"פורנהאב" הוא אתר סרטוני הפורנו הגדול ביותר בעולם. בין האתרים בכלל, לאו דווקא אלה שאנשים מאוננים כשהם מבקרים בהם, הוא מדורג בין ה-30 הכי פופולריים. אני יודע, מפתיע שהוא לא בעשירייה הראשונה.
בפורנהאב יש 104 מחלקות זימה, מארוטיקה רכה ועד דברים שאנשים ממש צופים בהם. מאז 2013 מפרסם האתר ניתוח שנתי של נתוני הביקורים בו – דברים כמו מי גולש, מתי ובמשך כמה זמן – ובכלל זה דירוג החיפושים והקטגוריות הפופולריים ביותר. מגזין "ניו יורק" הגדיר את זה לאחרונה כ"דו"ח קינסי של זמננו"; בעוד שחוקר המיניות אלפרד קינסי בחן מה אנשים עושים ביחד במיטה, נכתב בטור העורך, הדירוג השנתי של פורנהאב מאפשר לראות מה מחרמן אותנו כשאנחנו לבד עם עצמנו. זה לא פחות מהותי כיום, כשהרבה מאוד אנשים - ובעיקר אנשים צעירים - מבלים הרבה יותר זמן בפורנהאב מאשר בסקס הדדי.
בדצמבר פורסם דירוג החיפושים לשנת 2018. במקום הראשון בדירוג פורנהאב העדכני נמצאות לסביות. כולם אוהבים אותן: בחורות אוהבות לסביות, בחורים אוהבים לסביות, לסבית של פורנו הן קונצנזוס, ומאז 2015 הן מובילות בפער משמעותי. במקום שני נמצא "הנטאי" (פורנו מאויר בסגנון יפני), בשלישי MILF (ראשי תיבות של "אמא שהייתי רוצה לזיין"). ובמקום הרביעי: "אמא חורגת" - אוקיי, זה מעט מוזר, לא?
טוב, לא כמו המקום השישי. מיד אחרי "יפני" בערכי החיפוש הפופולריים ביותר באתר הפורנו הפופולרי ביותר בעולם: Mom. אמא. מה לעזאזל?
רק נכנסתם, אז שתדעו שזה הולך ונעשה משונה יותר ככל שמעמיקים במורד מאורת הארנבים המזדווגים הזאת: בשנתיים הקודמות דורג במקום החמישי, היכן שעכשיו ממוקם "יפני", הערך "אחות חורגת". היא דורגה בין 15 הקטגוריות המובילות גם בשנים 2014 ו-2015 ואז נעלמה לחלוטין מהדירוג ב-2018; יש סיבות לחשוב שזה רק כי אפילו לפורנהאב כבר נהיה לא נעים, ועוד נחזור לזה.
כתבתי כבר "מה לעזאזל"? כי אני מרגיש שלא הדגשתי מספיק את ההיבט הזה. מה לעזאזל. מה לעזאזל? למה אנשים צופים בפורנו של גילוי עריות? מי האנשים האלה? אנחנו מדברים כאן על פורנהאב, לא על איזה אתר של סוטים - ושלושה או ארבעה מהחיפושים הכי פופולריים הם על מין בתוך משפחה?
1. כמה
לפי מספר מקורות, בעשור האחרון חלה עלייה של מאות אחוזים בצפייה בפורנו גילוי עריות (Incest porn) ובעיקר בפורנו במשפחות חורגות, ז'אנר שזכה לכינוי Fauxcest (שילוב של Incest ו-Faux, מזויף), ושמתייחס גם לסרטונים מבוימים שבבירור אינם מציגים קרובי משפחה אמיתיים. מי שמוביל את הזינוק בצפייה בסוג הפורנו הזה הם הקהלים החדשים שהצטרפו לפורנו בכלל: צעירים – מיליניאלז ונראה שגם דור Z – ונשים. דור Z אני יכול להבין, כי אני אאמין לכל מה שתספרו לי עליו, אבל נשים? אתן לא אמורות להיות הנורמליות?
