כמה פעמים יצא לכם לומר למישהו "טול קורה" או "עניי עירך קודמים"? תלוי בני כמה אתם, אבל סביר להניח שזה קרה מדי פעם. פתגמים הם עיטורי שפה נחמדים שנתפסים אצלנו כחכמים והגיוניים. אחרי הכל, רובם נהגו הרבה לפני שנולדנו (או במקרה של "כל חור בלילה שחור" – נחרטו על שולחן בכיתה הרבה לפני שהגעתם לתיכון). חלקם תנ"כיים, חלקם מתורגמים, רובם עתיקים מספיק על מנת שנתפוס אותם כאמיתות נצחיות מתוך הנחה שהאדם וטבעו היו לפנינו ויהיו אחרינו. אבל למרות החיבה והכבוד שאנחנו רוחשים לקלישאות אהובות, הגיע הזמן לעצור רגע ולברר – האם האמרות האלה בכלל נכונות? האם הפוסל באמת במומו פוסל, ודברי חכמים בנחת נשמעים? ספוילר: לא בדיוק.
הפוסל במומו פוסל
מדובר בפתגם שהוא לא יותר מ"הכל חוזר עליך וקקה בידיך" של התלמוד. האם כל מי ששונא משהו עושה זאת רק בגלל שהוא עצמו סובל מאותן לקויות? כמובן שלא, לפעמים אנחנו פוסלים דברים לא בגלל שאנחנו משליכים פסיכולוגית, אלא סתם כי הם מחורבנים.
שימוש במשפט: "הוא אמר לי שאני מכוערת אז אמרתי לו וואלה, עוז זהבי, הפוסל במומו פוסל".
תפסת מרובה לא תפסת
תשמעו, לפעמים תופסים מרובה. יש אנשים שתפסו מרובה. הפתגם הזה שייך לזן משפטי הצניעות שמעודד הקטנה ולעתים קצת מחליש: אל תרצה יותר מדי, אל תשאף לכוכבים, "עדיף ציפור אחת ביד משתיים על העץ". לאותו ז'אנר שייכים גם "לאחוז במקל משני קצותיו", "לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה" ו"לרקוד על שתי חתונות" (אף אחד מהם, אגב, לא מופרך בהנחה שמדובר במקל קצר, מגדל קאפקייקים וחתונת שישי צהריים). יש בזה משהו חמוד וצנוע, אבל אלה פתגמים שמנוגדים לתרבות המערבית השואפת למימוש עצמי, הגשמה מוחלטת ושתי ציפורים ביד. תנו לאנשים לנסות להשיג הכל, החיים כבר ידאגו להוריד להם.
שימוש במשפט: "בר רפאלי הזאת גם עשירה, גם יפה, גם בזנזיבר. אבל מה אני אגיד לך, תפסת מרובה לא תפסת".
אם אין אני לי מי לי
מדובר באחד מפתגמי ההישרדות בכל מחיר, שלרוב הם סתם תירוץ להתנהגויות דוחות כלפי אנשים אחרים, קצת כמו "אדם לאדם זאב". בסדר, אנשים צריכים לדאוג לעצמם, אבל אף אדם הוא לא אי, וכל אחד צריך לסמוך על מישהו.
שימוש במשפט: "הלכתי לטנף לבוס על הקולגה כדי לקבל את הקידום במקומה. מה לעשות, אם אין אני לי מי לי".
הגונב מגנב פטור
זה מסובך, כי ברגע שגנבת מגנב אתה גנב בעצמך ולכן גם מי שגונב ממך פטור, מה שיוצר שרשרת גנבים אינסופית שבה כולם פטורים. אז אולי "הגונב מרשתות ותאגידי ענק פטור כי הם גם ככה שוחטים אותנו במחירים" יהיה מדויק קצת יותר.
שימוש במשפט: "עקצו לי את הקליפר אבל וואלה, הגונב מגנב פטור".
