חופשת חנוכה, והצגת הילדים "הרפתקה בחלל" מציגה בארנה בירושלים לעיני 4,000 ילדים. ההצגה עוקבת אחר ילד שרוצה להיות סייר חלל וטס לכוכבים אחרים ופוגש שם חייזרים. יש בה שירים, תלבושות, הפקה רצינית, מצחיקה ונקייה מגסויות וממסרים מפוקפקים. לכאורה, התאמה מושלמת לכל ילד, אבל כמו הרבה פעמים בהופעות של ההרכב "אנדרדוס", כוכבי ההצגה, 95% מהילדים באולם חובשים כיפה.
"אנשים רואים את 'אנדרדוס' וישר חושבים שהתוכן יהיה דתי", אומר נדב נווה, 33, אחד מחברי ההרכב. חברו ל"אנדרדוס" אשר בן אבו (38) מוסיף: "הצוות שעובד איתנו, כולם חילונים, מתלהבים ואומרים שיביאו את הילדים, אבל הקהל עדיין דתי". אולי זה לא אמור להיות ככה, אבל נראה שאני לא היחיד שמופתע מכך שההצגה היא על חייזר ולא על סיפור המכבים. בכל זאת, כמעט כל המערכונים של "אנדרדוס" נוגעים בעולם הדתי. מצד שני, גם אני הופתעתי ממערכון אחד שבו הם מזכירים את כוכב הכדורסל המנוח קובי בראיינט. "סטף קרי", הם מתקנים אותי, אבל לא מתרגשים. הם יודעים היטב איפה הם עומדים: הרכב קומי שממלא את הארנה, סרטונים עם מיליוני צפיות ביוטיוב - ועדיין, אף אחד מחבריי החילונים לא שמע עליהם.
אז אהלן חילונים, תכירו: "אנדרדוס", רביעייה קומית שממש עכשיו חוגגת עשור לקיומה. חברי ההרכב, בנוסף לנדב ואשר, הם מתן צור (33) ויאיר יעקבי (38). כקבוצה יש באמתחתם עשרות סרטונים, יותר מ-60 אלף עוקבים ומעל 50 מיליון צפיות במצטבר. הם הרימו כבר שלושה מופעי מערכונים עם 100 הופעות, ועוד ארבע הצגות ילדים כמו "הרפתקה בחלל" - בנוסף למופע סטנדאפ שיאיר מריץ כבר ארבע שנים, פודקאסט מצליח של מתן ויאיר בכאן 11, מופע שאשר עובד עליו ועוד סרטונים עם כמות צפיות מכובדת שנדב מעלה עם הבן שלו. "נדב גם מחזיק בשיא ישראלי של לייקים בטוויטר לשנת 2021", מזכירים ב"אנדרדוס". כן כן, הם מדברים על הסרטון שבו נדב נותן פרשנות חדשה לתנועות הידיים של בנימין נתניהו.
למי שטרם ראה.. יאללה תהנו pic.twitter.com/aJYSpixoD0
— נדב נוה (@Nadav__Naveh) January 17, 2021
במגזר הדתי הם ענקיים. מספיק לכתוב "אנדרדוס" בגוגל ולראות את ההתלהבות של הקהל כשהם הפתיעו ועלו לרקוד בהופעה של אברהם פריד בבנייני האומה. אהדת הקהל מתורגמת מן הסתם להופעה בפרסומות, אבל רק למותגים שפונים אל הקהל הדתי. "זה פשוט לא ברור לנו", אומר מתן, "רק ביוטיוב יש לנו יותר מ-60 אלף עוקבים ובכל זאת אף פעם לא פונים אלינו. כן עשינו פרסומות לאפליקציות, שכבר לא קיימות היום, ולחברת נדל"ן, אבל לפרויקט למגזר הדתי".
אולי זה הגיוני בהתחשב בזה שכל המערכונים שלכם נוגעים בנושאים שקשורים לדת.
נדב: "כן, אבל גם אנחנו לפעמים לא מבינים למה אף אחד מהעולם החילוני לא רואה את המערכונים שלנו. עשינו מערכונים שיכולים לפנות לכולם - למשל על מחירי הסופגניות, או מערכון על עוגיות קוקוס בפסח, אין סיבה שחילוני לא יתחבר לדברים האלה".
אשר: "הבעיה הבסיסית היא שמבחוץ רואים אותנו עם כיפה וציצית וחושבים שאנחנו עולם אחר. היו לנו הרבה דיונים על איך לפרוץ לקהל החילוני והאם בכלל אנחנו צריכים. האם נאבד את המגזר אם נפנה לחילונים? כמו שאני רואה את זה, מישהו רק צריך לפתוח דלת ולהבין מה אנחנו עושים. ומה שאנחנו עושים, קודם כל, זה קומדיה".
