אש לא ידידותית

הצתה מאוחרת (1): אל תבלבלו אותנו עם העובדות

ביום ראשון בלילה כילתה שריפה את משרדי "בצלם" בירושלים. לאחר שהכבאים כיבו את הדליקה החלו חוקרי השריפות לבחון האם מדובר בהצתה מכוונת. אלא שכמה מהעיתונאים לא המתינו לתוצאות הבדיקה. הם כבר ידעו מראש, חלקם אפילו עוד לפני שאחרון הגחלים כובה, כי מדובר בפעולת הצתה מכוונת כנגד עמותת השמאל. כך, למשל, נראה הפוסט שהעלה יגאל סרנה עוד באותו לילה:

הכתב הפוליטי של ynet, אטילה שומפלבי, העדיף את הסגנון הסרקסטי:

גם הכתב הפוליטי של גל"צ, עידו בנבג'י, הלך על סגנון דומה:

וכך צייץ עיתונאי "הארץ", אנשיל פפר, שזכה לתגובה מעורך חדשות החוץ של חדשות 10, נדב איל:

איך זה נגמר בסוף כולם יודעים. למחרת בבוקר פורסמה הודעה רשמית שלפיה השריפה נגרמה בשל קצר חשמלי. אלא שהציוצים האלה היו רק המתאבן. המנה העיקרית מוגשת באייטם הבא.

הצתה מאוחרת (2): עמרי מניב VS יאיר שרקי

גם לכתב חדשות 10, עמרי מניב, לא הייתה שום כוונה להמתין לממצאי החוקרים, כאשר צייץ בליל השריפה את המילים הבאות:

לציוץ הזה הגיב כתב חדשות 2, יאיר שרקי, מה שגרר אחריו את דיאלוג שבו נטלו חלק גם יריב אופנהיימר (שלום עכשיו) ואסף ליברמן (גל"צ). לא נגענו:

יאיר שרקי: "הצתה? אני מבין שחוקרי השריפות סיימו את עבודתם בשטח בזריזות".

עמרי מניב: "אתה עיתונאי או פעיל ימין? מוזרה קצת הרגישות שלך לדברים כאלה, משום מה תמיד מאותו צד של המפה הפוליטית".

יאיר שרקי: "אני עיתונאי ולכן רגיש לדיוק בפרסום. אתה לא?".

עמרי מניב: "תגיד, חיכית לסוף חקירת המשטרה כדי לקבוע האם נשאת מלחם הוא מחבל? ציינת בשלב מאוחר יותר שהוא על תקן חשוד בפיגוע?".

יאיר שרקי: ״בתל אביב היו העובדות: ירי חסר אבחנה על אזרחים. השאלה הייתה המניע (ולכן לא אמרו פיגוע בהתחלה). כאן שנינו לא יודעים אם הצתה או סתם שריפה".

יריב אופנהיימר: "זוכר אותך מדווח על פיגוע ומחבל הרוג שאחר כך התברר כיהודי שירד מאוטובוס בכניסה לירושלים".

יאיר שרקי: "פשוט מאוד יקירי. דיווחתי בהתאם להודעת המשטרה. הערב למיטב ידיעתי טרם פורסמה הודעה על הצתה".

יריב אופנהיימר: "יש לי תחושה שהסיכוי שחגי אלעד שכח את הטוסטר דולק קלוש. הלוואי שאני טועה. עזוב שרקי. הסתבכת בציוץ מיותר. קורה גם לי לפעמים. שריפה במשרדי בצלם בעיתוי כזה סביר להניח שאיננו מקרי".

יאיר שרקי: "ציוץ מיותר? לצפות מעיתונאי לדיווח מדויק וזהיר? אני עוד מאמין בעיתונות, מבין שאתה כבר מיואש".

אסף ליברמן: "יצאתם מדעתכם? שרקי רק העיר שעדיין לא ברור שמדובר בהצתה. מה אתם הופכים את הכול לעניין של מחנות?".

כעבור חצי יממה התברר שהזהירות של שרקי השתלמה בגדול. מניב, לעומתו, נאלץ לאכול את הכובע בציוץ שבו לא ויתר על עקיצה אחרונה למתחרים:

בתגובה כתב לו עמית סגל: "בציוץ הזה יצאת אפילו עוד יותר קטן מאשר בציוץ המכוער שלך אתמול".

