כמעט בלתי אפשרי לזהות את אקי אבני (54) בין ההמון שיושב בבית הקפה שבו אנחנו נפגשים. זקן עבות מעטר את פניו של השחקן, שבכל סיטואציה אחרת יסובב את ראשי כל היושבים באזור. "אנשים לא מזהים אותי, חברים טובים שלי לא יודעים שזה אני. זה לא רק הזקן, העליתי גם כמעט 10 ק"ג בשביל התפקיד הבא שלי כרב".
בתור שחקן כבר יותר מ-30 שנה, איך זה כשפתאום הקהל לא מתרגש לקראתך מפאת חוסר הזיהוי?
"וואו, קטע, לא קלטתי שבאמת אין את המבטים וההתלחשויות, אבל זה מרגש אותי אפילו יותר כי אני מסתכל על זה באספקט המקצועי. זה סימן שאני בתוך הדמות ושאני לא אני. לחודשיים-שלושה בכל פעם אני עוטה על עצמי דמות אחרת ומסתכל על החיים מנקודת המבט שלה, נגיד הדמות שלי הוא רב דתי, הוא לא היה מסתכל עלייך בעיניים. האם הוא היה בא לבית קפה תל אביבי לפגוש אותך? לא יודע".
הרב אולי לא היה בא לפגוש אותי, אבל שחר, עורך הדין המסוקס והאפלולי שאותו אבני מגלם בסרט החדש "בגידה" של דורון ערן, דווקא כן. בסרט, שפתח את חגיגות חזרת אולמות הקולנוע לחיינו, דמותו של אבני בסרט בונה פרסונה וירטואלית שמנהלת רומן עם אשתו (אן קונופני) בהתכתבויות בלבד. תרחיש שרק מחכה שחיים אתגר יקפוץ עליו ב"המתחזים". כשהוא מספר על הסרט עיניו נוצצות. "אני חושב שזו העבודה הכי טובה שלי עד היום. הדמות שלי, שחר הוא לא בוגד בה במובן הרגיל שאנחנו מכירים, בגידה פיזית. הוא מפתח איתה קשר, היא מספרת לו דברים שהיא לא מספרת לבעלה, אז מצד אחד היא בוגדת בבעלה ברגשי, מצד שני הוא בוגד באמון שלה, וזה מחרפן אותו. לעצור הוא לא רוצה, ולהמשיך הוא גם לא יודע אם הוא רוצה, ואז הם נכנסים לקלאש מטורף".
בסרט, הדמות שלך מאשרת לאשתו לנהל את הרומן "כל עוד זה וירטואלי". זה משהו שאתה היית מאשר?
"מה פתאום! אני שורף את הבית. זה פוגע לך במקום הכי אינטימי. למה התחתנו אם צריך את החיזור הדיגיטלי הזה? להתחתן זה להיות לב פועם, ואם יש חברות אמיתית, אז בואי נפתח את זה ונבין למה צריך את הבגידה הזאת. אם רוצים לפרק אז זה נורא קל, אבל אם לא, אז בואי נבין גם מה אני לא נותן לך שגרם לך לרצות לנהל רומן. התחתנו, לא בשביל לפרק, ויש לנו ילדים. אנחנו לא כאן כדי לחפש בית חדש".
אבני נשוי בשנית לניקול מילר (44) להם שתי בנות גרייס (6.5) ואמיליה (5.5). אם בנו הבכור ליאם (17) היא גרושתו, סנדי בר.
בעבר גם אתה פירקת וחיפשת בית חדש.
"לא בקלות, אבל יש שלב שאתה מבין שמה שהיה בינך לבינה נגמר, ומה שחשוב זה הנשמה של הילד שצריכה להיות שמחה. שום דבר לא חשוב חוץ מהילד, וצריך פרטנר. סנדי היא אדם מהמם, ואשתי היא אדם מהמם שיודע לקבל את כל המשוואה הזאת, של לקבל את הילד שלי באהבה ולקבל גם את גרושתי שגרה שני בתים ממני".
