כשנוני מוזס מתלבט
המוזסולוג טילפן ביום ראשון בערב. "לאן נעלמת, הורביץ?", הוא שאל. "אתה מגיע?". ברקע נשמעו רעשים.
מגיע לאן?
"למסעדת פאסטל במוזיאון תל אביב".
שקלתי לקפוץ אליה מתישהו, בעיקר אחרי ששגיא יצא ממנה מבושם.
"עזוב את שגיא, הורביץ. אני בכלל לא מדבר על האוכל. יש פה עכשיו טקס חגיגי של הוצאת 'ידיעות ספרים' לכבוד בן כספית מהעיתון המתחרה, שמכר כמעט 40 אלף עותקים מהספר 'נתניהו – ביוגרפיה'. איך זה שאתה לא פה?".
אני לא מרבה לפקוד אירועים כאלה, בעיקר אם לא הוזמנתי אליהם, אבל אתנחם בכך שבטח אקבל מחר טעימה ב"ידיעות" עם תמונה איכותית חדשה של דב איכנולד.
"את התמונות של דובי תשאיר לקונספירטור. טלפנתי אליך בגלל עניין אחר לחלוטין: כבר הגיעו אליך השמועות על כך שנוני הכל יכול שוקל לבצע חילופי גברי בצמרת?".
בטוח שיש כאן ניוז? הרי כבר 28 שנים וחצי שנוני שוקל לבצע חילופי גברי בצמרת. זה הרגל ותיק. הבוס אוהב לשקול. מה עכשיו?
"עכשיו הוא שוקל לתת לחבר'ה הטובים מ'כלכליסט' את האחריות למוסף הכלכלי של 'ידיעות', מה שאומר גם שיהיו קיצוצים כואבים וגם שעמודי הכלכלה יהיו מחוץ לטווח השליטה של רון. אני מקווה שאפילו אתה כבר יודע מי מועמד להחליף את רון, אם וכאשר המהלך ייצא אל הפועל".
שמו של נטע מוזכר כמועמד המוביל, ובהחלט יתכן שמי שלא רצה אותו כעורך ראשי של ynet או כעורך המשנה של רון, עוד עשוי לקבל אותו כעורך הראשי של "ידיעות". אבל מה שיפה אצל נוני האניגמטי זה שהמשחק פתוח ושעוד הכול יכול לקרות.
"חבל שלא הגעת להשקה ב'פאסטל'. היית רואה במו עיניך".
רואה מה?
"רואה את נטע ליבנה, ראש מערכת החדשות של 'ידיעות', כשהוא זוהר ומחייך כחתן בחופתו, יחד עם חיים".
איזה חיים?
"איזה חיים כבר יכול להיות? חיים מנהל המשק. חיים יד ימינו ואיש אמונו של נוני, חיים המוציא והמביא, חיים הממונה על הכספת".
חיים רוזנברג?
"הוא ולא שרף".
מה הוא ונטע עושים ביחד?
"חיים מציג את נטע לכל מיני מכרים שלו, והם מפטפטים להם. נראה שהם נהנים. אבל חכה, זה עוד לא הכול. גם רון פה".
וגם הוא נראה זוהר כמו נטע?
"קצת פחות", הודה המוזסולוג.
מה הוא עושה?
"משוחח עם חיים בצד".
לא הבנתי, חיים רוזנברג מסתודד במקביל גם עם נטע וגם עם רון? לא כל כך מסתדר לי, בעיקר אחרי החתלתול השחור שחלף לאחרונה בין נטע לרון.
"מי דיבר על חיים רוזנברג? התכוונתי לחיים סלוצקי, שגם לו כידוע יש רזומה מורכב של קירבה לבוס הגדול, אם כי לא ברמת הקירבה של חיים הראשון או של חיים הגדול".
אז מה אתה מנסה לרמוז לי?
"אני מציע להרים כוסית לחיים".
שותפים עם עבר נאצי? אנחנו לא לבד
איזה עיתון יומי בישראל עשה עסקים עם משפחה גרמנית אשר קיימה בעבר קשרים עם המשטר הנאצי? מקובל לחשוב שרק "הארץ". תזכורת: באוגוסט 2006 מכרה משפחת שוקן 25 אחוזים ממניות העיתון לאלפרד נבן-דומונט, בעליה של ההוצאה לאור דומונט-שאוברג. אביו של אלפרד, קורט נבן-דומונט, היה חבר במפלגה הנאצית. מו"ל "הארץ", עמוס שוקן, עידכן השבוע את 23,013 העוקבים בחשבון הטוויטר התוסס והפופולרי שלו ש"הארץ" אינו העיתון הישראלי היחיד שקיים קשרים עסקיים עם משפחה בעלת עבר אפל שכזה.
