"Here we go again", כתבה גל גדות באינסטגרם לפני כשבוע, כשבישרה על הריונה השלישי (פלוס אימוג'י לב, חמסה ועין כחולה). בתמונה שהעלתה היא יושבת עם בן זוגה, ירון ורסנו, ושתי הבנות שלהם – אלמה בת התשע ומאיה בת השלוש. לא ברור אם תכננה לחשוף את ההיריון או שלא ממש השאירו לה ברירה, אחרי ששמלה רחבה וקצרה שלבשה לטקס פרסי גלובוס הזהב גררה גל שמועות כי מעריצים חדי אבחנה שהצטיידו כנראה בזכוכית מגדלת, טענו שמסתתרת שם בטן הריונית.
העולם כולו התרגש מהידיעה ולפי התגובות ברשת, גם מאוד הופתע. גל היא אחת הכוכבות הגדולות בהוליווד ובשנים האחרונות נמצאת בנסיקה היסטרית. היא שחקנית, היא מפיקה, היא תהיה וונדר וומן בסרטים נוספים. מדוע החליטו היא ובעלה, דווקא עכשיו, על הריון נוסף? ואיך הוא ישפיע על הקריירה, ההצלחה, עומס העבודה המתוכנן לה? מסוג הדברים שמעניינים אותנו למרות שהם ממש לא ענייננו, תחושת הזכאות הישראלית שמתירה לנו גישה חופשית לרחם של נשים. אז: א. זה מעפן, בואו נפסיק. ב. ההיריון הזה הוא בכלל לא הפתעה, לפחות לא למי שעוקב אחרי הראיונות של גל בתקשורת.
"אחרי שנצלם את הסרט אני רוצה שנעשה עוד תינוק", היא אמרה לבן זוגה, ירון ורסנו לאחר שקיבלה את התפקיד של וונדר וומן – כך לפי ראיון שער למגזין ווג. "אם אתה מדמיין עפיפון, והוא עף ממש טוב, האינסטינקט שלי הוא לקשור אותו לאדמה" המשיכה וסיפרה בראיון. "קשה לי לתרגם כי ערכנו את השיחה הזאת בעברית", הוסיפה, "אבל ככל שאני מצליחה יותר אני רוצה לנטוע יותר שורשים, לוודא שהכל מאוזן, ממוקד בדבר החשוב באמת שהוא המשפחה שלי".
נקודת ציון מרשימה נוספת בביוגרפיה של גדות השבוע, אם כי פחות מהריון שלישי, היא ההגעה ל-50 מיליון עוקבים באינסטגרם. שזה, ובכן, לא מעט. מעבר על התגובות המברכות אותה בפוסט ההיריון, חושף תמהיל יפהפה של סלבס ישראליים וחו"ליים. ירדן הראל מברכת ומתחתיה קייט הדסון, שירי מימון ומיד אחריה ג'נוארי ג'ונס, הילארי סוואנק לצד מיה דגן. זה מרהיב ומגוחך, אבל זה גם סוד הקסם של גדות. ושם גם מסתתרת כנראה גם אחת התשובות לשאלה שאנחנו מנסים לשאול פה: למה האמריקאים כל כך אוהבים אותה? איך היא נהייתה המאמי הלאומית שלהם? למה היא הפכה להגדרה כל כך נפוצה בתשבץ השבועי של הניו יורק טיימס?
גם אנחנו אוהבים אותה, ברור, אבל אנחנו אובססיביים לכל דבר שיוצא מישראל, הם, כך נדמה, ממש מהופנטים. יש סביבה הילה מחבקת שבולטת במיוחד כשקוראים עליה ידיעות באתרים זרים, כלומר כשרואים אותה דרך עיניים אמריקאיות. כשלא מגיעים עם מטען של מדורי רכילות וחצי עונה של "בובות", היא באמת הדבר הכי פרש שקיים.
לפי ראיונות, הקשר עם ירון ורסנו החל כשגל הייתה בת 20, ב"ריטריט יוגה במדבר". האם זו דרכה לרמוז על מסיבת טבע? ייתכן. שנתיים לאחר מכן הוא הציע לה נישואים ולדבריה הוא "גבר פמיניסט אמיתי"
הרוח מתחת לכנפיה של וונדר וומן
וכן, הישראליות שלה היא אחת הסיבות לכך. גל לא בורחת ממנה, להיפך, היא מקפידה להזכיר ולהנכיח אותה. היא הזרה הלא מאיימת בעידן של תקינות פוליטית שדורש גיוון, אבל עדיין מפחד ממנו. היא גם אישה, גם בעלת מבטא זר, בגלל יהדותה היא יכולה להיחשב באזורים מסוימים של הלובן האמריקאי כ"פרסון אוף קולור". היא בדיוק מה שהפרוגרסיבים רוצים ושהשמרנים לא מפחדים ממנו. נקודת אמצע ייחודית ומדויקת. האמריקאים מתים על זה שהיא מתבלבלת במילים וביטויים באנגלית בתכניות אירוח ומצחיקה אותם קצת עם המבטא הישראלי. הם מוקסמים מזה שהיא הייתה בצבא ועבדה בברגר קינג וגדלה בישוב "Rosh Haayin", הם מעולפים והרוסים מזה כי או מיי גאד איטס סו אקזוטיק שי איז, לייק, א ריל פרסון.
