בסוף חודש מאי האחרון שני אטיאס הייתה בדרך הביתה מארוחה משפחתית במרכז לוס אנג'לס. באחד מהרחובות הראשיים הייתה המולה, צעקות, אלימות. "בהתחלה חשבתי שזו הפגנה אבל זה היה נראה אלים, לא כמו הפגנה רגילה. אירוע חריג, לא משהו שקורה הרבה בלוס אנג'לס", כמה רגעים לאחר מכן היא קיבלה הודעת ווטסאפ ובה סרטון מאותה הפגנה שראתה במציאות. "בסרטון רואים שני ישראלים מחוץ למסעדה בעיר, וחבורת מפגינים עם דגלי פלסטין שבאו ותקפו אותם", מספרת. "ואז נפל לי האסימון שלא מדובר בהפגנה, אלא במקרה של אלימות נגד יהודים".
יצא לך להיתקל במשהו כזה בעבר?
"לא, הייתי בשוק. חייתי פה שנים בהרגשה שלוס אנג'לס מלאה ביהודים וישראלים והכל טוב והכל בשלום ופתאום הגיעה האלימות הזו משום מקום. זה מפחיד. כשראיתי את הסרטון רציתי לחזור למקום ולנסות לעשות משהו, אבל הייתי בהריון מתקדם אז במחשבה שנייה זה היה נראה לי לא נכון".
וחוץ מהאירוע הזה, הרגשת את מבצע "שומר החומות" בחיים שלך כישראלית בלוס אנג'לס?
"בטח, זו הייתה תקופה סופר מתוחה. חברים שלי ואני לא רצינו לעשות שום דבר. לא יצאנו למסעדות ובילויים מהפחד. לחשוב פתאום שכל כך הרבה אנשים בעולם רוצים ברעתנו? מי שמע על דבר כזה?".
הרבה אנשים מתעשיית הבידור היו מאוד פעילים ברשת החברתית בעת המבצע. את לקחת חלק בעניין?
"כן, העליתי סרטון הסברה לאינסטגרם שלי וסיפרתי את הסיפור מהצד של ישראל. גם אני וגם החברים הישראלים שלי בהוליווד מאוד רצינו להעביר מסר שאנחנו רוצים לחיות בהרמוניה. מבחינתי זו התרומה המינימלית שאני יכולה לעשות".
ואיך היו התגובות?
"היו כאלה שיצאו נגדי, אנשים שלא מבינים את הצד של ישראל וסתם כותבים שטויות, חלק מהם עניתי בפוסט ולחלק בפרטי, היה לי חשוב להגיב כל הזמן לטובת המדינה. אבל לא ירדו לי העוקבים".
לא סתם אנחנו מאזכרות את עניין העוקבים. אטיאס, שעובדת כבר למעלה משמונה שנים בתעשייה ההוליוודית, מנהלת עמוד אינסטגרם שמונה בסך הכל אחד עשר אלף עוקבים. קשה להתעלם מהעובדה שמדובר, ביחס למי שמופיעה על המסך הגדול כבר שמונה שנים ברציפות, בקהל לא גדול. "לפני שנה וחצי האקר רוסי פרץ לחשבון האינסטגרם שלי ומחק אותי, היו לי שישים אלף עוקבים וביום אחד נשארתי בלי חשבון בכלל. הבנתי שיש לי שתי אופציות, או להתבאס או לקחת את זה כמתנה. זה לקח כמה שבועות ופתחתי שוב את הפרופיל, אבל הפעם בחרתי לעשות את זה בדרך שלי".
להצליח מעבר לים זה בר ביצוע
בגלל ואולי אפילו בזכות ההאקר הרוסי, אטיאס פתחה דף חדש, פחות לחוץ, יותר ממוקד, בוגר ומכוון. היא שכרה אולפן פרטי ואת עמוד האינסטגרם שלה הפכה לתוכנית רשת בהפקתה. "אחרי שנסגר לי החשבון הבנתי שאני צריכה לייצר תוכן משלי, חשבתי על משחק ועל לעורר השראה, רציתי לעשות משהו שיגרום לאנשים ללכת אחרי החלומות שלהם", היא מספרת. "משם הגיעה 'הדרך להצלחה', התוכנית שבה אני מראיינת ישראלים-אמריקאים על החיים שלהם, על ההצלחות, האכזבות, והקריירה מעבר לים".
