הדבר הכי בולט על הפנים של דורון מור זה שהוא נסער. רגע אחד הוא מדבר בלהט, רגע אחרי הוא שותק. שוקע במחשבות. ואז שוב מזדקף, מתעקש להבהיר איזו נקודה. האיש שרגיל לשלוט רק מאחורי הקלעים, בתפקיד הבעל של רינת גבאי או כמפיק מוביל לילדים, פתאום מצא את עצמו השבוע בעיצומה של סערה אימתנית על קדמת הבמה. לרגע הוא לא האמין שהרעיון שחלם עליו, מחזמר ים תיכוני, יהפוך למלחמת תרבות. אבל דבר אחד ברור. מור מבין שזו הסערה שלו, ושמי שישרוד אותה זקוף יעשה פה שינוי אמיתי.
אף אחד לא יודע שהשורשים של סערת המחזמר "זה אני" המבוסס על שירי אייל גולן, שהקים עליו בשבועות האחרונים את האליטה התיאטרונית, נמצאים בכלל בהצגת חנוכה לילדים על סיפור המכבים. "לפני שלוש שנים הפקתי מחזמר, 'המכבים', שגם צביקה הדר שיחק בו. באחת ההפסקות בין ההצגות ישבנו והוא שאל אותי, 'תגיד לי דורון, מה החלום הבא שלך?'. סיפרתי לו שהחלום שלי הוא מחזמר ים תיכוני. עשו צביקה פיק, דני סנדרסון, שלמה ארצי ואריק איינשטיין, אבל לא עשו שום דבר ים תיכוני. כאילו מזרחים ותיאטרון זה לא הולך ביחד.
יש מאה אלף צרכני תרבות אליטיסטית ו-2.9 מיליון צרכני תרבות פופולרית. על כל אחד שבא לתיאטרון יש עוד עשר מהפריפריה שלא דרכו בו. לא כל האנשים ממגדל העמק, מבאר שבע וטבריה רוצים לראות את 'עלובי החיים' ו''שורת המקהלה'. אז מה, לא מגיע להם תיאטרון? משהו שהוא לא רק ז'אן ולז'ן? הם משלמים את המיסים שממנים את התיאטרון הזה. פרגנו להם יצירה מזרחית איכותית בתיאטרון".
מתי עלה השם אייל גולן?
"אני תמיד הולך על הדבר הכי מצליח שיש, על הדבר שהכי השפיע. הזמר המזרחי הכי מצליח בישראל הוא אייל גולן. הוא הפך את המוזיקה הים תיכונית למיינסטרים, הוא נמצא כבר עשרים שנה בכל בית בישראל. אמרתי לצביקה שאני רוצה לעשות מחזמר משירי אייל גולן, שיביא קהלים חדשים ויפצח את הקופות. הוא עמד שם עם הסיגר, חשב שתי דקות ואמר לי, 'וואוו אתה גאון. אני בפנים'. הוא עף על זה ואמר לי, 'היום אנחנו הולכים להיפגש עם אייל גולן ובני פרץ (אמרגנו של גולן) ומחר אנחנו הולכים לדבר עם מאור זגורי, שיכתוב את זה. אני אביא אותך לשם ואתה תדבר'".
ואז מה קורה?
"הגענו לבני פרץ הביתה, בנאדם לא פשוט, איש עסקים שאוכל אנשים בלי מלח, לא ידענו אם הוא ישחרר לנו בכזאת קלות. סיפרתי לו על החזון ואחרי חמש דקות הוא אמר 'רוצו על זה, יש לכם את כל מה שאתם רוצים ממני'. אין ולא היה עוד דבר כזה בישראל והוא רצה שאייל גולן יהיה הראשון שיעשה את זה ולא מישהו אחר"
היה פלאן בי, למקרה שאייל גולן יגיד לא?
"לא. זה היה או אייל גולן או כלום".
מה עם כל השמות שעלו בימים האחרונים ככאלה שיכולתם לבחור במקומו, כמו חיים משה ושימי תבורי?
"אף אחד מהם לא מתאים. רציתי את הזמר הים תיכוני המצליח ביותר, לא באמצע. אם אני עושה את זה, אני הולך על ההכי מצליח, הכי חזק. שיהיה להיט, שיעשה מהפכה. את מאור לקחתי כי הוא יודע לכתוב, הוא הכי טוב בזה בישראל. ידעתי שחובת ההוכחה מוטלת עלינו בענק ושאם זה לא יהיה מושלם זאת תהיה החלטורה המזרחית שלא הצליחה. יגידו שהפרענקים האלה לא יודעים לעשות מחזות. יגידו: 'הם אומרים שאין להם ייצוג בתיאטרון? זה למה אין להם'".