חילונים לא בוחרים בנו
הפגישה עם "אנדרדוס" נערכת במשרד שהם שכרו במודיעין ("הגענו למסקנה שאם יושבים אצל אחד החבר'ה פשוט נרדמים על השטיח, אז לקחנו משרד"). כאן הם נפגשים פעמיים בשבוע כדי להעלות רעיונות לסרטונים ולחשוב איך מתקדמים. אותי, לכל הפחות, הם משכנעים. הקטע "תעלה חזן", למשל, עשוי לפי כל העקרונות הקומיים הנכונים. קטע אחר שלהם, "רוצה בואש", הוא מופת של נונסנס עם עריכה שיודעת להכניס כל פאנץ' בדיוק ברגע המושלם.
לטלוויזיה הם עוד לא הגיעו. אולי זה בגלל שהם דתיים, ואולי זה בגלל שכל כך הרבה מהקומדיה בטלוויזיה בישראל היא פוליטית, ו"אנדרדוס" - תחזיקו חזק - הם ימנים. טוב, לא רואים את זה במערכונים שלהם, אבל מי שעוקב אחריהם בטוויטר יגלה מדי פעם ציוצים שרומזים את זה. אם כן היו מביאים אותם לטלוויזיה אולי הם היו מצליחים לשבור את הסטריאוטיפ הישן לפיו ימנים לא מצחיקים.
זו טענה שאנחנו שומעים כמעט משחר ההיסטוריה, וכמעט כל ניסיון לסתור אותה נכשל. אפילו תוכנית הטלוויזיה הקומית הימנית היחידה שכן הופיעה בטלוויזיה, "לאטמה", שודרה במשך 11 פרקים בלבד ברשות השידור, ואז עברה לערוץ 20 (ואפילו זכתה ליח"צ של ראש הממשלה דאז נתניהו), אבל נעלמה עם המעבר לערוץ 14. לא שזה משנה, כי גם ימנים רבים לא חשו שזו קומדיה שמצחיקה אותם. בביקורת באתר "כיפה", בהחלט לא מעוז שמאלני, הגדיר נתנאל לייפר את התוכנית של "לאטמה" "אכזבה קשה".
יש בהחלט ימנים מצחיקים. יאיר אורבך, חובש כיפה, עשה אחלה סטנדאפ עד שפרש לאחרונה. עומר בבאי עושה דברים מצחיקים ומצליחים בטוויטר. מתן מ"אנדרדוס" ומיכאל בוטיר היו לרגע ב"עד כאן" של כאן 11, לצד נועם פתחי ויותם זמרי, אבל הוחלפו כשהתוכנית החליטה ללכת על קו של קומיקאים מפורסמים יותר. "הבעיה היא שאם ימנים כבר מגיעים לטלוויזיה חשוב להם כל כך להשמיע את קולם אז הם פשוט מורידים פטיש חמישה קילו של פוליטיקה וסאטירה, ולאו דווקא מתרכזים בקומדיה", מסביר אשר. "האמת, זה לא קורה רק בקומדיה. כשימנים מקבלים כל במה הם הופכים אותה לכל כך לעומתית וכל כך ימנית ואז זה מרגיש כמו תעמולה".
מתן אומר שמבחינתו זה כמו ביצה ותרנגולת: "כדי שמישהו יהיה מצחיק הוא צריך להשתפשף, כדי שישתפשף הוא צריך צ'אנס, ויש מעט שמקבלים את ההזדמנות הזאת. ואם יש כבר תוכנית ימנית, אז התקציב שלה לא אדיר או שהכותבים מיושנים. זה בהחלט חסר. ההומור הישראלי יכול להיות הרבה יותר עמוק וגם הרבה יותר מצחיק אם היו יורדים על שני הצדדים. הנה, היום יש ממשלה שהיא לא רק ימנית, ולא ממש יורדים עליה. אם אני הייתי כותב לאיזושהי סדרה, לא הייתי מגדיר עצמי ככותב ימני, אלא ככותב קומי שיכול לרדת על כל הצדדים".