לטובת הפרק הראשון היא גייסה את חברתה הטובה, אלונה טל, ובפרק השישי כבר כיכבה אחותה מורן, שדיברה בפתיחות על החיים מסביב לעולם ועל הקשר עם האחות הצעירה. כשהיא בשיא העשייה היא קיבלה הודעה מהבמאי הישראלי מיכאל מאיר שהציע לה לככב בסרט החדש שלו "נתראה בשמחות" ("הוא אפילו לא רצה שאגיע לאודישן"). מאז, תוכנית הראיונות נמצאת בפגרה והעבודה על הסרט כבר הסתיימה. בשנה האחרונה היא גם הספיקה להיכנס להריון, וממש ימים ספורים לפני הראיון שלנו גם ללדת את בתה הבכורה, אליה.
אטיאס, שבסוף החודש ימלאו לה 30, נמצאת בהוליווד כבר לא מעט שנים מעבר לים - וגם אם לא עלתה עדיין לגדולה בינלאומית, עבודה יש ("עדיין לא מזהים אותי ברחוב, אבל אנשים בתעשייה בהחלט מכבדים אותי כשחקנית"), בארץ, אם אתם לא בני עשרה שראו את העונות הראשונות של סדרת הנוער "גאליס" אתם כנראה מזהים אותה לפי הדמיון לאחותה הגדולה, השחקנית הבינלאומית מורן אטיאס. "לא בגלל מורן רציתי להיות שחקנית, ההשראה שלי הייתה נטליה אוריירו, אבל מורן נתנה לי את ההבנה שלהצליח מעבר לים זה דבר בר ביצוע".
היא בת הזקונים של יעל, מנהלת משרד עורכי דין, ומרדכי, יבואן רהיטים. למרות שאחותה התפרסמה כדוגמנית כבר בגיל 15 ובגיל 18 עזבה את המולדת לטובת קריירה במילנו, אטיאס מעידה על הנעורים שלה עצמה כאחרים לגמרי ומתארת את עצמה כ"חנונית על", בחיוך. "הייתי ילדה של ציונים גבוהים, הכי ילדה טובה ואחראית כזו".
משחק לא היה משהו שקרץ לך?
"תמיד חלמתי להיות שחקנית אבל רציתי להיכנס לתחום בגיל מאוחר, היה לי חשוב שהילדות שלי תהיה מחוץ לעולם הזה".
כי ראית את ההתמודדות של מורן בעולם הזה?
"ממש לא. אני פשוט בן אדם שאוהב קודם ללמוד ולהתפתח ורק אז לצאת לקרב. כנערה, הרגשתי שאני לא בשלה לעולם הזה עדיין. ראיתי את מורן מהצד ותמיד התגאיתי בה וזה רק חיזק אצלי את הרצון בגיל יותר בוגר להיות חלק מהעולם הזה. כילדה אני זוכרת את עצמי ממש חלק מהקריירה של מורן. היא הייתה מטיסה אותנו בעולם והיינו באים איתה לאירועים, זה היה מדהים מבחינתי לחוות את זה לצד אחותי".
השאלות הנכונות
בגיל שבע עשרה, כששאר חבריה קיבלו זימון לצו הראשון, אטיאס נשארה מאחור. "לאחים שלי ולי יש חוסר במערכת החיסונית שיכול להוביל לדלקות קרום המוח", היא מספרת, "נלחמתי שנה וחצי כדי להתגייס לצבא ובסוף נתנו לי פרופיל 45 וגיוס חריג. התגייסתי לקורס מ"כיות, זה תפקיד שהיה חלום עבורי".
הארדקור.
"זה מה שרציתי, אבל לצערי שבועיים לפני שקיבלתי דרגות של מ"כית התפרצה לי דלקת קרום המוח. זה היה בסוף הקורס במהלך הניווטים והרגשתי ממש לא טוב. למזלי אמא הדריכה את החברה הכי טובה שלי מהקורס שאם אני מקיאה קיא בצבע ירוק זה אומר שיש לי דלקת קרום המוח, וזה מה שקרה. ישר פינו אותי לבית החולים ואושפזתי במשך שבועיים. לשבירת דיסטנס עם המפקדים הגעתי על אזרחי עם אינפוזיה ביד, כבר הייתי משוחררת".
השבועות שאחרי השחרור המפתיע היו לא פשוטים עבור אטיאס, "הצבא זה אחד הדברים שהכי היה לי חשוב לעשות, ובזמן שחברים שלי שם אני הייתי בבית", ואז היא הבינה שהיא צריכה לקבל החלטה, ולצורך כך היא עירבה את האדם שהכי קרוב אליה: אחותה מורן. "דיברנו בטלפון כשהיא באל איי ואני בארץ, עשינו שיחה כנה ורצינית והיא פשוט ידעה מה לשאול אותי, היא שאלה אותי את השאלות הנכונות".
