ה-DRL אינה דומה לליגת ספורט במובן המקובל. הספורטאים אינם זזים כלל אלא יושבים על כיסאות גדולים, עיניהם מכוסות במשקפי מציאות מדומה והם מחזיקים בידיהם בקרי משחק משוכללים. חלקם, אבוי לבושה, משתמשים בכרס כמשענת עבורם. התחרות לא מתקיימת על מגרש דשא, פרקט או חמר אלא באוויר, שם מתחרים רחפנים מהירים שבהם שולטים הספורטאים-טייסים. טייסי הכורסה מנווטים אותם באמצעות מצלמה זעירה שמחוברת לרחפן ומעבירה להם את "זווית הראייה" שלו; הצופים בבית עוקבים אחר הנעשה באמצעות מצלמות שממוקמות בעשרות נקודות אסטרטגיות לאורך המסלול ומקשיבים לפרשנויות. יש תאונות אוויריות, יש אקשן מהיר וזוכים מאושרים, אבל זה לא בדיוק ספורט. מצד שני, מה כן ספורט בימים אלו?
בשבועות האחרונים, בעת שכמעט כל ענף אחר התנגש בעוצמה בקיר הקורונה והגיע לעצירה מוחלטת, ענף מרוצי הרחפנים פורח כפי שלא פרח מעולם: על פי נתוני ה-DRL (Drone Racing League), שמפעילה את הסבב המוביל בתחום, נתוני הצפייה במרוצי עונת 2019 ששודרו בעולם בחודשים האחרונים גבוהים ב-70% לעומת אלו של השנה שעברה. ומרוצי הרחפנים אינם הנהנים העיקריים מזינוק חד בפופולריות כתוצאה ממשבר הקורונה; ענף אפילו אזוטרי יותר שמסתמן עד כה כמרוויח הגדול של התקופה הוא ספורט משונה במיוחד שספק אם אי פעם שמעתם עליו. הכירו את מרוצי גולות.
הרעיון פשוט: מספר משתנה של גולות נשען על שער זעיר שנפתח בבת אחת ואז הן מתגלגלות לדרכן, נתונות לחסדי כוח המשיכה, לעיקולי המסלול ולמכשולים שהמארגנים מציבים בדרכם. זה אולי נשמע משעמם, אבל התייחסות השדרנים לתנועות הגולות במונחים שמזכירים תיאור פעולות של נהגי מרוץ, הקאמפיות של כל הרעיון ובעיקר היעדר האלטרנטיבות, הפכו את הענף ללהיט היסטרי. הסרטון הבא, שבו נראו הגולות מתגלגלות במסלול שנחפר בשבילן במורד גבעה חולית, זכה בטוויטר לכמעט 36 מיליון צפיות.
Day 4 with no sports:
— CHIS☥MAS (@davdchristmas) March 15, 2020
Marble1 racing is intense! pic.twitter.com/StgO4fY8VG
קשה להאמין שמרוצי גולות ורחפנים ימלאו את החללים האדירים שהותירו אחריהם הכדורגל, הכדורסל, הפוטבול, הבייסבול, האתלטיקה הקלה, ההתעמלות ומה לא. עצם העלאת האפשרות הזו בפני אוהדים רציניים של ענפי הספורט הללו עשוי להביא לתגובה בסגנון אורי זוהר במערכון "לה מרמור". עם זאת, ועל אף שביום שלישי שעבר הודיע משרד הבריאות כי יאפשר לשחקני ליגת העל הישראלית בכדורגל להתאמן ללא מגע בין השחקנים, איש אינו יודע מתי ואם נראה חזרה לשגרת ספורט.
