "על כן יש לשפוט את הפרסום על פי כללים אלה שמכוחם ניתן לראות בפרסום דנן גם משל, היפרבולה, הגזמה, הגחכה ולא בהכרח שיקוף מדויק של מציאות ריאלית, אלא של מציאות אפשרית". האם אותו סרנה ("לא כתבתי בלי שאהיה בטוח בדברים") מבקש כעת מבית המשפט להתייחס אליו כאל עיתונאי פוחז שלא לוקח את עצמו לגמרי ברצינות?

עו"ד אביגדור פלדמן לא נשמע השבוע אופטימי במיוחד באשר ליכולת של צוות ההגנה להוכיח את נכונות ה"מעשה שהיה". זמן קצר לאחר שהוגש כתב ההגנה כתב פלדמן בדף הפייסבוק שלו כי סרנה "תיאר מעשה שהיה או שיכול היה להיות בכביש 1". חוזר שנית: שהיה או שיכול היה להיות. למחרת התראיין פלדמן לרזי ברקאי בגלי צה"ל. "אני לא הייתי שם. אני חי כמובן מדברים של אחרים", אמר. "אבל מי שכתב את זה, וזה לא אני אלא יגאל, הסתמך על דברים שנאמרו לו. יחד עם זאת, אנחנו צופים קושי ממשי להוכיח את זה. כי מי שהיה שם שייך למעגל פנימי של ראש הממשלה ורעייתו".

פלדמן צופה, בצדק, קושי ממשי להוכיח את סיפור השיירה. אולי לכן בחר להזכיר לשרה נתניהו, שחור על גבי כתב הגנה, כי הוא עצמו ייצג בשלהי שנות ה-90 את בעלה לשעבר דורון נויברגר ונחשף בתוקף תפקידו לסיפורי עבר שהייתה מעדיפה לשכוח. האם זה יכול להביך או להרתיע את משפחת נתניהו? אולי. האם זה רלוונטי באופן כלשהו להוכחת הפרטים הלכאוריים בפוסט הפנטסטי של יגאל סרנה בשנת 2016? לא ממש. מה שמחזיר אותנו לשאלה שלא עסקנו בה כבר שלושה שבועות תמימים:

יגאל סרנה, יכול להיות שאתה מאבד את זה? תרצה להגיב?

"עניין ההגהה נכון מאוד. יתוקן. עורכי דיני מומחים בעברית, והיה פה חיפזון של רגע אחרון בהגשה ולחץ זמן. וכן, איבדתי את זה מזמן. את האמון. את העיוורון. נפקחו עיניי לראות את המדרון החלקלק. ובאשר לשאר: אמת דיברתי עד אחרון הפרטים. כמובן".

קרבות אוויר: אלון בן-דוד, אילאיל שחר ורונן פולק VS נחום ברנע ושמעון שיפר

האם כוח רוסי-סורי אכן ירה לעבר מטוסי חיל האוויר, והאם זו הסיבה החשאית לפגישה שהתקיימה בין ראש הממשלה נתניהו לנשיא סוריה פוטין? כך לפחות טענה הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" בערב פסח, שעליה היו חתומים לא פחות מנחום ברנע ושמעון שיפר:

באייטם עצמו נאמר כי "כוחות רוסים ירו בעבר לפחות פעמיים על מטוסי חיל האוויר הישראלי". אלא שעד מהרה לא פחות משלושה עיתונאים, מכלי תקשורת שונים, קראו תיגר על אמינות הידיעה. הראשונה הייתה הכתבת המדינית של גל"צ, אילאיל שחר. "בדרג המדיני מציינים שהדיווח ב'ידיעות' על שני מקרים בהם כוחות רוסים ירו לעבר מטוסי צה"ל לא מדויקים", צייצה. "עם זאת, אף אחד לא מוציא הכחשה רשמית". רונן פולק, הכתב המדיני של קול ישראל, הסכים וצייץ: "הם אכן לא מדויקים, כי בשני המקרים לא נשקף איום על מטוסי חיל האוויר. בפעם אחת הוזנק מטוס רוסי ושב ובפעם השנייה מטוסי צה"ל כבר עזבו".

