אין דרך קלה להגיד את זה, אבל בשבילי סרטי "אסקימו לימון" אף פעם לא היו קומדיות נעורים חרמניות. במשך שנים התייחסתי אליהם כאל סדרת קומדיות רומנטיות קלילות. בסדרת הסרטים הבעייתית הזאת שוכבים בנצי (יפתח קצור), מומו (יונתן סגל) ויודל'ה (צחי נוי) עם החברות הרשמיות שלהם כשבקושי יש סימן להסכמה, אבל אני צפיתי בה כאילו מדובר ב"נוטינג היל". חשבתי שהסרטים סיפרו את סיפורו של בחור חמוד וביישן, שכל פעם מתאהב בבחורה יפה ומוצלחת ובסוף הם ביחד או לא ביחד (תלוי בסרט). "אם את רוצה להישאר בתולה כל החיים שלך זה עניינך, אבל את לא יכולה להכריח אותי להביא ביד כל הזמן", אומר יו גרנט של המזרח התיכון ב"שפשוף נעים" לאהובתו נורית, ולי זה לא הפריע יותר מדי, משום מה. נראה שהדחקתי את הסצנות הקשות והתרכזתי בכל הרגעים שבהם בנצי הביט במבט כמה בבחורות עם שמות כמו רינה, גילי או נילי, ואפשר היה לדמיין שיש לו לב.

יש כמה נסיבות מקלות להדחקה הזאת, ובראשן העובדה שאין הרבה גיבורים רומנטיים מוצלחים בתולדות הקולנוע הישראלי. מול בנצי עומדים בתחרות ישירה מאהבים חתיכים כמו יהודה ברקן, יהורם גאון וגברי בנאי, כן? ויותר מזה - הקולנוע הישראלי נמצא במצוקת גברים חמודים קשה כל כך, שקיימים סרטים בהם מושא התשוקה הגברי הוא דובי גל.

כמובן שהיה את אסי דיין, אבל בתקופה שהוא היה צעיר ויפה, לא היה נאה לו לשחק בסרטים רומנטיים. הוא שיחק בעיקר בדרמות עם מוסר השכל, בהן אהב נערות, אבל הרבה יותר מהן - את המולדת. והיה את אריק איינשטיין, אבל הוא שיחק רק בסרטים של אורי זוהר, ואורי זוהר לא נתן לו (לצערי הרב) לגלות את ייעודו כמאהב. אריק היה יפה וחמוץ, אסי ערכי ומנותק, הארבעה שהזכרתי קודם מבוגרים ומכוערים - אז נשארתי עם בנצי והביצים הכחולות שלו.

כיצד השפיעה על חיי הרגש שלי העובדה שבסצנה הכי דרמטית ב"יוצאים קבוע" (הסרט השני בסדרה, והאהוב עליי מכולם), בנצי צועק על תמי אהובתו "למה את בוכה? בגלל שמזמזתי אותך?", ואחר כך נותן לה סטירה ואומר לה "לכי קיבינימט!"? אי אפשר לדעת. אני משערת שזה עזר לי לבוא אל העולם עם ידיים פתוחות ושיר על השפתיים.

 

"אסקימו לימון" הוא סרט מחריד. הוא מצייר עולם שבו נערים אוכלים גלידה, שומעים פול אנקה ולא מקשיבים כשבחורות אומרות להם "לא". להגיד עליו שהוא סרט בעייתי זה כמו להגיד על מערכת היחסים של דנית ואליאב שהיא לא אמינה. מילים לא מסוגלות להעביר את הסקאלה של הקושי. ובכל זאת, צברתי קילומטרז' יפה עם הסרטים האלה, ועם הזמן התחלתי לשים לב למשהו מוזר - נראה שלא רק אני נכבשתי בקסמו הפשוט של בנצי. גם מומו היפה מראה עניין חריג בחברו בעל האף הארוך והמבט ההלום. נראה שהוא לא מסוגל לשכב עם בחורה אלא אם בנצי רוצה אותה, או לפחות נוכח בחדר.