מה היא שאלה?
"מה אני, שני, רוצה לעשות בחיים. התשובה על השאלה לקחה קצת זמן של עיכול ומחשבה אבל בסופו של דבר היא הייתה ברורה מאליה: לעבור ללוס אנג'לס כדי ללמוד משחק".
אטיאס שלחה סרטון אודישן ישירות מביתה שבחיפה, למנהלי בית הספר היוקרתי למשחק "לי שטרסברג" בלוס אנג'לס. כמה שבועות לאחר מכן היא קיבלה את "הכן" הראשון, ארזה מזוודה ענקית ועלתה על טיסה ישירה לעבר הגשמת החלום האמריקאי. "עברתי כדי להגשים את החלום שלי, אני בטוחה שיש דברים גרועים מזה. קיבלתי ויזת סטודנט, עבדתי בתור מלצרית במסעדה ישראלית, הצטרפתי לדירה של מורן שכבר חיה בעיר ונכנסתי לשנה א' בבית הספר למשחק. בגלל שהיינו בבית הספר מעל מאה תלמידים ישר נוצרו לי פה חברויות".
נשמע שהמעבר היה קליל.
"אני בטוחה שהיו לי גם קשיים, אבל בגלל שהייתי עם חלום מאוד גדול והמון מוטיבציה האופוריה הייתה כל כך גדולה שלא ראיתי את הקושי, גם אם היו כנראה לא הייתי מודעת אליהם. האתגרים שזכורים לי מהמעבר היו בעיקר בתוך בית הספר למשחק, ללמוד מבטא אמריקאי ולהכיר את עצמי טוב יותר".
לא היה קשה לגור עם אחותך באותו הבית, כשהיא כבר עוסקת במקצוע שהוא החלום הכי גדול שלך? לא קינאת בה?
"איזו קנאה? שאלו אותי המון בחיים אם אני מקנאה, ואני באמת לא מצליחה להבין למה זה צריך להיות דבר שלילי שאחותך מצליחה ולא דבר חיובי? יש הרבה דברים בחיים שהם לא בשליטתנו וצריך לעשות את הבחירות הנכונות. בסופו של דבר זו אחותי, אין יותר קרוב מזה, וזה שהיא מצליחה זה הדבר הכי מדהים בעולם. היא מורת דרך מבחינתי".
לכל אחת יש את מה שמתאים
אחרי שנה וחצי של לימודים בבית הספר האמריקאי היא טסה לביקור בית קצר בארץ הקודש. "במהלך הביקור נפגשתי עם סוכנות ADD, לא כי רציתי לחזור לארץ, אלא סתם פגישה כדי להכיר את התעשייה בישראל. האודישן הראשון שהם שלחו לי היה ל'גאליס', והתקבלתי, הכל קרה בהפתעה, הדברים שלי עוד היו בלוס אנג'לס בכלל, אבל החלטתי ללכת על זה".
בזמן שהחלום האמריקאי חיכה מעבר לים, בישראל היא כבר הפכה לסלב של ממש. היא הצטלמה לשתי עונות של תוכנית הנוער המצליחה וישר אחר כך התקבלה לתפקיד מרכזי בסרט הישראלי "איביזה" של הבמאי שי כנות. היא צברה קהל מעריצים של בני נוער נלהבים, התראיינה בתוכניות בוקר, הגיעה לאירועים ונשארה בארץ כמעט שנה.
בארץ ישר קישרו אותך לאחותך, התפרסמת בתור השחקנית שני אטיאס, שהיא גם האחות הקטנה של מורן. זה הפריע לך?
"מעולם לא הרגשתי שעושים בינינו השוואות. אף פעם לא שמעתי משהו כמו 'היא לא תהיה מורן' או 'היא פחות ממורן'. בכל מקרה, בלוס אנג'לס מכירים אותי בתור שני, התעשייה פה כל כך גדולה שאני לא חושבת שבכלל מקשרים אותי למורן".
יצא שהתמודדתן על אותן תפקידים? בכל זאת, אי אפשר להתעלם מהדמיון…
"היא תהרוג אותי שאני אומרת את זה אבל יש בינינו פער של 10 שנים, וגם ככה לוקחים אותי הרבה פעמים לשחק תפקידים של יותר צעירה מגילי. אז לא, אף פעם לא התמודדנו על אותם תפקידים. לכל אחת יש את מה שמתאים לה".
ובדרך לתפקידים שמתאימים לך, בתוך התעשייה ההוליוודית המטורפת, אני מניחה ששמעת הרבה "לא".
