הבן שלי אמר לי, "הייעוד שלך זה לספר את הסיפור של העם היהודי". פרצתי בבכי

במשך שנים ארוכות הייתה נועה תשבי שגרירה לא רשמית של ישראל בחו"ל, עושה שם בנחישות ובהתמדה את מה שקשה הרבה יותר לעשות מכאן. באנגלית רהוטה היא מסבירה ומפשטת מצבים מורכבים למאות אלפי העוקבים שלה מרחבי העולם; סרטוני ההסברה שלה זוכים למיליוני צפיות, ובמסגרתם היא לא מהססת להתעמת עם האחיות בלה וג'יג'י חדיד, הזמרת דואה ליפה ואחרים שמתבטאים נגד ישראל. 

באפריל 2022 מונתה תשבי על ידי ראש הממשלה יאיר לפיד לשליחה מיוחדת למאבק באנטישמיות ובדה-לגיטימציה של ישראל, וגם את התפקיד הזה עשתה בהתנדבות. שנה לאחר מכן פרסמה טור דעה נוקב נגד התוכנית המשפטית – והודחה מתפקידה. "זה היה מבאס", היא אומרת היום על הפיטורים, "אבל זה לא היה מפתיע. זה לא שינה אפילו לשנייה את ההתגייסות שלי למען המדינה והעם היהודי. אני ממשיכה הלאה בכל הכוח".

כשכתבת את הטור חשבת על ההשלכות?
"בוודאי. גם כתבתי שאני רוצה להמשיך עם הממשלה, אפילו שאני לא מסכימה עם הרבה דברים שהם עשו. התנגדתי ספציפית להפיכה המשפטית, ואני עדיין חושבת שהיא לא צריכה להיעשות. אתה לא יכול להיבחר בצורה דמוקרטית, ואז לשנות את חוקי המשחק".

עד אז שמרת על עמימות בנוגע לעמדתך הפוליטית.  
"גם בטור לא כתבתי במי אני תומכת או מה אני חושבת שצריך לעשות בשטחים או בכלכלה. זה לא רלוונטי. מה שרלוונטי זה שאני בעד מדינת ישראל יהודית, דמוקרטית וחזקה".

יש לך חששות לאובדן הזהות של ישראל כמדינה דמוקרטית?
"אפילו יריב לוין אמר שהרפורמה תהפוך את ישראל לפחות דמוקרטית. כשראיתי את הריאיון שלו בערוץ 14 חשבתי שזה דיפ-פייק, לא האמנתי שאני רואה את זה. יש אנשים שעדיין לא מבינים שמה שלוין מציע יהפוך את ישראל ללא דמוקרטית, וייכנסו בי על משהו שהוא בעצמו אמר. יש כל כך הרבה דברים שצריך לטפל בהם בארץ, אז דווקא עכשיו דחוף לשנות את הוועדה לבחירת שופטים? זה הדבר הכי חשוב? בשביל זה הצביעו לליכוד, או בגלל שאנשים לא יכולים לשלם שכר דירה?".

אבל יגידו שרוב העם בחר את הממשלה הזו.
"אם לוקחים את הליכוד, בני גנץ, לפיד ואביגדור ליברמן, זה כמעט שלושה רבעים מכלל המנדטים. זה הרוב המוחץ של מדינת ישראל. הרוב שלנו כעם הוא הרבה יותר מקבל ומכיל ודמוקרטי, נוטה אולי ימינה או למרכז. הממשלה הנוכחית היא ממשלה של חמש מפלגות, מתוכן רק אחת, הליכוד, היא דמוקרטית. נתנו את המפתחות של המדינה בידי קבוצה קטנה שלא רוצה את מה שרוב העם רוצה. יש לי אנשים במשפחה שהצביעו לבן גביר, כי הם חשבו שהוא יביא משילות בנגב, יציבות. אלה לא אנשים שרוצים לפרק את הר הבית ולבנות את בית המקדש השלישי".