עד כמה זה נפוץ? אני מהמר שהרבה יותר ממה שאתם חושבים. בשנת 2010, אחד מתוך כ-100 חיפושי פורנו ברשת היה של פורנו גילוי עריות. בתחילת 2017 - לפי נתונים שאסף סת' סטיבנס-דווידוביץ', לשעבר מנתח מידע בגוגל - 16 מתוך 100 חיפושי פורנו של גברים ו-9 מתוך 100 של נשים היו בנושא גילוי עריות. תחקירן המידע ג'ון מילווארד דיווח לפני מספר שנים שהתפקיד "בת" (Daughter) הוא השישי הכי נפוץ בליהוק סרטי פורנו ו"אחות" (Sister) הוא העשירי. ב-2016, בכתבה במגזין Vice, סגן נשיא החברה האם של ענקית הפורנו בתשלום "GameLink" העריך שהז'אנר התחזק מאז 2010 בכ-1,000 אחוזים. לדבריו, נשים מהוות 27% מהקהל שמשוטט באתרי GameLink – אבל כ-40% כשמדובר בקטגוריית ה-Fauxcest. באותם אתרים, הז'אנר תופס גם כ-10% אחוזים מהרכישות של הבגירים הצעירים.
זוכרים שסרטון פורנו שותף בחשבון הטוויטר של הסנטור האמריקאי השמרן טד קרוז? אז הכותרת של הסרטון ההוא הייתה "אמא מזיינת צעירים בני 20". בסרטון אנחנו מגלים מה קורה כשהדמות שמשחקת כוכבת הפורנו קורי צ'ייס תופסת את הבת החורגת שלה עם החבר (לא תופתעו. פורנהאב, אגב, הזדרזו להפוך את הסרטון לחינמי לכל דורש).
מה קורה בארץ? לקחתי את הסיכון עבור הקורא וניגשתי למבט חטוף בפורנהאב. תקראו לי איתי אנגל. האתר לא מציע סטטיסטיקה מדויקת לגבי ישראל, אבל המערכת מזהה מיקום IP ובעמוד הראשי הוצעו לי הסרטונים המובילים בארץ הקודש. בעת הבדיקה האקראית הזאת, בין שמונה "סרטוני פורנו לוהטים ברגע זה בישראל" נמצאו שלושה כותרים עם המילה "אחות".
טענתי מחדש את העמוד. עכשיו הופיע שם בין היתר הסרטון "עזרתי לאמא החורגת הפנויה שלי להתכונן לפגישה (הגרסה המלאה)". זה לא יכול להיות רע מדי, בחור עוזר לאמא שלו, בואו נראה, לא, לא ככה, לא ככה בחור, מי חינך אותך, אה אני מבין.
כן, זה רע, זה רע מאוד.
2. למה
אין ספק שהתופעה עצמה, גילוי עריות, מגרדת את תחתית החבית של הגועל נפש. היא מגעילה אותנו באופן טבעי, מסוכנת פסיכולוגית ותורשתית וחברתית, ועושה לכתב הזה צמרמורות ובחילות כבר שבוע בזמן שהוא צריך לעבוד.
האיסור על גילוי עריות, ודאי בדרגת קרבה ראשונה, חוצה דתות ותרבויות והיה טאבו במשך רוב ההיסטוריה, בוודאי בתקופה הנאורה. הכתבה הזאת היא *לא* על גילוי עריות אלא על הצפייה בפורנו שמדמה אותו, כי אם הז'אנר נמצא בפרונט של אתרי הפורנו הכי גדולים – ובאחוזים הנ"ל – אז אולי לא מדובר בתופעה חריגה שדורשת פסיכיאטר, אלא בתופעה חברתית שקוראת לסוציולוג. ליתר ביטחון התקשרתי דבר ראשון לפסיכיאטר.
