בדרכה הביתה מכיכר החטופים בשבת אחת בחודש מרץ נקלעה ליטל שוורץ לסיטואציה שלא חשבה שתגיע אליה אי-פעם. מפגין החל לתקוף אותה ולקלל, היא השיבה, והעימות בין השניים תועד ובמהרה עלה לרשתות. "הוכיתי בהלם, אני מוכרחה להגיד. הלכתי להפגין בשביל משהו טהור ונקי, וחטפתי. אני מצטערת על מה שאמרתי, אני לא חושבת שהייתי צריכה להיות תקיפה כזו – אבל מצד שני אני מהקריות, אני לא בן אדם עדין. כשמקללים את הילדים שלי אני לא יכולה לשתוק".
העימות השאיר את שוורץ בתחושה קשה מאוד. "הייתי עצובה ברמות קשות, לקח לי שבועיים לצאת מהבית. חוויתי משהו טראומטי שהשאיר בי צלקת. הרגשתי שעשו לי עוול, שהתנפלו עליי על לא עוול בכפי. לא צריך לדבר ככה לאף אחד, אף אחד לא צריך לספוג רוע, קללות ואיומים, מה קרה לנו? השתגענו? יש לנו אויבים, שונאים אותנו כל כך הרבה מבחוץ, אנחנו לא יכולים ללכת לשום מדינה בעולם אז בואו נאהב פה, בואו נאהב מבפנים. בכיתי על זה, הייתי בסוג של אבל. לא על עצמי, על איך שהגענו למצב הזה, שאנחנו לא ביחד. הפילוג הזה כל כך מבאס וזה כואב לי. כשאני מופיעה כולם יחד צוחקים, איזה כיף זה. באים מפה ומפה, זה לא חשוב, זה ההומור שלנו. כאב לי באמת, קמתי בבוקר והיו לי אפילו מחשבות לעזוב, ברמה כזאת. מצד שני, זו הארץ שלנו, אין לנו ארץ אחרת, שונאים אותנו מספיק בעולם".
איך חזרת לעצמך אחרי סערה רגשית כזו?
"אני חושבת שזה לא בא מרוע. זה בא מתסכול, מעצבים, אנשים איבדו את זה בגלל הלחץ שיש פה. כולנו בכאב וכולם רוצים להוציא את זה כבר. אני לא כועסת, אני כואבת, זה ההבדל. הרבה פעמים פשוט בא לי לחבק את כל מי שככה כועס".
אנשים צריכים לצחוק
מהסרטון המתעד את התקיפה אפשר להבין שהתוקף משער ששוורץ שבה מהפגנה בקפלן נגד הממשלה, אבל היא מקפידה להבהיר שהפוליטיקה ממנה והלאה. "אבל זה לא משנה מאיפה באתי, הוא תקף על כלום. הוא נפל על הבן אדם הלא נכון. אומנים באופן כללי משתייכים למשהו מסוים, עליי זה לא נכון, את יודעת כמה אומנים כועסים עליי שאני לא מתבטאת? כמה צוחקים עליי שאני לא יודעת מי שר האוצר? יש לי חברים אומנים שאומרים לי, 'איזה פחדנית את', אבל זה לא קשור לפחדנות, באמת אין לי מצע, אני מתבטאת במה שחשוב לי. כשאומרים לי 'חטופים' אז אני כן מתבטאת, וכן אני באה וכן דופקת על שולחנות, אבל אתם לא יכולים לצפות ממני למשהו שהוא לא בפנים אצלי".
את לא תגידי "ביבי, צריך עסקה", "ביבי, אתה צריך להתעורר"?
"אני אגיד, 'תחזירו את החטופים בכל מחיר, החטופים צריכים להיות בבית'. אני לא מבינה בפוליטיקה, דברים חברתיים מציקים לי. אני מתנדבת לפחות שלוש פעמים בחודש ועושה הופעות חינם לחולי סרטן, לתשושי נפש, לנשים".
