בשבועות האחרונים נושאי השיחה בישראל נעו בין מספר החולים ההולך וגדל למשבר הכלכלי שהביא איתו הנגיף - אבל אז התווסף למשוואה משתנה חדש ואסקפיסטי. למרות שדקל וקנין פרץ לתודעה עם סרטון עידוד למי שנמצא בבידוד, בשלב הזה נראה שהוא ישאר כאן גם הרבה אחרי הסגר; ילד הפלא מטבריה, כוכב עולה בשמי המוזיקה המזרחית, הפך תוך פחות משבועיים לתופעה שהיה אולי עדיף להימנע מלקרוא לה ויראלית, אבל אין בנמצא תיאור מדויק יותר.
ההיסטריה הנוכחית סביבו גרמה לראיון עם דקל להיות קשה להשגה בערך כמו ערכה לבדיקת קורונה. אחרי עשרות שיחות עם אחיו הגדול והמנהל האישי שלו, דניאל, קבענו את המועד המיוחל לשיחת הווידאו שלנו: תשע בערב. "אני מצטער", דקל פותח ואומר בתחילת השיחה, "כל היום הייתי עסוק בברכות, בשירים, בשידורים. אני כבר עייף ורוצה ללכת לישון".
לוח הזמנים שלו, שמתארך לעיתים עד השעות הקטנות של הלילה, משכיח בקלות את העובדה שמדובר בנער שרק בחודש שעבר חגג יום הולדת 14. גם רשימת ההישגים שלו מהחודשים האחרונים לא ממש תואמת את הגיל הכרונולוגי: הוא הספיק לשיר בעשרות אירועים וחפלות ולהקליט שיר שקשה מאוד להוציא מהראש (האם השורה "יום גשום כבר סוף עונה" מוכרת לכם? כן, ככה חשבנו). הייחוד של דקל לא חמק גם מהאמנים הגדולים במדינה, והוא כבר הספיק להופיע עם משה פרץ בקיסריה ואפילו קיבל בקשה מיוחדת לדואט ממעריצה בשם נטע ברזילי: "פתחתי שידור לייב כמו בכל ערב, ונטע כתבה שם שהיא רוצה לעלות לשידור שלי. היא אמרה שהחלום שלה זה לשיר איתי דואט".
ומה אמרת לה?
שתחכה שיגמר כל הבלגן של הקורונה ואז נדבר. נראה מה יהיה".
אתה מבין שזה מטורף.
כן, זה מרגש אותי".
אנשים אוהבים ילדים כמוני
דקל פתח את חשבון האינסטגרם שלו בסוף שנת 2018. בתחילת הדרך, הפיד שלו היה מלא בתמונות שלו על אופנועים או לצד רבנים מפורסמים. דבר לא רמז על כך ששנה לאחר מכן הוא יהפוך לסנסציית רשת עם כמעט מאה אלף עוקבים. "הכל התחיל כשדקל פרסם סרטון ברכה נגד הקורונה", מספר אחיו דניאל, שבעצמו נשמע כאילו הוא נקלע לסיטואציה המשפחתית. "זה היה רעיון שלי", הוא מתגאה, "חיפשתי דרך לפוצץ את הסינגל שלו וחשבתי שזו תהיה אחלה דרך". והוא צדק; הסרטון פורסם לפני חודש בדיוק, ועד כה הוא צבר יותר מרבע מיליון צפיות ואלפי תגובות.
דקל, איך זה קרה?
"אני קצת חמוד, קצת דובון", הוא אומר בחיוך. "את יודעת, אנשים אוהבים ילדים כמוני".
הלו, ומה לגבי הקול שלך?
"כן, אני גם שר יפה. אבל אם לא הייתי שמנמן אני בטוח שלא הייתי מצליח ככה".
והוא מצליח. הברכה הכללית של דקל לחיזוק לעם ישראל הביאה לכיוונו תוך ימים אין ספור בקשות לברכות אישיות: "אני מקליט בין חמישים למאה ברכות ביום. זה מעייף אבל זה מעביר לי את הזמן של הקורונה הזאת", הוא מסביר, "אם אני לא אעשה את הברכות האלה אני אשתעמם". הברכות מחולקות לנושאים: יש ברכות יום הולדת, ברכות חתונה, ברכות לבריאות טובה, ללידה קלה ועוד. לכל ברכה שני חלקים. החלק הראשון כולל איחולים אישיים, ובחלק השני הוא מקדיש ללקוח שורה או שתיים מתוך הסינגל הסנסציוני שלו "סוף עונה".
