משוגע, פסיכופת, מפגר, נרקיסיסט. רובנו יודעים שהכינויים שאנחנו משתמשים בהם כלאחר יד מנותקים, לרוב, מהמשמעות האמיתית שלהם. יש אפילו כאלו שכבר לא לעניין לזרוק לאוויר, נגיד אוטיסט או מפגר, ודי ברור לנו שמילים כמו "משוגע" או "פסיכופת" לא באמת מתארות את האדם שמולנו. כי לא מדובר בדיאגנוזה קלינית שניתן להקל בה ראש אלא סתם תגובה של קולגות להתקף זעם באופן ספייס. כשהוא יפרוץ אליו עם תת מקלע, אגב, האבחנה תהיה לגמרי קבילה.
הסיפור די דומה עם "נרקיסיזם", המילה שבגללה אנחנו כאן היום. השימוש השגור בה הוא תוך כדי גלגול עיניים על אדם שמבלה זמן רב מדי מול הראי, או שבמשך שעה וחצי של שיחה לא שאל פעם אחת מה איתך. "איך הוא אוהב את עצמו", "כמה היא חשה", "אני ואני ואני" – כולם יסתכמו במשיכת כתפיים והפטרת "נרקיסיסט". כי נרקיסיסט, בדימוי המקובל, הוא אדם שמאוהב בעצמו, בבבואתו או בכל מילה שיוצאת לו מהפה, זה שבטוח שהשיר הזה הוא עליו. הוא תמיד במרכז החוויה.
אבל במובנו הקליני של המונח, כלומר כשהוא מתאר הפרעת אישיות נרקיסיסטית ולא סתם מישהו שעושה המון סלפי, מדובר באדם שעמו ככל הנראה ניהלתם, או שאתם מנהלים, מערכת יחסים ממש גרועה ומצלקת. אולי תצליחו לזהות את זה דרך הכתבה הזאת, או שאולי תצליחו לזהות בה את עצמכם, למרות שאם אתם נרקיסיסטים אמיתיים כנראה שלא.
אילו הייתה לכם יאכטה, איך הייתם קוראים לה?
לכולנו יש קווים נרקיסיסטים. גם אם לא נודה בכך, רובנו בטוחים שאנחנו קצת יותר חשובים משאנחנו באמת, שמגיע לנו יחס אחר. אנחנו פנטזיונרים, יהירים לפעמים, חושבים שיש לנו איזה אקס פקטור שהעולם צריך להכיר בו. וזה בסדר, אדם צריך לאהוב את עצמו, זה נרקיסיזם בריא. ובכלל, תפקידם של החיים הוא להתרסק עלינו מספיק על מנת שנבין, עם הזמן, שבסך הכל אנחנו די רגילים. זו גם הסיבה שהפרעת אישיות נרקיסיסטית לא תאובחן אצל בני נוער - הרי כולם נרקיסיסטים בגיל הזה. בסוף אנחנו גדלים ומבינים שאנחנו איפשהו בממוצע. שאנחנו אחלה, אבל שסט הכישורים או האופי שלנו לא מעניקים לנו זכויות יתר בעולם.
אבל בהפרעת אישיות נרקיסיסטית, הדרישה לזכויות יתר ולהערצה מגיעה יחד עם היעדר אמפתיה, נטייה לניצול הזולת, להיעלבויות בלתי פוסקות, בריונות ומניפולציות ברגשותיהם של אחרים, שזה כבר פחות שכיח. אז יש את "נרקיסיסט" במונחו הפופולרי, ואת "נרקיסיסט" במונחי הפרעות הנפש. ההבדל ביניהם עצום אבל מעניין לגלות שעם הזמן אנשים לומדים להשתמש בו קצת יותר נכון. בגוגל טרנדס למשל, חיפוש המונח "נרקיסיסט" זינק בשנים האחרונות. לצידו טיפס במתינות חיפוש של מונח נוסף: התעללות נרקיסיסטית, נגיע אליו בהמשך. אנשים גיגלו מונח שהם חשבו שהם מכירים, למדו את המשמעות שלו ואז ניסחו אותו לעצמם מחדש. תהליך שמזכיר את המם האהוב מהנסיכה הקסומה: "אתה ממשיך להשתמש במילה הזאת. אני לא בטוח שהיא אומרת מה שאתה חושב שהיא אומרת".
