דברים ששמאלנים אוהבים
אוכל מותסס. השאיפה היא שלכל הדברים בעולם יהיה טעם של קינוח מקולקל.
איימן עודה. הם אהבו אותו עוד כששיחק ב"עבודה ערבית".
אמזון פריים. ואת המשפט "ראית כבר את הסדרה הזאת שאף אחד חוץ ממני לא מכיר?".
אמריקנו. קר, קצת חלב שקדים, קש נירוסטה ויאללה, לפצח את התסריט הזה.
באבל. כמו אוטובוס אבל בלי הזקנים והמוזרים שצועקים.
"בואו לאכול איתי". מראה כללי מרוט וישן + הקול של שי אביבי = קטניפ לשמאלנים.
ברלין. מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה?
גרטה תונברג/גרוויג. מעטים יסכימו להודות שמדובר בשתי נודניקיות.
דוקאביב. איך עדיין לא פתחו מסעדה אתיופית ליד הסינמטק?
הארץ. העיתון! לא המדינה, חס ושלום. ידברו בעיניים בורקות על ביקורות השחרה של ויזן ויזכרו לנצח את השבוע שהוציאו בו 17 תשובות נכונות ב-20 שאלות.
הביטוי "החדש של –". רק כפתיח למשפט שיסתיים בכך שהם מעדיפים את החומרים המוקדמים.
המילה "חמלה". דבר קטן שאין לכל מי שלא חולק איתם השקפת עולם.
הנקה בציבור. מה זאת אומרת, איפה עוד אפשר להניק?
הסתדרות. עקרונית אוהבים בעיקר את האסתטיקה ההסתדרותית, אבל אם יום אחד תהיה להם עבודה הם הכי יצטרפו.
זהבה גלאון, אושיית הטוויטר. הדבר היחיד שיותר מצחיק ממנה זה מספר המצביעים למרצ.
יפן. ולחזור עם חטיפים משונים ותמונה מבית קפה עם חתולים.
כריסמס בנצרת. וכריסמס בכלל. הם גם קונים עץ הביתה, לתת לילדים טעימה קטנה מחגי ישראל.
כרמל שאמה הכהן. קשה להם עם השימוש האקססיבי באימוג'יז, אבל עדיין ראש העיר האהוב בישראל.
לוותר על שטחים. הם מעדיפים לקרוא לזה לקנמר.
לרשימת הדברים שימנים ושמאלנים שונאים
להגיד "הסתה". זה לא עזר עם רבין, אבל עדיין מתעקשים.
להגיד "זאת לא דעה פופולרית, אבל...". ואז להגיד את המובן מאליו ואת כל מה שהפיד שלהם חושבים גם ככה.
להגיד "ממתי יפה נפש נהיה קללה?". מאז שכבר אסור להגיד קוקסינל.
להגיד שהם מנויים לאטלנטיק. אבל הם ימצאו כל דרך לעקוף את חומת התשלום של "הארץ".
להגיד שהם אוהבים אוכל אתיופי. הם פשוט לא אוכלים אותו כי הוא לא מצטלם טוב לסטוריז.
להתלונן על זה שמנצלים את העובדים בוולט. תוך כדי שמזמינים משלוח בגשם לקומה חמישית בלי מעלית ומשקרים שהשאירו טיפ באפליקציה.
לסבלט. כי חלילה שיסעו לחופש בלי שזר יתפלש במצעים שלהם בתשלום.
מוג'י. המטרייה ב-44 דולר הכי יפה וטובה שתהיה לכם.
מינימליזם. מעל 33 פריטים בבית זה המוני.
מקומות של רותי ברודו. לאכול אצל אנשים שאתם טיפה מפחדים מהם.
סיגריות מגולגלות. מקושר אצלם לאמנות ועוני ולכן מתאים לחיים בדירת הירושה התל אביבית. הימין אוהב סיגריות רגילות והמרכז עשה אלן קאר לפני שש שנים והתמכר למרתונים (ע"ע).
עציצים. סקולנטים, שרכים, מונסטרה, קקטוסים, קלתאה, אנטוריום. שמאלנים יכולים לדבר שעות על האדנית הקטנה שתלויה להם מחלון הלופט. אתם תאלצו להאזין.