כעבור שישה ימים הצטרף לשני הכתבים המדיניים גם הפרשן הצבאי של חדשות 10, אלון בן-דוד, שצייץ כי "בניגוד לפרסומים, לא הייתה שום תקרית של ירי רוסי על מטוסי חיל האוויר". בטורו ב"מעריב" תיאר בן-דוד מה התרחש: "לפני שלושה חודשים, בעת שמטוסי חיל האוויר סיימו פעילות סמוך לחוף הסורי, ירתה סוללת נ"מ סורית טיל SA-5 בודד לעברם. זה היה ירי לא מדויק ולא יעיל. בישראל לא חשבו שמדובר בפעולה שהרוסים קשורים אליה... לפני שלושה שבועות טסו מטוסי חיל האוויר בסמוך לחוף הסורי, ומטוס רוסי מדגם סוחוי 30 הוזנק לעברם משדה התעופה בחמימים, ליד לטקיה. המטוס התקרב למרחק 27 מייל ממטוסי חיל האוויר לפני שסב על עקבותיו. בשום שלב הוא לא נעל את המכ"ם שלו על המטוסים שלנו ולא חצה את קו ה־20 מייל, שנקבע בינינו לבין הרוסים כטווח ביטחון".

גורם צבאי בכיר מאוד אישר השבוע, בשיחה עם כתבים צבאיים, את עיקרי התיאור של אלון בן-דוד. בדובר צה"ל סירבו להשיב לשאלה האם אירעו תקריות של ירי מצד כוחות רוסים לעבר מטוסי חיל האוויר. לא מאוד מפתיע לאור הנטייה המגונה של דו"צ לגונן על פשלות של "ידיעות".

נחום ברנע, תרצה להגיב?

"לא, לא מגיב". 

שמעון שיפר, אולי אתה?

"לא".

ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.

הציטוט מול המציאות (1): הפוך, גוטה

הציטוט: "המקרה האחרון התרחש ב־2014, אז בנימין נתניהו פיטר את שרת המשפטים ציפי לבני ואת שר האוצר יאיר לפיד, במהלך שהביא לבחירות האחרונות. מספר חודשים אחר כך פיטר נתניהו את סגן שר הביטחון דני דנון בשל התבטאויותיו נגד מהלכי הממשלה במבצע צוק איתן" (עו"ד יחיאל גוטמן, "מעריב", 28.4.2016).

המציאות: הפוך, גוטמן, הפוך. קודם נתניהו פיטר את דנון, ורק ארבעה חודשים וחצי אחר כך הוא פיטר את לפיד ואת לבני.

יחיאל גוטמן, תרצה להגיב?

"נכון, אתה צודק".

נפלו באותיות הקטנות

האם ארגון "שוברים שתיקה" הוא קבוצת הלחץ המשמעותית בישראל? לא בהכרח. לפני שלושה שבועות פירסם הכתב המדיני של "ידיעות אחרונות", איתמר אייכנר, את הטור הבא:

האמנם כך? "תחת הסעיף 'קבוצות לחץ פוליטיות ומנהיגים', מונה ארגון הביון ארבעה גופים בלבד, לפי סדר שנראה כי הוא משקף את החשיבות של כל ארגון ואת עוצמתו כקבוצת לחץ על הממשלה והאזרחים במדינה", תיאר אייכנר בטור את המחקר של ה-CIA. "את הרשימה מוביל ארגון 'שוברים שתיקה'... במקום השני מופיע ארגון 'בצלם'... ובמקום השלישי ניצב ארגון 'שלום עכשיו'... הצד הימני של המפה מופיע רק במקום הרביעי, עם מועצת יש"ע".

