בשנים האחרונות הוליווד רוכבת בענק על גל ביוגרפיות קולנועיות אודות מוזיקאים. זה התחיל עם "רפסודיה בוהמית", הסרט על להקת קווין והסולן פרדי מרקיורי שזכה בארבעה פרסי אוסקר והיה להצלחה מסחרית אדירה עם למעלה מ-900 מיליון דולר בקופות; המשיך עם "רוקטמן" על חייו של אלטון ג'ון, שזיכה את השחקן הראשי טארון אג'רטון הבריטי בגלובוס הזהב ואת אלטון ג'ון עצמו באוסקר על השיר המקורי שכתב לסרט; ומאז - נחשול אדיר של ביוגרפיות, כאמור.
שלל סרטים קיוו לשחזר את ההצלחה, כמו למשל אלו על אלביס פרסלי, בוב מארלי, וויטני יוסטון ואיימי ויינהאוס שעלו לאקרנים בשנה-שנתיים האחרונות, או למשל אלו שייצאו בחודשים הקרובים, כמו הסרט על בוב דילן בכיכובו של טימות'י שאלאמה, הסרט על ברוס ספרינגסטין אותו יגלם כוכב הסדרה "הדוב" ג'רמי אלן ווייט, וכן הסרט המסקרן על מייקל ג'קסון שייצא בסוף 2025 - וזה שהחלו לפתח על בריטני ספירס.
כעת מגיע תורו של רובי וויליאמס, הזמר הבריטי ויוצא להקת הבנים טייק דאת', עם "Better Man: סיפורו של רובי וויליאמס" - סרט שחוגג את חייו הססגוניים בדרכו לתהילה בינלאומית. בניגוד לכל הסרטים שהוזכרו כאן קודם - בזה של וויליאמס בן ה-50 ישנו טוויסט משעשע שרקח הבמאי האוסטרלי מייקל גרייסי ("האמן הגדול מכולם"): הדמות של רובי היא קוף שימפנזה בעיבוד מחשב של לכידת תנועה, כשכל היתר הם שחקנים רגילים - בהם ג'ונו דייויס, רייצ'ל בנו וקייט מולבני.
עלילת Better Man, שעלה בשבוע שעבר לאקרנים בישראל, עוקבת אחר חלומו של וויליאמס לכבוש את הבמות באופן שירשים את אביו, זמר חובב שמעולם לא היה מוכשר או בעל כריזמה דיו כדי לעשות את זה בעצמו, ונטש את המשפחה כשרובי היה צעיר. הסרט עוקב אחר כל התחנות בחייו של וויליאמס הילד הנצחי, החל מצירופו לטייק דאת' כבר בגיל 15, דרך הרומנים החולפים עם חיי ההוללות המתוקשרים, וכל זאת תוך שימוש במיטב להיטיו ששזורים בביצועים מיוחדים לאורך הסרט. הפרמיירה העולמית התקיימה בפסטיבל טורונטו בספטמבר האחרון, כולל אפטר פארטי שבו וויליאמס ביצע מספר שירים, ושם נפגשנו.
"אתה מישראל?", שואל אותי וויליאמס, ומוסיף בקריצה: "אתה יכול לספר פה לחבר'ה שאני סוג של ביג דיל בכל מקום חוץ מאשר פה באמריקה?". כשאני משיב לו בחיוב לשאלתו הראשונה, הוא שואל: "אתה בטוח מכיר את נגה ארז, נכון? אני מעריץ גדול". ולמי שפספס מה הקשר - להלן תקציר האירועים הקודמים: בנובמבר 2022, וויליאמס שיתף בחשבון ה-X שלו (טוויטר דאז) את הקליפ "Nails" של ארז, וכתב: "אפשר בבקשה שהיא תהיה הדבר הבא? שואל בשביל חבר". זו הייתה תחילתה של ידידות מופלאה - ששיאה הגיע כשארז התארחה בהופעה שלו בפארק הירקון, ביולי 2023.