שוורץ תומכת פעילה במטה משפחות החטופים. היא התחברה במיוחד עם משפחתה של עדן זכריה ז"ל, שבדצמבר קיבלה את ההודעה שעדן נרצחה וגופתה מוחזקת בשבי חמאס. את אורין, אמה של עדן, פגשה במטה. "ביקשו מכל הורה של חטוף לבחור אומן שיתלווה אליו. אורין באה אליי ואמרה, 'את יכולה להיות איתי? אני רוצה לצחוק'. וככה זה היה, אני והיא זה סיפור אהבה. הלכנו למספרה יחד, לקוסמטיקאית, וביום שחגגו לעדן יום הולדת היא קיבלה את ההודעה שהיא נרצחה. האישה הזו זה חוזק שלא ראית בחיים שלך, כל האמהות שם פייטריות, לביאות. אני באמת חושבת שהכי הכי חשוב, עזבי הכל, זה להחזיר את החטופים הביתה. זה גומר אותי שהם לא פה, זה לא הגיוני".
שיתפת בעבר שאת מטופלת בכדורים נוגדי חרדה. איך המלחמה משפיעה עלייך מהבחינה הזו?
"בעיקר החרדה לילדות גדלה. אני כל הזמן במעקבים איך הן חוזרות, מתי הן חוזרות, אני בלחץ. בכל לילה אני באה, פותחת את החדר של עלמה, פותחת את החדר של יהלי, מנשקת, בודקת שהן נמצאות. יש הורים שקמים בבוקר ואין להם את זה ואני לא מצליחה להבין, את קמה בבוקר והמיטה ריקה. זה לא עוזב לי את הראש".
איך המצב משפיע על ההופעות?
"אחרי 7 באוקטובר רציתי להצחיק. הלכתי ממקום למקום, מבית חולים לבית חולים, ממפונים למפונים. עבדתי בזה. וזה עזר, זו שליחות אמיתית. יש ימים שאי אפשר, ביום שהודיעו על ארבעת החטופים המבוגרים שנרצחו הייתה לי הופעה וביטלתי אותה. אבל לפעמים אין ברירה, את עולה על הבמה כי 500 איש קנו כרטיס, תגידי להם 'לא'? אבל אני יותר עדינה, יותר שומרת".
יש דברים שהוצאת מההופעות?
"היה לי קטע על הבת שלי, אני מדברת על זה שקשה לי איתה, שגיל ההתבגרות זה גיל בלתי נסבל, בא לי שהיא תעזוב, אז בהתחלה לא אמרתי את זה כי הרגשתי שיש אמהות שמחכות לילדות שלהן, ומי אני שאתלונן. והיה קטע שהופעתי לנשות מילואים וירדתי על בעלי, 'הלוואי שהיו לוקחים אותו למילואים', כאילו קצת לתת לי שקט. מישהי העירה לי פתאום באמצע ואמרה, 'תגידי תודה שיש לך בעל'. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, באתי להצחיק ופגעתי בה. לקח לי זמן להתאושש מההופעה הזאת".
איך זה היום?
"היום הקהל צוחק יותר, ברמה שלא שמעתי לפני זה. הם כאילו רוצים לצחוק, הם צריכים את זה. באה אליי מישהי אחרי הופעה ואמרה לי, 'הבן שלי נרצח בנובה והוא קנה כרטיסים אלייך'. בפעמים הראשונות שהקהל צחק, התחלתי לבכות. עמדתי על הבמה, בהיתי ובכיתי, ואמרתי כל הזמן 'תודה שבאתם ותודה שאתם צוחקים ותודה תודה תודה'".
לקח לי זמן לאהוב את עצמי
שוורץ (48) לא תכננה להיות סטנדאפיסטית. היא למדה תיאטרון וחלמה לצעוק "אני נינה" בתפקיד דרמטי על הבמות, אבל החיים הפתיעו אותה. בגיל 28 התפרסמה כשקיבלה את משבצת הסטנדאפיסטית בתוכנית של יאיר לפיד.
איך השחקנית שחלמה לעשות צ'כוב הבינה שהיא הולכת לעשות סטנדאפ?
"הבנתי שאני הולכת לעשות כסף, הרבה כסף. בגלל זה הרבה רוצים לעשות סטנדאפ, כי מבינים שזה כסף. אבל זה רק אם אתה טוב, ולא בהתחלה. הלכתי לחלטורות בכל מיני מקומות שכוחי אל, בלי במות, הופעתי בפני שיכורים, מה לא עשיתי, אבל זה חישל אותי והפך אותי למה שאני בתור סטנדאפיסטית, והיום זו האהבה הכי גדולה שלי".
איך הגעת ליאיר לפיד?
