משקה השנה: ג'ין וטוניק
נכון, כבר כמה שנים שהוא משקה השנה והדבקות בו מעידה בעיקר על חוסר מעוף, אבל בכל זאת - ג'ין וטוניק. ותהיו בני אדם, גלפו לנו פנימה איזה מלפפון. האמת היא שרבים מאיתנו בכלל היגרו השנה לקמפארי או אפרול, אבל "מועבט" של עדן בן זקן קעקע לנצח את הג'ין וטוניק כנוזל האליטיסטי של כל אלה שלא שותים וודקה ולא שותים רד בול. וגם לא ידעו מה זה מועבט עד שהגיע השיר הזה, אבל שמחו לגלות.
פחמימת השנה: חלה
ב-2020 אפינו אותן בסגרים. ב-2021 אכלנו אותן בשלל מאפיות מפונפנות שהמטירו עלינו וריאציות שונות של פחמימת השישי המוערכת יתר על המידה הזאת. ב-2022 כולנו יורדים מגלוטן.
קאמבק השנה: רן דנקר
כי "בית משוגעים" הוא השיר המרים של השנה והוא גם מדהים ב"אחד בלב", כי דנקר הוא עדיין הבחור הכי יפה בישראל, וכי אם ג'ניפר לופז ובן אפלק חזרו ורייצ'ל ורוס כמעט חזרו, אז אין סיבה שבסוף הוא ונינט לא יסגרו מעגל. וברצינות, קיבלנו מחדש את רן דנקר רק ביותר שמח, אמיתי ושלם, וזה מהמם. עכשיו תביאו עונת איחוד ל"השיר שלנו".
קאמבק השנה בקטע גיאוגרפי: נינט
נינט שבה לישראל ושופטת ב"הכוכב הבא" – יותר לחזור הביתה מזה כבר יהיה כרוך בנדל"ן בקריית גת. אנחנו התגעגענו, הלוואי שגם היא.
הקאמבק הספקולטיבי של השנה: חייזרים
View this post on Instagram
עכשיו כשגם הממשל האמריקאי ונאס"א פחות או יותר מאשרים, אולי נפסיק כבר עם החרם הזה שמסתמן כ-BDS גלקטי, ופשוט ניפגש כבר? מוזמנים גם להשתלט על כדור הארץ, לא השארנו ממנו הרבה.
קאמבק השנה שפחות קרה: ג'קו אייזנברג
ג'קו הוא אחת הטרגדיות הגדולות של התקשורת הישראלית: זכה ב"כוכב נולד 4", התרסק בעקבות ריאיון לא מוצלח ונעלם לשנים ארוכות. הליהוק העכשווי ל"האח הגדול" היה אמור להיות המומנט שלו; כולנו קיווינו, כולנו בעדו, זה הגיע לו, הרגשנו שאנחנו צריכים לכפר על הדבר הזה שקרה לו. אבל הנוכחות שלו בתכנית לא מאוד התרוממה, והתחושה הייתה שהצעיר המוכשר והרדוף שהפך לגבר מוכשר ורדוף לא ממש מצא את מקומו. נאחל לו שחרור קל מחוויית הריאליטי הטרייה הזאת, ושהוא סוף סוף יקבל את הדבר העיקרי שנדמה שהוא זקוק לו: חיבוק.
הקאמבק הרומנטי של השנה: ג'ניפר לופז ובן אפלק
אויש נו, אנחנו אמורים גם לחזור לקרוא להם "בניפר" עכשיו? תקופת הלחמת השמות חוזרת? זה לא מתאים לנו, למה אנחנו צריכים לחיות את החיים שלנו מחדש כל 20 שנה? זה לא שכזה נהנינו מהם בסיבוב הראשון. מילא. לפחות רוס ורייצ'ל הכחישו.
פרידת השנה: "מייקל" יורדת מהבמות
היו שלום, בני משפחת ברוש. הלוואי שתשובו אלינו במהרה. בכל פורמט שתבחרו - בימתי, טלוויזיוני או הסכתי – אנחנו מבטיחים להיות שם.
פרידת השנה של זוג: יודה ושלומית
היום שבו הפסקנו להאמין באהבה. סתם, אבל בהחלט היום שבו האזנו ל"דואט פרידה" של גלי עטרי ומני בגר יותר פעמים מהרגיל, והרגיל זה איזה שש.
