סודי ביותר: הקשר המשפחתי של ראש המוסד
האם ייתכן שבשישי האחרון נשבר שיא חדש של היעדר גילוי נאות?
עיתונאי "מעריב" הוותיק בניו יורק, שלמה שמיר, הקדיש את טורו השבועי להרעפת שבחים על פעולותיו של המוסד. "המוסד מצטייר בעולם כגורם מרכזי, מוביל ומשפיע בישראל", החמיא שמיר. "לא רק כארגון ביון וריגול, ולא במיוחד בגין המוניטין בעקבות הצלחות של מבצעים נועזים שפורסמו ונחשפו כמעשי ידיו – המוסד מתקבל יותר ויותר כגורם מדיני, כמנוף דיפלומטי שיוזם משימות מדיניות, מארגן ומיישם אותן ואחראי למהלכים דיפלומטיים בערוצים חשאיים, במיוחד בתחום הקשרים של ישראל עם ארצות שעמן אין לה יחסים דיפלומטיים".
כל זה היה הסיפתח. בהמשך תיאר שליח "מעריב" לניו יורק במילים חמות את תרומתו המדינית של המוסד לביקורו של נתניהו בעומאן. "המפגש הידידותי בין נתניהו לסולטן עומאן הניב שבחים והערכות מפליגות למוסד, כגורם שיזם את הביקור וארגן והכין אותו", שיבח שמיר. "הביקור הזה העצים את ההתייחסות לארגון כגורם מדיני מרכזי המנווט בחשאי מהלכים מדיניים נועזים, יוצר קשרים בין ישראל לארצות המפרץ ומטפח אותם". מיטב הקילוסים, באותיות גדולות, הוקדשו לראש המוסד, יוסי כהן (שתמונתו התנוססה במרומי העמוד). "כהן הוא במידה רבה דמות כמעט אלמונית בקרב שגרירים ודיפלומטים. זאת בניגוד להערכה ולמידת תשומת הלב וההתחשבות שהוא מקבל מצמרת סוכנות הביון המרכזית בוושינגטון", כתב שמיר. "אחרי הביקור בעומאן, שבאו"ם שייכו ליוזמה של ראש המוסד וקשריו ההדוקים עם מדינות המפרץ, מעמדו השתנה". אין פלא שאחרי כל הסופרלטיבים הללו העלה רני רהב את הציוץ הבא לחשבון הטוויטר שלו:
עד כאן הטור המהלל והמקלס. איזה גילוי נאות פעוט נעדר ממנו? רשות הדיבור לשלמה שמיר:
סופר "מעריב" בניו יורק, שלמה שמיר, חוץ מדיפלומטים ועיתונאים – יכול להיות שהיה לך מקור חשאי נוסף שסיפר לך על ההערכה העצומה, שגובלת לעיתים בהערצה, שרוחשים למוסד ולעומד בראשו?
"כן, היה לי, היה לי".
נהדר. אפשר לחשוף מי הוא?
תראה, אני לא יודע מה להגיד לך. אני נזהר איתו. אני חזרתי ממש היום מישראל. כשהייתי בארץ התאכסנתי אצל בתי. אני מאוד קשור אליה, והיא קשורה אליי. אבל איתו אני שומר מרחק, גם בגלל יהודים כמוך".
אז נלך אחרת: ראש המוסד דיבר איתך בעקבות הפרסום? אמר תודה?
"הוא לא כל כך אהב את זה, למרות שהמאמר לא עליו. אני נזהרתי. ה'סקופ' במרכאות של המאמר הזה הוא שהמוסד הופך להיות גורם מדיני. זו הייתה הכוונה שלי. ביבי נתניהו לא הולך לעשות פיפי בלי לשאול אותו. זה לא ייאמן. ביבי לא זז בלעדיו. זה קרה גם אצל מנהיגים קודמים, אבל פה זה קיבל משמעות עצומה".