אלא שהדירוג היה מוטעה: ה-CIA, כפי שניתן לראות באתר שלו, מנה את ארבעת הארגונים לא על פי סדר חשיבותם ולא על פי עוצמתם, אלא פשוט על פי סדר ה-ABC. לכן "שוברים שתיקה" (Breaking the Silence) היה הראשון ברשימה, "בצלם" (B'Tselem) היה השני, "שלום עכשיו" (Peace Now) היה השלישי, ומועצת יש"ע (YESHA Council) התמקמה אחרונה. ובכל זאת הטעות נמשכה: ביום שני, שלושה ימים אחרי הטור של אייכנר, פורסם ב"מעריב" הטור הבא של לילך סיגן:

"מסתבר ש'שוברים שתיקה' נחשבת בעיני שירות הביון האמריקאי לקבוצת הלחץ החזקה ביותר בארץ, אחריה 'בצלם' ו'שלום עכשיו', ובמקום הרביעי מועצת יש"ע", כתבה סיגן. "דירוג מעניין. הוא מעניין כי הוא ביטוי אובייקטיבי של תופעה שאנחנו מסרבים לראות: הלחצים הפוליטיים הכבדים ביותר בישראל מצויים בקצוות". יש לקוות כי העובדה שה-CIA פירט את הארגונים בסדר מילוני לא תעיב יותר מדי על התזה.

איתמר אייכנר, תרצה להגיב?

"בכל הרובריקה הזו של ה-CIA לקבוצות לחץ פוליטיות יש בסך הכול ארבעה ארגונים. בישראל יש מאות ארגונים כאלה. לא נראה לך חריג שבחרו דווקא בארבעה הללו? עשו את זה כי חשבו שההשפעה שלהם משמעותית. ואם 'שוברים שתיקה' היו מספר 2 או 4 ברשימה זה היה משנה?".

לילך סיגן, מה תגובתך?

"המאמר שכתבתי לא התייחס לכך ש'שוברים שתיקה' חזק יותר מהאחרים, אלא לכך שארבעת הארגונים החזקים ביותר הם קיצוניים מימין ומשמאל, וזה משקף את חוסר ההגינות שנוצר כאן – גופים שמייצגים אחוזים בודדים אך 'גונבים' את הבמה לרוב השפוי. בכל מקרה, הטעות במשפט הראשון תוקנה, אך כאמור זה לא היה רלוונטי לתזה ולכן שאר המאמר לא השתנה".

צחי קומה VS ערן סויסה

נעבור כהרגלנו לסוגה עילית: במוצאי המימונה התברר כי דודו אהרון ושיר רוזנבלום התארסו. כידוע למעריצי הז'אנר, אמו של אהרון, ציפורה, לא ממש מסמפטת את הכלה לעתיד. למחרת, יום ראשון, תהה "ישראל היום", גם בהפניה בעמוד הראשון, וגם בכותרת לאייטם של ערן סויסה, מה תגיד האמא על האירוסים:

התשובה לשאלה המסקרנת הופיעה ממש באותו בוקר אצל צחי קומה ב"ידיעות":

לסויסה הייתה נסיבה חצי מקלה: הוא דיווח על ההתפתחות הדרמטית במהלך חופשה בחו"ל ולכן לא לקח תגובה מהאמא. קומה, מצידו, התקשה להתאפק וחגג את ניצחונו המוחץ בטוויטר:

ערן סויסה, תרצה להגיב?

"לא".

הציטוט מול המציאות (2): עלילות דמשק

הציטוט: "פסח בדמשק: סיפורה של עלילת הדם הראשונה" (כותרת בראש מוסף החג של "ישראל היום" 22.4.2016).

המציאות: לעלילת דמשק, שהתרחשה ב-1840, קדמו – בין השאר – עלילות הדם בנוריץ' (1144), בבלוא (1171), בפולדה (1235), בלינקולן (1255), בטרנט (1475) ובלה גווארדיה (1491).

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.

יש ריח של בעיה באוויר המיוזע של חדרי הכושר

עיתונאים שממריאים לנסיעות צ'ופר לחו"ל על חשבון גופים מסחריים לא תמיד טורחים לתת גילוי נאות, אבל האם כאשר כן מתפרסם גילוי נאות הכול בסדר?