כשהם נשאלים אם הם היו רוצים לכתוב לטלוויזיה, חברי "אנדרדוס" עוצרים רגע לחשוב. הם שואלים על התנאים ומסכימים שלא היו יכולים לעבוד בזה חמישה ימים בשבוע. בכל זאת, לכל אחד מהם יש ילדים, בין שלושה (נדב) לחמישה (מתן). "עשיתי כמה בחינות ככותב בטלוויזיה ולא קיבלו אותי", אומר מתן. "להבנתי, כשמישהו משיג עבודה בטלוויזיה זה כי הוא מכיר מישהו שנמצא בפנים. זו ברנז'ה שאנחנו לא חלק ממנה".
אשר: "מתן הוא עוף נדיר, למד תסריטאות ב'סם שפיגל', הוא היה הדתי היחיד שם. לאף אחד מאיתנו אין אפילו סוכן".
ותוכנית משלכם ניסיתם להרים?
מתן: "לא פנו אלינו מהטלוויזיה. היו גישושים מצידנו, אבל לתחושתי לא רוצים אותנו. היה לנו קונספט שלא צלח בסוף, ודיברנו על איך אנחנו עושים הנגשה של התכנים הדתיים בלי לאבד את הייחודיות. היה לנו למשל רעיון לסדרת רשת בכאן 11 על הנהלה של בית כנסת, ועברנו את השלב הראשוני וזה כל הזמן חזר מצידם ל'אוקיי, אבל זה נורא דתי, לא כולם יבינו את זה'. אמרנו שזה לא הכל דתי ושיש בדיחות שכולם יבינו, אבל זה לא עבר. בסוף הוצאנו את זה לבד וזה קיבל שני מיליון צפיות. הייתה גם סדרת מערכונים עם דני קרפל כבמאי על התפר שבין חילונים לדתיים והתשובה שקיבלנו היא שהחן שלנו בא לידי ביטוי בעיקר באינטרנט. זו אמירה מגוחכת. זה עולם מאוד בועתי, וצריך להכיר מישהו כדי להיכנס. הלוואי שהם יפתחו את הראש".
יאיר: "אני לא מרגיש שסימנו אותנו. ניסינו, לא הצליח, ננסה שוב".
אשר: "כן, אבל מה אכפת לנו שהכתבה הזו תקרא לערוצי טלוויזיה לקחת אותנו?".
יאיר: "אני לא חושב שהציבור החילוני לא מוכן לראות דתיים. 'שבבניקים' או 'שטיסל' מוכיחים את זה".
אשר: "'שבבניקים' זה בטלוויזיה אז זה כבר בחלון הראווה. מי שצופה, צופה. ביוטיוב אתה צריך לבחור, ולכן חילונים לא בוחרים בנו".
מתן: "אם היינו תוכנית כמו 'קצרים', של מערכונים, אולי הקהל החילוני היה מתחבר".
נדב: "אם אתה עם כיפה אתה לא יכול לעשות משהו לא דתי, אבל הכיוון הוא חיובי. לפני 20 שנה לא היית רואה דתי על המסך, היום יש. זה כמו אתיופים, למשל. אם שמו אתיופי הוא תמיד אתיופי. לא סופרים אותו כבנאדם רגיל".
מתן: "ב'פרפר נחמד' החדש עשו עכשיו ייצוג לכולם – יש אתיופי, יש רוסי, אבל אין דתי".
לימודים, ישיבה, נישואים
אפילו כשאירחו לסרטון את נפתלי בנט, שאז עוד לא העז לחלום על כס ראש הממשלה, "אנדרדוס" לא נכנסו איתו לפוליטיקה. אני תוהה אם כדי להגיע לטלוויזיה כמו שהם רוצים, אולי כדאי להם דווקא לעשות פוליטיקה. "זה פשוט פחות אנחנו", אומר אשר. "עשינו פעם מערכון על אנשים שבחנוכה אוכלים רק לביבות ולא מוכנים לשמוע על שום דבר אחר וקראנו להם 'לביביסטים'. לזה היה איזה גוון פוליטי אף על פי שהשם לביביסטים עלה לנו רק בסוף הכתיבה. בסוף גם לא העלינו את המערכון, אז בגדול אין לנו ממש משהו עם גוון פוליטי".
ההצלחה שלכם עודדה אנשים אחרים להיכנס לתחום? קמו מאז עוד חבורות קומיות?
נדב: "חשבתי שיהיו, ואין. יש חבר'ה שמופיעים על במות, אבל אין מישהו שעושה מערכונים לאינטרנט. הייתה קבוצה שהרימה שלושה מערכונים והפסיקה".
מתן: "אולי עכשיו, כשיותר ילדים יודעים לערוך וידאו, דווקא יהיו. לרוב הילדים הדתיים אין את השאיפות של הילדים החילונים – 'אני רוצה להיות מפורסם וזה מה שחשוב לי', טיקטוק וכאלה. הילד שלי בן 10 ואין לו טלפון".
