חני בוזגלו לא מסבירה את המשמעות החבויה ברוב הציורים שלה. חלקם אמנם ניתנים להסבר פשוט, כמו זה שמציג חבורת אנשים מבוהלים שמעליהם מרחף נגיף הקורונה או בנה אסי עם שרשרת חסינות על צווארו. "האמא של הבוזגלוס" החלה לצייר רק לפני שנה, הספיקה ליצור מאז יותר ממאתיים ציורים וכבר קיבלה תערוכה אישית שתיפתח בקרוב. היא מדברת בפתיחות על תהליך היצירה שלה, אבל דווקא את הציור הכי יפה שציירה (לדעתי), היא מסרבת לפרש. עלמה צעירה וילדה מחזיקות ידיים מול מפל של צבעים וקצף גלים, הרוח החזקה מאיימת לסחוף אותן לתוך הסערה. גם אם היא לא תגיד את זה בעצמה, כשמסתכלים על הציור אי אפשר שלא לחשוב על האובדן הקשה שחוותה בחייה; הלידה השקטה של בתה בשבוע 40, בסוף ההריון, כשכבר ניתן היה ליילד אותה בשלום.
"אני לא הוצאתי את זה החוצה", היא מספרת, "לא דיברתי על זה. יעקב כתב על זה בספר שלו. זאת אחת החוויות הקשות שעברנו בחיים ביחד".
מה קרה?
"זאת הייתה רשלנות רפואית. זה היה לקראת הלידה, הלכתי לבית חולים, הייתי כבר לפני לידה. הרופא לא עשה אולטראסאונד, ואמר לי ללכת הביתה. זה היה הריון רביעי. הוא אמר לי 'את יודעת מה זה, זה לא לידה, יש לך שלושה ילדים. את לא בלידה'. כשהגעתי הביתה אמרתי ליעקב שאני לא מרגישה את הילדה. חזרנו לבית חולים, אותו רופא. הוא החזיק לי את היד ואמר לי 'אני מצטער, אני לא מרגיש דופק'. היינו צעירים והמומים, לא ידעתי איך להתנהג. אני לא מאחלת לאף אחד. זאת תקופה קשה מאוד. אני זוכרת שאוהד היה בן עשר, כשהוא שאל אותי 'אמא, אי אפשר להציל את הילדה?'.
"הלכתי הביתה כי הם סירבו ליילד אותי. שבוע הייתי בבית עם התינוקת מתה בבטן. אמרתי ליעקב 'זהו, אני מתה'. יש לך עובר מת בבטן ולא רוצים ליילד אותך. אמרו לי 'זאת המדיניות, אנחנו מצטערים, את תלדי לבד'. סגרתי את החלונות והתריסים והייתי באבל. בדיוק אחרי שבוע, קיבלתי צירים. הלכתי לבית חולים ואמרתי 'אל תגעי בי, אני אלד לבד, כמו שאמרתם'. ובאמת תוך חמש דקות ילדתי לבד". בראיון קודם למגין "לאשה", יעקב סיפר: "האחות שמה אותה על חני, אבל אני ביקשתי שיוציאו אותה מהר מהחדר", וחני הוסיפה: "לא רציתי להיפרד ממנה. היא הייתה מושלמת".
"זה כל הזמן בראש שלי", היא מספרת היום, "זה היה נורא, זה לא דבר שאתה יכול לשכוח. זה גם עלה לי בציורים. ציירתי ציור של הילדה. היא כל הזמן בעיניים שלי".
איך מתמודדים עם דבר כזה?
"בוא נגיד שיעקב היה הפסיכולוג שלי. הוא הוציא את אותי מזה. אף אחד אחר לא היה יכול להוציא אותי מזה".
את עדיין כועסת על הרופא? אפשר לסלוח על דבר כזה?
"אי אפשר לסלוח. ניסיתי לפני כמה זמן לסגור מעגל. אמרתי די, אני לא יכולה כל החיים, אבל זה בלתי אפשרי. איבדתי ילדה סתם. סתם, וכל כך רציתי בת אחת. היום כבר יש לי כלות מקסימות ונכדות".