לאור השבחים הרבים שמופיעים בטור שלך, אתה לא חושב שהיית צריך לתת גילוי נאות, ולספר לקוראים שאתה החותן של יוסי כהן, כלומר אבא של איה כהן, אשתו של ראש המוסד?
"הרבה אומרים שהייתי צריך לעשות את זה והרבה אומרים שלא. יוסי עצמו, למשל, אמר לי 'עזוב, לא היית צריך לעשות גילוי נאות'. אבל היו כאלה שחשבו שכן. אני אגיד לך למה לא נתתי גילוי נאות: יוסי כבר 35 שנים במוסד, והיה גם ראש המל"ל, ואני תמיד שמרתי בסודי סודות על הקשר שלי איתו. לא אהבתי לדבר על זה. אולי פה ושם אנשים ידעו, אבל מעטים. לא הייתי מודע לזה שהיום כבר כן יודעים על הקשר בינינו".
אבל דווקא העובדה שהסתרת את הקשר המשפחתי בינך לבין יוסי כהן מגבירה את הנחיצות בגילוי נאות כשאתה כותב על המוסד ועל העומד בראשו.
"לא הסתרתי את זה, אבל כשכתבתי את הטור לא הייתה לי מודעות עד כמה יודעים על הקשר שלי איתו, כי אני כל השנים שמרתי את זה בסודי סודות. אף פעם לא דיברתי על זה, ובגלל זה לא רציתי לעשות גילוי נאות. אני בתום לב לא עשיתי. ושוב, יש כאלה שטוענים שכן הייתי צריך, אחרים אומרים לי שלא הייתי צריך ושעשיתי טוב שלא גיליתי".
ועכשיו בדיעבד, מה אתה חושב? היית צריך או לא?
"בדיעבד אני חושב שאולי כן הייתי צריך. אני לא יודע. כל השנים מאוד התרחקתי מהגילוי הזה. אנשים מסביבי אמנם ידעו, אבל זה לא היה נחלת הכלל. וסיפר לי עכשיו יוסי, חתני, שהוא היה באיזה אירוע, אחרי הכתבה עליו של בן כספית, שבה פורסם על הקשר המשפחתי בינינו, ואז ניגש אליו ברק רביד ואמר לו: 'לא ידעתי שהחותן שלך הוא שלמה שמיר'. אתה יודע מה? אילו הייתי מודע למספר האנשים שיודעים על הקשר הזה, אז כן הייתי כותב גילוי נאות".
ניימאר? רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע
הזמן: 9 במרץ 2017. המקום: אולפן "וואלה! ניוז". האירוע: יעקב אילון, שרק השבוע עזב את "וואלה!" על רקע סבב קיצוצים נרחב, מראיין את שרת התרבות והספורט, מירי רגב, שרק השבוע עלתה לכותרות בהקשר אחר לגמרי. ההתרחשות: לקראת סוף הריאיון, במסגרת התכנית "וואלה! טוק" זצוק"ל, (כאן, דקה 18:48), שואל אילון את רגב האם היא ראתה את המשחק הדרמטי של ברצלונה שהתקיים יום קודם. "כן", השיבה רגב. "הגעתי אמנם בחמש דקות האחרונות, והן היו החמש דקות הוואו. בדיוק חזרנו מהצגה, נכנסתי למיטה, ראיתי את המשחק ואמרתי: זה לא אמיתי, זה לא אמיתי. ואז באלגנטיות, באלגנטיות! הוא בעט את הבעיטה שעשתה היסטוריה. זה היה פשוט מדהים. לא להאמין איך התאהבתי בכדורגל". הפדיחה: איפשהו במהלך הריאיון שואל אילון את רגב מה דעתה על ניימאר (להלן: הכדורגלן שהבקיע שני שערים דרמטיים בדקות הסיום, לפני הגראנד פינאלה של סרג'י רוברטו, ב-6:1 של ברצלונה על פריז סן-ז'רמן). רגב, בתשובה זריזה, שולפת שלוש מילים: "היא זמרת נהדרת".