כמו סינדרלה
את מילר הוא הכיר לפני עשור דרך חבר משותף, ברגע אחד ספונטני. "כמו סינדרלה, העקב שלה נשבר, אז היא חתכה מאירוע שהיא הייתה בו. החבר המשותף הקפיץ אותה הביתה ולרגע עצר להגיד מזל טוב במסיבה שאני הייתי בה, ממש בחצות פגשתי אותה לשתי דקות, מאז היא אצלי בלב כבר עשר שנים".
רומנטי. אהבה ממבט ראשון?
"אצלי כן, חיזרתי אחריה שבוע והיא לא הסכימה לפגוש אותי. אבל אז היו טילים על תל אביב והיא אמרה לי שהיא עוברת לבית של ההורים שלה בהרצליה, ואמרתי לה שאני קרוב ושאבוא לשמור עליה".
ובכל זאת, להיכנס למערכת יחסים עם שחקן מבוקש, גרוש משחקנית ודוגמנית לא פחות מבוקשת, גרוש פלוס ילד פלוס תקשורת. זה לא פשוט.
"קודם כל, ניקול אישה אמיצה וחכמה, אבל היא גם לא גדלה בארץ, ככה שהיא בקושי הכירה אותי ואת הכתבות. אני באותו שלב כבר הייתי אחרי שש שנים של רווקות, וזה לא אני, אני איש משפחה. ידעתי ברגע שנפגשנו שהיא האישה שאני רוצה בחיי. היא התחנכה חינוך בריטי בבתי ספר פרטיים, המנטליות האירופית שלה מאוד שונה משלי וזה מאתגר ומשחרר כאחד".
איפה האתגר?
"בעיקר בחינוך של הבנות. ניקול מאזנת אותי, מקרקעת, אני די עפיפון, אמן, יכול להתנתק לתקופות. היא מאוד דורשת את הנוכחות שלי בבית. כשליאם היה בן יחיד היה לי מאוד קל, עם שלושה ילדים זה הרבה יותר מאתגר. בעיקר כשהבנות עדיין מאוד קטנות, ואני כבר לא", הוא מחייך.
איזה מין אבא אתה?
"הילדים שלי זו המשמעות של החיים שלי, האהבה בלב, בלעדיהם אני לא קיים. זה כל החיים שלי. ילדים עוזרים לך לגלות מי אתה באמת. כשהילדה שלך בוכה בשלוש בלילה ולא נוח לך לקום, כי חזרת מהצגה בדימונה באחת בלילה ואתה קם לצילומים בחמש בבוקר, אז האם אתה ממרפק את אשתך וממשיך לישון או שאתה קם אליהם ומודה על ההזדמנות? אני רוצה להאמין שאני קם. זו המשאלה שלי בחיים - כשיש לילדים שלי בעיה, הם יודעים שאבא שם. אבל אני מתאר לעצמי שכמו כולם אני עושה טעויות".
הסרט "בגידה" עתיר סצנות מין, אשתך ראתה אותו?
"ברור. ניקול מעורבת, זה לא שהיא מגיעה ומופתעת. אני גם משתף ומתייעץ איתה".
יש מצב שהיא תגיד "זה בוטה מדי, אל תעשה את זה"?
"אני לא חושב שנגיע למצב הזה כי אני לא אגיע לעשות את זה. לא עשיתי מעולם עירום גברי פרונטלי, ואין לי בעיה עם בולבול על המסך, אבל הבמאי יצטרך לתת לי הצדקה מאוד מאוד טובה למה זה הכרחי. מה שכן, בואי נזכור שכשהיא הכירה אותי היא ידעה מה אני עושה. ההצגה הראשונה שהיא ראתה הייתה 'חיזור גורלי' וכמעט הכל היה שם. אבל היא מבינה שזה שם, זה לא בבית".
ובכל זאת, מהדבר הזה התפתחו לא רק רומנים, אלא גם הטרדות מיניות. תנועת "מי טו" נולדה בעולם המשחק.