איך הרגשת עם הנכדה הראשונה?
"זאת הילדה של אסי. זאת הייתה התרגשות עצומה. זה מדהים. אבל כנראה שלי אישית אין מזל עם בנות, יש לי מזל עם בנים, לכן הבאתי ארבעה בנים. אחרי הלידה של הילדה נכנסתי להריון והבאתי את אלמוג".
כמה זמן אחרי?
"צ'יק צ'ק. יעקב אמר לי 'זה הפתרון הכי טוב, תכנסי להריון וזה ישכיח לך'. הוא צדק, אז נכנסתי להריון ושאלתי מה יש לי, אמרו לי בן. שיהיה בריא אלמוג, נשמה שלי".
אלה גם החיים שלי
היא מתראיינת מהבידוד אחרי שנמצאה חיובית בבדיקת קורונה שעשתה כחלק מהצילומים של "הבוזגלוס". לדבריה היא לא סובלת מכל סימפטום, ואפילו מפקפקת בתוצאות הבדיקה ("לי זה נראה טעות. אני מרגישה מצוין ואין שום דבר"). בבוקר לפני שקיבלה את תוצאות הבדיקה החיובית היא התארחה בתכנית הבוקר עם אברי גלעד. המנחה לא הכיר את נסיבות הבדיקה ואת העובדה שחני לא הייתה חייבת בבידוד, ומיהר להביע את מורת רוחו ברשתות החברתיות. "הוא כתב שאני רוצה לקדם את הציורים שלי והתערוכה על חשבון של אחרים. אני ממש בכיתי. אתה לא מבין כמה זה פגע בי. הוא התנצל גם בפייסבוק וגם בטלוויזיה. יעקב התקשר אליהם וסיפר להם והסביר להם, אז הם הבינו. הם עכשיו ממש חברים. בכל רגע שואלים מה שלומי".
אז הכל טוב בינך לבין אברי גלעד עכשיו?
"יעקב דיבר עם אברי. הוא אמר שהוא מאוד מתנצל. הכל בסדר".
את הבידוד היא עושה בביתה, שוהה בחדרים נפרדים מיעקב, גם אם לאורך הראיון אפשר לשמוע אותו צועק הערות ממעמקי הבית. "יש לי בית גדול. יעקב בחדר ואני בחדר. יש לי פינת ציור שלי ואת כל הציורים פה בסלון. אני משתדלת לשמור מרחק".
חני היא לא אשה שקל להוציא משלוותה. היא מעשנת בשרשרת לאורך הראיון, מטיילת בביתה עם המחשב הנייד ומראה למצלמה את מאות הציורים שממלאים בצפיפות את הקירות. גם ברגעי ההתלהבות היא לא חורגת מאותו טון אגבי ורגוע. אבל כשזה נוגע להגנה על יעקב והילדים, היא הכל חוץ משלווה. זכור במיוחד הראיון של יעקב עם חיים אתגר בתכניתו "חשיפה", אותו איימה לפוצץ באמצע הצילומים, כששמעה שהשיחה מתמקדת בתביעת הדיבה שהגיש נגדו העיתונאי מוטי פשכצקי. פשכצקי ניצח בתביעה ויעקב הכריז בתכנית שהוא לא מתכוון לשלם את החוב.
"תשמע, זה היה סיפור לא נעים", היא אומרת. "עוד שנייה הייתי מבטלת את כל הראיון אבל יעקב לא נתן לי. הוא עקשן. מה יצא לו מהראיון? שום דבר".
אז למה הוא עשה אותו?
"הייתה אמורה להיות כתבה מפרגנת, לפני זה לקח אותנו לקניון וצילם אותנו עם מעריצים. הגענו הביתה והיו לו שאלות ודברים שהייתי בהלם. אני לא הבנתי. הוא שאל את יעקב כמה עולה כל ציור, כמה ספרים מכרת. כמה זה וכמה הוא. כשהתחיל הריאיון עם יעקב זה ממש לא מצא חן בעיניי".