"זה התחיל בטעות. הייתי בדיכאון, רציתי למות, אמרתי, 'שמכונית תדרוס אותי אמן'. השחקן אבי יפה חלף מולי ואמר לי, 'יואו, אני לא מאמין שאני רואה אותך, תקשיבי, פתחו פה משרד למעלה, מיכאל תפוח מחפש קומיקאית, עכשיו את עולה איתי'. בחיי, ככה זה היה. עליתי איתו, וככה, בלי לדעת מי אני, לקחו אותי להופיע בסטנדאפ. כשרותם ועדי (אבוהב ואשכנזי – א"ו) עזבו את התוכנית של יאיר לפיד, המליצו לו לראות אותי. זה סיפור סינדרלה, להיות במקום הנכון בזמן הנכון. הרבה סטנדאפיסטים התעצבנו עליי".
שעקפת אותם בסיבוב?
"כן, ובצדק הם התעצבנו, אנשים שנים עושים ופתאום באתי מכלום, אבל תשמעי, הייתי טובה. הייתי מוזרה, הייתי משהו אחר בטלוויזיה, קוראת ליאיר לפיד שבע פעמים ברצף 'חרא', נראית כמו מיקו מצ'רלי וחצי. לא היה אפשר להתעלם מהנוכחות שלי, ממש נראיתי תופעה, מהנשיות של עדי הגיע אליהם איזה ילד, נראה שחקן כדורגל. היו שבעה סטייליסטים, לא ידעו מה לעשות עם היצור שהגיע. קיבלתי על זה מלא ביקורות, 'היא צריכה נשיות', 'זה לא יפה'. בהתחלה לא התייחסתי לזה, לא חשבתי שאני צריכה להיראות טוב, אמרתי, 'אני קומיקאית, מה אני צריכה עכשיו להיות מאופרת?'. אם זה היה תלוי בי הייתי עולה בטרנינג".
קיבלת את עצמך כמו שאת?
"לאט-לאט זה התחיל לפגוע בי. אחרי הלידות התחלתי להרגיש יותר נשית, ורציתי יותר ללבוש שמלות ומחשופים. היום זה יותר חשוב לי, כשאני יוצאת להופעות חשובה לי הנראות. רותם סלע אני כבר לא אהיה, גם אם נרצה כולנו, היא יפה באמת בצורה דוחה וזה בסדר. יש עוד מודלים ואת צריכה לאהוב את עצמך, זה גם מה שאני מלמדת את הבנות שלי, אם לא תאהבי את עצמך, אף אחד לא יאהב אותך. לקח לי זמן לאהוב את עצמי, הייתי מודעת לזה שאני קצת גברית כזאת, והיום אני אוהבת שאני טיפה נערית, אין לי בעיה עם זה".
ואיך את עם ההתבגרות?
"אני בסדר גמור, עוד לא עשיתי בוטוקס. אני צריכה לעשות, יש לי פה מתחת לעיניים, אני דוחה את זה. יש משהו בהתבגרות שאני אוהבת. מה שכן, יש לי יותר כאבי גב, אני לוקחת מדללי דם, פתאום יש לי דברים של זקנים. אתה מרגיש את החריקה בגוף, אני נהיית יותר עייפה. אבל אני נהנית מזה, כי בפנים אני ילדה בת 5".
אני מתה על זה שאני מקנאה
היא עצמה חצתה את הקווים כשעברה בהפתעה מהדרמה לקומדיה, והיום, בתקופה שבה הסטנדאפ הישראלי פורח, שוורץ מתבוננת בשחקנים אחרים שעושים את הצעדים הראשונים שלהם על הבמה הזו. "המון שחקנים מנסים היום לעשות סטנדאפ, אבל זה משהו מבפנים, אני לא חושבת שאפשר ללמוד את זה. יש שחקנים, אני לא אציין את שמם, שאתה רואה שהוא משחק סטנדאפיסט. סטנדאפ זה לא הצגה. זה בסדר לנסות, אני מעריצה אנשים אמיצים שמנסים. גם אותי רואים עושה דרמה, ומבחינתם זה אמיץ".
שוורץ מתכוונת לעובדה שבימים אלה היא מגשימה את חלום הילדות הישן שלה כשהיא משחקת בתפקיד דרמטי ראשון בסרט "חמדה" של שמי זרחין. "זה ממש מרגש. זה הסרט הראשון שעשיתי, אומנם תפקיד קטן אבל כאילו קיבלתי שם בית ספר למשחק. שמי הוא הראשון שנתן לי הזדמנות לתפקיד דרמטי ואני ממש מודה לו על זה, לא כל כך ששים לקחת אותי. וחבל, כי בדרך כלל קומיקאים הם שחקני הדרמה הכי טובים. קומדיה הכי קשה לעשות, ואם אתה יכול להצחיק, אתה יכול לעשות הכל".