עמרי מניב, אפשר לסכם ולומר שזה לא היה היום שלך?

"את הדיון שהחל בטוויטר אשאיר בטוויטר. מזמין את המתעניינים ליהנות ממנו שם".

השמועות על מותו היו מוקדמות

ביום חמישי בבוקר פונה שמעון פרס, 92 וחצי, לבית החולים שיבא תל השומר, לאחר שחש בלבו. עד מהרה מיהרו כלי התקשורת לשלוף תיקי חבצלת בטרם עת. מרוב בהילות, אחד מעורכי חדשות 10 התבלבל, ובמקום לשלוח sms לכפופים לו, שיגר ציוץ בטוויטר, שהגיע ל-69,400 עוקבים:

גם ב"וואלה!" ניכרו סימני בהילות: בעוד הנשיא לשעבר חי ובועט, העלה האתר מבזק מהיר שבסופו נכתב כי פרס "הותיר אחריו שלושה ילדים".

כעבור זמן קצר התברר שהנשיא התשיעי עבר התקף לב קל וצונתר בהצלחה. נאחל לו אריכות ימים.

ב"וואלה!" נמנעו מלהגיב. 

בני משפחת אדלסון תומכים ויזואלית ופוליטית בראש ממשלת ישראל הנוכחי 

לא תמיד קל להיות עורך צילומים ב"ישראל היום". בדרך כלל ממלא התפקיד צריך לבחור את התמונות הכי טובות מכל אירוע. אבל, וזה בהחלט חתיכת אבל, כאשר שרה ו/או בנימין נתניהו בשטח – המערכת נכנסת למתח. או אז מתאמץ לא פעם עורך הצילומים למצוא את הפריים המחמיא ביותר לנתניהו, ולא בהכרח את הפריים המוצלח ביותר מבחינה צילומית.

ביום שלישי האחרון נערך בנמל חיפה טקס קבלת הצוללת החמישית של חיל הים. במקום נכחו כ-15 צלמים, ממגוון כלי תקשורת. למחרת גם "ידיעות", גם "מעריב" וגם "הארץ" בחרו לפרסם את התמונה המצוינת של רויטרס, שבה נראה ראשו של נתניהו מבצבץ מפתח הצוללת.

רק ב"ישראל היום" העדיפו תמונה פחות מסקרנת ומושכת את העין, שבה נראה נתניהו (כמעט) במלוא הדרו.

תפיסה ויזואלית שונה? בחירה אמנותית ייחודית? סתם צירוף מקרים? לא בטוח. בנובמבר 2009 ביקר נתניהו בבסיס חיל הים בחיפה ובבסיס השייטת בעתלית. כאשר עבר מסטי"ל לסירת גומי מעד, אך נתפס על ידי לוחם שייטת 13 שבלם את נפילתו. למחרת, פרסמו גם "ידיעות" וגם "מעריב" סדרת צילומים שתיעדה את רגעי הנפילה:

ב"ישראל היום", לעומת זאת, לא היה זכר לכמעט נפילה והמנהיג הנערץ נותר איתן ויציב:

גם בזמן ביקור האפיפיור בישראל, העדיפו ב"ישראל היום" לפרסם תמונה בנאלית של נתניהו על פני תמונה מעולה שבמעולות – שאף זכתה לימים בפרס – רק בגלל שלא החמיאה לנתניהו.

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.

הציטוט מול המציאות (1): 60 אחוז דיוק

הציטוט: "כשחיים כצמן החל לגלות עניין עסקי בברזיל, ב-2006, זו הייתה הארץ המובטחת. אנליסטים בבנק ההשקעות האמריקאי גולדמן זקס המציאו אז את ראשי התיבות BRICS, שם חיבה קולקטיבי למעצמות הכלכליות העתידיות: ברזיל, רוסיה, אינדונזיה, סין ודרום קוריאה, בסדר הזה" (סבר פלוצקר, "ממון שישי", 8.1.2016).

המציאות: BRICS הם כיום ראשי התיבות של חמש מדינות: ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה. אינדונזיה ודרום קוריאה יצטרכו לחפש להן ראשי תיבות אחרים.

סבר פלוצקר, תרצה להגיב?

