זה היה שבוע משונה. שבוע שבמהלכו כנראה בפעם הראשונה, רוצח מורשע הגיש כתב תביעה להגן על שמו הטוב. את תביעת הדיבה הגיש רומן זדורוב שהורשע ברצח תאיר ראדה, נגד הפייסבוקאית, האקטיביסטית ודיירת ה"אח הגדול" לשעבר, אורטל בן דיין. "אולגה זדורוב הייתה צריכה לעשות קצת תחקיר לפני ששלחה לי כתב תביעה", אומרת אורטל בן דיין, במבט כמעט אדיש וטון רגוע, "היא הייתה מבינה שתביעות לא מפחידות אותי. אם כבר, זה עשה אפקט הפוך - מאז שהיא ניסתה להשתיק אותי, אני מעלה בכל יום פוסט 'זדורוב היומי'".
אבל רגע אחרי שאני פוגשת את הנתבעת כדי להבין מה מתרחש כאן - שתינו מקבלות הודעה שהתביעה נגדה בוטלה. "טוב שהתביעה המיותרת הזאת נמחקה", בן דיין אומרת כשאני שואלת אותה מה נהיה, "לא היה לה שום סיכוי להתקבל. לא ברור אם התביעה הזאת נועדה להיות יותר ניסיון הפחדה והשתקה נגדי כמי שמפיצה את האמת על רומן זדורוב, או יותר סיבוב על גבי בניסיון להשיג יח"צ לבקשת המשפט החוזר של זדורוב או לעורכת דין אלמונית שזכתה כך לסיבוב תקשורתי מפואר. כך או כך, אני אמשיך לכתוב את האמת על הרוצח המנוול הזה".
בינתיים, נראה שהמערכה בין בן דיין לתומכי זדורוב לא קרובה לסיום. במרכזה, לפי בן דיין, לא נמצא זדורוב עצמו - שספק אם יש לו בכלל דרך לקרוא את הפוסטים שלה מתוך הכלא, אלא אשתו ואם שני ילדיו, אולגה, שמנהלת מאבק למשפט חוזר לבעלה. התביעה שנמחקה, התבססה על פוסטים שפורסמו בקבוצה שבן דיין מנהלת, במקביל לדף שפתחה לפני מספר שנים - "כל האמת על הרשעתו של הרוצח רומן זדורוב", שהגיע מאז לאלפי עוקבים. "הדף נותן את כל המידע שמסביר למה יש רוצח ולמה הוא הורשע, והקבוצה היא קטנה, 300 איש, מרחב לדון בנושא הזה בלי שיקפצו עלינו עשרות אנשי כת, שבדרך כלל הסגנון שלהם הוא קללות ולא שיח תרבותי. כל מי שנכנס לקבוצה עובר אישור שלי, אבל כנראה שלאולגה יש שם מרגלים. היא עושה הכל כדי לטהר את הרשת מכל מידע שלילי עליו ושרק יכתבו כמה הוא מתוק וחמוד".
זה לא חדש שלבן דיין יש דעות, אבל התחום אליו בחרה להתמסר הפעם מפתיע. דווקא בן דיין, הלוחמת האנטי ממסדית, המתריסה, המורדת - מוצאת עצמה הפעם בצד השני, תומכת בממסד. כמו רבים, גם היא פיתחה אובססיה לסיפור הרצח המחריד של תאיר ראדה ז"ל, שנרצחה בגיל 13 בתא שירותים בבית ספר בקצרין ב-2006. ההתעניינות הראשונית שלה בפרשה הובילה אותה לקרוא לאורך השנים את כל פסקי הדין. "עד היום קראתי מעל 800 דפים - שני פסקי דין של בית המשפט המחוזי ופסק הדין של העליון. בהתחלה זה היה כדי להבין מה קורה כאן, יש לי משיכה לעוול שנעשה, לסיפורים לא פתורים. אבל מיד היה ברור לי שמי שטוענים שהוא חף מפשע הם מטורפים. קראתי את ההודאה של זדורוב והשתכנעתי שהוא הרוצח, אני בטוחה בזה. אין שום אפשרות אחרת".