"אני מעריץ גדולה של נגה", הוא אומר לי בשיחה בפסטיבל, "יצא לנו שיר חדש יחד (Danny — ד"כ), הבחורה הזאת כל כך מוכשרת. היא עלתה איתי לבמה כשהופעתי בישראל". באופן חריג לכוכב בינלאומי בסדר הגודל שלו, הוא לא מנסה להתחמק בכל מחיר משיח על המצב הרעוע במזרח התיכון, ולמרות שהוא לא אומר יותר מדי, הוא בכל זאת מתייחס למלחמה בדרכו: "אני מקווה להופיע אצלכם שוב בימים שקטים יותר שיאפשרו זאת", הוא אומר ואז מיד שואל אותי: "אתה יודע עברית? בוא תראה משהו".
השיח החולף עם וויליאמס הנרגש עובר אז מלב המסיבה הגרנדיוזית וממשיך הצידה, למרפסת המלון, כשהוא מוביל אותי ומוריד את הג'קט שהוא לובש כדי להראות לי את הקעקוע שעל ידו - המילה "שמחה" בעברית. "מי שיצפה בסרט יראה כמה הייתי ילד מגודל ופרוע מזה שנים. מטבעי אני רעב לתשומת לב בכל רגע נתון", הוא אומר בחיוך, "אבל לא הייתה לי באמת שמחה בחיים. הייתי אכול חרדות, דיכאונות וכל אותן תופעות שאני נוהג כיום לאפיין אחרים באמצעותן כשאני נמצא בכל מיני אירועים פרטיים".
"נגה ארז עלתה איתי לבמה כשהופעתי בישראל ואני מקווה להופיע אצלכם שוב בימים שקטים יותר. אתה יודע עברית? בוא תראה משהו", הוא אומר ומציג את הקעקוע "שמחה" שעל זרועו
חיי הזוהר כקלישאה
רוברט פיטר "רובי" וויליאמס נולד בסטוק-און-טרנט שבאנגליה בפברואר 1974, לפיטר וג'נט וויליאמס. כשהיה בן שלוש הוריו התגרשו, והוא התגורר עם אמו ואחותו. הוא למד בבית ספר קתולי, המשיך לבית ספר לריקוד ובמקביל גם שיחק כדורגל בקבוצה באנגליה. בגיל 16 פרש מהלימודים והחל לעבוד במכירות, עד שבעצת אמו ניגש לאודישן ששינה את חייו.
זה היה בשנת 1989 כשהאמרגן נייג'ל מרטין סמית' רצה להקים להקת בנים בהשראת להקת הבנים האמריקאית ניו קידס און דה בלוק. הרי מה שטוב לנערות האמריקאיות - טוב גם לאלו הבריטיות (במיוחד אם מדובר בחבורת בנים חתיכים שמפזזים על הבמה, מפריחים נשיקות לקהל המאוהב - ולעזאזל עם איכות השירים). הראשון שהתקבל לטייק דאת' היה גארי בארלו, זמר יוצר שהופיע במועדונים מאז שהיה בן 15, ואז, בתום אודישנים ארוכים ומפרכים, הצטרפו גם ג'ייסון אורנג' שהופיע כרקדן בתוכנית טלוויזיה; הוורד דונלד שהיה בכלל צבעי מכוניות; מארק אוון שעבד בבנק - והאחרון הוא וויליאמס, שגם היה החבר הצעיר והשובב יותר בחבורה.
כיאה ללהקת בנים בשנים ההן, חבריה הטריפו את המעריצות וזכו להצלחה מסחררת וחובקת עולם. אלא שבאופן מצער, וכמיטב הקלישאות של נערים הגדלים מול אור הזרקורים - וויליאמס נפל לסמים ולאלכוהול. בסרט הדוקומנטרי על הלהקה שיצא ב-2006, "Take That: For The Record", סיפר וויליאמס כי בשלב מסוים הוא הפך לאדם עצוב משום שרצה להרחיב את הז'אנר המוזיקלי שהתעסקו בו חברי טייק דאת' - אבל זה נגד את האופי של הלהקה, שעסקה בעיקר בבלדות. לדיכוי האמנותי לווה גם סכסוך מכוער בינו לבין מנהל הלהקה, ומפה הדרך לתהום הייתה קלה.