מעבר לנתונים האלו, היא גם פשוט אדם נורא חמוד. זה הדבר העיקרי שכולם אומרים עליה, קולגות ומכרים ומאפרים ומלבישים - לא בלי השתאות – היא נורא נחמדה! איזו תכונה מוזרה, למה היא מתנהגת ככה? מה הסיפור עם להיות טבעית, אותנטית, חמה, חייכנית ולא מעוררת מחלוקת ולתת את ההרגשה שהיא תמיד מאוד היא? סליחה גברת זה השלב שבו עולה לך ואת משליכה על המשרתת את כוס הקפה עם חלב השקדים שלא הגיע בטמפרטורה המדויקת, תתאפסי על עצמך.
בבקשה, אל תגרמו לנו לחזור על קורות חייה של גל גדות, אינפורמציה זה כל כך משעמם. כולנו חיים בעולם ויודעים שהיא בת 35, שהייתה מלכת היופי הישראלית ב-2004, דגמנה, שיחקה, התחתנה עם ירון ורסנו, פרצה בחו"ל עם סרטי "מהיר ועצבני" וב-2017 קיבלה את התפקיד הנחשק של וונדר וומן שהכניס גזיליוני דולרים. בשנה שעברה חזרה לגלם את גיבורת העל גם בסרט ההמשך שהצליח גם הוא, עד כמה שאפשר להצליח בשנה שבה כל בתי הקולנוע היו סגורים.
גל מביאה את האותנטיות שאפשר לכנות "ישראלית", אבל באופן הכי אמריקאי. היא סוג של ספר עזרה עצמית אמריקאי אינדיבידואלי וקפיטליסטי, אבל עם מבטא
כלומר, בארבע השנים האחרונות הפכה גל מכוכבת בפריצה לכוכבת על. אחת הגדולות. אם על "וונדר וומן הראשון" היא קיבלה שכר של 300 אלף דולר, על השני היא כבר הרוויחה עשרה מיליון. לפי נתוני אינטרנט, שוויה מוערך כרגע ב-30 מיליון דולר, ממש כמו שוויו של בעלה, איש נדל"ן, עסקים והפקות.
לפי ראיונות, הקשר עם ורסנו החל כשהייתה בת 20, ב"ריטריט יוגה במדבר". האם זו דרכה לרמוז על מסיבת טבע? ורסנו מבוגר ממנה בעשר שנים, שנתיים לאחר מכן הוא הציע לה נישואים. לדבריה הוא "גבר פמיניסט אמיתי", שותף שווה לחלוטין בגידול הילדות ובמטלות הבית "והוא ממש" – גל לא בוחלת ברפרורים מבחילים – "הרוח מתחת לכנפיי". ואפשר להבין אותה, האמת, במיוחד לאחר הפוסט שפרסם לכבוד יום האישה ב-2018: "אני כל כך בר מזל להיות נשוי לאישה חזקה ועצמאית. אני לומד ממנה כל יום, היא מעצימה אותי ועוזרת לי להיות הגרסה הכי טובה של עצמי. היחסים שלנו מבוססים על שוויון וכבוד הדדי, המטרות שלה חשובות בדיוק כמו שלי. החלומות שלה חשובים בדיוק כמו שלי". היא מספרת שהוא עודד אותה להמשיך לעבוד גם כשהבנות היו קטנות, וגם כשהיא עצמה פקפקה בכך שתצליח.