אני בספק אם אי פעם מישהו ניהל מאבק חברתי כדי להגיד שהאדם הנכון בכלא.
"אני עושה את מה שהפרקליטות לא עושה, ובצדק היא לא עושה. זה לא התפקיד שלה. הפרקליטות לא מתנהלת ברשתות חברתיות אבל ההגנה כן, זו הזירה שלהם, ומישהו צריך לתת להם קונטרה. כשיש תרבות שקר שמשתלטת, האיום יותר גדול מהסיפור של זדורוב. בגדול, זה מערער משהו מאוד בסיסי במערכת החוק. צריכה להיות ביקורת על המערכת, אבל בסך הכל היא עובדת בסדר. המקרה הזה עבר את כל המערכת המשפטית, מהעליון למחוזי ולעליון שוב, הם החליטו שהוא אשם ואני השתכנעתי שהוא אשם. להפוך את כולם למושחתים זה מוגזם".
אז "רומן זדורוב חף מפשע" זו תאוריית קונספירציה?
"כן, לגמרי. מחרפן אותי כמה התיאוריה הזו פרחה. אנשים שנוטים להאמין לקונספירציות, זה בדרך כלל בא בקורלציה עם השכלה לא מאוד גבוהה, מבלי להעליב אף אחד, עם חוסר יכולת לעשות בדיקה ביקורתית של מידע. תומכי זדורוב הם כת לכל דבר ויש להם ראשי כת. מחרפן אותי שהם עשו ממנו צדיק".
המסע לטיהור השם של זדורוב מקרבן בדרך בעיקר נשים
הקלאש בין בן דיין לפעילים הגיע לשיאו בשנת 2016, עם יציאת הסדרה הדוקומנטרית "צל של אמת" של היוצרים ארי פינס, יותם גנדלמן ומיקה תימור. הסדרה עקבה אחר פרשת הרצח של תאיר - והביאה לראשונה לתודעה הציבורית את ראשי התיבות א.ק. היום כבר ניתן לקרוא לה אולה (היא התראיינה בשם זה ב"עובדה") - האישה שהסדרה מציפה את האפשרות שהיא הרוצחת האמיתית. ב"צל של אמת" מרואיין האקס של אולה, א.ח, המספר כי חברתו סיפרה לו שהיא רצחה את תאיר, וכי שנים אחר כך ניסה לספר על כך למשטרה - וחש שלא נערכה חקירה רצינית בעניין. בהמשך אולה נחשפה בשמה הפרטי בתקשורת, והתראיינה בהזדמנויות שונות כשהיא מספרת כי א.ח משקר ומתנקם בה על שנפרדה ממנו ושחייה מלאים בהטרדות ואיומים. "אני בקשר עם אולה, לא פגשתי אותה אבל אנחנו מתכתבות מדי פעם", מעדכנת אורטל, "מה שהם עשו לה זה דבר נורא. פתאום יש סדרה שהצליחה ועשויה טוב, קולנועית, בסטייל של נטפליקס והיא יצרה קורבן חדש. התאוריה שהחברות של תאיר רצחו אותה כבר התחיל לאבד אחיזה, אז מצאו משהו חדש, שאולה היא הרוצחת".
וזה שכנע לא מעט אנשים, לא?
"מדהים אותי שהציבור העדיף להאמין לסיפור על מישהי לא שפויה עם פנטזיות סאדו מזוכיסטיות שפתאום רצתה דם של ילדה קטנה וארבה לה באמצע היום בבית ספר, יצאה ונכנסה בלי שראו - ואת זה קל לאנשים לקבל יותר מהעובדה שהרוצח הוא הרצף שעבד שם, הסתכסך עם הילדים על בסיס יומי, קרא מדריך לאיך משספים גרון והודה ברצח מול מדובב וידע פרטים מוכמנים. השופט עמית אומר את זה הכי יפה בפסק הדין - לפעמים ההיגיון הפשוט הוא הדרך היחידה. אבל מה אכפת להם להקריב את אולה? המסע לטיהור השם של רומן זדורוב מקרבן בדרך בעיקר נשים - אם אלה חברות הילדות של תאיר שסבלו, או אולה שסובלת גם מהם וגם מהאקס הנוקם שלה. זה פן שקוף, שלא מדברים עליו".