הכל התחיל כשבמוצאי שבת שיגרה דינה דיין (שבקיץ 2017 שימשה מועמדת מטעם עצמה לראשות מפלגת העבודה, עד שפרשה מהמרוץ) ציוץ מחמאה לעיתונאי "ישראל היום" (ולשעבר כתב "ידיעות אחרונות") אלדד בק על ספרו "גרמניה, אחרת" שיצא לאור לפני ארבע שנים. "די נדהמתי לגלות שמי שמחזיקים במניות 'הארץ' הם משפחת נבן-דומונט מקלן, ושעמוס שוקן הגיב בזמנו תגובה מוזרה לאללה", כתבה דיין, שגם טרחה להעלות את התגובה של שוקן מ-2006, לאחר שחתם על העסקה עם שותפיו הגרמנים:
"הסתכלתי במוצ"ש על התגובה של שוקן ודי חטפתי הלם", הוסיפה וצייצה דיין. "מה היה בזמנו? זה היה מספיק עם תהודה הסיפור הזה? כי בעיניי זה לא הגיוני מה שקורה". בק, מצידו, צייץ בתגובה כי "היה דיון די סוער על הנושא, אך המציאות הישראלית כהרגלה נוהגת: סערת הבוקר נדחקת הצידה לטובת סערת הצהריים, ונשכחת לחלוטין בגלל סערות בערב והלילה".
שוקן, בתגובה, החליט לצאת למתקפה שבמהלכה חשף שיתוף פעולה ישן נושן של "ידיעות אחרונות" עם משפחה אחרת שגם היא קיימה בעבר קשרים הדוקים עם הנאצים. "לא היה שום דיון סוער בישראל בסוגיה", צייץ מו"ל "הארץ". "שני המתחרים של 'הארץ', 'ידיעות' ו'מעריב', התפלצו מהאפשרות ש'הארץ' התחזק. אלדד בק היה אז שליח 'ידיעות' בגרמניה, וכרגיל ב'ידיעות' נתן שירות מלא לאינטרסים של המו"ל שלו. בק מעולם לא פירסם שעשרים שנה קודם 'ידיעות' עצמו עשה שותפות עם טייס בלופטוופה שהחברה של משפחתו נתנה שירותים למשרד התעמולה של גבלס והדפיסה חומרי תעמולה נאציים. ריינהרד מוהן היה הטייס הזה, וברטלסמן הייתה החברה ששירתה את הנאצים. אחרי המלחמה מוהן הפך את ברטלסמן לאימפריה, ובין השאר מימן הרבה שנים את בית הספר 'כותרת' שדב יודקובסקי עורך 'ידיעות אחרונות' עמד בראשו. אולי כדאי שאלדד בק גם יכתוב משהו על השותפות של 'ידיעות' עם משפחה ששירתה את הנאצים ושהאיש שאיתו 'ידיעות' עשו את השותפות לא היה נער במלחמה אלא חייל בצבא הנאצי. כש'ידיעות' פרסמו עמודים על עסקת 'הארץ' בדקתי בארכיון מה פירסם 'הארץ' 20 שנה קודם על עסקת 'ידיעות': דיווח ענייני של אולי 12 שורות במדור הכלכלי".
