קשה היה להישאר אדיש השבוע לסיפורו של איתי שגב, שחשף את המצוקה הכלכלית הקשה שנקלע אליה. "לא היה לי בית, ישנתי בגינות", סיפר כוכב הילדים לשעבר. אבל בעסק הלחוץ והתובעני של אספקת בידור לילדינו, מתברר שקשה מאוד להיות כוכב גם בזמן הווה.
"הקוסם מארץ עוץ" (רינת גבאי), "ספר הג'ונגל" (שי ורועי), "עולם האגדות" (מיקי ורוי בוי), "פרי-סטייל פסטיגל" (נועה קירל ומרגי), "עמי ותמי" (מיכל הקטנה וטל מוסרי), "קסם של משחק" (הדצים ויובל המבולבל). אלו רק חלק ממופעי חנוכה הנוכחי, כי אתם יודעים איך זה – עוד חנוכה, עוד חופשה לקטנטנים, בין שלוש לחמש הופעות ביום, כולן סולד אאוט. כל ילד יקבל הזדמנות לראות בלייב את הכוכב האהוב עליו וכל הורה יקבל הזדמנות לכתוב פוסט זועם על איך הכוכב החביב עליו לא היה סבלני כשהנסיך שלו ביקש סלפי.
עבורנו מדובר בסיוט שנפסע לתוכו בעיניים פקוחות גם השנה. נעניק לילדינו את מכלול החוויה האנושית על חלקיה העמוסים, מופרעי הקשב ומוגזמי הדציבלים. אבל אנחנו לא כאן בשביל ההורים, גם לא בשביל הילדים, אלא בשביל האנשים שיישארו שם אחרי שאנחנו - מורחבי אישונים, הלומי סוכר ועם זמזום באוזניים – נצא מההיכל או חלילה מהקניון. אלו שיישארו לעוד מופע. ועוד אחד. ועוד אחד. ומשם ימשיכו לעוד תכנית טלוויזיה, ועוד הצגה, ועוד חנוכה, ועוד שירים. הם תמיד ייראו לנו נלהבים יתר על המידה, אנרגטיים בצורה לא סבירה, רועשים, קופצניים. צבעוניים באופן מכאיב ועם חיוך גדול מדי, כפסע מלהיות יצירה של בנקסי או סיוט טים ברטוני. כוכבי הילדים, משהו עובר עליהם.
באוקטובר השנה הוגש נגד יובל המבולבל כתב אישום על החזקה ושימוש בסמים לצריכה עצמית; בפרסומים שונים נטען שהוא גם לקוח זנות קבוע שהוציא אלפי שקלים בחודש על קוק ונערות ליווי. לפני כשנתיים הוגשה תלונה נגד כוכב הילדים רוי בוי בטענה שאיים על נערים. התיק נסגר אמנם מחוסר אשמה, אבל לא רק התחום הפלילי הפך בשנים האחרונות את כוכבי הילדים לאנשים שחיים על הקצה. להכי קרוב שיש לנו לרוקסטארז או לבריטני 2007. והגיע הזמן לדבר על זה.
היום נקליט 467 ברכות יוטיוב
לפני שנה הופיעה רינת גבאי ב"מחוברים". שם גילינו שהיא מתחזקת, ומאז הספיקה לטלטל את חייה האישיים והמקצועיים עם שמועות על כמעט פרידה מדורון מור, המנהל שלה ובעלה, ולבסוף הפרדת כוחות מקצועית. לפני שנה נסערנו מהידיעה שמיכל הקטנה הולכת לככב ב"מותק הטרול הקסום" פחות משבוע לאחר לידת תאומים. היא עמדה בזה יפה. את יום ההולדת שלה חגגה, כמדי שנה, במסיבת ענק יוקרתית ומושקעת שכל הסלבס הגיעו אליה. סרטוני וידאו שלה ושל יובל המבולבל רוקדים על הבר בהתלהבות מדהימה נפוצו לכל עבר והוכיחו סופית – השניים האלו יודעים לחגוג.
בסדר, הידיעה שקיים פער בין פרסונת הילדים לאדם שמאחוריה לא מחדשת הרבה. ברור לנו שיובל המבולבל לא נשאר עם הכובע הדבילי הזה גם בבית, אבל התחושה היא שיש מאחורי הדמויות האלו משהו מעורער, אדג'י. ממה זה נובע? במה שונים כוכבי ילדים מסתם כוכבים? למה דווקא הם מועדים לקיצוניות כלשהי, בין אם היא כוללת סיבוכים חיצוניים או פנימיים, או סתם אקסצנטריות?
