כל מה שהגוף שלי מבקש אני נותנת לו

"אין דבר כזה, אוכל ישראלי. תגידי לי את, למה אתם מתכוונים כשאתם אומרים את זה? לפלאפל? זה פלסטיני. לחריימה? זה ממרוקו, מדינה ערבית. מצחיק אותי שמדברים על חומוס ישראלי. זה חומוס מהבית שלי, איך זה הפך לישראלי?"

אז אנחנו צריכים לקרוא לזה אוכל ערבי?
"אפילו לא, אלא אוכל פלסטיני, שזה האוכל המיוחד לערבים שנולדו כאן. אתם אוכלים אוכל פלסטיני. אני לא מבינה כשמדברים על מג'דרה ישראלית. בתכנית מישה דיבר על במיה ישראלית, אמרתי לו מישה, אנחנו גידלנו את הבמיה ובישלנו את הבמיה, זה שלנו. המטרה שלי היא להנציח את האוכל והתרבות שלי".

למא שחאדה לא מתכוונת להיות ערביית המחמד שלכם. היא יודעת שיש לה את כל הנתונים לקבל חיבוק מעריץ מחיים כהן, אבל היא לא כאן כדי לספק עדות גסטרונומית לדו קיום, ועם כל הכבוד לסיר הלחץ הישראלי - היא מתעניינת יותר בסיר שלה, ובקריירה שהוא יעניק לה. הכל יקרה, היא מבטיחה, כשהיא תפתח מסעדה אופנתית ביפו. אין תסריט שבו זה לא יצליח לה. הצעד הראשון היה לקשור עלי גפן בחוט כסוכריות, במקום לגלגל אותם לסיגר. אחר כך היא הניחה אותם על יוגורט חם, והשלב הבא היה לשמוע את השופטים במאסטר שף מתפייטים על היד שלה. "כל החיים ידעתי שאני שונה", היא מצהירה בבטחון. "אמרו לי שאני צריכה לעשות משהו, שהפנים שלי מתאימות לאישה מפורסמת. הייתי ילדה מרדנית שעושה מה שהיא רוצה. בבית הספר בנצרת הילדות היו לובשות ג'ינס רגיל ואני הייתי לובשת מכנסיים רחבים שמצאתי בחו"ל ועגילים גדולים שהמנהלת החרימה לי. ובהזדמנות הראשונה עזבתי לתל אביב".

איך המשפחה הגיבה?
"הם קיבלו את זה כי הלכתי ללמוד, נרשמתי ללימודי שפה ערבית וחינוך. אבל בעיקר רציתי לחיות בתל אביב. ההורים שלי גם רכושניים מאוד. לקח להם זמן לשחרר אותי. ג'ובראן חליל ג'ובראן כתב פעם שהילד שלך לא שייך לך, אלא לעולם, ואני מקווה שהם למדו את זה. עד לפני שנתיים-שלוש הייתי נוסעת אליהם כל סוף שבוע, נסחבת בתחבורה ציבורית, ואז הבנתי שאני עושה את זה רק כדי לרצות אותם, אבל גם לי יש בית, וגם הם צריכים לבוא לבקר אותי. אז עכשיו או שהם באים אלי או שאנחנו נפגשים בחיפה, באמצע הדרך. אני בונה את החיים שלי עכשיו רחוק מנצרת".

את ההחלטה להתנתק סופית מנצרת קיבלה לפני שנתיים, אחרי שחזרה להורים לכמה חודשים בעקבות אירוסים שבוטלו. "הייתי במצב נפשי קשה, לא עשיתי כלום, ירדתי במשקל, וחשבתי שזהו, אני חוזרת לנצרת. אבל לא הייתי מסוגלת. לא שרדתי שם. חזרתי לתל אביב, והבנתי, סופית שזה המקום שלי".

למה את וארוסך נפרדתם?
"לא הסתדרנו, לא היינו במקום הנכון. שנינו החלטנו את זה. הגענו להחלטה שאנחנו לא מתאימים. ואני פתאום הבנתי שמגיל 18 לא הכרתי את למא האמיתית, כל הזמן אני במערכות יחסים ארוכות. עשיתי איזה סוויץ' עם עצמי, ובזכות זה גם הגעתי למאסטר שף".

