גורי אלפי אף פעם לא חשב שהוא במאי גדול. יותר מזה; כשהוא הגיע לביים את הסרט הראשון שלו שלשמו התכנסנו, "עוד סיפור אחד", היה חשוב לו לא לנסות להוכיח שהוא במאי גדול. "לא עשיתי מנופים לתוך הפנים של אנשים או זוויות צילום משוגעות. אני גם לא חושב שהייתה ממני ציפייה להיות במאי גדול. לא בגלל זה הביאו אותי לביים את הסרט. מה שהיה לי חשוב זה שהסרט יהיה אותנטי, שירגיש יומיומי. הבנתי שהציפייה ממני היא שזה יהיה מצחיק וייגע ללב. גם אלה אתגרים גדולים, ואני מקווה שעמדתי בהם".
ובכל זאת, נכנסת לביים קולנוע בלי ניסיון. איך עושים את זה?
"אבי נשר. אגדה מהלכת. אני מכיר אותו הרבה שנים והוא היה המנטור שלי בתקופת הסרט. בגלל זה יש לו קרדיט כל כך מיוחד בסרט. אפילו עכשיו, בשלב היח"צ, הוא עוזר לי. אמרתי לו 'אני בן 45, עשיתי דברים בחיים, התראיינתי, נראה לי יהיה בסדר'. והוא ענה לי 'לא עשית סרט'. במהלך הסרט הייתי מביא לו חומרים, הוא היה מביט ואומר דברים כמו 'זה טוב, אבל לא מספיק טוב, אז בואו נתחיל מהתחלה'. ואתה אומר 'אבל עבדנו על זה שלושה חודשים, מה זה אומר שנתחיל מהתחלה?'. באמצע כתיבת התסריט גם נועה ארנברג וגלית חוגי הצטרפו (היוצרות של "האחיות המוצלחות שלי", שאלפי ביים. א.ג). זה היה כמו סדנה. עומר ברק הביא את החזון, דרור ויידמן הביא את העבודה השחורה של דיאלוגים, גלית ונועה עם הצד שלהן, ומלמעלה אבי משגיח. הוא, אגב, זה שאמר לי שאני צריך לשחק בסרט".
ואתה מרוצה מאיך ששיחקת?
"יכולתי לעשות עבודה יותר טובה", הוא צוחק.
"לא נראה לי שמישהו באמת חושב שאני סמל סקס. אבל הייתי בעבר דמויות כל כך קיצוניות בלוק שלהן, אז עכשיו אנשים מסתכלים ואומרים 'הוא דווקא בסדר, הוא פאקאבילי'"
עברו 20 שנה, די
אנחנו נפגשים ברדיו תל אביב בעשר בבוקר. אלפי בדיוק סיים את תוכנית הרדיו שלו עם גלית חוגי. על השולחן המון אוכל שאנשי התוכנית הביאו לקראת יום הולדת 45 המתקרב שלו. מדי פעם יוצא לו איזה "וואי, ארבעים וחמש" מתפלא, אבל לא נראה שזה באמת מטריד אותו. הוא הספיק לא מעט; הופעות כחלק מהצמד אסי וגורי ("תעשה טובה, אל תשאל אותי על אסי ומתי נחזור. עברו כבר עשרים שנה, די"), לייט נייט, בימוי תוכניות ילדים, בימוי לטלוויזיה, מופע סטנד אפ מלא שלו. עכשיו הגיע סרט הקולנוע הראשון, "עוד סיפור אחד" - עיבוד קולנועי לספרו של עומר ברק "לחוץ חתונה".
גם בספר וגם בסרט החדש מוצגת דמותו של אדם לפיד, בחור בן 29 שחולם להתחתן. בערב שבו נפרד מבת זוגו מזה שלוש שנים מציעה לו ידידתו ירדן לצאת למסע בן חודש, שבו ייצא עם המון נשים ובסופו יתחתן עם אחת מהן. אדם, רומנטיקן חסר תקנה כמאמר הקלישאה, מסכים. הוא מאמין שהתאהבות קורית תוך חמש שניות ובין המון הנשים בטוח ימצא מישהי להתאהב בה. אך בעוד הספר נכתב מנקודת מבטו של אדם (מעיין בלום), בסרט הסיפור שלו הוא הרקע לסיפור של ירדן (דינה סנדרסון), ידידתו צינית שבעצמה מחפשת אהבה.