המונח נרקיסיזם חווה שלושה גלגולים: בראשון, נרקיסיזם לא נחשבה לתכונה גרועה במיוחד. רובנו היינו מעדיפים לקרוא לעצמנו נרקיסיטים מאשר קמצנים, נגיד. נרקיסיזם היה אהבה עצמית (מה, מי לא רוצה לאהוב את עצמו קצת יותר?) וגם שידר כוח וכריזמה. תחשבו על נרקיסיסטים טלוויזיוניים שקופצים לכם לראש: טוני סופרנו, דוקטור האוס, דודו טופז בתחילת דרכו. היה עידן טלוויזיוני לא קצר שהאדיר את הנרקיסיסטים, שהפך אותם לנחשקים. התדמית הייתה של אנשים שנורא מרוכזים בעצמם, אבל איזה כיף איתם במסיבות. נרקיסיסט מהבחינה הזאת הוא אדם שיקנה יאכטה ויקרא לה על שמו.
לאחר תור הזהב המאדיר, נרקיסיזם עלה לדיון מחודש עם השיח הדורי, המילניאלי. דור ה-Y קיבל שער במגזין "טיים" ב-2013, עם הכותרת המשחירה "דור האני, אני, אני", ותמונה של בחורה צעירה שעושה סלפי. העובדה שזה גם הדור שהתמקד בצדק חברתי, בתיקון עוולות ובניסיון לשמור על מה שנשאר מהעולם לא תפסה את מוקד השיח, העיסוק בהכרת העצמי ובשיפורו הוא זה שתפס חלק לא מבוטל בתדמית של דור ה-Y. הנרקיסיזם כבר לא הוצג כתכונת אופי מאתגרת אבל עם אלמנטים סקסיים, אלא באופן מנג'ס, מפונק ובכייני, זה שעדשת המצלמה שלו לא מכוונת לעולם אלא רק לעצמו. דמות טלוויזיונית שאופיינה כנרקיסיסטית הייתה האנה מ"בנות", שבניגוד לטוני סופרנו או האוס, נחשבת לאחת הדמויות השנואות בטלוויזיה. נרקיסיסט במובן המילניאלי הוא מישהו שיקנה יאכטה, יקרא לה על שמו, ידבר עליה כל הזמן ולא יזמין אליה אף אחד.
הסיבוב השלישי הגיע ב-2017, כשטראמפ נבחר לנשיאות ארצות הברית, וכותרות כמו "מומחים קובעים: טראמפ הוא נרקיסיסט וסוציופת" מילאו את האתרים. בגלגול הזה המילה נרקיסיסט רוקנה מהמשמעויות החיוביות שיוחסו לה, וגם מהפינוק הדורי, ואפילו הוצמדה למילה "סוציופת". המשמעות כבר לא היתה "וואו איך טראמפ מת על עצמו", אלא "טראמפ הוא אדם בעל הפרעת אישיות נרקיסיסטית", חובבי הז'אנר נהגו להוסיף "אגב גם היטלר היה". וזה כבר אומר אדם מסוכן. אדם שיקנה יאכטה, יקרא לה על שמו, יזמין אנשים לעלות עליה ויפוצץ אותה בלב ים.
הסיבוב הושלם, המילה חזרה למקומה. היא כבר לא סמל לגבריות נחשקת ולסקס אפיל, אלא להפרעה נפשית. משמעות מחודשת שסימלה את סוף עידן הערצת הדושבאגים, ותחילת ההתייחסות אליהם כאל אנשים שמזיקים לנו. זאת ההזדמנות להבהיר שיש סוגים שונים של נרקיסיסטים ויש ספקטרום שלם של נרקיסיזם, לא כולם עונים בדיוק לכל ההגדרות וגם אין כאן באמת אפשרות להרחיב על כולן, אלא רק לספק הצצה לנושא.
כשהנשמה התאומה שלכם מתעללת בכם
איך תזהו נרקיסיסט אמיתי? הם עדיין לא מסתובבים עם שלט קטן, למרות שהנה טיפ: אדם שאומר על עצמו "אני נרקיסיסט", תאמינו לו. אז חישבו על אדם שאתם מכירים שחייב להיות הכי טוב בהכל, שלעולם לא יודה בטעות. שמסרב לתת קרדיט על עבודה קבוצתית, שיש לו צורך עצום בתשומת לב וכבוד והערצה. אדם שנעלב מהכל, רגיש לכל דבר קטן כל עוד הוא נוגע אליו ועלול להגיב גם באגרסיביות. זה שתמיד חייב להיות צודק, שאובססיבי לרכישות ולקניות, שלא ייקח אחריות על כלום, שישתמש במילים שלך נגדך באופן מניפולטיבי ומעוות, ישקר בלי למצמץ, לעולם לא יתנצל. זה שחושב על הכל במונחים מעמדיים – מי יותר מוצלח וחזק, זה שלעולם לא יהיו לו חברים שאינם יפים או מושכים נורא, ויתנשא על כל אלו שלא עונים על ההגדרה. שקשה לו להקשיב או לתת מחמאות, שמרבית קשריו מבוססים על ניצול. תחשבו על הדייט עם ההוא שאמר לכן "כל האקסיות שלי היו מטורפות".