ההצלחה הגדולה של "צל של אמת" הוציאה את אורטל מדעתה. "הם עשו שם המון מניפולציות. למשל ראיינו שם את חיים סדובסקי, אחד מראשי הכת, שהביאו למשפט של זדורוב כעד הגנה. מדובר בשרלטן שעדותו קרסה בבית המשפט ולא היה מוכן להעיד שוב. הוא קיבל איזה תואר בנטורופתיה בהתכתבות ומציגים אותו כסמכות. מה, הוא מומחה לנתזי דם? כשהם ראיינו אותו, ארי ויותם, הם ידעו את זה. אז למה אתם נותנים לו לדבר שקרים?".
מיוצרי "צל של אמת" נמסר בתגובה לדברים: "בניגוד לאורטל בן דיין, אנו הבאנו בסדרה אך ורק עובדות וראיות. אנו שמחים שכעת הן מובאות לפתחו של השופט מלצר וסמוכים ובטוחים שהוא יגזור מהן את המסקנות הנכונות".
אם אנחנו מדברות על עדויות בעייתיות, אי אפשר להתעלם מהעדות הבעייתית של הפתולוגית שהביאה הפרקליטות, עדות שגם בית המשפט מתח עליה ביקורת.
"זה מקרה בעייתי שיצר ערפל, אבל הוא לא באמת בעייתי להרשעה. הפעילים ממילא לא קוראים פסקי דין פליליים או של הרשעות ברצח. ההרשעה של רומן מבוססת הרבה יותר מהרשעות אחרות, היא אחת ההודאות החזקות ששמעתי. לא רק כי היא אותנטית וצועקת אמת, וכי היא לא טכנית, לא שרירותית, לא שטחית ומלאה בפרטים. גם כי היא מצולמת, מוקלטת, גם מול מדובבים וגם מול חוקרים. כל הזמן אפשר לראות את ההקשר שבה היא ניתנה. הפעם יש את הכל. אנשים מוזנים בכל כך הרבה שקרים, הם לא יודעים את הדברים הכי בסיסיים על ההודאה הזו, למשל שהיא ניתנה בשפת האם שלו ולא בעברית כפי שהפיצו".
בסך הכל עוד ספין
בנובמבר האחרון, בית המשפט העליון דן בבקשה מטעם זדורוב למשפט חוזר. ההחלטה טרם התקבלה אבל המתח סביבה באוויר. "בתיק יש הצטברות של בעיות שכמעט ולא עלו בעבר", אמר בדיון השופט חנן מלצר, שיקבל את ההחלטה. ברקע כל אלו, מסיבת עיתונאים שכינס עורך דיו של זדורוב, עו"ד ירום הלוי לפני שנתיים, בה חשף כי שערה שנמצאה על גופה של תאיר תואמת את הDNA של א.ח, שסיפר כי אולה לבשה את בגדיו ביום הרצח. "זה לא ממצא מכריע. התקשורת יצאה במסיבת עיתונאים מבלי להתבייש ולהתבלבל, גם לתקשורת יש כאן הרבה אשמה", אומרת בן דיין. "שערות שזה משהו שעובר ממקום למקום, בתא שירותים יש המון DNA, גם בבגדים שלך אפשר למצוא כל מיני שערות. זה משהו שנישא ברוח ונדבק. וזו לא שערה שלו או של אולה, אלא שערה שיכולה להתאים לשושלת מיטכונדריאלית של עשרות אלפי אנשים לפחות. זה בסך הכל עוד ספין".
מה מדאיג אותך? שזדורוב ישוחרר? את לא מאמינה שהוא ינמק בכלא?
"אני מפחדת שהוא ישוחרר. תראי, בפסק דין כמו זה קשה להאמין שיהיה משפט חוזר, אבל אי אפשר לדעת. מלצר תכף פורש והוא זה שיחליט. אני מקווה שהוא יעשה את הדבר הנכון אבל אולי הוא ירצה לצאת גיבור לפני פרישה ולאפשר לו משפט חוזר. אני בטוחה שגם במשפט חוזר זדורוב יורשע שוב, אבל זה יעלה לנו מיליונים מקופת המדינה".