ואז אתם הולכים לזגורי.
"צביקה אמר לי לפני הפגישה, 'מאור הוא מאוד עסוק, מאוד בררן, הוא לא כותב כל דבר וחושב מאה פעמים לפני פרויקט'. רמז לי לא לפתח ציפיות. ישבנו בבית קפה על כיכר דיזינגוף ואחרי חמש דקות היה בינינו חיבור וגם הוא אמר, 'אני איתכם. לא מעניין אותי כסף, אני רוצה לכתוב את הדבר שישנה את התרבות בישראל'".
מאיפה החיבור ביניכם?
"שנינו גדלנו בפריפריה ובאנו מבתים פשוטים שלא היה בהם לא עושר תרבותי ולא עושר כלכלי. זה הפך את החיבור למיידי, הוא אמר לי כבר בהתחלה, 'תקשיב, לא רק שאני רוצה לעשות את זה זה, אני רוצה לעשות את זה איתך'. הפתיעה אותי ממש התגובה שלו ושל בני פרץ, שאמרו נעשה ונשמע ולא שאלו יותר מדי שאלות. זה היה הסימן הראשון שלי לזה שאני עושה כאן משהו טוב".
למה שניהם קפצו על זה? אולי כי הם זיהו את עצמם בסיפור הזה לפני שראו את הכסף?
"נכון. דברים חברתיים גדולים תמיד מתחילים מאנשים שרצו להוציא את עצמם קודם מהגטו. ככה הם מוציאים אנשים אחרים. ההיענות שלהם הוכיחה לי שאני עושה דבר חשוב, שני ענקים אומרים כן לבחור שלא עשה הפקות ענק ומחזות זמר אלא דברים בעולם הילדים. וככה זה התחיל, מאור ואני הינו נפגשים כל שבוע באותו הקפה ומעלים רעיונות לסיפור שיעמוד במרכז המחזה, ואז הוא היה הולך לכתוב ומגיע לעוד סבב בשבוע הבא".
ידעת מהמפגשים הראשונים שזה זה, שאתם על אותו גל?
"מאור פשוט יודע לכתוב. כל פעם שהוא בא עם נייר חדש זה היה בול. רציתי שזה יהיה כתוב ברמה הכי גבוהה שאפשר, על ידי כותב מזרחי וכזה שיודע לכתוב לכל העם ולא רק לצד אחד. יש אחד כזה היום בישראל וקוראים לו מאור זגורי".
הרגשתם שצריך כאן סטנדרט של אותלו? לעמוד ברף של האשכנזים?
"המחזה הזה נכתב בהשראת המלך ליר של שייקספיר כי מאור עשה את זה קודם וההשראות שלו הן של כתיבה עילית".
"זה לא קשור לאייל גולן. האליטה מפחדת שניכנס אליה הביתה"
אבל אז האידיליה החלה להתפוגג. המחזמר תפס את כל תשומת הלב במסיבת העיתונאים להצגת הרפרטואר החדש של הקאמרי והמתנגדים החלו לצוץ בזה אחר זה. הבמאי והשחקן דרור קרן כתב בשם שדרת שחקני הקאמרי למנכ"ל התיאטרון כי "העלאת מחזמר משיריו של אייל גולן זוהי יריקה בפרצוף הקורבנות שלו והתעלמות מעוול ומשפל מוסרי", ארגון יוצרות התיאטרון תקף בחריפות, מורים ומורות שהצהירו שלא יגיעו עם הילדים למופע, ושלמה וישינסקי דרש להחליף את גולן.
"בשנה שבה בכל העולם, גברים בעמדות מפתח שניצלו נשים רק כי יכלו, מוקעים ומקבלים אות קלון", כתב קרן, "אצלנו מסתבר שהם מקבלים מלוכה". אבל אם תשאלו את מור, זוהי לא מחאה פמיניסטית, זוהי מלחמת תרבויות.
מתי אתה מבין שהכל בוער?
"הייתה מסיבת עיתונאים בקאמרי וחמש דקות אחרי שהיא הסתיימה הטלפון שלי לא מפסיק לצלצל. מלא אנשים שולחים לי הודעות שיש בלאגן. אני מתחיל להבין שהמהפכה התחילה. חשבתי שזה יצקצק ושההוא יצקצק אבל לא שזה יגיע לפריים טיים. ידעתי שיהיה עניין אבל לא הערכתי את העוצמות".