"קוראים רבים כבר שלחו לי הערות ועניתי להם. אני מתייחס לכך בקצרה במדורי הקרוב. בקצרה, יש BRICS שונים לפי הכלכלנים שהציעו. אני אכן השתמשתי בהגדרה ישנה כפי שזכרתי מהעבר. בהגדרה החדשה יותר, גם היא בת עשור פלוס, האות I זה הודו. S נזרק החוצה. מכל מקום, ברזיל תמיד בראש, וזו האכזבה עליה כתבתי. סין ורוסיה תמיד בפנים, וגם כאן האכזבות גדולות, מה שאומר לכולם להיזהר בתחזיות".

צפניה עובר הסללה  

איך נראית פליטת קולמוס מכוערת? בליל רביעי שעבר, מיד אחרי עוד פרק של "האח הגדול", פרסם עורך "וואלה! תרבות", אביעד ("צפניה") קדרון, פוסט חדש בבלוג שמוקדש לתכנית באתר "וואלה!". בין השאר כתב על הפעילה המזרחית והדיירת אור סיונוב את הדברים הבאים:

כפי שניתן לראות בצילום מסך, קדרון לא הסתפק בכך והזכיר גם את "שלושת הפרענקים הראשיים של הבית". הטוקבקים הזועמים, כמובן, לא איחרו לבוא. "צפניה, תנוח עם ההערות הגזעניות העדתיות שלך", טיקבק דודו. "אביעד, אתה חתיכת גזען עלוב", הוסיף רונן. "יצא המרצע מהשק – צפניה גזען", תרם את שלו טוקבקיסט אחר שהעניק לעצמו את הכינוי "הגרמני", אלא שמיד אחריו הצטרף עוד טוקבקיסט עלום שם, שהעלה שאלת תם. "למי שאמר שצפניה גזען כי כתב 'פרענקים': תגידו, שאלתם בכלל אם הוא, אביעד קדרון, לא בעצמו ממוצא מזרחי?", תהה. בעקבות הטוקבקים החליף קדרון את המלים "שלושת הפרענקים" ל"שלושת המזרחיים", וגנז לגמרי את הפיסקה שמתחה ביקורת על אוצר המילים של הפרענקים, כפי שאפשר לראות בצילום המסך הבא:

זו לא הפעם הראשונה שבה טקסט של קדרון מעורר מהומונת, בשנת 2009, עם זכייתה של רוני דלומי, תושבת עומר, בגמר "כוכב נולד 7", כתב קדרון בבלוג שלו, שהתפרסם אז בפורטל הבלוגים של אורנג', את המילים הבאות: "הנה מחשבה חיובית לרגל סיום העונה: עכשיו כשרוני זכתה אין הצדקה לקיום עומר כיישוב ואפשר לגמרי לתת לבדואים להשתלט עליו ולטבוח בתושביו". בתגובה הגישו כמה מתושבי היישוב תלונה למשטרה נגדו בגין הסתה לרצח.

אביעד קדרון, תרצה להגיב?

"אני מעדיף לא להגיב".

גילוי נאות? לא. סגירת חשבון? למה לא

האם אל"מ עמית ימין, מפקד חטיבת עציון עד לא מזמן, מילא את תפקידו על הצד הטוב ביותר ושמר על ביטחון התושבים? כתבת "מעריב" קרני אלדד, תושבת גוש עציון, משוכנעת שלא. חבל שהיא קצת פחות משוכנעת בחשיבות של פרסום גילוי נאות. אבל נתחיל, כרגיל, מהאמצע:

ביום שלישי שעבר פרסמה אלדד ב"מעריב" את האייטם הבא:

באייטם תיארה אלדד כיצד "בתקופתו של אל"מ ימין, לפני גל הטרור, סבלו תושבי הגוש מפיגועי אבנים ובקבוקי תבערה ואף מניסיונות חדירה ליישובים", הוסיפה כי "התנהלות המפקד הבכיר בגזרה יצרה תחושת היעדר ביטחון בקרב המתיישבים" ואף ציטטה איש ביטחון עלום מגוש עציון אומר כי "למח"ט הקודם היה חשוב בעיקר השם שלו והקידום האישי שלו". בהמשך ציינה כי "מאז חילופי המפקדים בגוש, שוקם כמעט לחלוטין הקשר והאמון בין התושבים לבין צה"ל".

