ילדה-נערה עם שיער שחור כחלחל ארוך, אוזני חתול וזנב חתול מפואר, גונחת בקול ילדי. שתי נשים מצוירות עם חזה מוגזם להתפקע שוכבות זו עם זו; לאחת מהן יש גם איבר מין גברי, גדול באופן חסר פרופורציות. דמות בעלת מראה נשי מקיימת אקט מיני עם זרוע תמנון שחורה שלא ברור למי היא שייכת, וזה גם לא משנה. דמות נשית אחרת - בצבע סגול, עם קרני אייל אדירות הבוקעות מראשה, ולגופה שריון שאינו מסתיר דבר משדיה העצומים - נלחמת במפלצת ומביסה אותה באמצעות סקס.
כל הדמויות והסצנות הללו לקוחות מעלעול בתכני פורנו תחת "הנטאי", מילת החיפוש הפופולרית ביותר לשנת 2022 בפורנהאב העולמית. כלומר, לא מילת החיפוש השגורה ביותר רק ביפן – מולדת ההנטאי, ואומה שהיא מעצמת ייצור פורנו וצריכת פורנו - אלא גם מחוץ ליפן ולאסיה. זו גם לא השנה הראשונה שהנטאי מככבת בראש הרשימה, אלא השנה השלישית ברציפות שהיא אחת משתי הקטגוריות המחופשות ביותר, אחרי חצי עשור שבו הייתה חלק קבוע מהעשירייה הפותחת. זה כבר לא טרנד חולף, לא שיגעון של רגע; זו תופעה תרבותית שראוי להתעכב עליה, מפני שהיא מעידה לא רק על שינויים בהרגלי הצריכה של הפורנו, אלא גם על מגמה מסקרנת במיניות האנושית.
View this post on Instagram
ד"ר יניב אפרתי, ראש המעבדה להתמכרויות בפקולטה לחינוך: "ברגע שזה מצויר - אין החפצה של נשים ואין ניצול. אם אני לא פוגע באף אחד, זה מאפשר פחות אשמה או בושה"
בהגדרה הקצרה ביותר, הנטאי הוא תת-ז'אנר ארוטי של האנימה, סגנון האנימציה המזוהה כל כך עם יפן. דמויות אנימה מפורסמות מככבות לא פעם בתכני הנטאי, תוך דגש על תכונות גופניות מוגזמות, למשל חזה עצום, ואיכשהו גם פנים ילדיות וקול חמוד. הדמויות הללו עושות סקס או עוברות אקטים על גבול האלימות -ואפילו האונס - עם פרטנרים בעלי מאפיינים לא אנושיים: חיות, מפלצות או רובוטים עם איברי מין אקזוטיים כמו כבלים או זרועות תמנון, ולחלופין, עם פרטנר.ית בעל.ת איברים נשיים וגבריים כאחד. יש עוד סוגים, סוגות ותתי-סוגות; קצרה היריעה, אבל הרעיון הבסיסי הוא פורנו קיצוני ופלואידי בשילוב דברים שאינם קיימים בטבע, האנושי והבכלל.
לתוך השעטנז הארוטי הביזארי הזה נכנסות עלילות מורכבות, אלימות ויצירתיות הרבה יותר מעלילות פורנו שגורות, שמסתכמות ב"מצאתי את אמי החורגת תקועה במכונת הכביסה וקיימתי איתה יחסים". בהנטאי אפשר למצוא בן שאונס את אחיותיו החורגות כנקמה על נטישת אב, נערה פתיינית שמתגלה כערפדית שלא מסוגלת לסבול את טעם הדם ולכן "מתפשרת" על מין אוראלי, או שבט של אֶלפים – זוכרים את היצורים עם האוזניים המחודדות מ"שר הטבעות"? - שנמצא על סף כליה, והנבואה גורסת שזיווג עם בני אנוש הוא הדבר היחיד שעשוי להציל אותו מהכחדה.
