את המחמאה הכי גדולה על עבודתה כשחקנית בהצגה "מייקל" קיבלה מיטל רז מרופא שבכלל לא היה באולם. "היינו באמצע הצגה ופתאום שמענו צעקות 'זוזו, קומו'. הייתה איזו התאספות בקהל והרבה לחץ. ניסינו לברר מה קורה תוך כדי, כי אנחנו אף פעם לא יוצאים מהדמויות שאנחנו מגלמים. מתוך ההמולה הבנו שמישהו התעלף. אחר כך חבר שהכיר את הרופא שטיפל בו סיפר לנו שהוא התעלף מרוב צחוק. הוא ראה את ההצגה ולא יכול היה להפסיק לצחוק".
כבר 11 שנים ש"מייקל" מאיימת על בריאותם של הצופים. ממופע פרינג' ירושלמי קטן, ההצגה הפכה לאירוע קאלט מטורלל עם קהל מעריצים אדוק שחוזר לראות אותה שוב ושוב, ומצרף מאמינים חדשים. זו הצגה על טקס אזכרה לילד מת שהיא בעצמה טקס, ושבה השכול מפורק לאדמיניסטרציות משפחתיות, טינה קטנונית ומשחקי כוח. "מייקל" יצאה לדרך עם אנסבל שחקנים-יוצרים קבוע, אבל המקוריות והכישרון משכו אליה כוכבים אורחים בהם, אסי כהן, ליאת הר לב, נועה קולר ורן דנקר. לפני חודש היא תורגמה לסדרה בת תשעה פרקים (משודרת ב-yes וב-STINGTV בימי חמישי בשעה 22:00), ובאופן שהוא ממש לא מובן מאליו - זכתה לחיבוק והערכת המבקרים.
מיטל רז, בת 37, מגלמת את יסמין (יסמיניש), הבת המתבגרת שגדלה במשפחה המתעקשת לחיות בצל אובדן הבן, שלא ברור בדיוק מתי הוא מת או אפילו איך זה קרה. נמאס לה לחלוק את החדר עם הפוסטרים הישנים של אחיה, עם הנעליים הקטנות שלו שאסור להזיז ממקומן. כל מה שהיא מתאווה להיות זה טינאייג'רית רגילה שמתנשקת עם דלת הארון ומדמיינת שזה נער. רז נכנסת בקלות לדמות הנערה המתמרדת ודי ברור למה הקהל מאוהב בה. היא עוטה על עצמה משקפיים גדולים, מדברת בקול צפצפני ומתנהלת כמתבגרת סטנדרטית, כעורה ובלתי נסבלת. זו לא הפעם הראשונה שרז בוחרת לגלם דמות, בואו נקרא לה - מאתגרת. רחוקה ממה שהיא, אישה יפה, שקטה ונעימה. "הייתה לי פנטזיה להיות הומלסית בגיל 20 וקצת. רציתי לראות אם ואיך אני יכולה להסתדר בלי כלום. הרגשתי שזה יכול לגלות לי על עצמי משהו. יש משהו חייתי וחזק בהומלסים. הניתוק מכל הקשרים. רציתי לראות מה נשאר".
אז איך עושים את זה בפועל?
"נסעתי לאירופה ושכשהגעתי לברצלונה נגמר לי הכסף. יכולתי להתקשר להורים שלי ולהגיד להם שאני רוצה לחזור הביתה אבל עניין אותי לראות איך אני יכולה לחיות בלי כסף. הגעתי לאיזה סקוואט ("סקווטינג", פלישה לבתים נטושים). מקום מטורף של 20 חדרים ושלוש קומות, שהיה שייך לאיזה מרקיז במאה ה-17. בבית שלטה מאמא אחת ועוד מישהו שאחר כך התברר לי שהוא סוחר סמים, ואפשר היה להצטרף רק אם בתמורה אתה נותן משהו לקהילה. אז עשיתי שם שיעורי תיאטרון בובות כי זה מה שלמדתי, והגיעה רק ילדה אחת".
איך מסתדרים עם שאר הדברים? אוכל, מקלחת?