"כשאני עם גבר אני רוצה להרגיש שהוא חזק"

בגיל 31, למא היא הגרסה המקומית לג'וליה רוברטס בסרט (הלא מספיק מוערך) "תפוס את הכלה": "כבר ביטלתי שתי חתונות וחצי. הייתי מאורסת פעמיים, וביניהם היה לי מישהו ועשינו טקס אירוסים עם המשפחות, אבל פחות פורמלי משני האחרים. היו לי בני זוג שתמכו בי מאוד, אבל נשאבתי לקשר ולא השקעתי בעצמי. העדפתי לחשוב על חתונה, לנסוע ולפגוש את ההורים ולארגן אירוסים. לשפץ את הזוגיות ולשפר אותה ולהרים אותה. גם הצד השני עבד, אבל כל צד כנראה בכיוון אחר, לא באמת תקשרנו".

והשארת שובל של לבבות שבורים?
היא צוחקת. "אני חושבת שלא. אני מקווה שהם התגברו. עם הארוס הראשון שלי אני בקשר טוב, הוא אחד מהחבר'ה שאני מבלה איתם".

מה הלאה?
"האחד בשבילי נמצא שם, אני יודעת את זה, הוא אי שם. אולי לא במדינה הזו, אבל  אני אחפש אותו ואמצא אותו. אני לא מוכנה להתפשר".

מה יהיה שונה בפעם הבאה?
"אני לא רוצה אירוסים וחתונה גדולה, אני רוצה שיהיה רגוע, ואני מבינה עכשיו שכל אחד צריך לחיות את החיים שלו. בעבר כבר נשבר לי הלב כי מרוב אהבה אני רוצה שהכל יהיה ביחד. כמה שאני רוצה חופש, אני עוד צריכה ללמוד להיות פחות רכושנית בעצמי, לשחרר".

יצאת פעם עם יהודי?
"לא, לא ניסיתי אף פעם. כנראה לא הייתה אינטרקציה עם האדם הנכון. אם זה יקרה אני לא אשפוט, אני לא בוחרת לפי מוצא".

מתחילים איתך הרבה יהודים?
"זה קורה, בדרך כלל הם לא יודעים שאני ערביה, וכשהם מגלים את זה משהו משתנה. היה אחד שהתחיל איתי בחנות פרחים, חמוד, הבנתי שהוא מסתכל עלי, והוא ביקש מספר. אחרי כמה דקות שמדברים על הכל הוא שאל לשמי, וכשאמרתי לו הוא היה בהלם והתחיל לגמגם, היה בטוח שאני צוחקת עליו. ואז הוא אמר לי – 'בכל זאת הקסמת אותי ואני רוצה את המספר שלך'. צחקתי ולא נתתי לו את המספר. מה זה 'בכל זאת'? הוא עושה לי טובה שהוא יוצא איתי למרות שאני ערבייה?"

איזה בן אדם צריך להיות בן הזוג שלך?
"אני אוהבת את העובדה שאני חזקה ועצמאית, אבל כשאני עם גבר, אני רוצה להרגיש שהוא חזק, שיש דמות שמחבקת. אולי זה נתפס כתלותי אבל אני צריכה את זה. אני אוהבת שדואגים לי. אם נסעתי לאנשהו שיתקשר לבדוק שאני בסדר והגעתי בשלום. גבריות זה התנהגות, יחס, דיבור, מגע. גם רמה טובה כלכלית, שתאפשר לנו לחיות טוב. אני לא צריכה פנטהאוז בגינדי, אבל שנוכל לחיות בתל אביב ולאכול בחוץ, כי זה מה שאני אוהבת. והוא צריך להיות עם הרבה רגש בפנים. ואסתטי. לא נמוך, משכיל, חכם, גבר בכל מובן המילה. עם ריח טוב, נקי. אני אוהבת ניקיון. אני לא מתחברת להיפסטרים עם זקן או לבחורים עם ראסטות. לא נמשכת לזה. לקעקועים כן. מתה על גברים עם שרוול או קעקוע על הרגל או על הגב".

לוחצים עלייך שתתחתני כבר?
"פעם ההורים שלי היו מאוד מלחיצים שיהיו לי חיים מסודרים, שאני אהיה מורה ואתחתן ויהיה לי בית. זה היה לפני שהם הבינו מה האופי שלי באמת. אני כמעט עשר שנים לא גרה איתם, עצמאית, ובעצם הם לא מכירים אותי כל כך טוב. עכשיו הם מתחילים להבין. אבל הם עדיין היו רוצים שכל הדברים האלה יקרו".