ברביעי שעבר פרסם שימי בר במוסף הספורט של "ידיעות" כתבת עמוד מתלקקת על טכנולוגיית EMS  – אימון כושר עם חליפה ששולחת גירויים חשמליים לשרירים. אורכו של האימון 20 דקות בלבד, אך הוא נחשב לשווה ערך לכמה וכמה אימונים רגילים. לצורך כך הוטס בר לקלן, כאורח חברת XBODY, אחת הידועות בתחום. "הדרך לריבועים מעולם לא הייתה קצרה כל כך", התפעלה כותרת המשנה. "מבחינתי מדובר באחת הבשורות הגדולות בעולם המודרני", התפייט מנכ"ל החברה בישראל. "יש ריח של מהפכה באוויר המיוזע של חדרי הכושר", סיכם בסיפוק שליחנו המיוחד בר בסוף הכתבה, לפני שנתן גילוי נאות.

אבל פרט קריטי אחד שהכתבה ב"ידיעות" כלל לא התייחסה אליו הוא הסיכון שלוקחים על עצמם מי שבוחרים להתאמן ב-EMS. רק לפני חמישה חודשים הגיע תחקירן חדשות 10 לחדר מיון לאחר שהתאמן בשיטה החדשה. "מה שלא יודעים זה על הסכנות הבריאותיות שעלולות להיגרם בתוך החליפה כאשר השרירים חוטפים את אותם שוקים חשמליים", סיכמה אז נגה ניר-נאמן במסגרת פינת "ברקוד" במהדורה המרכזית. "החל מעלייה באנזים שעלול בשימוש יתר לגרום לכשל כלייתי ואף למוות, ועד לפגיעה אפשרית באיברים פנימיים". בכתבה, שארכה 12 דקות, התראיינו גם רופאים שהמליצו להימנע מהשיטה החדשה.

שימי בר, למה לא הזכרת אפילו במילה את סכנות השיטה?

"אין תגובה".

ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.

דברים בשם אומרם (1): הקארמה תנשוך

הלב יוצא לצזנה, שהוא באמת איש טוב, שנאלץ לחתום את שמו על הדברים המביכים האלה.

יום אחד הקארמה תנשוך בתחת את כל העורכים נטולי חוט השדרה של 'ישראל היום', אותם ציניקנים שהכסף שבא מהקזינו מסמא את המצפון הערכי והמקצועי שלהם, אלה שמחללים את כבודם של העיתונאים שעובדים איתם ואת שמה הטוב של העיתונות כולה.

(חיים הר-זהב בדף הפייסבוק שלו, 27.4.2016)

שלמה צזנה ו"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.

דברים בשם אומרם (2): אף אחד לא דיבר איתי בנושא

תושבים יקרים. לצערי, פורסמה היום ידיעה שגויה ולא מבוססת בנוגע לאיצטדיון טוטו-טרנר. אף אחד לא דיבר איתי בנושא, לא התקיימה שום ישיבה בנדון, ומי שמבין בבניית פרויקטים בסדר גודל כזה, יודע שאין שום דרך להגדיל את האצטדיון ב"מהלך בזק". הקמנו אצטדיון חם וביתי, בסטנדרט גבוה, שמתאים למפעלים אירופיים. קבוצת הדגל שלנו, הפועל באר שבע, לא תנדוד בשנה הבאה לחפש מגרש ביתי. אז בואו נמשיך לשמור על צניעות וניתן למועדון שאנחנו כל כך אוהבים להשלים את המשימה, מבלי שיסיטו אותנו מהמטרה האמיתית. זה עדיין לא נגמר.

קדימה הפועל!

(ראש עיריית באר-שבע, רוביק דנילוביץ', בדף הפייסבוק שלו, 3.5.2016)

אופירה אסייג, תרצי להגיב?

"רוביק ראש עיר מצוין ואני שמחה בשבילו שהוא קשוב לתושבים שלו".