אין בוכים על חלב שנשפך
זה החלב שלנו ונבכה אם יתחשק לנו. תפסיקו לבטל את הרגשות שלנו. נכון, אין טעם להגות יותר מדי במשהו שקרה ואי אפשר לשנות, אבל גם הכחשה והדחקה לא ייקחו אתכם רחוק. ואגב, כל מניקה שנשפך לה בקבוק חלב אם שאוב יודעת שזה, נגיד, חלב שלגמרי לגיטימי לבכות עליו.
שימוש במשפט: "נקלעתי לתאונת דרכים וכעת אני גידם אבל היי, לא בוכים על חלב שנשפך".
רק אהבה מביאה אהבה
עוד דברים שמביאים אהבה, אבל לא תמצאו אותם על שלטי נוי קטנים לקיר שאפשר לקנות במקס סטוק: יופי, כסף, תחומי עניין משותפים, משיכה מינית, תסביכים פסיכולוגיים, טינדר.
שימוש במשפט: "יאסו יאסו הופה הופה רק אהבה תביא אהבה" (שרית חדד, "רק אהבה תביא אהבה").
טול קורה מבין עיניך
דעו את עצמכם, אנשים. מודעות עצמית היא מיומנות שיש לפתח ולטפח. כל אדם צריך לעצור מדי פעם את שטף הטינופים על הזולת וליטול איזו קורה, אפילו שתיים.
שימוש במשפט: "מה אתה מעלה פוסט על איזה עצוב זה שהדבר היחיד שחשוב לאנשים זה לייקים? טול קורה, נודניק".
חבר טוב נמדד בשעת צרה
אין ספק שמי שיעמוד לצדך ברגעי השפל הגדולים שלך הוא זה שיהיה איתך תמיד, אבל יודעים מה מאתגר אפילו יותר מלעמוד לצד מישהו כשהוא בצרה? לעמוד לצדו כשהוא מצליח. לפרגן על אמת כשקורה משהו טוב בלי לשנוא אותו קצת בלב. חבר טוב נמדד גם בשעת הצלחה.
שימוש במשפט: "חבר טוב נמדד בשעת צרה, אז אם תוכל להגיע אליי בשתיים בלילה עם גליל שקיות זבל, מסור ומעדר זה יהיה נחמד".
אין הנחתום מעיד על עיסתו
אף אחד לא אוהב אנשים שמחמיאים לעצמם כל הזמן, אדם צריך לחשוב פעמיים לפני שהוא מספר כמה שהוא מדהים. קצת כמו "יהללך זר ולא פיך", מדובר בסדרת פתגמי "שלא יעלה לך". ומצד שני, לפעמים, אם לא תרים לעצמך קצת בפייסבוק אף אחד אחר לא יעשה את זה בשבילך (ע"ע אם אין אני לי מי לי). הסוד הוא למצוא את האיזון בין להנכיח את עצמך ואת הישגיך ובין להיות אדם דוחה.
שימוש במשפט: "סיימתי דוקטורט בהצטיינות, קיבלתי את פרס ישראל ואני מועמד לאופיר אבל די, אין הנחתום מעיד על עיסתו".
על טעם ועל ריח אין להתווכח
אז מה אנחנו אמורים לעשות בחיים?
שימוש במשפט:
- "וואו זה פשוט נורא מה שקורה בסוריה, התמונות האלה גומרות אותי"
- "בעיני זה סבבה"
- "?"
- "על טעם ועל ריח אין להתווכח".
עבר זמנו בטל קורבנו
הזמן מרפא, אבל לא הכל. רבים מאיתנו יכעסו על אנשים שנים לאחר שהם כבר ישכחו אותנו ולפעמים, לא משנה כמה זמן עבר, נזדקק לקלוז'ר. זה תלוי במשתנים כמו עצמת הפגיעה, הנזק הרגשי והשבריריות הנפשית, אבל כולנו סוחבים איתנו דברים ולא מכל דבר אפשר פשוט להמשיך הלאה.
שימוש במשפט: "די, מה היא רוצה? עברו שמונה שנים מאז הרצח של בעלה, עבר זמנו בטל קורבנו, שתתקדם".