"הולכים בסוף היום למאפיה ורואים מה נשאר, ולגבי מקלחת התקלחתי למעלה על הגג. גרתי שם חודש וקצת וראיתי דברים לא נעימים כמו סמים או זה שהשותף שלי לחדר היה פתאום צורח באמצע הלילה. הבנתי שאני חייבת לעזוב. יצאתי במטרה ללכת, לא ידעתי איך אסתדר ופתאום מצאתי על המדרכה ברחוב 200 יורו. אז זו הייתה התחלה טובה, ובמקביל מצאתי עבודה אצל מישהו שעושה דברים מפימו. ככה הצלחתי להסתדר עוד קצת. היום בחיים לא הייתי עושה את זה".
מה עם ההורים שלך אז, הם ידעו שאת הומלסית?
"הם לא לגמרי ידעו. הם דאגו אבל קיוו שאני בסדר".
"הוא התחיל לעשות את 'בלקן ביט בוקס', ואני שטפתי כלים במסעדה"
היא נולדה בשכונת פסגת זאב בירושלים. אמא שלה עוזרת גננת ואבא מסגר. לפני שנים החליטו שני אחיה הגדולים לחזור בתשובה, ובמקביל החל גם אביה להתקרב לדת, משאיר אותה ואת אמה החילוניות היחידות בבית. "אני עוף די מוזר במשפחה. עזבתי את פסגת זאב כשכולם נשארו שם. אחי הבכור גדול ממני בתשע שנים, הוא חזר בתשובה גיל 20 וקצת. אחי השני שגדול ממני בחמש שנים הלך אחר כך בעקבותיו, ואבא שלי התחיל לחבוש כיפה ולשמור שבת".
זה בא לך בהפתעה?
"לא ממש. אבא שלי בא ממשפחה דתית. הם תשעה אחים שחלקם דתיים וחלקם לא. זה משהו שהוא גדל איתו. אחרי שההורים שלו נפטרו הוא חזר לדת. זה עדיין 'לייט', אז אין פערים גדולים בינו לאמא שלי. כשהאחים שלי חזרו בתשובה הייתי נערה צעירה. זה לא היה הלם כי זה קרה לאט, ולא היה כרוך בניתוק קשרים. אני באה לבקר את אח שלי ולבושה כמו שאני לבושה בחיים, והכל בסדר. אבל יש עדיין עולם שונה בינינו. אחים שלי לא יראו את 'מייקל', נגיד, ואם אנחנו נפגשים אז זה אומר שאני באה אליהם ולא הם לבית שלי ביפו. הם אוכלים כשר ומקפידים. אפילו אצל ההורים שלי זה לא מספיק כשר להם".
איך ההורים שלך קיבלו את זה שאת רוצה להיות שחקנית?
"הם כן באו כמה פעמים להצגה. נראה לי שהמעמד של יסמיניש קרוב לשלי במשפחה. יש בי צד אאוטסיידר כילדה שלא ממש רואים ומבינים. עולם התיאטרון והיצירה שאני עוסקת בהם רחוק מהמשפחה שלי מאוד. השתדלתי תמיד להיות ילדה טובה. מתישהו אמא שלי שחררה אותי. נתנה לי לעשות מה שאני רוצה עם הידיעה שאהיה בסדר. לא הייתה ציפייה שאני אחזור בתשובה. כשהייתי ילדה האמנתי באלוהים. הייתי מדברת איתו והיה לו תפקיד חשוב בחיים שלי. כנערה זה הלך ופחת".
משחק היה גם סוג של כרטיס היציאה שלה מהשכונה. היא החלה ללמוד בעקבות טיפ מבן הדוד שלה, השחקן יניב ביטון ("היהודים באים", "לה פמיליה"). "עד כיתה י' לא ידעתי שאפשר לצאת מפסגת זאב. הפריפריה של ירושלים, שכונה גדולה של שיכונים. דרך יניב אמא שלי שמעה שיש איזה מרכז תיאטרון והציעה לי ללכת. רציתי להיות שחקנית בגלל שראיתי המון טלוויזיה ולמדתי הכל משם. משחק ואנגלית. טלנובלות, בוורלי הילס, אם טי וי. אין סוף שעות. למדתי משחק אחר הצהריים, ואז הגיע הצבא".
איך היה לך שם?
