הארטילריה של גדי סוקניק
קשה לומר שהיה משעמם בכנס המקצועי של עובדי חדשות ערוץ 10, שנערך ביום שישי האחרון במלון "רויאל ביץ'" בתל אביב. אמנם דוד אברהם כבר תיאר ב"וואלה! ברנז'ה" את מה שהיה לגדי סוקניק, מגיש "לילה כלכלי", להגיד על מגישת המהדורה המרכזית, תמר איש-שלום, ועל הדמיון בינה לבין יונית לוי, אבל זה, מסתבר, היה רק המתאבן. את הארטילריה הכבדה שמר סוקניק לאלמוג בוקר, הכתב החרוץ של חדשות 10 בדרום.
הכול התחיל לאחר ששילה דה-בר, שהוזמן לכנס (ר' אייטם נפרד), ערך סקירה של אלמנטים שכדאי לדעתו לשפר במהדורה המרכזית. בין השאר, הקרין דה-בר בפני יושבי האולם דיווח בלעדי של אלמוג בוקר מהמהדורה ששודרה יומיים לפני כן על מפעל "פלקסטרוניקס" באופקים, ש-150 מעובדיו צפויים לאבד את עבודתם. דה-בר אמר כי מוטב היה להסתפק בשידור כתבה על המפעל, ולא לעבור בשידור חי אל בוקר, כשמאחוריו מפעל שומם.
סוקניק, אמרת על הדיווח של אלמוג בוקר שהוא עייף ומרדים אותך?
"לא זוכר שאמרתי את זה. שילה דה-בר העלה עשר נקודות שטעונות שיפור בערוץ. בין היתר הוא לקח דיווח ספציפי של אלמוג, הקרין אותו, ואמר שזה היה מיותר. אני עליתי בסוף לשתי דקות, ובסך הכל אמרתי שהכתבים שמופיעים צריכים לתת שואו. השתמשתי באותו דיווח שנתנו של אלמוג, ואמרתי: הנה דוגמא של כתב מצוין, אבל זה מצולם בלילה, הוא כבר עייף, אבל למרות שעבר עליו יום ארוך, בכל זאת הכתבים צריכים לתת שואו".
אתה בטח מתאר לעצמך שהוא נעלב.
"שום דבר. מיד אחרי זה דיברתי איתו, ואמרתי גם לו שהמשכתי את הקו שהתחילו, כי זה מה שהיה על המסכים קודם. אמרתי לאלמוג לא לקחת את זה אישי, וסגרנו את זה במקום".
תראו מי בא לבקר
ועוד בענייני הכנס של ערוץ 10: לא מעט גבות הורמו בקרב עובדי חברת החדשות, כשהתברר שאחד הדוברים בו יהיה שילה דה-בר, כיום יו"ר חברת "ידיעות טכנולוגיות", חברה בת של "ידיעות אחרונות". דה-בר נמנה עם הגרעין המייסד של חדשות 10, תחת המנכ"ל הראשון רם לנדס. בהמשך חזר ל"ידיעות", שם החל את דרכו העיתונאית כחניך בקורס המשכתבים הבלתי נשכח של זאב גלילי, לצד בחורצ'יק צעיר ועתיר פוטנציאל שקראו לו רון ירון. בשנת 2007 מונה דה-בר לעורך העיתון במקום – עולם קטן – רפי גינת, ללא חפיפה מסודרת. באוגוסט 2008, בשיאה של יריבות מרה בין "ידיעות" לערוץ 10, פורסמה במוסף "7 לילות" כתבת שער מכוערת נגד רביב דרוקר (תחת הכותרת המרומזת "חפיף דרוקר"). בעקבות הכתבה הגיש דרוקר נגד "ידיעות" תביעה עוצמתית שהסתיימה בפשרה חלשלושה.