העושר העלילתי הזה הוא רק חלק מעולם תרבותי עם קודים פנימיים שצוברים תאוצה משנה לשנה, אבל מהו בעצם סוד הפופולריות של ההנטאי? איך נוצר מלכתחילה השילוב של אנימציה, סקס, פלואידיות מגדרית וביולוגיה ימית? ולמה כל כך הרבה אנשים – בדגש על צעירים - מעדיפים אותו על פני פורנו מצולם?
תמנון ותמר
הרבה לפני המצאת האינטרנט, האדם (היפני) המציא מין עם תמנונים. בין המאה ה-16 וה-19 פרחה ביפן אמנות ארוטית בשם "שונגה" ("תמונות האביב"), שבמסגרתה נוצרו שלל דימויים ויזואליים של אקטים מיניים כחלק מתרבות רובעי השעשועים, האמנות ובתי הבושת שהיו קיימים בתקופה זו בערים הגדולות ביפן. אחד הדימויים המוכרים ביותר מאותה תקופה הוא ציור איקוני מ-1820 של קצושיקה הוקוסאי, מגדולי הציירים היפנים; בציור, שנקרא "חלומה של אשת הדייג", נראה תמנון עצום מענג אוראלית אישה יפנית. זה אחד מאבות ז'אנר ה"טנטקל הנטאי", כלומר הנטאי משושים, או תכלס פורנו מצויר עם תמנונים.
View this post on Instagram
במאמר ב-Psychology Today נטען שהמילניאלז פיתחו קהות לפורנו שגרתי. אקטים נורמליים בין בני אדם רגילים כבר לא עושים להם את זה, והם פונים לגירוי המוגזם והלא טבעי של ההנטאי
בהגדרה המילולית היפנית, משמעות המילה הנטאי היא "שינוי צורה" או "יוצא דופן". בקונטקסט מיני, המשמעות שלה היא "סטייה". ובעוד שברחבי העולם משתמשים בה כדי לתאר פורנו מוקצן, המושג היפני המקורי מתאר מגוון התנהגויות חריגות ולאו דווקא בעלות אוריינטציה מינית: התאבדות, יחסים בין שני גברים, סאדו מאזו או עיוותים גופניים היו בעבר חלק מההגדרה (שוב, היפנית) של הנטאי.
העיסוק בגוף האחר תפס תאוצה ביפן בעיקר לאחר מלחמת העולם השנייה, שנים שבהן המדינה התקשתה להתאושש מהטראומה הכפולה של 1945 - פצצות האטום שנחתו על אדמתה והכניעה לבעלות הברית. היא הייתה גם מדינה שרבים מאזרחיה סבלו מפציעות ועיוותים גופניים כתוצאה מאסונות הירושימה ונגסקי, מה שנירמל את הגוף החריג. לאחר המלחמה בוטלו כמה מכללי הצנזורה הדרקוניים שהיו נהוגים ביפן, אבל עדיין חל איסור על הצגת חומרים "מגונים", בדגש על יחסי מין בין גבר לאישה ושיער ערווה. במובן הזה, הבריחה אל המשושים הייתה פיתרון יצירתי לא פחות משהייתה ביטוי לפֶטיש. כלומר, הייתה כאן גם אבולוציה של מסורת ויזואלית, גם שימוש מושכל באיברים פאליים ובעלי דמיון מרקמי לאיבר המין הזכרי, וגם ניצול של פרצה בחוק: ביפן לא היה שום איסור על הצגת יחסים עם מה שאינו אנושי.
עם מערכת חסמים מורכבת על חופש הביטוי ועל המיניות שניתן לתאר, לצד פריחת הווידאו הביתי בתחילת שנות ה-80 – פריחה שיצרניות יפניות כמו סוני הובילו בעולם כולו - כבר ב-1984 הופצה סדרת הנטאי ראשונה בווידאו. קראו לה "לוליטה אנימה", שישה פרקים של אנימציה ארוטית למבוגרים עם תכנים "מגונים" כמו מין לסבי ו-BDSM.