זהב במונחים של פוטנציאל רייטינג? לא נכחיש זאת. קטע שעשוי לשבור שיאים של ויראליות ברשת? בהחלט, בעיקר אם זוכרים את הבאזז שעשה רק לפני שנה וחמישה חודשים הסרטון "רגב וטרנטינו", מבית היוצר המיומן של גיא פינס, או בשמו המוכר יותר "רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע" (כאן, דקה 1:19). אלא שאז, למרבה הצער, התרחשה תפנית מטלטלת בעלילה: אנשי השרה רגב, ובהם הדובר, שישבו בפינת האולפן לאורך רוב הריאיון, התפרצו וסירבו להמשיך בראיון עד שהשאלה והתשובה יימחקו. בסופו של דבר, למרות האוצר הבלום שהיה ל"וואלה! ניוז" ביד, הוחלט במערכת להיכנע ללחצי השרה ואנשיה, ולצנזר את הקטע המביך (אך המקליק) מתוך הריאיון.
יעקב אילון, למה צנזרתם?
"לא זוכר את זה. שמע, אתה תופס אותי בניו יורק. אני באמצע פגישה עם הרבה אנשים. תן לי לבדוק ולחזור אליך".
זו לא הייתה הפעם היחידה שבה רגב זכתה לצ'ופר מתון מ"וואלה!". חודשיים אחרי תקרית ניימאר, במאי 2017, הפציעה שרת התרבות והספורט בפסטיבל קאן עם שמלת ירושלים המפורסמת. עורכת האופנה דאז, ליאת להב, שחטה את השמלה. ההפניה המקורית בדף הבית לטור הייתה "טירלול אופנתי". בלשכת השרה פנו עד מהרה לקודקוד ב"וואלה!", שהורה להסיר לאלתר את המילה "טירלול".
דובר השרה מירי רגב, אלי סבתי, קודם כל רציתי לדעת מה שלום בגתן ותרש?
"תגיד לי אתה".
תרצו להגיב?
"אני אבדוק את זה, אני לא זוכר דבר כזה".
ינון מגל, שמעון ריקלין ויונתן אוריך VS רינה מצליח
במוצ"ש התראיין ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, לתכנית "פגוש את העיתונות". למחרת, למרבה השמחה, נולדה בטוויטר התכתשות רבתי בהשתתפות רינה מצליח ("החדשות"), ינון מגל (FM103), שמעון ריקלין (ערוץ 20) ועקיבא ביגמן ("ישראל היום"), פלוס הסופר ניר ברעם, פלוס צילום חושפני למחצה של יונתן אוריך, היועץ החיישני לענייני ניו מדיה של בנימין נתניהו (לא נגענו):
יונתן אוריך: "17 דקות התראיין הערב אהוד ברק לרינה מצליח. לא זו בלבד שלא נשאל דבר על החשיפה האחרונה בדבר המיליונים שקיבל מקרן וקסנר (על מה, ולמה?), אלא אף זו: שכששיגרנו שאלה על המיליונים בתגובת הליכוד – רינה מצליח צנזרה אותה. האם זה סוכם עם ברק מראש, או שמא מדובר בכסת"ח בהתנדבות?".
רינה מצליח: "עד שהבוס שלך לא יתראיין בעברית לתקשורת ישראלית אין לך שום זכות לדרוש משהו... ואנא של נעליך לפני שאתה מעז להתייחס בכלל לאתיקה המקצועית שלי".
בתגובה שיגר אוריך למצליח את הציוץ הבא, עם תמונה מפתיעה:
שמעון ריקלין: "רינה, לא הבנתי מה הקשר בין ראיונות של נתניהו לכך שלא שאלת מילה את אהוד ברק על המיליונים שקיבל מקרן וקסנר. לא סיקרן אותך?".
ניר ברעם: "שמעון, ראינו את הריאיון שלך עם שרה. בחייאת, אל תדבר על דברים כאלה. אתה עושה בושות לעצמך ברמות אחרות, ואומר בחיבה".
