המפגש הראשון עם החוקרת סאגה נורן ממשטרת מחוז מאלמה לא פשוט. הוא לא היה פשוט לנו, שחזינו בה בפתיחת עונתה הראשונה של "הגשר" השבדית-דנית משלחת מעליה בפנים קפואות ועיני קרח אישה שמבקשת לעבור בגשר החסום בשל היותו זירת פשע, כי בעלה צריך – חייב! – להגיע לבית חולים להשתלת לב שממתין לו שם; והוא לא פשוט לכל אחת מהדמויות שפוגשת בה בסדרה מאותו רגע והלאה, מצפה להתנהגות חברתית נורמלית ולתקשורת אנושית נורמטיבית. הכל עניין של ציפיות, כמובן. קודים חברתיים שאנחנו סופגים מרגע שאנחנו לומדים לדבר ולהקשיב ולהתנהל בעולם. ובכן, הקשר בין תקשורת אנושית נורמטיבית או ציפיות ובין סאגה הוא, איך לומר, פחות קיים.
כי כמו רוב הדמויות הטלוויזיוניות והקולנועיות של התקופה, גם סאגה ממוקמת על הספקטרום האוטיסטי עם איזשהו סוג של אספרגר. אבל בעוד שיחסינו אל רובן, ובייחוד אל מגוון הבלשיות האנטי סוציאליות שחורכות את המסך, נע בין "את מעייפת, אחותי" ל"תמותי כבר", סאגה נורן זוהרת במופלאותה. ואם בהתחלה היה זה רק משעשע ומעניין להתבונן בהיתקלויות שלה בסיטואציות חברתיות בסיסיות, הרי שכעת, בעונה השלישית, נדמה שלא נשארה נפש אחת בקהל הצופים, בלי הבדל גזע, גיל או העדפה מינית, שלא מאוהבת בה עד מעל הראש. ואם כן קיימת, אז לכי מכאן, איננו מעוניינים לבוא איתך במגע.
אז למה מדובר בדמות הכי טובה בטלוויזיה?
היא גורמת לנו להבין שדברים הם מה שהם. אנשים נוטים להסתבך ולהתבלבל ולבלבל בין מילים למעשים. לחפש משמעויות נסתרות, לתרץ בשביל אחרים, לשמוע רק את מה שהם רוצים לשמוע, לראות רק את מה שהם רוצים לראות. "הוא רוצה אבל הוא ממש מתוסבך", "היא אוהבת אותי אבל מפחדת להיפגע", "אני יודע שהדברים שאמרתי פגעו בערביי ישראל. לא היה לי שום כוונה שכך יהיה, אני מצטער על כך, המעשים שלי כראש ממשלה, כולל ההשקעות האדירות במגזרי המיעוטים, מוכיחים את ההפך הגמור". וכך הלאה. אצל סאגה חוק הוא חוק, עובדה היא עובדה, זיון זה זיון, עכשיו זה עכשיו.
היא אומרת את האמת. כמו הילד שצעק המלך עירום, כמו שוטה הכפר שיכול להגיד מה שבא לו לכולם, כמו העיוור שרואה יותר טוב מכל אחד אחר. הקונספט הנצחי תמיד עבד ותמיד יעבוד, ואצל סאגה זה עובד כל כך טוב בגלל התמימות שלה. כשגרושתו של האנס פטרסון, הבוס החטוף של מנהל מחלקת החקירות, שואלת את סאגה איך אשתו החדשה ובמה הוא שונה איתה, סאגה עונה – "היא יותר צעירה ממך, ולפעמים הוא מאחר בבקרים, זה לא קרה כשהוא היה נשוי לך". כי כשאנשים שואלים אותך משהו הם רוצים לדעת את האמת, לא? מה, לא?
היא שואלת. ועוד איך. את כל מה שהיא רוצה לדעת. שזאת בערך פסגת השאיפות של כל בני האדם והנשים בפרט. ואין לה הרבה ברירות, כי היא לא יכולה לקבל את המידע בדרכים אחרות – היא לא מבינה אימפליקטורות, היא לא מבינה אירוניה, או סרקזם, או רמזים, או סאבטקסט, אז היא פשוט שואלת. "למה אמרת את זה?", "למה לא אמרת את זה?", "אתה רוצה לעשות סקס?".
היא עושה סקס בלי לעשות מזה עניין. כבר מהפרק הראשון סאגה נפנפה במיניות המתפרצת שלה בכלל בלי להתכוון, החליפה חולצות ופרטנרים מול כולם. ומאז, כבר שלוש עונות, אין דבר מענג יותר מלראות את סאגה יוצאת למצוא לה גבר ללילה כשהיא מצוידת בשום דבר לבד מישירות ושיער בלונדיני. מכה בתדהמה כל בחור שנקרה בסביבה ומצפה למשחק החיזור הסטנדרטי והעמדות הפנים המתבקשות. קחו לדוגמה את הדיאלוג המושלם שלה עם שותפה החדש לחקירה הנריק כשהוא דופק לה על הדלת באחד הלילות:
"אם אתה רוצה סקס אתה מוזמן להיכנס, אחרת אני מעדיפה להיות לבד".
"מה דעתך לצפות בסרט או משהו?".
"פורנו?".
"לא, סרט רגיל".
"לא. סקס או לבד".
היא יפה. אין מה לעשות, זה תמיד עוזר בענייני הלב (וזה שהיא גם החוקרת הכי טובה ומבריקה בתחנה זה ברור מאליו, כן?).
היא פגיעה. בעונה הנוכחית אנחנו זוכים לראות סוף סוף גם את הצד הפגיע של סאגה, שעלה סביב חטיפתו של הבוס האהוב שלה האנס וסביב הסיפור המשפחתי הסבוך ומות אביה. השבריריות שלה באה לידי ביטוי במגוון הבעות והתנהגויות לא מוכרות שהגרון נחמץ בגללן – היא מתפרצת במטבח ושוברת כוסות, היא נרתעת מאמא שלה כמו חתול מבוהל, היא פוערת את עיניה באימה מול האנס התלוי, היא בולעת רוק בפליאה כשאומרים לה שעדים מתלוננים שהיא לא נעימה, היא מזיזה את עיניה בעצבנות כשמנסים לדבר איתה על רגשות, ומכווצת את גבותיה בריכוז תהומי. אנחנו אפילו שומעים אותה אומרת שהיא מודעת למגבלות שלה ולא יודעת עד כמה קואוצ'ינג ברגישות יועיל לה (הצעה שמעלה הבוסית החדשה שלה, כי עבורה "מגבלה היא מילה נרדפת להזדמנות"). והקיפודיות החדשה הזאת, קוצניות שמרמזת על הילדה האבודה שבתוכה, היא משהו שאי אפשר לעמוד בפניו. ואין גם שום סיבה.
כל פרקי העונה השלישית של "הגשר" זמינים לצפייה חינם ב-HOT VOD.