"עשיתי קורס חובשות, ואז קורס להדרכה בזה והבנתי שזה לא בשבילי. רציתי להשתחרר. הייתי שם שנה וניסיתי באמת אבל יש בי צד שלא יכול להיות במסגרת הזו. הייתי בדיכאון וסבלתי. הרגשתי שאני לא טובה במה שאני עושה. הייתי במצוקה והרגשתי שלא משנה מה אני עושה זה לא עובד. השתחררתי אחרי פגישות אצל הקב"ן ואז עברתי לגור בתל אביב. הייתי בהלם מהעיר והתחלתי דווקא להתרחק מהרצון לשחק".
למה? דווקא שם היה אפשר לחשוב שתפרחי.
"רציתי מאוד ללכת ללמוד בבית ספר למשחק של ניסן נתיב אבל זה הפחיד אותי ולא היה סיכוי שאפילו אנסה. לא חשבתי שיש סיכוי שיקבלו אותי. זה היה נראה לי עולם של מגניבים, מוכשרים, יפים. מי אני ליד זה? השתבללתי. לא ידעתי מה שאני יכולה לעשות. הייתי מלצרית במיליארד מקומות והייתי גרועה. איטית נורא, לא זכרתי מי הזמין מה. יכולתי לעבוד רק במקומות שלא היו בהם כמעט לקוחות, ואז הם נסגרו בכל פעם. הייתי אבודה. עברתי ממלצרות לשטיפת כלים כי זה הרגיש לי כמו משהו שאני יכולה לעשות".
היו לך חברים או שהיית שוטפת הכלים הבודדה מירושלים?
"באותה תקופה של שטיפת הכלים פגשתי את השחקן והמוזיקאי תומר יוסף והתחלנו לצאת. הוא היה הגשמה של כל מה שאני רציתי לעשות ולא היה מושג איך עושים את זה. היה לי קשה לראות מולי את הבנאדם הזה בזמן הזה שאני שוטפת כלים. הוא התחיל לעשות מוזיקה, את 'בלקן ביט בוקס'. לי קשה להבין איך אני עושה דברים. היינו שנה יחד וגרתי אצלו כי לא היה לי כל כך כסף. לא ידעתי איך אפשר להגיע למקום הזה בעצמך שאתה יכול להוציא החוצה משהו. ידעתי שאני רוצה להיות שחקנית אבל לא ידעתי עם מי לדבר ולאן לגשת. דרך תומר הכרתי איזו מלהקת אבל הכל הבהיל אותי נורא. אחרי שנה שהיינו יחד, החלטתי לעזוב. לחזור לנקודת האפס, הביתה להורים, כדי להבין מי אני משם".
הרגשת שנכשלת?
"נכשלתי, אבל זו הייתה גם הקלה מטורפת כי זה מוכר. התחלתי לעשות דברים אחרים. ניגנתי בתופים, עבדתי בחנות בגדים והיה לי חופש להיות אני. הסתפרתי, שמתי עדשות, התחלתי לתקלט וללמוד תיאטרון בובות בבית הספר חזותי בירושלים. במשחק היה משהו שהלחיץ אותי, והבובות נתנו לי ריחוק שסיפק לי חופש".
"אהוד הגיעה עם עליזה לראות את מייקל. הוא אדם משפחתי מאוד"
לימודי תיאטרון בובות הביאו לה עוד מתנה לא צפויה. בן הזוג אריאל אולמרט, בנו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. היום הם מתגוררים יחד ביפו והורים למרים בת השנתיים וקצת. "עולם תיאטרון הבובות הוא עולם מלא ביוצרים צרפתים. יצרתי מופעים ורציתי להסתובב איתם בעולם אז היה לי חשוב ללמוד צרפתית. לאריאל יש בית ספר לשפות, 'האמבטיה', הלכתי ללמוד שם, וכמו שכולם מתאהבים בו גם אני התאהבתי. הזמנתי אותו לראות הופעה שלי ומשם דברים התגלגלו".
ידעת מי זה אבא שלו? היה מוזר לצאת עם בן של ראש ממשלה לשעבר?
"לא הייתי בטוחה, עשיתי גוגל כדי לוודא. היה בזה בהתחלה איזה ריגוש, אבל אין לי שום משיכה לעולם הפוליטי ואני לא נוטה להעריץ אנשים מהתחום. בסופו של דבר אנשים שאתה פוגש הם לא פוליטיקאים אלא אנשים. אהוד הוא איש חמוד ומצחיק מאוד. אנחנו נפגשים לארוחות משפחתיות בשישי".