מניין הימים: איפה הבונוס (אחרון ודי)

חלפו כבר 147 ימים מאז שכל עובדי mako זומנו בחגיגיות לאסיפה מרגשת שבה התבשרו בהתלהבות שיקבלו בונוס של 2,000 שקל כ"א. רק עובד אחד לא הוזמן. רק לאחר הצקות מוצדקות במשך ארבעה חודשים ו-11 ימים, קיבל העובד לפני שבועיים הודעה רשמית מטעם העורך הראשי של mako כי בונוס כספי אמנם לא יינתן לו, אבל במקום זה הוא יקבל שוברים לחופש מפנק במלון יוקרה.

ואכן, כעבור שלושה ימים נחתו בתיבת הדואר הסטנדרטית בדרום חולון שוברים מהוהים על סך 2,000 שקל. העובד המהוה שמח בחלקו, ומיהר לנסות להזמין סוף שבוע מפנק (?) במלון "כרמים". או אז התברר לו שהמחיר המופרז שגובה המלון לוויקנד זוגי בחדר רגיל, עומד על לא פחות 4,860 שקלים. בחישוב זריז: מתוך 48 שעות פוטנציאליות של סוף שבוע קסום לכאורה, השובר המהוה של mako יספיק בקושי ל-19 שעות, 45 דקות ו-11 שניות (ועוד לא הזכרנו את עלותו המקוממת של עיסוי הרקמות העמוק).

אורי רוזן, חתיכת צ'ופר ארגנת לי. תודה חמה על הזכות להוציא מכיסי 2,860 שקל כדי להשלים את מימון הוויקנד.

"אלוהים, אני לא מאמין שאתה ממשיך עם הפינה המנדנדת הזו. קודם כל, למה אתה חייב לנפוש דווקא במלון יקר כמו 'כרמים'? ולמה שני לילות? ולמה דווקא בסוף השבוע? יש לרשת עוד מספיק מלונות שתוכל לבלות בהם לילה אחד ב-2,000 שקל, שזה להזכירך הסכום שעובדי mako קיבלו. שנית, אם כבר צלצלת, יש לי הפתעה שתפיל אותך מהכיסא. אני אמנם חסין למניפולציות הרגשיות השקופות שלך, אבל מתברר שהן עבדו לפחות על אחד הקוראים, שביקש לשמור על אנונימיות אבל שלח באמצעות עורך דינו את המכתב הבא. ואגב, אשמח אם תשלח בחזרה באמצעות שליח את השוברים המהוהים".

מה משותף לגל אוחובסקי, דיוויד בלאט וחיזבאללה?

יום אביב, ריחות לילך, בין חורבות העיר שלך. יום יפה לדוג בנהר, אבל דווקא אז הסלולר צלצל וקטע את הפסטורליה. על הקו היה הקונספירטור.

"תגיד, הורביץ", הוא ירה מיד. "לא נמאס לך לרדת על mako? למה לעזאזל שלא תתחיל לפרגן ולכתוב דברים טובים על המקום שמשום מה עדיין נותן לך משכורת".

"אני לא רואה סיבה טובה לעשות את זה", הפטרתי.

"אז אני אתן לך אחת", חרץ הקונספירטור. "אם לא שמת לב, בשבועות האחרונים התפרסמו ב-mako קצת יותר כתבות הגות מעמיקות".

"אם אתה מתכוון לסדרת המופת של צליל אברהם, שהסתיימה למרבה הצער בשבוע שעבר, אז בוודאי ששמתי לב", אמרתי בקנאה. "אלה היו עשרה טורים מרתקים על דור ה-Y. אני מרשה לעצמי להניח שמדובר בטקסט הפובליציסטי הכי מעמיק שנכתב על הדור הזה, בטח בישראל, אולי בעולם".

"יפה מאוד, הורביץ, בדיוק לסדרה הנדירה הזו התכוונתי", החמיא הקונספירטור.

"זה לא כל כך נדיר אצלנו ", עניתי. "mako עמוס בחומרים איכותיים".

"אתה יכול לפרט?", ביקש הקונספירטור.