איך לא? יש כאן עניין כפול. גם זמר מזרחי, גם כזה שנמצא בלב דיון ציבורי.
"התגובות נגד אייל גולן הן כולן היתלות על העץ הזה רק כדי למנוע מהמחזה לקרות. זה לא נגד גולן כמו שאליטת התיאטרון מאוד מפחדת שהז'אנר הים התיכוני יכנס להם הביתה. מישהו מפחד שהקהל הזה יגיע לקאמרי, שהמחזה הזה יכבוש אותו. גם אם הינו מביאים להם מחזמר משיריו של עומר אדם הם היו מתנהגים אותו הדבר. היו מוצאים משהו אחר להיתלות עליו, היו אומרים 'עומר אדם בתיאטרון? מה הוא כבר עשה? הוא ילד. זאת יריקה בפנים של המנויים, של התרבות'. בואו נצטדק. בואו נהיה צבועים, כן בטח, אייל גולן פסול מבחינה מוסרית. הוא פשוט התלבש להם טוב".
אתה נשמע נחרץ מאוד.
"כי אייל גולן לא קשור לזה. זה אשכנזים שלא רוצים מזרחים בתיאטרון".
דרור קרן תקף אתכם בחריפות. התנהג מאוד לא "אשכנזי".
"אני קראתי את המכתב שלו והזדעזעתי. הוא כתב שהמחזמר הוא יריקה בפנים של הקורבנות. הרגשתי שהוא יורק בפנים שלי. עשינו מחזמר שהוא לא טרח לקרוא אותו ולהבין בכלל על מה הוא. הוא חשב שזה סיפור החיים של אייל ולא הבין שאייל הוא רק הפסקול".
לא החזרת להם בטונים שלהם.
"האינטואיציה הראשונית שלי הייתה להגיב לו באותה האלימות שהוא הגיב בה. ללכלך, להגיד בקול רם, 'מי אתה בכלל?' אבל לא. הם רוצים להוציא אותי המזרחי המתלהם והבועט אבל זאת לא דרכי. אני רוצה להגיד לדרור קרן היקר: 'תקשיב, תקרא את המחזמר, תראה מה קורה שם, כי יש שם תפקיד מדהים והוא יכול להיות שלך. הנה, אני מציע לך עכשיו תפקיד. אתה שחקן מדהים שמדבר שטויות. יצאת מפלג, זורע שנאה. אתה לא תצליח למנוע את המהפכה שלנו אז עדיף שתצטרף אליה. ירקת לי בפנים וגם למנכ"ל הקאמרי שהוא הבוס שלך. היית צריך לבחון את הדברים שוב לפני שאתה יורה את הקטיושות שלך".
אמרת לפני שבוע שהסיכוי של המחזה הזה לעלות או לרדת הוא 50 50. איפה אנחנו עומדים עכשיו?
"70 אחוז שזה כן יקרה ו-30 אחוז שלא".
מאיפה הצטרפו העשרים אחוז החדשים לעמודת הבעד?
"ככל שעובר הזמן מרגישים שהמתנגדים לא מעלים באמת טיעונים נגד המחזמר אלא מנסים ללכלך את שמו של אייל גולן".
אין להם שום כוח לגרום למחזה לרדת?
"ככל שהם יצעקו יותר חזק, זה יקרה ביותר גדול. אני אומר להם, קבלו את המהלך. קבלו אותנו. לא באנו ואמרנו תנו לנו חצי מההצגות של התיאטרון כי אנחנו חצי מהאוכלוסייה אם לא יותר, ביקשנו רק הצגה אחת. אם היא תהיה טובה, תתחילו לראות כזה יותר, ואם זה לא, לתקופה הקרובה זה יהיה האחרון שיהיה".
מהפכה של שמחה
כשהגשתם את המחזה לקאמרי, לקחתם בחשבון שיהיו בעיות? שאייל גולן יהפוך מבחירה אמנותית לסוג של מכשלה?
"תיאטרון הקאמרי לא דחה את אייל גולן, נקודה. חתמו איתנו על חוזה. אחרי ששמוליק יפרח המנכ"ל הקודם של הקאמרי קרא את המחזה הוא אמר שזה אחד המחזות הטובים ביותר שהם קיבלו שם. בלי קשר למזרחים, אייל גולן, לא אייל גולן. מנכ"ל הקאמרי עשה מעשה אמיץ וחתם על החוזה. אלו רק האנשים שמסביב שלא באנו להם טוב בעין. שהמזרחים מפחידים אותם".