"חוויתי הרבה לא וחוויתי גם הרבה כן. הם אף פעם לא מסבירים למה לא, אבל זה העולם הזה. זה עולם מדהים, מאתגר ומפרה אבל יחד עם זאת מלא ב'לא'. זה חלק מהמשחק".
כשהיא אומרת הרבה "כן" אני לרגע מרימה גבה. היא לא מתרגשת מחוסר הבקיאות שלי ומונה בהתלהבות את רשימת התפקידים המרשימה שגילמה בסדרות ששודרו מעבר לים. "NCIS", "חסרי בושה", "סייבר", "עשרה ימים בוואלי", "la's finest", ואת הנסיכה זאהרה ממלכת בחריין בסדרה "מקגיוור". בשטף הדיבור היא ממשיכה ומדברת גם על הקריירה הקולנועית שלה. בדקתי: בשנת 2018 היא אפילו זכתה בפרס "השחקנית הטובה ביותר" בפסטיבל הסרטים בלוס אנג'לס על תפקיד ראשי בסרט האמריקאי "צבע אדום".
את אשכרה חיה את החלום האמריקאי.
"זו העבודה שלי. אני שחקנית ואני מתמקדת בעשייה שלי, בקריירה שלי ובמשפחה שלי. החיים שלי הכי רגילים שיש. אני ישראלית שחיה במדינה זרה ומתפרנסת ממשחק".
אז החלום ההוליוודי לא נוצץ כמו שהוא נשמע.
"אנשים פה חיים את החיים הכי רגילים בעולם. אין לי חברות מהתעשייה ההוליוודית ותאמיני לי שלא ראיתי פה אף סלב הוליוודי ברחוב. לפני המון שנים ראיתי את אל פצ'ינו אבל זה בכלל היה בקנדה. אני כמעט ולא הולכת לאירועים חברתיים ומסיבות, אני פחות מתערבבת, לא אוהבת את זה ואם האירוע לא קשור לסדרה שאני מופיעה בה אני לא אגיע. בואי נגיד שזה לא משהו שנדרש ממני כדי להצליח".
מה לגבי ישראלים מתעשיית הבידור שחיים מעבר לים? גל גדות, איילת זורר, אסתי גינזבורג, אלון אבוטבול, אלונה טל, נינט גם חיה שם תקופה.
"כולם מכירים את כולם אבל חוץ מאלונה טל שהיא חברה שלי אין לי פה חברים ישראלים מהתעשייה, את גל גדות יצא לי לראות כמה פעמים והיא תמיד הכי מקסימה שיש, אבל זו לא חברות".
יש תחושה של תחרות בין הישראליות שמנסות להצליח בלוס אנג'לס?
"להפך, אני חושבת שבגלל שהתעשייה פה כל כך גדולה יש מקום לכולם. גם בואי, אנחנו ישראליות, כל אחת מאתנו נראית שונה לגמרי מהשנייה, יש מקום לכולם, מבחינתי הצלחה זה דבר מדבק, אני לא בתחרות עם אף אחת".
את חושבת שהיו תפקידים שלא קיבלת כי את ישראלית?
"בתעשייה כאן מעולם לא אמרו לי משהו על זה שאני ישראלית. להפך, דווקא יצא לי לשחק פה הכל מהכל, אפגנית, לטינית, ערביה, הישראליות שלי זו מי שאני, זה תמיד יהיה חלק ממני, ולמזלי בינתיים זה עובד לי. אני אפילו חושבת שהמנטליות הישראלית שלי עזרה לי לקבל תפקידים בסדרות משטרה".
מרגישה בבית
לפני כשנתיים הושק הסרט "בלתי נתפס", שמגולל את הסיפור מאחורי הצלחתו המטאורית ונפילתו המטאורית עוד יותר של מפיק הקולנוע ההוליוודי הארווי וינשטיין. הסרט איגד בתוכו עדויות רבות של שחקניות שסיפרו בזו אחר זו על מעשיו של ויינשטיין, שכללו בין היתר הטרדות מיניות, מעשי סדום ואונס. הסרט יצא על רקע מהפכת ה-Me Too, שבעקבותיה נפתח מחסום השתיקה ומאות שחקניות הוליוודיות הודו כי קיבלו הצעות מגונות מקולגות. "זה באמת נושא חשוב ורגיש מאוד וחייבים לדבר עליו. אני שמעתי סיפורים, הכרתי, ראיתי ואני מאוד שמחה שבשנים האחרונות מדברים על זה, זה שיעור מאוד גדול עבור כולנו, אפילו עבורי, לדבר על הדברים. במשך שנים הדיבור על הטרדות מיניות בהוליווד היה בהסתרה, והנה, הגיע הזמן לצאת אל האור ולעשות שינוי".
