חם בתל אביב, כל עוברי האורח ברחוב נוצצים מזיעה, אבל הרב עדי אלפנט – משליחי חב"ד בעיר – נמרץ ורענן כאילו הוא על טרמפולינה במזגן. "אחי, הנחת היום?", הוא קורא לעבר היפסטר צבעוני. ההיפסטר מחייך חיוך נבוך וחומק הלאה. הבחור שמגיח מאחוריו כבר יותר בעניין, ומפשיל את השרוול לעבר הרב עדי, שחובש אותו בזריזות ברצועה שחורה. "אני עובד פה בקניון, וכשאני מסיים את העבודה אני יורד ומניח תפילין", מסביר הבחור. "זה מאוד נוח".
הרבה מבקרים קבועים יש בדוכן התפילין של הרב עדי ליד דיזנגוף סנטר. הם מסתחבקים איתו, מצלמים סלפי, מושיטים זרוע באוטומט. חלקם מקועקעים, מנוקבים, צבועי שיער, לא הטיפוס הצפוי למלמל ברכה. "הרב עדי היה פעם בעולם החילוני, אז יש לו שפה משותפת איתם", מסביר לי רן חורי, מתנדב בדוכן. "יש גם את ילדי הסנטר שמגיעים קבוע ורוצים להניח. לפני שבועיים היו איתם גם בנות, אמרנו להן שהן לא יכולות להניח אבל כן להגיד את ה'שמע ישראל'. הן עמדו כאן וצעקו ביחד את התפילה. גם הן מחפשות את החיבור הזה".
נראה שהרבה מחפשים את החיבור הזה – למורשת ההיסטורית של עם ישראל, או סתם לבחור נחמד שמאיר להם פנים באמצע הרחוב המנוכר שבו כולם עם אוזניות. ברשתות מתנהל בשבועות האחרונים קמפיין נגד דוכני חב"ד, אבל עשרות תל-אביבים משוקצים עוצרים להניח בדוכן של הרב עדי בחצי השעה שבה אני צופה בו. הוא משתמש בשיטות של איש מכירות, פונה לכל עובר אורח בסגנון שמתאים לו, לפעמים בהומור, תמיד בפמיליאריות, מחפש מאפיינים אישיים להיתלות בהם. "לשמור לך על העציץ כשאתה מניח? יש לנו היום מבצע תפילין ועציצים", הוא קורא לעבר בחור שמחזיק פוטוס. כשחבורת בני נוער חולפת סמוך הוא מכריז, "האשטאג תפילין_צ'אלנג'!".
נאור נרקיס, "ישראל נאורה": אנחנו לא נגד תפילין. הדבר היחיד שמפריע לציבור הנאור זה שגברים מבוגרים עומדים מחוץ לבתי ספר ומציעים תוכן דתי לקטינים בלי אישור הורים"
אחד הנערים צועק "אני מניח!", כאילו נענה לאיזה אתגר נועז, ומדלג אל הדוכן להתעטף. נער אחר בחבורה מצהיר בעצב שעוד לא מלאו לו 13, והשלישי מושך כתפיים בהתנצלות. "מצטער, אני לא יכול, ההורים שלי נגד זה", הוא ממלמל. הרב עדי מהנהן בחיוך מבין, אבל לשבריר שנייה משהו באידיליה נקטע ומזכיר לנו את המלחמה שבחוץ. או בעצם, שבפנים.
אפילו הסעודי בעד
לפני שבועיים פרצה סערה ברשת הישראלית: בטוויטר התרוצץ סרטון ובו אישה צועקת על חסיד חב"ד שיתרחק משני נערים שהניחו אצלו תפילין בדוכן בכיכר הבימה. "אל תוריד להדתה את הילדים האלה", היא גוערת בו ומבהירה לנערים שמעשיו הם בניגוד לחוק ואסור לו לפנות אליהם. "אתה יכול ללכת לכלא", היא אומרת לחב"דניק המופתע.
סרטון מרתיח
— נועם (@noamserbi) July 3, 2023
אישה רואה ברחוב בחור חמד מחסידות חב״ד
שמניח תפילין לבני נוער.