בשבוע שעבר התראיין איתמר בן גביר, השר לביטחון לאומי, לחדשות 12 ואמר: "הזכות שלי ושל משפחתי להסתובב ביהודה ושומרון חשובה יותר מזכות התנועה של הערבים". הדוגמנית ממוצא פלסטיני-הולנדי בלה חדיד שיתפה את דבריו, והוסיפה כי "חייו של אדם לא צריכים להיות יקרים משל אדם אחר […] רק בגלל השנאה הטהורה שלכם". 

גם הפעם הייתה לתשבי דעה – אבל הפעם היא הייתה מפתיעה. "הייתי צריכה לשפשף את עיניי בתדהמה כשקמתי בבוקר והסכמתי עם בלה חדיד", היא אומרת. "לא האמנתי שזה קורה. אמרתי, 'היא לא טועה'. היא כמובן לקחה את המילים שלו והוציאה אותן מהקשרן, אבל אני לא חושבת שיש למישהו ספק שבן גביר רצה את הבלגן הזה. חבל שהשר לביטחון לאומי מתעסק במלחמות טוויטר עם דוגמנית. האלמנטים הקיצוניים בממשלה הזו משחקים לידי שונאי ישראל, ומצדיקים את כל מה שהם אומרים עלינו".

שבי ותכתבי את הספר הזה

הריאיון עם תשבי התנהל על פני שלושה ימים רצופים. בתוך הלו"ז העמוס שלה, המרחק הגיאוגרפי והיותה אם חד-הורית לילד בן 8, לא היו אפשרויות אחרת. חדר העבודה שלה מעוטר בסמלים ישראליים ויהודיים. תמונה גדולה של הכותל מתנוססת מאחוריה; על המדפים נמצא הספר שכתבה, "ישראל: המדריך הפשוט למדינה הכי לא מובנת בעולם", שהפך לרב-מכר בינלאומי, בתרגום לשבע שפות שונות; על צווארה מתנוססים שרשרות מגן דוד ומפת ארץ ישראל ותליון "חי".

היא התפרסמה בארץ בשנות ה-90 כשחקנית, עברה בעקבות החלום ההוליוודי לארה"ב – ודווקא שם הפכה את הציונות למפעל חייה. לישראלים שעדיין מחכים שהיא תככב בסרט הוליוודי, היא מבהירה שהיא כבר מזמן לא שם. "לא יכולתי לדמיין את מה שקורה. חברי קונגרס וסנאט אמריקאים נותנים את הספר שלי אחד לשני, כדי להראות לקהילה היהודית והישראלית שהם תומכים בישראל.אני נוסעת בכל העולם בשביל הרצאות, אלה החיים החדשים של נועה תשבי".

איך בכלל הגעת לכתוב ספר על ישראל?
"ב-2011 הקמתי את הארגון הראשון של הסברה ישראלית באינטרנט. תמיד דיברתי ברשתות החברתיות ובכל מיני פורומים על ישראל. זה היה במקביל להפקה, משחק וקמפיינים שהייתי עושה, וכל הזמן הייתה לי תחושה שמשהו חסר בשוק. לנו ברור שצריך מדינה ליהודים, אבל זה לא מובן לאנשים לא ישראלים או לא יהודים. הייתי מדברת על ישראל עם אנשים, ואז היו אומרים לי, 'תגידי, יש לך ספר שאת יכולה להמליץ לנו עליו?'. וזה לא שאין ספרים על ישראל, יש מאות והם נפלאים, אבל הם לחובבי הז'אנר, לאנשים שמתעניינים בהיסטוריה. ידעתי שחסר ספר שמספר את הסיפור של ישראל בצורה קלה להבנה ונגישה. ואז אמרתי לעצמי, שבי ותכתבי את הספר הזה. עכשיו, מי אני שאכתוב ספר? כאילו, באיזה קטע?".