"אם את רוצה ברכה את צריכה לשלוח בקשה עם הטקסט לאתר הברכות 'מברוק', אתר הברכות של המפורסמים", מסביר לי המנהל דניאל. "הם אלה שפנו אלינו וביקשנו שנעבוד איתם". התשלום עבור ברכה מצולמת של דקל באתר הוא 250 ש"ח. לשם השוואה, שירותיהם של אחרים כמו אבי ביטר ושימי תבורי מוצעים ב-150 ו-120 ש"ח, בהתאמה. כמות הסרטונים היומית כפול הסכום הנקוב באתר הובילו אותי למסקנה שדקל מרוויח עשרות אלפי שקלים בשבוע: "אני לא רוצה לדבר על כסף", הוא מבקש ממני בצניעות. "אני אגיד לך את האמת, אני בכלל לא אוהב לקחת כסף על הברכות שלי, אבל אם אני לא אקח יהיו לי איזה אלפיים בקשות כל יום. אני לוקח כסף כדי להפחית קצת את העומס".
ומי מנהל את עסקי הברכות?
דניאל: "אני והאתר, הם מעבירים לי ואני מחליט אם לאשר. אבל חשוב לי להגיד שאנחנו מכוונים בברכות שלנו יותר למוזיקה. הוא לא גימיק או משהו כזה".
אתה לא יכול להתעלם מהעובדה שהברכות האלה הפכו את דקל לכוכב.
"זה נכון שזו הדרך שהוא פרץ דרכה וככה כולם התאהבו בו, אבל אנחנו בונים את זה, זו גם הדרך שדרכה יכירו את המוזיקה שלו".
חכם.
"אין סלב אחד בארץ שלא פנה לדקל וביקש ממנו ברכה. מקטן ועד גדול".
דקל: "עשיתי ברכה לאייל גולן, משה פרץ ועדן חסון".
ותגיד, אתה בכלל חושב על מה שאתה אומר בברכות?
"לא. אני פשוט מברך ושר. אני סומך על דניאל שהברכות בסדר. יש כאלה שמבקשים ממני לקלל ולהעליב אחרים. פעם, כשרק התחלתי ודניאל לא היה מעורב, ביקשו ממני ברכות עם קללות והסכמתי. אחרי זה הברכות האלה רצו ברשת. אני מתחרט שהסכמתי לזה".
מה אמרת?
"אני לא אגיד לך את הקללות כי אני לא רוצה להוציא את המילים האלה מהפה שלי יותר בחיים. אני לא רוצה להעליב אף אחד, אני רק רוצה לשמח את עם ישראל".
איזה תגובות אתה מקבל על הסרטונים?
"רוב התגובות טובות. כותבים לי 'חיים שלי אתה', 'אלוף', אבל יש גם הרבה תגובות פחות טובות. פעם הייתי מתעצבן אבל היום אני כבר לא מתייחס, זה לא מפריע לי, אנשים יכולים לכתוב מה שהם רוצים".
דניאל: "היום בבוקר עשינו שיחה כנה והוא אמר ששום דבר לא מעליב אותו יותר. מעבר לזה שעכשיו פתאום כולם רוצים להיות חברים שלו, גם אלה שצחקו עליו כשהתחיל".
אני בעצם ביישן
דקל וקנין נולד בטבריה לאתי, מנהלת במשביר לצרכן, ולדורון, עובד בשטראוס. הוא הצעיר מבין ארבעה אחים: "אני הכי קטן בבית וזה קצת כיף וקצת לא כיף", הוא מסביר, "מצד אחד אני מפונק ונותנים לי הכל אבל מצד שני הרבה פעמים משעמם לי ואני לבד". הלבד שהוא מדבר עליו גרם לו להתחבר כבר כילד קטן לעולם המוזיקה. "הייתי ילד בעייתי, עולה על מתקנים, קופץ, רץ, ילד קפיץ כזה, אבל תמיד הכי אהבתי מוזיקה", הוא אומר בחיוך. "מגיל קטן התחלתי לשיר, הייתי שומע את אייל, משה וכל הגדולים ורציתי להיות כמוהם" הוא מספר. "לפני שנתיים הפכתי את זה למקצועי, התחלתי לשיר באירועים ופרסמתי סרטונים באינסטגרם".