משכנעת את הילדים לא להקשיב לו.
וכשהבחור מנסה לענות לה בדרך ארץ היא אומרת לו ״אתה תשתוק״
שאלה קטנה לאותה מרשעת
נניח והנער הזה היה עם דגל גאווה גם היית עושה את הסרטן הנ״ל?
״מהרסייך ומחריבייך ממך ייצאו״ pic.twitter.com/JO019HPCOD
הסרטון גרר נחשול סוער של תגובות נגד. גולשים העלו תמונות וסרטונים של עצמם מניחים תפילין; הזמרים אייל גולן, דודו אהרון ואיתי לוי החליטו לממן כל אחד בנפרד דוכן תפילין למשך שנה שלמה; המגיש שי גולדן הניח תפילין בשידור חי בערוץ 14 כאקט של תמיכה בחרדים; גיא לרר פרסם סרטון שבו הוא קורא לחילונים להירגע עם העצבים על דוכני תפילין; שי גולדשטיין העלה פוסט עם תמונה שלו מניח תפילין; עו"ד רוני ססובר הכריזה שתצטרף לדוכני חב"ד כדי לסייע להם; אפילו הצייצן הסעודי מוחמד סעוד הודיע שפתח אצלו דוכן חב"ד זמני לכל המעוניין. האמוציות תססו, אנשים התחבקו בדמעות עם פעילי חב"ד, נישקו רצועות עור, נזכרו בשואה. מאיפה שלא מסתכלים על זה, הסרטון פגע בעצב רגיש במיוחד.
זו לא הפעם הראשונה שמתרחש עימות כזה בדוכן תפילין של חב"ד, וגם לא הפעם הראשונה שהוא מתועד ומופץ ברשתות. אבל הפעם הסרטון הגיע בעיצומה של מלחמת דת חדשה. את הצד החילוני במערכה הזו מוביל נאור נרקיס, איש תוכן ופעיל חברתי מתל אביב שהקים לפני מספר חודשים את "ישראל נאורה", תנועה ששמה לה למטרה להפוך את המרחב הציבורי בישראלי ל"ליברלי ונאור יותר". האמצעים, בין השאר: הסרת שלטים של הלכות וצניעות ברחוב, חלוקת סמארטפונים לחרדים שיצאו בשאלה – וכמובן, דיווח לעירייה על דוכני תפילין של חב"ד.
הרב מוני אנדר (משמאל, בתמונה עם הרב יוסף ארונוב): "כל הקטע של הגנה על קטינים זה עבודה בעיניים. מפריע להם הקטינים כמו שמפריע לי מצב החסה בזימבבואה"
"הפחתנו את כמות דוכני הנחת התפילין מול בתי ספר בשורת ערים בישראל", אומר השבוע נרקיס בגאווה ניכרת. כבר כמה שבועות שהוא מדווח בטוויטר על ההתקדמות בכמות הדיווחים ומשתף סרטונים ותמונות של דוכני תפילין שנסגרו בזכות מתנדבי התנועה שלו, אבל רק כשהגיע הסרטון ההוא עם האישה בכיכר הבימה הכל התפוצץ. המלחמה הוכרזה רשמית, והסמל המובהק שלה הוא שתי קוביות שחורות ורצועות.
"כל הנרטיב הזה כאילו אנחנו נגד תפילין משולל כל יסוד", טוען נרקיס. "אנחנו לא נגד תפילין, הדבר היחיד שמפריע לציבור הנאור זה שגברים מבוגרים עומדים מחוץ לבתי ספר ומציעים תוכן דתי לקטינים בלי אישור הורים. הם פונים גם לבני 7–8, שזה אפילו לא גיל להנחת תפילין, אז מה המטרה? הרבה מהדוכנים האלה פועלים ללא רישוי, עובדה שדיווחנו ואחרי שבוע הם כבר לא היו שם".
אבל למה דווקא עכשיו? דוכני תפילין קיימים כבר שנים.