וכשאת רואה דבר כזה את לא יכולה לעצור את עצמך מלהתפרץ?
"ברור שאני אתפרץ. זה לא מתאים. יעקב מאוד עקשן ועקרוני. הוא תמיד רוצה להגיד את האמת שלו. חיים אתגר עמד על דבר אחד, הסיפור של הכתב פשכצקי, וזה גלש לפסים לא נעימים. לא הייתי מוכנה לזה. כמו שיעקב מגן עלינו, גם לי יש say פה, אלה גם החיים שלי. אבל תשמע, אני לא רוצה להתעסק יותר מדי בנושא הזה. אנחנו מתקדמים הלאה".
זהו, אנחנו עושים תערוכה
חני מעולם לא הייתה הדמות הכי בולטת במשפחת בוזגלו. אנחנו רגילים לראות אותה עומדת מאחור כשיעקב מספק ראיונות וציטוטים מעוררי סערה. מדי פעם היא תתערב ותצעק משהו ברקע, תמיד תומכת, תמיד מוכנה להילחם למען המשפחה. מאז שעלתה הסדרה "הבוזגלוס", הבנים אוהד ואסי קיבלו את רוב תשומת הלב, לצד הכוכב מאור והאב-אמרגן יעקב, שעוד לפני כן היה דמות מוכרת בכדורגל הישראלי. אוהד משך אש אחרי גירושיו כשסיפר שהוא מנהל מערכות יחסים עם 12 נשים במקביל ואסי מככב בימים אלה ב"הישרדות VIP". אבל בין כל הסערות, ייתכן מאוד שהדמות הכי מעניינת במשפחה היא דווקא מי שנחבאה אל הכלים כל השנים.
היא למדה עיצוב אופנה בצעירותה ומצאה לאורך השנים דרכים לבטא את היצירתיות שלה, לצד הטיפול התובעני בבית ובארבעת הבנים. היא עיצבה בגדי תינוקות לברית ובגדי חוף, פתחה מספרה והמשיכה גם כשעברה ערים בעקבות הקריירה של יעקב ("בכל מקום שהייתי הולכת, הייתה לי מספרה קטנה בבית"). בין כל זה, הפרט הכי מפתיע בביוגרפיה הצבעונית שלה הוא שכתבה לפני עשרות שנים את המילים לשיר "מכתב החייל" של ג'קי מייקה. "הייתי חיילת והייתי כותבת שירים. היה לי את המוזה הזו פעם. זה היה בזמן ששירתי במלחמת ששת הימים. היינו בתקופה כזו של הרוגים ופצועים ובלגן. היינו יושבים בבסיס ושרים וכותבים".
ואיך זה הגיע לג'קי מייקה?
"זה הגיע אליו מידי אחותי שנתנה לו את השיר. לימים זה נהיה שלאגר. זה שיר מאוד עצוב. בגלי צה"ל לא הסכימו לשדר אותו".
ואז התחתנת והשארת את זה מאחור.
"יעקב אף פעם לא אמר לי 'את תטפלי בילדים'. להפך, הוא תמיד היה מפרגן. 'תצאי ותבלי, תדאגי לעצמך'. אני, אישית, באופי שלי, שמרנית. אני רוצה לדאוג לילדים, שיהיה להם מסודר. היו הולכים לאימונים וחוזרים, אז לאכול ולישון טוב. אני האמא ואני דואגת לדברים האלה. גם מאוד פינקתי את יעקב, כאילו הוא אחד הילדים".
ולא התחרטת שלא הגשמת את עצמך כאמנית?
"לא נכנסתי לזה ממש. החלום שלי היה להיות מעצבת אופנה. היום אני לא מוכנה לשמוע מבגדי חוף, בגדי תינוקות, שום דבר ממה שעשיתי, רק ציורים. אני מאמינה שזה הייעוד שלי. זה חלום גדול לקבל הכרה כאמנית".
