דין מירושניקוב היה בן 17, תיכוניסט בביקור מולדת ראשון באוקראינה, כשגילה להפתעתו שיש לו אח למחצה שצעיר ממנו בשמונה שנים. עד כדי כך עמוק היה הנתק במשפחתו, שהתפצלה לשניים כשהוריו התגרשו: מירושניקוב עלה ארצה עם אמו ואחיו הגדול, אביו נשאר שם והקים משפחה חדשה. אבל השבוע, מול החדשות מאוקראינה, משקעי העבר פינו את מקומם לדאגות.
בסוף השבוע האחרון נמלטו האב והאח מהעיר מיקולאייב, מקום מגוריהם ונוף ילדותו של מירושניקוב. בפוסט שפרסם בנושא כתב שבשיחה עם אחיו הוא ראה לראשונה פחד בעיניו. "אנשים אומרים לי 'איזה מזל שאין לך היום חברים שם'", הוא מספר, "וזה אפילו יותר קשה כשיש לך שם משפחה".
איך אתה מרגיש כשאתה רואה התמונות משם בטלוויזיה?
"אני מודאג. אני מזהה שם מקומות שאני מכיר, גדלתי שם".
אתה מתעדכן במצב של המשפחה שלך? מה איתם עכשיו?
"אני מדבר עם אח שלי פעמיים ביום, בוקר וערב. הוא מספר שהרוסים הגיעו למיקולאייב, אז הם התפנו משם ועברו לגור אצל המשפחה של אשתו. האוקראינים נלחמים, הם לא מוותרים, יש להם צבא חזק. למרות שאני מרחם גם על החיילים הרוסים שנשלחים כצאן לטבח".
חשבת לנסות להביא אותם לארץ?
"איך הם יבואו? יש להם שם בית, עסק, חיות מחמד. אשתו של אחי עומדת ללדת. הם לא ישאירו הכל מאחור ופשוט יבואו לישראל. יש לי חבר מהיחידה שהוא במקור מולדובי, שהחליט לעזור לכל מיני ישראלים שתקועים שם. הוא שאל אותי אם אני צריך עזרה, אבל כרגע אין מה לעשות".
מתי הייתה הפעם אחרונה שנפגשתם?
"לפני הקורונה טסתי לסוף שבוע באוקראינה, לראות אותם".
איך בעצם התחדש הקשר בינך לבין אביך?
"תמיד אכלתי את עצמי על התחושה שליוותה אותי מאז שהגענו, 'העולה החדש בלי האבא'. הייתי מגיע לחברים שלי, רואה את המשפחתיות שיש להם והרגשתי שמשהו חסר. בגיל 17 התחלתי לשאול את אמא שלי שאלות, אמרתי לה שאני רוצה לפגוש את אבא. תוך שבוע היה לנו כרטיס".
מה זה עושה למישהו, לגדול בלי אבא?
"לרצות שהילדים שלך יגדלו עם אבא. זה העיקרון שמוביל אותי".
כמה פעמים פגשת בכלל את אבא שלך?
"מאז גיל 17 – חמש פעמים".
אתה כועס עליו?
"לא כועס עליו, אבל גם לא מרגיש שום דבר מיוחד כלפיו".
איזה קשר יש ביניכם היום?
"לאבא אני מתקשר מדי פעם. הקשר שלי עם אחי יותר טוב".
רצית שיעלה לישראל?
"לפני כמה שנים הייתה מחשבה כזאת, אבל הוא לא יכול לבוא לפה כי הוא לא יהודי, אפילו שהוא אח שלי. אז לא נכנסתי לפרוצדורה הזאת. אבל אני עוזר להם. קניתי לאבא שלי בית, משהו שאי אפשר לעשות פה בארץ. לאחי יש עסקים שם ואני עוזר לו".
נשמע שאתה ממש אוהב אותו, אפילו שלא נפגשתם הרבה.
"הוא אחי הקטן ותמיד רציתי אח קטן. הוא אפילו ראה את 'תאג"ד' באוקראינה בדיבוב לרוסית. כיף לי לדעת שאח שלי שם, מתגאה בי".
להיכנס בבעיות
מירושניקוב היה בן 5 כשהוריו נפרדו ובן 9 כשהגיע ארצה, לאשדוד, שם התגוררו הוריה של אמו. מאוחר יותר עברה המשפחה לרעננה כדי לאפשר למירושניקוב לפתח קריירה ספורטיבית – הוא זכה בילדותו באליפות הארץ בקפיצת טרמפולינה מקצועית – אבל כשהיה בן 16 הוחתם בסוכנות דוגמנות ונחשף לסוג אחר של זרקורים.