לוליטה אנימה הייתה חלק מהתפוצצות ה"לוליקון" (שילוב המילים "לוליטה" ו"קומפלקס" במבטא יפני), שבמשך שנות ה-80 קיבעה בתרבות היפנית את הייצוג של דמויות בעלות בייבי פייס מחד, וחזה ענק מאידך. בפריחת הלוליקון, מגזינים וסדרות אנימציה הראו רמיזות מיניות והומוריסטיות כלפי דמויות לא ריאליסטיות, ילדיות וחמודות. הייצוגים האלה הלכו והוקצנו לכיוונים אלימים תוך כדי תנועה, וגם אם לא נראו עדיין אקטים מיניים מפורשים, האינטראקציות בין הדמויות היו מיניות ואפילו אלימות, לרבות הופעה ראשונה בז'אנר של דמות ילדית-נשית שחווה התמודדות עם אונס.
View this post on Instagram
ההיסטוריון הבריטי ד"ר נייג'ל ספיבי טוען שייצוגים גופניים מוגזמים יש גם בהירוגליפים המצריים ובפסלים היווניים עם הפרופורציות האלוהיות. ההנטאי אינו שונה במובן הזה
בסוף שנות ה-80 יצר טושיו מידה, שמכונה גם "אלוהי הטנטקל הנטאי", סרט בשם "אוּרוֹצוּקידוג'י". הסרט מגולל את סיפורו של אדם בן כלאיים שגורש מממלכתו אל כדור הארץ כדי לחפש שד שטני, והיה הראשון שהציג יחסי מין – וגם אונס - בהשתתפות תמנונים. הוא גם היה יצירת ההנטאי הראשונה שהופצה באופן מסחרי בארה"ב.
ההנטאי צמח ופרח בווידאו, בחוברות מצוירות, במשחקי מחשב וב"דוג'ינשיז" - יצירות עצמאיות של מעריצים שעושות שימוש בדמויות מוכרות ואהובות. הפופולריות העצומה של ההנטאי כיום מתבטאת במגוון רחב של תכנים לשעות הפנאי החורגים מסרטוני פורנו, למשל אמנות יפנית, צעצועי מין ומשחקי מחשב. במקרה הזה, ההיצע מלמד על הביקוש: בעוד שאין פילוח ייעודי לשווי של שוק ההנטאי בפני עצמו, בהיותו תת ז'אנר של אנימה, על פי Future Market Insights צפויות לו גדולות ונצורות. שוק האנימה גלגל 25.5 מיליארד דולר ב-2022, וצפוי לגדול בקצב של 7.5% בשנה בעשור הקרוב. עד 2032 הוא צפוי להגיע לנפח של 53 מיליארד דולר בשנה, בעיקר הודות למנוע הצמיחה של הפופולריות ההולכת וגוברת ביבשת אמריקה.
מציאות נושכת
ההנטאי פופולרי במיוחד בקרב מילניאלים, ילידי שנות ה-90 וה-2000. מאמר שפורסם ב-Psychology Today לפני כשלוש שנים, עם השתלטות הז'אנר על פורנהאב, ניסה להציע הסברים לתופעה. אחת הטענות במאמר היא שבני דור ה-Y רואים בהנטאי פורנו "מוסרי" יותר, מאחר שלא מעורבים בו אנשים אמיתיים; גם אם לרוב מדובר באקטים מיניים אלימים ואפילו באונס, אין בו בפועל ממד של ניצול כי הדמויות מצוירות.
