אין בכלל ספק שמגיעה לנו טפיחה על השכם (1)
האם כלי תקשורת זכאי לבקש קרדיט מכלי תקשורת אחרים כשהללו עושים פולו-אפ לידיעה בלעדית שפרסם? לרוב כן. אלא שלעיתים הדרישה הזו יכולה להיות, איך לומר, פתטית-משהו, כפי שעשויה להעיד השתלשלות האירועים הבאה:
בחמישי האחרון, בשעה 19:58, שודרה בפתיח המהדורה המרכזית של חדשות 10 הבטחה בת 14 מילים בנוסח הבא: "פרסום ראשון: בעל מועדון ואיש לילה תל אביבי מוכר הורחק ממועדונים בשל חשש להטרדות". 40 דקות לאחר מכן, בשעה 20:38, שודר אייטם חשוב של אלמז מנגיסטו על אותו בעל מועדון. גם בהבטחה וגם באייטם, שאורכו היה 38 שניות ומנה 99 מילים, רב היה הנסתר על הגלוי. מנגיסטו לא חשפה את שמו של האיש ולא הביאה את תוכנן של הטענות נגדו. זה מה שדיווחה, מילה במילה: "כן, תמר, אנחנו מדווחים על איש חיי לילה מוכר שהורחק מארבעה מועדונים מובילים בתל אביב: הברקפסט, הדלי, הפנדה, באחד המועדונים שממנו הוא הורחק הוא אף משמש כשותף עסקי, מועדון הבלוק. כמה נשים שדיברנו איתן סיפרו לנו שהוא הטריד אותן מינית, אחרי שפגש אותן במועדונים בעיר. חלקן היו במצב של שיכרות. תמר, זה כל המידע שאנחנו יכולים לתת הערב. אותן הנשים ששוחחנו איתן בינתיים חוששות ללכת למשטרה, אבל הן כן רוצות להציף את הסיפור כי הן מבינות שהן לא היחידות שנפגעו ממנו לכאורה. פנינו בשעות אחר הצהריים לתגובה. איש חיי הלילה מסר לנו שבטווח הזמן הזה הוא לא יכול להגיב".
באותו ערב ב-20:00, יותר מחצי שעה לפני שידור הידיעה בחדשות 10, העלתה שרון שפורר באתר "המקום הכי חם בגיהנום" אייטם שבו גם חשפה את שמו של אלון קסטיאל כמי שהורחק בשל ההטרדות, גם ציטטה כמה מהעדויות נגדו וגם הביאה את תגובתו. בימים הבאים התברר כי עדויות הנשים נגד קסטיאל זרמו בחודשים האחרונים לא רק אל שפורר ואל מנגיסטו, אלא גם אל נעם ברקן ("ידיעות אחרונות") ואל רחלי רוטנר (mako), שגם הן עבדו על תחקיר בנושא. בעוד רוטנר פרגנה בנדיבות למי שהגיעה אל קו הגמר ראשונה (פרטים באייטם שלפני הקונספירטור), וברקן העניקה ב"ידיעות" קרדיט נאה ומוצדק גם לשפורר וגם לאתר "המקום הכי חם בגיהנום", התאמצו בחדשות 10 בכל מחיר לנסות לתפוס בעלות על הסקופ. עד כדי כך שביום ראשון ביקשה דוברת הערוץ, אדוה גלנטי, ממערכת "עושים צהריים" עם יעל דן בגלי צה"ל, להזכיר בשידור כי הסיפור על קסטיאל פורסם לראשונה בחדשות 10. במקביל העלה הערוץ את הציוצים הבאים:
במהדורה המרכזית של יום ראשון האחרון גם הופיעה הכתובית הבאה:
אז איך לסכם? מערכת חדשות 10 פרסמה בעשרת הימים האחרונים די והותר סקופים וחשיפות מהדהדות. אי לכך, היא בהחלט יכולה להרשות לעצמה להניח למרדף אחר קרדיט לסיפור שלא היא זו שבאמת פוצצה אותו.