"בשמחה", אמרתי בהתלהבות. "קח למשל כדוגמה את האייטם הבא:".

"אתה צוחק עליי הורביץ, נכון?", סינן הקונספירטור.

"חלילה וחס", השבתי. "ויש אצלנו ב-mako עוד הרבה אייטמים גבוהי מצח. האם ידעת, למשל, שלמרות האייטם הקטנוני שפרסמתי לפני כמעט ארבעה חודשים בעניינה של עיתונאית לא מאוד ידועה, ולמרות שאותה בחורה יצירתית הטריפה במשך סופ"ש שלם אותי ואת אורי רוזן בפניות שונות ומשונות, הבוסים ב-mako השכילו להתעלות על התקרית הזערורית ולפרסם את אחד הטקסטים הפובליציסטים הכי מעמיקים שנכתבו על שיער בית השחי, בטח בישראל, אולי בעולם? מדובר בטקסט מכונן שזכה ליותר מ-30 אלף כניסות. הנה, תסתכל בעצמך:". 

"נו, מה אתה אומר?", המשכתי. "נכון שהטקסט החד כתער הזה לא מתקרב לחשיפה שקיבלה ספיר ניסני השבוע, אבל תיאלץ להודות שמדובר בטקסט לוהט".

"אתה נסחף, הורביץ", אמר הקונספירטור ביבושת.

"אז יש לי עוד רעיון לאייטם חשוב וערכי שהתפרסם אצלנו", הכרזתי. "שים לב לסקופ הבלעדי של mako על כך שדיוויד בלאט נכנס להיריון:".

"אני מזועזע", התחלחל הקונספירטור.

"חבל", אמרתי באכזבה. "אז תרשה לי לשגר אליך דוגמה נוספת, הפעם לאייטם הגות נוסטלגי שהחזיר את גל אוחובסקי לעיר הולדתו חדרה:".

"אתה מעייף אותי, הורביץ", גנח הקונספירטור.

"לא נורא", התעודדתי. "יש עוד דוגמאות. למשל, הפרויקט האינטגרטיבי החדש של mako שמתבצע ממש בעיצומם של ימים אלה: בניית תדמית חדשה ורומנטית לחיזבאללה".

"סיימנו עם היחצנות העקרה שלך?", שאל הקונספירטור בקוצר רוח.

"רק עוד דוגמה אחרונה ודי", ניסיתי. "הרי אסור לוותר על האייטם פורץ הדרך שבו mako הפך אותי לאל יווני:".

"אולי תפסיק עם זה כבר, הורביץ?", התעצבן הקונספירטור. "אלוהים אדירים, אתה לא רואה שמדובר בטעות?".

"זו דווקא לא בהכרח טעות", אמרתי בהיסוס. "כמו אפולו, אל השמש, ופוסידון, אל הים, ייתכן שאחד העורכים המסוקסים בצמרת mako החליט שאני הוא האל היווני המתאים ביותר להיות מופקד על מחוז דרום חולון".

"תנחת מהר על הקרקע, הורביץ", ציווה הקונספירטור. "אתה לא חושב שמקבץ טעויות מביכות מסוג זה מחייב בירור נוקב?".

"דווקא עשיתי בירור כזה", אמרתי במתק שפתיים.

"באמת?", הופתע הקונספירטור. "סוף סוף עבודה עיתונאית. מה גילית?".

"שמח שאתה מתעניין", כחכחתי בגרוני. "אז ככה: אחרי חקירה יסודית ומעמיקה התברר לי ללא צל של ספק שמדובר בתקלה טכנית בינלאומית שפקדה הרבה אתרים בעולם, אך נראתה רק באייפונים ובאייפדים. כמובן שגם mako, שהוא בסך הכול אתר תוכן חדש בתקופת ההרצה, סבל ממנה".

ואם כבר תקלות, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10 וש-mako מתחרה באתר "וואלה".  

הטור של שבוע שעבר: צ'יזבאט בעמוד 27

כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il

רוצים לקבל את "מי נגד מי" ישירות למייל? הירשמו לניוזלטר