כשההורים שלה מתלוננים, היא מזכירה להם שגם הם לא היו הילדים הכי ממושמעים לפני 30 שנה. אביה מוסלמי, אמה נוצריה, והעיניים של למא נוצצות כשהיא מדמיינת את סיפור האהבה האסור. היא בכורה מבין שלושה אחים, אביה עבד בבנק בנצרת עלית וכיום הוא מורה לנהיגה, אמה סגנית מנהלת בית ספר. "אנחנו משפחה של נשים חזקות. סבתא שלי אישה משכילה עם פייסבוק בגיל 80, היא ראתה את האודישן שלי והייתה גאה בי מאוד".

לא קל להיות אישה חזקה בחברה הערבית.
"בחברה הערבית יש מלא נשים חזקות אבל הן לא יכולות לבטא את החוזק שלהן. הייתי רוצה לפנות דווקא לאישה הזו, להיות דוגמא בשבילה. הגבר יודע כבר, לא איתו צריך לדבר. זו האישה שצריכה לדעת מה יש בתוכה. שכמה שזה יהיה קשה, אם תתעקשי ותעמדי על שלך, מה שתרצי יקרה. הנה, אני התעקשתי לחיות בתל אביב, יכולתי לשבת בנצרת נשואה עם ילדים ולא לממש את החלום שלי. ויש רגעים שקשה ואני רוצה מישהו שיחכה לי בבית עם קפה, וחיבוק, וחיוך. אבל אני יודעת שזה יגיע".

מתי את מתקוממת?
"כשאני שומעת הערות, כמו למה היא מתלבשת ככה, למה היא עושה ככה, מתנשקת עם זה ועם זה. אני מאמינה שאישה יכולה לעשות כל מה שגבר עושה, גם עבודה פיזית. בן דודה שלי בנצרת כבר העיר לי, למה רואים אותי בטלוויזיה מתנשקת עם גברים, אבל זו אני, ולא אתנצל. רצו שאהיה מורה, ניסיתי את זה תשעה חודשים והבנתי שזה לא בשבילי. אני רוצה להיות יותר יצירתית. כל השנים ניסיתי - הייתי מציירת, שרה, כותבת, אבל לא התעסקתי באופן מעמיק ביצירה. עכשיו זה קורה דרך האוכל".

"הייתי יושבת במסעדה עם בן זוג ומזמינה שלוש-ארבע מנות עיקריות"

את האהבה לבישול גילתה רק כשהייתה רחוקה מהסירים של אמא, סטודנטית שמנסה לגוון בסנדוויצ'ים ופסטות מיוחדות. במשך שנים שמרה בסוד את החלום לבשל באופן מקצועי, ורגע לפני שהתמסרה לגורמה חטף אותה התחום מלא האדרנלין של השקעות באופציות בינאריות, שם היא מנהלת צוות הדרכה. "אני מלמדת את הנציגים שיטות מכירה. איך להתנהג בעמדה, בעבודה, כל מה שצריך. אני אוהבת את זה. זה גרם לי להבין שאני אוהבת מכירות. לא הפכתי לאשת מכירות מחוסר ברירה כמו הרבה אנשים. הייתי מעולה במכירות ועשיתי את זה שש שנים".

לא הבנתי, מה אתם מוכרים?
"אנחנו מתקשרים לאנשים בכל העולם, ומציעים להם להשקיע באפיקים שונים".

זה תחום עם תדמית די בעייתית.
"זה נכון שיש מלוכלכים, אבל לא אצלנו. אני מסבירה להם שיש רווח ויש הפסד. אני לא משקרת. כשאדם נכנס לתחום הזה הוא צריך לדעת שיש סיכוי להפסד מסוים אם הוא מתנהג באופן אקראי או גרידי. יש סיבה להפסדים. אני משקפת את זה ללקוחות, לא מנסה בדרכים עקיפות אלא כמה שאפשר בשקיפות".

זו עבודה קשה?
"כן, המון שעות, לפעמים עד הערב, יש יעדים ולחץ. אבל מרוויחים טוב, יחסית".

