כשאמרו לי שהילה סעדה מחכה לי בסוף המסדרון, חשבתי שאולי הדיאט קולה עלה לי לראש; הבלונדינית הביישנית שעמדה שם בתספורת קארה אסופה לא הזכירה במאומה את ונסה, השחרחורת התוססת שהיא מגלמת בסדרה "להיות איתה".
אבל מיד יתברר לי שזה לא רק הבלונד; הפריזורה השונה בתכלית התגלתה כסימבולית משהו, שכן קשה לקשר בין ונסה האימפולסיבית, הסוערת והצבעונית לבין העלמה השקולה והמאופקת – שלא לומר המפוחדת – שיושבת מולי עכשיו. בג'ינס צמוד ובחולצת משי מתוקה, היא משלבת רגליים על הספה, עוצרת לחשוב בין משפט למשפט, מנסחת תשובות דיפלומטיות לעילא.
מתברר שאחרי עשר שנים של עבודה קשה בתעשייה, לא פשוט להיות כוכבת פתאום. "אני פשוט מבינה שאני יכולה להתבדח עם עיתונאי, ובסוף הוא יכתוב מה שבא לו", היא אומרת. "עובר עליי הרבה עכשיו, ואני מגלה על עצמי שאני מאוד רוצה לשמור על הפרטיות שלי. אני לומדת מה המשמעות של החשיפה בשבילי, ומבינה שנורא קשה לי החשיפה הרגשית. אז אני בוחרת מה לחשוף ומה לא, לומדת איפה אני מרגישה נוח, מה מתאים לי להגיד ובכלל – איך להתנהל בראיונות".
אנחנו נפגשות כמה ימים אחרי שבת דמותה ונסה ("אל תגיד לי ונסה!") הפכה למערכון ב"ארץ נהדרת".
הפכת לקאלט! בטח כיף נורא, לא?
"כן, שני התקשרה אליי ואמרה לי שהיא הולכת לעשות את זה, וזה מאוד החמיא לי. שני עשתה את זה מעולה".
תיארת לעצמך שהדמות תתפוס ככה?
"לא חשבתי על זה. אנחנו צוות, ואסי המדהים כתב דמות שהיא החלום של כל שחקנית. בצילומים הייתה תחושה טובה כי כולם נורא צחקו ממנה, כבר מהאודישן הרגשתי שאני ונסה, שלא יעזור – זה שלי. אבל זאת עבודת צוות. יש לנו קבוצת ווטסאפ של כל השחקנים, וגם אסי כמובן. אנחנו מדברים בכיף, זה מגניב?"
מגניב לגמרי! מה קורה שם, על מה אתם מדברים?
"על הסדרה, יש התרגשות לפני כל פרק. וכמובן שאנחנו נהנים כשהרייטינג שובר שיאים. אנחנו גם יוצאים לבלות יחד, אנחנו חברים. ייאמר לזכותו של אסי שהוא יודע לגבש אנשים".
תגידי, מי המודל שלך בקריירה? כמו מי את רוצה להיות בסופו של דבר, לאן את שואפת?
"פנלופה קרוז אדירה בעיניי, מאוד מעניינת. גם רוברט דה נירו".
ובארץ?
"הסוכנת שלי, זהר יעקובסון. כשאני מדברת איתה הכל מונח במקום, הכל מובן. אנחנו מדברות על קבלה, מבינות דברים. ואריק אינשטיין ז"ל הוא אמן גדול, שחקן וזמר ענק. לא שחלילה אני משווה בינינו, אבל אני נושאת את עיניי לשם".
"היה לי שיער עד התחת, הכל נשרף"
היא בת 30, שחקנית מרשימה וכריזמתית וזמרת נוגעת ללב. בחודש האחרון יצא הסינגל השני שלה – "שחרר אותי", אותו כתבה והלחינה, כמו את שאר החומרים. היא נולדה וגדלה במגדל העמק, שנייה מתוך ארבעה ילדים, להורים אנשי חינוך ש"תמיד תמכו בי ובקריירה שלי", היא אומרת. "אני מדברת איתם 20 פעם ביום, הם מדהימים, הייתה לי ילדות מדהימה".
כבר מכיתה א' הלכה לחוגי אמנות – מחול מודרני, פיתוח קול, ג'אז. בתיכון למדה משחק, "וכל הזמן ידעתי שאחרי הצבא, ברגע שאני משתחררת, אני הולכת ללמוד משחק". לאחר שלא התקבלה לתיאטרון צה"ל, שירתה כפקידת לשכה באילת. חצי שנה אחרי השחרור כבר התחילה ללמוד משחק אצל יורם לוינשטיין. אז גם עברה לתל אביב, אבל לא זכור לה משבר דרמטי במיוחד.