ואיך בתוך הקול הזה בראש הצלחת בכל זאת לכתוב?
"לא היה לי את הקול הזה במהלך הכתיבה. רק בדיעבד אמרתי לעצמי, 'חוצפנית, מי את חושבת שאת?'. פשוט הרגשתי שזה מה שאני צריכה לעשות. ולא ידעתי כלום! כתבתי בגוגל, 'איך כותבים הצעה לספר'. הכנתי הצעה, שלחתי למי שהייתה כותבת הנאומים הראשית של מישל אובמה ושאלתי אם היא יכולה לחבר אותי לסופר צללים. כשהיא סיימה לקרוא היא שאלה, 'את כתבת את זה לבד?'. עניתי 'כן' מהוסס, והיא אמרה, 'את לא צריכה שום סופר צללים ושום נעליים, אני שולחת את זה לכל ההוצאות שאני מכירה'. כולם רצו לייצג אותי. בחרתי סוכנות וקיבלתי חוזה אצל סיימון אנד שוסטר, שזו אחת מהוצאות הספרים הכי גדולות בעולם. זאת הייתה פעם ראשונה בחיים שאנשים רצו לעבוד איתי בלי שנכנסתי לחדר. בכלל לא ידעו מי אני".

נשענת על הידע והיכולות שלך, במקום להיעזר בשם המוכר או בפנים היפות שלך.
"זה היה רגע מדהים. כי אלה סוכנים של ספרים, הם לא מגגלים מי אתה, לא מעניין אותם. מה שחשוב זה רק מה שעל הדף. רק כשקיבלתי את החוזה והתיישבתי לכתוב פתאום הבנתי שזה מה שאני אמורה לעשות בחיים. שכל מה שעברתי עד עכשיו היה הכנה לזה. הכל. בשביל זה למדתי איך לדבר מול מצלמה. בספר גם הודיתי למחנכת שלי מהחטיבה, טובה אייזנטל. היא הייתה הראשונה שאמרה לי שאני סופרת".

כבר שנים שאת נחשבת לאחת מהנשים היפות בישראל, ודווקא האמירה הזו של המחנכת חרוטה בך מילדות?
"אני חושבת שילדות ששומעות כל הזמן שהן יפות, גדלות בצורה שאולי גורמת להן להישען על זה. אני לא שמעתי את זה עד גיל 12, בבית שגדלתי בו זה בכלל לא היה מטבע. המסרים שקיבלתי היו, 'איזה יופי את קוראת', 'איזה יופי את מציירת'. ובכלל לא הייתי ילדה יפה, השתניתי בבום בגיל ההתבגרות. אבל אני לא רוצה לשחק אותה פה ולהגיד שהמראה זה לא דבר חשוב. זה חלק מהחיים שלי ואני נהנית לשחק איתו".

כשהתפרסמת היית מחלוצות תנועת הבודי פוזיטיב, שלא נכנעו למראה השדוף.
"אבל כמות הפעמים שאמרו לי שאני צריכה לרזות, וואו. כמעט לא קיבלתי את התפקיד ב'רמת אביב גימל' כי הייתי שמנה מדי מבחינתם. לא הפסיקו להגיד לי את זה מגיל 14 עד גיל 35".

ואת לא שיחקת את המשחק הזה. להפך, היית הראשונה שעשתה קמפיין אופנה למידות גדולות.
"אנשים התפחלצו מזה. יאיר לפיד בתוכנית שלו שאל אותי למה לקחתי כזה קמפיין, ואני אמרתי לו שאני רוצה לסמן לנשים אחרות שאת לא צריכה להיות מידה אפס בשביל להרגיש סקסית ועוצמתית. למחרת בבוקר עצרו אותי נשים ברחוב ואמרו לי תודה. זו הייתה הפעם הראשונה שזה נאמר בצורה כזאת. חשבתי מה אני הייתי רוצה וצריכה לשמוע בגיל 17 כדי לא לאכול על עצמי סרטים".