נסחפת לתוך עולם הציור.
"כן, אני מסתכלת ונכנסת למוזיאונים ולגלריות בכל העולם. אני מסתובבת המון, בגלל שאני לא יכולה ללכת פיזית למוזיאונים, אני נכנסת לאינטרנט ורואה הכל. מסיירת בכל העולם, בצרפת, בלגיה, גרמניה ומתחילה להכיר אמנים. בחיים לא הלכתי למוזיאון, רק עכשיו. אני נכנסת כדי ללמוד את זה. יש אמנים שאני אוהבת ולוקחת מהם השראה".
זאת פעם ראשונה שהתעניינת ככה באמנות?
"למדתי תולדות האמנות, עיצוב אופנה, ציור אופנה, למדתי ארבע שנים. את הציור יש לי מאז, אבל לא הוצאתי את זה. לא היה לי זמן. ציירתי פה ושם, אבל לא ממש. יש לי ציור אחד מלפני עשרים שנה. ציור של משכנות שאננים בירושלים. מסגרתי את הציור. מאז התעסקתי בכל מיני דברים קטנים שקשורים לאמנות, אבל לא באינטנסיביות כזו כמו שהתחלתי לפני שנה. לא יודעת, זה היה חבוי בפנים. עכשיו זה יצא. זה נורא כיף".
איך התחלת לצייר?
"יעקב יצא לצילומים ונשארתי פה לבד עשרה ימים. אחותי לקחה אותי לסדנת ציור, זה היה פעם ראשונה שלי בסדנה מהסוג הזה. היה מודל עירום ואני הובכתי והיה צחוק לא רגיל. מאז כנראה זה פרץ. התחלתי לצייר כל יום וכל היום. מתי שיש לי זמן. זה בוער בי".
יעקב הלך לעשרה ימים וכל היצירתיות פרצה?
"אני ויעקב ארבעים שנה ביחד, כמעט ולא נפרדנו. זאת הייתה הפעם הראשונה ואמרתי 'מה אני עושה? אני לבד'. אז מצאתי מה לעשות וכנראה הייתי חייבת לעשות את זה. זה לגוף ולנפש, נותן לי המון שלווה. אני מפליגה לעולמות כאלה שאני מציירת דברים ולא מאמינה לעצמי. לפעמים אני מתחילה ציור ולא יודעת איך הוא יסתיים, הוא נגמר משהו אחר לגמרי".
ומה קרה כשיעקב חזר?
"הוא היה המום מכמות הציורים שעשיתי כשהוא לא היה פה. עשו לי מסיבה ומסיבת הפתעה ליעקב, זה היה מדהים. היו לי 22 ציורים בשבוע. היום יש לי 200 בשנה".
מה דעתו על הציורים?
"יעקב מאוד אוהב. אני חושבת שהוא גם מתחבר להרבה ציורים פה. הוא מנתח ואומר לי מה הוא רואה. הרבה מאוד דברים הוא אוהב. הוא החליט שהוא היחצן שלי. הוא עכשיו מלווה אותי ועושה את כל העבודה מסביב".
איך הגעתם לתערוכה ב"גלריה 58" בחולון?
"זה עבודה של יעקב. האוצר זה רפי וזאנה מעיריית חולון. יעקב הזמין אותו אלינו הביתה. הוא בא וראה את הציורים והתלהב מאוד. הוא אמר לי 'זהו, אנחנו עושים תערוכה'. הוא בחר 41 תמונות. הן עומדות פה בצד, הוא יבוא לקחת אותן לקראת התערוכה. היא הייתה צריכה להיות מזמן, אבל זה נדחה בגלל הקורונה בפעם הראשונה. כרגע אני מקווה שזה לא ידחה בפעם השנייה".
מכרת כבר ציורים?