את לא עושה את כל זה כדי לחסוך כסף למדינה.
"נכון, זה לא התפקיד שלי, אבל לא מגיע לו. צריך לגדוע את התקווה. ואם היא הייתה נגדעת מזמן אולי הוא היה מודה ומשחרר את אמא שלה המסכנה, את החברות ששנים סובלות ממטורפים, את אולה שבכל מקום מסתובבת עם עננה".
אז בואי נדבר על אמא של תאיר ראדה, אילנה, שמשוכנעת בעצמה שזדורוב אינו אשם ולא תומכת במה שאת עושה. פגשת אותה פעם?
"לא. אין לי שום קשר איתה ועד כמה שידוע לי, היא חסמה אותי בפייסבוק. אבל את הפסיכולוגיה שלה אני מבינה. שום דבר לא ישתווה לטראומה שלה. מאז שאני אמא אני עוד יותר מבינה, רק המחשבה שמשהו כזה יקרה לילד שלי, הייתי רוצחת אותו. לא הייתי עומדת בזה, הייתי משתגעת, עולה על הגג וקופצת ולוקחת את הרוצח איתי. זה מחריד. כל מה שהיא עושה זה דרך להתמודד עם האובדן שלה"
באיזה אופן?
"אם הרוצח לא נמצא, היא ממשיכה לחיות את הסיפור, לקבל תמיכה, היא לא רוצה להאמין שהמוות של הבת שלה היה שרירותי. היא רוצה להאמין שתאיר נרצחה כי היא הייתה הכי יפה, רקדה הכי יפה וכולם קינאו בה. שנים שאילנה רדפה את החברות של תאיר, זה בסדר? הן איבדו את החברה שלהן ועוד צריכות להתמודד עם דבר כזה".
יש מי שאומרים אמא יודעת הכי טוב. שצריך להקשיב לתחושות הבטן שלה.
"מה זה אומר? מה זה תחושות בטן? זה מתעתע. משפט חסר תוכן. מה זה אמא יודעת? כמה אמהות לא יודעות שהאבות אנסו את הילדים שלהן? זה סתם קלישאה. עם כל הכבוד לאילנה, המדינה והמנגנונים שלה תובעים את הרוצח, זה רצח שנעשה כלפי החברה. וזה שהיא רוצה לשחרר רוצח זה מעציב. היא מאפשרת את התקווה שלו, נותנת רוח גבית לכל המפעל הזה וחבל לי. אחד הדברים הקשים שזדורוב עושה זה לא לאפשר לה את הקלוז'ר".
עוד משהו שלא עובד לטובתך - יש אנשים רציניים, מהקהילה המשפטית, שמאמינים בחפות של זדורוב. אביגדור פלדמן, למשל.
"פלדמן הוא לא אדם פסול אבל המוטיבציה שלו היא לעלוב במערכת המשפט. צריך לזכור שהוא גם הצטרף לייצוג של רומן, אז יש לו אינטרס. הוא ייצג הרבה פושעים וייצג את קצב. אם הוא באמת מאמין שזדורוב לא רצח, לא ראיתי שהוא כתב את זה, אבל אם בזה הוא באמת מאמין - אז או שהוא טועה או שהוא מבלף או שהוא איבד את זה. המוטיבציה שלו זה לנגח את מערכת המשפט ולהוכיח כמה הוא חכם".
אני יכולה לומר את אותו דבר עלייך. שאת כבר מושקעת בסיפור הזה, שלא תודי כל כך מהר שטעית.
"תאמיני לי שאם הייתה הוכחה חותכת הייתי משתכנעת אבל זה לא המקרה. אני תמיד בודקת את עצמי מיליון פעם, עשיתי טעויות בחיים שלי ואני יודעת להודות בהן מיד. אני בטוחה שהוא אשם".