זה מה שכתב בשעתו דרוקר, בבלוג המומלץ שלו: "לבכיר (המצוטט בכתבה) קוראים שילה דה-בר, אז ראש מערכת החדשות בערוץ 10, והיום עורך 'ידיעות אחרונות', ומי שפיתח לעצמו מיומנות בסוג הזה של כתבות נקם. אכן הצעתי רעיון דומה לשילה. ערוץ 10 היה אז בהקפאת הליכים, בקושי חי ועל אחוזי רייטינג בלתי קיימים. שמעתי שמחפשים משבצת אקטואליה ושמחפשים רעיונות. הצעתי לו שאני אגיש רצועה יומית, שתעסוק כל יום בנושא אחר, ושלידי יישב בכל יום פרשן מקצועי לאחד התחומים. הוא לא ענה והרעיון מת. אם זה שיגעון גדלות, אז ברכות ל'ידיעות'. תפסתם אותי".
שילה דה-בר, עד כמה הגעתך לכנס קשורה לקרבה בין "ידיעות אחרונות" לערוץ 10 מאז שהתחלף המנכ"ל?
"כמי שהיה שותף להקמת חדשות 10 בשנת 2002 הוזמנתי לשתף את מערכת החדשות בדעתי המקצועית על המהדורה המרכזית כיום, וכך היה: באתי, חפרתי, הלכתי".
איך הייתה הפגישה עם רביב דרוקר?
"קיבלתי אותו בשמחה ובסקרנות".
ואיך רביב קיבל אותך?
"תשאל אותו".
רביב דרוקר, הופתעת כששמעת שדה-בר יגיע לכנס? מישהו עדכן אותך על זה לפני?
"לא היה צריך לעדכן אותי לפני, אבל האמת שהופתעתי, ולכן בחרתי לא להיות בהרצאה של שילה ולא פגשתי אותו".
הודעה לקורא אברי גלעד
ניפגש כאן ביום ראשון. להתראות!
אמת לשעתה? אולי. מבוכה לשעה זו? ודאי
הרשעתו של דני דנקנר בשבוע שעבר בעבירות של מרמה והפרת אמונים מספקת סיבה לא רעה לחזור ארבע שנים וחצי לאחור. באותם ימים, אפריל-מאי 2009, עדיין היה דנקנר אחד האנשים החזקים בישראל, בתוקף שם משפחתו ותפקידו כיו"ר בנק הפועלים. אלא שאז, כשדנקנר בשיא כוחו, דרש במפתיע נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, מבעלת בנק הפועלים, שרי אריסון, להדיח אותו מתפקידו. בתקופה ההיא לא היה ברור על סמך מה גיבש בנק ישראל את דרישתו הנחרצת. זה לא מנע מכמה מהעיתונים לנקוט עמדה חד משמעית בפרשה.
"דה מרקר", ייאמר לזכותו, צידד מלכתחילה בדרישת המפקח על הבנקים להדיח את דנקנר, הירבה לתקוף את אופן התנהלותו של בנק הפועלים ושילם על כך מחיר כלכלי כבד בדמות חרם מודעות כוחני. לעומת זאת, ב"ידיעות", "מעריב" ו"כלכליסט" הסיקור היה שונה בתכלית ומוטה במובהק לטובת דנקנר, הן בכותרות, והן במאמרי הפרשנות. לא מפליא במיוחד, לאור הערוץ הפתוח והקו הישיר לצמרת ״ידיעות״, שמהם נהנו באותם ימים, ביחד ולחוד, הדנקנרים (נוחי ודני). יש מי שחושבים (חלקם שוהים כעת בבוסטון ומשתלמים בהארוורד) שזהו רק טפח קטן מהמשולש הון-שלטון-עיתון.
גם ב״מעריב״ נהנה דני דנקנר (האמת? גם נוחי) מדלת פתוחה. בחודש יולי האחרון חשפו גידי וייץ ויורם גביזון במוסף ״הארץ" טיוטת דו"ח של בנק ישראל, אשר פירטה את תנאי האשראי הנוחים שקיבלו מקורבים לצמרת הבנק. אחד המיוחסים הוא עופר נמרודי, הבעלים של "הכשרת היישוב" ואז גם מו"ל "מעריב". על פי טיוטת הדו"ח זכו שתי החברות של נמרודי לגישה סלחנית ומקלה מצד בנק הפועלים. הלקוח המרוצה נמרודי ניסה לגמול לבנקאי שהוא גם ידיד דנקנר בגישה סלחנית ומקלה משלו. השבוע התברר, כי כשנודע לנמרודי על דרישת בנק ישראל להדיח את דנקנר, הוא ביקש מבכירים ב"מעריב" כי סיקור הפרשה יהיה מינורי. "כשהיינו צריכים את דני הוא עזר לנו", נימק את בקשתו.