בסדרת הציוצים של שוקן נפלו שני אי דיוקים קטנים. הראשון: כאשר דב יודקובסקי עמד בראש בית הספר "כותרת" הוא כבר היה מחוץ ל"ידיעות" בעקבות הדחתו (ואפילו מחוץ ל"מעריב", שאותו ערך לאחר מכן). השני: ריינהרד מוהן לא היה טייס בלופטוואפה (אלא חייל בצבא הגרמני). אביו של ריינהרד, היינריך מוהן, היה בין התורמים הבולטים לאס-אס. פרטים אלה, אגב, לא הופיעו בדיווח הלקוני של "הארץ" בספטמבר 1980, על שיתוף הפעולה בין "ידיעות" לבין חברת ברטלסמן:
לעומת זאת, הנה כפולת העמודים שהקדיש "ידיעות" בשנת 2006, אחרי שנחתמה העסקה בין "הארץ" לבין הוצאת דומונט-שאוברג:
בהמשך צייץ שוקן לדיין כי "ברור שהצדקנות שלך מגוחכת בעיניי. גרמניה כבר עשורים רבים היא התומכת הנאמנה ביותר של ישראל באירופה, והיא מסייעת לה בכל עניין וישראל כלל לא מתביישת בסיוע הזה. וכך היה גם בשנת 2006, כאשר עשינו את העסקה". בק לא נשאר חייב, ומכאן התפתח בין השניים הוויכוח הבא (לא נגענו):
אלדד בק: "כל מי שלא חושב כמוך, עמוס, לוקה בצדקנות? זה נורא חופש ביטוי. ואני לא נכנס לפירוט הסתירות ואי הדיוקים במה שאתה כותב, כי זמני די קצר ועניינים חשובים ודחופים יותר מעסיקים אותי. עמך הסליחה".
עמוס שוקן: "אלדד אתה נורא עסוק, אולי רק תשלח לי את צילום העמוד בספר שבו אתה מדווח על עסקת 'ידיעות'-ברטלסמן (26 שנה לפני עסקת 'הארץ'-דומונט), על ניצול עבודת הכפייה של יהודים על ידי החברה, על השירותים לנאצים ועל תמיכתו של אביו של ריינהרד מוהן, שעמד בראש החברה בזמן המלחמה, באס-אס. אני אסתפק בזה".
אלדד בק: "בניגוד אליך איני בעל מניות ב'ידיעות אחרונות', בתקופה שאליה אתה רוצה לשלוח אותי בחזרה לא עבדתי ב'ידיעות אחרונות'. גם היום איני עובד שם. ניסיון ההתגוננות שלך, לפיו כתבתי את שכתבתי רק בגלל שעבדתי בשעתו ב'ידיעות' הוא די עלוב".
עמוס שוקן: "את הדיווח הסנסציוני ב'ידיעות' באוגוסט 2006 על עסקת 'הארץ'-דומונט עשית כדי לשרת אינטרס עסקי של 'ידיעות'. את זה שלא דיווחת בספר שלך על עסקת ברטלסמן-'ידיעות' ברור שאינך יכול להצדיק בכך שלא עבדת ב'ידיעות' כשהעסקה נעשתה בשנת 1980".
אלדד בק: "עמוס, אתה הופך את עצמך למגוחך. שבוע טוב!".
עמוס שוקן: "ברור. אתה שירתת את נוני ואני מגוחך".
אלדד בק: "איני משרתו של איש. לא שירתתי את נוני כשם שלא שירתתי אותך כשהייתי עורך חדשות החוץ ב'הארץ'. נראה שיש לך בעיה רצינית בהבנת המונח 'חופש עיתונות'. כאמור, לא אוכל להמשיך את הדיון מפאת עניינים דחופים יותר".
עמוס שוקן: ב'הארץ' עיתונאים לא נדרשים לשרת אינטרס שאינו אינטרס הציבור ואתה יודע את זה. אין הגנה לדיווח ההיסטרי של 'ידיעות' באמצעותך על עסקת 'הארץ'-דומונט. זה הכול".
ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.
הפוך שלדי, הפוך: שרה הסתערה? נשמור במגירה
ביום חמישי שעבר חשף חיים לוינסון באתר "הארץ" כי שרה נתניהו ניסתה לתקוף פיזית את מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אלי גרונר. למחרת, יום שישי, כך נראתה הכותרת של "הארץ":
כך נראתה הכותרת של "ידיעות אחרונות":
כך נראתה הכותרת של "מעריב":
ומה ב"ישראל היום"? רק שם – הפתעה הפתעה – התעלמו לחלוטין מהסיפור.
ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.