ד"ר צחי בן-ציון הוא מנהל המרפאה לתפקוד זוגי ומיני ופסיכיאטר מחוז דרום, מרכז רפואי "סורוקה" ושירותי בריאות כללית. הוא אומר שהזינוק בצריכת הז'אנר חדש לו, אבל הוא אינו מופתע, והוא גם לא נשמע מתרגש במיוחד. "אנשים זקוקים לגירויים יותר ויותר חזקים", אומר ד"ר בן-ציון. "אנחנו מותקפים בגירויים ועולם הפורנו מחפש דברים יותר ויותר יוצאי דופן, היות והלב נעשה גס מהגירויים הרגילים. פורנו משקף פנטזיה, ופנטזיה של גילוי עריות היא טאבו. זה דבר שקיים בכולנו, אנחנו מאוד נמשכים למה שקרוב אלינו – לאחיות, לאמהות, לעוזרת הבית, לדודה. יחסים בתוך המשפחה זה דבר מושך, זה אנשים שקרובים אלינו רגשית, והרבה פעמים יש קושי לשים גבול בין רגש של אהדה ובין הרגשה מינית. היום יש יותר ויותר טשטוש גבולות ומתירנות, תחושה של אחרינו המבול".
אני שואל את הפסיכיאטר אם זה פתולוגי או עלול להוביל להוביל לניסיונות מימוש. "זה נעשה פתולוגי רק כשזאת צורת הגירוי הרגילה או כשעושים את זה שעות רבות ביום", עונה ד"ר בן-ציון. "כל עוד זה ברמת התבלין, זאת לא בעיה. ברגע שמתחילים לאכול רק את התבלין - אז זאת בעיה".
עד כה הכל לפי החשד: זה כנראה לא מסוכן, רק מטריד. אז השאלה המרכזית הבאה היא למה דווקא עכשיו.
3. מתי
ד"ר בן-ציון אומר שהתופעה נשמעת לו כמו "תת ז'אנר של MILF. קודם זה בכלל אמהות שאני רוצה, קודם זה האמא של החבר, זה האמא של הבן החורג, ואז מזה יצא גם האח והאחות".
ההשערות הראשוניות שלי לגבי למה עכשיו היו כל דבר בין "דור ראשון שגדל עם זוג הורים עובדים" ל"מזימת ביון רוסית להחלשת החברה המערבית" (לגבי האחרון אני צוחק, אבל שמעתי תיאוריות קונספירציה הרבה יותר מופרכות על הרוסים. חלקן מגיעות מרוסיה). אז נראה לאן נגיע עם עניין הריחוק ההורי: אני פונה לד"ר יניב אפרתי, חוקר מיניות והתמכרות למין, מייסד המרכז הישראלי לקידום מיניות בריאה ומרצה במכללה האקדמית בית-ברל. גם הוא אומר שהפופולריות של ה-Fauxcest חדשה לו, אבל גם הוא לא מופתע. "הם פונים למקומות האלה כדי למלא איזה חסך הורי", הוא אומר. "הסמארטפונים קירבו את הרחוקים והרחיקו את הקרובים".
ד"ר אפרתי פרסם במשותף עם פרופ' יאיר עמיחי-המבורגר מאמר המדגים שככל שהקשר ההורי מרוחק או מנוכר יותר, כך קיימת יותר צפייה בפורנוגרפיה כמענה לתחושות חרדה. בשיחת הטלפון שלנו הוא נותן כדוגמה להפגת חרדה המונית באמצעות פורנו את הזינוק בכניסות לפורנהאב בזמן ההתראה על שיגור הטילים הגרעיניים לעבר הוואי.
בספרו Everybody Lies, סת' סטיבנס-דווידוביץ' כותב שגברים מחפשים סרטונים של בן צעיר עם אמא או בן עם אחות גדולה, ונשים – צעירה עם אב. "אם אנחנו מדברים על קטגוריה של אמא שתחבק אותי או אב שיתמוך", מבאר ד"ר אפרתי, "אז הפורנו הוא פיצוי". והוא מרחיב את העדשה: "אנחנו כאילו רואים הסלמה בפורנו. מחפשים יותר אסור, יותר טאבו. פעם הפורנו עצמו היה אסור. היום אולי כבר לא, אז יש כאן משהו עוד יותר אסור. יש גועל, ובושה. להבדיל, אנחנו רואים את זה לפעמים גם בנפגעים מינית. מה שהאדם עושה זה היפוך תגובה – מנגנון הגנה שהופך את התחושות האלה למקום של עונג".