"אנחנו מאוד קרובים עכשיו להקמת מדינת הלכה, זה קשור גם למהפכה המשפטית. אנחנו צריכים להחליט איזה סוג מדינה נהיה – מדינת כל אזרחיה או מדינת כל אברכיה. המטרה שלי היא להשתלב באחת המפלגות בכנסת הבאה, בינתיים אני בונה כוח פוליטי של אזרחים נאורים. אלה אנשים שבוחרים בערכים של תנועה נאורה, כלומר של הפרדת דת ומדינה, שזה מה שהביא את ישראל להיות המדינה המפותחת במזרח התיכון".
יגידו לך – דוכני תפילין לא כופים עליך כלום, מה אכפת לך מקצת יהדות.
"אני לא נגד היהדות, אלא נגד שהם ינסו להחזיר את הילדים שלי בתשובה. ברמה הפילוסופית, אותו נער בן 14–15 נמצא בשלב מעצב בחיים שלו, והמסר שהם נותנים לו בדוכני הנחת התפילין זה 'אתה יותר טוב מההורים שלך, הם חוטאים, אתה תהיה טוב יותר מהם'. לא הייתי רוצה שהילד שלי יקבל מסר כזה מסתם דתי שאני לא מכיר. נראה אם היה דוכן של איגי (ארגון נוער גאה – ר"ר) בבני ברק, מה הם היו עושים לו. אבל אנחנו, בשם הפלורליזם, כאילו צריכים לקבל את זה".
אז הבעיה היא עם הפנייה לקטינים?
"אני חס וחלילה לא מאשים את שליחי חב"ד בפדופיליה, אבל כל פדופיל היום יודע שהדרך היחידה שלו לגשת לילדים בלי הפרעה ובלי להעלות שאלות היא ללבוש בגדים של חרדי ולעמוד מול בית ספר. כל אדם אחר יישאל שאלות ויתבקש לאישורים".
"נו באמת. כל הקטע של הגנה על קטינים מפני התפילין זה עבודה בעיניים", מתרגז הרב מרדכי "מוני" אנדר, מנהל אגף הדוברות בצעירי חב"ד. "מפריע להם הקטינים כמו שמפריע לי מצב החסה בזימבבואה. כל הילדים מוצפים כל יום באלפי פניות במרחב שלהם – יש לי שמפו 'פרוזן' באמבטיה ומשחת שיניים חד-קרן שהבת שלי ביקשה שאקנה לה. אנחנו בעולם שבו פונים לילדים כל הזמן. אז רק תפילין זו הבעיה? אתה סומך על הילד שלך שינהג ברכב בגיל 16 ב-130 קמ"ש, אבל להציע תפילין זה מה שיערער את תפיסת עולמו?".
הם רוצים לחנך את הילדים שלהם כחילונים ולא רוצים שיחשפו אותם לתוכן דתי כשהם לא בסביבה לתווך להם את זה. בגלל זה גם רון חולדאי אסר על הצבת דוכני תפילין סמוך למוסדות חינוך.
"אם אתה מגדל ילד וכל כך מעצבן אותך שהוא עלול להניח תפילין, תעשה איתו שיחה ותגיד לו – אצלנו בבית לא מניחים. הכל טוב. עובדה שגם במערכת החינוך לומדים על בר מצווה כשמגיעים לגיל 12–13. הרי כל חייל צה"ל מקבל תנ"ך, אז אולי גם זה לא מתאים? אולי הילד ישתכנע שבראשית ברא אלוקים? אלה אנשים שמפריע להם שעושים ברית מילה ומניחים תפילין, אז בואו נקרא לילד בשמו. אל תתחבאו מאחורי סיסמאות עאלק חינוכיות של דאגה לשלום הילד".
אתה היית מסכים שיפתחו דוכן על אבולוציה מול בית ספר חרדי בבני ברק?
"בבקשה, בואו בהמוניכם, תפתחו דוכן על אבולוציה בבני ברק! אם תשרדו שבועיים, כל הכבוד לכם. כי תראו שזה פשוט לא מעניין שם אף אחד".