יש המון צפיות, פרנסה גם, אז איך זה שזה לא נותן השראה לעוד הרכבים?
יאיר: "זה לא מספיק להיות רק מצחיקול, צריך גם לדעת לנהל עסק. סט היכולות שנדרש לזה יכול לתת לך אפשרויות לנהל עסק יעיל יותר, אז אנשים מעדיפים ללכת לעבוד במשהו אחר. זה אולי מוזר, אבל לקומיקאי חילוני ברמה שלנו הרבה יותר קשה להתפרנס. אנחנו מוכרים במגזר אז כל דבר שצריך להנחות, או לכתוב איפשהו, מזמינים אותנו. נדב למשל כותב במגזין 'אותיות' והוציא ספרי נוער".
נדב: "'החיים על פי ינון', כמו 'יומנו של חנון' למגזר הדתי".
יאיר: "כל העבודות האלה הגיעו בזכות 'אנדרדוס'. הנישה הזו מאפשרת עוד עבודות, ובכל זאת אנשים לא רוצים. בסוף גם אצל החילונים אף אימא לא חולמת שהבן שלה יהיה קומיקאי".
נדב: "הציבור הדתי נמצא בתבנית - לומדים ואז ישיבה ואז נישואים. אין רגע שבו אתה יוצא מהמסגרת הזו. אני רואה חבר'ה כמו 'פלטפוס' וכאלה. הם התחילו בגיל 16, עשו מערכונים במקלט. דתיים בגיל 16 לא יכולים לחשוב על לעשות מערכונים במקלט".
מתן: "עד היום לא בטוח שאמליץ למישהו לעשות את העבודה הזו. זה הימור ויש פה הרבה חוסר ביטחון".
יאיר: "כשאני עושה סטנדאפ זה מבאס שאין ממש במות פתוחות שאני יכול להשתפשף בהן".
אז מה באמת עושים?
יאיר: "אין ברירה, אתה נאלץ לעלות מההתחלה עם מופע מצוין".
מתחת לדוס
כל חברי "אנדרדוס" מתים על קומדיה. הם גדלו על "פלטפוס" ו"קומדי סטור". את הצעדים הראשונים עשו בישיבת ההסדר בקרית שמונה, ואחרי שלוש שנים התגייסו לצה"ל. "בכל ישיבות ההסדר", מספר נדב, "עושים בשבת לפני פורים, בפרשת 'זכור', מערכונים על ההווי, על הישיבה, חיקויים של הרב. בקרית שמונה זה ממש קטע, יש קטע ישיבתי להצחיק וכולם רואים את הקטעים של כולם, וככה בעצם הכרנו את היכולות הקומיות אחד של האחר. ככה ראיתי את מתן עושה קטעים וגם את יאיר. בסך הכל היינו גם חברים לפני כן, אבל ההצגות האלה הדגישו את היכולות הקומיות".
נדב: "עוד בזמן הישיבה היה לי ג'וק בראש שמתישהו צריך לקחת את ההצגות האלה למקום יותר רציני. עשיתי כבר אז סרטונים. יש ביוטיוב סרטון שעשיתי על ארבעת המינים, שבע דקות שברור לי היום שהייתי יכול לקצר ל-40 שניות. אחרי הישיבה הלכתי ללמוד קולנוע ב'מעלה'. אחרי הלימודים הרגשתי שיש לי מספיק ידע טכני כדי להכין סרטונים. התקשרתי למתן, הצעתי לו שנעשה סרטונים מצחיקים, והוא אמר יאללה. אני הייתי אז נשוי עם ילד, למתן עוד לא היו ילדים. אמרתי למתן שאני רוצה גם את יאיר. זכרתי שלפני שהוא עזב את קרית שמונה יאיר אמר לי לקחת אותו בחשבון אם אני עושה משהו".
טוב, יאיר לא באמת ישב והמתין. כמו דתי טוב הוא מיד הלך ללמוד מקצוע - חינוך ותואר שני במינהל עסקים עם התמחות במערכות מידע, "שזה מרתק כמו שזה נשמע", לדבריו. "עבדתי בבנק. כשנדב התקשר הייתי בדיוק עם חבל ושרפרף. לא העזתי לחשוב בכלל שקומדיה היא אופציה. היה ברור שצריך לעשות מה שכולם עושים, ורק לנדב היה ברור שהוא עושה את זה. אבל כשהוא התקשר הסכמתי מיד, ורק אמרתי שאני מביא את אשר, שאותו הכרתי מהצבא. עשינו הרבה צחוקים יחד, והיינו מדברים על למה אין קומדיה במגזר. רציתי את אשר כעוגן, כי את השאר לא ממש הכרתי".