"הדבר הכי קשה בעיבוד זה להיפרד מהספר. בשלב מסוים אתה מבין שאתה עושה סרט וצריך לעשות מה שטוב לו, אז שינינו את נקודת המבט. שאלנו את עצמנו מי מספר את הסיפור. הבנו שאנחנו צריכים את נקודת המבט של ירדן שהיא מאוד מודעת, מפוכחת, לא קונה את כל הרומנטיקה בשיט הזאת. בעבודה על הסרט גם נולדות דמויות שלא היו בספר, ודמויות שכן היו יוצאות. ככה, למשל, ויתרנו על הדמויות של ההורים. בהתחלה הייתה בסרט תיקי דיין בתור אמא של אדם. היא הייתה המנטורית שלו, עזרה לו לראות מה שהוא לא רואה. ואז גילינו שלא רק שזה עובד בלעדיה, זה עובד יותר טוב. כי כשאין מישהו שאומר לו מה שהוא לא רואה, אתה כצופה מבין את זה בעצמך ואומר לו".
אז היית צריך להגיד לתיקי דיין שאתה חותך אותה מהסרט.
"אני הייתי צריך להגיד לתיקי דיין שאני מוציא אותה מהסרט אחרי שהתחננתי אליה שתהיה בסרט. כן כן, שרפתי הרבה גשרים בסרט הזה. סתם, היא לקחה את זה בסדר גמור. היא אדירה. יש לה אפילו קרדיט בסרט עדיין".
"הקהל הישראלי רגיש לבולשיט, הוא לא היה מסכים לסתם קומדיה רומנטית קלילה. בסרט ניסינו לתת מבט קצת מפוכח על הדברים הלא הגיוניים שהקומדיות האלו מביאות"
אנחנו חיים בתקופה שבה יותר ויותר סרטים מתמקדים בנקודת המבט הנשית. זה השפיע על ההחלטה שלכם לספר דווקא את הסיפור של ירדן?
"קודם כל מה שהוביל הוא שתהיה דמות מודעת. האבינג סייד דאט, התחלנו לעבוד על הסרט לפני כארבע שנים. כשהגעתי לביים אותו היה לי חשוב להיות כמה שיותר בסינק עם הלך הרוח של היום. מה שקרה בעולם מאז שיצא הספר ועד שיצא הסרט זו מהפכה אמיתית, ובטוח שזה השפיע עלי. האם זה שאני בא מבית שכולו נשים וכוח נשי השפיע? בטוח שכן. אני רואה את הבנות שלי עושות חשבונות שאני בחיים לא עשיתי. את אשכרה חושבת על הדרך שתצטרכי לעשות לבד מבית ספר הביתה, ואת אומרת שכל יום מישהו מצפצף לך, גם כשאת בת 14, כי את עם מכנסיים קצרים. המוח שלי מתפוצץ ומשתנה כתוצאה מההורות לבנות בלבד, ואני אעשה הכל לשנות קודם כל את עצמי ולעזור לשנות גם אחרים במהפכה הזו. אז כן, ברגע הזה אני שמח שהסרט מדבר שפה עכשווית. אבל לא היה ניסיון כזה במובן הטרנדי של המילה".
עם כל הניסיון להיות בסינק, מערכת היחסים של הדמות של דינה סנדרסון עם ליאור אשכנזי, שמבוגר ממנה בהרבה, משכה לא מעט אש.
"זה טוב שזה משך אש, כי זה דיבור שצריך להיות. כל הזמן חשבתי על מערכת היחסים של ירדן, ניסיתי להבין מאיפה הציניות שלה. בסוף גם לאדם הכי מואר יש בליינד ספוט. המון אנשים נמצאים במערכות יחסים לא טובות שכאלו. אנחנו לא מנסים לעטוף את הדמויות באיזה ניו אייג' והכל מודרני מתקדם. כן, היינו רוצים שהכל יהיה הכי שוויוני ובריא, אבל העולם עוד לא תוקן לגמרי. אז אנחנו נשתמש בזה ונראה את הפצעים של כולם".