פלוצקר, בדיעבד אתה לא מצטער על חלק מהדברים שכתבת?
"כל ההאשמות כלפי דנקנר אז נסבו סביב נושאים אחרים מאלה שהתגלו לנו לאחר מכן. האמת היא שקל מאוד להיות חכם במבט לאחור. אילו הייתי יודע שקרה מה שקרה ושדנקנר התנהג כמו שהוא התנהג, בוודאי שהייתי כותב אחרת. אין ספק. מה יש לעשות? אני מניח שגם בנק ישראל לא היה מאשר לו להיות יו"ר הבנק אם היה יודע את מה שהתברר לאחר מכן".
אסתרון, נראה שההדחה של דנקנר דווקא לא נבעה מחוסר סבירות קיצוני.
"אני מניח שהמאמר הזה לא ייכנס לרשימת 'מאה הטקסטים הכי טובים שכתבתי'. הוא פורסם ב-4 במאי 2009. באותו זמן לא היה לאיש מושג למה פישר רוצה להדיח את דני דנקנר, ופישר סבר שהוא לא צריך להסביר בשום צורה לציבור על מה ולמה הוא רוצה להדיח אותו. זו הייתה מהות המאמר, שנכתב לפי המידע שהיה ידוע באותו זמן. לימים התברר שדנקנר עשה דברים פליליים, אבל המידע הזה לא היה לא לציבור, לא בידי עיתונאים ולמיטב הבנתי גם לא בידיו של פישר, בזמן שבו פעל להדיח את דנקנר. ברור שאילו הייתי יודע מה שאנחנו יודעים היום מאמר אחר היה נכתב, אבל זו חוכמה של 2013".
שרוני, לא הפריע לך ש"מעריב" היה מוטה לטובת דנקנר?
"בתקופה שזה קרה אף אחד לא פנה אליי ולא לחץ עליי. אני יכול לומר לך חד משמעית שנמרודי לא דיבר איתי לגבי דני דנקנר ולא אמר לי איך לכתוב ואיך לא לכתוב. אני באותו זמן התאמצתי להביא את הפרשה בצורה האובייקטיבית ביותר. לא הייתי בעד דני ולא נגדו, אלא הבאתי את העובדות והשתדלתי לתת סיפור אובייקטיבי. לגבי שטראוס: הוא לא מרבה להתבטא בנושאים האלה, כך שכל ציטוט שלו בעניין הזה היה מעניין וראוי לפרסום, גם אם הוא היה אומר שצריך לתלות את דנקנר. פגשתי אותו באזכרה לבני גאון, שאלתי אותו מה דעתו על הפרשה והוא אמר לי את הדברים ללא כחל ושרק. אני לא בטוח שהוא לא התחרט אחר כך".
וזכרוני הראשון אם דיזנגוף אינו מטעה אותי
הודות ליצירתו הענפה, שלמה ארצי מוכר היטב לכולנו כמי שלא עוזב את העיר. בשישי לפני שבועיים, לרגל הבחירות המוניציפליות הממשמשות, הקדיש הזמר והיוצר את טורו השבועי הפופולרי ב"7 ימים" לערים שונות (בעיקר תל אביב) ולראשי ערים (בעיקר חולדאי). בין השאר כתב ארצי על רחוב דיזנגוף את המילים הבאות: "כשהיינו ילדים בא מולנו בדהרה על סוס לבן גבר שמנמן בחליפה ושמו דיזנגוף. כן, דיזנגוף היה פעם אדם חי ונושם".