אני חושב שהדוקטור הטוב מתכוון שזה לא מסוכן. אבל זה כן מגעיל.
"אמור לי את הפנטזיות שלך בפורנו ואומר לך מי אתה", אומר ד"ר אפרתי. "הפנטזיות מספרות משהו על מי שצופה - על החיים שלו, על ההעדפות שלו, ולא רק המיניות. יש פה הימנעות מהיקשרות הורית, ריחוק משפחתי וקושי בקשר ביחד עם תחושת בדידות. הרבה חברים בפייסבוק, מעט במציאות. רואים יותר צפייה בפורנו. וזה מתחבר".
האם זאת בעצם תגובה נורמלית למצב לא נורמלי? אני שולח מייל לד"ר שונטל טיבאלס, סוציולוגית מלוס אנג'לס שמתמחה במגדר ובמיניות בתקשורת ובטכנולוגיה. ב-2016 היא פרסמה ספר על תעשיית הבידור למבוגרים. היא משיבה: "בנוגע לתשוקה מינית, 'נורמלי' זה לא באמת העניין. החוויה המינית האנושית מגוונת להפליא ותשוקה מופיעה בכל הצורות. יש נושאים או העדפות שיופיעו באופן תדיר יותר (או פחות) מאחרים, אבל – כל עוד מדובר בהסכמה – כל התשוקות תקפות ו'נורמליות'".
בלשונו של ד"ר אפרתי: "מחקרים לא הצליחו למצוא קשר בין פורנו לבין פגיעה מינית. כלומר, אי אפשר להגיד 'פורנו מוביל לפגיעה' וגם לא הצליחו להוכיח את זה. אלה משחקי תפקידים ואני לא חושב שזה יכול לגרום למשהו במציאות. יש הרבה אנשים עם מחשבות על פגיעה שהן לא ממשיות, אחרת בתי הסוהר היו קורסים. לאדם מבוגר שהעולם שלו בריא יש יכולת לעשות את ההבחנה. רוב האנשים שמשחקים במשחקי מחשב אלימים לא יוצאים ויורים באנשים".
4. מי
האם ניתן לאפיין את הקהל של פורנו העריות? האם מדובר באנשים שהיו מעוניינים לגלות איזו עריה בחיים האמיתיים? ד"ר טיבאלס כותבת: "אין מידע לגבי מי מחפש פורנו fauxcest, וגם אם היה, עצם החיפוש לא אומר הרבה".
מיסהX היא כוכבת פורנו ומפיקה מובילה בז'אנר סרטי ה-Fauxcest. בראיון באמצעות המייל היא כותבת: "אם אתה מאמין שמוזיקת רוק מקדמת התנהגות אלימה, אולי תאמין גם שצפייה בסרטון Fauxcest יגרום לך לרצות לשכב עם המשפחה שלך. האם משחקי וידאו אלימים יגרמו למישהו לרצות להיות אלים בחיים האמיתיים? רוב האנשים מאמינים שזה שטויות. כשאתה צופה בפורנו באתר שלי, אתה צופה בסיפור בדיוני עם שחקנים שמקיימים מין בהסכמה. רבים מהצופים שלנו נהנים ממורכבות הסיפור ונפתולי העלילה, וז'אנרים של טאבו מייצרים סיפורים מעניינים. האם לחברי האתר יש פנטזיות על בני משפחה? חד משמעית לא. כשהתחלתי הייתי שואלת את הלקוחות, 'מתי התחלת לחוש משיכה מינית לבן משפחה?'. מהר מאוד למדתי שהם נעלבים מרמיזה שהם מפנטזים על בן משפחה במציאות. כיום זה נראה לי הגיוני, פורנו זה כמו כל צורת אמנות אחרת. זה בדיון!".