"הכל למכירה. אבל זה קודם כל בשביל שיכירו אותי. ברגע שיכירו אותי כאומנית, אני מסודרת. כרגע מה שמכרתי זה יותר הדפסים, לא את המקור. לא מכרתי אף מקור עד היום. רק הדפסים. מי שרוצה ציור, אני עושה לו הדפס. זה עולה זול יחסית".
כשזה מגיע למחירי הציורים המקוריים, חני מפנה אותנו לקובי אברג'ל, סוחר ויועץ האמנות, מי שהיה הסוכן של מנשה קדישמן והבעלים של גלריה Aber Art בכיכר המדינה. הוא הכניס את חני תחת כנפיו, מלווה אותה ומגשר בינה לבין עולם האמנות. לדבריו, ציורים בגודל 100/70 יתומחרו בכ-17 אלף שקלים וציורים בגודל 140/100 בכ-25 אלף שקלים. ציורים אישיים כמו זה של בנה מאור יכולים להגיע גם ל-40 אלף שקלים. אברג'ל מצדיק את המחירים עם ביטחון מלא באמנית שלו: "בעידן שבו ג'ף קונס, אמן שרוב האנשים חושבים שהאמנות שלו היא קיטש. ומוכר ב-30 ו-40 מיליון דולר עבודה שנעשתה על ידי 80 אסיסטנטים. כל דבר נחשב אמנות. האמנות של חני, היא הבעה מתפרצת בצבעים שלא נראים אצל ציירים אקדמאים. חני היא אמנית אוטודידקטית שמגשרת על הפער למה ש'אמנות עכשווית' קוראת לעצמה, וקוראת תיגר משלה ומשתמשת בצבעוניות עזה כדי להביע רגשות".
קיבלתי את יעקב בחזרה וזהו
עשרת הימים שהשיקו את קריירת הציור שלה היו פרק הזמן הארוך ביותר של הזוג בוזגלו בנפרד. למרות שבאופן רשמי היו גרושים במשך עשרים שנה, עד שהתחתנו שוב לפני שלוש שנים ("זה היה נהדר. הייתה חתונה יותר יפה מהראשונה"), הם לא נפרדו, אפילו לא ללילה אחד.
"אם אני מסתכלת אחורה זה באמת סרט ארוך. ארבעים שנה, מה לא עברנו, היינו נשואים עשרים שנה, התגרשנו אבל המשכנו לחיות ביחד כאילו לא התגרשנו. גידלנו את הילדים והיינו ביחד והכל היה חבל על הזמן, כמו נשואים".
בראיון שערכו זמן קצר אחרי חתונתם השנייה, יעקב סיפר שהוא מי שיזם את הגירושים כי התקשה לוותר על החופש שלו. "הרגשתי שחני אוהבת אותי מאוד, אבל אני לא כל כך אוהב שאוהבים אותי מאוד. זה מרתיע אותי, זה גורם לי להרגיש חנוק", סיפר שם.
גם את רצית להתגרש?
"תשמע, היו לנו כל מיני בעיות כלכליות... זה גרם בינינו לוויכוחים, אתה יודע. התגרשנו, מה לעשות. ארבעה ילדים. זה לא פשוט".
איך הוא חזר הביתה?
"הוא הגיע למסקנה לבד, עוד באותו ערב. הוא פשוט חשב על זה. באותו הלילה הוא כבר חזר הביתה. אני קיבלתי אותו וזהו. זה היה מובן מאליו שאני אקבל אותו".
קיבלת אותו בחזרה, פשוט ככה?
"ברור. כל המצב הזה לא היה לי נוח. חוץ מזה שאנחנו מאוד קשורים ואוהבים. לא תמיד אתה מתגרש בגלל שאתה לא אוהב את הבן אדם. לפעמים יש דברים אחרים שלא מסתדרים. אתה מכיר את יעקב. יעקב דעתן. הוא עומד על המילה שלו ועל האמת שלו. הוא לא מוותר".
לא התלבטת בכלל אם להחזיר אותו?