ובאמת האמנת בזה?
"בהתחלה רק אמרתי את זה בלי להפנים, עד שהבנתי שזה באמת נכון. אף פעם לא הייתי במידה של דוגמנית, וכל הזמן חשבתי שזה לא בסדר. החברה הכניסה בי שאני אהיה ממש מושלמת אם אני רק ארזה כמה קילו. אז כן, באיזשהו שלב הסתכלתי על זה בעיניים ואמרתי, 'אני לא משחקת את המשחק הזה יותר'".

את חושבת שהשיח השתנה מאז?
"יש היום הרבה יותר רבגוניות. היום אף אחד לא היה אומר לי לרזות, זה לא פוליטיקלי קורקט. מבחינתי כל עוד אני בריאה ומתאמנת ומרגישה טוב, המידה ה'נורמלית' שהרגילו אותנו אליה בעשרות השנים האחרונות לא רלוונטית. גם בהקשר של הגיל, ככל שעוברות השנים הקבלה העצמית הרבה יותר עמוקה".

את בת 48. איך ההתבגרות?
"אני מרגישה שלהתנגד לגיל זה כאילו תיכנסי לנהר ותנסי לעצור את המים. זה דבילי, זה ממילא הולך לקרות. יש את סימני הגיל ואני אוהבת אותם, זה נראה לי משהו שאנחנו צריכות להתגאות בו. התרגלנו למראה מפולטר כזה, והרבה נשים וגברים רודפים אחרי המראה הזה, שהוא גם לא ריאליסטי וגם לא גורם להם להיראות צעירים יותר. יש משהו חשוב שהחברה מפספסת, וזה שנשים מתחילות את החיים שלהן בגיל 40, שמעתי אפילו שבגיל 50, ואני מחכה בקוצר רוח. הכל משתפר, הכל נעשה טוב יותר. הכל".

הריקוד שהייתי עושה

תחום נוסף שהשתנה מאז תחילת הקריירה של תשבי הוא מעמד האישה בתעשיית הבידור ובעולם, כשבחזית תנועת MeToo. גם במהפכה הזו היה לתשבי חלק פעיל; ב-2017 פרסמה טור ושיתפה בהודעות בוטות שקיבלה ממי שהיה הסוכן שלה. "אלה היו הודעות ברמת ה-I want to fuck you, where are you. משהו מחריד. ואני עונה לו בכזה 'חחח', בנחמדות כזו. ואז כתבתי מאמר שמראה איך שיחקתי את המשחק, בלי לעצור אותו ולהגיד לו 'לך תחפש'. אחרי שהספר שלי יצא לאור, הוא כתב לי, 'אני כל כך גאה בך'. התעלמתי, ואז הוא שלח לי עוד הודעה, 'אני מרגיש שאת כועסת עליי'. הבנתי שאין לו מושג, הוא בכלל לא הבין שקרה משהו. שלחתי לו לינק למאמר, והוא רצה לקבור את עצמו, התנצל ורצה שניפגש לדבר. שם כבר לא עניתי לו, כי אני לא מעוניינת. היום לנשים יש הרבה יותר כוח. אני חושבת שזה גרם לגברים לשקול את צעדיהם, אפילו רק בגלל הפחד שיחשפו אותם".

בחרת שלא לחשוף את שמו. למה?
"כי לא רציתי את הכאב של הפיטורים של הבן אדם. אם הוא היה שולח ידיים זה משהו אחר. הגברים שאנסו, הטרידו, שהיו אלימים בצורה כזו או אחרת, שילכו לחפש עבודה אחרת. הוא פשוט היה casually inappropriate, כלאחר יד, היה שיכור קצת, עשה לי סקסטינג באמצע הלילה. זו לא הייתה התנהגות פתולוגית קבועה או מסוכנת. אלה היו טקסטים מגעילים, ואחריהם הפסקתי לעבוד איתו, אבל לא רציתי שהוא יאבד את העבודה. רק להפוך את זה לרגע שאפשר ללמוד ממנו".