כמה אריאל נמשך לפוליטיקה בעצמו?
"הוא עושה את מה שהוא אוהב, ומה שמעניין אותו - וזה פוגש פוליטיקה. הוא מלמד בבית הספר שלו גם ערבית. הוא לא ידע מילה בערבית ולמד בשלוש שנים האחרונות וממש אוהב את השפה הזו. עכשיו מדבר באופן שוטף".
אולמרט הצעיר (37) נמנע מראיונות, ובכלל מחשיפה תקשורתית או הצהרות פוליטיות פומביות. יוצאת דופן הייתה הדרך שבה נהג לאחר שבנו של ראש הממשלה הנוכחי, יאיר נתניהו, תקף אותו לפני יותר משנה ברשת, הרבה לפני העימות המתוקשר ומלא הרפש שפתח מול אופירה אסייג.
זה קרה כשעמוד התחקירים "61" פרסם פוסט תחת הכותרת "5 עובדות על יאיר נתניהו, הילד של כולנו" בו הפנה ביקורת חריפה נגד התנהלותו. נתניהו הבן לא נשאר חייב ויצא למתקפה נגד העמוד ונגד בנים של ראשי ממשלה קודמים. "מה עם איזה תחקיר על הבן של כולנו של רוה"מ אולמרט, יחסיו המעניינים עם פלסטיני והמשמעויות לביטחון המדינה?". בתגובה העלה אריאל אולמרט פוסט בו כתב, "יש כמה בעיות עם הסיפור הזה. הראשונה שכולו המצאות ושקרים. אני אוהב נשים וחולק את חיי עם בת זוגי ואם בתי. הבעיה הגדולה יותר היא הגזענות וההומופוביה שנוטפות מן המעשייה הזו".
הפתיע אותך שאריאל ענה לו?
"כילד שגדל עם זה, אין לו משיכה לעולם הזה, אבל הוא סופר דעתן וכמובן שאם מישהו תוקף אותו הוא מגיב. יאיר נתניהו אמר 'תסתכלו על הבנים של אולמרט'. זה היה אישי. הוא כתב דברים שקריים אז אריאל החליט להגיב כי זה היה טיפשי ורדוד. הוא ידע שיעשו מזה עניין אבל זה היה משמח לראות שרוב האנשים ששיתפו ודיברו על זה הרגישו שהוא אומר משהו הגיוני, מהלב, והם שמחו להיזכר שאפשר לשמוע גם קול אנושי ושפוי".
יצא שממישהי שרצתה להיות הומלסית הפכת להיות חלק ממשפחת אצולה ישראלית.
"זה לא ממש נכון. חייתי חודש וקצת כהומלסית אבל זה לא שעכשיו אנחנו גרים בארמון. אנחנו מתגוררים בדירת שיכון משנות החמישים. אין כאן עניין של אצולה, זה לא קיים. יש הבדל בין מה שרציתי בגיל 20 וקצת לעומת גיל 37 אבל באמת שאין שום דבר שקשור לאצולה בחיים שלי ובחיים שלנו".
אהוד הגיע לראות אותך בהצגה?
"הוא הגיע יחד עם עליזה לראות את מייקל ההצגה, והם צפו גם בסדרה. הוא אדם משפחתי מאוד".
"אסי כהן נעלב ולא הבין למה אנחנו ממשיכים לחפש שחקנים"
רז, שמלבד היותה שחקנית ויוצרת הצגות לילדים ומבוגרים, למדה בנוסף לבובנאות גם ליצנות. עד לפני הפיכתה לאם הייתה יוצרת הצגות וטסה איתם לפסטיבלים ברחבי העולם, היום היא כאן, רצה עם מופע הילדים שלה - "מהודו ועד סוס", מופע המבוגרים - "פליי דד" וכמובן - "מייקל". ההצגה היא כאמור טקס אזכרה, שבה הצופים הם אורחים שמוזמנים לעלות על הבמה וגם לשאת דברים לזכרו, לאכול מהכיבוד שהשחקנים מעבירים, ואם יצאו לשירותים - יזכו לנזיפות מהבמה. הדמויות הן רבקה (הילה גולדנברג), אם המשפחה ואישה שתלטנית שהטקס הפך לדבר הכי חשוב בחייה, דובי (אבי דנגור), אחיה שגר איתן בבית וממלא תפקיד אב גרוע ליסמין, פלג (נדב הולנדר), חבר של יסמיניש שלא מדבר ורק דבוק לאורגנית והדודה טוטה (נטליה פאוסט) הזקנה שממלמלת ברומנית ומנסה לשמר את זיכרון היותה מתעמלת אתלטית ("באולימפיאדה לתיכונים", מטיח בה דובי בסדרה). ליצירה שותפים איתי וייזר, שביים את ההצגה והסדרה, ומויש גולדברג המביים יחד איתו הסדרה, והיה כוח מניע חשוב באדפטציה למסך.