אורח החיים הפרוע של וויליאמס, שכלל גם לקיחת מנת יתר ערב הופעה בטקס פרסים של MTV, השפיע לרעה על שאר חברי הלהקה והם דחקו בו לעשות הפסקה ולטפל בעצמו. וויליאמס הודיע על פרישה ב-1995, בעוד ארבעת החברים הנותרים השלימו את סיבוב ההופעות שלהם. הבעיה הייתה שוויליאמס לא יכול היה לפתוח בקריירת סולו, זאת משום שהיה חתום על חוזה לפיו אסור לו להוציא שירים משלו עד שטייק דאת' תפורק באופן רשמי. זה קרה מהר מהצפוי, וטייק דאת' התפרקה סופית ב-1996. כאן ניתנה האות שלו להגשים את חלומו ולהפוך לזמר סולו מצליח, מבלי שאף אחד יאסור עליו לגעת בז'אנרים מוזיקליים כאלו ואחרים.
יש לי ריגוש שלא היה לי מזה עשורים
עם פירוקה של טייק דאת', וויליאמס הוציא את הסינגל הראשון שלו כסולן - קאבר ל-"Freedom" של ג'ורג' מייקל. בשנה שלאחר מכן הוא שחרר אלבום בכורה שיחסית לכוכב שהיה בזמנו, דווקא די דשדש. התהילה לה זכה יחד עם ארבעת חברי הלהקה, לא ממש עמדה במבחן המציאות שלו לבד - ואז הגיע הסינגל הרביעי: Angels. השיר הזה הפך ללהיט ענק ולאחד השירים המזוהים עימו עד היום - שאגב, בשנת 2005 זכה בטקס פרסי המוזיקה הבריטית לתואר "השיר הטוב ביותר ב-25 השנים האחרונות".
ב-1998 הוציא וויליאמס את אלבומו השני, I've Been Expecting You, איתו זכה להצלחה גדולה - ואט אט הנער מלהקת הבנים שהפך לוואן מן שואו נהיה לכוכב פופ ענק שעושה חיל בעולם (וגם בישראל). וויליאמס הוציא במצטבר 12 אלבומי אולפן ועשרה אוספים, האחרון מביניהם - XXV - יצא לפני כשנתיים וכלל ביצועים חדשים בליווי תזמורת לשיריו הגדולים. בסך הכל, הוא מכר 75 מיליון עותקים מאלבומיו - והונו מוערך בסך של 300 מיליון דולר.
קצת יותר מעשור אחרי שהתפרקה, טייק דאת' התאחדה מחדש - אם כי בהרכב חסר, ללא וויליאמס - והרי הוא כבר היה בליגה משל עצמו. ואולם, בשנת 2010 - 15 שנים אחרי שעזב את הלהקה - וויליאמס שיתף פעולה עם החברים באלבומם השישי, Progress. באותה השנה הגיע גם סיבוב הופעות משותף (שהביא לקריסת אתרי רכישת הכרטיסים בבריטניה, כמובן) ולשיא בריטי שנשבר - עם 1.34 מיליון כרטיסים שנמכרו ביום אחד. מההופעה המשותפת בטקס סיום אולימפיאדת לונדון ב-2012 וויליאמס נעדר מאחר והעדיף להישאר בביתו בלוס אנג'לס לצד אשתו, שהייתה בהיריון מתקדם עם בתם הבכורה. בכך גם הסתיים פרק האיחוד של כל החמישייה המקורית, אף כי הם שומרים על קשר קרוב לדבריו.