לא קשה לנחש מה המקצועות בקרב נרקיסיסטים: פוליטיקאים, מנכ"לים, עורכי דין, למרבה הזוועה גם רופאים, ספורטאים, שפים, שחקנים. להיות נרקיסיסט נטול כל כישרון זה לא פשוט, אבל הם ינסו מאוד לפתח או למצוא אחד. למרות שיש המון אנשים עם קווים נרקיסיסטיים בינינו, כלומר כמעט כולנו לוקים בכמה, ההפרעה עצמה במובנה הקליני השלם לא מאוד שכיחה. בסביבות 1% מהאוכלוסייה תסבול מ-NPD (הפרעת אישיות נרקיסיסטית), כך שעדיף להמתין מעט עם האבחנות הקליניות על מכרים ובני משפחה. מדובר גם בהפרעה די חדשה. אמנם פרויד כבר דיבר על נרקיסיזם, אבל על מובניו הבריאים, ל-DSM – ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי – ההפרעה נכנסה רק ב-1980.
המקטרגים יאמרו, ובצדק - נו, אנחנו מכירים מלא כאלה, זה סתם להיות בנאדם חרא. וזה נכון, זו אחת הבעיות עם ההגדרה של הפרעת אישיות נרקיסיסטית, ובאמת יש פסיכולוגים שמתנערים ממנה כי מדובר פשוט בצרור תכונות של אנשים מחורבנים. למה צריך להצמיד לזה מחלת נפש? מה עם הזכות הבסיסית להיות סתם אדם מסריח? אבל יש משהו שבכל זאת מקבץ את כל התכונות המגעילות האלו להפרעה אחת, וזה הדפוסים החוזרים ביחסיהם עם אנשים אחרים. בין אם אלו בני או בנות זוג, או חבר או חברה קרובים, זה תמיד יראה בדיוק אותו הדבר. הדפוס הזה מכונה "המעגל הנרקיסיסטי", והוא זה שהופך את היחסים איתם לבלתי נסבלים ומצלקים.
המעגל הזה מתואר באינספור כתבות ברשת, אבל במיוחד ביוטיוב, מעוז הפסיכולוגיה הקלה. עשרות אלפי סרטוני יוטיוב עוסקים בנושא, רובם בקריינות או בכיכובן של נשים – למרות שיש גם גברים – שמעידות על עצמן כניצולות מערכות יחסים עם נרקיסיסט. הן מדברות בלהט ונעזרות בעריכה בסיסית, חלקן מעלות כמויות של סרטונים שיגרמו לכם לתהות מי כאן הנרקיסיסט. מסביב למעגל האביוז התפתחה מערכת מונחים פסיכולוגית שלמה ומסועפת שמוסברת היטב בסרטונים, וכוללת ביטויים כמו "סלט מילים", "זעם נרקיסיסטי", קופים מעופפים", "טרנגולציה" ועוד, המון. ותכף גם נסביר הכל.
מעגל האביוז הנרקיסיסטי תמיד יראה בדיוק אותו הדבר: הוא יתחיל באידיאליזציה מוחלטת שלכם ושלו. הנרקיסיסט ירצה לדעת עליכם הכל, ירעיף עליכם מחמאות, ייתן תשומת לב חיובית בלתי פוסקת ויפגיז אתכם באהבה בכל רגע נתון. השלב הזה נקרא גם "לאב בומבינג", ואתם תהיו בטוחים שמצאתם את נשמתכם התאומה, למרות שכל זה היה רק טקטיקה מניפולטיבית ולא מודעת להשגת שליטה. אל חשש, זה לא יחזיק הרבה זמן. מהר מאוד לנרקיסיסט יתחיל לרדת מכם, ויגיע שלב ה- devaluation (נסיגה). פתאום יתחילו ירידות, עקיצות, השפלות קטנות, לעתים גם אלימות מילולית או התקפי זעם.
הם ירחפו סביבכם כסוהרסנים, ניזונים מהפחדים והכאבים שלכם ודורכים לכם על כל הנקודות הרגישות. הם ינגנו על כל חוסר הביטחון שיש לכם, ינסו לרמוס אתכם על מנת להשאיר אתכם בשליטתם. כשזה לא יהיה מקובל עליכם יותר, או אולי זה בכלל יגיע מצידו של הנרקיסיסט, תתרחש פרידה ויפתח קמפיין הכפשות מתוזמר מצד הנרקיסיסט. ברכות, בקרוב כל העיר תשמע כמה אתם איומים, רעים ומתעללים. אבל גם זה ייגמר מתישהו, כי בשלב הרביעי (hoover) הנרקיסיסט ישאב אתכם חזרה פנימה, פעמים רבות על ידי חידוש הלאב בומבינג. כל התהליך יתחיל מחדש, ויקרה שוב ושוב, אבל בכל פעם השלבים יתקצרו.