אף אחד גם אינו יודע כמה כסף בדיוק מפסידה תעשיית הספורט העולמית בימים אלו, אבל אפילו ההערכות השמרניות ביותר מצביעות על מפולת של ממש. שני האירועים המשמעותיים ביותר של השנה – האולימפיאדה והיורו – נדחו לשנה הבאה. ליגת הבייסבול האמריקאית וליגת הקריקט בהודו (שלא מוכרת פה, אבל מרתקת מאות מיליוני אנשים) היו אמורות להיפתח בחודש שעבר ונדחו למועד ערטילאי. לא ברור אם ליגת הפוטבול האמריקאית תיפתח בספטמבר, ואילו ה-NBA והליגות האירופאיות בכדורגל ובכדורסל דחו את משחקיהן למועד לא ידוע. פיפ"א אפילו יצרה קרן חירום בגובה 2.7 מיליארד דולר כדי לסייע למועדונים ופדרציות מדינתיות שעשויים לקרוס. לאיחוד הרוגבי האמריקאי ול-MSK Zilina, קבוצה אלמונית מבחינתנו אבל עם היסטוריה מפוארת של שבע אליפויות סלובקיה בכדורגל, זה כבר לא יעזור. שני הגופים הכריזו החודש על פשיטת רגל.
חברת המחקר KPMG מעריכה כי חמש ליגות הכדורגל הגדולות באירופה (האנגלית, הספרדית, האיטלקית והגרמנית) הפסידו עד כה לפחות ארבעה מיליארד דולר מזכויות שידור לא ממומשות לצד כרטיסים, חולצות, צעיפים וכובעים שלא נמכרו. בארה"ב העריכה חברת פרסום גדולה כי ליגות הפוטבול, הבייסבול וההוקי הפסידו עד תחילת אפריל לפחות מיליארד דולר מפרסום. תחום נוסף שחווה פגיעה אנושה, ועל פי ההערכות מהווה כמחצית מכלל תעשיית הספורט העולמית, הוא הימורי הספורט שקפאו באופן מוחלט. יוצאי דופן כמעט יחידים הם ההימורים על מרוצי סוסים בהונג קונג; בשנה שעברה הכניסו ההימורים על סוסים במדינה יותר מ-16 מיליארד דולר, ועל סכום כזה לא מוותרים בקלות. היזמים שמאחורי הענף יצרו קהילות מבודדות שבהן חיים הרוכבים, המטפלים, הרופאים וכל מי שממש חיוני כדי להוציא לפועל מרוצים ללא קהל, והדולרים ממשיכים לזרום. עד כה נרשמה ירידה של 3%-5% בסכומי ההימורים לעומת השנה שעברה. "זה מדהים בהתחשב בנסיבות", אמר בשבוע שעבר מנכ"ל הליגה בהונג קונג, וינפריד אנגלברכט-ברסג'ס, למגזין "אטלנטיק".
עבור שאר הענפים, הנסיבות הן כל הסיפור. והשאלה היא איזה עתיד צפוי לספורט העולמי כולו – תעשייה המוערכת ב-1.3 טריליון דולר לשנה – לאחר המשבר החמור בתולדותיו.
כל המשחקים הקבוצתיים מחוסלים
פרופ' משה צימרמן מהאוניברסיטה העברית, שמתמחה בין השאר בהיסטוריה של הספורט, מספק פרספקטיבה מעניינת על עוצמת המשבר הנוכחי לעומת שני המשברים קודמים ששיתקו את הספורט הבינלאומי במאה הקודמת – מלחמות העולם.
פרופ' משה צימרמן: "במרוצי מכוניות יש אינטרס כלכלי גדול ואולי המרוצים יחזרו מהר יותר. גם בכדורגל אפשר לראות את ההבדל בין ליגות מקצועניות לחובבניות. המקצועניות מאבדות המון כסף ולוחצות לחזור לשחק, לליגות החובבניות אין כלים כאלה"
"במלחמת העולם הראשונה, ב-1916, התבטלה האולימפיאדה שאמורה הייתה להיערך בברלין; ב-1940 התבטלה האולימפיאדה שאמורה היתה להיערך ביפן וב-1944 זו שאמורה הייתה להיערך בלונדון, כך שיש לנו היסטוריה של שלושה אירועים אולימפיים שבוטלו", אומר צימרמן. "מעבר לכך, ב-1942 בוטלה אליפות העולם בכדורגל וגם זו שהייתה אמורה להיערך אחרי המלחמה – ב-1946 – מכיוון שלא ניתן היה לקיים משחקים מקדימים. הקטסטרופות האלו פגעו באירועים הבינלאומיים הגדולים, אבל יצרו אירועים מסוג אחר. הדוגמה הכי מפורסמת היא משחק הכדורגל בערב חג המולד 1915. הגרמנים יצאו מהשוחות שלהם מצד אחד, האויבים האנגלים שלהם יצאו מהשוחות בצד השני, החיילים נפגשו באמצע ופשוט שיחקו כדורגל. אחרי שהם סיימו, הם חזרו לחפירות והמשיכו לירות אחד על השני. המשמעות היא שהספורט עצמו לא מת, ומהבחינה הזאת הקטסטרופה של היום שונה לגמרי וחמורה יותר מכפי שהיה במלחמות העולם. למעשה, בכל מקום בעולם - מלבד בבלארוס, שפשוט מסרבת לקבל את המציאות שישנה מגיפה - הקפיאו את המשחקים".