שלמה ארצי, איך זה יכול להיות שאתה זוכר את מאיר דיזנגוף?
"ברור שזה לא היה דיזנגוף. זה היה בעדלידע. מדובר היה בתחפושת. כילדים אמרו לנו שזה דיזנגוף, וכך זה נותר בזיכרוני".
השומר מת, "מעריב" קבר את הסיפור
תוצאות הנתיחה שלאחר המוות של סרגיי חליופין, מצביעות על כך שהשומר הוותיק מבית "מעריב" לא התאבד. זה לא משנה כהוא זה את העובדה שאין כמעט טעות אחת ש"מעריב" לא עשה באופן שבו טיפל במותו. ביום ראשון נכתב כאן על ההתעלמות המבישה של העיתון מהאירוע הטרגי. בצירוף אירועים מצמרר, נפטר חליופין ביום שבו "מעריב" פינה את הבניין הוותיק ברחוב קרליבך 2. בעוד חדשות ערוץ 2, חדשות ערוץ 10, "וואלה! ברנז'ה", "ישראל היום" ו-mako דיווחו על התאבדותו של השומר – ובכך טעו בעצמם, כולל כותב שורות אלה, משום שהתבססו על מידע בלתי רשמי משוטרים ועל מה שנכתב בדף הפייסבוק של ועד עובדי העיתון – הרי שבאתר nrg וב"מעריב" לא הקדישו בימים שבת וראשון אף מילה לעובד המסור שהלך לעולמו.
למרות שכנראה לא נדע לעולם האם גופו של חליופין קרס גם בגלל העובדה שאיבד את מקום העבודה שבו הועסק שנים ארוכות, ב"מעריב" המשיכו השבוע לנסות לנתק כל זיקה בין שני האירועים. לאחר ההתעלמות בשבת ובראשון ביקשו עובדים ב״מעריב״ להקדיש לסרגיי פרידה מכובדת בעיתון שלמחרת, עם תמונתו ושניים-שלושה טורים אישיים. לאחר התלבטות הוחלט להסתפק בטור אחד, ללא תמונה, פרי עטה של חן קוטס-בר, בעמודי הדעות של יום שני. הטור, שפורסם כבר בשבת בפייסבוק של ועד עיתונאי ״מעריב״, עבר עריכה וריכוך, והמלים ״שם קץ לחייו״, שנכללו בגרסה המקורית, הושמטו ממנו.
בכירי "מעריב" החדש קיוו כי תוכנו של המייל והאפשרות שסרגיי כלל לא התאבד, יקטינו את זעמם של רבים מהעובדים הוותיקים, שכעסו על ההימנעות מהסיקור.
אלא שהמייל ששלחה ההנהלה לא שיקף נאמנה את המציאות, נכון לאותה עת. ארבע שעות וחצי לאחר שנשלח, קיבלתי תגובה רשמית ממשטרת מחוז תל אביב. "מהממצאים במקום לא ניתן היה לקבוע את סיבת המוות", נמסר לי. "הגופה נשלחה למכון לרפואה משפטית באבו כביר". במילים אחרות: המשטרה אמנם לא אישרה כי חליופין התאבד, אך גם לא שללה זאת.
כמה מעובדי "מעריב" זעמו השבוע על המייל מההנהלה. "אני לא יודע עד כמה נמוך עוד אפשר לרדת", אמר השבוע אחד מהם. "הדיווח הראשוני שהגיע למשטרה, אני אומר את זה בוודאות, דיבר על ככל הנראה התאבדות. זה מה שעבר בין השוטרים בביפרים. אחר כך המשטרה אמרה שברגע שאין חבל או אין כדורים מפוזרים או דם, קשה מאוד לקבוע את זה חד משמעית. אבל מכאן ועד הודעה כזו? על סמך מה? על סמך קרובת משפחה רחוקה שאמרה משהו? בעצם זו הייתה אמורה להיות ההודעה על הלוויה, אבל הם ניצלו את זה קודם כל כדי לומר שזה מוות טבעי".