הבדיחות שליוו את מעצרו של יובל המבולבל נעו בין "להופיע כל יום מול הילדים שלכם? אין מספיק קוק בעולם" לבין "אה, אז בגלל זה הוא כל כך אנרגטי". הן מטופשות, אבל סביר להניח שיש מאחוריהן אמת כלשהי. כי זה גובה מחיר: להיות כוכב ילדים עסוק ומצליח בישראל זה קודם כל עבודה פיזית משוגעת. אתם זוכרים את רגליה הפצועות של רינת גבאי ב"מחוברים", תוצאה של שעות על גבי שעות של ריקוד בהצגות ילדים. אגב, אתם יודעים שאפשר למצוא ביוטיוב ברכת יום הולדת מיובל המבולבל לכל ילד או ילדה בישראל? אוקיי, אולי לא כל ילד או ילדה בישראל, אבל יש שם 467 שמות של ילדים, לכל אחד מהם סרטון ברכה. הוא הקליט 467 סרטוני ברכה. הכנס כאן בדיחת קוק.
"כל האמנים עוברים משברים, אבל אמני הילדים במיוחד", מספר לנו ק', גורם בכיר מאוד בתעשיית הילדים שמעדיף להישאר בעילום שם. "אין הרבה אמנים שיכולים לשרוד 70-60 הופעות בחודש של חנוכה ובקיץ או בחודש רגיל 20 הופעות. תוך כדי הם עושים גם קמפיינים, צילומים, קלטות. כל אחד בורח לאן שהוא רוצה לברוח, אבל זה לא אנושי. ואחרי הופעה של שעתיים לשבת ולהצטלם עם 100 ילדים כי הקהל פשוט דורש את זה והאימהות דורשות את זה ואם אתה לא עושה את זה הן כועסות עליך? האמן, גם אם הוא אוהב את זה בסך הכל, קשה לו".
יש דרך לצלוח את זה בלי להישבר?
"לא, הם נשברים אחד אחרי השני. כל כוכבי הילדים כאחד. כואב להם, הם בוכים ובגלל זה מגיעות גם כל תופעות הלוואי. הם אוהבים את זה ומרגישים שזאת שליחות, הם מרוויחים כסף טוב, אבל זה עדיין לא ריאלי לעשות 70 הופעות בחודש".
אז למה הם עושים את זה? אנחנו מדברים פה על האיי ליסט של כוכבי הילדים בישראל.
"כי זה מה שהמקצוע דורש. כי המפיק אומר לך שעכשיו חנוכה, צריך לעשות 50 עד 70 הופעות כי זה החודש האחד שלנו להרוויח ואם את/ה לא עושה את זה, את/ה לא קיים. יש אמנים שרוצים לשמור שבת ולא יכולים כי המפיק דורש. אם צריך להשתמש ברינת, יובל, מיכל או מיקי 70 או אפילו 80 פעם בחודש, המפיק ישתמש בהם. אחרת הוא פשוט לא ייקח אותם לעבודה".
איך מצליחים לנהל גם חיים אישיים בתקופה הזאת?
״לא מצליחים. הילדים לא רואים אותם חודש שלם. אני לא השתתפתי מעולם במסיבת חנוכה של הילדים שלי ואני מניח שגם כוכבי הילדים האחרים לא. אם מיכל הייתה צריכה חמישה ימים אחרי לידה לעשות חנוכה, סימן שהיא התחייבה לעשות חנוכה. זה מעשה מאוד אמיץ, אבל לא אחראי. היא עשתה אותו כמו גדולה כי אלו הדרישות של המקצוע. גם רינת גבאי מופיעה 16 שנים ומעולם לא ביטלה. ככה זה. אסור לבטל, אסור לדחות, אסור כלום".
הליצן הולך יחף
סוכן השחקנים רוברטו בן שושן פועל אמנם בעיקר בתחום הדוגמנות וכוכבי הנוער (הוא גילה את מאיה בוסקילה, רותם סלע, אגם רודברג ובשנים האחרונות את נועה קירל), אבל הוא מכיר היטב גם את התחום המגה-תחרותי של כוכבי הקטנטנים. לשאלה מדוע דווקא הם מביאים את הקריירות שלהם אל הקצה יש לו תשובה פשוטה: "אין כאן סוד גדול, אני חושב שהם פשוט מכורים לעבודה. מיכל, יובל, מיקי ורינת כל כך אוהבים את העבודה שלהם שאם תגיד להם 'לכו תנוחו' הם יסבלו וירצו לחזור לעבוד. ברור שהם יכולים להתלונן כמו כל טאלנט ולומר 'אני עובד כל כך קשה', אבל בסופו של דבר, אם יש להם פתאום יומיים חופש הם מרגישים כאילו קרה משהו רע".
אבל 70-60 הופעות בכל חנוכה? זה נשמע לך הגיוני?