על מה את אוהבת להוציא את המשכורת?
"על אוכל. בתל אביב נחשפתי למסעדות, וזו אחת הסיבות שאני גרה כאן. בשבילי בילוי זה לאכול סושי. בגיל 18 אכלתי את הסושי הראשון שלי באבן גבירול. הייתי עם הארוס שלי, שנינו היינו בתולי סושי ולא בדיוק הבנו מה זה. שמתי יותר מדי וואסאבי, פירקתי הכל והסתכלתי על כל מרכיב בנפרד. כל דבר לא היה טעים לבד, אבל החיבור הוא מה שעושה את זה. אני תמיד משלבת טעמים. תראי גם במאסטר שף".

איפה את אוכלת?
"איפה לא. טאיזו, הרברט סמואל, הסלון, יפו תל אביב, שילה, מול ים".

את אוכלת לובסטרים?
"לובסטרים, חזיר, הכל. ההורים שלי לא שמחים שאני אוכלת חזיר, אבל זה לא עוזר להם".

איך את נשארת רזה כל כך עם האהבה הזו לאוכל?
"עד לפני שנתיים שקלתי 14 קילו יותר. שקלתי 74 קילו בשיא שלי. הייתי ילדה מלאה, כל החיים הייתי מידה 40, עכשיו ירדתי ל-36".

לא מאמינה לך.
"הנה, תראי". היא מוציאה את הסמארטפון ומראה לי תמונות של אישה יפה, סקסית, זוהרת - והרבה פחות רזה מהיום. גם כשהייתה 14 קילו יותר ידעה שהיא ממקדת אליה מבטים, ולא טרחה להסתתר. "זה לא שעשיתי דיאטה, פשוט התחלתי לאכול בריא יותר, הפסקתי לשתות קולה, לאכול לחם, והמשקל פשוט ירד. אני מסתכלת על תמונות שלי מפעם ולא מאמינה שזו אני, אבל לא הרגשתי שמנה אף פעם. תמיד אהבתי את איך שאני נראית. הייתי יושבת במסעדה עם בן זוג ומזמינה שלוש-ארבע מנות עיקריות, כי אני חייבת לטעום מהכל וקשה לי להחליט".

ואיך זה להיות רזה?
"זה כיף, להרגיש יותר בנוח וקלילה, ללכת לים בקלות. אבל אני לא אכנס לסרטים אם אני אשמין טיפה. עדיין צוחקים עלי שאני מפרקת שולחנות אבל איכשהו מהלחץ במהלך השבוע אני לא אוכלת הרבה. כל מה שהגוף שלי מבקש אני נותנת לו. אני גם אוהבת לשתות ויסקי, אבל לא הרבה".

שונאת שאומרים לי "את שונה מכל הערבים"

היא גרה בדירת רווקות יפואית עליזה עם שותפתה בר, שכבר פגשנו באודישן שלה במאסטר שף (ראשון ושלישי ב-21:00, בזכיינית ערוץ 2 קשת). "בר היא חברה טובה שלי, אבל לקח לנו זמן. היא באה מבית אחר לגמרי ממני, היא בחיים לא הכירה ערבי והיא פחדה כששמעה שאני נכנסת לדירה. היום היא אומרת לי שהיא מודה לי שבזכותי היא למדה להסתכל על הלב של אנשים ולא על מאיפה הם באים. אני שונאת שאומרים לי 'את שונה מכל הערבים', כי די, אתם לא יודעים כמה צעירים יש שרוצים להתקרב לחברה הישראלית ולא נותנים להם. אני רוצה עכשיו לפתוח דלתות לצעירים מהמגזר שלי, למרות שאני לא אוהבת לקרוא לזה מגזר. אני בטוחה שיהיו מלא אנשים שיראו אותי בטלוויזיה ויבינו שהם טעו לגביי".

מי למשל?
"האישה שלא השכירה לי דירה כי אני ערבייה. אחרי שבשלוש דירות אחרות אמרו לי בטלפון 'אנחנו לא משכירים לערבים', הגעתי לדירה אחת, שם הייתה אישה שנורא התרשמה ממני, מהתלוש משכורת שלי, מהעבודה שלי. היא כבר רצתה לסגור, אבל כששמעה את השם שלי היא ביקשה תעודת זהות. למחרת התקשרתי אליה כדי לשאול מה עם הדירה, והיא אמרה שהדירה תלך למישהי אחרת. עוברים ימים, ואני ממשיכה לראות את המודעה על הדירה. היא לא הושכרה לאחרת. התקשרתי שוב, ובפעם הזו היא אמרה לי שהיא פשוט לא יכולה להשכיר לי את הדירה. דברים כאלה יכולים לגרום לי לבכות".