"לי יש חוק, אני תמיד מגדיר גבולות גזרה, אני מאמין בזה וברוך השם זה עובד לי. אני בטוח שלאן, השחקנית שלצדי, הייתה מאתגרת מאוד החשיפה בסרט ומגיע לה כל הכבוד, היא פרטנרית שכל שחקן יכול לחלום עליה. אני רוצה להסתכל על הדבר הטוב שמי טו עשה, נקבעה מחדש ההגדרה שהייתה מטושטשת וזה חשוב. אם הייתי רואה מקרה של הטרדה על סט שאני משחק בו, הייתי אומר".
קרה לך מקרה כזה?
"כן. אני אשאיר את זה אנונימי, אבל הגעתי לצלם סצנה אינטימית, והבמאי התנהג בחוסר רגישות משווע כלפי השחקנית. זה צרם לי נורא, ניגשתי אליו ואמרתי לו שאם הוא ימשיך לצרוח על הסט ולהתנהג אליה בצורה הזאת אני פשוט הולך".
מרשים, הסכמת לסכן את עצמך עבורה. זה לא מובן מאליו.
"זה צריך להיות מובן מאליו. יותר מזה, זה פשוט לא צריך לקרות. 'מי טו' עושה עבודה חשובה. מה שכן חשוב לי לציין זה קודם כל שהטרדות הן דו צדדיות, יש גם הטרדות כלפי גברים. שנית, הן מתרחשות בכל מקום, בכל תחום. אבל מכורח הפרסום, שומעים על זה יותר בעולם הקולנוע והטלוויזיה".
אתה הוטרדת?
"כן, אבל לא משהו בוטה מדי. אני נשוי אז מאוד קל לי לחתוך את זה מיד, אבל את יודעת איזה תמונות אני מקבל באינסטגרם? שאתה אומר, באמא שלכן נשים, מה נסגר איתכן? קצת כבוד עצמי. מה הן חושבות שאני אגיד? 'וואו איזו מהממת את, בואי עכשיו הנה הכתובת?'. אני ישר מוחק, שלא יהיה בטעות איזה לייק או אימוג'י, לפעמים גם חוסם. מה שכן, אני בוחר להסתכל על זה כעל אהבה - מה בסך הכל הן אומרות בדרכן הפרובוקטיבית? שהן ערות למה שאני עושה, שהן מעריכות, שבא להן עליי, שאני בן 54 ואני עוד סקסי ורלוונטי".
החלוץ
קרוב ל-40 שנה שאבני מככב על המסך ועל במות התיאטרון. את הקריירה התחיל כבר בגיל 12, בבימת הנוער ברחובות, משם לצוותי בידור באילת. הפריצה אל לב הקהל הייתה בתכנית הנוער "תוסס". "עם כל הצניעות, הייתי סוג של חלוץ בכל דבר שעשיתי, מתכנית הרדיו עם דידי הררי לפני שלושים שנה, לתכנית נוער ראשונה, להנחיית שעשועונים ביום הראשון של ערוץ 2, לסדרה 'טירונות' שהייתה אחת הסדרות הישראליות הראשונות מסוגה. אפילו ההנחיה של 'קחי אותי שרון', שהיה סוג של הריאליטי הראשון בארץ". הוא המשיך לקריירה ענפה של מחזות זמר, תיאטרון, טלוויזיה וקולנוע, אבל אז עצר הכל לטובת החלום האמריקאי.
מתברר שיש אפילו כמה פרויקטים שעד היום לא ידענו שאבני השאיר מאחור. "אני הייתיי בפיילוט של 'ארץ נהדרת', יחד עם אורנה בנאי, טל פרידמן, אלי ומריאנו ודב נבון, ועד שהגיעה תשובה שהפיילוט התקבל ומתחילים לצלם כבר הייתי באל איי".
התבאסת?
"לא. זה המסלול שלהם וזה שלי, גם על הנחיית 'הישרדות' ויתרתי בדיוק באותו הזמן. כבר התקבלתי, באתי לחתום חוזה וברגע האחרון שינו משהו שלא היה לרוחי והרגשתי שאני מעדיף את החוויה והאתגר. אני חושב שאם לא הייתי נוסע לעשר שנים בלוס אנג'לס, הייתי היום שחקן שבע שבא ומחתים כרטיס בעבודה, כמו הרבה חברים שלי, שנמצאים 40 שנה במקצוע. לי יש חור של 10 שנים שלא הייתי פה. החור הזה הוא מתנה גדולה מאלוהים, כי אני מסתער על העולם, יש לי רעב מטורף".