מחדשות 10 נמסר בתגובה: "אביב, אתה אכן מדייק בכל הפרטים. חדשות 10 פרסמו את הדברים ראשונים, כמה דקות לפני השעה שמונה, כשהם מגובים בשורת עדויות, לאחר תחקיר ממושך של אלמז מנגיסטו, ולאחר שהתקבלה החלטה עריכתית שלא לפרסם לפי שעה את שמו של קסטיאל. מעבר לדברים, ואולי זה הדבר החשוב ביותר – יש לנו הערכה גדולה ל'המקום הכי חם בגיהנום' והערכה מיוחדת לשרון שפורר".
אין בכלל ספק שמגיעה לנו טפיחה על השכם (2)
פרשת קסטיאל לא הייתה הסיפור היחיד שאותו ניסה השבוע ערוץ 10 לנכס לעצמו. ביום שני הועלה לטוויטר הציוץ הבא:
תחקיר "המקור", שבו הראה רביב דרוקר כיצד זויפו חתימותיהם של פלסטינים שמכרו לכאורה את אדמותיהם ליהודים, היה אמנם מרתק, אך לא "חשף את הסיפור". באוקטובר 2014 שודר ב"אולפן שישי" תחקיר של אפרת לכטר באותו נושא בדיוק:
תחקיר "המקור" שודר בפברואר 2016, שנה וארבעה חודשים אחרי הכתבה של "אולפן שישי":
רביב דרוקר, תרצה להגיב?
"כל הכבוד ללכטר ול'אולפן שישי'. לא התכוונו חלילה לגנוב להם קרדיט. אנחנו פרסמנו לראשונה את הראיות בתיק, עדויות, מסמכים, ראיינו את אנשי הקש שהיו חתומים על העסקאות, אחרי שאיתרנו אותם (אחד מהם מוחזק עדיין על ידי חדשות 10 בישראל מחשש לחייו), ראיינו את החשודים, צילמנו אותם במצלמה נסתרת, ניהלנו דיון בבית המשפט כדי לבטל את צו איסור הפרסום, הסברנו למה החקירה הייתה מצומצמת מדי וקצת פחדנית, וכל מי שיראה את שתי הכתבות יבין שלא לקחנו קרדיט שלא מגיע לנו. ייתכן שניסוח הציוץ לא היה מוצלח".
אין בכלל ספק שמגיעה לנו טפיחה על השכם (3)
לסיום הטרילוגיה נדלג לחדשות 2: ביום רביעי שעבר, שודר ב"שש עם עודד בן עמי" אייטם של התחקירנית ציונה דסטה, שהציגה לצופים סרטון המתעד מורה מדרום הארץ כשהוא מפעיל כוח על תלמיד:
האייטם ב"שש עם" אמנם זכה לכותרת "פרסום ראשון", אלא שיותר משעה לפני שידורו כבר פרסם עמרי מניב, כתב חדשות 10, את הסיפור והסרטון באתר "נענע 10":
זמן לא רב אחרי מניב (ועוד לפני שמהדורת "שש עם" של אותו יום עלתה לאוויר) פרסם את הסיפור גם משה שטיינמץ ב"וואלה!":
אבל כל זה לא הפריע למחרת למערכת "שש עם" להתפאר בהישג המפוקפק, ולעשות לו ידיעת פולו-אפ עם טפיחה עצמית על השכם:
בחדשות 2 נמנעו מלהגיב.
ישראל כץ? עדיין מומלץ!
מה שלום הסיקור שמעניק "ידיעות אחרונות" לשר התחבורה, ישראל כץ? טוב תודה. אפילו מעולה. כץ ממשיך לבסס את מעמדו ברשימת המיוחסים של העיתון. ביום שני פרסם "ידיעות" את הכותרת הבאה:
"בשנה האחרונה פרסם מבקר המדינה כמה דו"חות חריפים על אודות הכישלון הממשלתי בהתמודדות עם הקטל בדרכים", נכתב באייטם. מה שלא נאמר בידיעה זה שאחד האחראים המיניסטריאליים לאותו כישלון ממשלתי מתמשך הוא ישראל כץ, שאוחז בתיק התחבורה כבר שבע שנים, שבעה חודשים ו-24 ימים. שמו של שר התחבורה הוזכר רק בהמשך הידיעה. באיזה הקשר? לרגל השתתפותו בטקס הזיכרון התשיעי לקורבנות תאונות הדרכים. ומה לגבי תמונה של כבוד השר? לא תודה, אולי בהזדמנות אחרת. "ידיעות" ממשיך להצניע את חלקו של כץ בהקשרים שליליים. זה לא אומר, כמובן, שצילומיו של כבוד השר אינם מופיעים בעיתון. הנה שמונה אייטמים שונים, מעשרת השבועות האחרונים, שבהם כץ דווקא כן זכה לתמונה:
מדוע "ידיעות" מפנק כל כך את שר התחבורה? התשובה טמונה באייטם על הפינוקים שקיבל כץ ברבעון הקודם. זה המקום לשוב ולהזכיר שגם ב"קשת" וגם ב-mako זכה בעבר ישראל כץ לסיקור חיובי – מסיבות שונות לחלוטין (אבל מספיק גרועות לכשעצמן).
ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.
הציטוט מול המציאות: יובל דרור VS טלי חרותי-סובר
בשבועיים האחרונים סיקרה כתבת "דה מרקר", טלי חרותי-סובר, את סכסוך העבודה במכללה למנהל. ד"ר יובל דרור, דקאן בית הספר לתקשורת במסלול האקדמי במכללה ואיש "הארץ" לשעבר, מצא בשלושה מהאייטמים שפרסמה לא פחות משמונה שגיאות עובדתיות. "הבעיה מתחילה כאשר אתה נתקל בטקסט שלה, שמתייחס לנושא אותו אתה מכיר היטב, מכיר לפרטי-פרטים", כתב דרור על חרותי-סובר. "או אז אתה מגלה שרמת הדיוק שהיא מפגינה הוא מתחת לכל ביקורת, וזו לשון ההמעטה הכי ממעיטה שהצלחתי למצוא".
הטקסט המלא של דרור התפרסם באתרו "הגלוב". הנה שלוש מהטעויות שעליהן הצביע:
הציטוט (1): "בשבוע השלישי לשנת הלימודים סוערות הרוח במסלול האקדמי המכללה למנהל בראשון לציון, כאשר ועד דור א' של הסגל האקדמי, המייצג בעיקר מרצים מבתי הספר לתקשורת ומנהל עסקים, מאיים בשביתה. האיום אינו כולל את ועד דור ב' של המרצים או את הסגל המנהלי, וכן בתי ספר אחרים כמו משפטים, מדעי המחשב או עיצוב".
המציאות על פי דרור (1): במכללה למנהל אין מרצי דור א' ומרצי דור ב', אלא שני סוגים של הסכמים. הסכם קיבוצי בו כלולים ארבעה בתי ספר (תקשורת, מנהל עסקים, פסיכולוגיה ומדעי ההתנהגות) והסכמים אישיים בארבעת בתי הספר האחרים (משפטים, כלכלה, מדעי המחשב ועיצוב). למרצים שאינם כלולים בהסכם הקיבוצי אין ועד, וממילא הם לא מרצים דור ב'.
הציטוט (2): "המכללה היא מוסד פרטי, בו משלמים הסטודנטים כ-40 אלף שקל בשנה".
המציאות על פי דרור (2): שכר הלימוד הממוצע במכללה למנהל עומד על כ-22 אלף שקל בשנה.
הציטוט (3): "לפני למעלה מחודשיים הכריזו מרצי דור א', המיוצגים בהסכם קיבוצי, על סכסוך עבודה מול הנהלת המכללה למנהל. מדובר במרצים מבתי הספר למנהל עסקים, תקשורת ומדעי ההתנהגות. מרצים בבתי הספר אחרים – משפטים, כלכלה, מדעי המחשב, עיצוב, פסיכולוגיה ועוד – אינם מאוגדים בהסכם קיבוצי, ולכן אינם צד לסכסוך או לשביתה".
המציאות על פי דרור (3): גם המרצים בבית הספר לפסיכולוגיה הם חלק מסכסוך העבודה. וחוץ מזה, המכללה למנהל כוללת רק את שמונת בתי ספר שמנתה חרותי-סובר ממילא. המילה "ועוד" מיותרת.
טלי חרותי-סובר נמנעה מלהגיב.