בגדול, גל עושה את ההולסום הכי נכון שאפשר – היא פמיניסטית וליברלית, היא מדליקה נרות שבת עם הבנות שלה ומכבדת את זכר השואה, היא מצחיקה - אבל לא יותר מדי
והיא הצליחה. כיום היא גרה בבית עצום בהוליווד הילס, שם הילדות גם הולכות לבית ספר ולגן. ורסנו וגדות רכשו לאחרונה בית נוסף במאליבו, ששוויו חמישה מיליון דולרים. הם גם הקימו יחד חברת הפקה בשם "פיילוט וייב" והעתיד נראה עמוס: הם הודיעו על הפקת סרט בכיכובה של גדות על חסידת אומות העולם אירנה סנדלר - אחות קתולית שהצילה ילדים יהודים בשואה, וסדרה על חייה של הדי למאר. גדות גם מפיקה, בשיתוף קשת, סרט שמבוסס על ספרה של דורית רביניאן, "גדר חיה". היא סיימה את צילומי הסרט "מוות על הנילוס", שמבוסס על ספרה של אגאתה כריסטי, בבימויו של קנת' בראנה, והצטלמה לסרט של נטפליקס שעתיד לצאת השנה יחד עם דוויין ג'ונסון וראיין ריינולדס.
סערת קלאופטרה ותקרית הקרינג' של אימג'ן
הכל נשמע מבטיח, ומסקרן במיוחד הליהוק שלה ל"קלאופטרה", סרט שתביים פטי ג'נקינס, במאית וונדר וומן, ותפקיד שגילמה בעבר אליזבת' טיילור וגם לקחה עליו אוסקר. את ההכרזה על "קלאופטרה" ליוותה מהומה: קולות בעולם הערבי מחו על כך ששחקנית ישראלית, לבנה ויהודייה תגלם את מלכת מצרים. הם טוענים לניכוס תרבותי וזלזול היסטורי, ולא הבינו למה לא ליהקו שחקנית ערבייה לתפקיד. "תתביישי, גל גדות, המדינה שלך גונבת שטח ערבי ואת גונבת להם את התפקידים", טענו עיתונאים. "קודם כל, אם אתם רוצים להיות נאמנים לעובדות - קלאופטרה הייתה מקדונית", הגיבה גל, "חיפשנו שחקנית מקדונית שתתאים לתפקיד. לא הייתה כזאת, ולי הייתה תשוקה גדולה כלפיה... אנשים הם אנשים, ואני רוצה לחגוג את המורשת של קלאופטרה ולכבד את האייקון ההיסטורי המדהים הזה שאני מעריצה כל כך".
גל חטפה על הסרטון הזה, אבל גם הפעם יצאה מהסיטואציה יפה, ובלי לקחת את עצמה ברצינות. "לפעמים, אתה יודע, אתה מנסה לעשות דבר טוב וזה פשוט לא הדבר הטוב הנכון", אמרה בראיון
מעבר לסערת הליהוק, ההסתבכות הנוספת היחידה של גל היא עם סערת "אימג'ן". כזכור, בתחילת הקורונה גייסה גל את חבריה הסלבס – אייליסטים כמו קירסטן וויג ו-וויל פארל, לביצוע משותף של השיר אימג'ן שעלה באינסטגרם שלה והפך לפצצת הקרינג' הגדולה של המגפה. כי בעוד אנשים נמקים בבתיהם הקטנים מדי בחל"תיהם המשתקים, הכוכבים ישבו להם באחוזות הענק שלהם והמליצו לנו לדמיין עולם טוב יותר. זה הרגיש מנותק ומגוחך והפך לנלעג בן לילה, הרשת עטה על הסרטון עם שלל פאנצ'ים והאתרים התמלאו ביקורות ארסיות.
להלן מדגם מייצג של התגובות: "כל משבר עולמי מקבל את המנון הפופ שמגיע לו, אבל זה לא מגיע לאף אחד"; "ההוכחה לכך שגם כשלא נפגשים פנים אל פנים זוועות עדיין יכולות להתחולל"; "הסיפוק העצמי הזחוח, ההיבריס של המעשה הטוב לכאורה… ההנחה שמחווה ריקה ומוזרה כל כך מחבורת סלבס היא בעלת איזושהי משמעות, גובלת באשליה. מה שאתם רואים בסרטון הזה הוא לא יותר מכוכבים מאותגרי פרספקטיבה, שרים לתוך מראה", וכמובן "אני לא מאמין שהעניינים הידרדרו כל כך, שהחלטנו להתנקש שוב בג'ון לנו כדי להתעודד".
גל חטפה, אבל גם מזה היא יצאה באופן יפה שלא לוקח את עצמו ברצינות. "לפעמים, אתה יודע, אתה מנסה לעשות דבר טוב וזה פשוט לא הדבר הטוב הנכון", אמרה בראיון, "היו לי כוונות טובות, זה בא ממקום טוב, רציתי לשלוח אור ואהבה לעולם".