חייב מרדף
כוח נשי ופמיניזם נמצאים ברקע לא מעט בשיחה עם אלפי. אפילו כשאיכשהו השיחה מתגלגלת לכדורגל ואני מספר לו על אוהד עצבני שפגשתי שנרגע רק כשאישה הרגיעה אותו, הוא מתעקש שהאוהד הזה יכול היה להיות יותר רגוע אם הבית שלו היה אחר. "כל התפיסה הזו של 'בנים ובנות הם שונים ובן לא מבין מה בת חושבת', זה מאוד ניינטיז. ליעד מודריק, חוקרת מוח שהיא חברה, אמרה לי שהוכח שאין דבר כזה מוח נשי או מוח גברי. יש חלקים במח שהם נשיים וחלקים שהם גבריים, אבל אם אתן לך מוח לא תדע אם הוא של גבר או אישה. הפוטנציאל הרגשי שלנו הוא שווה. כל ההבדלים נובעים מאיך שאנחנו תופסים את עצמנו, שזה איך שהחברה תופסת אותנו".
"מה שמניע אותי זה פחד. פחד שאני אמות ולא יהיה כלום, פחד שהקריירה תמות ואז מה הספקתי. אני לא נוסטלגי לשום דבר, וכל מה שמעניין זה הפרויקט הבא"
קשה לראות איך העולם של קומדיות רומנטיות משתלב עם החיים של אלפי. את אשתו הוא הכיר בתיכון, הם ביחד מאז ונולדו להם ארבע בנות. אבל למרות השגרה, הבחור רומנטיקן מאוד, "אפילו קיטשי". בשנה שעברה, למשל, הוא הוא הקליט ליום ההולדת ה-40 של הילה אשתו, הוא הקליט לה מחרוזת שירי אלטון ג'ון יחד עם להקת האקפלה "קווינטה וחצי". "קטע מאוד מביך", הוא מחייך.
אז הגיוני להניח שאתה אוהב קומדיות רומנטיות?
"אני אוהב קומדיות רומנטיות, אבל אני אוהב את ההתקדמות שהקומדיות האלו עשו. ארצות הברית מייצרת קו קומי שאנחנו לא עומדים בו, לא בשפה, לא בבוטות, לא בתקציבים. הקהל הישראלי רגיש לבולשיט. ולא היה מסכים לקומדיה רומנטית קלילה שבארצות הברית היא סופר לגיטימית. בסרט שלנו אנחנו מנסים לתת מבט קצת יותר מפוכח על הדברים הלא הגיוניים שהקומדיות האלו מביאות. למשל המרדפים שתמיד באים בסוף הסרט. חשוב לכוכב דווקא עכשיו להגיד את מה שהוא רוצה. למה לא מחר? יש טלפון, תתקשר. לא. חייב מרדף. גם היה חשוב לנו לדחוף את הנושא של ליגות. קומדיות רומנטיות תמיד מתעלמות מזה. בחורה מהממת יכולה להיות עם בחור בינוני, אולי מצחיק. ואתה לא יכול לשקר שבחורה כזאת מהממת תהיה עם בחור כזה והם יתאהבו כי ככה זה אהבה. לא, בחיים אתה עם מישהי מהליגה שלך. אם אתה רוצה להיות עם מישהי מליגה אחרת, אתה צריך לעבור איזה שינוי בחיים. אפילו אנחנו שכתבנו את זה תהינו אם דניאל גל, שמשחקת את מאיה, של אדם, תהיה עם בחור כמו מעיין בלום שמשחק את אדם".
אז בגלל זה שיניתם לה את הדמות מהספר? שם היא פשוט בחורה מהממת, ואצלכם היא חוקרת מוח.
"כן. כי ככה אפשר לתת לה את הסרט שלה, את הפצע שאצלה, שהבחור הזה יכול לעזור לרפא. יש לה עבר, היא הפקירה את הדבר הזה שנקרא יחסים. הבחורה חוקרת התאהבות, והבחור הזה הוא כמו מושא מחקר שלה, אז גם אם היא בליגה אחרת יש להם סיכוי".
איך באמת עבד תהליך הליהוק לסרט?
