לקראת האביב יערה בנבנישתי החליטה לעשות "הנזיר שמכר את הפרארי שלו" גרסת הדוגמנית-שחקנית. את ההשקות היא המירה בשקיעות, את הפקקים בשייקים ואת הגירל-סקוואד שכולל את שלומית מלכה, לירן כוהנר ודר זוזובסקי היא החליפה בלטאות גקו. בפברואר היא ובן זוגה אור ארזו את הפקלאות, נפרדו מדירתם התל אביבית ועברו לתאילנד. ככה, בלי משבר גיל 30 ובלי הצהרות דרמטיות החליטה האישה שאוחזת בארבעה קמפיינים (מיכל נגרין, אפריל, Fre ובירקנשטוק העולמית) סדרה חדשה ("בת אל הבתולה") ושני סרטים שמצטלמים מעבר לים להיפרד מחיי הסלבריטאות לטובת ניהול 15 בונגלוסים על חוף בקופנגן. "מי לא היה רוצה לעשות דבר כזה?", היא שואלת בשיחת הטלפון, והקול שלה קצת מטפס.
עד כמה ישראלים שמגיעים לנופש מופתעים לראות אותך פותחת להם את הדלת
"אני מקבלת תגובות של, 'יו, מה את עושה פה? הבחורה הישראלית הראשונה שישנה אצלנו אמרה שנורא מגניב לראות שאני נהנית מהדברים הפשוטים, מלהאכיל את הכלבים ולהוציא את הזבל. אמרה שרואים שכיף לי לארח".
מה בעצם העבודה שלכם כוללת?
"אור עושה את כל הפן התפעולי והניהולי, והוא טוב בזה למרות שהוא לא התעסק אף פעם באירוח, ואני עוזרת בדברים שהם נורא כיפים לי, יצירה, צביעה, לקבל את האנשים כשהם מגיעים, להראות להם את החדרים, להכין ארוחת בוקר".
נשמע פשוט בהשוואה לחיי הזוהר.
"גם בארץ לא חייתי את חיי הזוהר, ומה שהייתי עושה זה לבלות עם חברות, עם הכלבה, לעשות יוגה, לבשל. אני מתעסקת פחות או יותר באותם דברים פשוט בקצב אחר. פחות במסעדות המפונפנות של תל אביב, יותר אוכלת תאילנדי בדוכן ב־50 באט".
איך בכלל מקבלים החלטה לעבור לתאילנד?
"היינו כמה פעמים בקופנגן וקרה לנו מה שקורה לרוב האנשים שמגיעים לחופשות במקומות מדהימים. אמרנו, איך הייתי רוצה לחיות ככה תקופה. אחרי הפעם האחרונה שהיינו פה כתיירים באפריל, חזרנו לארץ שוב עם התחושה הזו שאולי צריך להיות פה קצת יותר, לא רק פעם בשנה".
רוב האנשים אכן מרגישים ככה. ואז חוזרים לשגרה.
"נכון, הרבה אנשים גם חוזרים לשגרה שלא טובה להם. אנחנו חזרנו לעבודות ולמשפחה ולחברים שאנחנו אוהבים".
אז שוב, למה?
"מהרגע שחזרנו הרעיון לא יצא מהסיסטם. הבנו שרוב הדברים שמקשים עלינו הם בתוך הראש שלנו. כלכלית למשל, לא משנה מה את עושה, תאילנד יותר פשוטה. זה כמובן לא נכון לכל סוגי העבודות, יש אנשים שנמצאים במירוץ אחרי הקידום והקריירה אבל אני מאמינה שיש מירוצים יותר חשובים בחיים. לי באופן אישי יש מזל, אני ממשיכה לדגמן לכל המותגים שאני מחויבת להם, אני משחקת, אני חוזרת במאי לצלם עוד פרוייקט בארץ ואני שולחת מפה אודישנים ללוס אנג׳לס. מבחינת העבודה שלי באמת כמעט כלום לא צריך להשתנות".
ואצל בן זוגך?
"אצל אור זה כמו כל האנשים שעובדים בעבודות יותר שגרתיות. הוא היה מנהל פיתוח עסקי ודווקא מהמקום הזה הוא בחר להסתכל על דברים קצת אחרת. לא להיות במירוץ לעבר הקידום אלא באמת לחיות את העכשיו, להיות ביחד, לראות עולם. בארץ שנינו תמיד הגענו לסוף היום בתחושה של 'וואו, הכל עמוס, אינטנסיבי'".
ראש פינה היא אופציה נחמדה.