סנ"צ אורית פרידמן, דוברת משטרת מחוז תל אביב, האם אמרתם לקרובת משפחתו של חליופין שככל הנראה הוא לא התאבד?
"אני לא יודעת מה הבינה קרובת המשפחה, אך מה שנאמר לה הוא שלא ניתן לקבוע באופן חד משמעי כי מדובר בהתאבדות. הגופה הועברה לנתיחה ואנחנו לא שוללים אף כיוון".
ביום שני, בשעה 12:30 בצהרים, התקיימה בבית העלמין ירקונים הלווייתו של חליופין. בין הנוכחים היו מו"ל העיתון שלמה בן-צבי, המנכ"ל ישראל גולדשטיין, מנהל המערכת אסף גלבוע וגם רבים מעובדי "מעריב" לשעבר. "אתה יודע מה? גם אם בסוף יתברר שמדובר במוות טבעי, זה לא משנה", אמר באותו יום אחד העובדים. "אני מזכיר להנהלה שיעקב גרינוולד ז"ל, מנהל הדפוס שלנו, הלך לישון בשיא הבלגן בעיתון ולא קם בבוקר אחרי דום לב, כי הוא הבין מה קורה עם הדפוס שלו. לאף אחד לא היה ספק למה הוא נפטר".
היום (חמישי), בשעה 12:30 בצהרים, הועבר אליי עדכון רשמי ממשטרת מחוז תל אביב, ולפיו על פי תוצאות הנתיחה במכון לרפואה משפטית סרגיי חליופין, שהיה חולה בסוכרת, מת מוות טבעי.
ב"מעריב" נמנעו מלהגיב.
בית "מעריב". כך נראה הסוף
ועוד קצת על הפרידה מקרליבך 2: ביום חמישי האחרון התאמץ "מעריב", באופן מאולץ יש לומר, לשדר לקוראיו תחושה סמי עליזה של התחלה חדשה לאור המעבר למשרדים החדשים. בעמוד האחורי (למעלה) שובצו תמונות חגיגיות. אחת מהן, שצילם אלי דסה, הראתה את השלט הגדול של בית "מעריב" הננטש, על רקע מגדל בית רובינשטיין, שאליו עברה מערכת החדשות. מתחת לתמונה הופיע הכיתוב האופטימי "חדש מפני ישן. מבט אל משרדי 'מעריב' החדשים מבית 'מעריב'".
איך משיגים חמישה סקופים כלכליים בחצי שנה?
גם ביום שישי האחרון נאלצו כמה מהקולגות של קרן מרציאנו לצפות בעיניים כלות איך היא מפציצה עם עוד סקופ כלכלי מהדהד. הפעם היה זה הדיווח על חזרתה של קרנית פלוג, בדקה התשעים, למרוץ לנגידות בנק ישראל, לאחר חודשים ארוכים שבהם נתניהו סירב למנות אותה לתפקיד. "אומרים לי שזאת הייתה פגישת עבודה שגרתית", סיפרה מרציאנו על פגישתם של נתניהו ופלוג באותו יום, "אבל פגישה כזאת, כמה ימים לפני ההכרזה הרשמית, אני חושבת שיש בה מעבר לכך. הכול עוד פתוח". לא חלפו פחות משתי יממות, פלוג נבחרה רשמית לנגידה ומרציאנו יכולה היתה לרשום לעצמה עוד הישג. ("כלכליסט״ התגאה ביום ראשון שבאתר שלו התפרסם מבזק בנושא 9 דקות לפני ״אולפן שישי״, מה שלא פגע בקרדיט של מרציאנו).
הידיעה על פלוג לא היתה הסקופ הראשון שלה בחצי השנה האחרונה. קדמו לו פרסום ראשון ובלעדי על מינויה של יעל אנדורן למנכ"לית משרד האוצר, הסקופ המהדהד כי נתניהו הצליח לשכנע את יעקב פרנקל לחזור ולשמש כנגיד, הדיווח הראשוני (בהפרש של דקות ספורות מהמתחרים) על החלטתם של ראש הממשלה ושר האוצר למנות כנגיד את פרופ' ליאו ליידרמן, ואפילו הידיעה כי לנתניהו וללפיד יש שלושה מועמדים חלופיים לתפקיד הנגיד (פרופ' צבי אקשטיין, פרופ' מריו בלכר וויקטור מדינה).