מי שמריח הוא המסריח
לעתים מי שמריח הוא זה עם חוש הריח הטוב יותר, לעתים המסריח הוא זה שאוכל גויאבה באופן ספייס. אז תעשו טובה, די עם האשמת הקרבן הזאת, קחו אחריות.
שימוש במשפט:
- "מי הפליץ במעלית?".
- "מי שמריח הוא המסריח אז כנראה שאת".
לכל סיר יש מכסה
קודם כל, מספיק עם ההתנשאות על רווקים. ההשוואה של בני אדם, במיוחד נשים, במיוחד רווקות בוגרות, לכלי מטבח, היא החפצה מעט מדכדכת. והאמת שלא לכל סיר יש מכסה. וגם אם לכל אחד בעולם יש מישהו שמתאים לו באופן מושלם, לא בטוח שהם יפגשו. ובכלל, בכל מה שלא נוגע לבישול אורז, אפשר להסתדר גם בלי מכסה. אנחנו בשנת 2017, גם עולם הדימויים יכול לצאת מהמהטבח.
שימוש במשפט: "לכל סיר יש מכסה, אבל אם את ווק זה גם סבבה".
מרבה נכסים מרבה דאגה
אין ספק שכסף מביא בעיות, ומי אנחנו שנסתור את פרקי אבות ושירי פופ של נוטוריוס ב.י.ג מהניינטיז, אבל היעדרו, מה לעשות, מביא יותר. בואו נסכים שלכולנו, עשירים ועניים, יש לא מעט דאגות להתמודד איתן, וקל יותר לעשות את זה עם כסף.
שימוש במשפט: "מס הדירה השלישית גמר אותי, תאמין לי, מרבה נכסים מרבה דאגה".
אין דבר העומד בפני הרצון
יש הרבה דברים שעומדים בפני הרצון. למשל – רקע סוציואקונומי, הסללה חברתית, מזל מחורבן, להיוולד במדינת עולם שלישי, בעיות התפתחות, טראומות ילדות, מומים מולדים, מלחמות, תקרות זכוכית, קשיי למידה, התמודדויות חיים. אז די עם הקפיטליזם הזה, לא כולם יכולים, לא כל נקודות הפתיחה שוות ולא כולם מקבלים את אותן ההזדמנויות.
שימוש במשפט: "אני בטוח שתוכלי לרוץ את מרתון ג'ילט הזה, ילדה מתוקה מהודו שהיא רק ראש בתוך גיגית. כי אין דבר העומד בפני הרצון".
אם אתה אוהב מישהו שחרר אותו לחופשי
מצד אחד, אם אתה אוהב מישהו, תתאבסס עליו בפייסבוק ותעשה לו סטוקינג מפחיד עד שהוא יחסום אותך או יתאהב בך בחזרה. מצד שני, תלמד לקבל לא.
שימוש במשפט: "אם אתה אוהב מישהו שחרר אותו לחופשי, אז ביי חתול אהוב, תהנה בטבע".
אכול ושתה כי מחר נמות
קרפה דיים. נצל את היום. YOLO. החיים קצרים ועדיף שנהנה מהם כמה שיותר, לא לוקחים כסף לקבר. ומצד שני, אתם יודעים, יש גם סיכוי שלא נמות מחר, אז אולי כדאי שנחסוך טיפה.
שימוש במשפט:
- "שוקופאי שוקולד השחר? יאללה, אכול ושתה כי מחר נמות".
- "אל תגזים, בטח סתם נרגיש קצת לא טוב".
כל כלב בא יומו
משפט שנועד לעודד אותנו במפגש עם החלאות בחיינו, אבל למרבה הצער הוא שקרי לחלוטין. יש מלא רשעים שטוב להם וצדיקים שרע להם, אין חוקיות. זה תקף גם לגבי פתגמי נקמה חז"ליים כמו "צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים" ו-"קארמה איז א ביץ'", אבל היי, מה שעוזר לכם לישון בלילה.