שברון הלב הקולינרי של השנה: ה"בראסרי" נסגרה
רותי ברודו נתנה, רותי ברודו לקחה. דבר לא ימלא את החלל שנפער לנו בלב.
איחוד השנה: שימי ובן אל תבורי
עכשיו בואו נשתדל לא לריב איזה שנה או שנתיים, בסדר? לתו פרינס מגיע סבא.
אשת השנה: ספיר ברמן
מי חשב שהמאמי הלאומית של תשפ"ב תהיה שופטת כדורגל טרנסית? היינו שמחים לייחס את זה להתקדמות שלנו כחברה, אבל האמת היא שברמן פשוט משגעת וממיסה מכדי שמישהו – לא משנה כמה בור, חשוך ולהט"בופוב - יצליח לעמוד בפניה.
גבר השנה: דר הרחוב שכיוון טיל לאו לעבר חנות בתל אביב
ההזדהות הרגשית הכי עמוקה לחודש אוגוסט, ואולי בכלל. דר רחוב, אתה הגיבור שלנו.
סדרת השנה: "הלוטוס הלבן"
היינו צריכים את המשחק המדהים, הארס המטפטף והסאטירה המבעבעת כדי להיזכר ש-HBO - או יותר נכון, מייק ווייט שהביא לנו בעבר את "מוארת" - באמת יודעים לעשות טלוויזיה שקוברת לכל הנטפליקסים בעולם.
אכזבת השנה: ירח דבש בישראל לזוגות ב"חתונמי"
אל אלוהים, איך אפשר לא לתעב אחד את השני כשהחיים המשותפים שלכם מתחילים בסדנת קרמיקה במושב לימן? הרי אם בן ומנור היו נוסעים לסיישל ולא לירושלים, הם היו שורדים לפחות חמישה ימים יותר. ירח דבש בישראל זאת בעצם הצצה ליתר החיים, וזה הדבר האחרון שמישהו צריך בירח הדבש שלו.
הפריט השימושי של השנה: בירקנשטוק לבנות
View this post on Instagram
מה לעשות, לפעמים האופנה צודקת.
הסתבכות השנה: מיה לנדסמן
הדבר הכי גרוע שקרה למישהו שהחליף מסגרת פרופיל (מלבד, כמובן, כל מסגרות מתנגדי החיסונים שייאלצו להמשיך לחיות עם עצמם). בשיא הצלחת "המפקדת" נחבטה לנדסמן ברשתות על ידי המון זועם ומוכה טילים שרק חיכה להזדמנות להיכנס במישהו שיש לו משהו חיובי לומר על העזתים. לא חוויה נעימה, אבל לנדסמן תתאושש ותשוב אל המסך. כי היא אמיצה וחכמה וצודקת, וכי בסוף הכישרון ינצח.
שיתוף הפעולה של השנה: נטע ברזילי וסטטיק ובן אל ב"אפס מאמץ"
באופן כללי, אלבום שיתופי הפעולה של סטטיק ובן אל התגלה כטוב משציפינו. אבל הכוכב הבוהק בתוכו הוא ללא ספק "אפס מאמץ", השיר שהזכיר לנו איזו זמרת אדירה היא נטע וכמה בא לנו לשמוע ממנה יותר. במיוחד ככה, באפס מאמץ.
אסירת השנה: ציפי רפאלי
מתי כבר נשמע על קורותיה של ציפי בכלא, והאם הם כוללים סצנה שבה היא ניגשת בחצר למארי פיזם, מכניסה לה בוקס והופכת לטופ דוג של נווה תרצה? המאסר של ציפי הפך סופית את הרפאלי'ז ממשפחה עילית לחמולת טראש אמריקאית כיפית, כולל שרוולי הקעקועים, מצבורי הנשק הסודיים והמגורים בקרוון. בקרוב כל זה גם יהפוך לריאליטי משפחתי כדי שחיינו יהיו שלמים; נותר רק לקוות שהוא יהיה קצת יותר עסיסי מהכהונה של דור רפאלי ב"מחוברים".
חולת הקורונה של השנה: ציפי רפאלי. פעמיים
בעצם, פעם וחצי. חיובית כאסירה, חיובית שגויה כאזרחית. שמישהו ייתן לה את החיסון השלישי כבר, אנחנו זקוקים לה והיא זקוקה לבוסטר.