איתי אורבך, הבעלים של החנות "הנטאי" בדיזנגוף סנטר בתל אביב: "רוב האנשים שרוצים להיכנס הם בני 16-17, אבל אני לא מכניס אותם כי הם קטינים. אני מפסיד חצי מהלקוחות"
"ברגע שזה מצויר - אין החפצה של נשים ואין ניצול. האדם עושה תהליך הרחקה או משליך את זה למקום רחוק. זו לא הפורנוגרפיה הקלאסית, ואם אני לא פוגע באף אחד, זה מאפשר פחות אשמה או בושה", אומר ד"ר יניב אפרתי, חבר סגל בכיר באוניברסיטת בר אילן וראש המעבדה להתמכרויות בפקולטה לחינוך, העוסק בהתנהגויות ממכרות וביניהן פורנו ומיניות. לדברי ד"ר אפרתי, שחקר את צריכת הפורנו בקרב מתבגרים ומבוגרים, האנימציה משנה את סט הכללים הערכי. "עולם המוסר - החוק, הטאבו – תמיד מוקפא בסרטים מצוירים. יורים אחד בשני ובסצנה הבאה כולם חיים, או שמישהו שותה מיץ והכל נוזל לו מחורי הקליעים. זה מאפשר התפתחות מוסרית יותר גמישה, פחות מותר ואסור. זה גם פונה למקום רגשי יותר, ילדי, לא מפותח כל כך. ברמה הכי פשוטה, עצם זה שאני רואה סרט מצויר פונה למקום כיפי. זה קליל, זה לא מחייב. אדם אומר לעצמו מראש, 'שטויות, זה רק סרט מצויר'".
ומנגד יש ממד פנטזיונרי מוקצן בסרטונים האלה.
"הנטאי ממש פונה לפנטזיה, הרי הכל שם מוגזם. המחקרים שלי בודקים את הצורך של מתבגרים ושל אנשים בכלל לפנות לפורנוגרפיה, ואחד הדברים ששמתי לב אליהם הוא שאדם שמאוכזב מהמציאות החיצונית פונה למציאות הפנימית, שזה בעצם פנטזיות. זה הכי קל: כשאדם חווה כישלונות, לחץ בעבודה או מיאוס מהעולם, הפורנו מאפשר פנייה לעולם פנימי מרגיע. גם כשזה אלים, נראה לי שיש בזה משהו שמרחיק אדם מעצמו או מהפנטזיות האלימות של עצמו".
למה מתבגרים שנחשפים להנטאי נשארים בטריטוריה מצוירת? למה הם לא פונים לתכנים יותר "מבוגרים"?
"סרט מצויר עוקף את מנגנון הגועל, שמופעל כשמתבגר מתחיל לראות דברים כאלה. החוקר והפסיכואנליטיקאי דונלד וויניקוט דיבר על מעבר בין עולם חיצוני של מציאות קשה ומורכבת, אכזבות שאנחנו חווים בזוגיות ובכל מיני מקומות, לבין עולם פנימי שמבקש להישאר ילדותי. הפער בין העולם הפנימי לחיצוני נקרא 'מרחב פוטנציאלי', ויש בו יצירתיות ופנטזיה. כלומר, זה בדיוק המקום הזה: בהנטאי יש אלמנטים של יצירתיות, פנטזיות לא מושגות. אתה יכול לשחק איך שאתה רוצה, כמה שאתה רוצה".
טענה אחרת במאמר של Psychology Today היא שהמילניאלז פיתחו קהות מסוימת לפורנו שגרתי. מדובר בדור שצובר שעות צפייה רבות בפורנו, וייתכן שאקטים נורמליים בין בני אדם רגילים כבר לא עושים לו את זה, לכן הוא פונה לגירוי המוגזם והלא טבעי שמציע ההנטאי. מאמר שפורסם בשנה שעברה ב-Big Think חיזק את הפרשנות הזאת והוסיף: אפשר להירגע, הסיבה למשיכה למוגזם ולקיצוני היא חלק טבעי מהאבולוציה. אנחנו נמשכים למאפיינים פיזיולוגיים מסוימים באופן אינסטינקטיבי - גם אם המאפיינים עצמם מוגזמים ולא טבעיים.