אני לא מסתדרת בטוויטר. לא מתאימה לי הגבלת התווים
אישה אחת שלא מקבלת מאורטל חמלה היא אולגה זדורוב. מי שהייתה נשואה טרייה לזדורוב בזמן הרצח, עם תינוק בן חודש - מצאה את עצמה עם השאלה מי הגבר שלו נישאה. התשובה של אולגה הייתה מיידית - שהוא חף מפשע, קורבן להפללה אכזרית.. "אולגה היא הקדושה המעונה של הכת. היא סמל בדרך אליו. אני חושבת שהיא מאוד נהנית מתשומת הלב", אומרת אורטל, שלא חוסכת את דעתה על אולגה גם מעוקבי העמוד שלה.
את לא מרחמת עליה בכלל?
"לא. אפילו אם הייתה אומרת שהוא רוצח אבל היא תומכת בו, הייתה לי חמלה. אבל גם להביא איתו עוד ילד בזמן שהוא בכלא וגם לנהל קמפיין ולהיטפל לאולה, מול זה אין לי חמלה. אם היא בחרה לעמוד ליד רוצח שתחיה עם ההחלטה, שלא תקרבן מישהי חפה מפשע. היא בחרה לתמוך במישהו שגדע את החיים של ילדה בת 13".
על ילדיו את מרחמת?
"ברור. ילדים לא אשמים בכלום".
תביעת הדיבה בת השבוע כבר הספיקה להגיע לעמוד הוויקיפדיה המתעדכן תכופות של בן דיין - שחלק שלם בו מוקדש לתביעות. החל מהתביעה שלה נגד עירית לינור על שקראה לה "זונה" ברדיו ("מאז עירית התנצלה וסלחתי בתוך שבריר שנייה. היום אנחנו בסדר גמור"), דרך תביעתו של אמיר חצרוני כנגדה על התבטאויותיה בפייסבוק אודותיו, ועד לתביעות הדיבה ההדדיות עם אלדד גל-עד, שותפה לבית ה"האח הגדול", שנגמרו בתיקו ("שנינו אמרנו דברים אחד על השני, הפורמט הזה מוציא מאנשים המון כעסים").
"זה הכל תביעות דיבה, הכל קשור לחופש הביטוי", אומרת מי שחייבת להתבטא, לפעמים במחיר כבד. פייסבוק היה, ועדיין, זירת הביטוי המרכזית שלה. היא אפילו לא מוכנה לשמוע על רשת חברתית אחרת, "בטוויטר אני לא מסתדרת, לא מתאימה לי שם הגבלת התווים. באינסטגרם אני רק משתמשת ככלי שיווקי לתכשיטים שלי. אני זקנה, נו".
היא בת 39, וחיה במקביל לפרסונה חיים מיושבים יחסית, עם בן זוגה, חגי מטר, עיתונאי ומנהל שותף של אתר "שיחה מקומית", המזוהה עם השמאל, ובנם המתוק להפליא כרמל בן הקרוב לשנתיים. הפער בין אב"ד הדמות לאורטל האדם, מפתיע לא מעט אנשים. "אני הרבה יותר נחמדה משחושבים עלי", היא אומרת ומחייכת חיוך רחב. שתיהן - אורטל ואב"ד - נולדו בקריית שמונה למשפחה מרוקאית ועברו תהפוכות בחייהן האישיים עד שנולדו מחדש כאקטיביסטית עם מטרה: לחבר את המאבק המזרחי, הפמיניזם והשמאל - ולעשות את כל זה בבגדי וינטג' הורסים. רוב הציבור התוודע אליה בשנת 2014, בעונה השישית של "האח הגדול", שם גייסה את האג'נדה כדי להוריד חולצה בדרך למקלחות, מטעמים פמיניסטיים כמובן. "הגעתי לתכנית כדי להגדיל את מעגל ההשפעה שלי מעבר לפייסבוק ואני חושבת שעשיתי את זה", היא משחזרת היום, "מאז הציעו לי עוד ריאליטי, הצעות מצחיקות שלא מדברות אלי. הציעו שנעשה זוג מנצח, שאני אעשה גולסטאריות, נראה לך שאני אעשה כזה דבר?".
כל השנים שלך בעין הציבורית, את פעילה באזורים מאוד ספציפיים - מזרחיות, פמיניזם, כיבוש. אולי נמאס לך מכל זה וזדורוב זה הדבר החדש?