שלמה צזנה VS שרה נתניהו
מה שלום ניצני המרד ב"ישראל היום"? ובכן, הכתב המדיני, שלמה צזנה, נטל השבוע את ההובלה ועקף בסיבוב את דן מרגלית. ביום ראשון האחרון, פרסם ב"ישראל היום" את הכותרת הראשית הבאה:
אלא שבהמשך אותו בוקר העלה צזנה בטוויטר ציוץ שממנו השתמע כי אותה כותרת ראשית, שהוא עצמו חתום עליה, עשויה להיות חלק מ"מסך עשן":
וזה לא הכול. יומיים קודם העלתה אתי אלטמן, מייסדת עמותת "תנו לחיות לחיות" פוסט ארוך בדף הפייסבוק שלה, שבו שיבחה את יחסה החומל של שרה נתניהו לבעלי חיים. "שנים על גבי שנים כל ארגוני בעלי החיים מנסים לזכות בשיתוף פעולה ממשרד החקלאות שאחראי על חוק צער בעלי חיים. תמיד האינטרסים האחרים גוברים על המאבק המוצדק שלנו", תיארה אלטמן. "עד שאישה אחת החליטה לעשות מעשה ויזמה בשבוע שעבר פגישה היסטורית בין שר החקלאות אורי אריאל לבין 'תנו לחיות לחיות'. קוראים לה שרה נתניהו. היא פתחה את ביתה בפנינו וביקשה באופן אישי משר החקלאות לגלות רגישות ותשומת לב מיוחדת לזכויות בעלי חיים ולתת הזדמנות לפעילים והארגונים למען בעלי חיים להציע למשרד דרכים להציל חיים. בשיחה ארוכה, כשלצדה מתרפקת קאיה הכלבה המקסימה, היא אפשרה לנו בפעם הראשונה לפרוש בפני השר את תמונת המצב העגומה של בעלי החיים בארץ וביקשה לוודא שהדיאלוג שלנו מולו יהיה תהליך מקצועי מתמשך ולא רק מפגש רעים לא פורמלי בבית ראש הממשלה".
למחרת העלה צזנה את הציוץ הבא, עם קישור לפוסט של אלטמן:
שלמה צזנה, כבר זומנת לשיחת הבהרה?
"לא מגיב".
בקיץ הזה תלבשי רגיל (לפחות כרגע, ייתכנו תהפוכות בהמשך)
נעבור לדברים החשובים באמת: במוצאי שבת, בשעה 22:20, הפציץ דף הפייסבוק של "ידיעות אחרונות" בסקופ רכילותי של צחי קומה, האיש ו"העלוקה":
40 דקות לאחר מכן פורסם גם אייטם באתר pplus:
אלא שבהמשך הוסר האייטם מ-pplus. במקביל העלתה גדעון את הסטטוס הבא:
צחי קומה, תרצה להתייחס לתהפוכות השונות?
"קורין גדעון קיבלה הצעת אירוסין. בגלל שמשפחתו של בעלה לעתיד ומשפחתה לא ידעו מראש ושמעו על כך לראשונה מכלי התקשורת, מהפייסבוק של העיתון של המדינה, היא יצאה עם פוסט בפייסבוק וניסתה לשים קץ לבלאגן. מזל טוב לקורין. וצר לי על הפרסום המקדים, אבל הנה הטבעת:".
אביב הורביץ, החיפזון מן השטן?
"שוב אתה? מה לי ולחיפזון? ואיך קשור השטן?".
מתי תלמד לקח? אני רק מזכיר לך, אם במקרה הדחקת, שבזמנו הטלת ספק גדול בסקופ הענק של גיל משעלי התותח על כך שבר רפאלי מתחתנת, וכולנו ראינו איך זה נגמר.
"מדובר היה באמת לשעתה. חוץ מזה, בפעם האלף: אני לא מדבר עם מדורי תקשורת".
הפוך שלדי, הפוך: מה משותף לצוללת ולכוורת?
ואם כבר צוללות: בשישי האחרון – לאחר ששר הביטחון לשעבר, משה יעלון, קרא לבדוק את הפרשה – פרסם "ידיעות אחרונות" את הכותרת הבאה:
"הארץ" פרסם את הכותרת הבאה:
"מעריב" פרסם את הכותרת הבאה:
ורק ב"ישראל היום" הופיעה הכותרת הראשית הבאה:
בהמשך סוף השבוע הודיע נשיא ארה"ב הנבחר, דונלד טראמפ, על שלושה מינויים בכירים בממשלו המתגבש. ביום ראשון כך נראתה הכותרת של "ידיעות אחרונות":
כך נראתה הכותרת הראשית של "הארץ":
כך נראתה הכותרת של "מעריב":
וכך – הפתעה הפתעה – נראתה הכותרת של "ישראל היום":
ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.