"מדובר באנשים וורקוהוליקים, ואם תוסיפו לזה את ההתמכרות שלהם לאהבת הקהל, תקבלו שילוב שהוא כמעט נרקוטי. יש כאן רצון תמידי לדעת שאתה בטופ. לצורך העניין, אם מישהו מופיע פעמיים ביום ומישהו אחר מופיע ארבע פעמים, אז הראשון יחשוב: 'מה זה, כבר לא אוהבים אותי'".
והמשברים האלו שפוקדים אותם?
"כולם - לא משנה אם כוכבי ילדים, גיבורי על, סופרמן או וונדר וומן - כולם אנושיים בסופו של דבר".
ברור שיש עבודות פיזיות קשוחות יותר מזו של כוכב ילדים. לא מדובר בסווט-שופס, אם כי סביר להניח שזה לא רחוק משם בימים של חמש הופעות חנוכה ברצף. כוכבי הילדים נמצאים המון על הרגליים, רוקדים, קופצים. אז המעמסה הגופנית משוגעת, אבל העול הרגשי לא פחות.
תחשבו על זה, האנשים האלה חייבים להיות שמחים. איזו עבודה איומה: בעוד שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו להיות חמוצי פנים וממורמרים בבקרים במשרד, להפנות מבטי "אני אחתוך אותך" לכל מי שפונה אלינו לפני הקפה, הם לא. הם מחייכים כל הזמן. יש דרישה תמידית לזיוף - לפחות חלק מהזמן, אם לא ברובו – של הנאה, אושר, שמחה ואהבה. בהערת אגב, לפני שנתיים התוודענו למושג "קולורופוביה", פחד מליצנים, בעקבות טרללת ה"ליצנים הרוצחים" שהתחוללה במשך כמה חודשים. מחקרים על פחד מליצנים העלו שאחד הפיצ'רים הגופניים שאנשים הכי מפחדים מהם הוא חיוך תמידי. זה מעורר בנו אימה. ואם כוכבי הילדים הם ליצנים מודרניים, אולי זו הסיבה שבעוד ילדים מטורפים עליהם, בנו הם בעיקר מעוררים חוסר נוחות.
כשמיכל ינאי הופיעה עם 42 מעלות
יש הרבה עבודות שכוללות עומס פיזי ורגשי בלי שאנשים מיטרללים מהן. כוכבי הילדים, ככל הנראה, מגיעים מראש עם רמות גבוהות במיוחד של אמביציה. אחרי הכל, הדרך לפסגה כוללת אלפי שעות של הופעות בחינם בקניונים, השקעת כספים לא מבוטלת, הפעלות ימי הולדת וכיתות רגליים בלתי פוסק. מתי מעט מגיעים לטופ, כלומר לצמרת הצגות החנוכה והפקות הטלוויזיה/ די.וי.די המצליחות. ואלו שכן – חייבים להישאר דרוכים כל הזמן. כי חנוכה אחד אתה מרוויח שכר של שנה שלמה, ובחנוכה הבא כבר לא. מיכל הקטנה לא יכולה להרשות לעצמה חופשת לידה במקום סדרת מופעי חנוכה. אסור להוריד את הרגל מהגז. וזה מסוכן.
ק' מספר לנו על הדריכות התמידית בתחום: "הקהל של הקטנטנים מתחלף מהר מאוד. ילד בן שנתיים שרואה רינת, או בן שלוש שרואה יובל, בגיל חמש הוא כבר לא רלוונטי. אבל יש לו אח קטן בן שנתיים שרואה את התכנים האלה. בגלל זה חשוב בתחום הזה להיות כל הזמן על המסך, הקהל משתנה מאוד מהר ואסור לאבד אותו".
יש תחרות בין כוכבי הילדים על הקהל הזה? על הכסף?
"בינינו, אני לא חושב שזה הכסף. זה הרצון הבלתי מתפשר להמשיך להוביל. זה סוג של, איך נקרא לזה? התמכרות לעשייה, להצלחה, להשפעה. וכן, גם תחרותיות".
מיכל ינאי, אולי כוכבת הילדים הגדולה ביותר שהייתה פה, הייתה סטארית ענקית בעולם הילדים כשהורים עוד ביקשו חתימה ולא סלפי. בתור מי שעברה בהצלחה את המעבר לעולם המבוגרים ומשחקת כיום בתיאטרון ובטלוויזיה, ינאי לא מסכימה שהטירוף סביב כוכבי הילדים היום גדול מבעבר וטוענת שהדבר היחיד שהשתנה הוא הסיקור התקשורתי.
"אין מה לעשות. בכל פעם שיש חופש, כמו חנוכה, מנצלים את זה כדי לעשות את זה כמה שיותר הצגות והשחקנים מופיעים. גם אז הופענו עשרות פעמים בחודש בכל רחבי הארץ, פשוט לא היה לזה כזה פרסום. גם אני התרוצצתי בין אלפי קניונים. באמת שלדעתי דבר לא השתנה מלבד התקשורת והאינסטגרם".
