שרלבי דין ידעה שזו השנה שלה כבר בחודש מאי. אחרי קריירת דוגמנות וקומץ תפקידי משחק, הדרום-אפריקאית בת ה-32 זכתה בתפקיד חייה: "משולש העצבות" בכיכובה הוקרן לראשונה בפסטיבל קאן, שם קטף את פרס דקל הזהב הנחשק, והלו"ז היה עמוס באירועים לרגל אחד הסרטים המדוברים והמהוללים ביותר של 2022. "אני חיה את החלום", סיפרה בריאיון שערכתי איתה, שנערך במהלך הפסטיבל ונועד לפרסום ארבעה חודשים לאחר מכן, עם עליית הסרט בבתי הקולנוע מסביב לעולם. אבל דין כלל לא ידעה שהיא נמצאת בשבועות האחרונים לחייה.
בסוף חודש אוגוסט, רגע לפני הגעת "משולש העצבות" למסכים, דין מתה במפתיע. הדיווחים המקוריים גרסו שמדובר ב"מחלה פתאומית", ולימים אחיה שפך אור על השעות האחרונות שלה. "זה קרה ממש תוך יממה", סיפר האח, "כאב לה הראש, היא הלכה לישון ואז ניגשה לבן הזוג שלה וביקשה שייקח אותה לבית החולים". מצבה של דין, שאושפזה בבית חולים בניו יורק, הדרדר במהירות. מותה הוכרז תוך פחות מיממה, ותוצאות נתיחת הגופה טרם פורסמו. "ממה ששמענו היה לה זיהום ויראלי בריאות", הסביר בזמנו האח. היא ובן זוגה, הדוגמן לואיס וולקר, הספיקו להתארס לפני מותה הפתאומי.
"אני עדיין מעכלת את החוויה", אמרה דין על שנת הפריצה שלה בראיון איתה, שבחלוף שבועות ספורים התברר שהיה אחד האחרונים שלה לתקשורת העולמית, והיחיד שהעניקה לכלי תקשורת ישראלי. אחרי תפקידי משחק זניחים בסדרות כמו "ברק שחור" ו"אלמנטרי", כשאנשים סוף סוף התחילו לשים לב אליה, היא הייתה על גג העולם.
דין מתה במפתיע בסוף אוגוסט. אחיה שפך אור על שעותיה האחרונות: "זה קרה ממש תוך יממה. כאב לה הראש, היא הלכה לישון ואז ביקשה מבן הזוג שלה שייקח אותה לבית החולים"
המפגש נערך באחד מהמלונות המפוארים ביותר בקאן. דין נצצה גם בגופיית פסים פשוטה ומכנסי ג'ינס. "זה לא ייאמן, אני מרגישה כמו נסיכה שחיה חיים דקדנטיים לגמרי", אמרה, "הייתי בטוחה שקאן היא עוד עיירת חוף קטנה ומנומנמת, אבל הכל כאן גדול וזוהר. אני מחכה לרגע שאחזור לניו יורק ואראה לחברים שלי את התמונות".
את צעדיה הראשונים בעולם הבידור עשתה דין כשהייתה בת שש בלבד. היא דגמנה בפרסומות וקטלוגים, ועד גיל 14 כבר הוחתמה בסוכנות ועברה לחינוך ביתי. לאורך השנים נדדה מעיר הולדתה קייפטאון לטוקיו, ניו יורק ולונדון, ואת התפקיד הקולנועי הראשון שלה קטפה בשנת 2010, בסרט "ספאד". ההכרה של המבקרים, ושל הקהל הרחב, הגיעה רק בחודשים האחרונים: "היא הייתה כוכבת בהתהוות. היו לה סגנון מקורי והבטחה אדירה", ספד לה אחרי מותה מבקר הקולנוע פיטר בראדשו בגרדיאן הבריטי, "האם היא הייתה בדרך להצלחה גדולה יותר? סביר מאוד שכן. גם שרליז ת'רון וג'ניפר לורנס (והרבה אחרות) התחילו את דרכן בדוגמנות".