דעה לגיטימית? בהחלט. אלא שלמחרת העלה עקיבא נוביק, כתב חדשות 10 בכנסת, את הפוסט הבא בדף הפייסבוק שלו

בידיעה של אלדד ב"מעריב" אכן לא הופיע גילוי נאות על התקרית של בעלה עם המח"ט לשעבר. אלדד, מצידה, ענתה לנוביק בפייסבוק כי האייטם שלה פורסם יותר משנה אחרי שאל"מ ימין עצר את בעלה. "הכתבה היא על המח"ט החדש וכמה טוב שהוא כאן", ציינה. "אם הייתי רוצה לכתוב על זה שהוא עצר אותו – הייתי כותבת מזמן". בעלה של אלדד, שלמה בשן, הוסיף תגובה משלו. "לא הייתה כל כוונת הכפשה", כתב. "מי שלוקח את זה למקום שאומר שעמית ימין היה שחצן אידיוט ודוס מחמד שאנשי מועצה ועיתונאים סרוגים מלקקים מאחוריו – כמובן טועה ולא זו הייתה הכוונה חלילה".

זו הפעם השנייה שבה נטען נגד אלדד כי היא משתמשת בעבודתה כדי לסגור חשבונות אישיים. במאי 2014 כתב דוד אברהם ב"וואלה! ברנז'ה" כי אלדד איימה על משטרת ישראל בפרסומים מכפישים לאחר שהיא ובעלה עוכבו על ידי משטרת התנועה.

קרני אלדד, תרצי להגיב?

"בנושא המח"ט: הכתבה שכתבתי תיארה את המציאות. נכון, הייתי צריכה לכתוב גילוי נאות שבאחד המקרים המתוארים בה בעלי מעורב, אבל זה לא משנה את המציאות ולא מצדיק את הג'ורה בה בחר מי שעד לפני שבוע היה ידיד שלי להשתמש, בכדי לתאר את יכולותיי העיתונאיות. הסיבה שהציטוטים הם בעילום שם, היא משום שכך בחרו המקורות שלי להתראיין. נוביק לא היה מצפה שאחשוף אותם כנגד רצונם, נכון? אני לא יודעת למה הוא התנפל עליי ככה. אמת דיברתי.

"בקשר למקרה השני: הכול נכון חוץ מהעובדות: לא הייתי ברכב, זאת לא הייתה משטרת תנועה ולא אמרתי שאכתוב כתבות מכפישות. ועכשיו לעניין העקרוני: האם עיתונאי שרשויות המס התעמרו בו, צריך לפסול עצמו מלחקור את רשויות המס? האם עיתונאי שהמשטרה הפעילה כנגדו אלימות, אינו רשאי לחקור מעשי התעמרות של המשטרה באזרחים אחרים?".

הציטוט מול המציאות (2): לא פורש ולא נעליים

הציטוט:

המציאות: ניצב יורם הלוי לא פרש, ובשבוע שעבר אף מונה למפקד מחוז ירושלים.

אלי סניור נמנע מלהגיב.

דנקנר התרסק? "דה מרקר" מפקפק

יש מספיק דברים רעים נכונים שאפשר לומר על נוחי דנקנר. ממש לא בטוח שהכרחי לפקפק באמינותו על כל צעד ושעל, גם אם הספקנים הם בכירים ב"דה מרקר" הידוע בעוינותו משכבר הימים לטייקון בדימוס. אבל נתחיל, כרגיל, מהאמצע:

לפני שלושה שבועות פרסם "ידיעות אחרונות" לראשונה כי דנקנר ניצל בנס לאחר שמסוק שבו טס התרסק בג'ונגל בדרום אמריקה. באותו בוקר הגיב סגן עורך "דה מרקר", רותם שטרקמן, בציוץ המפקפק הבא:

השבוע, לאחר התקרית המתוקשרת בין דנקנר לבין דיוויד פרנקל, השף של מסעדת פרונטו, הביע גם איתן אבריאל, ממייסדי "דה מרקר", ספקנות מרומזת באשר לתקרית המסוק, באמצעות שימוש כפול במרכאות כפולות:

אלא שתמונות מהתרסקות המסוק, שנשלחו אליי בוואטסאפ ושעתידות להתפרסם במהלך סוף השבוע הקרוב, מוכיחות אחרת. 