חיפוש ברשת אחר מעריצי הז'אנר מוביל לאתר "רדיט". שם, באחד הפורומים, מגיבים אנונימיים מתוודים על צפייה בפורנו מהסוג הזה. גם הם אומרים שהם לא מפנטזים על בני משפחה במציאות. למעשה, את חלקם לא מעניינים אפילו בני המשפחה שבסרטון אלא רק התחושה של טיב היחסים ביניהם. מגיבה אחת כותבת שהיא לא אוהבת פורנו קשה בין זרים שלא מכירים זה את זה, ודווקא Fauxcest נדמה לה כמקום בטוח כי ניכר שקיימת היכרות קודמת נעימה בין המשתתפים. לפי זה, נראה שהצפייה לא מצביעה ישירות על גירוי מגילוי עריות אלא על מה שנמצא מתחת. למשל קרבה וחיבה ללא תנאים, פמיליאריות – או יחסי מרות ושליטה.
"Fauxcest זה גימיק רגשי", כותבת גברת X. "כשאתה צופה בסצנה של 45 דקות יש לך אולי 10 דקות (והרבה פעמים פחות) כדי שהדמויות יעוררו את העניין שלך. דרך קלה לתפוס את תשומת הלב של הצופה היא שימוש במשחקי כוחות מוכרים כמו אמא חורגת ובן חורג. זה נועד למשוך רגשות של פגיעות, או את המסתורין של אישה מבוגרת מנקודת המבט של גבר צעיר".
המילה "חורג" שווה התייחסות כפולה. רוב הסרטונים מתוצרת ארה"ב מוצגים כיחסים עם אח או אחות חורגים, בין השאר בגלל המעמד החוקי - כלומר הלא-חוקי – של אקט גילוי העריות. אבל ד"ר בן-ציון חושב שיש כאן עוד משהו: "זה שמדובר בחורגים ולא במשפחה ביולוגית, זה מאפשר לצופים להתחבר. זה טאבו, אבל זה לא ממש ייהרג ובל יעבור. זה ליד".
5. איפה
ב-2011, השנה שבה החל להירשם עניין מחודש בפורנו גילוי עריות, העולם כולו צפה בתאומים לבית לאניסטר מקיימים יחסי מין ב"משחקי הכס" של HBO. אבל ד"ר טיבאלס אומרת: "לייחס את הפופולריות של fauxcest לקו עלילה בסדרת טלוויזיה זאת הגזמה. לטעמי הפופולריות שלו נעוצה יותר בטאבו. גירוי מיני לרוב מועצם באמצעות תחושות של שבירת חוקים או איסורים. באופן מעניין, 'משחקי הכס' מציגה גרסה הרבה יותר קיצונית של fauxcest ממה שתראה בפורנו. אנחנו יודעים שהשחקנים אינם קרובים זה לזאת, אבל העלילה לא מנסה לסגת מיחסי גילוי עריות מלאים ושלמים (וילדים כתוצאה מכך)".
כמובן שגילוי עריות היה קיים בתרבות הבידור שלנו עוד לפני HBO – מ"אדיפוס" של סופוקלס ועד המרקיז דה סאד. זה הופיע הרבה במנגה יפנית ובאופן מיתמם ב"משפחת בריידי", ב"מלון ניו המפשייר", ב"בחזרה לעתיד" וב"קלולס"; באופן תמים פחות זה נראה ב"משחקי פיתוי", "סיפור אימה אמריקאי" ו"בני האנרכיה". לאחרונה הייתה אפילו התייחסות לסוגת הפורנו הזאת ב"ריק ומורטי".