ערבים. כקונספט, לא בהכרח לפגוש אותם.
פודקאסטים. חולמים לפתוח בעצמם פודקאסט שיעסוק ברשימת הספוטיפיי שלהם ושל אחרים.
פוליטיקת זהויות. החלום: לקחת את כל הסרטים בעולם ולהחליף את הגיבור שלהם באישה שחורה עם מוגבלות.
פלואידיות מינית. להתחייב על נטייה מינית זה קצת המאה ה-18.
פליטים. אחרי הכל, כולנו חלק ממשפחת האדם. אדם שהם לא פוגשים כי הוא גר בדרום העיר ולכן אין שום בעיה עם נוכחותו. שמאלנים מתחום האמנות רואים בהם פוטנציאל לדוקו, שמאלניות מתחום האקטיביזם עושות איתם ילד.
פסיכואנליזה. חייבים עוד מישהו שיעסוק בהם, אדם אחד שמרוכז בעצמו זה פשוט לא מספיק.
פריז. רק במארה הם באמת מרגישים בבית.
צבעים מונוכרומטיים. סימני חיות זה כל כך וולגרי.
קוס (רשת האופנה). יקר להפליא ומשעמם להחריד.
קטיף פטריות. מישהו ללקט איתו.
קמח כוסמין. אם הייתה להם מכונת זמן הם היו חוזרים אחורה והורגים את הקמח הלבן.
קשים מנירוסטה. במרכז מעדיפים קשי נייר מטעמי הגיינה. בימין: גם ככה לא מתים על צבי ים.
ראמן. מה זאת אומרת "סוגי מרק אחרים"?
רשימות ספוטיפיי. מאפשרות להם להתייחס אפילו יותר ברצינות לטעם המוזיקלי שלהם כאבן בוחן אישיותית.
שמות עבריים ישנים לילדים. נח! לא לגנוב ליוסף את המשאית! ותתחלקו גם עם יונה וישמעאל!
תזונה קטוגנית. אחרי שנים בטבעונות הם החליטו ללכת על ההיפך.
דברים שאנשי מרכז אוהבים
ארבע במאה. מבצעים אהובים נוספים – עוף בשקל, שלום הגליל.
ארומה. תגידו מה שתגידו, אין על אייס דיאט וחצי כריך עוף.
בית הנייר. כולל תחפושת פורים במסיבה של העבודה.
גאדג'טים של בישול. מעשנת. מכונת פסטה. מד חום לבשר. מגלעני דובדנים. נינג'ה. מג'ימיקס.
גל גדות. עוד מ"בובות" הם ידעו שהיא תגיע רחוק, כתבו בפייסבוק סטטוס "גאה בך" למרות שהם לא מכירים אותה.
גנץ. כי לכו תתווכחו עם העיניים האלה. אוהבים לומר גם "ואיזה מלך יאיר שוויתר על הרוטציה".
דרוזים. ומעל דרוזים: דרוזים במדים. ומעל דרוזים במדים: פיתה עם לבנה בשוק האוכל.
המבורגר של מוזס ושל סוסו אנד סאנז. חולים על הפסיליטיז והרטבים.
הנצחת השואה. בימין: שימוש בשואה לצרכים פוליטיים. בשמאל: נכבה.
הרצאות טוקהאוס. בילוי של הייטקיסטים שגורם להם להרגיש מועשרים וגם מאפשר להם לא ליצור קשר עין עם הדייט.
התפלפלות קולינרית בורגנית. בנוגע לטיב הקפה, צורת הקלייה שלו, וויסקי, בשר, חומוס ויינות. מחכים לעונת השום הירוק ואוהבים את המילה "מחמצת".
חדר כושר. וגם מרתונים (ע"ע) ואופניים. השמאל אוהב יוגה ופילאטיס מכשירים. הימין אירובי מדרגה ועיצוב. וכולם משקרים שהם שוחים.
טיולים. וגם להעלות פוסטים עם תמונות של זבל על הישראלי המכוער שלכלך יער.