זמן קצר לאחר השחרור מהצבא שיחק מירושניקוב בסדרת הנוער "השמיניה", והפריצה הגיעה בעקבות תפקידו בסדרה "תאג"ד", שם גילם את החובש הדתי נועם פולצ'ק. בחיים האמיתיים שירת מירושניקוב בשייטת 13 של חיל הים, ובמהלך השירות השתתף באירועי המרמרה, אותו משט שיצא מטורקיה לכאורה על מנת להעביר ציוד הומניטרי לתושבי עזה. מידע על פעילי טרור שנמצאים על האונייה הביא לניסיון השתלטות של לוחמי השייטת, שהותקפו במוטות ברזל, אלות וסכינים. מירושניקוב נפגע קל, אך הצלקות הנפשיות המשיכו ללוות אותו. לפני שנה התחיל בטיפול אינטנסיבי אצל פסיכולוגית ובנוסף גם טיפול בהיפנוזה. "הרבה שנים ברחתי מהבעיות", הוא אומר, "היום אני נכנס בהן".
מה זה אומר?
"פעם הייתי מקבל דוח תנועה והייתי דוחה את הטיפול בזה. בסוף הייתי משלם פי כמה. היום אני אומר לעצמי 'למה אני צריך לשלם פי כמה? אני אכנס בבעיה עכשיו'".
זה חתיכת שינוי.
"זה הכי קשה בעולם. המטפלת שלי נמצאת פה קרוב, ואני כל פעם מאחר. אני אומר לה שזה כי אני שונא לבוא אליה, היא יודעת את זה והיא צוחקת עליי, וכשאני יוצא ממנה אני תמיד אומר לה שאני שונא ללכת. להיכנס לתהליך של חפירה בפצע זה הדבר הכי מעצבן, אבל היום אני מבין שתהליך כזה עושה יותר טוב אחר כך".
טבעי מבחינתך לדבר על זה, להיחשף סביב זה?
"פעם יצאתי מהמטפלת וראיתי ילד נכנס. הוא הסתכל עליי מוזר, הבנתי שהוא זיהה אותי ומיד באתי להוריד את הראש. אבל אז אמרתי לעצמי 'פאק איט, שיידע שגם אני הולך לפסיכולוגית ושילך עם ראש מורם'".
איך מוגדרת הבעיה שלך? למה בעצם הלכת לטיפול?
"היום אני מודע לזה שאני פוסט-טראומטי, וזה מתבטא אצלי בפתיל הקצר. ברגע שאני מרגיש שאני אפילו קצת בחוסר שיווי משקל, זה כמו סכנה הישרדותית. אני מסתכל על עצמי שנים אחורה, על ההתנהגות שלי, על ההתפרצויות שלי. ראיתי שזה הולך ומתגבר, ולא ידעתי למה. כשהתחלתי טיפול הבנתי שאם אני מדבר על זה, אני כבר מפחית מההתפרצויות, כי אני מודע לזה יותר".
במה עוד הטיפול עוזר לך?
"אחד הדברים שאני לומד זה להסתכל קדימה. לא יעזור לי להסתכל אחורה ולהתבאס שלא התחלתי את הטיפול שלי אז, אחרי הפציעה, כשהייתי צועק ומתעצבן ומפחד לישון. הייתי קם מזיע, מרטיב במיטה, זאת האמת. אבל ברגע שהלכתי לטיפול משהו קרה, קסם. מאז שהתחלתי להתעסק בפצע הזה אני מרגיש יותר טוב".
אתה חושב שזה קשור גם לחתונה שהייתה באופק?
"ברגע שנכנסתי לחיי משפחה, החלטתי שאני לוקח את עצמי הרבה יותר ברצינות. הבנתי שזה לא רק אני בתמונה עכשיו, זה גם אשתי".
אם אתה חי בישראל – אתה ישראלי
מי שנחשב לאחד הרווקים המבוקשים בביצה, עמד לפני תשעה חודשים מתחת לחופה עם זוגתו אני חנין (23), סטודנטית לפסיכולוגיה שהכיר בבר שבבעלותו. "רבנו על איזו שטות והתפוצצנו אחד על השנייה", הוא נזכר איך עלה בדעתו להציע לה נישואים. "השלמנו, ובבוקר למחרת חשבתי שיותר מזה אי אפשר לריב, ושאני אוהב אותה. שם החלטתי שאני אציע לה".
דני רופ, שהוא חבר קרוב שלך, חיתן אתכם. למה לא התחתנתם ברבנות?
"כי ברגע שאתה מכניס דת לזוגיות, בהכרח נוצר אי-שוויון, ככה אני רואה את זה".
בגיל 9 עברת ברית מילה. אז כן היה חשוב לך להיות יהודי.