ב"משולש העצבות", סרטו של הבמאי השוודי רובן אוסטלנד שמגיע השבוע לישראל, דין מגלמת את יאיא - דוגמנית מפורסמת ומשפיענית רשת, תפקיד שמתכתב עם עברה המקצועי. "הפכתי לדוגמנית בגיל צעיר. אני זוכרת שעזבתי בגיל 13 את בית הוריי ונסעתי לדגמן ביפן. הייתי מנותקת לגמרי מהעולם, ילדה קטנה שעדיין פחדה מהחושך. לא יכולתי לשוחח בחופשיות עם ההורים שלי ונאלצתי להתקשר מהסוכן שלי. התבגרתי מהר והפכתי לקשוחה, זה מקצוע מאוד תובעני. בנות רבות עוזבות את בית הספר בשביל הקריירה ומוותרות על חינוך. בגיל 25 התעשייה אומרת לך שהפכת לזקנה מדי, ואז דוגמניות נשארות ללא חינוך וללא עבודה והן עושות הכל כדי לשרוד, כמו למשל להתחתן עם גבר עשיר".
את מרגישה שהניסיון האישי עזר לך בצילומים?
"בגלל שדגמנתי במשך שנים אני מכירה את התעשייה היטב, ויש לי גם הרבה חברות שהיו או עדיין דוגמניות. ניסיתי לגלם את התפקיד באופן לא קלישאתי - רבים חושבים שדוגמניות הן יהירות ומתנשאות, כשבפועל התעשייה הזו כל הזמן מעירה לך על המראה שלך: את לא רזה מספיק, את לא גבוהה מספיק, תכף ייגמר לך הזמן הקצר שיש לך בתעשייה. כל זה מוביל הרבה דוגמניות להיות חסרות ביטחון לחלוטין. רציתי שהצופים יראו שליאיא יש אישיות מורכבת ושהיא לא סתם בחורה יפה וטיפשה".
ב"משולש העצבות" מגלמת דין דוגמנית ומשפיענית רשת, תפקיד שמתכתב עם עברה. "עזבתי בגיל 13 את בית הוריי ונסעתי לדגמן ביפן, ילדה קטנה שעדיין פחדה מהחושך"
ואת עדיין מדגמנת?
"כן, אבל זו דוגמנות אחרת ממה שהייתי עושה בצעירותי. אני זוכרת שהתחלתי ובמשך כמה שנים עבדתי סביב השעון עם אנשים שאפילו לא דיברו איתי, והתחשלתי די מהר. היום, כשאני שחקנית, אני מקבלת פידבק כמו 'עשית עבודה טובה', 'ממש התרשמנו'. בדוגמנות פשוט התעלמו ממני. אני חושבת שדוגמנות היא מקצוע מאוד בודד. היום אני כמעט ולא צועדת על מסלול, אלא עושה דוגמנות למגזינים ולמוצרים שונים. אני ממש בררנית ובוחרת רק פרויקטים שמתאימים לי".
מגדירה את עצמך כמשפיענית?
"ממש ממש לא. יש לי חברות שהן משפיעניות אבל אני לא עובדת בלהיות כזו. אני מפרסמת מה שבא לי, וכרגע האינסטגרם שלי בטח נראה הכי נוצץ בעולם, עם כל קבלות הפנים והמסיבות כאן בקאן, ואני מחליפה שמלות נשף כל הזמן, אבל אני יודעת שהכל זמני. כרגע הרבה יותר מעניין אותי מה הסרט הבא שאככב בו".
לא קולב אנושי
באוקטובר 2008, הרבה לפני מותה הפתאומי, היא כבר מצאה את עצמה בסכנת חיים. דין ועמיתה הדוגמן אשטון שניאג' שרדו תאונת דרכים קשה, והיא אושפזה בבית חולים ועברה ניתוח שהציל אותה. הפציעות שלה כללו פרק כף יד שבור, ארבע צלעות שבורות וריאה ממוטטת. היא יצאה להפסקה מקצועית לאחר התאונה, ונותרה עם צלקת שייחדה אותה בעולם הדוגמנות. "החלטתי לא להסתיר את הצלקת שנגרמה מהתאונה כדי להזכיר לעצמי איזה מזל יש לי שנשארתי בחיים. אני חושבת ששם, בין הריסות הרכב, נולדתי מחדש. והיום אני אדם שלם ומאושר", הסבירה.