נתניהו הורה להאזין? מצטערים, בדיוק זפזפנו
באותו יום חמישי שעבר, בשעות הערב, חשפה אילנה דיין ב"עובדה" כי ראש הממשלה נתניהו ביקש מראש השב"כ, יורם כהן, לנקוט בפעולות מיוחדות שכוללות האזנה לטלפונים של שורת שותפי סוד כולל הרמטכ"ל בני גנץ וראש המוסד תמיר פרדו. למחרת, בשישי, כך נראתה הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות":
כך נראתה ההפניה בעמוד הראשון של "הארץ":
גם "ישראל היום" לא התעלם מהפרשה, אם כי דחק אותה לעמודים הפנימיים, תוך שהוא מגן על הפוליטיקאי האהוב עליו:
רק בדסק "מעריב" מישהו כנראה נרדם בשמירה. בגיליון יום שישי אמנם פרסם העיתון פולואפ ל"עובדה", אבל ללא מילה אחת על פרשת ההאזנות, שהסעירה במהלך כל סוף השבוע את התקשורת ואת הרשתות החברתיות. כעבור יומיים, בראשון, התעוררו ב"מעריב":
ב"מעריב" נמנעו מלהגיב.
הציטוט מול המציאות: ותיקה מול ותיקה יותר
הציטוט: "היפ הופ ציוני הם עושים, 'הדג נחש'. לפני 22 שנים זה נשמע מוזר, השם הזה. שימוש באותיות של 'נהג חדש', מי יודע למה. אבל היום, למעשה, זו הלהקה הכי ותיקה בישראל" (דני קושמרו מוביל לכתבה על "הדג נחש", "אולפן שישי", 1.6.2018)
המציאות: "הדג נחש" נוסדה ב-1996. "כנסיית השכל" נוסדה ב-1990. מסקנה: "הדג נחש" אינה הלהקה הכי ותיקה בישראל.
בחברת החדשות נמנעו מלהגיב.
אילנית עושה סדר בשמועות (שאני הייתי הראשון לפרסם)
וכעת, כרגיל, לקצת סוגה עילית: ברביעי שעבר בשעה 13:22 העלה דף הפייסבוק של "ידיעות" את הסקופ המטלטל הבא של צחי קומה:
14 דקות אחר כך כבר פורסם אייטם באתר pplus מבית "ידיעות":
אלא שכעבור פחות משעה כבר הכחיש שדה את הפרידה לערן סויסה מ"ישראל היום", והודיע כי "אילנית ואני ביחד". באותו ערב זכה האייטם לקבל מ"חדשות הבידור" עם גיא פינס את החותמת "הכי לא", פלוס תגובתה של לוי: "זה לא נכון. אלירז היה כמה ימים בצפון, וכנראה זה בצירוף 'אנשי שלומנו' גרם לידיעה הזו להתגלגל":
למחרת, בחמישי, במדורו "העלוקה", לקח קומה חצי צעד אחורה. תחת הכותרת "מה קורה בין אילנית לאלירז?" תיאר קומה כי בני הזוג "חווים קשיים" והוסיף כי "השניים מכחישים כי נפרדו, אולם ל'עלוקה' נודע כי שדה עזב את הדירה ברחובות שחלק עם לוי ועם הילדים שלה ושל אייל גולן, ובימים האחרונים הוא מתגורר אצל הוריו בחדרה".
בחלוף יום נוסף שוב הכחישה אילנית לוי את הפרידה בתכנית "גלית ואילנית", שאותה היא מגישה מדי שישי עם גלית גוטמן. "קודם כל הכול בסדר. אנחנו ביחד", אמרה. "ישבתי יומיים בבית וניסיתי להבין מאיפה זה בא. יש אנשים – אני קוראת להם אנשי שלומנו, המקורבים יודעי הדבר, שלעזאזל מי אלה המקורבים יודעי הדבר האלה". בהמשך הסבירה לוי כי "אלירז היה ארבעה ימים אצל ההורים שלו בגלל העסק, שהוא עושה בו את הנגרות בעצמו".
בשני האחרון ניתן אקורד הסיום בפרשה, כאשר קומה פירסם עוד אייטם בולט ב"העלוקה". תחת הכותרת "אילנית עושה סדר בשמועות", הודיע כי "אילנית לוי מבקשת להרגיע את כל המודאגים. הכול בסדר בינה לבין אלירז שדה, אין לה מושג מי הפיץ את השמועות על הפרידה".
צחי קומה, מי שהפיץ את השמועות זה אתה, לא?
"מדור 'העלוקה', המתפרסם מדי יום ביומו בעיתון של המדינה, הוא המדור האמין והנקרא ביותר בישראל. אין מדובר בשמועות אלא בעובדות מוצקות ומוכחות, ואלה המעוניינים להכחיש זאת מונעים מאינטרסים אישיים שאיני יכול לפרט אותם. 'העלוקה' מאחלת לאלירז ואילנית רק טוב, ביחד או לחוד".