"מעבר לזדורוב אני באמת פחות פעילה בפייסבוק היום. בתחילת דרכי הפייסבוקית היה חשוב לי להנכיח את הגזענות נגד מזרחים בתוך מרחבים שמאלניים, והצלחתי עם זה. אז למה לי להמשיך? אין לי בעיה כל כמה שנים להחליף משהו. חזרתי אל הנושא המזרחי עם הסיפור של נחל האסי כי הרגשתי שזקוקים לבמה ולקול שלי שם. כתבתי ותמכתי בנושא הזה וגם הייתי בהפגנה עם חגי. אבל זה לא החזיר אותי רציף לפייסבוק אלא בגיחות ממוקדות".
השארת את השטח למאבק המזרחי בידיו של אבישי בן חיים ותזת "ישראל השנייה". איך את עם זה?
היא נאנחת. "אבישי צודק בהרבה ממה שהוא אומר אבל הוא מגייס שיח ביקורתי מזרחי חשוב כדי להצדיק את נתניהו וזה מבאס. זה שהוא אומר שהאליטות לא אוהבות את ביבי כי הן לא אוהבות את המצביעים של ישראל השנייה, זה לא לגמרי לא נכון. אבל להגיד שהמתקפה עליו היא המתקפה על ישראל השנייה - פה אני לא מסכימה איתו. ההערצה שלו לביבי, כמו בעבר ההערצה לו לדרעי, מעוורת אותו, והוא עושה מיש-מש".
הוא אומר שההפגנות בבלפור אשכנזיות.
"אני חושבת שזה מאוד פשטני. יש בהפגנות בבלפור הרבה סוגים של אנשים שמה שמשותף להם זה שנמאס להם מהרודן ולהקתו".
אז את מפגינה?
"לא. אבל בעיקר כי אני עייפה. אנחנו עדיין קמים בלילה לכרמל".
איך הרגשת כשאורלי לוי הצטרפה לממשלה הזו?
"הרגשתי שפוליטיקת הזהויות התפוצצה לנו בפרצוף. כל כך הרבה זמן דיברנו על ייצוג, על נשים מזרחיות ואז תראי מה קרה. תמיד חיבבתי את אורלי אבל לא הצבעתי לה, הצבעתי לעמיר פרץ, חשבתי שאולי הם יבססו בסיס לשמאל חדש. דיברנו על זה שחסר ייצוג מזרחי בשמאל והנה יש לנו את עמיר ואורלי, קיבלנו את השאיפה שלנו וזה התפוצץ בפרצוף. יותר מכל זה לימד אותי שייצוג זה חשוב אבל יש עוד עבודה. מצד שני, גם ככה כל השמאל בקאנטים. אין לי מושג למי אצביע".
היו דברים שלא הבנתי שפגעו לי בבריאות הנפשית
גם מהזירה הפמיניסטית הנוכחית אורטל לא תמיד רווה נחת. "לפעמים אני אומרת אוי לא, אני לא מאמינה שככה מתבטאות פמיניסטיות צעירות. היה דיון באיזו קבוצה, ילדה בת 15-16 כתבה שיצאה עם מישהו והוא נישק אותה והיא לא אמרה כלום אבל לא הרגישה שממש רצתה והאם זה הטרדה מינית. עכשיו מילא השאלה, בסדר, אבל התשובות היו - 'אם הרגשת, אז הוא היה צריך לשים לב'. אז מה, עכשיו גברים צריכים להיות ססמוגרף או רנטגן ואישה צריכה לצפות שהגבר יהיה נביא? זה המסר שאתן רוצות להעביר לה? פעם אמרנו בהפגנות 'איזה חלק מהלא לא הבנת עד לפה', מה קרה לסיסמא הזו?".
תיזהרי, את מרימה להנחתה.
"זה מצחיק, בעבר אמרתי את זה על אחרות ועכשיו אולי יגידו את זה עלי. אבל עדיין חשוב לי להגיד - אני לא סבבה עם זה שהטרדה מינית זו חוויה סובייקטיבית. אני גם סולדת מלהפוך כל דבר לטראומה. זה קורה גם במזרחיות. כשאתה ממסגר את החוויה שלך כטראומה, אתה משתק כל אפשרות לדיון ולביקורת. יש מרחבים פמיניסטיים שכל דבר עובר טראומתיזציה, שכל הטרדה מינית היא טראומה וכל מי שעברה טראומה יכולה להגיד הכל ואת לא יכולה להגיד או לשאול כלום או לאתגר".