טייץ ריצה. נייקי או אדידס, וגם את הרצועה הזאת שאפשר לתלות איתה את הסלולרי על הזרוע ומודדת דופק.
יובל נוח הררי. כשסיימו להאזין לשיעורים שלו בפקקים בדרך לעבודה, עברו לדן אריאלי.
יוניקלו. המעיל של כולנו. שמאלנים, אגב, יקנו את כל הרשת מלבד המעילים, אם כי חלקם יחטאו בגזרת הווסט.
לרוץ מרתון. כל ערב שבו לא סוגרים את תל אביב בשביל מירוץ הוא ערב מבוזבז.
מיינדפולנס. למתג מחדש את אמנות הבהייה. תחביב נוסף: לזמן את השפע.
מכונות קפה. נס? מה אנחנו, איכרים? ובכלל, אוהבים גאדג'טים של בישול (ע"ע).
מסורת, לא דת. ולהגיד "התנ"ך, איזה ספר מדהים".
מצעדי עשור. נשבר להם הלב כשהשיר מארמגדון לקח.
נטפליקס. ימין: ערוצים מסחריים. שמאל: "תאגיד", אמזון פריים (ע"ע). כולם: אתר סדרות.
ניו יורק. חולים על מנהטן, כל ביקור עוצרים בגראונד זירו כדי לכבד. שמאל: ברוקלין. ימין: ג'רזי.
סמלי סקס שנראים כמו אבא ישראלי ממוצע. אמיר דדון, ליאור רז, גל תורן. לאהוב אנשים כמוהם.
עומר אדם. כל דור והשלמה ארצי שלו.
עמודי פייסבוק שמוקדשים לקניות באינטרנט. האימה הגדולה מכולן: לשלם מכס.
פונדקאות לגייז. ובכלל, יקפידו להיות ידידי הקהילה, למדו מסרטון של התאגיד את המילה "סיסג'נדר".
פופ אמוני. החנן בן ארי הזה באמת אלוף העולם, על הדרך יזכירו שהם הכי חילונים, אבל זה לא סבבה מה שעשו לרב פירר.
קורקינטים חשמליים. למרות שזה דירדר להם ממש את מדידת הצעדים היומית בפיטביט.
קרן פלס. במיוחד את החומרים המוקדמים אבל הלכו בוולנטיין ל"לילה אחד באפריל" והיה מחרמן.
שאבלי. אין כמו ערב עם הבנות. שמאל: ג'ין אנד טוניק. ימין: וודקה גריי גוס.
תיקים של מייקל קורס. וגם לק ג'ל, סניקרס לבנות מאסוס, משקפי שמש של ארמני ג'ינס, שביל באמצע בשיער.
תערוכת ואן גוך. וגם: תערוכת הגופות, הדינוזאורים, הלגו וכל מה שיפעיל את הילדים בחופש.
דברים שימנים אוהבים
אוכל וול דאן. שהפרה לא תעשה להם מו בצלחת, הא? שמאלנים, לעומת זאת, אוהבים אוכל נא, או, אם כבר עברו לטבעונות, רואו.
אוכל כשר. החלק האהוב בחתונות: בופה קינוחי הפרווה.
אמיר אוחנה. אבל שאר ההומואים עדיין שמאלנים, שיהיה ברור.
ארץ ישראל השלמה. בניגוד לשמאלנים שחשוב להם יותר שארץ ישראל תהיה שלמה עם עצמה.
את המונח "דיפ סטייט". תיאוריית קונספירציה (ע"ע) לפיה מאחורי הממשלה יש עוד אחת, ממשלת צללים שהיא בעצם זאת שמנהלת הכל. אולי זה נכון, אבל אם יש עוד ממשלה גם היא ימנית.
את הסדר הקיים. רוצים שינוי? לא.
את השבת. כל אישה ובת, מתווכחת בפייסבוק על תחבורה ציבורית בשבת.
ביבי. שמאלנים אוהבים את אבנר, אנשי מרכז אהבו את קאיה ועל שרה ויאיר כולם יסכימו לוותר.
בית"ר ירושלים. שמאל: הפועל תל אביב. מרכז: מכבי תל אביב. כל משפחה אומללה בדרכה שלה.