ואנחנו מאמינים לה, ברור. כי אם יש דבר אחד שאפשר להיות בטוחים בו, זה שהיא מהטובים. בתקשורת האמריקאית גל מזוהה לחלוטין עם הדמות שלה בוונדר וומן. ההתמזגות ביניהן היא שלמה. היא התגלמות המילה שכולם מחפשים בשנים האלו: הולסום (Wholsome) – היא כוח חיובי ונטול שליליות בעולם. כוח שנובע מחמלה, מחשבה על האחר ונדיבות רגשית. עולם הרכילות והבידור האמריקאי הכניס אותה לתבנית הנחשקת הזאת והיא חיבקה אותה בחזרה, היא לוהקה לתפקיד הזה גם בסרטים וגם במציאות. היא פרצה בזכות תפקיד כגיבורה על אנושית, אבל הפכה לכוכבת באמת כי הבינה שמה שהתקופה והמקום והזמן שהיא נמצאת בו מחפש זה דווקא בני אדם.
לא שוכחת להתפדח עם החברות מהארץ
אחד הדברים שהיא חולקת בראיונות זה איך כמעט ויתרה על קריירת המשחק. "אתה הולך לאודישן ואז קוראים לך שוב, ואז שוב, ואז מבחן מול מצלמה, ואז אומרים לך שהחיים שלך הולכים להשתנות, ואז אתה לא מקבל את התפקיד. הגעתי למקומות שבהם לא רציתי לעשות את זה יותר". היא לא מעמידה פנים שהכל קרה לה בטעות בלי שהתכוונה, היא מודה שתמיד עבדה הכי קשה מכולם. היא מביאה את האותנטיות שאפשר לכנות "ישראלית", אבל באופן הכי אמריקאי. היא סוג של ספר עזרה עצמית אמריקאי אינדיבידואלי וקפיטליסטי, אבל עם מבטא – מאמינה בעצמה ובמטרות שלה, עיניים על הכדור, מי שעובד קשה בסוף מצליח, גם אם הוא ממש אדם רגיל ונחמד כמוה, כמו כולנו.
למרות שהיא מקפידה לא להביע דעות נחרצות ולהישאר בטווח החיובי הכללי והסחי של דברים, היא עדיין לא מפחדת ממילים כמו "פמיניזם". היא מספרת שהסיפור השנוא ביותר על בתה אלמה, הוא "היפהפייה הנרדמת", כי הנסיכה בו לא עושה כלום חוץ מלישון. "תמיד בראיונות שואלים אותי אם אני פמיניסטית וזה מפתיע אותי כי אני חושבת, כן, ברור, כל אישה, כל גבר, כולם צריכים להיות פמיניסטים כי מי שלא פמיניסט הוא סקסיסט". מבחינה תפקידה כוונדר וומן הוא תעמולה לסוג חדש של אישה שצריכה לשלוט בעולם.
בגדול, גל עושה את ההולסום הכי נכון שאפשר – היא פמיניסטית וליברלית, היא מדליקה נרות שבת עם הבנות שלה ומכבדת את זכר השואה, היא מצחיקה אבל לא יותר מדי, היא לא תמיד מעניינת - ספק אם תצלחו את סשן הווידיאו של "73 השאלות" שעשתה עם ווג - אבל יש בה המון חן וחום אנושי, היא לא תוקפנית או מאיימת. אפילו כשהיא נכנסת לתסבוכות פוליטיות, כמו חרמות בעולם הערבי על "וונדרוומן" כי היא ישראלית ויהודייה, היא מחליקה מזה בעדינות. כשהתראיינה ל-BBC הערבי ונשאלה על דעותיה, אמרה: "אני מתפללת לשלום, אני מאמינה גדולה בדיפלומטיה ואני רק יכולה לקוות שיהיו לנו שני מנהיגים אמיצים שיובילו אותנו לשם". כשהעיתונאי חסאם אסי הודה לגל בעברית ואמר "תודה רבה, מקווה להיפגש גם בעולם האמיתי בקרוב", היא ענתה "הלוואי, אינשאללה".
גל מקפידה לתחזק את חבורת החברות הישראליות כמו רותם סלע ויעל גולדמן, גם אם זה אומר טיולי קאווה גרופ עם תיוגים מפדחים, וגם ליצור אחת אמריקאית שכוללת אנשים כמו קירסטן וויג (שמחשיבה את עצמה כאחת מחברותיה הקרובות ביותר) וג'ימי קימל. ובכלל, לטפח את הנטייה לכנות אנשים "חברים שלי" למרות שהיא חיה במקום הכי תלוש ומזויף בעולם. היא הצליחה להפוך את הזרות שלה לכוח נורא גדול. להדגיש את הישראליות, אבל לא ממקום של פטריוטיות או מיליטריסטיות או ציונות, אלא משכבה אחת מעבר, של אדם עם סנטר שיודע מי הוא ושיש לו בית שהוא לא מנסה להתנער ממנו, ושרק מהמקום הזה אפשר באמת לעוף.