בשביל רז כל המסע הזה התחיל כשפגשה את דנגור ("אבי הזמר", ארז בסדרה "על הספקטרום"), שהיה שותף שלה לדירה ולמד שנה מעליה, יחד עם נטליה פאוסט, בבית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים. "היה איזה יום שהוא אסף כמה חברים והביא משקפיים ופאות שהוא מצא בזבל. כנראה מישהו מת. התחלנו להיפגש פעמיים בשבוע ולהתעסק בטקסים כי זה נושא שמאוד עניין את אבי. נוצר טקס שהיה משהו בין בר מצווה לטקס זיכרון לאדם שלא ברור בן כמה הוא ומה הקשר בין הדמויות האחרות".
הפתיע אותך שמייקל הצליח כל כך?
"זה הפתיע אותנו כי חשבנו שאנחנו עושים משהו מאוד מוזר, שונה מתיאטרון. זה הצליח כי זה טוב ומצחיק, אבל הצחוק יושב על מקומות כואבים. יש משהו במשפחה הזו שגורם לכל אחד לזהות את עצמו ואת הקרובים שלו. הם כמעט בובות. יש משהו משחרר בלהיות בובות כאלה עם פאות ומשקפיים. אולי זה מה שגורם לאנשים לבוא עם ההורים או האחרים שלהם ולצחוק על המוסד הזה של המשפחה".
מי זו יסמיניש בשבילך?
"יסמיניש היא חגיגה של כיעור וטמטום מבחינתי. נתתי דרור לכל הכיעור והטמטום שבי, ובגלל זה יש בה משהו משחרר ונוגע ללב. כל אחד קצת חושב על עצמו שהוא מכוער ומטומטם ומקווה שלא רואים. היא הילדה שאף אחד לא רואה אותה במשפחה אז היא מפתחת עולם פנימי משלה. יש לה את העולם היצירתי שלה. בסדרה היא הפכה להיות יותר מרדנית מאשר בהצגה. היא הפכה מילדה לנערה. היא סופר רגישה אבל יש לה את הכוח שלה".
איזה תגובות את מקבלת עליה?
"יש תגובות מדהימות. היא להיט בקרב טינאייג'רים. כותבים לי עשרות נערים ונערות ברשתות החברתיות. פתחתי אינסטגרם רק בגלל מייקל. כותבים לי מלא שהם סופר מתחברים אליה, שהיא מצחיקה וגם שהם מאוהבים בה ומעריצים אותה, ושאין להם מושג שאני אמא ובת 37. גם מבקשים ברכות מצולמות ממנה וגם לפעמים שואלים אותי קצת על משחק ואיפה למדתי. אין דבר שמרגש יותר מטינאייג'רים כי הכל אצלם בעוצמות נורא גדולות. היה איזה חייל שהדפיס טקסטים משירים של יסמיניש ופלג ותלה אותם ברחבי הבסיס. זה מצחיק נורא, זה הרס אותי. אני הכי מתרגשת שזה נוגע ומצחיק אחרים".
איך שחקנים כמו אסי כהן וזמרים כמו רן דנקר הגיעו להופיע איתכם?