בצפייה מחודשת בסדרה, אני יכולה להכריז שאכן מדובר בסרטי אהבה נוגעים ללב, אבל שהקשר האמיתי והחזק באמת בה מתקיים בין מומו לבין בנצי. היחסים ביניהם מחזיקים את המתח הדרמטי כמעט בכל הסרטים, והנשים הן רק תירוץ עבור שני הגברים האלה כדי להביע את רגשותיהם אחד כלפי השני. למרות כל ההרס שעשו אחד לשני זוג החברים, הם נשארו ביחד, לא מסוגלים להינתק מהקשר שמגדיר אותם - יכולים לגעת אחד בשני רק בדרכים עקיפות. כשאני מדברת על הסדרה אני מתכוונת רק לארבעת הסרטים הראשונים, לפני שיונתן סגל עזב (וחזר אחרי "הרימו עוגן"), כיוון שהם מהווים יחידה עלילתית בעיניי; בהתחלה מומו הוא הצד היוזם והפעיל. עד לסיומו של "רומן זעיר", גם בנצי כבר יהיה בעניין וישיב לו: "גם אני אותך".

אסקימו לימון – הסרט

הסרט הראשון בסדרה מציג את ענת עצמון בתור נילי היפה והבתולית. בנצי מאוהב בה – ולכן מומו כובש אותה. הוא לא יכול להתמודד עם הקנאה. אחרי שהוא מכניס אותה להריון וזונח אותה, בנצי מטפל בה ומתקרב אליה - אבל כמובן שמומו לא יכול לראות את בנצי עם אחרת. הוא כובש אותה שוב, למרות שברור שלא אכפת לו ממנה בכלל. בנצי חוזר הביתה שבור לב. ומה עם יודל'ה? הוא הופך בזכות הסרט למפורסם. בעיקר בגרמניה.

יוצאים קבוע

הסרט הכי דרמטי בסדרה: בנצי מתאהב בתמי בת הטובים (איבון מיכאלי) וכובש אותה בעזרת פאסיב-אגרסיב, וגם סתם אגרסיב. מומו מקנא, כי הוא חושב שבנצי שכב עם ברכה, החברה של יודל'ה, במקום לשכב עם החברה שלו, כנהוג. ברגע הכי נוגע ללב בתולדות הסדרה, יודל'ה מתייפח שהוא לא יכול לשכב עם החברות של בנצי ומומו - ולממש גם הוא את אהבתו אליהם. אחר כך מומו מנסה לפתות את תמי, ויש סצנה מאוד ארוכה במסיבה שבה הוא מנשק אותה ומסתכל על בנצי - כי בו הוא בעצם רוצה לגעת. בסוף בנצי ותמי מתאחדים בסצנה דרמטית שכוללת ניסיון התאבדות, אבל בסרט הבא היא נעלמת, אז ניכר שגם היא לא חשובה. מי נשארים בקשר? בנצי ומומו.

שפשוף נעים

הסרט עם השם הכי ג'יימס בונדי בסדרה, הוא גם הכי החלש וכמעט לא זכיר. בעצם מדובר במעין סרט נקמה משונה בענת עצמון, שנטשה את הסדרה, כיוון שיש שחקנית אחרת שמשחקת את תפקיד "נילי" מהסרט הראשון - וכדי להבהיר שמדובר באותה הבחורה, מזכירים כמה פעמים שהיא הייתה חברה של מומו בעבר. נילי הזאת היא שרמוטה וזונה ומרוכזת בעצמה, ואוכלת כאפות מכולם. זאת הדרך של הסדרה להתנצל בפני בנצי על זה שמומו גנב לו את החברה. ברגע השיא מומו אומר לבנצי: "שלא תחשוב שאני רוצה להתעסק בעניינים האישיים שלך, אבל אני בכל זאת רואה את עצמי חבר שלך. הרבה זמן רציתי לומר לך מי זאת נילי באמת. תשמע לי - תזרוק אותה קיבינימט. היא לא שווה אותך!".

ספיחס

היחיד שאין בו כמעט עניינים רומנטיים בין בנצי למומו, כי שניהם בצבא, ושניהם עסוקים בלהיות מאוהבים בפארוק (יוסף שילוח). סליחה, שמש, ווטאבר.

רומן זעיר

סוף סוף בנצי נענה לחיזוריו של מומו, ומתאהב באחותו הקטנה גילי. ברגע השיא בנצי מביט דרך חור המנעול במומו שוכב עם מישהי, ואז הולך לנשק את גילי כדי לפרוק את המתח. בנוסף, כשגילי רוצה לשכב איתו, הוא אומר לה: "טמבלית  את לא מבינה שאפשר לאהוב גם בלי זה?", ומתכוון כמובן אליו ואל מומו - שלא יוכלו לעולם לממש את אהבתם - אבל היא חזקה מתמיד.