פלצנות השנה: מעבר למכונות קפה שטוחנות בבית
אובססיית הקפה באוכלוסייה (מאפיינים: צעירים, הייטקיסטים, מרכז הארץ, הכירו את בן.ת הזוג בקורונה בקבוצה לחילופי ייחורי מונסטרה, נהנים משלל הנחות פרי פיט) הולכת ומסלימה וכבר הכניסה לחיינו מונחים כמו מקינטה, פרנץ' פרס, בינז, קולד ברו ועוד. כל מי שלא מצא את עצמו בתחומים אחרים של בנים משעממים, כמו וויסקי או חומוס, גילה שאפשר להיות לא פחות נודניקים גם על טחינת פולים. שאלוהים יעזור לנו.
פדיחת השנה: ספינה נתקעת בסואץ, לרוחב
View this post on Instagram
בטופ טן של המאורעות המטופשים שקרו בענף הספנות ובתחום האוריינטציה המרחבית. אוניית משא עצומה בשם "אבר גרין" נתקעה בתעלה לרוחב, יצרה פקק של מאות ספינות ורק כעבור שישה ימים הצליחו לחלץ אותה ולשגר לעולם, שעצר את נשימתו, את כל המטען הלכוד בתעלה (שנע בין עגלים חיים למאווררי תקרה בצבע עץ שחור, וככל הנראה גם איזה וריאנט או שניים).
ניג'וס השנה: סלבס מספרות לנו על הקפאת הביציות שלהן
כי אנחנו ממש חייבים ללוות את מסען הארוך להורות, כולל כל פרופיל הורמונלי אפשרי, כדי שאחר כך הן יוכלו לצרוח עלינו שנצא להן בדיוק מאותו הרחם שאליו הן התעקשו להכניס אותנו.
מילניאלית השנה: סימון ביילס
האישה שהעדיפה את שלמות רגשותיה על פני עוד מדליית זהב והתייחסה אל מצוקה נפשית כחשובה, משמעותית ומגבילה בדיוק כמו מצוקה גופנית. חסרה שם רק חיית תמיכה רגשית וזה הדבר הכי מילניאלי שקרה, וגם אחד היפים. ביילס שמה במקום הראשון את עצמה ולא את המקום הראשון; יש כאלה שיקראו לזה לוזרי, אבל זה לצאת נגד כל ערך אולימפי אי פעם - נגד הקשיחות הסובייטית, האימונים המופרעים, שגרת המזון והחיים העל-אנושית – ולהגיד די, הספיק לי, בא לי לחיות. וזה הרבה יותר מרשים מכל גלגלון על קורה.
הפתעת השנה: ישראל באולימפיאדה
עם ארבע מדליות אולימפיות, שתיים מהן מוזהבות, המסקנה היחידה היא שנדרשו 73 שנות קיום ישראליות על מנת להתחיל ולשבור את הגנום היהודי השברירי ולהביא לעולם את השרירנות הישראלית. מכאן, השמיים הם הגבול.
וריאנט השנה: דלתא
לפני חצי שנה כולנו כבר היינו מחוסנים ובטוחים שזהו, ביי קורונה, היה נחמד. ואז הגיע דלתא. פיתול עלילתי מזוויע שבמסגרתו ילדים, מחוסנים, מחלימים ובעצם כולם נדבקים בכיף - וחמור מכך, שולחים אותנו בחזרה לשגרת הבידודים. כל הכבוד דלתא, בהחלט הראית לנו – המין האנושי היהיר – מה זה. נקווה שבשנה הבאה לא יככב ברשימה הזאת הוריאנט החדש שמדברים עליו, הלמדא. כי באמת כלו כוחותינו.
שחרור השנה: יונתן פולארד
אוקיי, סבבה, נייס והכל, בהחלט דמות ל"בואו לאכול איתי", אבל היה ברור שבסופו של הבילד אפ הארוך מדי הזה ימתין לנו אנטי קליימקס אחד גדול. בקיצור, נתרגש יותר מאברה מנגיסטו.
סטורי השנה: גל גברעם על שי אביטל
התיאור של גברעם על איך הגיעה לתחנת המשטרה כדי להגיש תלונה נגד אביטל, והאופן שבו התייחסו אליה שם, הזכירו לנו למה יש לנו (לנו = נשים, מי טו, והמערכות שאמורות לתמוך ולטפל באירועים האלו) דרך ממש ארוכה לעבור. וכמה חשוב שאנחנו עושות את הדרך הזאת עם נשים מעולות, אמיצות וחזקות כמו גל גברעם.