איך השפיע חוסר ההצלחה שם?
"בשנה האחרונה צילמתי שלושה סרטים, שתי סדרות, אחר כך מצלם ומביים עוד פרויקט, ובסוף תמיד מחזירים אותי אחורה למה שנתפס בעיני אחרים כחוסר הצלחה. ההוא ששיחק גופה וחזר עם הזנב בין הרגליים, זה סופר פייק, קודם כל מעולם לא שיחקתי גופה ואין לי כוח להיות באנרגיה הזאת. אני לא שם".
היום אתה מרגיש מוערך בארץ?
"וואו. זו שאלה". הוא לוקח פאוזה ארוכה וממשיך: "בדיפולט שלי אני יכול להגיד 'לא'. אם אני עולה לאספקט הרוחני יותר, אז אני מבין שמהקהל אני מרגיש מוערך, והקהל מגיב לזה שאנשי תעשייה כן בוחרים אותי לפרויקטים. אבל כן, קורה לי מלא פעמים שאני יושב בערב בבית, מתחילה סדרה חדשה ואני מסתכל ואומר 'מה, איך לא לקחו אותי, זה אני, אני הייתי עושה מזה תפקיד מעולה', יותר כנות מזה אני לא יכול. הרבה פעמים אני יורד מהבמה וחושב 'איזה גרוע הייתי, איך חירבנתי את ההצגה. ואז אתה אומר לעצמך 'לא, כישרון הוא כמוך, יש לו ימים טובים וימים פחות טובים'. הכישרון עושה הכי טוב שהוא יכול ממה שאתה נותן לו".
בתור חלוץ הריאליטי, חשבת לחזור לשם? כמנחה, כמשתתף? בטוח קיבלת הצעות.
"אין תכנית ריאליטי שלא פנתה אליי. אבל אני לא יכול, אני אמות, אחרי שעה אני אתחנן שישחררו אותי. ותאמיני לי שאני מנסה, אני עושה דימיון מודרך, אני אוהב את התוכניות האלה, אני רואה עם הבן שלי 'גולסטאר' ומדמיין שאני שם עם החבר'ה ולא, לא יכול".
גם לא עכשיו, אחרי שנת קורונה?
ברור שיש גם מציאות. יוצא לי לפעמים לשחק עם חבר'ה צעירים שהם לא שחקנים, ואני אומר 'רגע, אני פרופסור, אני 30 שנה במקצוע, אני אפילו לא יודע איך לדבר איתם'. ואז אתה מבין שזו המציאות, או שאתה קופץ על העגלה או שאתה בחוץ".
ואז נשאלת השאלה האם אתה עדיין רלוונטי?
"לגמרי. זו שאלת השאלות. יש לי סצנות עם קים אור אזולאי, שהיא ילדה מוכשרת וחרוצה, ופתאום יש לנו סצנה שבה היא מסבירה לי שאני המיושן, הבומר שתקוע באייטיז. זה יכול לגרום לי לאכול סרט ולחשוש".
יש פחד מלהיות פתטי?
"בטח, כי אתה לא יודע שאתה פתטי. וואנס אתה פתטי אתה פתטי לנצח, אין קאמבק פתטיות. גם עירום זה עניין, אפילו הרבי עכשיו שאני משחק, הוא מתפשט. די, חבר'ה, אני בן 54", הוא צוחק.
אם מדברים על המילה הטעונה הזאת, השתתפת בפרויקט שכינו אותו "פתטי" ביותר מהזדמנות אחת. טרילוגיית הקליפים של ניקול ראידמן.
"ניקול ראידמן היא אחד האנשים שהכי נהניתי לעבוד איתם אי פעם. היא מהממת ויסודית, היה לנו כיף ואני מאוד גאה במה שיצרנו ביחד. אף פעם לא היה לי בתור במאי תקציב כזה, הפקה כזאת גדולה, הייתי צריך להתאים את עצמי, פחדתי שזה גדול עליי. וניקול עודדה אותי וגרמה לי להבין שהכל בסדר".