ספרי על הדמות שלך.
"אני מגלמת את רותם, הבת של ששון גבאי, בחורה שיש לה הרבה אהבה לתת אבל אין לה למי. היא אמא לילדה מתבגרת, ובזה אני עוברת דבר דומה. זה גיל בלתי נסבל, אני אומרת לך, הגדולה שלי בת ה-15 עזבה את הבית, לא חיפשנו אותה, ברמה כזאת. כל הזמן היא צועקת, 'אני שונאת אותך', ממש כמו בסרט, 'אני שונאת אותך, למה את פה?'. אני גרה פה, מה זה למה אני פה? וזה בלי שעשיתי כלום, כן? כל מה שקורה בסרט קורה לי בחיים, אז מאוד הזדהיתי".
איך היה עם הקאסט?
"אסי לוי שחקנית אדירה, ואני מאוהבת בששון גבאי, זה בן אדם צנוע, בן אדם מדהים שאתה לומד ממנו, ישבתי והסתכלתי. הם באמת שני שחקנים אדירים, ואתה מקבל שם שיעור משחק. אומנם התחלתי ממשחק, אבל הלכתי לסטנדאפ וחזרתי למשחק, אז היה צריך לעדן אותי קצת".
איך היה בהקרנה, לראות את עצמך על המסך?
"מרגש, עוצמתי, אבל לא יכולתי להסתכל על משהו אחר מלבד הנופים בצפון. צילמנו לפני שנתיים-שלוש, וכל המקומות בצפון שכל כך יפים שם בסרט אין לנו אותם היום. זה גמר אותי. זה קורע את הלב. כשישבתי בקהל, איך שהגיע הקטע שלי וראו אותי, אנשים נקרעו מצחוק. עוד לא עשיתי כלום והם ישר צוחקים. זה עצבן אותי, די, חבר'ה, אני בתפקיד דרמטי, מה אתם צוחקים? מצד שני, זו החותמת שלי".
את לא רק סטנדאפיסטית, את גם שחקנית-יוצרת.
"נכון, יותר מהכל אני יוצרת לעצמי עבודה. את 'חברות' יצרתי כשהייתי בחצי דיכאון אחרי לידה, והסתכלתי על נשים והבנתי שיש נשים שמרגישות כמוני. עכשיו אני עובדת על סדרת ילדים, 'אליצורה', זה הולך להיות קורע, בניקלודיאון. זו הפעם הראשונה שאני עושה סדרת ילדים, ואני ממש מתרגשת, יאללה שהילדות שלי יעופו עליי, הן לא עפות עליי בשום צורה, שמשהו יעזור לי כבר. ואני כותבת סרט שיהיה קומדיה רומנטית ואני מקווה מאוד שהוא יפוצץ אולמות. אני לא מחכה שייתנו לי אודישנים. שמעתי מספיק 'לא', 'זה לא מספיק', 'את לא מספיק'. חלאס, תמותו כולכם, לא צריך אתכם".
את בעצמך יודעת שאת מספיק?
"לפעמים כן. הביטחון נבנה עם השנים, הרי כל האומנים הם אנשים די חסרי ביטחון בסופו של דבר. היום אני יודעת מה אני שווה, אני יודעת מה יש לי בפה, אני יודעת מי אני. אני במקצוע הכי קשה. כל כך זלזלו בסטנדאפ פעם שזה היה מעצבן, זה הדבר הכי קשה בעולם לעלות ולהצחיק. אני לא מאחורי דמות, לא מאחורי שום דבר, זאת אני ואני צריכה להצחיק 500 איש".
למה זלזלו בסטנדאפ?
"נגיד ב'צחוק מעבודה' נורא זלזלו, אמרו שזה 'עמך'. אז אני עממית, אז מה? אני גאה להיות עממית. הסוכנת שלי צוחקת עליי, 'את כל הזמן מצטלמת עם אנשים, קצת תתפסי מעצמך, תהיי עם פאסון'. אין לי פאסון, גם אם אני רוצה זה יוצא לי לא טוב. אני לא דיווה, אני לעולם לא אהיה דיווה. למה שאני אשתנה? זה מה שבנה אותי להצליח כמו שאני, בגלל שאני נגישה. בגלל זה המקרה שקרה לי עם התקיפה כאב לי, כי אני הבן אדם הכי נגיש והכי אוהב והכי עממי שיש, וכשפתאום קיבלתי בוסט של שנאה, קצת לא הכרתי את זה, וזה היה לי קשה".