כל כלב בא יומו. או שלא

ביום שישי האחרון, כחמש שעות אחרי חיסולו של המחבל מדיזנגוף, פורסם בחדשות 2 Online אייטם נביחת הרגעה בחתימתם של ניר דבורי וגיא פלג. תחת הכותרת "פה קבורה השמועה: הכלב לא נהרג", הופיעה גם ב-mako וגם באתר "רשת" כותרת המשנה הבאה: "שמועות רבות נפוצו לפיהן כלב של יחידת 'עוקץ' נהרג בפעולה בה חוסל המחבל מתל אביב, נשאת מלחם. אלא שיחידת 'עוקץ' כלל לא פעלה שם. היה באזור כלב של הימ"מ, שאמנם נורו לעברו יריות אך הוא שב למלונתו בשלום".

אין ספק: חשוב להזים שמועות. אלא שהפרט היחידי שלא הוזכר באייטם הנ"ל הוא שאחד האנשים שהרימו תרומה נכבדה להפצת השמועה המופרכת מלכתחילה היה לא אחר מאשר גיא פלג עצמו, ששמו מתנוסס על האייטם המכחיש. כך דיווח פלג ב"אולפן שישי" שעתיים לפני פרסום האייטם שהפריך את הידיעה הלא נכונה שהוא עצמו (כמו גם כתבים רבים אחרים) סייע בהפצתה: "אני מקבל איזשהו דיווח, אנחנו עוד לא הצלבנו אותו, אבל על פי הדיווח שאני מקבל הערב הזה, ליום הזה, להצלחה הזו, יש עוד גיבור, והגיבור הוא כלב של יחידת 'עוקץ' שזיהה את המחבל, כך אני מבין, הסתער לעברו וגם נהרג עקב חילופי הירי. גם לו מגיע קרדיט כשמחלקים קרדיט לכוחות הביטחון".

כעבור עשרים דקות, כשהסתבר שלא עוקץ, לא כלב מת ולא נעליים, נאלץ פלג לחזור בו. "היה כלב לוחם של הימ"מ, שבאמת זינק לעבר המחבל", דיווח. "אבל לשמחתנו לכלב שלום, הוא לא נפגע באירוע הזה".

דובר מג"ב, רפ"ק שי חכימי, באמת היה כלב של הימ"מ שזינק לעבר המחבל?

"לא, יקירי, זה קשקוש".

גיא פלג, תרצה להגיב?

"לא העברתי לאינטרנט כל ידיעה שעניינה שמועות שהופצו בעניין".

דקות לאחר תגובתו של פלג קיבלתי את תכתובת המסרונים שלו עם דובר מג"ב. "הכלב אכן זיהה את המחבל? שאדע איך להתנסח", שאל פלג, ודובר מג"ב השיב לו: "כן, ניסה לפגוע בו אך נורה על ידי הכוח קודם לכן".

דובר מג"ב, שי חכימי, יכול להיות שהטעית את פלג?

"תשמע, לכל כוח של ימ"מ יש כלב. המחבל ירה לעבר הכוח, ועשו את זה כאילו הוא ירה לעבר הכלב. ממש לא נתנו לעובדות להרוס סיפור טוב".

פלג, כאמור, לא היה הכתב היחיד שמיהר לדווח על כלב הרוג בטרם עת. גם הכתב הצבאי של חדשות 10, אור הלר, וכתבים נוספים בטלוויזיה וברדיו דיווחו על כך, וכולם נאלצו מאוחר יותר לעדכן שלהד"ם. בדף הפייסבוק של "הצינור", שכיכב כאן גם בשבוע שעבר, מיהרו להרכין ראש ו/או לסחוט לייקים על ידי שיתוף הפוסט המופרך הבא, שזכה ליותר מ-40 אלף לייקים לפני שהוסר:

ממערכת "הצינור" נמסר בתגובה: "חוץ מכותב הפוסט הייתה ברשותנו עוד עדות מהשטח שדיברה על מותו של הכלב. למרות זאת בחרנו מיד להסיר את הפוסט עם פרסום הגרסה הרשמית של דובר צה"ל. מקווים לא לשמוע ממך יותר לפחות עד תחיית המתים האמיתית".