איפה הקרדיט: הדס גרינברג VS נדב צנציפר וטל שורר
הדס גרינברג היא כתבת חדשות וספורט בערוץ כאן 11. אי שם בתקופה הפוליאוליתית (כלומר בשני שעבר, כשעדיין חשבו שמשחק ישראל-ארגנטינה יתקיים) היא העלתה סטטוס ארוך שבו חשפה כי רוב הכרטיסים למשחק כלל לא הוצאו למכירה לקהל הרחב, למרות הביקוש הרב, אלא חולקו בין הנהלת ההתאחדות לכדורגל, עובדי משרד התרבות והספורט, חברת שופרסל ונותני חסויות נוספים. הפוסט חולל סערה. הוא זכה להרבה פולואפים, כולל קרדיט לגרינברג, בין השאר בתכנית "חי בלילה" ("קשת"), בדף הפייסבוק של "הצנרת" ("רשת"), בדף הפייסבוק "סטטוסים מצייצים", בגלי צה"ל, בתכניות הבוקר של ערוץ עשר ושל "קשת", בעיתון "הארץ" ובכלי תקשורת נוספים. כעבור שלושה ימים, בחמישי, פורסמה בעמוד הראשון של "ידיעות אחרונות" הכותרת הבאה של כתב הספורט נדב צנציפר, שקיבלה את החותמת "חשיפה":
גרינברג לא נשארה חייבת ומיהרה לצייץ, מה שהוביל לעימות הבא בינה לבין צנציפר, כשתוך כדי מתערב גם טל שורר, עורך חדשות הספורט של ערוץ עשר:
הדס גרינברג: "ואז קמתי הבוקר, פקחתי עיניי וגיליתי דרך הסלולרי עשרות צילומי מסך והודעות ש'ידיעות אחרונות' ונדב צנציפר חברי (כך חשבתי) 'חשפו' את זה שלושה ימים אחריי. אין גבול לבושה".
נדב צנציפר: "בניגוד לציפורייך: ב'ידיעות' לא פורסם על 13 אלף כרטיסים לשופרסל (בתכלס 4,200), ב'ידיעות' פורסם שרק 8,000 הוצאו למכירה דרך אתר לאן, נתון שלא זכור לי בפוסטך. ב'ידיעות' גם צוין בשקיפות כמה הזמנות קיבלה ההתאחדות (1,200 ללא ניחושים), וגם 1,500 שההתאחדות עוד רכשה. יש פער גדול בין הנתונים, וזה קורה קולגה".
הדס גרינברג: "מה שקורה כאן, קולגה, זה שכתבת 'חשיפה' על פרסום שהוצאתי ראשונה לפני שלושה ימים. תכתוב ותשנה איזה מספרים שתרצה, חשיפה זו לא. זה רק עוד פרסום. או מקסימום פולואפ על ה-ח-ש-י-פ-ה שלי. הפכת בהחלט מחבר לקולגה – ללא קולגיאליות".
נדב צנציפר: "כלומר בעינייך המקצועיות העיקר להעלות נושא (אכן הצפת אותו לראשונה) ולא משנה מה הדיוק בתוכן שלו או אילו דברים חדשים נחשפים בו. בזה סיימתי, הפוליצר שלך בדרך".
טל שורר: "אני לא רוצה להיכנס לכם באמצע החברות, אבל פרסמתם מספרים שונים. נגיד שופרסל: אצלך - 13,000, אצלו - 4,200. התאחדות: אצלך - מאות, אצלו - 1,200. משרד הספורט: 'עשרות או מאות', אצלו - 200. לציבור: אצלך - 6,000 גג, אצלו - 8,000. פוקס: אצלו - 2,000, אצלך - אין".
הדס גרינברג: "כמי שפרסם את הנתון הזה מהחשיפה שלי שעות אחרי החשיפה שלי, ועוד בלי קרדיט, אני מבינה מהיכן אתה מצדיק את נדב צנציפר. מהמקום שמזדהה עם גניבות וחוסר קולגיאליות".