שורה תחתונה: מרציאנו ממשיכה להפציץ במרץ, והמתחרים אוכלים את עצמם. בין הנשמות הטובות (והקנאיות) היו מי שתהו השבוע האם יש קשר כלשהו בין מקבץ הסקופים יוצא הדופן של מרציאנו לעובדה שראש מערך ההסברה בלשכת ראש הממשלה, לירן דן, היה בעבר עורך בחדשות ערוץ 2 ו/או לעובדה ששר האוצר, יאיר לפיד, היה בעבר מגיש בחדשות ערוץ 2.
מרציאנו, יש קשר?
״תודה רבה, אני מעריכה את הפירגון״.
מוכרחון אחד בשביל שרה, מוכרחון אחד בשביל מרים
אך טבעי היה ש"ישראל היום", שמדי פעם צצות שמועות הגורסות כי קיימת זיקה כלשהי בינו לבין ראש הממשלה, יהיה העיתון היחיד שיסקר את האזכרה במלאות שנתיים לפטירתו של שמואל בן-ארצי, אביה של שרה נתניהו. אלא שהכיתוב לתמונה מהאזכרה, החתום על ידי הכתב המדיני, שלמה צזנה, הסיט את תשומת הלב מידיעה משעממת במיוחד ששובצה מעליו בחתימת לא פחות מעורך חדשות החוץ של העיתון, בועז ביסמוט. "מושלי נבאדה וטקסס ישתתפו בכנס של תעשיית המים בארץ", דיווחה הכותרת החגיגית. וואו.
המושל, בריאן סאנדובל, שימש בתחילת העשור שעבר יו"ר ועדת משחקי ההימורים של נבאדה. בבחירות שהתקיימו בחודש שעבר לתפקיד יו"ר המפלגה הרפובליקאית, תמכו גם אדלסון וגם המושל סאנדובל במועמד רוברט היטוהובן, שבעברו כיהן כלוביסט של חברת "לאס וגאס סנדנס", השייכת לאדלסון. עולם קטן.
היטהובן, למקרה שהתעניינתם, הפסיד לבסוף בהתמודדות לראשות המפלגה הרפובליקאית. לא נורא. קטן על אדלסון. בעיקר אחרי התבוסה של מיט רומני לברק אובמה במרוץ לנשיאות ארה"ב.
בועז ביסמוט, הידיעה נכנסה לעיתון בגלל הקשר בין מושל נבאדה למו"ל אדלסון?
"כדי שלא תכתוב שטויות אני אומר לך שב-1992 או 1993 באוניברסיטת פריז 1 בסורבון, התחלתי בתואר השלישי על שיתוף הפעולה החקלאי בין ישראל למצרים, כאשר הדגש היה על מים, כך שנושא המים תמיד ריתק אותי".
מי יזם את הפרסום?
"אני חתום על הידיעה".
תגיד, מרים אדלסון היתה מרוצה?
"אתה יודע כמה אורחים יש ב-watec? כמה מנהיגים? זה אירוע רציני מאוד. בתור אחד גם שהיה במשרד החוץ כמה שנים, אני יכול להגיד לך שזה גם מאוד תורם לתדמית המדינה".
מילה של לחיאני
יצאנו אט. חיוור היה הליל. במרחקים הבליחו האורות. צלצול הסלולרי קרע את השקט. על הקו היה הקונספירטור, שפתח כהרגלו מהאמצע.
"לא נעים לי לומר לך את זה, הורביץ, אבל אני חש שהגיע זמנך לפרוש מהטור לאלתר".
"באמת?", שאלתי בתוגה.
"יודע מה? עזוב. אני לוקח את דבריי בחזרה", התחרט הקונספירטור. "כן נעים לי לומר לך את זה, הורביץ, שאני חש שהגיע זמנך לפרוש מהטור לאלתר".