כמה זה מערער שסוכן מרשה לעצמו לחצות את הגבול?
"את יודעת עם כמה כאלה התמודדתי? מלא. זה היה חלק מהריקוד הזה שהייתי עושה, כל אישה יודעת על מה אני מדברת – את צריכה להיות אסרטיבית, אבל לא אגרסיבית מדי. את צריכה להיות קצת סקסית, אבל לא יותר מדי, שלא יבינו לא נכון. אם הוא מנסה לפלרטט את צריכה לעצור אותו, אבל שלא ייעלב. פעם אם היית מתלוננת על מישהו, התשובה הייתה 'תתרחקי ותתמודדי'. היום זה אחרת, וזה מבורך. פעם הייתה תפיסה של 'למה את הולכת עם מחשוף'. עכשיו יראו את התמונות שלי כאן ויגידו, 'מה היא מתלוננת, תראו איך היא מתלבשת'. ואני אגיד, כן, אני אישה בשנות ה-40 לחיי, ואני נהנית לעשות תמונות יצירתיות כאלה. אין בזה שום אשמה".

כשג'ו ביידן העלה תמונה של הבן שלי

תשבי עברה לארה"ב לפני 26 שנים, ופרצה דרך בהוליווד כשהשתתפה בסדרות מוכרות ("CSI מיאמי", "ניפ/טאק", "הרומן") ובסרטים ("איילנד"). בהדרגה עזבה את המשחק, הפכה למפיקה והייתה אחראית למכירת הסדרה "בטיפול" לרשת האמריקאית HBO, עד שהתמקמה בעמדת השגרירה ונואמת קבועה בסנאט.

ב-2011 התגרשה מבעלה הראשון, שהתמודד עם אלכוהוליזם, וב-2021, לאחר תשע שנות נישואים, התגרשה מבעלה השני ואבי בנה, רוס הינקל. "אין דבר בודד יותר ממערכת יחסים לא נכונה", היא אומרת. "קראתי פעם משפט סיני – 'אותה מיטה, חלומות שונים'. אני זוכרת שהייתי בזוגיות לא טובה וממש הרגשתי את זה בתוך הבטן שלי".

למרות שהיא לא גרה בארץ, מדורי הרכילות כבר הספיקו לרגל ולגלות שהיא נמצאת בתחילתו של קשר זוגי טרנס-אטלנטי עם איש ההייטק עודד ברק, גרוש ואב לשלושה שמתגורר בישראל. "אף פעם לא הרחבתי יותר מדי על החיים הפרטיים שלי", היא מחייכת ומסבירה, "ואני ממשיכה בקו הזה, בייחוד עכשיו כשהכל עוד נורא טרי. מבחינתי, הדבר הכי חשוב הוא קודם כל להיות מאושרת עם עצמי. אחר כך אם יכולה לבוא זוגיות בריאה, אז זה אחלה".

אחרי שנים שלא חשפה את בנה, בשנה החולפת אפשר לזהות גם את החיוך של ארי בן ה-8 מציץ בעמודים של תשבי ברשתות החברתיות. "הלכנו למסיבה בבית הלבן, ופתאום ביידן העלה אותו לבמה, לוחץ לו את היד, ושם את התמונה של הבן שלי באינסטגרם, אצל נשיא ארצות הברית. אז אני לא חשפתי את הפנים שלו, אבל ביידן כן. עכשיו כולם יכולים ליהנות מזיו פניו של האוצר שלי, שאני מאוהבת בו ברמות".