"זה לא שהיה לי חשוב להיות יהודי, היה לי חשוב להיות שייך".
אז זה נבע רק מתוך הצורך בשייכות?
"עשיתי ברית מילה כי אמא שלי אמרה לי. בתור גבר, לא הגיוני לרצות שיחתכו לך את הזין. אז כן, זה נעשה כדי להיות שייך".
לעם היהודי?
"אנחנו גם חיים בעולם כל כך מתקדם, שאני חושב שאין מקום להגדרה דתית. יש מקום להגדרה כזאת: אם אתה חי פה בישראל – אתה ישראלי".
היום לא היית עושה את זה?
"לא יודע. עשיתי את זה כבר. אני שם, אני יהודי. היום יש לי אישה, ומבחינת הדת אנחנו לא שווים. אמרתי לה שבחתונה אני רוצה שגם היא תשבור כוס. למה שרק אני אשבור כוס? למה שרק אני אפצע, חס וחלילה? למה שלא גם את? אני רוצה שנהיה שווים".
אהבה זה מספיק כדי לתחזק זוגיות?
"לא, צריך לעבוד על הקשר כל הזמן. מה גם שאני בן אדם מאוד סוליסט. כשהתחתנתי הרגשתי פתאום שאין 'אני' יותר, במקום לחשוב ב'לבד' צריך להתחיל לחשוב ב'יחד'".
תובנה על נישואים, עכשיו כשיש מאחוריכם ותק של תשעה חודשים?
"אני חושב שאנחנו הרבה יותר חזקים ושווים יחד. כיף לי להגיע איתה לכל מקום, כיף לי להצטלם איתה, כיף לי לעשות איתה שטויות. זה בדיוק מה שחיפשתי. את השותפה הזאת לדרך. היא איתי, היא חלק ממני".
אתם סוג של ברבי וקן של האינסטגרם. אתם עובדים בזה?
"ממש לא. אני נהנה להעלות איתה תמונות, לצלם אותה, לעשות איתה סרטונים. כשנהנים אז כולם רואים את זה ואוהבים את זה. אני הולך ברחוב ופתאום צועקים לי 'בה בה'. ככה אני קורא לה".
אני מוכן לשלב הבא
לצד תפקידים בסדרות כמו "פלאשבק", "מתים לרגע", "פול מון" ו"כפולה", הפך מירושניקוב לשחקן בולט בריאליטי "גולסטאר". ברזומה שלו השתתפות בשתי עונות והופעת אורח בגמר העונה השלישית. אבל נדמה שהדרמות סביב שידור התוכנית לאורך השנים, כמו חילופי דחיפות עם יונתן רושפלד וחילופי קללות עם איציק זוהר – הספיקו לו. "אני לא אעשה עוד ריאליטי", הוא מכריז.
כי?
"אני יודע במה אני טוב ואני רוצה להתמקצע בזה. אני חושב שריאליטי מסיט אותך לפעמים מהמטרות שלך".
גם אם זה מלא כסף?
"כמה כסף זה כבר יכול להיות? אני היום לא אעשה ריאליטי ויהי מה. אלא אם באים אליי עכשיו עם לא יודע כמה".
רגע, אז אם זה ממש מלא כסף, אולי בכל זאת?
"אני יודע שאסור לצאת בהצהרות, אבל אני אומר לך שבתקופה הקרובה זה לא יקרה".
אתה נשמע קצת אמביוולנטי לגבי זה.
"תראי, אתה חי חודש בבועה, ואז אתה חוזר משם וחוטף על זה פיצוצים, או שאתה מקבל על זה אהבה. להגיד לך שלא הייתי רוצה נגיד לעשות 'הישרדות'? אני מת לעשות הישרדות. אני אוהב ללכת לים, להתנתק. אבל כשאני רואה מה קורה בתוכנית ולאיזה מצבים אנשים מגיעים – אני יודע שזה יפגע בי בסוף".
איך זה עלול לפגוע בך?
"כשאתה מסיים לצלם ריאליטי, זה מאחוריך, וכשזה משודר אתה כבר נמצא בעולם אחר לגמרי. ואז מחזירים אותך אחורה ואתה צריך להתמודד עם זה שוב. אני הבנתי שאין לי זמן לזה ושיש לי מטרות אחרות שאני רוצה להגשים. מה שעשיתי היה טוב, הראיתי את הבן אדם שאני. וזהו, מיציתי את זה. אני מוכן לשלב הבא".
הריבים ב"גולסטאר" לא היו הסערות היחידות סביב מירושניקוב. בחודש ינואר הוא העלה סרטון לטיקטוק שבו נראה מדביק סלוטייפ לרגליו של החתול שלו, שנראה חסר אונים. בעקבות הביקורת שקיבל, מירושניקוב מיהר להתנצל ולהסיר את הסרטון. גם עכשיו הוא נדרך כשהנושא עולה, ומדגיש: "החתולים שלי זה הדבר שאני הכי אוהב בעולם".