טל שורר: "כמי שעבד על סיפור עם הצלבות ותגובות ונתוני אמת, אני מזדהה עם מי שפוסט בפייסבוק שכולו ספקולציות ו'ציפור לחשה לי' מתיימר לעקוף. אני לא טענתי גם לחשיפה בגלל ששעה לפני השידור ראינו את הפוסט שלך ולכן הורדנו את ה'חשיפה' ונשארנו עם לספר את הסיפור המלא. את חולקת על הנתונים שהוא פרסם?".
נדב צנציפר: "לא הבנת. החשיפה מבחינתה היא עצם הניסיון להביא את הסיפור. הנתונים פחות קריטיים".
טל שורר: "אומרים לה בחשיפה 'הפרטים שצוינו שגויים ואין בהם אמת' – אבל זה כנראה היה קשה להצליב ולהגיע למספר האמיתי... עזות המצח בלפרסם נתונים שגויים ולדרוש עליהם איזו תהילה הרגיזה אותי, זה הכול".
הדס גרינברג, תרצי לסכם?
"שערוריית הכרטיסים למשחק בין ישראל לארגנטינה נחשפה אצלי. לצערי צנציפר ושורר לקו ביעפת ועזות מצח בדרגות שונות, אך זה קורה לפעמים בעולם התקשורת. לעומתם כל שאר גופי התקשורת הרבים נתנו את הקרדיט הראוי. הפרסום שלי והמספרים הוכיחו את עצמם והביאו לבדיקה נרחבת של מבקר המדינה כמו גם בקשת חופש המידע שהגשנו. תוצאות החשיפה שלי מדברות בעד עצמן, והן לטעמי הדבר החשוב ביותר".
נשלמות ההכנות לשבוע הספר
דרך ארוכה, אני כעוף בנדודיו, אבל אז הטלפון מצלצל. על הקו הקונספירטור.
"במיוחד בשבילך, הורביץ, יש לי סוג של בונבוניירה לרגל שבוע הספר", הוא פתח. "מעוניין לטעום?".
"בוודאי שאולי", מיהרתי להסס. "תוכל לפרט קצת יותר במה מדובר?".
"דומני שכן", ענה הקונספירטור. "קיבצתי עבורך כמה וכמה תמונות טריות של אחד המצולמים הפופולריים ב'ידיעות'. יודע כבר למי אני מתכוון?".
"רוצה לתת רמז?", עניתי בשאלה. "כי אם לא – אאלץ להמר שמדובר בשלמה ארצי, שכבר זכה לקבל ב'ידיעות' לא מעט שערים אחוריים. אני צודק?".
"כמובן שלא, הורביץ, אבל זה לא חדש", צהל הקונספירטור. "כרגיל, אאכיל אותך בכפית: מדובר על מלך המצולמים של 'ידיעות', הלוא הוא מנכ"ל הוצאת 'ידיעות ספרים', דב איכנולד, שמאז תחילת 2018 תמונתו התנוססה בעיתון לפחות שמונה פעמים, האחרונה שבהן רק השבוע. הנה, שולח לך את כל המקבץ:".
"לא מעט תמונות", נאלצתי להודות. "וזה עוד לפני שבוע הספר. למרות זאת, אני חושש שעדיין אין כאן נתון סטטיסטי מובהק".
"חושש שאין כאן נתון סטטיסטי מובהק?", לגלג הקונספירטור. "תגיד לי, הורביץ, אתה בסדר? זה ממוצע של יותר מתמונה אחת לחודש, ועוד לפני שבוע הספר".
"קודם בוא נראה בכמה תמונות דב יככב בשבוע הספר", הצעתי. "רק אחר כך נדע אם יש כאן משהו, או שמדובר בסך הכול בצירוף מקרים".
"יודע מה? בסדר", נאות הקונספירטור. "אבל תרשום את ההימור שלי: ממוצע התמונות השנתי של דב ב-2018 עשוי לשבור את השיא של 2017. רשמת, הורביץ?".
"רשמתי הכול", הבטחתי.
"הפנקס פתוח והיד רושמת", אמר הקונספירטור וניתק.
ואם כבר ניתוקים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת", בערוץ 10 ובערוץ 20, ש-mako מתחרה באתר "וואלה!" ושהח"מ משלים הכנסה ברצועת הבוקר של "קשת".
לטור מהשבוע שעבר: האם ליאור כלפון באמת הסתבך בחובות עתק?
כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il