האם ההקפאה תגרום לקרנם של ענפים מסוימים לעלות בעוד שענפים אחרים ידעכו? צימרמן משיב בדוגמה אישית. "אני רגיל לשחק כדורגל כל יום שישי ויודע שלא נוכל לשחק כל זמן שאין חיסון, כי אתה במגע פיזי עם הצד השני. לעומת זאת, אני משחק גם טניס ושם זה סיפור אחר. מצב שבו שני הצדדים עולים לרשת בו בזמן הוא מאוד נדיר, ובדרך כלל מתרחש רק במשחקי זוגות. המשמעות היא שיש סיכוי שטניס יחידים יחזור להיות משוחק, אם כי אני לא מדבר עדיין על קהל. יכול להיות שאפשר יהיה לעשות את זה גם בתחרויות ריצה נניח, ולמדוד זמנים כמו שעושים בתחרויות אופניים, אבל ברור שכל המשחקים הקבוצתיים מחוסלים עכשיו".
כמה זמן הכל יימשך? קשה מאוד לדעת, אבל צימרמן לא מוציא מכלל אפשרות שהאינטרס הכלכלי יגבר מתישהו על הפחד מהידבקות. "במרוצי מכוניות למשל יש אינטרס כלכלי כל כך גדול, שחברות המכוניות אולי יביאו לכך שהמרוצים יחזרו מהר יותר מאשר ענפים שאין מאחוריהם קבוצות לחץ גדולות. גם בכדורגל אפשר כבר עכשיו לראות את ההבדל בין הליגות המקצועניות לחובבניות. המקצועניות מאבדות המון כסף ולכן לוחצות לחזור לשחק. לליגות החובבניות אין את הכלים הללו".
עולם הכדורגל, מעריך פרופ' צימרמן, יעבור שינוי מבני משמעותי בגלל הפסדי העתק שהוא סופג. "ספורט וכסף הולכים יד ביד. ברגע שהכסף כבר לא גדול, המשמעות היא שהספורט משתנה. אני לא חושב שנחזור לעידן החובבנות שהתקיים באירופה ובארץ עד שנות ה-70, אבל ברור שקבוצות לא יוכלו לשלם לשחקנים את הסכומים ששילמו עד כה. כשקבוצה נמצאת במינוס, אפילו אם עומד מאחוריה האמיר של קטאר, אי אפשר לשלם 222 מיליון יורו על שחקן כמו שפריז סן ז'רמן שילמה על ניימאר. מעבר לזה, יש קבוצות בבעלות של יחידים, בבעלות של אוהדים ובבעלות של מחזיקי מניות. כל שיטה תיצור מצב אחר מבחינת יכולת ההישרדות של הקבוצה. יהיו הפסדי ענק, ניסיונות צמצום ואולי תתפתח מלחמה דרוויניסטית בין ענפים, קבוצות ומדינות. מה זה אומר? שלא תוכל להמשיך את כל המפעלים המוכרים. ליגת האלופות למשל בנויה על זה שכל מדינה שולחת מספר מסוים של קבוצות העילית שלה, אבל הדפוס הזה לא יחזיק מעמד. יצטרכו לחשוב על ארגון מחדש של הצ'מפיונס ליג".