לא מפחיד להשתתף בקליפ של ניקול ראידמן הזמרת?
"אני לא מבקר מוזיקה. עצם זה שעשיתי את זה, אומר שאני חושב שהמוזיקה סבבה. היא לא המוזיקה הכי מדהימה ששמעתי אי פעם אבל היא בהחלט לגיטימית".
והשמועות מסביב על רומן, אפרופו בגידה?
"זה לא היה נעים. אתה חוזר הביתה, שולחים לאשתך הודעה 'עכשיו אקי פה עם ניקול' ואני יושב לידה בסלון. אז בסדר. זה חלק מהמקצוע. חלק לא נעים, חלק מטופש. אבל יש משהו שלא אמרו עליי?".
אז אתה מכיר את השמועות שרצות עליך?
"נו מה? כמו כולם, גם אני רואה ויכול לקרוא. כשהתחלתי לצאת עם אשתי, היו תמונות פפראצי שלנו, וישר היא קיבלה הודעות ממישהו שהיא לא מכירה, 'תדעי לך שאקי הוא הומו והוא בארון ויש לו חבר, ואני יודעת מי חבר שלו ושלא תעשי את הטעות של החיים שלך ותתחתני איתו'. ראיתי את ההלם על פניה ואמרתי לה 'זה מסע חיים ביחד, וזו רק ההתחלה, יהיו עוד הרבה יותר גרועים מזה ויהיו גם הרבה יותר טובים. לי אין שליטה על זה. המקסימום שאני יכול לעשות זה להיות בעלך ולהיות הבעל הכי טוב שאני יכול'. אין לי אחריות על מה אנשים אומרים ועושים. לי יש שליטה רק על איך אני מגיב".
ותגיד, איך שומרים על רלוונטיות מבחינה חיצונית?
"זה להיות לאקי. אני אקי לאקי. זה מהטבע, זכיתי. כולם באים בודקים אם השיער זה צבע אם זו השתלה, טפו טפו טפו, איפה יש פה עץ לדפוק עליו? חוץ מזה אני כן שומר, אוכל נכון ומתאמן, ישן כמו שצריך. ככל שאני מתבגר זה מעסיק אותי יותר, מאוד קל להתייפייף ולהגיד שזה לא. אבל זה חלק מכרטיס הביקור שלי, זה משהו שאני עובד איתו".
זה לנשמה
בניגוד ללא מעט אמנים ששנת הקורונה מילאה אותם בחרדה, אבני אימץ את ההזדמנות בשתי ידיים. "הרגשתי שזה הזמן לבחון מאיזה חומר אני עשוי. שחקנים בהפגנות הסתובבו עם שלטים של 'אני לא אשרוד', ובואו, יש כאן אוכלוסייה שלמה ששרדה את השואה. אנחנו נשרוד, המציאות זורקת לך בעיטה לפרצוף, תתמודד איתה". הוא החל להעביר שיעורי משחק בלייב באינסטגרם יחד עם מורים אחרים מהארץ ומהעולם. מאז הקורונה התרחקה, אבל הוא רק מתקרב לתחביב החדש. "זה לנשמה, אני לא מורה למשחק, יש לי פשוט חבר'ה צעירים שאני מרביץ בהם את התורה". עוד בשביל הנשמה, הוא גם שחקן פעיל בנבחרת האמנים בכדורגל שרק השבוע שיחק לצד כוכב הכדורגל האיטלקי פרנצ'סקו טוטי. "זה שיא בקריירה שלי, מי היה מאמין שאני אשחק עם טוטי, ערן זהבי ואלי דסה, זה חלום".