את אומרת שזלזלו בסטנדאפ בכלל, אבל יותר מהכל זלזלו בסטנדאפ נשי. היום, בשעה טובה, המאזניים מתחילים להתאזן.
"אני מתה על זה שיש הרבה נשים בסטנדאפ. הרבה פעמים מנסים ליצור תחרות, וזה לא ככה. ברור שקנאה תמיד תהיה, אני מתה על זה שאני מקנאה, ככה יש דרייב מטורף".
במי את מקנאה?
"במי אני לא מקנאה? בכולם אני מקנאה, בכולם, באמת, במי שיש לו סדרה טובה יותר. אני בן אדם קנאי, הקנאה מדרבנת אותי להצלחה, אבל גם למדתי להגיד תודה על מה שיש".
חשוב לי שיאהבו אותי
היא מופיעה, כותבת ומשחקת, ועכשיו משתתפת שוורץ לראשונה גם בקמפיין של ארקיע בתור פרזנטורית. "זה כיף נורא. אני גאה להיות נציגה של חברה ישראלית ולטוס ברחבי העולם. ראיתי את כולם על ההלכה, אמרתי שגם אני רוצה שלט על ההלכה, והנה זה הגיע. אני לא בטוחה שזה יהיה על ההלכה, אבל זה יהיה איפשהו".
רגע, אם אני לא טועה, יש לך חרדת טיסות, לא?
"מה זה חרדה, אלוהים ישמור, אני עושה בושות בטיסות. כיסי האוויר האלה, אני יכולה למות מזה".
אז מה זה, טיפול בהצפה, בעצם?
"תשמעי, את חושבת על הכסף שקיבלת, אז את כבר פחות בחרדה. זה מאזן".
מה עם הרשתות החברתיות, הצטרפת למשחק הזה?
"זה מאוד קשה. אני באינסטגרם, והסוכנת שלי אומרת לי, 'תעלי דברים, תעלי דברים', ואני אומרת לה, 'נו מה עכשיו, אני כבר מפורסמת'. אבל צריך לתדלק את זה. תמיד יש פחד להיות לא רלוונטי".
איך שומרים על הרלוונטיות?
"עושים דברים ויוצרים ולא נותנים לעצמך לנוח, כי זה שהגעת למשהו לא אומר שתישארי שם. חשוב לי שיאהבו אותי, ומי שיגיד לך אחרת משקר. האומנים רוצים שיאהבו אותם, אני רוצה שיעצרו אותי ברחוב. תמיד אומרים לי, 'זה לא מפריע לך?' לא, זה לא מפריע לי. ברגע שלא יעצרו אותי אז אני בבעיה. אני רוצה שבכל רגע שאני הולכת יעצרו אותי ויגידו לי, 'איזה טובה את'. החברות שלי אומרות, 'זה משגע, את לא יכולה ללכת ברחוב'. הכל בסדר, אני יכולה ללכת ברחוב, אני לא בר רפאלי ולא גל גדות, הכל טוב".
את רוצה להיות גל גדות?
"לא, אני מעריצה אותה, אבל לא, לא רוצה להיות גל גדות, לא מפריע לי להיות ליטל שוורץ. אני חושבת שאני מגיעה להישגים, ואני אשמח גם להגיע לחו"ל עם סדרה או סרט".
ובתוך כל זה יש לך גם מופע מוזיקלי עם קובי אפללו. מה פשר החיבור?
"זה מופע של מוזיקה וסטנדאפ, זה יותר טוב מהמופע שלי, אנשים מקבלים גם צחוק וגם מוזיקה. אני שרה בעצמי, לא טוב, אבל אני שרה, וקובי מצחיק ברמות-על. זה מופע שמרפא את הנשמה וקובי אפללו הוא החיים בהתגלמותם. הוא הפרטנר הכי מושלם שיכול להיות, האיש הכי צנוע, הכי מוכשר, הכי טוב לב, חבר לחיים, אני מאוהבת בו, והכי קטע שהוא דומה לבעלי, שזה מטורף".
ובעלך לא מקנא?
"במה? בקובי אפללו? מה הוא יעשה? ממש לא מקנא. שניהם רדומים באותו מצב. אנרגיות של זחל, שניהם".