רונאלדו ומסי ימשיכו לקבל סכומי עתק
גם השדרן רמי וייץ ("ספורט 1", צ'רלטון) סבור שלא כל המועדונים ישרדו את המשבר. "באנגליה, שבה כמעט לא מוכרים כרטיסים אלא מנויים, מחכים לאפשרות של סיום העונה באיזושהי צורה. אם זה לא יעלה בידם, הם יצטרכו להחזיר מאות מיליונים תמורת זכויות שידור שלא מומשו, ויכול להיות שגם מיליונים למנויים שלהם ששילמו מראש, שלא לדבר על מפרסמים וספונסרים שלא מקבלים תמורה לכסף שהם השקיעו. בקיצור – הפסדי עתק".
רמי וייץ: "הזרקורים יופנו אל שחקנים צעירים, על חשבון השחקנים הוותיקים שהעלות שלהם גבוהה יותר. לא תהיה ברירה, כשיבואו בעלי הקבוצות ויעשו את החשבון שלהם - מצד אחד ישקלו את ההפסדים ומצד שני את ההכנסות – הם יצטרכו לעשות מעשה"
איך זה ישפיע על עתיד הכדורגל האנגלי?
"קשה לדעת, אבל יש חשש כבד מאוד שמועדונים בסדר גודל בינוני ומטה – כולל מועדונים בפרמייר ליג – לא יחזיקו מעמד ויצטרכו לפשוט רגל או להציע את עצמם למכירה".
במבט גלובלי, האם הקשיים הכלכליים יסיימו את עידן משכורות העתק של כוכבים בסגנון מסי, רונאלדו וניימאר? ואיך זה יתבטא בשכרם של האחרים?
"באופן טבעי המחירים יירדו. קראתי הבוקר על מעבר אפשרי של ג'יידון סאנצ'ו למנצ'סטר יונייטד, ואני חושב שהזרקורים יופנו עכשיו אל שחקנים צעירים כמוהו. הם בני 18-20 ואין מצב שהם יקבלו מספרים כמו שמקבלים אנשים כמו רונאלדו ומסי. אני חושב שהקבוצות ילכו על השחקנים האלה וזה מן הסתם יבוא על חשבון השחקנים הוותיקים שהעלות שלהם גבוהה יותר. אני חושב שלא תהיה ברירה. כשיבואו בעלי הקבוצות ויעשו את החשבון שלהם - מצד אחד ישקלו את ההפסדים ומצד שני את ההכנסות – הם יצטרכו לעשות מעשה. אם יבואו השחקנים ויישבו עם ההנהלה אפשר אולי יהיה להגיע לעסקאות ולפשרה, אבל בגדול אין לי ספק שהקורונה תשפיע מאוד על גובה המשכורות".
לעומת וייץ וצימרמן, איציק קורנפיין - מנהל אגף הספורט בעיריית ירושלים ובעבר שחקן, קפטן ויו"ר בבית"ר ירושלים - מספק זווית אופטימית יותר. "הירידה בהכנסות תלויה בשאלה כמה זמן יימשך המשבר. כשימצאו פתרון לקיום משחקים לא תהיה למגפה השפעה מהותית גדולה פרט לאובדן הכנסות ממכירת כרטיסים, וגם לזה ימצאו פתרון".
אז לא תהיה השפעה לטווח הארוך?
"תהיה בשנה-שנתיים, מקסימום שלוש שנים הקרובות. זה יבוא לידי ביטוי בירידה בהכנסות ואולי גם ירידה בשכר, אבל אחר כך אני חושב שהדברים יחזרו להיות בדיוק כפי שהיו. אני גם לא חושב שזה הסוף של הכוכבים שמשלמים עליהם הון, שחקנים כמו ניימאר או רונאלדו ומסי ימשיכו לקבל סכומי עתק. כולם מבינים שספורט זה לא רק הדבר עצמו, זה גם צורך משמעותי של אנשים. רובנו עושים ספורט כזה או אחר, להרבה אנשים היו חלומות להיות כוכבי ספורט ואני חושב שזה מספק סוג של בריחה. למה כל כך קשה לנו בלי ספורט? כי זה ממש חלק מאיתנו. לכן אתה רואה כמה ספורט בשידור חי חסר לאנשים. אני למשל לא מקבל את הפיקס שלי בתקופה הזאת וזה ממש קשה. אני רואה משחקי עבר, קורא כתבות על תקופות שהתעניינתי בהן ורואה סדרה היסטורית על ה-NBA, אבל זה לא זה. בגלל זה אני חושב שכשזה יחזור, זה יחזור אפילו יותר בגדול מאשר פעם".