שימוש במשפט: "הפושע הנאצי ההוא מת בשנתו בשלווה בגיל 98? נו, כל כלב בא יומו".
אלוהים מחלק אגוזים למי שאין לו שיניים
האגוזים מחולקים לאנשים עם שיניים, בלי שיניים או לא מחולקים בכלל. חלוקת האגוזים בעולם אקראית ואינה מתבססת על אף עיקרון מנחה. אלוהים, אם קיים, הוא לא הרחבה של חוק מרפי, והוא לא עושה לכם דווקא.
שימוש במשפט: "הוא עבר טרגדיה משפחתית קשה בלי שהוא בכלל רוצה להתקבל למאסטר שף. תאמין לי, אלוהים מחלק אגוזים למי שאין לו שיניים".
באין ציפור שיר גם עורב ייחשב לזמיר
ז'אנר פתגמים כיפי שכולל את "כל חיפושית יפה בעיני אמה", "כל קוץ במדבר הוא פרח", "בארץ העוורים גם שתום עין ייחשב למלך" ויש כאלה שמחשיבים גם את "כל חור בלילה שחור". פתגמים שמזכירים לנו שהכל יחסי בחיים שזה, מה לעשות, די נכון, אבל מקפידים לעשות את זה באופן פוגעני כלפי הזולת.
שימוש במשפט: "עשיתי לך מאץ' בטינדר כי את יודעת, כל קוץ במדבר הוא פרח".
את הנעשה אין להשיב
רכישות בזארה – אפשר. מייל שנשלח וניסית לעשות לו ריקול – פחות. אם עשיתם משהו, רוב הסיכויים שתצטרכו להתמודד עם ההשלכות. כן, חרא חיים.
שימוש במשפט:
- "נו, איך זה להיות אם טרייה?".
- "תראי, את הנעשה אין להשיב".
אחרי מות קדושים אמור
האם מותר להגיד רק דברים טובים על אדם מת? לא בהכרח. אם אתם יוסי ביילין או אייל ברקוביץ' או סתם שנאתם נורא את המנוח, אין מניעה לטנף חופשי. ובכלל, אם המנוח היה דוחה, יש לדון בכך בחייו ובמותו.
שימוש במשפט:
- "לא פגשתי אדם קמצן יותר מסבא שלי"
- "היי אחי, אחרי מות קדושים אמור"
- "הוא חי"
- "איזה מניאק".
דין פרוטה כדין מאה
שקל זה שקל, מאה זה מאה. יש ביניהם הבדל וקמצנות היא לא תכונה שיש לעודד.
שימוש במשפט:
- "יש לך פרוטה? אני צריך להגיע לבאר שבע".
- "סורי, דין פרוטה כדין מאה".
טובים השניים מן האחד
הפתגם אמנם מכוון לאחווה, זוגיות או חברות, אבל איכשהו הוא השתרש באופן כללי וחסר אחריות וכבר תופס על הכל, למרות שיש לא מעט סיטואציות שבהן אחד בבירור עדיף על שניים. למשל: הזמנת פיצה, תאונת שרשרת, הרדמת פעוטות, עקירה כירורגית, בעלות על ספינר ופצעי ירי.
שימוש במשפט:
- "אני לבד בבית ושומע רעשים מוזרים מאזור המרתף".
- "אחלה, טובים השניים מן האחד".
הדשא של השכן תמיד ירוק יותר
מה שיש לאחרים תמיד ייראה לנו טוב ומעניין יותר, אבל צריך לזכור שהדשא שלהם ירוק יותר רק הודות לפילטרים באינסטגרם. בפועל מדובר באותו דשא מסריח עם קרחות ויובש וחרקים, או שהוא סתם מלאכותי. או שיש להם בריכה ואז לגיטימי לקנא.
-"איזה כיף לו שהוא גר במרכז העיר, הכל כל כך קרוב".
-"זה דר רחוב, הוא גר בתוך שמיכה ליד הסנטר".