"הייתי בשיא הקריירה ועמדתי להפוך לדוגמנית על. שברתי את הגב, הצלעות שלי היו במצב קטסטרופלי והייתה לי תקופת החלמה ארוכה של כמעט שנתיים. מיד אחרי התאונה הסוכנות שלי זרקה אותי, והיה לי המון זמן לחשוב מה אני רוצה לעשות עם עצמי בעתיד. בסופו של דבר הגעתי לתעשיית הקולנוע. השתתפתי בסרט דרום-אפריקאי בשם 'ספאד', עם ג'ון קליז, ואני זוכרת שחשבתי לעצמי, 'אלוהים, אני עובדת ולמישהו באמת אכפת מה אני חושבת, ולא מתייחסים אליי רק כאל קולב אנושי שלא מדבר'. אז החלטתי שאני רוצה להמשיך בקריירת המשחק שלי".
וזו הייתה ההחלטה הנכונה?
"אני נהנית מכל רגע. נכון שאני תחת הדרכתם של במאים, אבל יש לי את המילה שלי בתהליך. ב'משולש העצבות' עשינו המון טייקים וזה לא היה פשוט, אבל רובן היה מאוד מתחשב והיה לו חשוב לשמוע את דעתי. למשל בסצנת הפתיחה של הסרט, שהיא היסטרית לגמרי לדעתי - רובן התייעץ איתי לגבי מצב הרוח של דוגמנים לפני ותוך כדי אודישנים, ובכלל תרמתי מהידע שלי על תצוגות אופנה ועולם האופנה".
יש לך מודל לחיקוי?
"אני מעריצה את טילדה סווינטון, שהיא ממש אניגמטית עבורי. ג'ינה רולנדס שחקנית אדירה בעיניי, צפיתי בלא מעט מהסרטים שלה, במיוחד 'אישה תחת השפעה', ולמדתי ממנה איך להראות את האני הפנימי שלי על המסך. אני מנסה להתרחק מלהיות עוד פרצוף יפה בתעשיית הקולנוע, ולכן כל כך שמחתי על התפקיד ב'משולש העצבות'. הוא אפשר לי להראות צדדים שונים של דמות שהיא על פניה די שטחית".
הריאיון נערך באחד המלונות המפוארים בקאן. "אני חיה את החלום, עדיין מעכלת את החוויה", אמרה דין באחד הריאיונות האחרונים שהעניקה בחייה
"משולש העצבות" הוא סרטו דובר האנגלית הראשון של אוסטלנד, מי שכבר זכה בעבר בדקל הזהב על סרטו "הריבוע" וגרף מחמאות על "כוח עליון". הפעם מדובר בסאטירה מושחזת על האלפיון העליון, על דור המשפיענים ועל פערי מעמדות. הסרט נפתח עם יאיא וקארל (האריס דיקינסון), זוג דוגמנים המנהלים קשר שנע בין הרומנטי לאינטרסנטי. הם יוצאים לשיט על ספינת תענוגות שרוב התיירים בה הם מיליונרים ואוליגרכים, המתייחסים בפטרונות לעובדים שעל הסיפון, ובין חברי הקאסט ניתן למצוא גם את וודי הרלסון האמריקאי. הסרט, שצילומיו הושבתו מספר פעמים בימי הקורונה (על הסט בוצעו לא פחות מ-1,061 בדיקות, וכולן היו שליליות), נבחר לפתוח את פסטיבל ירושלים האחרון. אוסטלנד אף ביקר בו בעצמו.
עם תחילת ההקרנות המסחריות של הסרט, שיופץ בישראל בבתי קולנוע לב, אוסטלנד והצוות הקדישו את ההקרנה בפסטיבל טורונטו לזכרה של דין. "בזמן הקצר שהכרנו הייתה לך השפעה עצומה עליי", כתב דיקינסון בפוסט שהעלה לאינסטגרם. גם אוסטלנד ספד לה בימים שאחרי מותה, וציין ש"זו הייתה זכות להכיר אותה ולעבוד לצדה". אחיה של דין, אלכס ג'ייקובס, סיפר שהיא "הזכירה לנו בכל יום עד כמה היא אהבה אותנו, ודיברה עם אמא שלי על בסיס יומי. אם השיחה התנתקה, היא מיד הייתה מתקשרת אליה שוב ואומרת לה שלא הספיקה להיפרד ממנה. כולנו המומים מהאירוע הזה, היא הייתה הדבק שהחזיק אותנו יחד".