View this post on Instagram
"הנטאי" היא מילת החיפוש הפופולרית ביותר בפורנהאב העולמית. זו השנה השלישית ברציפות שהיא אחת משתי הקטגוריות המחופשות ביותר, אחרי חצי עשור שבו הייתה בעשירייה הפותחת
על פי ניסוי שערך ניקולס טינברגן, ביולוג ואתנולוג הולנדי זוכה פרס נובל, מינים רבים בטבע נמשכים למה שהוא כינה "גירוי על-נורמלי". בניסוי שערך על ציפורי שיר הדוגרות על ביצים בקן הניח טינברגן ביצים מזויפות לצד ביצים שהוטלו באופן טבעי; הביצים המזויפות היו גדולות יותר, צבועות בכחול בוהק ומנוקדות בשחור, כלומר לא משהו שדומה לביצים טבעיות. משהניח אותן בקן, ציפורי השיר בחרו שוב ושוב בביצים המזויפות והמוגזמות על פני הביצים הטבעיות, למרות שהאחרונות היו גדולות מדי והציפורים נפלו מהן כשניסו לדגור עליהן. טינברגן ערך ניסויים דומים במינים נוספים - דגים התעלמו מאויביהם כדי לחזר אחר דג עשוי עץ בצבע אדום בוהק, פרפר מסוג אפרורי מצוי העדיף להזדווג עם בובת פרפר על פני נקבת פרפר ביולוגית רק כי הבובה הייתה גדולה יותר ובצבעים עזים יותר, ונפנפנה בכנפיה בצורה יותר משוחררת. למעשה, הצורה לא שינתה כלל לפרפר הזכר: גם כשהוצגה לזכרים בובה בצורת מלבן, הם עדיין העדיפו אותה על פני נקבת פרפר אמיתית.
ההיסטוריון הבריטי ד"ר נייג'ל ספיבי טוען בהקשר זה שייצוגים גופניים מוגזמים של תכונות שאנחנו מעריכים אבולוציונית שזורים בתולדות האמנות – ע"ע ההירוגליפים המצריים והפסלים היווניים המוגזמים עם הפרופורציות האלוהיות, הבלתי אפשריות מבחינה אנטומית-אנושית. ההנטאי אינו שונה במובן הזה: הוא מציג נשים צעירות עם עור חלק, אנרגיה גבוהה שמסמלת נעורים ובריאות, אגן גדול שכמובן מסמן יכולת נשיאת צאצאצים, וחזה גדול שמעיד על יכולת הזנה. אגב, על בסיס אותו עיקרון, גם ג'אנק פוד הוא גירוי על-נורמלי של תכונות שבסך הכל טובות לנו אבולוציונית: לאדם הקדמון לא היו מאכלים עשירים בקלוריות, אז אינסטינקטיבית הגוף נמשך למזונות עתירי מלחים סוכרים וחלבונים הרבה מעבר לצורך ההישרדותי.
מי ומין
במאמר שפורסם ב-2022, ד"ר ג'סטין ג'יי למילר ממכון קינסי למיניות ניסה לשפוך אור על הנתונים שפרסם פורנהאב בנוגע לפופולריות של ההנטאי. במחקר שערך בקרב יותר מ-4,000 צרכני פורנו אמריקאים, הנבדקים נשאלו אם הם יצא להם לפנטז על דמות מצוירת או על דמות אנימה. 27% השיבו בחיוב, כלומר קצת יותר מאחד מכל ארבעה. 4% מהנשאלים אמרו שהם מפנטזים בקביעות על דמות אנימה.
מילר מצא שיש הבדלים גדולים בהטיה המגדרית ובנטייה מינית בקרב חובבי ההנטאי: 12% מהנשים ההטרוסקסואליות ו-27% מהגברים ההטרוסקסואלים דיווחו שהיו להם פנטזיות על דמויות מצוירות, לעומת 26% מהנשים המגדירות את עצמן לסביות וביסקסואליות (מהן 4.5% שמפנטזות על כך באופן קבוע), ו-39% מהגברים המגדירים את עצמם כהומואים (8% מהם מפנטזים על דמויות אנימה באופן קבוע). בעלי הזיקה המינית המובהקת ביותר להנטאי הם טרנסג'נדרים וא-בינאריים: 40% דיווחו על פנטזיות בעבר ו-8% על פנטזיות קבועות בכיכוב דמויות מהז'אנר. במילים פשוטות, גברים נוטים לחבב את הז'אנר יותר מנשים, ולנטייה מינית שאינה סטרייטית יש ייצוג משמעותי בקהל הצרכנים של ההנטאי.