שום פקיד במשרד הבריאות לא יכול לומר, בתאריך הזה חוזרים לשחק
השינויים המהותיים שעולם הספורט צפוי לעבור בשנים הקרובות אינם מתמצים רק בפן הכלכלי שנובע מהמשבר. נושא מהותי שמטריד ספורטאים, מאמנים ואוהדים כאחד הוא ירידה אפשרית ברמה וביכולת של הספורטאים, הן מבחינת הכושר האישי והמיומנות שלהם כשמדובר בענף שבו היחיד נמצא במרכז, והן מבחינת טיב שיתוף הפעולה ביניהם כשמדובר בספורט קבוצתי. בליגת העל הישראלית בכדורגל מקיימות הקבוצות אימוני זוגות ואימונים בזום, ולפחות מכבי תל אביב בכדורגל שלחה לכל שחקניה אופני כושר שישמרו אותם רזים ושריריים; עם זאת, פתרונות כאלה הם חלקיים ואינם מתאימים לכל ענף. ברור גם שלא כולם יכולים לשמור על כושר כמו השחיינית האולימפית הרוסייה יוליה יפימובה.
Amazing. Russian Olympic swimmer Yulia Efimova doesn't have a proper pool to practice in during lockdown. So she does "dry exercise" at home as somebody holds her feet.
— Jenan Moussa (@jenanmoussa) April 17, 2020
Don't even think about doing this at home.
(video from her Instagram account)pic.twitter.com/MuPAdBuodP
הלחץ הכלכלי האדיר שבו נמצאים מפעלי הספורט הגדולים מביא לעתים לרעיונות יצירתיים בתחום. כך למשל, שבועות ספורים לאחר שהנהלת סבב הפורמולה 1 היוקרתי דחתה בזה אחר זה את המרוצים בעונה שהייתה אמורה להתחיל באמצע מרץ, השיקו שם יוזמה מעניינת. במקום שהנהגים, המכוניות והצוותים יטוסו ברחבי הגלובוס כמו קרקס מוטורי נודד, הוחלט לשדר למעריצים מרוצים וירטואליים שבהם משתתפים רבים מנהגי הסבב. הרציונל הוא לשמור את הספורט בתודעה ובמקביל לגרום לנהגים להתאמן ולהזין את היצר התחרותי שלהם.
האם זה עובד? ובכן, הגרפיקה שמייצרת קונסולת הפלייסטיישן נראית נהדר, הסאונד נשמע יופי ואפילו רמת הנהיגה הווירטואלית שמפגינים הנהגים גבוהה מאוד יחסית לגיימרים רגילים, אבל אם נודה על האמת - זה לא זה. גם בגלל שבלי קהל שמריע ומקלל ואוכל נקניקיות ושותה בירות אין באמת אווירה של אירוע ספורטיבי (למרות שמאות אלפים צופים במרוצים מדי שבוע); גם בגלל שמול הטלוויזיה הנהגים לא נדרשים להתמודד עם כוחות של עד 7 ג'י שמופעלים עליהם בסיבובים; אבל בעיקר משום שהמעבר לממד הדיגיטלי נוטל מהמרוצים את סכנת החיים המובנית שמייצרת את המתח, הפחד, התעוזה וההילה ההרפתקנית שאופפת את הענף. ברוב סוגי הספורט, מטבע הדברים, אפילו מיזם כמו זה אינו באמת אפשרי.