"בכלל לא. יעקב הוא בן אדם מיוחד. אני אוהבת אותו וכיף לנו ביחד. היו לנו ויכוחים, אבל בסופו של דבר אנחנו מגיעים לעמק השווה. הוא גם טיפוס מאוד רגשן. אתה לא מבין איך הוא מפרגן ומעודד אותי כל הזמן. אז גם לי יש את המילה שלי, אבל לרוב הוא כן מנווט. כל הבית היה לו על הראש".
ואת?
"אני האמא בבית. עשיתי את מה שהייתי צריכה לעשות עם הילדים ונתתי להם את כל מה שאני יכולה. תשמע, זה קשה ללוות ארבעה ילדים, כדורגלנים, ממשיכי דרכו. אם האמא לא אוהבת ומלווה כמו שצריך, זה מאוד קשה. זה פול טיים ג'וב. נשאבתי לזה כי אני מאוד אוהבת כדורגל גם. אני חושבת שאם לא הייתי אוהבת גם כדורגל, אז לא הייתי עושה את זה. נשאבתי לזה ומאוד אהבתי".
את מצפה מהכלות של הילדים שלך שיפעלו אותו דבר, או שהזמנים השתנו והעולם השתנה?
"אני חושבת שזה באמת זמן אחר. אבל קח את מירן (אשתו של מאור) למשל, היא מאוד תומכת. היא מזכירה לי אותי. עדי כבר פחות. כשאסי שיחק, עד שהיא נכנסה והבינה מה זה כדורגל, היה לה מאוד קשה, היא לא הייתה מאוד מפרגנת. תראה את נטליה אשתו של אלמוג, היא מאוד תומכת. אני מאוד מרוצה ממנה. היום החיים השתנו, אבל אני רואה אותן. אני רואה שהן עושות מה שאני עשיתי".
היא לא תגיד מילה רעה על הכלות, אפילו לא על פאני גרושתו של אוהד. היא גם תמכה בעדי אשתו של אסי, כשהחליטה לאחרונה לעבור סדרת ניתוחים ממצקים לפני כחודש, תהליך אותו תיעדה בפתיחות בעמוד הפייסבוק שלה. "אני אמרתי לה שאם זה כל כך מפריע לה אז שתעשה. גם אמרתי לה לפני כמה ימים שהיא נראית נהדר, היא נראית כמו שהיא הייתה נראית בתור צעירה. היא בחורה מקסימה, יש לה פנים יפות. אם זה מפריע, אז למה לא. אני בעד".
נראה שזה משמח אותה.
"כן, מאוד. היא מעלה באינסטגרם ומשתפת. היא עברה תהליך לא פשוט".
אז מה תגידי לכלות שלך היום, תחכו עם החלומות שלכן עד שהילדים יעזבו את הבית?
"יש לי פה חמישה גברים אלפא בבית. כדורגל זה לא פשוט. זה מקצוע מאוד אכזר ותובעני וקשה. אני בתור האמא נכנסתי לזה במלוא המרץ. עברתי דירות והייתי הולכת איתם לאימונים, למשחקים, עוברים קבוצות. אמרתי לילדים שלי 'אני לא מאמינה שאתם תעשו עם הילדים שלכם, מה שאנחנו עשינו עבורכם'. זה מאוד קשה. הנכדים שלי גם הולכים בדרכם".
גם מירן עברה עם מאור בין ערים ומדינות.
"נכון. בגלל זה אמרתי לה והיא גם רואה את זה שהיא לא יכולה להתעסק בדברים אחרים, כשיש את הכדורגל. זה מקצוע מאוד תובעני. אבל אפשר לשלב. אפשר גם לעבוד וגם לרוץ איתם. הכל אפשר. גם אני עשיתי כל מיני דברים בחיים שלי".
התערוכה תוצג במסגרת תערוכות האמנות השנתיות של גלריה 58 במרכז עזריאלי בחולון, בה מציגים אמני העיר חולון, בין התאריכים 5-31.8.20.