גילוי עריות בפורנו צץ כבר בשנות ה-70, אצל האחים התאומים-הזהים כריסטי, שתאמינו או לא, תרמו מעט מאוד מעבר לזה למפעל האנושי. אפילו לא ברור אם הם באמת היו תאומים, למרות שלי באופן אישי קשה להאמין שאנשים במעמד הזה ישקרו. בשנות ה-80 יצא סרט הפורנו הגדול הראשון בנושא מין בתוך המשפחה, "Taboo", וכנראה שהוא הצליח כי מאז הופיעו לו 22 המשכים. ב-2009 שבו להפיק סרטי גילוי עריות אמיתיים של גייז – incest, לא fauxcest – אולפני הפורנו הצ'כיים BelAmi, בכיכוב אלייז'ה ומילו פיטרס, שהם זוג גם מחוץ למסך. קחו לכם הפסקת בחילה.
בתוך ארה"ב מדובר כמעט תמיד בסרטוני Fauxcest שבהם ברור כי השחקנים אינם קשורים ביולוגית זה לזה (באמצעות המילה "חורג", בכותרת פרדוקסלית כמו "לא אחות" או "לא אבא", או באי-התייחסות מילולית לטיב הקשר. יש הפקות שמתחילות בהודעת הבהרה, במקרים מסוימים לפני כל סצנה - אבל כשמשתמשים פרטיים מעלים את הסרטונים לאתרים חינמיים, הם נוטים לחתוך את כל אלה החוצה).
לפחות פעם אחת זה גלש לחיים האמיתיים, מקרה אונס מחריד ומתוקשר בעקבות צפייה בפורנו גילוי עריות. זה קרה באנגליה: ילד בן 12 אנס את אחותו עוד לפני שהגיעה לגיל תשע, לאחר שאיים עליה שאם לא תיענה לדרישותיו היא כבר לא תהיה אחותו.
אני מספר על מקרה האונס לד"ר יניב אפרתי, והוא אומר שלהבדיל ממתבגרים ומבוגרים, אצל ילדים קטנים קיימת סכנה ברורה בחשיפה לפורנו: "המבנים הפסיכולוגיים עדיין לא מספיק בנויים והמיניות לא הגיעה עדיין לידי התפתחות נכונה". ד"ר צחי בן-ציון אומר ש"אנשים מתחילים בזה מוקדם מדי ומשתמשים בזה יותר מדי. זה נגיש, זה חינם ואין מי שמסביר לך מה אתה רואה. הרבה צעירים רואים בזה סרט הדרכה ומנסים ליישם את מה שראו בסרט. לפני 'סופרמן' מזהירים ילדים שהוא לא באמת עף, בפורנו אין כזה".
אני שואל את מיסהX אם היא נתקלה בבעיות מצד החוק, והיא עונה שהבעיה המרכזית היא מול חברות סליקת האשראי. "כל הסצנות שלי הן 'אמא חורגת' ולא 'אמא'. יש אתרים בתשלום שעדיין מתחמקים ללא ה'חורג', אבל אני מאמינה שעם הזמן, כולם יצטרכו לפעול לפי הכללים".
6. לאן
האתרים הגדולים, בראש ובראשונה פורנהאב, אינם מתירים עוד את השימוש במונח Incest (גילוי עריות) ולא משתמשים בו בדיווחים שלהם, אלא רק ב-Fauxcest ובאמצעות הצמדת המילה "חורג". בסיכומים השנתיים של פורנהאב זוכים שאר ערכי החיפוש המובילים למספר משפטי הארה מאת הפסיכולוגית ד"ר לורי בטיטו, סקסולוגית הבית של האתר, אבל אין כל התייחסות מצדה לקטגוריות ה-Fauxcest.
המונח "אחות חורגת" נעלם כאמור לחלוטין מהדירוג ב-2018; סביר להניח שהוא לא הידרדר אל מחוץ ל-25 המובילים, אלא שיד דביקה נעלמה הסירה אותו מהתוצאות הסופיות. פורנהאב הוא אתר מהוגן, "אחות חורגת" זה בולט מאד, ובכל זאת, הימים הם ימי MeToo. אבל אחיות חורגות עדיין מופיעות בפורנהאב, לעתים ללא התוספת "חורגת", וקטגוריה שמוקדשת כמעט אך ורק לסקס שנשאר בתוך המשפחה בשם המכובס role play, משחק תפקידים. וזה רק פורנהאב. יש עוד הרבה אתרים.