שמעון ריקלין: "הריאיון שלי עם שרה וגם עם ראש הממשלה היה מופת עיתונאי לעומת מסעות החנופה שהתרגלנו פה מהשמאל: יונית ואובמה, רינו צרור ולבני, ועכשיו רינה וברק. ובזה חשיבותם: הם חשפו מי באמת הנהן ומהנהן כל השנים. קצת אמת לא תזיק".
עקיבא ביגמן: "שמעון, אני מקווה ששלת נעליך".
ינון מגל: "אתיקה שמטיקה. האם שאלת את ברק על מה קיבל 2.3 מיליון דולר? האם צנזרת את התגובה של נתניהו? ואת עוד באה בטענות? זו "האתיקה המקצועית" שלך? אז תרשי לי (עם נעליים) לא להתפעל ממנה".
רינה מצליח, תרצי להגיב?
"אני הגבתי כבר, תודה".
mako נגד קשת
מיהי באמת חברת NSO? כזו שמפיצה בעיקר טוב בעולם, או אולי מהגרועות שבגרועות? תלוי באיזו תכנית של "קשת" ו/או כתבה של mako נתקלתם השבוע. הנה שני ציטוטים בהפרש של יממה:
הציטוט (1): "מקורבים לחברה מדגישים שהיא עוסקת בעיקר בטוב, מנצלת את הראש היהודי למאבק נגד פשיעה וטרור בינלאומי ומטרתה לסייע לשירותי הביטחון בכל העולם" (מתוך כתבה ב-mako על חופשת חלומות בתאילנד שארגנה חברת הסייבר הישראלית NSO למאות עובדיה, שנלקחה מ"ערב טוב עם גיא פינס", 5.11.2018).
הציטוט (2): "NSO הישראלים הם הגרועים שבגרועים מקרב אלה שמוכרים כלי ריגול המשמשים לפגיעה בזכויות אדם... העיתונאי הסעודי ג'מאל חשוקג'י. הוא כותב, לא בונה פצצות, והסעודים הרגו אותו. איך זה קרה? איך ידעו איפה הוא ומה הוא עושה? איך הם ידעו מה יהיו התוכניות שלו? המציאות היא שהם השתילו דרך NSO רוגלה בטלפון של אחד החברים שלו" (חושף סודות ה-NSA, אדוארד סנודן, בריאיון וידאו ממקום מחבואו ברוסיה למגישNEXT , דרור גלוברמן, 6.11.2018).
הציטוט מול המציאות: ריח המהפך בתל אביב נישא היום (או שלא)
הציטוט: "יש תחושה – אני הסתובבתי היום, זו העיר שאני גר בה, מהבוקר בתל אביב – יש תחושה שהכיסא בפעם הראשונה של חולדאי מתנדנד, וסיכוי שיכול להיות פה שינוי דורי... אחוזי הצבעה גבוהים יכולים לסמן את תחילתו של מהפך בתל אביב. אם אני שואל את עצמי – ריח המהפך בתל אביב נישא היום. אסף זמיר בעיניי יותר מקורא תגר על חולדאי" (הפרשן הפוליטי יעקב ברדוגו ביום הבחירות המוניציפליות, "חמש בערב", גלי צה"ל, 31.10.2018).
המציאות: רון חולדאי גרף 47 אחוזים מהקולות. יריבו, אסף זמיר, הסתפק ב-34 אחוזים בלבד.
יעקב ברדוגו, תרצה להגיב?
"אכן זו הייתה תחושתי, בדגש על תחושה ולא על פרשנות מושכלת עם כלים מקצועיים, שיחות רקע ואלמנטים נוספים שאיתם אני מפרשן. בבוקר בתל אביב ראיתי תנועה ערה ותחושת עבודה של מתנגדי חולדאי. זה שהתוצאה הייתה אחרת לא מדברת על הבנה פוליטית, אלא על כך שהרוב השקט הצביע עבור חולדאי, כמו שאני עשיתי ובחרתי חולדאי, וזאת למרות ביקורת שלי נגדו, מכיוון שהמועמד שכנגד לא הלהיב אותי. מיותר לציין שחולדאי ניצח, אבל רוב העיר, 55 אחוזים, הצביעו נגדו, ומכאן שתחושתי הייתה ברורה ונשענה על מראה עיניים נכון".