תראו את אהרון ברק
תרי"ג מצוות יש ביהדות, אבל איכשהו, דווקא מצוות הנחת התפילין תפסה לנו את הלב הכי חזק. מעשיות חז"ל גדושות בסיפורי תפילין פלאיים שהצילו את חיי בעליהם, משפחות מעבירות אותן מדור לדור כמו קמע מקודש, מיתוסים נקשרים בשמן. הן לבדן מייצגות את הזהות היהודית, ודי במראה שלהן כדי לרגש אותנו: כולם מתייפחים מול תמונה של חייל מניח תפילין, לאיש לא אכפת כשהוא סתם שומר שמיטה. מנגד, כשתנועת חופשי בארצנו רוצה להזהיר אותנו מפני ביטול עילת הסבירות, היא מפרסמת שלטים של "יואב קיש יחייב את הילדים שלכם להניח תפילין" – בידיעה שזה האימג' שילחיץ את החילונים יותר מכל.
שי גולדן, שהניח תפילין בשידור חי כדי להביע תמיכה בחרדים: "יונה וולך כתבה שיר שבו היא מחללת תפילין, ופרצה סערה. גם היא רצתה ליצור פרובוקציה חילונית והלכה אל התפילין"
אין כמעט סמל יהודי טעון כל כך כמו התפילין, ואולי בגלל זה מתנקזות סביבו תמיד כל האמוציות של הסכסוך הדתי–חילוני. כשנשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק עמד במרכזה של סערה ציבורית לפני חצי שנה, עם התבטאויות קשות נגד התוכנית המשפטית, הייתה רק דרך אחת לפייס את הציבור המסורתי: להניח תפילין מול המצלמות. זה היה הקלף המנצח שביטל את כל פשעי העבר. אפילו המראיין החרדי אריה ארליך נשבה בקסם והתפייט: "זוהי כנראה הדקה הכי מרגשת בכל שנותיי המקצועיות".
"אנחנו פועלים במרחב של דימויים, לא של מילים", אומר המגיש שי גולדן. "כשאהרון ברק הצטלם עם התפילין, הוא אמר יותר מכל מה שיכול היה לומר במילים. התפילין מסמלות את בית סבא, אבל חלק מהיהודים לא רוצים להיות מזוהים עם סבא וסבא רבא. הם מפחדים מהסימון של הגלותיות, מהחזרה לדמות היהודי הנעבעך והלא יצרני. לכן הם נלחמים בתפילין".
מבחינת הדימוי, התפילין הן מצד אחד משהו עוטף, ומצד שני הן נראות כמו כבלים. אתה יכול להתרגש מהן או להרגיש מאוים.
"בדיוק. לפני 30 שנה יונה וולך הצטלמה עם תפילין וכתבה שיר שבו היא מחללת תפילין, ופרצה סערה. גם היא, כשרצתה ליצור פרובוקציה חילונית, הלכה אל התפילין. זה מדבר אל פחד קדום, כאילו לתפילין יש כוח מאגי שהופך אותך לחרדי".
כמי שמודע לכוח של דימויים תקשורתיים, בחרת להניח תפילין בשידור בתגובה על הסרטון של האישה שהתעמתה בדוכן התפילין.
"האמת היא שזה היה רעיון של העורך, אורן שטרנברג. ראיתי את הסרטון הזה והזדעזעתי, בעיקר מהצורה שבה היא דיברה, כל כך מכוערת ותוקפנית. יש כאן קמפיין נגד הדת היהודית שאני לא זוכר כדוגמתו בישראל, אפילו מול גילוי תמים כמו הנחת תפילין. הם קוראים לזה 'שידול', כמו שידול קטינים או שידול למעשים מיניים לא עלינו. אז העורך ואני החלטנו לעשות את האקט הזה כקונטרה. אני עצמי מניח תפילין, לא כדרך קבע אבל לפעמים, ואמרתי שזה יכול להיות נחמד מול קמפיין המלעיזים, קמפיין השנאה הזה".
למה לדעתך בא הקמפיין הזה דווקא עכשיו?