אורטל וחגי מתגוררים בשכונת שפירא בבית יפה, מעוצב למשעי ביכולת האיסוף והליקוט של אורטל. מאז שבנם נזקק לחדר משלו, הם חולקים סטודיו - בחציו חגי עובד על מאמרים, בחציו השני אורטל מעצבת עוד ועוד קולקציות של תכשיטי ענק צבעוניים. שלוש פעמים בשבוע, היא גם מלמדת קורס על הסוציולוגיה של החברה הישראלית במכללת "תלם". "האופנה הייתה הפרנסה שלי רוב השנים", היא אומרת, "מדי פעם קיבלתי כסף על דברים שקשורים לאקטיביזם שלי אבל בדרך כלל זו הייתה החנות לבגדי יד שנייה. לפני חמש שנים הפסקתי עם הבגדים ומאז אני מתרכזת בתכשיטים".
סגרת את החנות בגלל הקורונה?
"לא, ההחלטה התקבלה עוד קודם, לפני הלידה, ואחרי חופשת הלידה כבר התגלגלנו לתוך הקורונה ונשארתי בבית. אני לא יכולה לקרוא לעצמי נפגעת קורונה, למרבה המזל. אני אוהבת לעבוד בבית".
את לא מתגעגעת ל"אופנת אורטל" ולכל ההתרחשות סביבה?
"לא ממש. החנות שלי הייתה ברחוב הגדוד העברי, אזור קשוח, גונבים לך את הטלפון ואת רודפת אחרי אנשים. עבדתי שם עם דרות רחוב ונשים בזנות, הייתי איתן באינטראקציה יומיומית מאוד קשוחה. היו דברים שלא הבנתי שפגעו לי בבריאות הנפשית, כי אני אדם חזק. אבל דווקא כשלקחתי הפסקה מזה, הבנתי. היום אני רוצה להיות עם הילד שלי ולא יכולה להיות טעונה כל הזמן, לא יכולה לענות ולהגיב בפייסבוק כל הזמן. זו נשמעת קלישאה אבל האמהות עושה משהו. כשלא הייתי אמא לקחתי הרבה סיכונים פיזיים בהפגנות והיתקלויות. יש משהו במבנה הזוגי וההורי שמקרקע אותך".
אבל להתעסק עם נאמני זדורוב, זה לא מסוכן?
"אני לא יודעת. אולי. אבל אני לא מרגישה את הסכנה הזו, באמת. כבר הותקפתי בעבר על ידי פעילי ימין ולהב"ה, לא קל להפחיד אותי. אם אני מרגישה שאני עומדת מאחורי משהו במאה אחוז אי אפשר לעצור אותי".
מעורכת הדין לינת ששונוב נמסר כי "התביעה הוגשה בגין העובדה כי יוחסו למרשי אישומים ואמירות כגון סוחר בסמים, סוחט באיומים ועוד פרסומים כוזבים. התביעה אף הניבה פרי זמן קצר מהגשתה, הנתבע התנצל והודה כי בדה את אותם הפרסומים והתנצל בפומבי. מאחר שרומן אינו איש של מדור הוא סלח לנתבע הנ"ל. באשר ליתר הנתבעים ייתכן שבעתיד נחדש את התביעה שכן, מבלי להיכנס לעובי הקורה, כידוע ישנה פסיקה ענפה בנוגע לאחריות מנהלי קבוצות פייסבוק.
יודגש, כי התביעה הינה בגין ייחוס אישומים שקריים למר זדורוב, מעשים שלא ביצע ואין שום קשר להרשעתו.מגיע למרשי שלא ייחסו לו מעשים שאינו ביצע בלא שום קשר לאמירה "רוצח" ואין להתבלבל ולשים דגש על האמירה הזו כשלמעשה התביעה לא הוגשה בשל האמירה הזו ולא זו הייתה מהותה".