פאניקת השנה: שי זהבי נשדדת באלימות בהולנד
אנחנו לא מבינים למה זאת עדיין לא סדרת טרו קריים (או לפחות, לאלו מאיתנו שזקנים מספיק כדי לזכור, שחזור ב"כלבוטק").
לידת השנה: קורין גדעון באיכילוב
מעולם לא הגיבו רבים כל כך, חזק כל כך, על חלון אחד ויחיד. אחרי לידת בתה העלתה גדעון פוסט על החוויה באיכילוב שבו התלוננה על היעדר חלון בחדר הפרטי שבו שהתה; בתגובה היא חטפה שיט סטורם מטורף, כולל תגובה ארסית ממנהל בית החולים. יממה של אובדן עשתונות קולקטיבי שאין דרך להצדיק מלבד, אולי, שכולנו היינו קצת הורמונליים מהלידה של קורין גדעון.
פרובינציאליות השנה: בילי אייליש מתלהבת מנגה ארז
כמובן שהתגובה הראויה היחידה לתעופה של אייליש על "Chin Chin" של ארז היא שאנחנו גילינו אותו כבר מזמן והוא באמת שיר מושלם אבל סורי, מבחינתנו הוא קודם כל של אקו.
רומן השנה: רומן זדורוב
מתישהו נסיים להתווכח על חיסונים, על ימין ושמאל, על דתיים חילונים ועל מזרחים ואשכנזים, אבל הפולמוס לגבי חפותו או אשמתו של זדורוב לא יגווע לעולם. כלומר, הוא יגווע אם ישחררו אותו בסוף והוא ירצח עוד ילדה, אבל עד אז – כולנו באפלה. בסדר, לכל הפחות אפשר להסכים שא.ק, אולה קרבצ'נקו המסכנה, לא עשתה כלום, לבקש סליחה בנימוס ולהניח לה לשקם את חייה.
ביטול השנה: מסיבת ההודיה של שר פיטנס
בעקבות האסון במירון ביטלה שר פיטנס את "ארוחת ההודיה" המושקעת שארגנה, וכך הפכה לקורבן ה-46 של האסון ולאחת הכתבות המטורללות שאי פעם שודרו אצל גיא פינס. 12 דקות קומיות וחד פעמיות שכללו פרפורמנס של עצב ויפחות לתוך מסקרה, טראש מרהיב של סאבטקסט וניואנסים. זכינו.
חרם השנה: בן אנד ג'ריס
השנה שבה הסתכסכנו עם גלידה. כל הכבוד ישראל!
אנטיקליימקס השנה: ההכרזה הדרמטית של עמית סגל
טיפ: אם אתם מודיעים על "הכרזה דרמטית" עשרים וארבע שעות מראש, היא צריכה להיות על הספקטרום שבין עזיבת בית או החלטה על תהליך התאמה מגדרית. לאף אחד לא אכפת מזה שכתבתם ספר.
ייאוש השנה: בחירות רביעיות
ועוד בשביל מה.
בסטי השנה: דובאי
תראו מה זה, מסתבר שהתשוקה הסודית של כולם היא להצטלם עם פוחלץ של בז.
ציטוט השנה: "יש לי להקיא", אבישג סמברג
כי אין באמת תגובה יותר אנושית, נכונה, אמיתית ומעוררת הזדהות לזכייה במדליה אולימפית.
סכסוך השנה: קרב הירושה על בית הפנקייק
העימות בין יורשי האימפריה הגיע השנה לבית המשפט. לא היינו מצפים לעוצמות רגשיות פחותות מהאנשים שהביאו לנו פנקייק מלבי ופנקייק בולגרית.
קנאת השנה: צעירים בהייטק
נכון, זה לא נעים לראות את המשכורות, את המסיבות, את התנאים בזמן שרובנו פה כורעים תחת הנטל, אבל חשוב לחדד – זה לא כעס על מה שיש להם, זה כעס על מה שאין לכל היתר.
טרנד הרשת המאוס של השנה (ולא שיש טרנדי רשת שאינם מאוסים, אבל לא משנה): ממים של "חזרות"
View this post on Instagram
עוד סטיקר "אני נינה" אחד ואבדנו.
פניית הפרסה של השנה: ביטול ארז דריגס ודקה אחר כך הצהרה שהגזמנו בלבטל אותו
בעיקר תזכורת לכך שהוגדשה הסאה בכל נושא הדעות באינטרנט. בואו ננוח רגע, באמת.