"לקח לי זמן לקבל את תל אביב, לא התאהבתי בה מיד", היא נזכרת. "המזל, שהייתה לי מסגרת והיו לי חברים בבית הספר למשחק. אני בן אדם מאוד חברותי ומסתגל. היו לי שלוש שנים אינטנסיביות, כל השבוע בסטודיו מהבוקר עד 12 בלילה. המסגרת שמרה עליי לא ללכת לאיבוד".
איך מתפרנסים בתקופה כזאת?
"קודם כל, קיבלתי תמיכה מההורים שלי. וחוץ זה עבדתי בקסטרו מן, הייתי חרוצה. את יודעת, לפעמים את עושה דברים שלא קשורים לאמנות שלך, ודווקא מהם את הכי לומדת. את יודעת איזה כיף זה להלביש גבר מכף רגל עד ראש? את מרגישה שאת משפיעה על אנשים. בסופו של דבר, בחיים האלה העניין הוא להשפיע על הזולת. בין אם זה לכתוב שיר שיתחברו אליו, או לשחק דמות שגורמת לאנשים לצחוק. לכל אחד יש תפקיד בעולם הזה. אלוהים נתן לי יכולת להשפיע על העולם, וכל השאר זה קליפות. זה חיצוני".
מאחוריה תפקידים בקולנוע, בתיאטרון ובטלוויזיה. בין השאר ראינו אותה בתפקידי אורח בסדרות כמו "הבורר" ו"רמזור", אבל אין ספק שהשנה החולפת הייתה השנה שלה: היא צילמה שלוש סדרות: "להיות איתה", בה היא מככבת לצד רותם סלע ואביב אלוש כזוגתו האובססיבית; "חסמבה דור 3" ו"שחקן זר" – סדרה נוספת מבית קשת שתעלה בעוד מספר חודשים, בה היא מככבת לצד מוני מושונוב ויובל סמו. בגלל התפקיד הזה היא מסתובבת עכשיו עם בלונד צעקני, ואם גם אתם שוקלים לעשות הסבה לנערת זוהר, סעדה בהחלט לא ממליצה לכם לנסות את זה בבית: "אני ממש לא ממליצה לך, אחותי", היא מזהירה כשאני מהרהרת בקול אם תתאים לי בלורית-אפרוח שכזאת, "נשרף לי כל השיער בגלל הצביעה הזאת. היה לי שיער עד התחת ועכשיו יש לי קארה: השיער שלי התכלה, נאכל, נשרף".
אמא'לה, את רצינית?
"הספר שלי עשה טעות. הבהרה זה חומר מאוד קשה לשיער, והספר חייב להיות בעל הכשרה לעסוק בזה, להבין בכימיה, בערבוב צבעים. הספר גמר לי את השיער, היה קטע, חבל על הזמן".
קטע? הייתי הורגת אותו!
"לקחתי את זה בכיף. כאילו, הייתי בשוק אבל לא עשיתי סצנות. אני לא ונסה, אחותי. יום למחרת המאפרת של הסדרה לקחה אותי למומחה שעד היום אני אצלו, והוא עבד לי על השיער ארבע וחצי שעות, דפק לי 18 תוספות בשיער, שיקם לי אותו. כשזה קרה התקשרתי לאמא שלי וסיפרתי לה והיא אמרה לי – 'הילה, השיער צומח, כפרות'. וזה הרים אותי למעלה, פשוט מאוד. רק חשבתי לעצמי שחבל שלא יכולתי לתרום את השיער שלי, לעשות משהו חיובי".
וואו, נראה לי שאני הרבה יותר ונסה ממך.
"יש שלב מסוים שאת לומדת לחוות את הכאפות שלך באופן חינני. שלא תחשבי, יש דברים שאני כן מתקוממת עליהם. אני מאוד פרפקציוניסטית, למשל, ואם דברים לא יוצאים לי בול כמו שאני רוצה זה כואב לי. זה לא שלא מטלטלים אותי דברים, זה לא שאני לא בוכה או מתאכזבת או כועסת. אבל ההתאוששות שלי היום היא הרבה יותר מהירה מפעם".
איך מגיעים לזה? פסיכולוג?