יצא לך לחוות דברים כאלה בהוליווד?
"למזלי הרב אני מקבלת יחס מאוד מכבד ומקסים כאן. יאמר לזכותם של האמריקאים שהם יודעים להתייחס בכבוד והם מכבדים אותי כשחקנית. אז אמנם לא חוויתי הטרדה קיצונית, אבל שמעתי אמירות וחיבוקים שהם ארוכים מדי מגברים בתעשייה".
אחרי שלוש שנות זוגיות, ובדיוק לפני שלוש שנים, נישאה אטיאס לקבלן הישראלי אמריקאי תום שלום. "הכרנו דרך שידוך של חברה משותפת", היא מחייכת בעודי שומעת את הבחור מצחקק מאחוריה. "אני מעדיפה לשמור את הקשר שלנו פרטי", היא מבקשת ממני. "אני רק אגיד לך שאנחנו התחתנו בישראל, אנחנו מדברים בעברית וגם את הבת שלנו, אליה, אנחנו נלמד עברית. למרות שאנחנו חיים פה אנחנו הכי ישראלים שיש".
בעוד ששני שומרת על החיים היציבים שלה מעבר לים, לפני למעלה משנה פורסם כי אחותה הגדולה, מורן, החליטה לחזור הביתה, ולחיות בישראל. "הרבה זמן היא דיברה על זה שהיא רוצה לחזור לארץ, אני חושבת שהיא בעיקר התגעגעה הביתה. עכשיו אני מתגעגעת אליה אבל היא מגיעה ללוס אנג'לס הרבה, היא חיה על הקו".
לפני פחות משבועיים נולדה לאטיאס בתה הבכורה, אליה, מאורע שגרם לכל משפחת אטיאס לעלות לרגל לבית ההוליוודי כדי לעזור לבת הזקונים עם גידול התינוקת. "אני מדברת איתך בנוח עכשיו כי אני יודעת שאמא שלי איתה בחדר השני", היא צוחקת. "אם לא היא בחיים לא היינו מצליחות לקיים את הריאיון הזה".
עוד אירוע משמעותי שקרה בשבוע שעבר הוא השקת הסרט "נתראה בשמחות" בו היא משחקת את אחד מהתפקידים הראשיים. "זו קומדיית אימה ישראלית, הראשונה מסוגה", היא מחייכת. "צילמנו את הסרט פה בלוס אנג'לס והוא חצי בעברית וחצי באנגלית. בהפקה היינו כמו משפחה לאורך כל תקופת הצילומים. כשעושים הפקה של ישראלים מעבר לים החיבור הוא מיידי, את ישר מרגישה בבית".
יכול להיות שבעקבות התפקיד הזה כן יזהו אותך ברחוב!
"יכול להיות, אבל זה לא משהו שאני כמהה לו. הייתי רוצה שיזהו את העבודה שלי, שיזהו אותי מהרושם שעשיתי בעקבות התפקידים שלי. שיזהו אותי כשחקנית, לא כשני אטיאס".
וגם לא כאחות של מורן, אני מניחה.
"תשמעי קטע, מורן אמרה לי שכל מיני מפיקים בארץ מכנים אותה כ'אחות של שני', כאילו, ברור שהם הכירו אותה בפני עצמה אבל עדיין זה נורא הצחיק אותי".
יש מחשבה לחזור לארץ?
"כרגע אני פה וטוב לי פה, בסופו של דבר למרות שיש פה תחרות גדולה יוצא שכאן אני עובדת יותר. אבל כן יכול להיות שבעתיד אני ארצה לחזור לישראל. אם נגיד תהיה לי הזדמנות לעשות תפקיד מדהים בישראל אני אקח אותה, לגמרי"
אז המחשבה להישאר בלוס אנג'לס היא גם כלכלית?
"לא כל כך, כמובן שחשוב להתפרנס, אבל אצלי זה מונע מיצירה, מהמקום של לספר סיפור, ופה אני מרגישה שאני מצליחה לעשות את זה".
את מרגישה שאת מגשימה את עצמך?
"אני מרגישה שעשיתי הרבה דברים שלפעמים גם אני שוכחת מהם, אבל ראיונות כאלה גורמים לי להיזכר. לא יוצא לי הרבה לשבת ולחשוב על הדברים שעברתי בקריירה, אבל כשזה קורה זה רגע קסום".
צילום: ולד לרווין | סטיילינג: רוזה סינייסקי, עדינה רוהטנר וטיארה גרלנד | איפור ושיער: יניב קצב