"כנראה כי החברה החילונית מרגישה מותקפת מישראל השנייה, שהיא יותר מסורתית, והפחד הזה מתורגם לפחד מכל דבר שמדיף ניחוח של יהדות. תראי למשל את השלטים של מרצ בכפר סבא (תמונות של חברי הכנסת יצחק גולדקנופף, אבי מעוז ואריה דרעי והכיתוב "אין כניסה לכפר סבא" – ר"ר). הם לא ישימו את בצלאל סמוטריץ', ישימו יהודי גלותי עם זקן. הרי על התפר בין גולדקנוף לביני יש ספקטרום רחב של יהדות. זה השטחה מזעזעת של היהדות המורכבת".
אביתר כהן, ממארגני "מצעד התפילין" שיתקיים בט"ו באב: "אנשים הלכו עם תפילין במצעדי מוות בשואה ומתו על קידוש השם כדי שלא נשכח מאיפה באנו. זה מה שמחבר את עם ישראל"
"האג'נדה היהודית שלי היא של אחד העם", אומר נרקיס מנגד. "כלומר, בהינתן מודרניות ושוויון זכויות – יותר יהודים יתחלנו, ולכן כדי לשמור על העושר היהודי צריך לראות יהדות כתרבות, לא כדת".
אבל גם הדת היא חלק ממדינת ישראל.
"אני אוהב את המדינה שלי. ישראל יכולה בתוך 20 שנה להיות המדינה הכי עשירה בעולם, יותר משווייץ. כשאני רואה שלא מנצלים את הפוטנציאל, זה מחרפן אותי. כשאני חושב על זה שבכל בית ספר חרדי ילדים מוסללים בכוח לא להצליח – זה מחרפן אותי. אומרים שאני נגד חרדים, אבל להפך: אני מאחל לילדים החרדים עתיד של קדמה, צדק, התפתחות אישית. מי יפתח בעוד 30 שנה את כיפת ברזל הבאה, ילד חרדי שלומד תורה? ילדה חרדית שמוסללת להיות במטבח וללדת ילדים?".
יצא לך להתעמת בדוכנים בעצמך?
"הגישה שלי מאוד מנומסת, אני מבקש גם מהתומכים שלי לא לנהוג ככה. כשאתם רואים דוכן – תצלמו אותו ותדווחו עליו. אל תשפילו בן אדם, זו לא הדרך של הציבור הנאור. אני מצלם ומדווח כי אין להם היתר".
"לדוכן שלנו יש היתר", מרגיע אותי הרב עדי בדוכן ליד הסנטר. "יש הוראה מהרבי שנדאג שיהיה לנו היתר, ובתל אביב בדרך כלל עובדים עם אישורים".
נרקיס אומר שהם מדווחים על דוכנים ולמחרת הם נעלמים.
"כנראה הם לא הגיעו כי הם היו בחופשה".
ישראלי כמו פלאפל
בדוכן של הרב עדי בדיוק מחפשים עכשיו תפילין שמאליות, לשמאלי אחד שהגיע להניח. הן קבורות איפשהו מתחת לערימה סבוכה של רצועות עור שחורות. בינתיים נזכר חורי המתנדב איך הדוכן הזה ממש שינה לפני שלוש שנים את נתיב חייו. "עד אז הייתי חילוני, למדתי באוניברסיטת תל אביב", הוא מספר. "לא ידעתי הרבה על יהדות, ואז עברתי פה וזה הצית בי משהו. זה הניע בי תהליך, ושנה אחר כך עשיתי צעד קדימה. כשהתחלתי להפעיל את הדוכן הזה עוד הייתי פעיל ביש עתיד".
נו, אז דוכן התפילין עשה את העבודה. החזיר אותך בתשובה.
"הניסיון לצייר את הדוכנים כמשהו שבא להחזיר אנשים בתשובה או כמיסיונריות – זה לא הכיוון. מה שאנחנו עושים בדוכן, ובכלל בפעילות של חב"ד, זה להשכין בעולם את השכינה של הקדוש ברוך הוא. להראות לאנשים שיש מציאות כזאת, לפתוח להם את התודעה. אין פה כפייה, בחירה חופשית היא דבר מרכזי מאוד אצלנו, אבל בשביל שאדם יוכל לבחור הוא צריך להכיר את כל האפשרויות, אחרת זו לא בחירה. אנחנו מכירים לו אותה".