"כן, בשנתיים האחרונות אני בטיפול. יש לי עכשיו פסיכולוגית חדשה מדהימה. אני עושה דרך, אבל מה שבאמת עוזר לי זה הרוחניות. הכל מתחיל באמונה: אני באה מבית מסורתי, לא מדליקים אש בשבת, עושים קידוש ביום שישי. האמונה מתחילה מהבית, וקודם כל מההורים שלי. נגיד לפעמים אני מתקשרת לאבא שלי: 'אל תשאל מה קרה, שמו בכתבה תמונה שאני לא רוצה', או 'אל תשאל מה קרה, הקליפ יצא לא כמו שרציתי'. אני כן יכולה לקבל דברים קשה. ואבא שלי, כפרה עליו, יש לו הסתכלות יותר אופטימית משלי".
אני ואביב אלוש? לא הולכת לענות על זה
לפני שנתיים היא הייתה זקוקה למנות גדושות במיוחד של אופטימיות: "במשך שנה שלמה לא קיבלתי שום תפקיד", היא נזכרת. "למדתי אז לתואר ראשון בבימוי והוראת תיאטרון בסמינר הקיבוצים כי רציתי להרחיב אופקים. וסיימתי, יש לי תואר! ובקיצור, במשחק לא היה כלום, הלכתי לאודישנים ולא התקבלתי, לא עשיתי כלום. הייתי סטודנטית מן המניין במכללה, למדתי אנגלית ולשון ואני מאוד שמחה שעשיתי את התואר הזה – אבל באותה שנה הרגשתי שהנפש שלי רוצה לשחק, ואין. זה לא מגיע".
איך מתמודדים עם תקופת יובש כזאת?
"אז עושים אודישנים, ומחכים. ההורים עוזרים כלכלית, והסוכנת שלך אומרת לך שאת מגיעה לשלבים הסופיים ואז מישהי אחרת מקבלת, ואלה תפקידים טובים בסדרות, בפיצ'רים. עכשיו אני אומרת – תודה אלוהים, זה לא היה צריך להיות שלי. אני רואה שהדברים קורים הכי מדויק שיש".
יש איזה תפקיד שאת חולמת עליו?
"אני מחכה שההזדמנויות יפתיעו".
על זוגיות היא לא ממש מוכנה לדבר ופוטרת אותי ב"לא חשוב" כשאני שואלת כמה זמן נמשך הקשר הכי ארוך שלה.
אבל היה לך קשר רציני?
"כן, אבל לא רוצה לדבר על זה. אני יכולה לדבר על מה שקורה היום: אני היום הכי מחוברת למה שאני רוצה".
איזה גבר את רוצה?
"בעיקר גבר שיבין אותי רגשית".
על האקסים שלה היא גם לא מוכנה לדבר, אבל בעבר אמרה על אביב אלוש ש"היה בינינו סוג של קראש". עכשיו היא מסכמת ש"זאת סתם הייתה אנקדוטה כזאת שאסי עזר צחק עליה".
מה בדיוק היה בינך לבין אביב? היה קליק?
"מה נראה לך? עם כל הבחורים שהייתי איתם היה קליק".
הייתם זוג?
"אני לא הולכת לענות לך על זה. אני ואביב נהיינו חברים ממש טובים ואני מרגישה שההיכרות שלי איתו מאוד תרמה לסדרה, זה מה שאני יכולה להגיד. הוא פרטנר ממש טוב".
בשירים שלך את כותבת על אהבה באופן מאוד אמוציונלי. את חושבת על בחור מסוים כשאת כותבת?
"בדרך כלל כן. השיר הזה, שחרר אותי, הוא כמיהה לאהבה, וכשאת כותבת יש לך סיבה למה פרץ הכתיבה יוצא פתאום החוצה. יש סיפור מאחורי השיר, רצון להשתחרר מתוך כבלים עצמיים. אני כאילו אומרת לו – שחרר אותי מעצמי כדי שאוכל לאהוב אותך".
גברים מתחילים איתך?
"כן".
וגם את מתחילה לפעמים?
"בטח, הרבה פעמים, אין לי בעיה עם זה. בדרך כלל אני זו שמתחילה. פשוט צריך לבוא אמיתית איך שאת. נראה לי שלרוב אני לא לוקחת את זה נורא ברצינות, אני פשוט אומרת מה שבא לי, נגיד – 'מה קורה, בא לך להיפגש?'. סירוב לא מפחיד אותי, אני בכלל לא חושבת על זה. אם אני נדלקת על מישהו, אני ניגשת".
וקרה שסירבו לך?
"ברור, מלא פעמים. אני חושבת שמה שעוזר לי, זה ההומור העצמי שלי. זה חשוב לאללה בחיים. כאילו, אם גבר מסרב לך, יש בזה משהו מצחיק. הרי אנחנו מדברים פה על ההתחלה, זה לא שנקשרת לבחור".