הורדת שיער בלייזר. שיער זה מלוכלך ולכלוך זה שמאלני.
התקווה. ההמנון. את הדיירת כולם אוהבים.
ווטאבאוטיזם. הדיפת ביקורת על ידי האשמת המבקר בכך שמתעסק בדבר אחד ולא אחר וכך להסיט את נושא השיח. "אתם מחרימים את אייל גולן? ומה עם כל המטרידנים האשכנזים?". או במילים אחרות: שתפו שכולם יראו את הצביעות.
טיולים מאורגנים. והכי חשוב חגורת כסף ולהסתיר סממנים יהודיים כשיורדים מהאוטובוס בבודפשט.
טראמפ. שמאלנים עדיין לא התגברו על אובמה וכולם מתגעגעים לקלינטון.
טריאקי. חלק משרשרת של רטבים ומטבלים ימניים, יחד עם ספייסי מיונז, אלף האיים, ברביקיו וצ'ילי מתוק. אם כי קיימת פלואידיות ולא מן הנמנע שיאהבו גם רטבים שמאלניים, שכוללים: טחינה, צ'אטני, חרדל וקרם אנגלז. רטבי מרכז: קטשופ, ויניגרט, שום.
להגיד "אי אפשר להגיד יותר שום דבר". כי "אי אפשר להגיד יותר שום דבר גזעני או פוגעני כלפי שכבות מדוכאות באוכלוסיה ואז גם לגבות את זה באפליה ממסדית שיטתית" היה ארוך מדי.
להוסיף את המילה "טרור" לדברים. כי ידוע שעל הפיגועים האמיתיים אחראי הטרור הפמיניסטי והלהט"בי.
להפריט. הדיסטופיה שלהם היא מדינת רווחה עם תחב"צ בשבת.
לעשות כסף. ימנים: שולמנים. מרכז: שכירים בהייטק. שמאל: דירות ירושה / לא כבולים לגשמי.
לקנות כלבים. לאמץ אמסטף נכה בן 16? איכס, תיכף תציעו גם מדינת רווחה. אם זה עלה פחות מאלף שקל ולא נכנס לתיק חיקוי של פנדי זה לא שווה כלום.
מוחמד הבלוגר מסעודיה. הוכחה לכך שבניגוד לשמאל, הם כן אוהבים ערבים.
מיאמי. ישראל הראשונה.
מכנסיים בגזרת סקיני שנחתכים בקו הקרסול (גברים). בצירוף בלייזר וחזה חלק חשוף. מוסר כפול: גברים שמצד אחד לא מסוגלים לסגור את החולצה שלהם, ומצד שני מתנגדים להנקה בפומבי.
מנהיגים חזקים. פנטזיה נפוצה - ספאנקינג מפוטין.
מסעדות של שגב משה. חבר של ביבי. וגם - אפקט גלוס, טעמי טריאקי (ע"ע) והוספת "ארט" כשם שני.
משקאות אנרגיה. שום דבר אחר לא מרים את הילדים בבוקר מהמיטה.
ניאו ליברליזם עד ליברטריאניות. אופס, דרכתי על הומלס.
סיפורי עולם תחתון. מכורים לאתר "פוסטה".
סיפורי גבורה מהמוסד. הז'אנר היחידי שמאפשר להם אוורור פנטזיות קרוס-דרסינג.
עידן עמדי. כאב של לארדים.
עמית סגל. אבל התקשורת עדיין שמאלנית, שיהיה ברור.
פוסטים של "שבת שלום". וגם את הסטיקרים בוואטסאפ עם הפרחים והכיתוב "שבוע טוב".
פריימרק. ולטוס עם טרולי ריק.
שרשרת או צמיד או עגילים עם אותיות. אוריינות מעל הכל.
תאוריות קונספירציה. תוצאה של חשדנות וחוסר אמון בממסד שהחל עוד מאז (אולי אפילו לפני) שרבין נרצח על ידי השב"כ.
סייעו בגיבוש הרשימה: עומר מלכה, דור מאיר מועלם, צליל הופמן, מאיה לקר, ניב שטנדל ועדן יואל.