אבני נשאר פעיל בכל החזיתות, גם ברשתות החברתיות. במבצע 'שומר חומות' הוא הביע את דעתו הנחרצת נגד הפוסט של הקולגה הבינלאומית, נטלי פורטמן. השניים שיחקו יחד בסרט "אזור חופשי" ב-2005. "תראי, אני פטריוט. ציוני, אוהב את ישראל. יש קשיים, זה לא קל, יש הרבה דברים טובים וכן, יש פחות טובים. צריך לראות איך משנים, לא איך נותנים פטיש בראש. אבל כשבא אמן ישראלי שזוכה לכל כך הרבה הערכה ממדינת ישראל וכל פעם שיש הזדמנות, מעדיף להתנגח במדינה ובמוסדותיה, זה כבר בלתי נתפס. את לא אוהבת? הכל בסדר, את לא חייבת. אבל אל תפריעי, בטח לא עכשיו. אל תהיי סנגור, אבל בטח שאל תהיי קטגור. כבר כשהוציאו את חוק הלאום, היא הייתה הראשונה לקפוץ ואמרה 'זה גזעני, זה אנטישמי'. הסתכלתי ואמרתי - 'אוקיי, אני מכיר את נטלי המון שנים, היא בן אדם מאוד פיקח, מאוד אמיץ. אני לא חושב שזה במקום, אבל בסדר, אני מכבד'. ואז היא נבחרה לקבל את פרס "בראשית", מיליון דולר - והיא סירבה. אמרה שהיא לא יכולה לעודד את ביבי. הפרס לא של ביבי, הוא של מדינת ישראל, היא הייתה יוצאת גדולה אם היא הייתה מקבלת ואז מסבירה איפה האדם יכול לשנות, אבל לא לקבל ובעצם להגיד 'אני לא חברה שלכם, אני לא אוהבת אתכם'? זה מאוד כאב לי. עכשיו כשפרצו המהומות והיא הראשונה שקפצה והשתמשה בשייח ג'ראח עוד פעם להתנגח בנו, בתוך מצב כל כך רגיש ועדין. אחותי, לאן את הולכת? זה הרתיח אותי ועשיתי מה שעשיתי. היה לי ברור שברגע שאני יוצא בפוסט הזה אנחנו לא חברים יותר. ואני לא מצטער לרגע".
אז מה דעתך לגבי גל גדות?
"כמו שאמרתי על נטלי, את לא חייבת להיות סנגור, רק אל תהיי קטגור, אז אותו הדבר אצל גל, היא לא חייבת להיות סנגור. חשוב לזכור שגל גדות לא עובדת עבור ממשלת ישראל, לא בשם המדינה, היא לא נציג והיא לא דגל, היא אמן מאוד מצליח בהוליווד וכן, היא גם ישראלית. אנשים לא מבינים את המערך שעומד מאחורי האישה הזאת, את האולפנים, את הכסף, היא לא לבד, יש מאחוריה מערך שלם של אנשים שמקבלים החלטות לפלטפורמה הציבורית של גל גדות. זה לא גל, ירון בעלה והילדים, היא לא יכולה לעשות מה שהיא רוצה.
אני מבין את האנשים, גם אני בתור פטריוט, הייתי רוצה שהיא תכתוב משהו, אבל הלחץ הציבורי והכעס לא היו הוגנים. והנה אחרי חמישה ימים היא הוציאה משהו לא משהו, ואז הביקורת הייתה עוד יותר גרועה. אחרי זה שואלים למה אמנים לא מתבטאים פוליטית. אני אוהב את גל, והיא מייצגת אותנו בכבוד ואני בטוח שכואב לה לא פחות מלנו, אבל צריך להסתכל עליה לא בעיניים של גל מראש העין".
והחלום שאקי מרחובות יהפוך לאקי אבני השחקן הבינלאומי, עדיין קיים?
"בטח. לא ויתרתי, והיום זה גם הרבה יותר פשוט, לא צריך לארוז מזוודה ולצאת הצהרות. שולחים אודישן מפה ובגג טסים לכמה חודשים לצילומים".
אני מבינה שהמזוודה ארוזה.
"הדרכון הפורטוגלי מוכן, וברגע שהשמיים ייפתחו סופית, גם המזוודה תהיה".
צילום: אלכס ליפקין | סטיילינג: זוהר מאירי | איפור ושיער: נתנאלה אטיאס | הפקה: רותם פנחס