מזה 15 שנים שהוא נשוי לשחקנית היהודייה-אמריקאית ממוצא טורקי, איידה פילד, ויחד הם מגדלים את ארבעת ילדיהם בבוורלי הילס. ההיכרות עם פילד שינתה את חייו, שכן בצל הדיכאונות וההתמכרויות אותן הזכרנו קודם - כשפגש אותה הוא נהיה לאדם אחר. "הכרתי את אשתי והקמתי משפחה", הוא מספר כיום, "אני במערכת יחסים נהדרת, והבאנו לעולם ילדים שמסבים לי שמחה. עכשיו עם הסרט יש לי ריגוש שלא היה לי מזה עשורים. אני מתנסה בדבר חדש עם קידום הסרט כמו אמן צעיר שזה עתה הוחתם בחברת תקליטים. זו הנאה גדולה להיות נוכח ברגע, להיחשף לעולם החדש ובאמת להרגיש את השמחה הזו בחיי".
ב-2018 רובי ואיידה הוזמנו להיות שופטים ב"אקס פקטור בריטניה", במה שבדיעבד הייתה העונה האחרונה של התוכנית. "בתעשיית הקולנוע יש תקציבים גדולים. פעם אנחנו במוזיקה היינו המלכים, אבל הדברים השתנו. עכשיו אני במקום יציב בחיים, עם אשתי, ארבעה ילדים, במערכה השלישית של חיי המקצועיים אחרי שהתגברתי על התמכרויות, התמודדות נפשית ומשברי זהות קיומיים. אז אני בסרט מעולה שהושקע בו המון כסף, ועבדו בו אנשי מקצוע עם רזומה מרשים - כולל שחקן נהדר שרוקד הרבה יותר טוב ממני, עם ישבן נאה, שעושה כבוד לשם שלי. הכל על הכף. אם זה לא היה יוצא כמו שצריך, זה משהו שיכול לשבור את רוחך. אני יכול לומר בבטחה שהסרט עלה על כל הציפיות שלי. ואני יכול ליהנות, כי בצעירותי לא יכולתי באמת להיות שמח בחלקי".
"עכשיו אני במקום יציב בחיים, עם אשתי, ארבעה ילדים, במערכה השלישית של חיי המקצועיים אחרי שהתגברתי על התמכרויות, התמודדות נפשית ומשברי זהות קיומיים"
איך זה לצפות בסרט על חייך?
"צפיתי בו כבר שלוש פעמים. לפני הפעם הראשונה הייתי מבועת, פחדתי שזה חרא, אבל יצא לא רע אחרי שבע שנים של עבודה. הקרנת הבכורה הייתה סערת רגשות. צפיתי בסרט יחד עם קהל, וממש בכיתי אחרי. התחושה הזאת שמקיפים אותך באהבה וקבלה מציפה אותך מבלי שאתה יכול לשלוט בזה. אתה רודף אחר תהילה, אבל מה שאתה באמת מבקש זה שיבינו אותך ויעטפו אותך בחיבוק. ברגע הזה, בתום הפרמיירה, הבנתי שאכן זה סוף סוף קרה".
"אני צופה בסיפור חיי מלא התהפוכות, ומקווה שהצופים נהנים כי בטח שאין כוונה לחזור על הכל שוב. מבחינתי, הסרט פותח דף חדש, בהמשך לסדרה התיעודית שיצאה בנטפליקס, כי אני מקבל תגובות כה מעודדות מאנשים שמספרים לי כמה השפעתי עליהם ואיך הם הזדהו עם מה שעבר עליי בחיים. כל הפרויקט תפס חיים משל עצמו. אני מרגיש שהכל עוד בתהליך. אני עדיין נרפא מהאגו המשתולל וסקרן לראות כיצד זה ישנה אותי".
למה אתה קוף?
"זאת כבר שאלה לבמאי של הסרט. הרעיון היה שלו, אבל אני זורם עם דברים מוזרים".