ארי מבין מי זה ביידן? מבין מה את עושה?
"אתמול היינו בארוחת ערב אצל חברים, ועשינו שיחה כזאת של 'מה הדבר הכי טוב שקרה לך היום', ואז הבת של החברה שאלה, 'מי אנחנו ולמה אנחנו פה' והתחלנו לנהל שיחה על מהות החיים, והסברתי להם שכל החיים הם יתעסקו בשאלה הזו, 'מה המטרה שלנו בחיים'. ואז ארי מסתכל עליי ואומר, 'אני יודע מה המטרה שלך'. ואני שואלת אותו 'מה?', והוא אומר לי, 'המטרה שלך בחיים זה לספר את הסיפור של העם היהודי'. פרצתי בבכי, הדלורית כמעט עפה לי מהפה. לא האמנתי שהוא אמר את זה. אז את שואלת אם הוא מבין? אני חושבת שהוא מבין".

איך האימהות?
"זה הדבר הכי חשוב בחיים שלי. זו הקלישאה הכי גדולה שאפשר לדמיין, זה באמת הדבר הכי כיפי בעולם, הכי קשה אבל הכי מתגמל. זה הלם לראות אותם כל כך גדולים, הוא כבר בכיתה ב'. כשתינוק נולד אומרים לך – הימים ארוכים והשנים קצרות. וזה בדיוק זה, כי כל הימים הראשונים עם תינוק את חושבת שזה בחיים לא יעבור, כל יום נראה לך כמו נצח, ואז פתאום הילד בכיתה ב'".

ואיך החיים על הקו?
"הבסיס שלי בלוס אנג'לס, אבל אני באה לארץ כל הזמן. זה לא שעזבתי את הארץ, ארי מגיע כאן לקייטנות. הוא שאל אותי לפני כמה זמן אם אפשר לצאת להפסקה של שנה וללכת לבית ספר בישראל, הזיקה של ארי ליהדות ולישראל היא מאוד עמוקה".

יש מחשבה לחנך אותו בארץ?
"בטח, מאוד. אבל להיות פרודה מאבא שלו מכניס סט שלם של שיקולים שלא היו קודם, אני לא יכולה לקבל שום החלטה לבד. אז אני מאוד מקווה שהוא יהיה פתוח לרעיון הזה בעתיד".

איך מתמודדים עם גירושים וילד בן 5?
"את צריכה למצוא את המקום שבו את יכולה לעמוד על הרגליים, לא משנה אם את עזבת או שעזבו אותך. זה לא פשוט, זה לוקח זמן. רק עכשיו, אחרי שלוש שנים, אני מתחילה להיות בסדר עם לא לראות את ארי כל יום, כל היום. זה אחד הדברים הקשים ביותר בגירושים. ההבנה הזאת, שמתוך 18 השנים שהילד בבית הוא רוב היום בבית ספר, חוגים, חברים. ופתאום נפל לי האסימון שגם הזמן הזה, חצי ממנו הולך לי. התמוטטתי מזה. בתחילת התהליך, בכל פעם שארי היה הולך לאבא שלו הייתי מתפרקת. הדלת נסגרת, ואני מתפרקת בבכי על הרצפה".

מה עזר?
"זמן. לאף אחד אין חיים מושלמים. מצד אחד אני אמא לבד וזה מבאס, מצד שני אם אבא של ארי לא היה איתי 50:50 במשמורת, לא הייתי יכולה לעשות את העבודה שאני עושה. קל להיכנס לפינות ולהתבאס, אבל אין בזה טעם. צריך לדעת לזרום עם מה שיש ולקחת את החיובי".

להיות גרושה פעמיים עם ילד בן 8 – זו שבירת חלום?
"אף פעם לא היו לי חלומות של אמא, אבא, שלושה ילדים, כלב ומשכנתה. אף פעם לא ציירתי את התמונה הזו".

מה כן ציירת?
"אני לא זוכרת שציירתי משהו ספציפי, אבל תמיד ידעתי שאני צריכה להגיד את מה שיש לי. אז חשבתי שאני צריכה להיות שחקנית או זמרת מפורסמת כדי שיקשיבו למה שיש לי להגיד".