"אבל היא לא הייתה משנה את התמונה. אם הייתי עוברת לצפון הייתי מוצאת את עצמי כל יום בתל אביב. לא חיפשתי לברוח אבל יש כל כך הרבה מקומות לראות בעולם, כל כך הרבה אנשים לפגוש, כל כך הרבה סוגי חיים".
"כמעט תמיד יש לך גקו מעל המיטה"
היא חיה בתאילנד קצת יותר מחודשיים אבל כבר נשמעת כמו תרמילאית ותיקה שעקרונות הסלואו-ליבינג הוטמעו בה. זה ניכר בקולה, בחזרתה על מילים כמו 'מירוץ', במהירות שבה אימצה קלישאות שרובנו ודאי היינו שמחים גם לאמץ. "המשמעות של קצב החיים האיטי פה לא מתמצה בזה שלא עומדים בפקקים, אלא גם בהבנה שאנחנו לא צריכים כל כך הרבה דברים", היא אומרת ומיד מפרטת. "את רוב הציוד למשל השארנו בארץ, כל אחד טס עם מזוודה אחת. נראה לי שהאינסטגרם יפה גם בלי כמויות אדירות של דברים. היום זה נראה לי מצחיק ששילמתי שעל עוד חדר שיהיה לי רק לבגדים כמו שאני משלמת כאן שכר דירה לחודש. נכון, חלק מהעבודה שלי זה להתלבש, אז כשאני מגיעה לארץ לאירועים אני לובשת את מיטב המעצבים ופה זה לא נחוץ לי".
כמה זמן את חושבת שתישארו שם?
"הגענו בלי דד ליין. אני טסה מפה לאירופה, ללוס אנג׳לס, לארץ, ומחר יכול להיות שנחליט שהבסיס שלנו הוא בכלל במקום אחר. ברגע שאת יוצאת מהלופ של הרכוש והנוחות את מבינה שבכל מקום את יכולה למצוא את הקפה השכונתי שלך ואת האנשים שאת הכי אוהבת. זה לא שירדתי מהארץ, זו פשוט גמישות אחרת של לחיות איפה שכרגע עושה לי טוב. אחרי הבחירות קיבלתי מלא תגובות של ׳עזבת בזמן׳. לא עזבתי שום דבר, ישראל זו המדינה שלי, כשהשיח נהיה אלים וכשמחניק כלכלית אני מרגישה את אותן השפעות, הפרנסה והחיים שלי פה, אני אוהבת את מה שאני עושה ולא מחפשת שינוי קריירה, זה שאני כרגע בקופנגן ואולי אשאר יותר לא משנה את הדבר הזה".
אם הזכרת שוב את הקריירה, את מרגישה שאת כבר משלמת מחיר על המעבר?
"ברור שיש דברים שאני מפסידה, אבל זה נכון גם לגבי לוס אנג׳לס כשאני בארץ. זו דרך להשתגע אם את נמצאת במחשבה הזו. הרבה יותר בריא להשלים עם זה שדברים קורים כמו שהם צריכים לקרות, כל עוד את עובדת בזה ויודעת בערך איך את רוצה שהחיים שלך ייראו. בסוף אני במרחק 12 שעות טיסה. אני יכולה להיות בארץ מחר בבוקר אם אני צריכה, ואם זה לא מספיק מהר אז כנראה שזה לא היה צריך לקרות".
מאיפה הגישה השפויה הזו במקצוע שמערער את הנפש והביטחון?
"את הגישה הזו ואת השקט הזה צריך למצוא גם במרכז תל אביב. אני במקצוע 11 שנים, מגיל 19, ואין שום סיכוי לעשות את זה לאורך זמן אם את לא בגישה בריאה. בטח לא במקביל למשפחה, לחברויות, לאושר. כשהייתי ילדה בת עשרים הייתי ניגשת לאודישן נוירוטית ולחוצה בטירוף כי עוד לא הבנתי שאני הולכת לעשות אלפי אודישנים כאלה ולשמוע על תשעים אחוז מהם 'לא'. היום יש אודישנים ספורים שאני יכולה להתאבל עליהם, וגם אז אני מתאבלת לפרק זמן סביר וממשיכה הלאה. את יכולה לקבל ׳לא׳ על עשרים אודישנים ואז לקבל תפקיד אחד שיהיה משמעותי יותר מכולם".
מה התפקיד המשמעותי שקיבלת שהיה שווה עשרים סירובים?