איציק קורנפיין: "רובנו עושים ספורט כזה או אחר, להרבה אנשים היו חלומות להיות כוכבי ספורט, ואני חושב שזה מספק סוג של בריחה. למה כל כך קשה לנו בלי ספורט? כי זה ממש חלק מאיתנו"
"כרגע אין שום פקיד במשרד הבריאות או פוליטיקאי שיכול לשים אצבע על לוח השנה ולומר שבתאריך מסוים חוזרים לשחק", אומר וייץ. "לספורטאים שמכבדים את עצמם יש לוח זמנים מאוד מוקפד שבנוי על אימונים ואין מצב להחזיר את המשחקים בלי שהם יוכלו להתאמן קודם. בלי אימונים יש סכנה בריאותית, וזה מדאיג את השחקנים. הרי בשגרה הם מתאמנים כל הזמן בין סיומה של עונה בסביבות מאי לבין תחילת העונה שאחריה באמצע יולי. שחקן מקצועני יכול להרשות לעצמו שבועיים חופש, לא יותר מזה. במצב הנוכחי הם כבר חודש וחצי בלי תזוזה, וזה שיוצאים לחצר או מתאמנים בבית זה לא מספק. מי שעולה למגרש לא מוכן או שהשרירים שלו לא מספיק חמים מסתכן בפציעה מיידית. וכולם צריכים להתאמן, לא רק השחקנים. גם אנשי הצוות, מאמני הכושר, הפיזיותרפיסטים. פעם אימון כדורגל היה לשים כמה קונוסים על המגרש ולומר לשחקנים לעשות קפיצות, אבל זה כבר מזמן לא ככה. יש תכנית שמטרתה להביא את השחקן למשחק בצורה אופטימלית. כל מי שמדבר על לחזור לשחק צריך לשים קודם יעד של לפחות שלושה שבועות לפני כדי לחזור להתאמן".
בכיר בליגת העל בכדורגל שמבקש להישאר בעילום שם אומר שהוא לא צופה ירידה משמעותית ברמתם של השחקנים, "וגם אם כן, זה לא שהרמה של השחקנים שמולם הם ישחקו לא תיפגע גם היא, כך יחסי הכוחות יישמרו. יהיה בסדר". קורנפיין אפילו אופטימי יותר: "אני חושב שלא אמורה להיות שום פגיעה ברמה של השחקנים מעבר להשפעה קצרת הטווח שנובעת מחוסר הפעילות בחודשיים האחרונים", הוא אומר.
צימרמן מספר שבמלחמות העולם, כשהספורט העולמי קפא, ליגות הכדורגל באירופה המשיכו לקיים משחקים לצורכי העלאת המורל של האוכלוסייה שבעורף. משום כך שאלת ירידת הרמה לא הייתה חשובה. "במלחמת העולם השנייה בגרמניה למשל הגיעו למסקנה שאפשר להחליף את הקבוצות הישנות בקבוצות שמייצגות יחידות צבאיות. נניח במקום 'מועדון הכדורגל של מנהיים', היו קבוצות כמו 'חיל האוויר של מנהיים' נגד יחידה של המשטרה. הפתרונות הללו לא שיפרו את איכות המשחק אבל השאירו על כנה את האפשרות להתחרות ולשמור על נורמליות מסוימת. עם זאת, ברור שזה מייצר ספורט באיכות ירודה. במציאות היום זה לא אפשרי, אבל אם רפואת הספורט תעמוד במבחן, אז לא נרגיש הבדל גדול ברמת השחקנים מעבר לטווח של חודשיים. השאלה היא כמה זמן תימשך הסיטואציה שאנחנו חיים בה. ברור שאם עכשיו יחליטו להמשיך את ליגת האלופות, אז בחודש-חודשיים הראשונים הרמה תהיה הרבה יותר נמוכה, אבל צריך לזכור שגם בכל עונה רגילה השחקנים לא מגיעים לשיא בחודשיים הראשונים שאחרי הפגרה. מבחינת הקהל, בכל מקרה, אני לא חושב שזה כל כך משנה. אני חושב שמבחינתו הכי חשוב זה להמשיך לראות אנשים שמתרוצצים על המגרש".