"פעם הלכתי עם חברה לטייל בספורי, אתם קוראים לזה ציפורי, אבל ספורי היה הבית של סבא שלי, בילינו שם בילדות. הלכנו לטייל שם, עם קולה וארטיק, סתם לטייל, ללכת בטבע, לשוחח. הגיע האחראי, התחיל לצעוק עלינו - 'מה אתן עושות כאן? אתן לא יכולות להיות כאן', וגירש אותנו. זה המקום שהמשפחה שלי נולדה בו והוא מגרש אותי ומזמין משטרה. זה מאוד פוגע".

איך נלחמים בזה?
"כל אחד שילחם איך שהוא יכול. אני טובה בלשון שלי ובאוכל שאני מבשלת, בלב ובהשכלה שלי. יש כל כך הרבה ערבים משכילים, שכבה מאוד גבוהה, ולא נותנים לנו להכנס, אבל אנחנו נמשיך. החברים שלי הם אנשים שיכולים לשנות את המדינה הזו. יש לי חברה שחקנית, חברה רופאת שיניים, חברה פסיכולגית. ואני טובה בבישול".

את לא מפחדת להישאר בסוף בתפקיד הערביה שמבשלת ליהודים?
"אנחנו חיים בעידן שונה. אוכל זה לא רק אוכל, זו חוויה, ומי שחכם ינצל את היכולת שלו בבישול כדי לקרב אנשים. אמא שלי למדה לבשל מסבתא שלי, אבל הן לא יכולות לפתוח מסעדה. אני כן. יש לי את ההשכלה, את ההתחככות בתעשייה. אני יכולה להצליח".

ואם ישב אצלך במסעדה מישהו שרוצה שתצהירי נאמנות למדינה?
"זה לא משנה. אתן לו את הכבוד והוא ילמד לאהוב אותי".

איך עברת את "צוק איתן"?
"הייתי בתל אביב, עמדתי במקלטים ולא ידעו שאני ערבייה אז זה פשוט עבר איכשהו. אבל פעם בעבודה שמתי מוזיקה בערבית ומישהו ביקש שאנמיך, והתחיל לקלל את הערבים. כנראה חשב שאני יהודיה שפשוט אוהבת את המוזיקה הזו. אז התעצבנתי, אמרתי לו שאני ערבייה ושבלי קשר למלחמה ולדעות, הוא צריך לתת פתח לתרבות ומוזיקה ואמנות. אני למשל מורידה סדרות טלוויזיה מסוריה, יש שם תעשייה מטורפת שאתם לא יודעים עליה".

תהיה עוד מלחמה הקיץ לדעתך?
"אני לא יודעת. אני מאמינה שהמדינה עוד תחרב כדי להבנות מחדש. בבחירות האחרונות לא הצבעתי. אני קוראת דברים שאיימן עודה כותב, הוא קשור למשפחה של גיסי וחבר שלי בפייסבוק, הוא איש מאוד מרשים, אבל זה לא גרם לי לצאת להצביע. אני מאמינה שלא יהיה פתרון בקרוב. אבל זה בסדר, גם אם ביבי יגיד שאנחנו נוהרים לקלפיות וינסה לגרום לי להרגיש לא שייכת לכאן - אני ארגיש שייכת תמיד. אני הכי שייכת, גם כשאני מרגישה נחנקת. אני ערבייה כאן, קשורה לשורשים שלי, לאדמה, יותר מכל מי שנמצא פה. גדלתי על האדמה הזו".

ציינת את הנכבה?
למא מהססת רגע, כנראה מנהלת שיחה עם עצמה, האם לספר או לא, אבל בסוף מישירה מבט: "כן. צעדתי פעם אחת, זה היה בלובייה, איפה שדוד שלי מגדל חלקת אדמה. זו הייתה תהלוכה שקטה, של אנשים צעירים שמאמינים בשלום. אבל כמובן שלמחרת בעיתון כתבו שערבים אלימים עשו מהומות. וזה ממש לא היה ככה. פשוט הלכנו ושרנו".

סטיילינג: ישראל רחמני, בגדים: Golf, tous, Aldo. איפור: מירה צדוק ל- MAC

לכל כתבות המגזין