לאורך כל המעגל הזה, הנרקיסיסט גם ידאג לגרום לכם להרגיש קצת משוגעים, שאסור לכם לסמוך על עצמכם, שלא שמעתם טוב ולא הבנתם נכון ובכלל הכל באשמתכם, תמיד. לטקטיקה הזאת קוראים גזלייטינג, מונח שנולד בעקבות המותחן "גזלייט" מ-1944 בכיכובה של אינגריד ברגמן שמגלמת אישה שבעלה גורם לה, בעזרת מניפולציות, לפקפק בשפיותה. גם מטרתו של הנרקססיט היא לגרום לכם לפקפוק עצמי וחוסר ביטחון גדולים מספיק על מנת שתישארו בשליטתם. חלק מהגזלייטינג כולל גם גיוס בני משפחה וחברים לצד של הנרקיסיסט ("פליינג מאנקיז"), ערבוב הצד השני על ידי שיחות חזרתיות ומתישות שאף פעם לא מגיעות לנקודה ("סלט מילים"), גיוס צד שלישי לקשר על מנת לגרום לך לקנא ("טרנגולציה") ועוד מלא מניפולציות רגשיות שזכו ועוד יזכו למונחים פסיכולוגיים משלהן. לא פלא שאנשים שנמצאים במערכות יחסים עם נרקיסיסטים מרגישים צורך, פעמים רבות, להתחיל להקליט שיחות על מנת לוודא שתפיסת המציאות שלהם לא באמת מעורערת עד כדי כך.
הפתרון: להיות בלטה אפורה
החדשות הרעות הן, שנרקיסיסטים לא ימהרו לטפל בעצמם. "לרוב, מה שדוחף אותם לטיפול הוא דרישת הסביבה", מסביר ערן כ"ץ, פסיכולוג קליני. "אין לי נתונים אבל למיטב ידיעתי אנשים בעלי הפרעת אישיות נרקיסיסטית ייטו פחות מאחרים להגיע לטיפול, כי מאפיין חזק של הנרקיסיזם הוא המחשבה שאתה טוב יותר מאחרים, אז למה שיהיה בך משהו שצריך לטפל בו? מצד שני, הם מונעים מצורך של קבלת אישור והוכחות לכמה שהם טובים, וזה משהו שהם יכולים לנסות להשיג בטיפול. אני לא בטוח שאפשר להיפטר מההפרעה, אבל לטפל בכאב שנמצא בבסיס הדברים? ללמוד להתנהל אחרת? למה לא".
אז מה תעשו עם נקלעתם למערכת יחסים עם נרקיסיסט? ההמלצה היא לנוס על נפשכם, אבל זה לא תמיד אפשרי. לעתים הנרקיסיסט הוא בן משפחה קרוב, קולגה צמוד או סתם אדם שאנחנו אוהבים. יש שלל טקטיקות התמודדות עם הנרקיסיסט. הראשונה היא להבין שהוא לא הולך להשתנות ולכן עדיף לשמור על ציפיות נמוכות, להבין גם ששום דבר מזה לא קשור אליך, זה הכל הוא. מערכת יחסים עם נרקיסיסט תגרום לצד השני להרגיש תמיד שהוא לא מספיק טוב - צריך להתנער מהתחושה הזאת ולהיות בעל תחושת ערך עצמי חזקה שאי אפשר לערער בקלות.
לפי שיטת "הסלע האפור", הדרך הטובה ביותר להתמודד עם נרקיסיסטים היא להפוך מולם למאובן אפרפר שלא משתף פעולה עם הדרמה שבה הם חיים, לגרום להם ללכת לחפש קורבן אחר ופשוט לא להגיב להם רגשית. לא לחשוף פרטים אישיים, לדבר בעובדות בלתי ניתנות להכחשה, לא לשאול אותם שאלות, לא לדבר על העבר. היו אתם הבלטה המשעממת שאתם רוצים לראות בעולם.
אבל אולי הכי חשוב זה להבין את המנגנון הנרקיסיסטי. נרקיסיסטים לא באמת אוהבים את עצמם, להיפך, הם סובלים מביטחון נמוך והיעדר ערך עצמי, הם מונעים מבושה. יש דמות אידיאלית שהם מציגים כלפי חוץ והיו מתים להיות, אבל יש פער בינה ובין העצמי האמיתי שלהם, וכל החיים הם רק נופלים שוב ושוב לתוך הפער הזה. זאת אחת הסיבות שנרקיסיסטים כל כך אוהבים רשתות חברתיות – נורא קל להציג שם עצמי אידיאלי ולקבל אישורים וחיזוקים. כולנו קצת נרקיסיסטים ברשתות החברתיות, הן מעודדות מופעי נרקיסיזם, אבל נרקיסיסטים אמיתיים ממש פורחים בהן.