לדבריו של גרייסי, "כשעבדתי עם יו ג'קמן על 'האמן הגדול מכולם' הוא הזכיר את רובי וויליאמס כהשראה לדמות שהוא עשה, יותר מכל אמן אחר, עד כדי כך שיצרתי איתו קשר כדי שיחווה את דעתו על המוזיקה לאותו סרט. ככל שהכרנו, ניהלנו יותר שיחות שביקשתי להקליט, ובאחת הפעמים הוא הציג את עצמו כמעיין קוף מזמר. זה נשאר לי בראש. חשבתי שזו תהיה גישה יוצאת דופן להביא את סיפורו מנקודת המבט של איך הוא תופס את עצמו".
אין ספק שיהיה עוד אלבום
מה לדעתך התובנות שיהיו לצופים מהסרט?
"ממבט הציפור זה סיפור אנושי שאינו ייחודי רק לי. כל מי שחווה כמות ענקית של זוהר וחשיפה ומצליח להגיע לצד השני לא מרגיש אדם שלם. העולם נכרך סביבך ואתה מתעוות בלית ברירה. אם שפר מזלך אתה יכול להגיע למצב שלי בגיל 50, אחרי סדרה של בחינה עצמית ועזרה מאנשים נכונים סביבך. הזוהר מרגיש בתת-מודע כאילו הוא יתקן אותך. 90 אחוז מהאנשים מאמינים שאם הם יקבלו את כל מה שהם רוצים, הכל יסתדר, אבל בפועל אתה שוקע במשבר. ממרום גילי אני מבין אחרת מהי תהילה, מהם מחיאות כפיים וריגוש. אני במסע החלמה בלתי-מתנצל, במקום אחר מאשר הייתי פעם, כי בסיבוב הראשון זה לא ברור - ושיהיה בהצלחה לכל מי שחולם להפליג בספינות פאר, לחיות חיים מרגשים ומרתקים כאלו. זה באמת משהו יוצא דופן, אבל יש גם מרכיבים פחות טובים".
היה רגע של הארה להתרחק מכל אלה?
"אני עדיין מחפש אהבה, עדיין רגיש אבל פחות שברירי, וזה קשור למצבי הנפשי. האם נרפאתי? לא באופן מוחלט, וזה גם אף פעם לא בדיוק יקרה. המתנה הזאת של 'להרגיש עם הרגליים על הקרקע', וזה שיש לי מטרה ונקודת מבט אחרת - אלו הגיעו ברגע שהתחתנתי והבאתי ילדים לעולם. אני לא יודע איפה הייתי היום בלעדיהם. עכשיו זה כבר לא סובב רק סביבי, ולנרקסיסט מוחלט כמוני זה היה חדש".
"ממרום גילי אני מבין אחרת מהי תהילה, מהם מחיאות כפיים וריגוש. אני במסע החלמה בלתי-מתנצל, במקום אחר מאשר הייתי פעם, כי בסיבוב הראשון זה לא היה ברור"
"כולנו רוצים שיראו וישמעו אותנו, כולנו משוועים לאהבה ושיקרו לנו דברים טובים. אני מגיע מחוסר ומתקופות שהיה לי קשה להתמודד עם הקולות בראש, אבל מאז אשתי והילדים, הכל מרגיש טוב יותר. חיי השתנו מאוד בחמש השנים האחרונות, וכנראה שזה מה שנזקקתי לו. כיום העתיד נראה טוב, ומשנה לשנה אני יותר אסיר תודה, בשיא הכנות, ויותר אותנטי".
האם צפוי אלבום חדש באופק?
"בשלב מסוים אין ספק, רק עכשיו יצא פסקול הסרט. אני כל הזמן ביצירה, עושה אומנות, יש לי תערוכות ציורים שלי, אני עובד על ליין אופנה, חולם להקים אוניברסיטה למקצועות הבידור ואפילו מעורב בהקמת מלונות. אני עסוק יותר מאי-פעם ולגמרי מאמין שיציאת הסרט היא תחילתו של פרק חדש בחיי. יש לי עוד הרבה פסגות לכבוש ותחומי עניין חדשים שאני רוצה להתמקצע בהם. האמביציה היא הדבר היחידי שמעולם לא השתנה אצלי".