הציטוט מול המציאות (3): ביי גיא? היי גיא!

הציטוט:

המציאות: גיא לוי לא התפטר. כעבור זמן קצר נאלץ אתר one להסיר את האייטם.

ב-one נמנעו מלהגיב.

ובלי כל קשר, אם טרם נחשפתם לסטטוסים השנונים להפתיע של חגית כתב – צלמת "מעריב" בדימוס ואקסיתו של גיא לוי הנ״ל – אתם מפסידים.

היינו ילדים וזה היה מזמן

הזמן: 1993. המקום: סט הצילומים של "כמו גדולים 2", קלטת הילדים של אריק איינשטיין. המשתתפים: איינשטיין, כמובן, מוני מושונוב, יוני רכטר, יהודית רביץ, צבי שיסל וחבורה לא קטנה של ילדים חמודים. שניים מהם עשו מאז כברת דרך: בר רפאלי, שהפכה לדוגמנית על, ומתן חודורוב, שהפך לפרשן כלכלי, יו"ר ועד עובדים וזמר ליווי של שלמה ארצי. אייטמון זניח מינוס ששווה הפנייה מוגזמת למחצה, שאולי תגדיל בדוחק את מספר הכניסות של קוראים תמימים לטור שבועי מדשדש? לא נכחיש זאת. אבל איך כל זה קשור לענייני תקשורת? ובכן, למי שמתעקש, הקלטת הייתה מפוצצת בתוכן שיווקי בוטה, בעיקר של חברת "תלמה". ואם זה לא מספיק, יש כאן פוטנציאל לתחקיר עומק מיותר שמטרתו לגלות איך באמת נראה מתן חודורוב בתור ילד (ע"ע הילדים הכוכבים שהפכו לעיתונאים, מדגם סיון רהב-מאיר ו/או עמית סגל). אבל נתחיל בבר רפאלי, שנראתה בקלטת ככה:

לעומת רפאלי, את חודורוב היה הרבה יותר קשה לאתר. לבסוף נמצא ילד שעם לא מעט דמיון חופשי עשוי להזכיר במשהו את פרשננו הכלכלי:

והיה גם ילדון אחר, שנחשד כחודורוב, אך לשווא:

מתן חודורוב, הילד הזה הוא אתה? תרצה להוסיף עוד פרטים על המפגש המרגש עם אריק איינשטיין?

"המפגש עם איינשטיין המנוח ריגש אותי מאוד כבר אז, כילד שגדל על שיריו המקסימים, אבל את רפאלי דווקא לא פגשתי. בר באמת הצטלמה לקלטת שכיכבה אז במכשיר הווידאו של כל משפחה, ואותי לקחו 'רק' ללוות את אריק באולפן, כקול רקע ילדותי במיוחד. עד היום אני זוכר את יום ההקלטות כסוג של הופעה פרטית בסטודיו קטן בתל אביב, ומי שיתאמץ מאוד יוכל לשמוע אותי ברקע, אבל דווקא לא לראות. המסקנה המתבקשת היא שכבר אז בר הייתה הרבה יותר יפה ממני".

סיפור אנושי מזעזע 

כמה טעויות אפשר לדחוס למאמר אחד? מסתבר שלא מעט. ביום ראשון פורסם ב"וואלה!" טקסט קורע לב, מאת ספיר ניסני, על מותו של קשיש תושב השרון, שחי לבד ונהג לאגור חפצים מפחי האשפה. הטקסט היה רווי בפרטים על אותו קשיש, אלא שלאחר הפרסום התברר כי רבים מהם אינם מדויקים:

1. הקשיש לא היה בן 80 כפי שניתן היה להבין מהטקסט. הוא היה בן 85.

2. לקשיש לא היו ילדים, כפי שנכתב בטקסט. הוא היה ערירי.

3. אשתו לא לקחה את רכושו ואת הילדים ונעלמה, כפי שנכתב בטקסט, מכיוון שלא היו כלל ילדים.

4. הקשיש לא נפטר בביתו, כפי שנכתב בטקסט, אלא בבית חולים.

5. לכן גם גופתו של הקשיש לא נותרה נעולה בדירתו במשך שבוע, כפי שנכתב בכותרת המשנה.

כעבור יומיים הוסר הטקסט מאתר "וואלה!".