-"נו, הדשא של השכן".
במושב לצים לא תשב
השתגעתם? הכי צחוקים איתם.
שימוש במשפט: "במושב לצים לא תשב אבל אם כן אז בטח יהיה כיף, אולי תקליטו פודקאסט?".
אל תשפוט אדם עד שתגיע למקומו
זכותנו לשפוט אנשים גם בלי שאנחנו במקומם, וגם לעשות צילומי מסך לפוסטים שלהם ולשלוח לחברים בוואטסאפ. תפסיקו למשטר לנו את השיפוט, כל מערכת הצדק בנויה על אנשים ששופטים אנשים שהם בחיים לא יגיעו למקומם.
שימוש במשפט:
- "אני לא מאמין, הבן אדם הזה גנב מיליונים מאזרחים, איזה חלאה!".
- "בוא לא נשפוט אדם עד שנגיע למקומו".
די לחכימא ברמיזא
יש אנשים חכמים שמבינים רמזים מיד, ויש אנשים חכמים שצריך לפהק להם שעה בסלון לפני שהם קולטים שהם לא רצויים והולכים הביתה. ובכלל, די כבר לרמוז. אם יש לכם משהו להגיד אז תגידו, החיים הם לא חדר בריחה.
שימוש במשפט: "אלירז, תיזהר מפותנה! ודי לחכימא ברמיזא".
דברי חכמים בנחת נשמעים
אין ספק שכולנו זקוקים לקצת יותר סבלנות והנמכת ווליום אבל תשמעו, לפעמים צריך לצעוק. לפעמים גם צריך לפנות למחוזות השיימינג. רוב הסיכויים שנחת לא תוביל אתכם רחוק, לפחות לא עם מוקדי שירות לקוחות, פאנלים טלוויזיוניים, עוולות מוסריות או בבית האח הגדול.
שימוש במשפט: "אני תקוע בקונקשן בבודפשט ואף אחד מאל-על לא חוזר אליי כבר חמישה ימים אבל אני לא אצעק על נציגה כי דברי חכמים בנחת נשמעים".
ההצגה חייבת להמשך
לא כל ההצגות חייבות להמשך. יש הצגות שבהחלט יכולות לעצור ולהתבטל באותו הרגע. לא חייבים להמשיך בכל מחיר עם ההצגה או כל מטאפורה אחרת לחיים. לפעמים זה בסדר לעצור הכל, להתרסק ולחזור במועד מאוחר יותר.
שימוש במשפט:
- "הו לא, איתי טיראן מת, מי יגלם את המלט?".
- "מצאתי בפרופס בובת גרב, ההצגה חייבת להמשך!".
היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו?
האם אנשים יכולים להשתנות? ההנחה הבסיסית של הפתגם היא שלא, אבל זאת פילוסופיית חיים די מדכאת. תמיד יש פתח ותמיד יש סיכוי, לכולם, אז די לבאס.
שימוש במשפט:
- "אין מה לעשות, הערבים תמיד יילחמו בנו, היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו?".
- "אחי, כושי זאת מילה גזענית, לא קול".
אין עשן בלי אש
ברור שיש עשן בלי אש. אנחנו חיים בעידן הפייק ניוז והעובדות האלטרנטיביות והודעות השרשרת בוואטסאפ, כל מה שיש זה עשן.
שימוש במשפט: "אמרו לי שראו אותך באיזו מסיבה בחיפה ואת יודעת, אין עשן בלי אש".
תן לאדם דג הוא יאכל ערב אחד, תן לו חכה והוא יאכל חיים שלמים
תן לאדם תן-ביס, והוא יאכל עד שיקצצו אותו מהסטארט אפ. הבעיה עם המשפט הזה היא שיש בו התנשאות מובנית, מי אתה שתיתן למישהו חכה? מי שמך להחליט בין דג לחכה? זה הרי כמו ללכת להומלס ובמקום לתת לו חמישה שקלים להניח בחיקו פתק עם מספר טלפון של מרכז גמילה. תן לבן אדם חמישה שקלים, חרא לו מספיק בחיים.