לפי מחקר של ד"ר ג'סטין ג'יי למילר ממכון קינסי למיניות, ההנטאי מושך אנשים בעלי דמיון מפותח אך מופנמים. מאפיינים משותפים נוספים כוללים חרדת נטישה וחשש מאינטימיות
איתי אורבך הוא הבעלים של מספר חנויות יפניות בדיזנגוף סנטר, בהן חנות אנימה, חנות ממתקים יפניים - וחנות בשם "הנטאי", שמציעה בין היתר חוברות קומיקס עם דמויות אנימה מפורסמות וצעצועי מין בהשראת ההנטאי. אורבך מתאר פילוח דומה לזה שזיהה ד"ר למילר: "אחד הז'אנרים הפופולריים בהנטאי הוא 'יאווי', כלומר שני גברים. הרבה מהלקוחות בחנות הם גייז, ויותר מחצי מהסחורה הוא חוברות של גייז. אגב, הקהל רוצה גם לראות דמויות מסדרות אנימה רגילות, לא ארוטיות, בקונטקסט מיני. אז מוציאים פאן פיקשן או דוג'ינשיז על זה".
מיהם הצרכנים של תכני הנטאי בישראל?
"סצינת ההנטאי בארץ לא ממש מגובשת, אבל אלה בעיקר חובבי אנימה. רוב האנשים שרוצים להיכנס הם בני 16-17, אבל אני לא מכניס אותם כי הם קטינים, ואני מפסיד ככה חצי מקהל הלקוחות. יש גם הרבה בגיל צבא ועד אמצע ה-20. מעל 35 יש פחות, אבל אנשים בגיל הזה שמגיעים הם יותר אספנים רציניים. יש פה בובות אספנות מקוריות מיפן - לא למשחק, לתצוגה על המדף - שעולות סביב 1,800-2,000 שקל האחת, ואת זה הצרכנים היותר רציניים מחפשים".
איך אתה מסביר את הפופולריות העכשווית של הנטאי?
"האנימה נעשה יותר פופולרי בשנים האחרונות, וההנטאי גדל במקביל. עד לפני חמש שנים, אנימה היה די נישתי מחוץ ליפן ועל אחת כמה וכמה בישראל. כשאני פתחתי את חנות האנימה ב-2017, היא הייתה הראשונה בתל אביב. היום יש עוד ארבע חנויות אנימה רק פה, בדיזנגוף סנטר, וזה מהשנתיים-שלוש האחרונות". את ההחלטה לפתוח חנות ייעודית להנטאי מסביר אורבך כך: "הרבה אנשים שאוהבים אנימה אוהבים גם הנטאי, אבל יש הרבה אוהבי אנימה עם אנטי להנטאי. אלה כנראה יותר שמרנים, כי לאנשים יותר ליברלים אין בעיה עם הנטאי".
גם המחקר של ד"ר למילר תומך באבחנה שלפיה חיבה להנטאי קשורה בפתיחות מחשבתית. במחקר התגלו מספר מאפיינים משותפים לחובבי הז'אנר: ההנטאי מושך אנשים בעלי דמיון מפותח אך מופנמים, כאלה שלא בהכרח נהנים מאינטראקציות חברתיות עם אחרים. מאפיינים משותפים נוספים כוללים חרדת נטישה וחשש מאינטימיות, מה שמסביר את ההעדפה לדמויות שאין להן קשר לחיים האמיתיים. בנוסף, חובבי ההנטאי הביעו עניין ופתיחות גדולים יותר ל-BDSM ולפעילויות שנחשבות לטאבו חברתי, לאו דווקא בהקשר המיני.
אורבך מצדו חושב שהמשיכה להנטאי נובעת פשוט מהאופי של המדיום. "בגלל שזה לא בני אדם אמיתיים, אפשר לעשות דברים הרבה יותר פרועים. טנטקל הנטאי אי אפשר לעשות בפורנו רגיל, ובציור אפשר בשניות. זאת אחת הנקודות הכי חזקות של ההנטאי: אפשר לממש את הפנטזיות הכי פרועות".