אז המשחק היה כלי להתפרסם כדי שיקשיבו לך?
"המשחק היה חלק חשוב מאוד בחיי, אבל גם הבנתי שיש לי דברים חשובים לעשות לעם ולמדינה שלנו ושזה יהיה הכלי שלי להגיע למקום שבו יקשיבו לי. חשבתי, 'איך אני אגיע להיות בתוכניות אירוח? אני אשחק בסדרה או בסרט, יזמינו אותי, ואז אני אוכל לדבר על ישראל'. ואז גיליתי שאני יכולה פשוט לדבר".

יש לי עור של פיל לדברים האלה

מאז נפל האסימון, תשבי מדברת בקול רם וברור מעל על כל במה ובכל פלטפורמה אפשרית. ובכל זאת, לא פעם טענו מולה ששגריר ישראל או מי שמייצג את המדינה צריך לגור כאן. "אני מבינה את הטענה הזו, אבל הדבר העיקרי זה לא איפה אתה ממוקם, אלא איפה אתה ממוקם מבחינת הערכים שלך. העולם השתנה. אנחנו חיים בכפר גלובלי, ומה שחשוב זה ההון האנושי שצברתי, הקילומטרז' והקשרים, היכולת שלי לתקשר וההבנה שלי בתחום הזה. זה הרבה יותר רלוונטי לממשלת ישראל מאשר מקום המגורים שלי".

בתוך כל הפעילות שלך, יצא לך לדבר עם ראש הממשלה בנימין נתניהו?
"לצערי הרב, מעולם לא. הייתי מאוד שמחה להיפגש איתו, מעולם לא הוזמנתי. אני בקשרים מאוד טובים עם אנשים מכל הקשת הפוליטית, איילת שקד חברה מאוד טובה שלי, נפגשתי עם ליברמן בזמנו. כן פגשתי את שרה פעם אחת והיא הייתה מקסימה. אולי זה עוד יקרה".

אני מניחה שאת סופגת לא מעט תגובות. איך את מתמודדת?
"אני רגילה לטוקבקים שליליים ובטוחה שאקבל כאלה גם בכתבה הזו. לגיטימי, זה חלק מהעבודה. יהיו טוקבקים שיכעסו עליי ויגידו שאני עוכרת ישראל. על הכיפאק, אני אחיה איתם. מה יגידו, שאני לא אוהבת את ישראל?".

וכשזה בחו"ל, ומוחמד חדיד מתבטא נגדך?
"כל עוכרי ישראל, האנטישמים שרודפים אחריי, יש לי עור של פיל לדברים האלה. הניסיון שלי בעולם התקשורת עוזר לי לקחת הכל בפרופורציה. כשהם נכנסים בי כ'יהודייה מסריחה', 'ציונית מסריחה', אני מחייכת ואומרת תודה וביי".

עולות לא מעט טענות נגד נציגים ישראלים אחרים בעולם, גל גדות למשל, שלא מרבים להשמיע את קולם.
"אני יודעת שגל מאוד גאה ביהדות ובישראליות שלה, ואני יודעת על הרבה דברים שהיא עושה מאחורי הקלעים. גל היא הנציגה הכי עוצמתית שלנו, בעצם זה שהיא מצליחה כל כך, ולא חופרת לאנשים כמוני ומנג'סת על אנטישמיות ויהודים וישראל וציונות. היא פשוט עושה את העבודה שלה, וזה מאוד עוזר לישראל. בסוף יש פה שחקנית ומפיקה מדהימה, אשת עסקים, והיא במקרה פצצה, אחת היפות בעולם, מהממת ואהובה, ובמקרה היא גם ישראלית. איזה יופי לנו. אין דבר יותר חזק מזה".

צילום: שי פרנקו | סטיילינג: ראובן כהן | שיער: לירז אגם | איפור: גלית ורטהיים | ע. צלם: גל בומדיל

• נועה תשבי