אז למה עשית את זה?
"זאת הייתה טעות ואני ביקשתי סליחה. מי שעוקב אחריי יודע כמה החתולים שלי ושל אשתי הם הנשמה שלנו. אני בטח ובטח לא מתעלל בחתולים".
מתי הבנת שזאת הייתה טעות?
"ברגע שהסוכן שלי התקשר אליי ואמר לי 'תגיד לי, מה זה הדבר הזה'. אמרתי לו שזה היה בצחוק. הרגשתי עם זה לא בסדר, חיבקתי את החתולים שלי. דברים כאלה לא יקרו עוד וזהו, לשאלה הבאה".
לא רק שחקן
בקרוב נראה את מירושניקוב בסרט "מתחתנת", שכתב וביים ערן ב.י. מדובר בקומדיה רומנטית על רווקה נצחית (הילה סעדה) שמחליטה לוותר על גברים, אבל לא על החלום להתחתן, ומארגנת לעצמה אירוע. לטובת בניית החופה היא שוכרת שירותיו של נגר, שאותו משחק מירושניקוב. "זה הסרט הראשון שלי", הוא מספר, "הוא צולם לפני שלוש שנים ומאז אני מדמיין את הפרמיירה. איך אמא שלי מגיעה איתי, איך אשתי מגיעה איתי. זה כיף. זה משהו שכל שחקן רוצה".
בשנים האחרונות הפכת למרצה לבני נוער וכעת אתה מקדם קורס יוטיוב שהפקת, שבו אתה מלמד איך להגשים מטרות. מאיפה כל זה בא?
"החלטתי שאני רוצה לבנות משהו שיעשיר. להעביר את מה שאני מאמין בו, מה שהביא אותי למקום שאני נמצא בו עכשיו. אז יצרתי את 'עשרת המפתחות להצלחה'. בסרטונים אני מלמד מהי הצלחה, מה צריך לעשות בשבילה, ושכישלונות הם חלק בלתי נפרד מזה".
אתה מאמין בשיטה שלך?
"אני עובד לפי השיטה הזאת כבר כמה שנים. בבית ליד המיטה יש לי לוח עם מטרות ל-2022. אני יודע לאן הגעתי ומה השגתי בכל שנה. יש לי הכל בטבלאות, הכל מסודר אצלי. זאת הדרך להצלחה בכל תחום".
לא תמיד היית ככה. אחרי העונה הראשונה של "תאג"ד" סיפרת שאיבדת את עצמך ואת כל מה שהרווחת.
"זה חלק מהמסע שלי, זה חלק מהלקחים. למדתי מזה לשים כסף בצד".
מה היה אז? ההצלחה תפסה אותך לא מוכן?
"תשמעי, לקבל פתאום את הבומבה הזאת, שאתה הולך ברחוב ומזהים אותך, שמדברים על לאן יצאת, עם מי ישבת ומה עשית – זה כאפה לפנים. אתה מאבד את עצמך ואז אתה צריך להתאים את עצמך. וזה התהליך שאני עושה עם עצמי כל הזמן. אני לומד מה היה לא טוב ומה אני משפר".
יש פחד לאבד את עצמך שוב?
"אני אשקר לך אם אגיד שלא, אבל היום אני הרבה יותר בטוח בעצמי. אני לא רק שחקן. אני עושה דברים אחרים, אני מניע מהלכים".
כמו למשל הסדרה שאתה כותב על אירועי המשט. איפה זה עומד?
"בסוף השנה, בעזרת השם, נצלם באיטליה".
איך זה עבורך לחזור לחוויות האלה?
"מדהים, אני מת להראות מה היה שם".
לאורך השנים התפרסמו המון פרטים על המקרה. מה חשוב לך במיוחד לחשוף?
"את ההתמודדות של לוחם אחרי אירוע כזה. התחושה שרגע אחד הוא באטמן ורגע אחרי כן הוא הופך להיות סמרטוט".
יש הילה כזאת סביב שירות בשייטת, איפה זה פוגש אותך אל מול ההילה של עולם המשחק?
"אני זוכר שכשסיימתי את השירות הצבאי והתקבלתי לתפקיד הראשון שלי, ישבתי עם הסוכן שלי ואמרתי לו: 'אני רוצה שכל ילד שיראה אותי על המסך יידע שאפשר גם לתת מעצמך וגם להצליח'".
צילום: אור דנון | סטיילינג: כינרת מנור מזרחי | איפור ושיער: ניסו שליו | ע' סטיילינג: קורין ואזנה