"בדינה אני מאוהב כבר המון זמן. היה אודישן ולא היה ברור לאיזו דמות, ובסוף הכל היה נכון. גם מעיין בלום היה אודישן. גם בצילומים איתם היה נהדר. כיף לעבוד עם קומיקאים. אני יודע שיש סצנות שאני רק צריך להדליק מצלמה והם כבר ייתנו אנרגיה לסצנה. היחיד שלא ממש בא מאודישנים זה ליאור. הוא היה בהתחלה סמן. אתה יודע, אתה כותב דמות ואומר שהשחקן זה מישהו בסגנון ליאור אשכנזי. ואז אחרי המון אודישנים אמרנו 'אולי נרים טלפון לליאור?' והוא בא. יש סצנה שהוא ממש ביים. אני אמנם במאי בוסי, אבל כששחקן לוקח מושכות אני נותן לו כי הוא כנראה יודע מה הוא צריך".
"אני רואה את הבנות שלי עושות חשבונות שאני בחיים לא עשיתי. את אשכרה חושבת על הדרך שתצטרכי לעשות לבד מהבית ספר הביתה. המוח שלי מתפוצץ מההורות לבנות בלבד"
הוא דווקא בסדר
כדי לתת עוד סיבות לקנא בו, חוץ מלכתוב, לביים ולשחק, אלפי גם כתב ושר את שיר הנושא של הסרט. מוזיקה נמצאת אצלו בדם כבר הרבה זמן. כמו שאמר בראיון לדור קאהן, "זה היה עניין של סדר עדיפויות. הלכתי על ההופעות הקומיות והמוזיקה נשארה בצד". בכל זאת הוא מופיע עם פאנקנשטיין שארבעה שירים שלהם מעטרים את הפסקול, יש גם שיר של יסמין מועלם שמסמן את החיבה של אלפי לעולם ההיפ הופ, אבל שיר הנושא דווקא מזכיר יותר שירים ישראליים של פעם. משהו כמו שיר הפתיחה של "צ'ארלי וחצי" שקצת מספר את הסיפור של הסרט.
"אני מאוד אוהב את העולם הזה של מוזיקה מול רגש, להגיד בעזרת פסקול יותר ממה שהדמויות יכולות להגיד", הוא מסביר. "רוב הזמן בחרנו שירים מוכרים, למשל השיר שהוא שיא הקיטש, "How Deep Is Your Love" הוא השיר של הזוג. זו התעקשות שלי שהשיר הזה יהיה. התעקשות שעלתה הרבה מאוד כסף. בסצנה שהשיר נושא מופיע חשבנו מה הסצנה הזו צריכה, וזה פשוט הרגיש שצריך שיר מקורי. אז כתבנו שיר, לקחנו את טלי אורן ורועי בר נתן וזה יוצא מין שיר של גזוז כזה".
אז שירה, בימוי, משחק. השנה היו לך תפקידים ב"בלקספייס" כשוטר קשוח וטבח מסוקס ב"הטבח". אפילו בסרט הזה מלצרית מצביעה עליך ואומרת שאתה חמוד. יש דיבור על הפיכתך לסמל סקס.
הוא צוחק. "אני לא חושב שמישהו באמת חושב שאני סמל סקס. נראה לי הגעתי לאיזשהו גיל שהלוק שלי התאזן. בבר מצווה הכל יוצא מאיזון. לקח עוד איזה 32 שנה ועכשיו זה סביר. אני חושב שבעבר הייתי דמויות כל כך קיצוניות בלוק שלהן והנה אני משהו רגיל, אז אנשים מסתכלים ואומרים 'הוא דווקא בסדר, הוא פאקאבילי'".