"פאודה", היא חורצת. בנבנישתי השתתפה בעונה הראשונה של הסדרה בה גילמה את בת זוגו של בועז (תומר קאפון) שנהרגה בפיגוע. "עשיתי אודישן אחד מול ליאור רז והיה חיבור מדהים, החדר היה מוצף רגשות, שנינו סיימנו את האודישן בדמעות והיה לי ברור שקרה שם משהו שצריך לקרות. בעקבות הסדרה התחילו להגיע אלי אודישנים מאל איי, כי הסדרה שודרה בנטפליקס".
כיוונת לשם, לאל איי?
"זה משהו שאף פעם לא דיבר אלי כי זה היה נראה לי מקום של אנשים שלא בריאים בנפשם, לא היתה לי משיכה לדבר הזה. ופתאום זה קורה ואני מבינה שאני יכולה להביא לשם את הנפש הבריאה ולשרוד".
איך כל הדבר הזה יקרה עכשיו מתאילנד, כשאת מראה לנופשיים את הבונגלוס שלהם?
"הרבה מהיום שלי זה להתעסק בעבודה שלי. לשלוח אודישנים, לעשות כושר וגם להעלות לאינסטגרם, למרות שבשבועיים הראשונים שלנו פה לא רציתי לצלם כלום, רציתי קודם לחוות לפני שאני מעבירה את זה דרך פילטרים".
יש שוק תרבות?
"ביום הראשון שלנו כאן כשעוד היינו שוקיסטים ועירוניים, התיישבנו לאכול ארוחת בוקר ראינו נחש ואכלנו סרט, חצי שעה הסתכלנו עליו וקראנו בגוגל עד שהצלחנו לשכנע את עצמנו שהכל בסדר. כמות הלטאות שחיות איתנו במרחב זה כבר מאוד נורמלי. כמעט תמיד יש לך גקו מעל המיטה".
חוץ מלטאות, יש לך חברות שם?
"לא ממש, יש כל הזמן אנשים שאני פוגשת, קשרים זמניים. מצד שני, מהרגע שהגענו ובכל רגע נתון היו אצלנו חברים מהארץ, שזה ממש נחמד כי יש זמן איכות וקרבה שאי אפשר להגיע אליה בחיים רגילים. אני מאוד מתגעגעת לחברות מהארץ אז אני מדברת איתן בטלפון. זה מצחיק כי אחד הדברים שאני הכי גרועה בהם זה לדבר בטלפון. אבל אור ואני הבנו שזה משהו שאנחנו צריכים לעשות. חוץ מזה בקרוב אגיע לארץ לעבודה ולחתונות שיש לי, אז אני מסתדרת".
מניחה שבינתיים את מתנחמת במסאז׳ים ושייקים.
"מסאז׳ים ספורים. המסאז׳ התאילנדי הוא מאוד אגרסיבי אז אנשים עם פציעות צריכים לדעת למי ללכת, ולא לתת לכל אחד לטלטל אותך. יש לי פריצת דיסק מהבית, והגעתי למצב שהלכתי פה לבית חולים לקבל זריקה. גם עם הפינוקים צריך לדעת למי ללכת".
"הפיד שלי נקי מאלימות אבל גם אני מדי פעם שומעת שאני לא בדיוק אישה"
חוץ מחרק אקזוטי או לטאה פה ושם, החיים על האי בסך הכל רגועים. רגעים מדי. כדי לאזן את זה, המגיבים ברשת סידרו לה בארץ סערה מקומית. זה קרה לפני כחודש כשבנבנישתי שיתפה סצנת נשיקה מתוך הסדרה בה היא משחקת, "בת אל הבתולה" (ב'-ד' 20:00 ב-HOT בידור וב NEXT TV). הסיבה לזעזוע: לא מדובר בנשיקה עם בחור, אלא סצנה חצי אינטמית בין דמותה, נטלי, לדמות שמגלמת דנה סמו, אהובה. זמן קצר לאחר מכן האינסטגרם שלה התמלא בתגובות הרגילות. "קיבלתי הודעות מאמהות מוטרדות שכתבו שצופים בי ילדים, ושאני מדרדרת אותם לחיים מעוותים. קיבלתי את אותן תגובות גם מילדים בני 12, שכתבו שהם מאוד אוהבים אותי אבל חבל שהעליתי משהו שאלוהים לא מרשה, שזו לא דרך הטבע".
כעסת?