נראה לי שצריך ביטחון עצמי מטורף כדי להתחיל עם בחורים.
"אהממ, לא יודעת, לא הייתי אומרת שאני בן אדם עם ביטחון עצמי באופן מיוחד. אני אדם מורכב, יש בי ביטחון, אבל יש גם חוסר ביטחון. אני חושבת שלהתחיל עם בחורים זה יותר עניין של תעוזה. אם בא לי לעשות משהו - אני עושה אותו".
יש מישהו בחייך כרגע?
"אהממ, יש מישהו במחשבותיי, אפשר להגיד".
אז איפה זה עומד עכשיו?
"שאני מחכה שיסמס לי".
אבל אם את כזאת ישירה למה את לא מסמסת לו?
"זה לא תמיד עובד ככה. לפעמים נוצר קשר וצריך, את יודעת, לבדוק לאן הוא הולך. אני מגלה לאט לאט, כמוהו, אם העניינים מתקדמים או לא. עם כל הביטחון שלי, יש לי גם אגו בקשר".
אני? יפה?
כבר עשר שנים היא לומדת קבלה בנווה צדק. מאוד רוחנית, מאוד מאמינה באלוהים. "שואלים אותי עכשיו איך אני מתמודדת עם מה שקורה", היא אומרת. "אני מגלה את זה. אני לומדת להבין, למשל, שאני לא אוהבת לשון הרע. אני לא חושבת שזה מפרה, לא אישית ולא מקצועית".
נראה לי שהרבה שחקנים מגלים את הקבלה ונמשכים לרוחניות כי התחום הזה באמת נורא קשה. יכול להיות שאי אפשר להיות מפורסם בלי עזרה רוחנית?
"הייתי ממירה את המילה 'רוחניות' במילה 'אמונה'. כשיש אמונה, זאת דרך מנצחת. אמונה בבורא עולם, בצעדים שאני עושה בשביל להתקדם, בהכל. אני לומדת לראות שהכל קורה כמו שאמור לקרות".
אבל יש עוולות קשות מאוד בעולם.
"קוראים לזה שיעורים. כל אחד עובר שיעורים".
איזה שיעור למשל עברת?
"הכל זה שיעורים, מאמי. זה שהשיער נשרף לי, זה וואחד שיעור, זה כאפה רצינית. אלוהים בא, אמר – קיבלת תפקיד, אבל אני רוצה לטלטל אותך, נראה איך תגיבי".
אבל את באמת חושבת שלאלוהים אכפת מהשיער שלך? לדעתי השיער שלך נשרף בגלל הספר, לא בגלל אלוהים.
"אבל בכולנו יש חלקיקים של אלוהים, הספר היה סוג של שליח. שיעורים נועדו בשביל לעמת אותך עם משהו שיצמיח אותך, שיקדם אותך, שיעצים אותך. שיעור מאלץ אותך להתמודד. וזה שלא עבדתי שנה – זה לא שיעור? כל הזמן הזכרתי לעצמי שאני עוברת שיעור. מכרתי בגדים, ההורים עזרו, והמשכתי ללכת לאודישנים ולא לאבד אמונה. עכשיו ברוך השם אני בתקופה כיפית, באמת נפלא, אבל משחק זה מקצוע קשה. צריך המון המון מזל. זה שבחרו בי ב'שחקן זר' לתפקיד הדוגמנית הבלונדינית, כוסית על שמאורסת לכדורגלן – זה מזל. אני לא... את יודעת... אני לא..."
מה?
"אני הרי לא כוסית".
השתגעת? ברור שכן!
"אני לא חושבת. לקח לי זמן לקבל את זה שאני נכנסת לנעליים של כוסית, או של בחורה שהיא יפה. היה לי מוזר. גם הבלונד הזה היה לי מוזר. אני עוד לא יודעת אם אצבע לשחור בחזרה, בינתיים אני נשארת ככה, והתפקיד הבא יכריע. העניין הוא שכשאת בלונדינית הכל משתנה: הגבות, האיפור, הבגדים. ירד לי הביטחון, לא ידעתי אם זה מתאים לי, כל הבלונד הזה, לא קלטתי שבחרו בי. מה, חסרות בלונדיניות מוכשרות ויפות?"
בחייאת, הילה, את מוכשרת ויפה, רק צריכה להשתחרר קצת. את לא חושבת שאת יפה?
"אהממ. לא יודעת. באמת לא יודעת".
סטיילינג: שני צימרמן, איפור + שיער : שושי אופיר