הקרב על ריטה
זמר שכזה נוגן על השפתיים, כמו שלושה תופים, הולם בכוח בחזה. ולא נותן מנוחה בשעת הצהריים, עד שהטלפון מצלצל ועל הקו ממתין הקונספירטור בחוסר סבלנות.
"אתה יודע מה גיליתי לאחרונה, הורביץ?", הוא פתח.
"אני רוצה לדעת?", חקרתי.
"כנראה שלא", הודה הקונספירטור. "אבל אספר לך בכל זאת: בחודשים האחרונים אתה כמעט לא מתייחס למלחמת 'ידיעות' מול 'ישראל היום' ולהיפך, אני טועה?".
"ממש לא", עניתי. "לצערי מלחמת העיתונים כיום היא כבר לא מה שהייתה פעם, בימים היפים שבהם רון ירון ערך את 'ידיעות' ועמוס רגב את 'ישראל היום'. חייבים להודות שאצל שני המחליפים שלהם, נטע ליבנה ובועז ביסמוט, אבק הקרבות מעט שקע".
"לא שקע ולא נעליים, הורביץ", הכריז הקונספירטור. "המלחמה בסך הכול ירדה מעט מהכותרות הגדולות אל מתחת לפני השטח, לאותיות הקטנות, שאותן אתה כמובן אף פעם לא טורח לקרוא, וחבל".
"תרחיב", ביקשתי.
"מה יש להרחיב?", תהה הקונספירטור. "שולח לך את הביקורת הקטלנית של גדי סולומון ב'ישראל היום' על המשחק של ריטה ביום שבו עלתה לאוויר 'מלכות', דרמת הפשע החדשה של הוט:".
"אני מניח שריטה לא אהבה לקרוא את זה", המהמתי. "אבל איך בדיוק הביקורת הזו קשורה למלחמת העיתונים?".
"מה לא הבנת? בכל דבר אני צריך להאכיל אותך בכפית?", התעצבן הקונספירטור. "שולח לך את העמוד הראשון של '7 לילות' משישי האחרון:".
"קיבלת?", וידא הקונספירטור. "עכשיו נפל לך האסימון?".
"איזה אסימון?", התבלבלתי.
"אל תיתמם", הוא ירה. "לגמרי במקרה אני יודע שגם ב'ישראל היום' מאוד מאוד חשקו בריאיון עם ריטה, ונלחמו כדי לקבל אותו, עד כדי כך שאפילו ברוך רון, המשנה לעורך 'ישראל היום' ועורך מוסף 'שישבת', נדרש למשימה כדי לנסות לדאוג שזה יקרה. ומה שלא פחות מעניין, הורביץ, הוא שבניגוד לגדי מ'ישראל היום', עינב שיף מ'ידיעות' דווקא מאוד החמיא למשחק של ריטה באותה סדרה ממש. הנה, תקרא:".
"אז מה אתה מנסה לומר לי?", שאלתי.
"שהגיע הזמן שתסיק מסקנות, הורביץ", ענה הקונספירטור.
"הסקתי, ואפילו הגעתי לשורה תחתונה", בישרתי לו. "אני שמח לבשר לך שהמסקנה שלי היא שמדובר בסך הכול בסתם צירוף מקרים".
ואם כבר צירופי מקרים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת", בערוץ 10 ובערוץ 20, ש-mako מתחרה באתר "וואלה!" ושהח"מ משלים הכנסה ברצועת הבוקר של "קשת".
לטור מהשבוע שעבר: למה נתניהו לא ידבר יותר עם אייל ברקוביץ'?
כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il