"אבל על מה אתה מדבר?", התפלאתי. "אני נמצא בשיא לבלובי המקצועי. הנה, ממש עכשיו אני מעביר טור מושקע לשלומית ולאורי, ועוד הצלחתי לשמור לי שלושה אייטמים לימי סגריר".
"כלומר שלושה אייטמים שדבורית ו/או לי-אור ו/או איתמר ו/או דוד ישמחו לפרסם לפניך ולהוציא אותך קטן", אמר הקונספירטור.
"אני מקווה שלא", אמרתי בחשש קל.
"גם אני מקווה", אמר הקונספירטור. "אני ממש מקווה שתצא מהשאננות ותעביר הילוך. השבועיים האחרונים הוכיחו חד משמעית את מה שחשדתי בו מלכתחילה".
"כלומר?", שאלתי בדריכות.
"כלומר שאתה איטי", הודיע הקונספירטור. "אתה איתי?".
"אני איתך", מלמלתי בצער. "אבל אני לא חושב שאני איטי".
"כן, הורביץ?", אמר הקונספירטור. "אז אולי תסביר לי מה קרה עם האייטם שלך על שלום הסטנדאפיסט? למה ארז מאתר 'חורים ברשת' פרסם חצי שעה לפניך איך שלום קטל את לילך, מבקרת הטלוויזיה של 'וואלה'?".
"וואלה?", שאלתי.
"וואלה", חזר אחריי הקונספירטור. "ורק אל תגיד לי שמדובר בסוג של צירוף מקרים, כי אני לא יכול לשמוע את זה יותר".
"חס וחלילה", אמרתי. "פשוט העדפתי לעשות עבודה עיתונאית יסודית. קודם כל להצליב את הממצאים, אחר כך לקשור את החוטים ובסוף להדק את הקצוות".
"יופי, הורביץ", לעג הקונספירטור. "רק חבל שעד שאתה זז המתחרים משאירים לך אבק, בדיוק כמו שקרה באייטם המפוהק שלך על צביקה ברוט, שאורן העלה ל'העין השביעית' שעתיים לפניך. גם שם הידקת קצוות?".
"כאן הסיפור לגמרי שונה", עניתי באורך רוח. "מסתבר שהמקור האיכותי, הנדיר והחד פעמי שלי, היה גם אותו מקור איכותי, נדיר וחד פעמי של אורן. נכון שזה צירוף מקרים יוצא דופן?".
"אוי, הורביץ", נאנח הקונספירטור. "גם איטי וגם תמים זה כבר יותר מדי בשבילי. ומה לגבי שלומי, ראש עיריית בת ים? מה ההסבר שלך לגבי כל מה שהתרחש במקרה שלו?".
"מאוד פשוט", אמרתי בשלווה. "הוא אמנם הודח מראשות העירייה על ידי בג"צ, אבל כעבור יומיים זכה מחדש לאמונו של הבוחר הבת ימי".
"לא לזה אני מתכוון", התרגז הקונספירטור. "איך לא פרסמת ראשון על הדרמה שהתרחשה באמצע הקלטת תכנית חגיגית של 'המעגל', כשהמנחה דן העליב את שלומי והשתמש במילה 'פרח'?".
"זה בסך הכול צירוף מקרים", ניסיתי להסביר. "אני מכיר את דן היטב ומשוכנע, מניסיון אישי, שיש באמתחתו כינויי גנאי רבים גם לאשכנזים".
"אל תתחמק, הורביץ", הזהיר הקונספירטור. "במקרה ידוע לי שמקור חולוני ותיק ומשובח שלך העביר לך לפני כולם מידע ראשוני על זה ששלומי נעלב מדן, ודרש ממנו למחוק את המילה 'פרח' מההקלטה, אחרת הוא יעזוב את האולפן. למה לא פרסמת את זה?".
"מסיבה אחת ויחידה", בררתי את מילותיי בקפידה, "קודם כל, כהרגלי, ניסיתי להצליב את המידע, לקשור את החוטים ולהדק את הקצוות".