פורסם שהגשתם את המחזה להבימה קודם והם אמרו לא. דווקא ממנכ"לית הבימה אודליה פרידמן שמצהירה שגם היא לא קראה צ'כוב, היה מצופה שתיקח את זה בשתי ידיים.
"הצעתי את זה אישית להבימה, עוד לפני הקאמרי, בלי בני פרץ ובלי זגורי. אז, לפני שנתיים, עדיין היה בקאמרי מנכ"ל אחר, והוא, בואי נגיד את זה ככה, לא בכיוון של דברים כאלה. אודליה עפה על הרעיון, אפילו רצתה את זה לחגיגות ה-100. אמרה לי שהיא מאוד אוהבת את השירים של אייל גולן ותשקול את זה. בסוף זה לא יצא, הם חזרו אלי אחרי כמה ימים ואמרו שהבימה זה מוסד ציבורי והוא לא יכול לעשות שותפות עם אדם פרטי".
גם הקאמרי הוא מוסד ציבורי וגם הוא לא יכול לעשות שותפות פרטית. אבל עבורו ויתרת על הזכויות שלך במחזה. ויתרת על הכסף.
"אני הייתי בטוח שמחזמר הזה יעשה המון כסף, ולא התכוונתי לוותר על זכויותיי ועל רווח. אבל עברה שנה וזגורי הלך עם זה לקאמרי שעבר כמה שינויים מאז. המנכ"ל הותיק הלך הביתה ויפרח, צעיר מזרחי, הפך למנכ"ל. ברגע שהבייבי שלנו התקבל במוסד האליטיסטי הזה אנחנו כל כך התגאינו, היינו שני ילדים ממגדל העמק ובאר שבע שהתקבלו על ידי הממסד האשכנזי. זה כל כך החמיא לנו וריגש אותנו שוויתרנו על הכל והלכנו על זה".
אז אתה אומר, אנחנו עומדים בפני רנסאנס. מהפכה תרבותית. לא שקיעה תרבותית, כמו שאמרו המבקרים.
"האנשים האלה שאומרים שזאת שקיעה תרבותית, מתכוונים לזה שזאת שקיעת התרבות האליטיסטית שלהם. בגלל שתכנס עכשיו תרבות חדשה. והם לא אומרים את זה בגלל אייל גולן, זה פשוט מפריע להם שמחזמר ים תיכוני יהיה בקאמרי. זה לא הפורטה שלהם. המחזמר הזה עלול לעשות שינוי מאוד גדול במלייה התרבותי והלוואי שהוא יכניס לקאמרי עשרים מיליון שקל, אפילו שאני לא אראה מזה כלום. כי ככה האנשים האלה שיוצאים נגד יהיו בבעיה. כי סוף סוף יש מחזמר שמרוויח כסף, שלא רק נתמך על ידי העירייה או הממשלה, שמביא המון קהל. את תראי, יהיה ביקוש אדיר ויצוצו עוד ועוד מחזות כאלה".
בניגוד למה שנתפס, המחזמר לא עוסק בחייו של גולן. במרכז העלילה עומדת אדריאנה בת ה-17 שגדלה בבית חרדי ירושלמי והחלום שלה הוא להיות זמרת. אבא שלה לא מסכים כי "קול באישה ערווה" ושירתה תבייש את המשפחה, על אף שהוא בעצמו מנהל תזמורת. הוא רוצה שהיא תתחתן עם הסולן הדתי שבמקהלתו ותהיה אישה דתיה שמגדלת את הילדים. אדריאנה מתנגדת, בורחת מהבית ועוברת למלצר בסוג של פאנץ' ליין, מועדון זמר ירושלמי שבו היא הופכת להיות זמרת מלצרית, מתאהבת באחד המלצרים ויחד הם ניגשים לאודישן בלהקה צבאית, וכך מנערה דתיה היא הופכת לחיילת זמרת.
"זה סיפור פמיניסטי וישראלי, על חיבור בין זהויות. ערבים, חרדים, חילונים, כן צבא, לא צבא, שירת נשים אסור או מותר. זה סיפור פמיניסטי מושלם ורק הפסקול הוא השירים של אייל גולן. ממש לא סיפור חיו".
ומה תרוויח מזה?
"אני אצטרך עכשיו להסתפק במינימום של המינימום, כמה מאות שקלים להצגה. אני איש עסקים, לא עושה דברים בחינם אבל הבנתי שזה ייתן לגיטימציה לתרבות המזרחית שלנו, למי שאנחנו. זה יביא לתיאטרון כל כך הרבה אנשים מהשכונות שלא היו בו מעולם".
אז למה החלטת לפתוח במאבק עכשיו? התומכים של המחזה כבר התמקמו מזמן בקו ההגנה. רני רהב, ירון אילן באינסטגרם ודידי הררי ברדיו.
"תראי, אני מפיק ולא טאלנט, רוצה להישאר בדרך כלל מאחורי הקלעים. אבל היום, כאן, עכשיו, חשוב לי לספר על המחזמר עצמו ועל המטרה שלו. לעשות סדר. זה נהיה מלחמה בין התומכים של אייל גולן למתנגדים שלו, וזה לא העניין, העניין הוא המסר התרבותי".
לפחות עשו לכם הרבה יח"צ.
"בגלל שראינו את כל הבלאגן שהמחזה הזה יצר, זאת הפכה להיות מטרת חיים. זגורי כן הולך לביים את זה כנראה ואני כן אהיה יד ימינו ואנחנו לא נישן בלילה למשך עוד שנתיים. מאור אמר לי, אני לא אדבר עכשיו ואגן על המחזה, במקום זה אני אעשה את המחזה הכי טוב בישראל, מחזה שירוץ שלושים שנה, אלפי פעמים. שיהפוך את כל התרבות במדינה".
מתי תקרה מהפכה?
"ממש בקרוב. יבואו אלפי אנשים, ממגדל העמק, מדימונה מבאר שבע יתלבשו יפה ויכנסו לתיאטרון הקאמרי. לפני עשרים שנה היו רק קונצרטים בהיכל התרבות ואז התחילו להביא את שלמה ארצי וזמרים מחו"ל. עד לפני כמה שנים, מי שרצה לשמוע מוזיקה מזרחית היה צריך ללכת לפלאקה או אולי לשמוע את זה בחתונות, ועכשיו רוב האמנים שמפוצצים קיסריות הם מזרחים. הקהל המזרחי הוכיח שהוא מגיע בהמוניו, קונה כרטיס במחיר מלא ונותן כבוד למופע. אנחנו נפרגן להם הצגה איכותית בתיאטרון".
"רציתי להיות כמו אלה מהסדרה 'רמת אביב ג''. והנה אני פה"
דורון מור (47) גדל במגדל העמק. בגיל שנתיים אבא שלו עזב את הבית והוא נשאר לגדול עם אמא שפרנסה אותם בקושי רב. יש לו שלוש אחיות גדולות שהוא צעיר מהן בהרבה. בילדותו הסתגר בספריות, שקד על השכלה תרבותית שבבוא היום תעזור לו לצאת מהשכונה ולהתמקם בתל אביב או הרצליה. כשהגיע הרגע, מיד כשהשתחרר מהצבא, הוא ארז תיק ולא הסתכל לאחור.
אז אתה לא המזרחי הממוצע, ששומע מוזיקה מזרחית ומשתטח על קברי צדיקים?
"תראי, אני יכול להגיד על עצמי שאני כזה שמשתטח על קברי צדיקים ואוהב חריף ושירים של אייל גולן. אבל גם את אריק איינשטיין. אם אני זה שהם באים נגדו, אז הכל בסדר. הם יכולים לבוא נגדי".
בסופו של דבר עשית התגנבות יחידים בגיל עשרים לתוך הקבוצה הזאת, כשעברת ממגדל העמק לתל אביב. למדת להיות חלק ממי שמתנגד לכם עכשיו ולהבין את המנגנונים שמאחוריהם.
"ברור, אנוכי גר בקרבם. ברמת אביב. אני יודע טוב מאוד מי זאת הקבוצה הזאת. אני מפיק בתעשייה הזאת כבר עשרים שנה. כשעברתי לתל אביב שיניתי את שם המשפחה מ'מסיקה' ל'מור'. רציתי להיות זה שיודע לנעול את הנעל הנכונה ועונד את השעון הנכון. מימנתי את עצמי ולמדתי מלונאות. לימדתי את עצמי כל מה שאני יודע, אף אחד לא לימד אותי. היום כשהבת שלי רוצה ממני משהו כמו נייקי או אופניים חשמליות היא אומרת לי, 'נו אבא, תקנה לנו את מה שהיית רוצה שיהיה לך כשהיית קטן'. הן משחקות חופשי על זה הילדות שלי, וזה תמיד עובד להן. רציתי אז להיות חלק מהקבוצה ההיא, אלה מהסדרה 'רמת אביב ג''. והנה אני פה".
ולא בקונטקסט המזרחי? זאת הזדמנות שלך להוכיח שאתה יכול לעשות דברים שהם לא רק רינת גבאי. עכשיו כשאתה כבר לא המנהל שלה.
"הרעיון הזה בא לי בשיא עידן הרינת. הייתי באמצע הצגה שלה, לפני שלוש שנים. זה אחד הדברים הראשונים שאני עושה בלעדיה ומהמהלך הזה אני אצא עם מינימום קרדיט וכסף. יצאתי הכי יתום שיש".
הכי רחוק מתקופת רינת שבה היה הרבה כסף והרבה כוח.
"אני עכשיו מגשים חלום. אני אומנם מפיק ולא לוחם צדק אבל הבנתי את החסך הזה של המזרחים, שהם החברים שלי מהבית, המשפחה שלי. אף אחד לא מתייחס אליהם מסחרית. למה? אז אני המפיק שעלה על הצורך ובהמשך אני מקווה שגם הולך לקחת את כל הקופה".
מירי רגב היא גם חלק מהטיימינג המזרחי והיא יצאה בהצהרה שהמחזה הזה הוא צדק תרבותי.
"למירי רגב יש את הסגנון שלה והיא חלק מרכזי ביצירת הטיימינג הזה. יש עכשיו שני מנכ"לים מזרחים לתיאטראות המוסדיים, זאת מהפכה. אני מאמין שהיא עזרה לזה לקרות ועכשיו הגיע הזמן למחזה. אני מת ללכת למירי רגב ולהגיד לה בואי נעשה מהפכה ביחד, אבל זה לא הזמן, את יודעת למה? כי זה כבר התקבל לקאמרי. זה שם. זה קורה. אגב, אם לא היו מקבלים את זה לא בהבימה ולא בקאמרי זה היה גם סיפור גדול. סרט אחר".
היה לך חשש שהסיפור הזה יעלה לכם בלגיטימיות שלכם? שתשלמו מחיר אישי? לך יש שם בתעשייה, זגורי הוא קונצנזוס.
"זגורי לא סתם נהיה זגורי, כל מה שהוא עושה זוכה להצלחה ומהעניין הזה הוא יכול מאוד להרוויח. הוא אמר לי, 'תקשיב, עוד עשר שנים כשיעשו דוקו על המחזמר הזה ויראיינו אותנו, לא יזכרו את המצקצקים. רק יהללו אותנו. והוא צודק. זגורי צעיר ממני בעשור אבל הוא הרבה יותר חכם ממני. יש לו חוכמת זקנים".
הלכת כבר לבקש את עזרתם של הצדיקים, שידאגו שהמחזה שלכם יעלה?
"עוד לא האמת. אבל אני אלך. את רוצה לבוא איתי ועם רינת? רינת תמיד סוחבת אותי לשם. אני פחות בעניין ממנה אבל בגלל שאמרנו את זה עכשיו אני באמת אלך".
מה עוד אתה עושה בימים אלה?
"בקיץ הקרוב אני עושה ריאליטי שישגע את המדינה ביחד עם יוני פארן, זה סודי לגמרי ומהפכני לא פחות. נרשמו לזה כבר מעל למאה אלף איש. זה יהפוך את התרבות הישראלית לא פחות מהמחזה. מהפכה אמיתית".
העיקר שאתה אומר שאתה מפיק ולא מהפכן. באת לעשות כסף, אבל בחצי שנה האחרונה נשארת בפרוייקטים שלא מכניסים כסף.
"ברור, אני איש של הצלחות ענקיות. הכסף לא באמת הדבר היחיד שמניע אותי. בעולם הילדים עשיתי גם דברים שלא חשבו שיהיו כלכליים. שאמרו לי שאפסיד את התחתונים שלי. עשיתי מחזמר על סיפור המכבים שחשבו שיכשל, שמתי שם 4.5 מיליון שקל וזה היה הצלחה מסחררת, באו 120 אלף איש והשנה אנחנו עושים את המכבים 2. עשיתי מחזה על נעמי שמר לילדים שהיה סולד אאוט. אני הולך גם עם ההבלחות הרגעיות. זה לא מה שחושבים עליי, שרק כסף בראש שלי".
"ב'מחוברים' הפכו אותי למנהל הקרקס הרשע"
עם רינת גבאי הוא בזוגיות כבר למעלה מ-20 שנה פלוס שלוש בנות, כשאת רוב שנותיהם הם בילו בהקמת האימפריה שרינת היא היום, אחת מדמויות הילדים האהובות בכל הזמנים. על הדרך התפתחה לו תדמית של מנהל רודן שמעביד אותה בלי סוף ובחודש האחרון אף דובר על זה שהם מתגרשים. התשובה היא לא, זה רק כמעט קרה.
אז השנה כבר יפסיקו לחבר את השם שלך עם השם של רינת כל הזמן? תהפוך לעצמאי?
"מקצועית כן. החלטנו לפרק את העבודה המשותפת וללכת כל אחד לדרכו. לרינת יש היום מנהלת אישית צמודה חדשה ואני עושה דברים אחרים. בחנוכה אני אעשה מכבים והיא תעשה הקוסם. ובכל זאת אין דקה שאני לא מת שהיא תצטרף אליי".
קשה לך לראות דברים שלה יוצאים לא תחת הידיים שלך?
"קשה גם לי מאוד שהיא לא חלק מהדברים שלי. קשה לי לעשות דברים בלעדיה. אני רוצה שהיא תהיה בכל הפרויקטים שלי אבל עשרים שנה עובדים ביחד ואנחנו גם זוג וחשובה לנו ההמשכיות של הנישואים. לפעמים צריך לשחרר מישהו אם אתה אוהב אותו".
אתם הזוג שמרחפת מעליו השאלה הניצחית של לערבב ביזנס ופלז'ר, כן או לא.
"יש לזה מחיר והמחיר שאנחנו עמדנו לשלם היה כבד מדי. בחרנו להמשיך להיות זוג נשוי ואבא ואמא לשלושת הבנות שלנו".
כולם חושבים שאתה הרודן הגדול, אתה עובר לא טוב. רינת מראה רגליים נפוחות ואתה רק רוצה שתעבוד עוד ועוד.
"כמו בכל סרט, במחוברים היו צריכים גיבור רע. צריך מישהו שיגלם את האדם הרע והיה נוח להציג אותי ככזה, בין היתר כי יש בי קצת מהבנאדם הזה שהוצג. אני עובד מאוד קשה, לא פחות ממנה ואין הופעה בעשרים שנה האחרונות שלא הייתי מאחורי הקלעים. זה לא שאני שלחתי אותה לעבוד וישבתי בבית. כשהיא יורדת מהבמה אני זה שחיכיתי לה עם כוס מים וכשהיא קמה בבוקר אני זה שעושה לה את כוס הקפה כי אני היחידי שיודע לעשות כמו שהיא אוהבת. אני היחידי שמכין את הסנדוויצ'ים ולוקח את כולם לבית ספר ונותן לה לישון כי בלילה יש לה הופעה. את זה לא הראו במחוברים. אז כן, היו לה רגליים מנופחות בחנוכה כמו שיש לכל האמנים כשהם עובדים. מה, לעומר אדם יש רגליים פחות נפוחות משל רינת גבאי? זה המקצוע, הוא קשה, תובעני אכזרי ולפעמים הבנאדם שאחראי על כל זה נראה כמו מנהל הקרקס הרשע".
אתה מצטער על מחוברים?
"כן. זה עשה את הנזקים שלו. גם עלינו כבית וגם על איך שרואים אותנו בחוץ. יצאתי רע ואני לא בנאדם רע".
אז למה עליך חושבים ככה?
"כי ככה זה מחוברים, צריך סיפור. היו צריכים להוציא אותה האמנית הנטחנת שעובדת קשה ושיש לה חלום לשיר למבוגרים שלא מתגשם ואני זרמתי עם זה כדי לספר סיפור טוב. אחרי מחוברים חטפתי כאפה, ראיתי את עצמי על המסך ולא אהבתי את מה שראיתי. ירד לי קצת הרוח, האוויר יצא מהבלון. ראיתי את עצמי כבסדר ואז פתאום קיבלתי את התגובות ואת החיקוי בארץ נהדרת. כן יש לי את השתלטן, אבל לא ככה. לא כזה".
מה באמת חשבת על החיקוי?
"הוא פגע בי מאוד, היה לי קשה לראות את עצמי כקריקטורה".
עכשיו אתה פותח דף חדש בלי רינת.
"אני מתחיל מאפס. היא לא. יש לה מותג ביד. אני כן. יש לי הרבה להוכיח. אני מביא את הניסיון שלי והכישרון שלי לעולם המבוגרים שעוד לא הצלחתי בו, ואחרי שבעולם הילדים כבר עשינו את הדבר הכי גדול. כשעשיתי פרויקטים עם רינת זה היה מאה אחוז שהוא יצליח. לא 99 אחוד. אבל זה היה היא. בכל אירוע שהינו הולכים והיו צלמי פפראצי, הייתי לוקח כמה צדדים מאחוריה וככה אנחנו מצטלמים. רינת היא נסיכת דיסני, פשוט נסיכה. לא סתם ילדים מתמגנטים אליה, היא כמו בל. אני לא אגיד שאני החיה, אבל... טוב, יכול להיות. בכל מקרה היא מדברת כמו בסרט מצויר ומול דבר כזה אתה לא יכול שלא לצאת הרציונלי. היא מקצינה אותי ואני מקצין את מה שהיא. היא תמיד תסתכל על האנשים שהיא עשתה להם טוב בהופעה הזאת ואני אסתכל על כמה כסף הכנסנו. זה אנחנו. וזאת היא שגוררת אותי, לקברי צדיקים, להופעות, לים בכל בוקר. זה רק נראה לאנשים שאני גורר אותה".
והאלבום שלה למבוגרים? אתה באמת עד כדי כך מתנגד?
"היא יוצרת מופלאה ומגיע לה להצליח. אבל עשינו ביחד את עולם הילדים ופתאום היא באה ורוצה להיות זמרת, זה בילגן אותי. יופי שאת רוצה אבל אין שם כסף. עכשיו אנחנו כבר לא עובדים אחד אצל השני יותר. כל אחד הלך לדרכו. אם היא לא הייתה אשתי אלא סתם זמרת, זה היה קורה עוד הרבה קודם. או שהיא הייתה מפטרת אותי או שאני אותה. אבל אנחנו נשואים ומשפחה זה קדוש. אני רוצה להיות איש משפחה לנצח נצחים. אז כל אחד הלך להגשים את החלמות שלו".
זה היה נראה לפעמים שהוויכוחים עושים לכם את זה. כיף עכשיו בתוך הזוגיות הבריאה?
"ויכוחים לא עושים לי את זה. לא נכון. ויכוחים רק מובילים לעוד ויכוחים שמובילים לגירושים. עדיף לקום בבוקר ולעשות הליכה בים ביחד. בערב שואלים איך היה בעבודה מאמי, ונזהרים מלהיכנס לרזולוציות. אם אני ארד לפרטים אני אנסה עוד לשנות דברים ונחזור לאותו הבור".
חשבת שבגיל 45 תתחיל מהתחלה?
"עשיתי עם רינת כמעט הכל. הופענו בכל במה אפשרית, עשינו מאה פעם את אותה הופעה והיו חסרים לי אתגרים חדשים. וגם לה. אז היא הולכת לנסות לעשות את קיסריה ואני להפיק מחזמר וריאליטי חדש. כולם אומרים לנו שאנחנו נראים צעירים יותר בעשר שנים מאז שזה קרה".
אתה חושב שהילדות שלך מבינות על מה אתה נלחם? איזה פערים כבר יש ברמת אביב?
"ברמת אביב יש היום הכל מהכל, מזרחים אשכנזים, חילונים ודתיים. הערך החדש הפך להיות הצלחה וכסף, לא עדה. הילדה שלי לא יודעת מאיזו עדה אנחנו ואנחנו לא מחדירים לה את זה לראש. כשהיא הולכת לבית ספר מודדים אותה לפי מה שהיא לובשת או איזה אייפון יש לה. זה גרוע, אני יודע, אבל את המהפכה הזו נשמור לפעם אחרת".
המאבק הזה הוא של הדור הישן, אתה הולך להיות זה שסוגר את הדלת?
"אני רוצה שהמחזמר יהיה כזאת הצלחה שהוא יסגור את הדלת על המאבק העדתי. המקום היחיד שעוד נשאר מיושן זה התיאטרון ובזה אנחנו מטפלים עכשיו. את מי מעניין היום באינסטגרם אם אתה עיראקי או פולני? מעניין אותם רק מה אתה לובש".
עד לשעה זו לא התקבלו תגובותיהם של דרור קרן ושל תיאטרון הבימה, הן יפורסמו אם וכאשר יתקבלו
צילום: עופר חן | איפור: ניב בוגוסלבסקי