ז’אנר ה-Fauxcest מופיע ומצליח גם בספרות הארוטית, כולל בכותרים שהגיעו לרשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס ואמאזון. מגזין ג'יזבל מדווח שהדינמיקה הנפוצה ביותר בספרות גילוי העריות היא אח חורג כועס ולוחמני מול אחותו החורגת הבתולית אך הסקרנית; לפעמים הם שונאים את הנוכחות זה של זאת בבית, אך גם נמשכים לזה לזאת. אם לא מצוין שמדובר במשפחה חורגת, לעולם הספרות יש קודים משלו למניעת החרמות והסתבכות עם החוק. האבא הוא "הגבר בבית", האח הוא "הנער שתמיד נמצא שם".
יש בזה משהו, אולי. אחים ואחיות חורגים בתפוצה רחבה זה דבר חדש, עניין של פחות מחצי מאה. בני עשרה שבמקרים אחרים אולי היו נמשכים אחד לשנייה, ועכשיו אומרים להם שזה אסור כי ההורים שלהם התחתנו והם למעשה אחים. כשמשפחה מתחילה בגיל 16 מדלגים מעל אפקט וסטרמרק, שמתאר את אי-המשיכה המינית בין אנשים שגרו בסמיכות בשנים הראשונות לחייהם. (יש גם אפקט הפוך שנקרא משיכה מינית גנטית: ילדים מאומצים שמגלים בגיל מבוגר את קרוביהם הביולוגיים מרגישים כלפיהם משיכה מינית. אבל זה לא יכול להסביר תופעה חברתית רחבה כמו ה-Fauxcest).
לפי מגזין Vice, שחקנים רבים סירבו בעבר לתפקידים בסרטי Fauxcest אבל התרצו ככל שהז'אנר תפס תאוצה. ד"ר טיבאלס כותבת שיש שחקנים שמתעצבנים כשסצנה שלהם מוסבת בדיעבד לכותרת משפחתית, אבל להערכתה אין כיום יותר סרבני משחק ב-Fauxcest מאשר בכל ז'אנר פורנו אחר. מיסהX כותבת שהז'אנר כה פופולרי שהיא לא מכירה שחקן שלא משתתף בזה בכלל.
שחקני Fauxcest מרוויחים בין 500 ל-1,000 דולר ביום. בסוגות הפורנו הקיצוניות האחרות של ימינו – בהקשר הזה, בשום פנים ואופן אל תגגלו Rosebud ו-Sounding porn, אני רציני – משלמים סכומים זהים, אבל בהשוואה אליהם זאת עבודה קלה ובריאה לגוף.
סרטי ה-Fauxcest נוטים להיות מעט מבודחים, אולי כדי להקהות את הקיצוניות המובנית בהם (ואולי זאת הסיבה שנשים מסוימות מוצאות בהם מקום בטוח). אבל לאחרונה נראה שהז'אנר הולך למקומות אפלים יותר ויותר, עד סצנות מבוימות של התעללות ברורה ואונס בסחיטה. ד"ר טיבאלס כותבת: "בהחלט יש אולפנים ומפיקים שיוצרים תוכן fauxcest קיצוני יותר בשנים האחרונות – במונחי נושאים, לאו דווקא ביצועים מיניים. אני משערת שזה, שוב, נקשר לריתוק האנושי שלנו לגירויים מיניים, שמוגברים באמצעות טאבו".
לסיכום, מה לעזאזל. אני עדיין לא משוכנע לחלוטין מה קורה פה, אבל תחבקו את הילדים שלכם – באופן הולם, נו – ותתייחסו אליהם הרבה ויפה. אתם לא רוצים שהם יגדלו לצפות בפורנו על אימהות.