פרסום סרטונים של עצמך ברשתות בגיל 12 אולי נראה טריוויאלי בעידן הנוכחי, אבל זה לא צעד שכל ילד מסוגל לו - בעיקר אם הוא בדיוק עבר לבית ספר חדש, לא מכיר אף תלמיד ומנסה לבנות את עצמו מבחינה חברתית. "המעבר לחטיבת הביניים היה לי קשה כי לא הכרתי אף אחד ולקח לי זמן להכיר חברים חדשים", הוא אומר בחוסר סבלנות גלוי. "זה היה לא כיף כי לפעמים הרגשתי לבד כשלא הצלחתי להתחבר לילדים".
אתה לא נראה כמו אחד שקשה לו להתחבר.
"אני יודע שעל הבמה ובסרטונים זה לא נראה ככה אבל במציאות אני ביישן. אם אני לא מכיר אנשים אני לא מצליח להתחבר אליהם, אני מתבייש".
בתקופה ההיא, היו צוחקים עליך?
"כשפרסמתי את הסרטונים הראשונים אנשים מהבית ספר צחקו עלי, כתבו תגובות לא יפות. ואפילו העלו סרטונים שלי מהתקופה שלי כילד צעיר יותר, נגיד סרטון שלי שר בלי חולצה במסיבת בריכה. זה לא היה יפה מצידם".
כשאנחנו מדברים על מסיבת הבריכה ההיא, דקל מבקש ממני לחזור ולדבר על המוזיקה שלו. "זה לא קשור לכתבה", הוא עוצר אותי, "זה היה פעם כשהדברים האלה היו פוגעים בי. היום זה קצת מביך אבל זה כבר לא מפריע לי בכלל".
מה מביך בזה?
"זה לא נעים שאנשים נכנסים לי לחיים הפרטיים ומשתפים סרטונים שלי מהעבר, יש כאלה שרוצים להעליב אותי כשהם מפרסמים את זה. אבל אין מה לעשות, מתרגלים".
דניאל: "הרבה טבריינים משתפים את הדברים האישיים שלו כדי להראות שהם מכירים אותו, אבל כשאני מבקש מהם יפה להסיר את הסרטונים הם מסכימים".
דקל, לא הרגשת קצת מנוצל כשראית את זה?
"מה פתאום. מי יכול לנצל אותי?".
זה כמו לשיר במקלחת
חגיגת בר מצווה הוא לא עשה ("התביישתי קצת לחגוג עם החברים מהכיתה"). במקום זה הוא העדיף לטוס לחו"ל עם כל המשפחה ("טסנו לבורגס ונסעתי הרבה על הקלנועית של המלון"). אם הראיון היה נערך לפני חצי שנה, ייתכן שהנסיעה האקסטרימית על הקלנועית ברחובות בורגס הייתה נחשבת לחוויה המשמעותית בחייו. אבל מאז הכל קרה. בספמבר האחרון, בעקבות קאבר באינסטגרם לשיר "היחיד כאן שאוהב", פנה אליו הזמר המקורי משה פרץ בהצעה מעניינת: "הוא התקשר אלי והזמין אותי לשיר איתו בקיסריה". וככה, תוך מספר ימים, הילד האנונימי וחסר הניסיון מטבריה הגיע לבמה הכי גדולה בישראל והופיע מול 5000 אנשים. "לפני שעליתי לבמה מאוד התרגשתי. עשיתי הרבה חזרות כדי להירגע".
ואיך היה על הבמה?
"פתאום לא הרגשתי בכלל את ההתרגשות. הרגשתי כאילו שאני שר במקלחת. בסוף הצלחתי להרים את כל הקהל שם על הרגליים, אין בן אדם שלא רקד בשיר שלנו".
פרץ אמנם הקדים לזהות את התופעה, אבל בינואר האחרון, כשדקל הוציא את "סוף עונה", הסינגל הראשון שלו כזמר מן המניין, "סוף עונה" - הקהל שלו כבר גדל הרבה מעבר לאמפי קיסריה. השיר צבר תוך תקופה קצרה יותר מ-700 אלף צפיות והגיע למעמד כמעט קאלטי.
בוא נדבר רגע על מילות השיר. אני מצטטת: "כמעט שהתרגלתי לחבק כרית בלילה, כי את חסרה, וכמעט שהתרגלתי לא לשאול ולא לדעת אם את עוד ערה".
"כן, האמת שלא יצא לי לחוות אהבה כזו עדיין, אבל השיר התאים לחורף והתחברתי אליו. התחברתי למילים".