שימוש במשפט: "תן לאדם דג והוא יאכל ערב אחד, תן לו חכה ואז תוכל לאכול לו את הראש על הסללה לנצח".
הכל לטובה
מימרת השקר הגדולה מכולן. כולנו מעודכנים בחדשות, רובנו כבר מתמחים בצורה זו או אחרת של הדחקתן, והסיבה לכך היא שקורים דברים איומים בעולם. יש כרגע עשרות מדינות שמתחוללים בהן דברים שמזכירים שואה. יש רוצחים, אנסים, פדופילים, סרטן. דבר מאלו הוא לא לטובה. כלום.
שימוש במשפט: "סבתא שלי נפטרה הבוקר וגילו לי סרטן, אבל הכל לטובה".
המתחיל במצווה אומרים לו גמור
התמדה נחושה ועיקשת זה נורא דור ה-x והתגלה כבר מזמן כממש לא מתגמל או רווחי. עדיף להתחיל במצווה, לראות אם המצווה באה לך סבבה, להעלות עליה סטורי ואז להחליט.
שימוש במשפט: "בטעות שלחו לי פיצה משפחתית ולא אישית ואתם יודעים, המתחיל במצווה אומרים לו גמור".
דיה לצרה בשעתה
סוף סוף פתגם בשבחי הדחיינות. למה לעשות היום את מה שאפשר לדחות למחר? בשביל מה להילחץ ימים שלמים ממשהו במקום להיזכר בו כמה שעות לפני ורק אז להילחץ?
שימוש במשפט: "כל הסימנים מעידים על כך שהדייט מטינדר הוא רוצח סדרתי, אבל דיה לצרה בשעתה".
הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות
כוונות טובות לא מספיקות, בטח כשהן לא מגובות במעשים, אבל הן התחלה. או לפחות עדיפות על פני כוונות רעות. ובאופן כללי, הדרך לגיהנום רצופה בהרבה כוונות, בעיקר בכוונות להרוויח כסף, להצביע רק על הטובות זה סתם צמצום מיותר.
שימוש במשפט:
- "אתה בטח רעב, קניתי לך סלט בקופיקס".
- "הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות".
מה שצריך לקרות יקרה
לא נתווכח עם אמונה. קארמה, אלוהים, מה שתרצו - מדובר באחד ממשפטי ה"הכל מכתוב", וזה בסדר. אבל העניין הוא שמה שצריך לקרות לא קורה, אז או שתעשו דברים, או שלא תצפו, כי מי שמעביר את ימיו בהמתנה לכך שדברים פשוט יקרו מעצמם נידון לכאב לב.
שימוש במשפט: "בוא ניסע על 140 קמ"ש בשכרות בכביש הערבה כי וואלה, מה שצריך לקרות יקרה".
מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך
בגדול אל תעשה, אבל לא תמיד. לפעמים מה ששנוא עליך דווקא אהוב על חברך. לפעמים אתה שונא אבוקדו וחברך אוהב אז אם תזמין לו קליפורניה רול הוא יעריך. עדיף להכיר ולקבל את ההעדפות השונות של חברך ואז להחליט מה לעשות לו.
שימוש במשפט: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך אלא אם כן זה בהסכמה ויש לכם סייף וורד".
יודע צדיק נפש בהמתו
קודם כל, מדובר בפתגם פוגעני וככל הנראה גם בפאט שיימינג. הפתגם מייחס לאדם היכרות עם רחשי ליבו הכמוסים של אדם קרוב לו, אבל לרוב לא תדע בדיוק מה מתחולל בנפש שלו. הרי אם היית יודע, סביר להניח שלא היית קורא לו בהמה.
שימוש במשפט:
-"הבאתי לך מגנום כי יודע צדיק נפש בהמתו".
-"עוד פעם אחת אתה קורא לי בהמה אני שוברת עליך כיסא. תביא את המגנום".