"אני לא שופטת את הילדים כי אלה תגובות משוכפלות, דברים שהם שמעו בבית. אם ילד גדל בבית שבו אמרו לו כל הזמן שיכה בו ברק כי אלוהים יעניש אותו אם הוא יחליט שהוא הומוסקסואל, אני לא אהיה זו שארחיק אותו מהבית שלו בזה שאסביר לו שלהורים שלו יש מעט מאוד אהבה לשונים מהם. זו אחריות שאני לא יכולה לקחת. זה מאוד איכזב אותי, ביאס אותי לראות שזה השיח. מצד שני שמחתי שזה נתן לי הזדמנות להעלות את מה שיש לי להגיד בנושא".
צפית את התגובות האלה?
"לא חשבתי שהקטע הלסבי הוא עניין. בראש התל אביבי שלי, להרבה מהאנשים שמקיפים אותי יש העדפה מינית אחרת אז לא חשבתי שזה רלוונטי או מעניין, כנראה שזו מחשבה תמימה. זה קיים בטלוויזיה ובסרטים, אנשים מפורסמים כבר יצאו מהארון, גם אנשים בצבא וגם שחקני כדורגל, אז די, זה פאסה לעשות מזה כזה רעש. אני מבינה שיש את האלמנט הדתי, זה אס, קלף זהב, אבל אני לא מאמינה ששום דבר, בטח לא בתורה, אומר שאנחנו לא צריכים לקבל אחד את השני. אפשר לא לקבל את זה כאדם מאמין, אבל למה להתדרדר לשיח אלים כל כך? אנחנו מאוד לא אדיבים אחד לשני, כמעט בכל נושא. כל השיח שהיה לפני הבחירות, אחרי הבחירות, השיח שיש על נשים שמעלות כל סוג של תמונה, כמעט תמיד יש מה להגיד. באופן יחסי הפיד שלי נקי מתגובות אלימות, אבל גם אני מדי פעם שומעת שאני לא בדיוק אישה כי החזה שלי לא גדול או שהיה לי יפה אם הייתי מלאה יותר".
בנבנישתי רחוקה מלהיות הכוכבת הזו שיוצרת מהומות. גם אם תחטטו ביסודיות, לא תמצאו אמירות מביכות שלה, הסתבכויות תוססות או פרשיות צהובות, ובקיצור: ילדה טובה מירושלים, שגדלה ברעות, עברה לתל אביב וכיום, כאמור, נמצאת על קו קופנגן-עולם. עם אבא פרופסור לעבודה סוציאלית, אמא עובדת סוציאלית קלינית, אחות עובדת סוציאלית ושני אחים גדולים (האחד חוקר למדעי המוח והשני מנהל סטארט-אפ לשיפור חייהם של בעלי מוגבלויות), קל להבין איך רגליה נותרו נטועות בקרקע. בשנה שעברה, במקביל לצילום סרט בסין עם דין קיין (קלארק קנט, בשבילכן) וסרט קצר עם פיטר אנדרה ("הגשמתי פנטזיה של ילדות ניינטיז, ובמציאות הוא מהמם עוד יותר") היא גם סיימה תואר בפסיכולוגיה וכלכלה מהאוניברסיטה הפתוחה, ככה, שיהיה. "רציתי ללמוד, אני אדם סקרן".
ובעיקר דמות מאוד לא צהובה.
"ככה אני. אני עם בן הזוג שלי הרבה שנים, נשואה. מעולם לא הייתי בכותרות על דברים שקשורים ברומן ובפרידות וזה כבר מנטרל חצי מהדברים שהופכים אותך לדמות מדוברת".
איפה בכל זאת את מתפרקת? איפה הקריזות, הטירלול?
"גם אני עצבנית לפעמים, גם אני יכולה להיות סופר רגשנית ולבכות, למזלי יש לי מספיק אנשים שאני יכולה לשתף אותם במה אני מרגישה ולהתייעץ איתם. אז כן, סביר להניח שהמראיין לא יחפש אותי באמצע אירוע. אני לא בן אדם עם תנודות נפשיות משוגעות".
אין איזה משבר גיל ה-30?
"אני לא מתכננת משבר אבל מתכננת מסיבת יומולדת כמו בשנה שעברה. עשיתי אירוע תרומה סגור לחברים עם כרטיסים שמכרתי. כל ההכנסות הלכו לארגון ׳אור שלום׳, אחד מהארגונים הגדולים בארץ לטיפול בילדי אומנה שבו אור ואני מתנדבים בה מאז החתונה".
טוב, חשוב שלא לבייש את הפירמה המשפחתית.
"ככה חונכתי. הרבה מאיך שאני מגדירה את עצמי ומה שחשוב לי - זה לעשות טוב".