"אסי הוא חלק ממייקל כבר הרבה שנים. אולי הוא לא תמיד נוכח אבל הוא תמיד שם. הוא התגייס בעצמו לזה אחרי שהוא ראה את אבי עושה את 'אבי הזמר' ונדלק עליו. הוא הגיע להצגה כשנטליה (טוטה) הייתה בסוף ההיריון שלה והיה לה קשה. חיפשנו מישהו שיחליף אותה ואז אסי אמר 'סבבה, אני רוצה'. אמרנו 'טוב בסדר, לפעם אחת', והמשכנו לחפש כי לא חשבנו שעכשיו הוא יבוא ל'תמונע' להופיע כמה פעמים בחודש. הוא נעלב ולא הבין למה אנחנו ממשיכים לחפש. אז נפל לנו האסימון שהוא באמת רוצה. זה היה כיף ומרגש והתאהבנו בו לגמרי. רן דנקר מתארח לפעמים. רבקה ודובי קוראים לו לשיר מהקהל והוא עולה".
את מרגישה שינוי בקהל שמגיע להצגות מאז שהסדרה עלתה?
"לגמרי כן. ההצגות מתמלאות מהר וחלק נכבד מהקהל שמגיע כבר מכיר את הדמויות. זו חוויה מאוד מוזרה ומרעננת כי אחרי שנים שאנחנו יודעים מה התגובות בדרך כלל, פתאום יש משהו שונה. הם מכירים אותנו מהבית, יודעים מה עבר עלינו. יש חיבור פסיכי בין היצירה הבימתית לטלוויזיונית, והן משלימות אחת את השנייה. מצלמים אותנו על הבמה וזה מצחיק. רוצים לעשות איתנו סלפי! זה כיף כי לא חשבנו שעניין הסדרה בכלל יקרה. הרעיון עלה כבר לפני שש או שבע שנים אבל בזמנו ניסנו עם יוצר אחר וזה לא קרה. לא הצלחנו לתרגם את זה לטלוויזיה. גם עכשיו, עד שלא התחיל להצטלם בבית אמיתי לא האמנו. הגענו לבית של המשפחה ולראות במציאות את החדר של מייקל שיש לידו נעליים קטנות, זה מזעזע. היה ממש קשה ועצוב להיכנס לחדר שלו".
זו לא פעם ראשונה שרז נמצאת בטלוויזיה. רק שאין סיכוי שהייתם מזהים אותה בחיים מהתפקידים הקודמים שלה. לפחות לא את הפנים. "כמפעילת בובות הייתי בובה ומדבבת ב'מפלצות קטנות' וגם ב'כלום הגדול' שזו סדרת נוער. הייתי גם בבובה של לילה".
איזו בובה היית שם?
"המון בובות, אבל זה היה מזמן ואני זוכרת בעיקר את אלי אוחנה. זו הייתה הגשמת חלום להכניס לו יד כי אני באה מבית שאהבו את בית"ר. באופן כללי הפעלת בובה דורשת להכיר את הפיזיות והאישיות שלה וזה ממש זה כמו לשחק דמות".
יש להורים שלך עוד חלומות לגבי הקריירה שלך?
"הם תמיד אומרים לי 'את לא עושה יותר פרסומות?' הם רק רוצים שאני אהיה בטלוויזיה. אני יכולה ליצור מופע תיאטרון, לטייל איתו בכל העולם, אבל מפרסומת הם יהיו מאושרים. בינתיים היו לי שתיים. חוץ מזה, החלום של אבא שלי זה שאני אשתתף ב'גולסטאר'. הוא אמר לי כבר שלוש פעמים מאז שהוא הבין שמייקל יהיה בטלוויזיה. אמר לי 'מיטלי, אחרי שאת תהיה מפורסמת תהיי בריאליטי של הכדורגל'. אם יציעו לי יש סיכוי שאעשה את זה בשבילו".
צילום: שי פרנקו | סטיילינג: פיני זומר ל"סולו" | איפור ושיער: ניר אלקבץ ל"סולו" | ע׳ צלם: בר שניר | בגדים (לפי לוקים): לוק 1: חולצה מכופתרת- INK, מכנסיים לבנים- גילדת המעצבים, נעליים- פול אנד בר, לוק 2: חולצה זהובה- גילדת המעצבים, מכנסיים+ נעליים- טופשופ, חגורה- INK, לוק 3: חליפה אדומה- סאקס, חולצה- גוטה- לימור חן, נעליים- טופשופ, לוק 4: חולצת פסים- טופשופ, מכנסיים משובצים- גילדת המעצבים, מגפונים- זארה, לוק 5: ג׳קט+ טי שירט- סאקס , מכנסיים- INK, מגפונים- זארה.