"הייתי צריך להגיד לתיקי דיין שאני מוציא אותה מהסרט אחרי שהתחננתי אליה שתהיה בו. שרפתי הרבה גשרים בסרט הזה. סתם, היא לקחה את זה בסדר גמור. היא אדירה"
לדאוג למשפחה הזאת
כמו שקורה ללא מעט שחקנים, גם הילדות של אלפי עושות צעדים ראשונים בעולם המשחק. הגדולה, אמה, שיחקה בגיל 13 ב"האחיות המוצלחות שלי", אחר כך ב"אמא מביכה", "הבאר" ובקרוב תשחק ב"האחיין שלי בנץ", שם אלפי יעשה הופעת אורח. בתו הקטנה יותר, סול, שיחקה לצידו תפקיד קטן ב"הטבח". "סול לא ממש שחקנית. זה היה מקרי לחלוטין. ארז הבמאי אמר לי, אחרי המון אודישנים, מה עם הבת שלך? אחרי שהבנתי שהוא מתכוון לסול שאלתי אם בא לה היא אמרה 'למה לא', היא קולית כזו. אז עשינו אודישן, חשבתי שהוא טוב אבל הנחתי שאני משוחד, ואז ארז ראה ואמר סגור. לא יודע אם היא תמשיך בעולם הזה, אבל גם אם כל ארבע הבנות ילכו לתחום אני קול עם זה. למה לא? זה תחום כיף חיים, אתה פוגש את האנשים הכי יצירתיים, עושה המון דברים מעניינים".
ומה עם להשתגע מפרסום?
"לא חושב שבישראל הפרסום מגיע לרמה כזו שזה יכול לשגע. בישראל אין כוכבות אמיתית. כל אחד ברחוב מרגיש שהוא מכיר אותך ויכול להגיד לך מה הוא חושב. לא באמת מחכים מתחת לבית. אולי אביב גפן בזמנו. לא זוכר הערצה למשחק שיצאה מגדרה, בטח לא לקומיקאי. מי שמתנהג חרא לא קשור למקצוע שלו. אני מכיר אנשים שנהיו דושים גם מהצלחה שלהם גם מהייטק".
שמעתי אותך אומר בראיון שמי שיש לו ילדים, יש לו אחריות, וזה הופך אותו לאדם טוב יותר. אז מה, עשית הרבה ילדים כדי שיהיה מה שידחוף אותך?
"ידעתי תמיד שתהיה לי משפחה גדולה, ואני אוהב לדאוג למשפחה הזו, ואני אוהב שהן רואות בי משהו מובן מאליו. אני חוזר הביתה והן לא מתייחסות אלי, אני נותן לזה לקרות, עד שמישהי שמה אלי לב ואנחנו מתחבקים. אבל אני מת על זה שברור להן שאני אדאג להן, ושאני מתזז ואבוא אם צריך".
"גם אם כל ארבע הבנות שלי ילכו לתחום המשחק, אני קול עם זה. למה לא? זה תחום כיף חיים. גם ככה בישראל הפרסום הוא לא כזה שמשתגעים בגללו"
אז אם לא מהן, מאיפה המוטיבציה להיות כל כך עסוק?
"יש קטע של קרל ריינר ומל ברוקס שנקרא איש ה-2000 שנה, על מישהו שחי כבר 2000 שנה. הוא נשאל איך התניידתם אז בימים הקדמונים, והוא עונה לו: פחד. אתה יודע, פחד שיטרפו אותך וכולי. אז זה מה שמניע אותי. פחד שאני אמות ולא יהיה כלום, או פחד שהקריירה תמות ואז מה הספקתי. נכון שהספקתי הרבה, אז עכשיו הלחץ מהפחד הפך להיות המנוע שלי. אני לא נוסטלגי לשום דבר, וכל מה שמעניין זה הפרויקט הבא. מה שחשוב לי להרגיש זה שאני עושה הכל עם הקלפים שקיבלתי".
ולקראת יום הולדת 45, יש עוד חלומות?
"לא ממש. אני עושה מה שאני רוצה. הייתי רוצה לחזור לתיאטרון, לעשות שם תיקון לחוויה שהייתה לי מ'תעלת בלאומילך'. עיבדתי, ביימתי, שיחקתי, היה 'צוק איתן' והכל היה כאוטי ואשמח לחזור אם יתנו לי. אשמח מאוד לעוד חוויה קולנועית כי היום אני יודע הרבה יותר, יש את ארצות הברית שזה תמיד עומד ברקע. אבל אני לא יודע מה הפרויקט הבא במדויק. יש הרבה תוכניות ואז אני בוחר עם מה מהם להמשיך. אני מאמין במה שוודי אלן אמר. הוא הכריז שהוא במאי בינוני שפשוט עושה המון יצירות, ומתוכן יצא שיש כמה טובות. ככה אני. עושה הרבה עם ידיעה שלא הכל יהיה טוב, אבל מתוך ההרבה יהיו כמה דברים ממש טובים".