ספיר ניסני, תרצי להגיב?

"הייתי בקשר רציף עם הקשיש בשנה האחרונה. הקשיש הגיע לבית החולים כשהוא כבר מת ולאחר שנותר שרוע בביתו ימים ארוכים, כך מסר לי הפרמדיק. השכנים סיפרו על שני ילדים שעזבו יחד עם אשתו, על לכתה הקשיש דיבר רבות. בטקסט כתבתי שאת יום הולדתו ה-80 חגג הקשיש לבדו, בכך לא התכוונתי לרמוז שהוא היה בן 80 במותו. פרטים זהים לאלה שאני כתבתי, פורסמו גם בכל המקומונים בשרון".

הציטוט מול המציאות (4): אמת לשעתה

הציטוט:

המציאות: ארבעה ימים אחרי פרסום הכותרת  מת דיוויד בואי.

חיים לוינסון VS "ידיעות אחרונות" (ולהיפך, כפול שמונה)

אחרי לא מעט ניסיונות שהעלו חרס, הצליח סוף סוף הכתב לענייני התנחלויות ושירותים חשאיים של "הארץ", חיים לוינסון, לעצבן את "ידיעות". זה התרחש בשבת האחרונה בטוויטר, ולהלן תיעוד הרגע ההיסטורי:

מיהי רבקה פאלוך? לפני עשור היה חיים לוינסון הכתב לענייני חרדים של "ידיעות". רבקה פאלוך שימשה יועצת ראש הממשלה לענייני חרדים, שהציעה להעניק תמריצים כספיים ללוינסון תמורת כתבה מפרגנת:

אבל פאלוך היא לא הנושא. השאלה היותר מסקרנת היא על איזה כתבות מביכות של לוינסון מדברים ב"ידיעות"? רוצים לדעת? לחצו ותגלו:

חיים לוינסון, תרצה להגיב ו/או לפנק אותנו בפסק הלכה מלומד?

"אתה עושה עבודה רשלנית מאוד. מה עם פסק ההלכה מה מברכים על נזלת וסדרת החשיפות מגן החיות התנ"כי ששיאם הוא שמו של הפיל שהיה עתיד להיוולד בגן מהפריה מלאכותית?".

דברים בשם אומרם: אולי תסתכלו על עצמכם?

יושבים שם במעגל של ערוץ 2, מדברים על הקיפוח של המגזר הערבי וצועקים: למה שלא יהיה ניצב ערבי במשטרה? ואיזה אסון יקרה אם ימונה ערבי לתפקיד בכיר זה או לתפקיד בכיר אחר? ואני אומר: חבר'ה, אולי בשלב ראשון תצרפו אתם פרשן ערבי לפאנל שלכם ביום שישי ורק אחר כך תטיפו מוסר לאחרים? מה דעתכם?

(עורך "מעריב", דורון כהן, בדף הפייסבוק שלו, 8.1.2016)

עורך "אולפן שישי", איתי דנקנר, תרצה להגיב?

"חדשות ערוץ 2 הוא כלי התקשורת היחיד שכתב מהמגזר הערבי משדר מדי ערב במהדורה וגם באותו 'אולפן שישי'. זאת טענה הזויה להפנות לחדשות 2, גם של הטוען אותה, וגם שלך, הורביץ, המפרסם אותה".

מניין הימים: איפה הבונוס? (4)

חלפו כבר 35 ימים מאז שכל עובדי mako זומנו בחגיגיות לאסיפה מרגשת שבה התבשרו בהתלהבות שיקבלו בונוס של 2,000 שקל כ"א לרגל העובדה המשמחת שהאתר השנוי במחלוקת עבר סוף סוף לרווחיות. רק עובד אחד לא הוזמן ליטול חלק במעמד ההיסטורי. אותו עובד בודד גם לא קיבל עד לרגע זה אפילו שקל.

אורי רוזן, העורך הראשי של mako, מה עם הבונוס שלי?

"תגיד אביב, אתה מזכיר כל שבוע את אותה ישיבה מפורסמת בהשתתפות כל עובדי mako שבה חולקו הבונוסים. למה בעצם לא הגעת לישיבה הזו, שהנוכחות בה הוגדרה כחובה, או לצורך העניין, לאף ישיבת mako אחרת אי פעם?".