מתן: "אשר הלך ללמוד מוזיקה. נדיר מאוד למצוא דתיים שהולכים ללמוד תחומים כאלה. גם ישי ריבו לא למד, זה כישרון וזהו".
וככה נהייתם רביעייה קומית. עזבו דתיים, גם בעולם החילוני אין הרבה רביעיות קומיות.
יאיר: "ברור, כי זה לא כלכלי".
נדב: "התחלנו כשביעייה בכלל, אבל באופן טבעי מי שפחות כתב והשקיע עזב. מה שכן, לחלקם יש תחושת החמצה מסוימת. אבל אז לא ידענו לאן זה יגיע והיה צריך להשקיע. ידענו מראש שאנחנו צריכים להכין ארסנל של קטעים שנוכל להעלות אם לא נקבל תגובות טובות. הוצאנו סרטון כל שבוע, וזו הייתה חתיכת השקעה. מתן היה מגיע מקרית שמונה בשביל לכתוב סרטונים. המשפחות אמרו 'מה אתה מבזבז את הזמן שלך על כל זה?'. שמנו 400 שקל כל אחד על מכשיר הקלטה, לא היו לנו סכומים כאלה".
מתן: "אמרתי לעצמי שאם זה לא יצליח נמכור את המכשיר ביד שנייה ואז הפסדתי רק 200 שקל. לא ידענו בכלל אם זה יצליח. עוד לפני שעלינו הראיתי את הקטעים לחברים והם ביאסו, לא הבינו מה מצחיק".
יאיר: "אבל ככה זה הכי טוב, כשאתה בא ממקום של 'אותי זה מצחיק ולכן אני עושה את זה'. אבל את זה אני אומר בדיעבד, בהתחלה מאוד חששתי. למעשה, עד שהתחילו לסקר אותנו בכלל לא סיפרתי להורים שלי. לפני הפעם הראשונה שפרסמו עלינו משהו, התקשרתי אליהם להרגיע שהם תיכף יקראו עליי ושאין מה לדאוג. למזלי הקטע של ההורים שלי זה שאם אתה טוב במה שאתה עושה, תמשיך. ולשמחתי ולשמחתם הקטעים הצליחו".
את השם הביא יאיר: "זה משחק מילים על אנדרדוג, וגם זה נשמע טוב כי אם אתה דתי אתה האנדרדוג".
נדב: "אגב, אתה תתפלא כמה הביטוי אנדרדוג לא מוכר לכולם. הרבה חשבו שזה אומר 'מתחת לדוס'".
הסרטון הראשון שהפיצו, "אנדרדוס מספר הודעות", הגיע לאלפי צפיות מיד עם שחרורו. למחרת הוציאו סרטון תגובה לעקיבא וענאל, צמד הדתיים שהשתתפו ב"מרוץ למיליון 3". הסרטון הציג סוגי דתיים אחרים, כאלה שיכולים להשתתף בריאליטי. "אנשים לא הכירו דברים כאלה, סרטונים בקטע דתי, שבנוסף גם ערוכים טוב, מצולמים טוב", אומר אשר.
מתן: "כשהתחלנו הרגשנו שזו נישה שלא קיימת. גם לנו כילדים לא היה הומור דתי לגדול עליו. לא היה הומור שנוגע לעולם שלנו. אז כשהתחלנו, אמרנו 'בואו ניכנס לזה'. לא בקטע מסחרי אפילו, זה פשוט שדה לא חרוש שראוי שייחרש. אנחנו מפצחים דברים שקשורים לעולם הדתי. אלה סיטואציות שחילוני לא יודע שהן מתרחשות, אבל דתיים מיד מרגישים שזה שלהם. מתברר שהיה צמא עצום לזה במגזר. תוך כמה ימים התחילו לזהות אותנו ברחוב".
יאיר: "אני זוכר את הפעם הראשונה שיצאתי עם אישתי והמשפחה שלה לירושלים ופתאום ניגש איזה ילד וביקש חתימה. הייתי כל כך מאושר שההורים שלה רואים שיש אנשים שרואים את מה שאני עושה, ולא יתבאסו שהפסקתי לעבוד במערכות מידע".
נדב: "אותי מאוד משמח כשפתאום ניגש אליי חילוני ואומר שהוא אוהב".
אשר: "קודם חשוב לוודא איתו שהוא לא דתל"ש".
מתן: "אהבתי אח טוב, תן כיף על זה".