חב"ד התחילה להציע תפילין בדוכנים לפני מלחמת ששת הימים. הרבי מלובביץ' אמר שכדאי להניח תפילין עם חיילי צה"ל, ונראה שזה הצליח, כי המלחמה הסתיימה בניצחון מרהיב
אז בואו תכירו גם אתם: תפילין. במקור, בספר דברים, הן מוזכרות כשאלוהים מצווה על בני ישראל לשנן את הדברים שהוא אומר להם עליהם, לדבר בהם, לקשור אותם על ידיהם ולתת אותם כטוטפות בין עיניהם. חז"ל פירשו את המצווה הזאת לצרכים פרקטיים וקבעו קריטריונים לסוג הקשירה וצורת הטוטפות – בתוך בתי התפילין מונחים ניירות קלף ועליהם ארבע פרשיות: "שמע ישראל", "והיה אם שמוע", "קדש" ו"והיה כי יביאך". "הפרשיות האלה הן בעצם תזכורת גם לאמונה באלוקים וגם למסע שעברנו מלהיות עבדים במצרים ועד שהפכנו לעם הנבחר", מסביר הרב אנדר.
התפילין ליוו את עם ישראל אלפי שנים, אבל חב"ד התחילו להציע אותן בדוכנים רק לפני 56 שנה. הימים הם לפני מלחמת ששת הימים, כולם בלחץ, צבאות ערב עומדים להעיף אותנו לים. אנשים מקווים לנס. "ואז, כמה ימים לפני המלחמה, הרבי מלובביץ' נשא דברים בבית המדרש שלו", מספר הרב אנדר כאילו הוא מגולל מעשיית חז"ל עתיקה. "הוא אמר שכדאי מאוד להניח תפילין יחד עם חיילי צה"ל, כי כתוב בגמרא: 'וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא עליך ויראו ממך – אלו תפילין שבראש'. כלומר, לתפילין יש סגולה מיוחדת של לטעת פחד במי שרוצים לפגוע בעם ישראל. ולמי חשוב יותר לתת הגנה כזאת מאשר לחיילים?".
שליחי חב"ד קיבלו עליהם את המשימה ויצאו לשטח חמושים בתפילין, להניח לחיילים המתכוננים לקרב, לצייד אותם במעט הגנה אלוקית. נראה שזה הצליח, כי המלחמה הסתיימה בניצחון מרהיב, והחב"דניקים החליטו להמשיך את המומנטום. אם זה עובד, למה לקלקל? כך המשיך והתרחב "מבצע תפילין", והפעם הוא כלל גם אזרחים מהשורה. כמה שיותר – יותר טוב. "האג'נדה של חב"ד בהשראתו של הרבי היא לעשות יהדות אקטיבית חיה ובועטת, אפילו כיפית. זה גורם לאנשים להרגיש שזה כיף שאנחנו יהודים", אומר הרב אנדר. "אנחנו אומרים, היהדות היא לא סתם מוצר מדף שעושים כדי לצאת ידי חובה".
אם היהדות היא לא מוצר מדף, אז מה בעצם המשמעות של חילוני שלא מקיים מצוות אבל הניח פעם אחת תפילין כי במקרה היה דוכן ליד קסטרו?
"המרחב הציבורי שייך לכולם. כשאני הולך ליד עזריאלי, פעם בשבוע שואלים אותי אם אני רוצה לחתום נגד פגיעה בבעלי חיים או להיות מנוי על איזה ירחון או על קורס באנגלית. אנשים שחשוב להם מה שהם עושים – ורואים את זה אגב גם במחאה של מתנגדי הרפורמה – יוצאים לדבר בפומבי על מה שחשוב להם. להיות בדוכן תפילין בשמש הקופחת ובגשם זה לא תמיד תענוג גדול. ובכל זאת בכל יום שישי חב"דניקים עוזבים את הכל ונוסעים למשמרת, כדי לדעת שהם עושים משהו למען האחרים. זה חלק מישראל, כמו פלאפל וללכת לים בשישי, זה חלק מהנוף הישראלי".