דברים בשם אומרם: די מבואסת, אבל מפרגנת
טוב זה היה תחקיר שעבדתי עליו הרבה זמן, כולל מעקב במועדונים כמו בלשית יפהפייה וקשוחה, והייתי אמורה לפרסם את התחקיר בשבוע הבא, אז אני די מבואסת שבסוף החשיפה היא לא שלי. מצד שני, אחרי הסיפורים ששמעתי מהקורבנות קשה לא לשמוח שזה פשוט מתפרסם סוף סוף, לא חשוב איפה. אבל העבריין הבא שלי!
(רחלי רוטנר בדף הפייסבוק שלה, זמן קצר לאחר פרסום פרשת אלון קסטיאל)
אותה קומה, אותה בלורית שיער
מקל ואבן, והשביל שאבד, זה סוף המסלול, זה טיפונת לבד. מזל שהטלפון צלצל. על הקו היה הקונספירטור.
"תגיד, הורביץ, אתה בדרך כלל מרוצה מההפניות לטור שלך?", הוא שאל במפגיע.
"למה אתה שואל?", חקרתי בחשד.
"כי אם אתה לא מרוצה מהפניה כזו או אחרת אסור לך לשתוק", נימק הקונספירטור.
"ברור", הסכמתי. "במקרה כזה אני נוהג לשלוח מיד לבוסים תלונה חריפה בווטסאפ או באימייל".
"איזה מייל, מה מייל, הורביץ?", הוא התעצבן. "עדיף בהרבה שתבטא את המחאה נגד הכותרות של העורכים שלך בפייסבוק, כמו שכולם עושים".
"מי זה כולם?", הסתקרנתי.
"למשל, תמר דרסלר מ'מעריב'", אמר הקונספירטור. "הנה, תסתכל בעצמך:".
"ראית, הורביץ?", וידא הקונספירטור. "והנה עוד פוסט דומה, של מיטל יסעור בית-אור מ'ישראל היום':".
"נראה לי שאני בכל זאת אעדיף את המסלול היותר דיסקרטי של אימייל", מלמלתי.
"הדיסקרטיות מתה, הורביץ", בישר הקונספירטור. "הנה, תראה למשל את הצילום הזו של יונה ועמליה מהמהדורה המרכזית של יום רביעי האחרון. נכון שהן נראות לך בול אותה קומה, אותה בלורית שיער?".
"בהחלט", אישרתי.
"אז זהו, שזו אשליה אופטית", פסק הקונספירטור. "תראה איך גלי בראון, העורכת החיישנית של גיא פינס, תפסה על חם את יונה ואת עמליה כשהן הצטלמו בצהרים:".
"נחמדז'", אמרתי.
"לא התעלפת, אני רואה", איבחן הקונספירטור. "חבל, כי אחד מראשוני חדשות 2 דווקא אוהב מאוד לספר איך בזמנו, בראשית ימי הערוץ, יעקב אילון ממש יצא מגדרו כדי לא להיראות נמוך ליד מיקי חיימוביץ' ששידרה לצידו, תוך הפגנת יצירתיות ותושייה".
"נו באמת", אמרתי. "חבל לדרדר לדרדר טור תקשורת מקצועי למדור של רכילות זולה. אין לך משהו אחר בשבילי, שמתאים לאופיו המובהק של הטור? נגיד טעויות שנפלו תוך כדי שידור?".
"דווקא יש לי", קרא הקונספירטור. "תסתכל בתמונה שאני שולח לך עכשיו ותראה מה עוללו ביום ראשון האחרון בחדשות 2 לשם של עיתון 'המודיע'".
"במקרה הטוב זה נראה לי כמו סתם טעות הקלדה", פיהקתי.
"ובמקרה הרע?", חקר הקונספירטור.
"במקרה הרע זה סתם צירוף מקרים", סיכמתי.
ואם כבר צירופי מקרים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10 וש-mako מתחרה באתר "וואלה".
לטור של השבוע שעבר: מי שידך בין דונלד טראמפ לעבריין מבת ים?
כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il