לו קראת ביסודיות המתבקשת את הפינה צוברת התאוצה "איפה הבונוס?", יכולת להבין שלא הוזמנתי להשתתף בישיבה המפורסמת. לכן, אין לי אלא לדחות בשאט נפש את הניסיון הנואל להסיט את הדיון מסוגיית הליבה המקוממת והבוערת אל נושאים פרוצדורליים זניחים. זה לא באמת מפתיע, לאור נטייתו רבת השנים של mako להבחין בין עיקר לטפל ולעסוק בעיקר בטפל, ולראייה הבחירה התמוהה להמשיך לפרסם מדי שבוע את "מי נגד מי", למרות הירידה המדאיגה במספר הכניסות לטור.

"אז אולי לא הוזמנת לישיבה בגלל שאתה לא חבר ברשימת התפוצה 'קבוצת mako', בגלל שאין לך כתובת מייל של mako ובגלל שאתה לא מקבל את תלוש המשכורת שלך מ-mako ואפילו לא מקשת, אלא מחברת ההפקה השנויה במחלוקת 'קסטינה'?".

זהירות, שתולים

שלוש נורות שרופות במטבח, הפקק קופץ והתריס לא נפתח, על המסך שואג בן אדם מקופח. מי יציל את הבית שלי? אולי כל זה קורה לי בגללי, חשבתי לתומי כשהטלפון צלצל. על הקו היה הקונספירטור.

"מה אתה אומר על השתול, הורביץ?", הוא פתח בשאלה. "יכול להיות שבעקבות הצלחת התחקיר המהדהד של החברים שלך ב'עובדה' גם ל-mako הצליח להסתנן שתול אמיץ?".

"על מה אתה לעזאזל מדבר?", התעניינתי.

"לא על מה, על מי", השיב הקונספירטור. "אני מדבר על השתול".

"איזה שתול בראש שלך?", שאלתי.

"עודד כרמלי כמובן", ענה הקונספירטור. "מי עוד יכול להסתנן בחשאי אל צמרת mako ולמתוח ביקורת לעומתית ומזוקקת? מי עוד יכול לכתוב ללא היסוס שאנחנו בוחרים לטמטם את עצמנו בטלוויזיה בנאלית? מי עוד יכול להטיח ללא כחל וסרק שאנחנו צורכים זבל ואז קוראים לו 'טראש', כאילו שבאנגלית זה פחות מסריח?".

"עודד כרמלי?", היססתי.

"ברור!", ענה הקונספירטור, "רק עודד כרמלי! למרות שהופתעתי להיווכח השבוע שהוא לא השתול היחיד ב-mako".

"באמת?", נדהמתי.

"בוודאי", פסק הקונספירטור, "אחרת איך תתאר את האייטם החתרני הבא?".

"תמונה איכותית יפה ומוצלחת, כפי שמקובל אצלנו ב-mako", ניתחתי. "הקומפוזיציה טובה. אמנם הקונטרסט בולט טיפ טיפה יתר על המידה, אבל הזווית הייחודית והתאורה הרכה ללא צללים שנופלת על כל הפריים ממחישה היטב את תחושת הסכנה המתקרבת באסון השריפה שפקד את משרדי 'בצלם'. בשתי מלים: פריים מנצח".

"אולי די עם ג'יבריש של צלמים, הורביץ?", נבח הקונספירטור. "התמונה היא בכלל לא של משרדי 'בצלם', אלא של קבר יוסף בשכם, שהוצת באוקטובר האחרון".

"בטוח?", פקפקתי.

"בטוח", אישר הקונספירטור, "וזה מאושש את החשד ששתולים כאלה או אחרים הסתננו ל-mako, פרסמו בכוונה תמונה לא נכונה, ולא כתבו שמדובר באילוסטרציה".

"אתה חושב שאני צריך לדווח בדחיפות לאורי רוזן?", שאלתי.

"חס וחלילה", ענה הקונספירטור. "עדיף שכמה שפחות אנשים יידעו על זה".

ואם כבר חס וחלילה, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתרmako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, וש-mako מתחרה באתר "וואלה".

לכל כתבות המגזין

הטור של שבוע שעבר: קיצור תולדות הזמן

כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il

 רוצים לקבל את "מי נגד מי" ישירות למייל? הירשמו לניוזלטר