בין ג'וליה רוברטס לג'יימס דין
הסרט מורכב משלוש מערכות מאוד שונות. כל אחת מביאה אתגר אחר לשחקנים.
"לגמרי. הרגשתי שמדובר בעשיית שלושה סרטים נפרדים, וזה גם מה שכל כך מרתק כאן. אני הכי אוהבת סצנות של אחד על אחד, והכי נהניתי מהסצנות שלי עם האריס, במיוחד בסצנה שאנחנו במסעדה. זו סצנה יפהפייה שגם צולמה בתחילת העבודה על הסרט, והאריס לימד אותי המון. כשצילמנו באי זו כבר הייתה עבודה עם קאסט גדול, שזה הרבה יותר מאתגר אבל גם כיף. שמו עליי המון מייק אפ כדי שאראה איום ונורא, ואז רובן אמר שאני עדיין נראית זוהרת. הוא ביקש מאנשי האיפור לשים עליי עוד פצעים ונפיחויות בעור. צילמנו באי ביוון, והחוף שעליו צילמנו הוא אחד מחופי הנודיסטים הגדולים באירופה".
באוקטובר 2008, הרבה לפני מותה הפתאומי, דין מצאה את עצמה בסכנת חיים. היא והדוגמן אשטון שניאג' שרדו תאונת דרכים קשה, והיא אושפזה ועברה ניתוח שהציל אותה
הרגשת שאת בנויה לאתגרים שהצילומים הביאו איתם?
"עד שהגעתי לארה"ב כמעט ולא צפיתי בסרטים. כשהגעתי לסוכנויות בהוליווד שאלו אותי איזה סוג של סרטים אני אוהבת, ודי לא ידעתי מה להגיד. אחד הסרטים הראשונים שצפיתי בהם הוא 'הריבוע', ואני זוכרת שכעסתי מאוד אחרי הצפייה בסרט כל כך ציני. כשקיבלתי את התפקיד ב'משולש העצבות' צפיתי בשאר סרטיו של רובן ואני זוכרת שחשבתי 'איך הוא מעז להראות אנשים בצורה כל כך כנה ונועזת?'. הרגשתי אי נוחות אחרי הצפייה בסרטים שלו, אבל כשפגשתי את רובן הופתעתי. הוא בכלל לא אמר לי 'תראי, זה סרט על עושר ועוני ואת צריכה לגלם דוגמנית ריקנית', הוא נתן לי את התסריט של הסצנה שבה אני והאריס רבים על התשלום במסעדה ושאל אותי, 'מה את חושבת? מה את הייתי עושה במקרה הזה?'. זה גרם לי להרגיש חופשיה, ולהיות אני עצמי גם בתוך הדמות שלי".
אני מתאר לעצמי שכולם כאן שואלים אותך על השם שלך.
"זה אכן שם לא שגרתי. עד גיל חמש בכלל נקראתי קיילי בי דין, כי אימא שלי העריצה את ג'יימס דין, ואז היא שינתה את שמי לשרלי בי אחרי שצפתה בסרט 'מגנוליות מפלדה' עם ג'וליה רוברטס. לגיבורה שם קוראים שלבי, וכך השם שלי הגיע להיות שרלבי. מעניין שאמא שלי, שבכלל לא אהבה סרטים, קראה לי על שם דמויות מהקולנוע - והיום אני שחקנית".
איך את רואה את העתיד שלך?
"זה פסטיבל קאן הראשון שלי. כרגע אני פשוט נהנית ומרגישה מאד בת מזל. אני מקווה שאמשיך לעבוד עם במאים שאני אוהבת כמו גיירמו דל טורו ועלי עבאסי - אני אוהבת במאים לא צפויים ששוברים מסגרות והלוואי שייצא לי לעבוד עם כאלה. התחלתי לשחק בגיל צעיר, בחוג דרמה, ואז הפכתי לדוגמנית ועכשיו חזרתי לתשוקה האמיתית שלי. הדוגמנות בנתה אותי כלכלית ונתנה לי ויזה לאמריקה, אבל עכשיו אני בשלב אחר בחיים. חוץ מזה רק התארסתי, אז אני רוצה לבלות כמה שיותר זמן עם הארוס שלי".
רון פוגל הוא שליח mako ואתר Seret לפסטיבל קאן. לכתבות וסקירות נוספות