חיסון השנה: החיסון השלישי
מתנגדי חיסונים לא מבינים שחיסונים זה כמו דגמים חדשים של אייפון – תמיד הכי טוב החדש, וגם הוא יתחיל לזייף אחרי חצי שנה. אז קדימה, אולי הפעם גם נקבל את הצ'יפ ההוא שמבטיחים לנו עוד מאז הראשון
רב השנה: מרדכי חסידים
האמת שלא ברור איך עד היום לא היה רב ייעודי לסלבס. קצת כמו השקות, כלבי שיצו, עונות VIP ומגדלי מגורים עם שמות של משקאות אנרגיה, גם המפורסמים זקוקים למישהו שמבין את אורח החיים הייחודי להם והקשיים הספציפיים שהם חווים. כמובן שבקרוב יהפוך הרב חסידים לסלב בעצמו, ואז כולם יאלצו לנהור לרב אחר ולהתחיל את כל המעגל הזה מהתחלה.
מעבר הדירה של השנה: משפחת נתניהו
טיפ: אם עברו חודשיים ועדיין יש ארגז לא פרוק באמצע הסלון – תפרקו אותו ישירות לפח.
שערוריית השנה: האקדמיה העברית מאשרת שימוש בזכר ונקבה למילה "גרב"
וכל הנודניקים שאיימו בהתאבדות לאחר אישור "אונייה" ו"צוהריים" קיבלו עוד הזדמנות להתאבל על חורבנה של השפה העברית.
שידוך השנה: ליברמן עם עבאס
וזה עדיין עבד טוב יותר מבן ומנור.
ההפתעה הזוגית של השנה: אלונה סער ומלך זילברשלג
"כתבי הרכילות התחילו לשאול שאלות, אז התשובה היא כן", הודיעו סער וזילברשלג במאי האחרון בלי שאף אחד מאיתנו ראה את זה בא. גם בספטמבר, יש להודות, עדיין יש לנו שאלות.
ההריונית של השנה: מיכל הקטנה
ושל השנה הקודמת. וככל הנראה גם של השנה הבאה.
ביצוע "התקווה" הגרוע של השנה: עומר אדם ונועה קירל
סליחה, אבל במדרג ביזוי סמלי מדינה זה ברמת נטלי כהן וקסברג.
ביצוע "התקווה" הטוב של השנה: טקס המדליות בהתעמלות מכשירים בטוקיו
לראות את ארטיום ולינוי מתרגשים בקבלת המדליות, על רקע ההמנון, בעודנו רוטטים בבית יחד איתם – אלו היו הרגעים הכי יפים של האולימפיאדה, מזל שהפכנו לאומה של נצחונות ספורטיביים. עם כזה הקשר, אפילו הביצוע של נועה ועומר היה סוחב.
הפכפכות השנה: מאיה בוסקילה ועוזי אזולאי
פרידות, חזרות, פוסטים נזעמים, ראיונות כואבים. ריפיט. לתחושתנו זה יקרה עוד פעם-פעמיים. כאילו, החודש.
מתנגד המשטר של השנה: מתי כספי
"לא אשתף פעולה עם דיקטטורה ופשיזם, הו בידי בם בם", אמר מתי כספי, פחות או יותר, וביטל את כל הופעותיו במחאה על מדיניות התו הירוק ואף עתר נגדו לבג"ץ.
עכשיו, עם כל ההערכה לאיך זה שכוכב אחד מעז, עדיין אי אפשר שלא לתהות: האם זאת באמת הגבעה שעליה הוא בוחר למות? כאילו, מתרחשות פה עוולות אמיתיות, יש אנשים שבאמת נרמסות הזכויות שלהם. ולא, לא מדובר במתנגדי חיסונים.
פירמידת השנה: מישל טרוני ודניס צ'רקוב
מי האמין שמכל האנשים, דווקא דניס ומישל יואשמו בבישול הונאה? אה, טוב, נו.
הצעד הממשלתי הקונטרוברסלי של השנה: העלאת טמפרטורת המזגן ברכבת
כדי שתתאים לטמפרטורה בתחנת האוטובוס שבה אנחנו ממתינים במשך 50 דקות לאוטובוס שבסוף לא עוצר כי הוא מלא מדי.
ההישג השולי של השנה: עדן אלנה שוברת את שיא התו הגבוה באירוויזיון
למרבה הצער זה לא לקח אותנו רחוק מדי, אבל זה כידוע כבר קשור לעובדה שכולם אנטישמים.