מתחילות איתך בנות באינסטגרם?
"מתחילות, את יודעת. כותבות לי 'תחזיר עוקב', ויש כאלה שכותבות שהן רוצות להיות חברות שלי".
נו, ויש מישהי על הכוונת?
"מה פתאום. יש לי מספיק ברכות לעשות, מה אני צריך אהבה עכשיו? אני עוד ילד".
איך ההורים מגיבים להצלחה שלך?
"הם מפרגנים ומאוד גאים בי. לפעמים הם אומרים שאני צריך קצת לנוח, אבל אני לא רוצה".
ובבית ספר, איך התגובות?
"גם המורות מבקשות ממני סרטונים".
עולם חדש
בתחילת השבוע האחרון, במסגרת הסערה הווירטואלית שיצר דקל, דווח בתקשורת שהוא נמצא במגעים מתקדמים לחתימת חוזה בחברת "ליאם הפקות" שבבעלות אייל גולן. "החלום שלי זה להופיע יחד עם אייל", הוא מספר לי בהתרגשות. "אפילו ראיתי אותו לפני כמה ימים".
בפגישת עבודה?
"לא. לדוד שלי יש חבר שגר בשכונה של אייל, אז ישבנו אצלו קצת בבית, וכשהתחלנו לנסוע הביתה עם האוטו היינו צריכים להסתובב בכיכר כי אין בשכונה מקום אחר לעשות פרסה. ואז כשהגענו לכיכר פתאום ראיתי את אייל עומד שם בחוץ".
וואו! והוא זיהה אותך?
"כן. הוא אמר לי "מה קורה יא נסיך?"
עם הפרסום, הממים והאזכורים ב"ארץ נהדרת", מגיעה גם ההבנה שהחיים הנורמטיבים שניהל עד החודש שעבר לא יחזרו בקרוב. עכשיו הוא כוכב, ועם ההצלחה והכסף - מגיעה גם אחריות: "אני מרגיש שהתחלתי לחיות בעולם חדש", הוא מעיד על עצמו. "כל מה שאני עושה אנשים מצלמים ומתעדים, אז אני חייב להיות יותר זהיר בהתנהגות שלי".
זו מחשבה מאוד בוגרת לילד בגילך.
"אין מה לעשות. אני מבין שזה המצב ולמדתי בשבועות האחרונים לכבד, להתנהג יפה ולהקשיב למי שנמצא בסביבה שלי".
יצא לך כבר לקנות לעצמך משהו מהכסף שהרווחת?
"בטח. קניתי נעליים, פלאפון, קורקינט, בגדים. מלא דברים. אני גם כל הזמן רוצה לעזור בבית, אבל ההורים שלי לא רוצים. הם אומרים לי לשמור את הכסף למוזיקה שלי, אבל אני לא נכנס לזה כל כך, אני לא מבין בזה".
ומה עם חברים? אתה בקשר איתם בתקופה האחרונה?
"אנחנו מדברים קצת בלייב באינסטגרם, אבל האמת היא שאין לי כל כך זמן להיות איתם. אני כל הזמן עובד, אני לא יכול פתאום לעזוב את העבודה ולעבור להיות עם חברים, אני עכשיו רציני".
זה עכשיו, אבל מה השלב הבא?
"קודם כל לחזור לבית ספר, אני מתגעגע ללימודים. ואז להיות ענק, להיות זמר גדול כמו אייל גולן".
זה חתיכת חלום. יש לך בכלל זמן לישון בלילה עם כל העבודה והתכנונים האלה?
"בטח. בדרך כלל בשעה הזו (עשר בערב, ל"ש) אני כבר מזמן הייתי מתקלח ונכנס למיטה".
מצטערת שאני מפריעה לך.
"לא, זה בסדר, שטויות. יש גם ימים כאלה. אבל תביני שאם כל יום אני אלך לישון מאוחר אני אהיה עייף ולא אוכל לעשות ברכות למחרת".
אני מבינה.
"אז עכשיו אני עייף ורוצה ללכת לישון, בסדר?"
בטח. משוחרר.
"רגע", עוצר את שנינו האח והמנהל דניאל, "קודם תיכנס להתקלח, דקל". ודקל, שכבר יצא מהפריים של שיחת הווידיאו שלנו ומאשר ברקע את הבקשה של דניאל, מזכיר ברגע אחד שמדובר לפני ואחרי הכל בילד בן 14.