אבל מי שירצה להניח יניח, למה צריך להציע לו? למה לפנות אליו בכלל ברחוב?
"יש הבדל בין מישהו שמחכה בחנות שייכנסו אליו לבין מי שעושה שיווק, אחרת אנשים לא היו משקיעים מיליארדים בלשווק את קוקה קולה. אז גם אנחנו הולכים לאן שאנשים מסתובבים. כל עוד אין חוק שאוסר, גם לנו מותר לפנות אקטיבית לאנשים. אני לא בא אלייך ומנסה לשכנע שתפסיקו לעבוד ותלכו לכולל, או שנשים ילבשו כיסוי ראש. אני בא עם הבייסיק של הבייסיק. ועצוב שהדברים הבסיסיים מתחילים ליצור סביבם סימן שאלה עכשיו".
נרקיס טוען שההתעוררות עכשיו נובעת מהשינויים הפוליטיים והמשפטיים הנוכחיים.
"אני לא קשור לכנסת או לממשלה, אין לי אספירציות כאלה. חב"ד היא התנועה היחידה בארץ בלי גב פוליטי, אין חסיד חב"ד בכנסת או במנגנון של מפלגה. הרבי אסר עלינו, כי 'מפלגה' מלשון פלג, וחב"ד רק רוצה לאחד".
זה בדם
אגב אחדות, בקרוב ייצא לדרך גם "מצעד התפילין". כך לפחות מקווים המארגנים שלו, אביתר כהן ונתי אלהרר. הם רצו לחזק את אנשי חב"ד ואת דוכני התפילין והחליטו לארגן תפילת ט"ו באב המונית בכיכר הבימה בתל אביב. הם קוראים להגיע אליה עטופי תפילין כדי להפיץ את המסר. "תפילין הן המסורת שלנו, הסמל שלנו, ההמשך שלנו", אומר כהן. "זה מה שמחבר את עם ישראל. אנשים הלכו עם תפילין במצעדי מוות בשואה ומתו על קידוש השם כדי שלא נשכח מאיפה באנו".
והנה שוב העניין הזה, ההמשכיות. בשואה צעדו למוות עם תפילין, ואנחנו נמשיך את דרכם, כולנו כרוכים באותה רצועת עור שחורה וארוכה. עם כזה אתוס מוצק, נראה שמצעד התפילין הלאומי שלנו לא עומד לעצור בקרוב, לא משנה כמה פעילים ידווחו עליו. הסמל הזה חזק יותר מכולנו.
בדוכן של הרב עדי מישהו בדיוק חוצה את הכביש בריצה לעברנו רק כדי להודיע "כבר הנחתי הבוקר, סתם רציתי להגיד כל הכבוד".
"איפה כל החילונים הזועמים", אני מתאכזבת, "חשבתי שיבואו לצעוק עליך". והרב עדי צוחק, "את רואה, אל תאמיני לכל מה שאת קוראת".
עיריית תל אביב: "דוכנים – לא במרחק הקטן מ-100 מטר מבתי ספר"
מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: "הצבת דוכנים במרחב הציבורי, ללא קשר למהותם, חייבת באישור עירוני, לפי הוראות הדין וכן הוראות נוהל עירוני והכללים הקבועים בו. המעוניינים בהקמת דוכנים בעיר, לרבות דוכני חב"ד, מחויבים להקפיד על מעבר חופשי ובטוח, ובהתאם למדיניות עירונית הנהוגה זה שנים אינם יכולים להציב את דוכניהם במרחק הקטן מ-100 מ"ר מבתי ספר, גני ילדים, מרכזים קהילתיים או מוסדות מוכרים אחרים אשר משרתים בעיקר קטינים. הדבר נאכף בידי פקחי העירייה – אם מפעיל דוכן לא קיבל אישור להקמתו, פקחי העירייה יורו לו לסלק את הדוכן. אם לא יפעל כן, יירשם לו דוח".