"נו?", פיהק הקונספירטור.
"רק אחרי מחשבה ארוכה", המשכתי, "החלטתי שהכי טוב יהיה אם אני אטלפן לשלומי בכבודו ובעצמו, ואשאל אותו – כדבר דרום חולוני אל צפון בת ימי – האם נכונים הדיווחים על מה שקרה במעגל של דן".
"כל הכבוד, הורביץ", הריע הקונספירטור בסרקזם. "ואתה מתכוון גם מתישהו לשתף אותי במידע האקסלוסיבי הזה של הדברים ששלומי אמר לך?".
"בשמחה", אמרתי. "הנה, אתה מוזמן להקשיב לשיחתנו הלבבית".
שתיקה קצרה השתררה מיד לאחר שהקונספירטור שמע את השיחה.
"בקיצור, הורביץ", אמר הקונספירטור לבסוף בלקוניות. "שלומי שיקר לך במצח נחושה".
"בהחלט", הסכמתי. "וזה דבר קצת מוזר בהתחשב בכך שמדובר באדם שרק לפני כחודש הוגש נגדו כתב אישום מינורי על עבירות של שוחד, מרמה, הפרת אמונים ועדות שקר".
"למה מוזר?", התבלבל הקונספירטור.
"כי ציפיתי שבמצב משפטי שכזה שלומי לא ישקר", עניתי בעייפות. "שהוא ישתדל קצת יותר לדבוק באמת ולדייק".
"גם אתה יכולת להשתדל קצת יותר, הורביץ", נזף בי הקונספירטור. "למה העדפת את גרסתו של פוליטיקאי בת ימי שנוי במחלוקת, על פני האינטגריטי של מקור חולוני משובח? למה לא מיהרת לפרסם ואפשרת לערן הסקופר לעקוף אותך בסיבוב ולפרסם ראשון על מה שקרה בין שלומי לדן?".
"אולי טעיתי", אמרתי בתוגה.
"אז צדקתי", אמר הקונספירטור בטון מנצח. "אתה גם איטי, וגם תמים. ובגלל זה גם החמצת את הסקופ על יהונתן שעוזב את 'מעריב' אחרי יותר מ-40 שנות כתיבת טור אישי".
"פה אתה דווקא טועה", אמרתי לקונספירטור. "לא היה שום מקור שמסר לי סקופ כזה".
"מה אתה אומר, הורביץ", לגלג הקונספירטור. "יכול להיות שכבר שכחת את הצופן האקסקלוסיבי שנתתי לך לפני חמישה וחצי שבועות? הייתכן שאתה לא זוכר שאמרתי לך שמאחורי הצופן הזה מסתתר מהלך פרסונלי משמעותי באחד העיתונים היומיים, שיבשיל בעתיד הלא רחוק?".
"תזכיר לי את הצופן", ביקשתי בדריכות.
"521 85 310 401 322", אמר הקונספירטור בהנאה.
"אבל מה כל מקבץ המספרים הזה אומר?", שאלתי בתסכול.
"יהונתן עוזב בקרוב את 'מעריב'", סיכם הקונספירטור. "זה מה שהמספרים האלה אומרים. גימטריה פשוטה, הורביץ, זה הכול. אם רק היית מפענח אותה, יכולת לצאת עם האייטם הזה הרבה לפני כולם ואפילו להציק קצת ליהונתן, כמו שאתה אוהב".
"אני לא מאמין", הזדעקתי. "אבל למה לא סיפרת לי על זה בצורה פשוטה?".
"כי רציתי שתתאמץ קצת, זה הכול", אמר הקונספירטור בשלווה. "ועכשיו, כשאתה כבר יודע שמדובר בגימטרייה, האם תרצה לקבל צופן בונבוניירי חדש, ולנסות להקדים סוף סוף את הקולגות הזריזים שלך?".
"יש לי ברירה?", נאנחתי.
"134 312: 521 226 160 485 330 296", אמר הקונספירטור וטרק.
ואם כבר טריקות, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", וש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות".