הנשימה עצורה, עוד רגע נדע מי עולה לגמר "מאסטר שף". ואז זה קורה: "סלמה, את עולה לגמר!" ערביה דתיה מכפר קאסם מתמודדת בשלב האחרון של תוכנית הריאליטי הנצפית ביותר בישראל. אבל הרגע המשמח הזה לא מתקבל כחדשות טובות בקרב כל הצופים: במהלך תוכנית הגמר החגיגית, הקולות שטענו שסלמה פיומי הגיעה למעמד הזה "רק בזכות העדפה מתקנת" הגיעו לשיא חדש, ועמודי הפייסבוק של mako ו"מאסטר שף" הוצפו בתגובות זועמו, חלקן גזעניות. היה מי שהרחיק לכת וקרא לסלמה "מחבלת", אבל אם תשאלו אותה – אין באמת ממה להתרגש.
"התגובות האלו לא מפתיעות אותי", היא אומרת. "התבטאויות כאלו פוגעות בי וגזענות מעצבנת אותי בכל מקרה – אבל אנשים טוענים לאיזושהי העדפה כבר מתחילת העונה, ואני יודעת שזה לא אישי. חוץ מזה, אם תסתכלי על הרייטינג של התוכנית ועל האהבה שאני מקבלת ברחוב, תביני שהתגובות הללו הן מיעוט. הן לא מייצגות את מה שקורה בשטח. אנשים אמרו לי שלפני שראו אותי הם חשבו שערבים לא יודעים לדבר ולהתבטא, ושאני שיניתי את דעתם. אני גאה בזה".
סלמה היא אולי האחרונה שעברה את החוויה הזאת, אבל משתתפי ריאליטי ערביים מתמודדים כבר כמה שנים עם המורכבות המוזרה הנלווית להשתתפות בתוכניות הפופלריות. מצד אחד כל המדינה רואה אותך והרחוב מרעיף אהבה. מצד שני, תמיד יהיו נשמות טובות שיידעו לעשות לך את המוות, רק בגלל המגזר אליו אתה משתייך.
"אני זוכרת שהיו טוקבקים באינטרנט שאמרו שלא מגיע לי לשיר ושאני צריכה ללכת לשיר במדינות ערב", מספרת מרים טוקאן, משתתפת העונה החמישית של "כוכב נולד". "אבל זה לא מרגש אותי. זה היה כלום לעומת כל הטוב שיצא לי מהתוכנית”.
פותנה ג'אבר, פיינליסטית "האח הגדול 2”, מסכימה עם הגישה הזאת וממהרת לשתף: "נשים מקרית ארבע יצרו איתי קשר וסיפרו לי שהן התחילו ללמוד ערבית בגללי, אישה מבית שאן סיפרה לי שלפני שהיא ראתה אותי היא לא יכלה לשמוע על ערבים ואחרי 'האח הגדול' היא השכירה את הדירה שלה לזוג ערבי. יש אפילו רב מקנדה שהגיע לפגוש אותי. שיניתי הרבה ואני מרגישה את זה עד היום: אנשים חשבו שמוסלמית דתיה לא יכולה להיראות כמוני, אבל עכשיו אנשים באים בגישה אחרת. מסתכלים שונה על הדת, על הדעות ועל המנטאליות של הערבים. מבחינתי, אני הראיתי שיש אפשרות לדו קיום".
אלא שפיראס חורי, זוכה "פרויקט Y", ממהר לנפץ את הבועה הוורדרדה: "פעם חשבתי שגם אני שיניתי משהו בהשתתפות שלי, אבל היום אני מבין שזה לא עשה כלום. כשאני הייתי בריאליטי הייתי 'הישראלי הטוב' שלא חורג מהתבנית המקובעת של מה שהוא אמור להיות. לא הייתי באמת 'אחר', כי בכל המדיה הישראלית אין קבלה אמיתית של אנשים כמוני. אלה רק ניצנים של נאורות מזויפת”.
"חיית מחמד בשירות הרייטינג"
ריאליטי, כידוע, מנסה לקבץ מתמודדים בני כל הסטריאוטיפים בבית אחד – ואז לתת להם להוציא אחד לשני את המיץ. ההשתתפות שלהם עוזרת בדרך כלל להציג צדדים נוספים בתבניות שכולנו התרגלנו להכיר, מסייעת לברוא מחדש תדמיות בצורה מרעננת. אלא שמה שנכון לגבי המתמודד "ההומו", המתמודד מזן "המזרחי החם" או "התל אביבית המתוחכמת", לאו דווקא תופס לגבי מתמודדים ערביים. אם תשאלו את פרופ' אמל ג'מאל, ראש התוכנית לתקשורת פוליטית למנהלים באוניברסיטת תל אביב, ההשתתפות שלהם בריאליטי עושה בדיוק הפוך: מגבירה את הסטיגמה.
"הנוכחות שלהם בתכניות האלה ממש לא שוברת סטריאוטיפים, היא שומרת עליהם, והמחקר מראה שהייצוג של הערבי בריאליטי הוא קוריוז ותו לא. הם סוג של חיית מחמד שבאה לשרת את הרייטינג", הוא קובע. "שימו לב, למשל, שבכל ריאליטי יש ערבי או ערבייה אחת, לא יותר, ואנחנו פוגשים אותם בעיקר בתור דמויות של ערביות דתיות שמסתובבות במטבח או של ערביות חמומות מוח. אם תשאלי אותי, זה פשוט המשך ישיר לייצוג המעוות של ערבים בתקשורת הכללית, שם אנחנו מסוקרים רק כעבריינים או כגורמים מאיימים. תגידי לי את, מתי בפעם האחרונה ראית ראיון עם רופא ערבי?".
סוגיית המין של הדמויות הערביות בריאליטי, הוא קובע, משמעותית כאן מאוד. "כשתפגשי ערבי בריאליטי הוא יהיה כמעט תמיד בכלל ערביה, וזה נובע מתפישה שוביניסטית של 'בואו נראה את הנשים העדינות' וממחשבה שהן קלות יותר לעיכול לעין היהודית. זה שוביניזם שאני לא יכול להכיל".
יואב דיוויס, עורך תוכן והאיש שעומד מאחורי הליהוק של דמויות ריאליטי כמו אלירז, שפרה, ארז דה דרזנר, מנחם בן ופנינה טורנה, עונה לטענה הזו ומצהיר שאין העדפה מודעת לנשים. הוא מספר שכשההפקה בונה ליהוק, היא מחפשת מישהו שיעורר פעולה רגשית אצל הצופה: אנטגוניזם, אהבה, עצבנות או חיבור – ושבתחום הזה יש קשת של אפשרויות. לדעתו, לנשים יש אינטליגנציה רגשית יותר גבוהה, ולכן הן מעוררות יותר הזדהות, ואולי בשל כך מתאימות יותר לריאליטי. לגבי הטענה בדבר הימצאותה של דמות ערבית אחת בלבד בכל תוכנית? בעניין הזה לדיוויס יש תשובה מעניינת: "תזכרי שבסופו של דבר מדובר בתמהיל, ואין כוונה לייצג נאמנה את ההרכב האמפירי של מדינת ישראל, כי אחרת איפה החרדים? ולמה יש הומו בכל תוכנית ריאליטי למרות שהשכיחות שלהם באוכלוסייה היא רק 10%? המטרה היא לבדר ולדאוג לדמויות טובות. כאלה שמכילות משהו קיצוני ששובר את הקונבנציות, כמו אלין לוי, או להיפך – כאלו ששומרות על הקונבנציות, כמו הדמות של שרה לוין".
דיוויס מספר כי לאורך שנותיו במקצוע הקדיש מחשבה רבה לשבירת סטיגמות מוכרות באמצעות הליהוק, ואפילו משתמש במילים כמו "שליחות" ו"משימה חברתית". מבחינתו, אין "מכסה ערבית" שצריך למלא בכל תוכנית, וכל מקרה נמדד לגופו. "זה לא שמישהו ייכנס לריאליטי רק בגלל שהוא ערבי", הוא מסביר. "מישהו ייכנס לריאליטי כי הוא דמות מעולה, שהיא במקרה גם ערביה. הערביות היא חלק מהסיפור, אבל היא בהחלט לא הסיפור עצמו".
פנטזיה של ערבי כנוע
אבל יש שחושבים שהמלהקים דווקא מחפשים ערבים מאוד ספציפיים. אחד מהם הוא העיתונאי ומבקר התרבות ירון טן ברינק, שטוען כי ברוב המקרים הערבים מיוצגים בריאליטי כמו שהיהודים היו רוצים שיהיו. "אנחנו נראה ערבים-ישראלים שמשילים מעליהם את סממני הערביות, כמו פיראס חורי בפרויקט Y או כמו פותנה, ערביה מאוד ישראלית, תל אביבית, לא מתלהמת", הוא מסביר, "נראה הרבה ערבים נוצרים, ערבים שנוח לנו לחשוב עליהם כמי שאנחנו חיים איתם".
טן ברינק חושב שיש לנו פנטזיה של ערבי כנוע וזה מה שאנחנו מקבלים. גם הוא מתייחס לכך שאף פעם לא נראה קבוצה של ערבים ביחד וכך נחמיץ את המגוון של דתיים וחילוניים, לאומנים ושמאלנים שיש בחברה הערבית. "נפגוש סטריאוטיפ של ערבי נחמד או סטריאוטיפ של ערבי לא נחמד", הוא אומר, "ואם יכניסו לריאליטי ערביה שמעוררת אנטגוניזם, כמו ניראל או רנין – לא נרצה לדבר איתן אחרי זה והן יהיו חייבות לברוח מהארץ אחרי התוכנית ובעצם ייענשו על היותן 'ערביות לא נחמדות'".
בואו נודה, מרבית הערבים שראינו עד היום בריאליטי הם כאלו שאם לא היו טורחים לספר לנו, בחיים לא היינו מנחשים שהם ערבים. לינה מחול או מנאר מ"דה וויס", למשל, ורנין מ"האח הגדול". כולנו זוכרים את נסרין מהעונה השנייה של "הישרדות", ואת ההפתעה של בשבקין כשגילה שהיא ערבייה.
לפי פרופ' ג'מאל, הריאליטי אינו ריאליטי – אלא פברוק של מציאות שיש לו השלכה פוליטית: "מציגים לנו תמונה כאילו החברה הישראלית רב תרבותית וליברלית, כאילו היא פלורליסטית – אבל המציאות הישראלית היא לא מה שקורה כשסלמה במטבח עם החברות שלה, אלא מה שמתרחש בבית"ר ירושלים".
בניגוד לדברי ג'מאל, סייד קשוע, יוצר הסיטקום "עבודה ערבית", דווקא חושב שכל השתתפות של ערבים בתקשורת מוסיפה ומקדמת את המגזר ואין לו שום דבר נגד ריאליטי. אבל אם תשאלו אותו, הוא היה מעדיף שבמקום תוכניות הריאליטי ישודרו סרטים דוקומנטריים על מצב הפלסטינים בשטחים. "הייתי רוצה לראות את הטלוויזיה מתמודדת גם עם הסוגיות האלו", הוא אומר. גם טן ברינק סבור שליהוק הערבים בריאליטי מייפה את המציאות: "אין בריאליטי ערבים שמייצגים את המצב הסוציו-אקונומי הנמוך של המגזר. נפגוש ערביות אמידות, אבל אין משתתף מכפר לא מוכר בלי ביוב וחשמל, אין שיח על כיבוש, על קיפוח, על אפליה, על רדיפה. זה יוצר מצג שווא של נורמליות – שהוא רחוק מהמציאות".
דיוויס משיב לטענה הזו: "אם אני אמצא מישהו מכפר לא מוכר שמביא את הדעה של הערבים שגרים שם והוא יהיה דמות ריאליטי מצוינת – אלהק אותו. החלום של כל יוצר טלוויזיה הוא לעורר דיון ועניין. אני לא עובד בשירות המשרד לקיבוע המעמדות בישראל, ואני לא מנסה לשמר את המעמדות במדינה".
לייצג מגזר? סתם תיק
ומה אומרות המשתתפות בריאליטי על תפקידן הפוליטי? הן מסבירות שהעלאת בעיות המגזר באופן מוצהר ממש לא הייתה בראש סדר העדיפויות שלהן: "לא הלכתי ל'כוכב נולד' כדי לייצג מישהו – הלכתי לשם כדי לשיר", אומרת מרים טוקאן. ייצוג המגזר לא היה גם בראש מעייניה של סלמה: "מההתחלה הצהרתי שאני מייצגת את עצמי. אין לי הכשרה לייצג מגזר ואני לא מתיימרת לעשות את זה. לא הקדשתי מחשבה במהלך התוכנית לאיך שאנשים רואים אותי. אני מצטערת אם זה מאכזב מישהו".
פותנה ג'אבר, לעומתן, ידעה ש"האח הגדול" היא צלחת פטרי מהבילה של סטריאוטיפים, שבה כל אחד מתויג באופן אוטומטי. "ידעתי שאני נכנסת למשבצת של 'הערבייה', אם אני רוצה או לא רוצה", מספרת ג'אבר, "אבל לא חשבתי לייצג את המגזר. היו כאלה שציפו שאני אעלה בתוכנית את הבעיות של המגזר ואני דיברתי על קשיים – אבל אני לא פוליטיקאית. אני מרגישה שהצלחתי להעביר מסר בצורה חמאתית ונעימה וששיניתי דעות בצורה מדהימה. זה הרבה יותר מלהחזיק שלטים".
פיראס, יוצא הריאליטי הכי ותיק של המגזר, מגלה שהוא נמנע במודע מהעלאת נושאים פוליטיים בתוכנית: "מעבר לזה שהייתי בן 21 והתודעה הפוליטית שלי עוד לא היתה מפותחת, ידעתי שלא כדאי לי להיכנס לוויכוחים פוליטיים ואני בטוח שאם הייתי נכנס אליהם לא הייתי זוכה".
קשה להאשים את המשתתפות בעובדה שהן לא מתנדבות לשאת את כל הקשיים של הציבור הערבי על כתפיהן. מעניין לגלות שלמרות זאת, המגזר הערבי מאוד מתעניין במשתתפים הערבים בריאליטי: "אחוזי הצפייה בתוכניות ריאליטי בהן יש משתתפים ערבים יותר גבוה מתוכניות נטולות ערבים", אומר פרופ' ג'מאל, "בהחלט מדברים על התוכניות ברחוב הערבי ויש באז, אבל יש גם ויכוח ער על אם ההשתתפות בתוכנית היא הזדמנות חשובה או משחק לידיה של ההגמוניה".
כך או אחרת, משתתפות הריאליטי הערביות מספרות על תגובות חמות במגזר: סלמה קיבלה טלפונים, הודעות לפייסבוק של בעלה ואפילו ביקורים של אנשים זרים שאמרו לה שהם גאים בה ושמחים על הצעד שעשתה. טוקאן מספרת על צעירים ערבים שאמרו לה שהיא שברה עבורם מחסומים, ופותנה קיבלה מחמאות על העמידה במשימות וגם על עקרונותיה, כשלא הסכימה להצטלם מתקלחת בבגד ים: "עשיתי סקנדל עד שבנו לי מקלחת אטומה. אני לא דוגמנית ויש לי כבוד לבעלי ולדת שלי".
ערבי בתוכנית שידוכים? עד כאן
אז הדעות על ייצוג הערבים בריאליטי חלוקות, אבל מה השלב הבא? האם נראה ערבי זוכה בריאליטי מוביל כמו "האח הגדול"? סלמה בטוחה שכן. "לי היתה הזדמנות לזכות ואין סיבה שאחרים לא יצליחו", היא אומרת, "המגזר מבין לאט לאט שגם לנו יש כישרונות, גם לנו מגיע – והמון ערבים הולכים לאודישנים. אז עם הזמן זה יתפוס עוד ועוד".
ומה לגבי תוכניות שידוכים? מתי נראה צעירים ערבים מחפשים אהבה? נראה שגם לחברות ההפקה וגם לחברה הערבית יש עוד דרך ארוכה לעשות כדי להגיע לשם: "יכול להיות שחברות ההפקה לא רוצות בחורים ערבים, אני לא באמת יודעת", אומרת פותנה, "אבל מצד שני, ההיחשפות בתוכנית כזו מאוד גדולה, זה אישי ופרטי ומבחינה מנטאלית לא כל אחד יכול ללכת לדבר כזה. זה רגיש".
כשדיוויס נדרש לשאלה הזו, ניכר שנגענו בנקודה רגישה: "בעיניי יש בישראל פתיחות מאוד גדולה לשונות ולייצוג מיעוטים וזו לא שאלה שקשורה בקברניטי טלוויזיה ובדעתם על תוכניות שידוכים, אלא באופן כללי בישראל: כמה זוגות מעורבים את מכירה בחיי היום-יום שלך?". טן ברינק מפרש: "הגזענות והדתיות מאוד בוטות בתוכניות שידוכים ואני אהיה נדהם לגלות שתוכנית כזו שיתפה ערבי. לאחרונה שמענו בתוכנית שידוכים על חוסר קבלה של אתיופי, אז ודאי שיהיה חוסר קבלה לערבי". ואם מדברים על אתיופים, לפי דיוויס הם הדבר הבא על המסך שלכם: "אני רודף אישית אחרי כל בכירי העדה האתיופית כדי למצוא את האחד או האחת הזו. זה חייב להיות מישהו שיפיל אותך וזה רק עניין של זמן עד שיימצא נציג מתאים".
עד שיימצא הנציג הזה, אפשר לקוות שכל המיעוטים בישראל יזכו ליחס שווה יותר על המסך שלנו. טוקאן מרשה לעצמה לחלום הרבה יותר רחוק מזה ולייחל להיום יום בו ערבי בתוכנית ריאליטי לא יהיה אייטם כי זה יהיה כל כך טבעי ומובן מאליו. גם פרופ' ג'מאל רוצה להיות אופטימי, למרות הכל: "אנחנו מודעים לבעייתיות ומקווים שהריאליטי היא קרש קפיצה עבור הערבים לכניסה לתקשורת הכללית. בכל מקרה, בין האפשרות של לא להיות בריאליטי בכלל לבין הנציגות הנוכחית, אין ברירה אלא לבחור במצב הקיים ולקוות שהוא סנונית ראשונה לשינוי".
ובינתיים, אפשר לשאוב תקווה מהיחסים של סלמה עם אלינור רחמים, חברתה המתנחלת לנבחרת. לשאלה אם היא תמשיך לשמור איתה על קשר היא עונה: "אני לא מבינה את השאלה שלך בכלל. החברות הזו טבעית ומובנת מאליו עבורי. אני מתכוונת לשמור איתה על קשר ולא אכפת לי מה אנשים אומרים".