כשאת רואה את רינת גבאי יורדת מהופעה עם רגליים נפוחות ונאלצת לחייך ולהצטלם עם ילדים, זה נשמע מוכר?
"זה המקצוע. כשסבא שלי נפטר, עליתי לצערי להופיע באותו ערב על במת התיאטרון. ועוד בקומדיה, למרות שזה היה הדבר האחרון בעולם שהתחשק לי לעשות. בחנוכה, כשהשתתפתי ב'הקוסם', עליתי להופיע עם 42 מעלות חום כי מכרו ארבע הצגות בירושלים".
מגלומניה עכשיו
רוב כוכבי הילדים מתקשים לעבור לעולם המבוגרים. איפשהו, להיות כוכב ילדים זו קריירה קוברת. מעטים עברו משם לפאזה אחרת או שילבו בין השניים, כמו הדצים, או התבגרו לתוך זה כמו טוביה צפיר (אגב, מסתמן שהסבת הקריירה השכיחה בתחום היא להוראת יוגה ופילאטיס, כמו שראינו אצל אביגיל אריאלי וליאת אחירון). אצל נשים זאת בעיה גדולה אפילו יותר כי הסביבה שיפוטית ומפלה. מילא יובל המבולבל, מראש הוא היה גבר מבוגר וקירח עם קול מוזר. אבל כמה שנים יחזיקו מיכל הקטנה או רינת גבאי או מיקי מוכתר – נשים שנראות באופן טבעי קצת כמו ילדות – עם הקוקיות והשמלה הוורודה בלי שאיזה מפיק יחליט שהן לא יכולות להיות יותר עליסה בארץ הפלאות או חנה'לה בשמלת השבת? כוכבוּת ילדים, כמו דוגמנות או כדורגלנוּת, מגיעה עם תאריך תפוגה.
לפי ק', חלק מזה קשור להתנשאות האוטומטית שלנו על כוכבי הילדים. "בתעשייה של הסדרות והתיאטרון יש מבט מאוד מזלזל על אמני ילדים", הוא אומר. "יש עליהם סטיגמה, 'אתם מתלבשים בבגדים צבעוניים ושרים עם פלייבק'. כמי שמכיר את האנשים האלה מקרוב זה מצער מאוד, כי זה מונע מהם לעשות דברים אחרים. רינת גבאי עוברת את זה כשהיא מנסה לעשות מוזיקה למבוגרים ואני בטוח שגם ליובל המבולבל אף אחד לא ייתן תפקיד בסדרה בפריים טיים למרות שהוא יכול להיות שחקן מדהים. זה לא מעניין אף אחד, כי הם עושים את העבודה לילדים בני שנתיים. רינת, מהזמרות הטובות בישראל, אפילו לא הוזמנה לאודישן ל'מרי פופינס' בהבימה. זה הראש".
גם בן שושן מתעכב על רינת גבאי כמקרה מבחן. "היא התחילה במקור כזמרת, אבל באותה התקופה השוק של זמרות הפופ היה הרבה יותר קטן ואני יצרתי את מאיה בוסקילה וקברתי את כל הזמרות שהיו אז. הרבה פרשו. רינת הלכה לכיוון מסוים והצליחה בו מאוד, ועכשיו אני מבין שמקנן בה הרצון להיות זמרת לבוגרים וזה קשה. אבל לא כולם רוצים לעשות את השינוי ואת המעבר לעולם המבוגרים. תראה שוב את מיכל הקטנה: ברגע שיש לך ילדים אתה יודע שמיכל היא האלוהים שלך. אתה חייב לצלם את הילדים שלך איתה, אתה חייב לבוא להצגות. ואז היא השולטת".
רינת גבאי מודה בפה מלא שהייתה רוצה לשחזר את קריירת המבוגרים שלה, וסביר להניח שהיא לא לבד. אולי בתחילת דרכה גם מיקי מוכתר, בוגרת בית צבי, דמיינה לעצמה מנעד גדול יותר של תפקידים. רוב כוכבי הנוער, כמו אליאנה תדהר, מודים בזה בראיונות שונים בלי בעיה; כנראה בגלל שהמעבר הזה מאוד אפשרי להם, כוכבוּת נוער היא שונה ואתה מתבגר עם הקהל שלך. יש לא מעט תסכול בהבנה שאתה תקוע בפוזיציה שלא תמיד מתאימה לך.
אצל כוכבות פופ צעירות שמנסות לעבור ל"עולם המבוגרים" זה מגולם לרוב במשבר מתוקשר שהן צולחות בהצלחה כזו (מיילי סיירוס) או אחרת (אמנדה ביינס). אצל אמני הילדים עושה רושם שהמשבר הזה בא לידי ביטוי בניסיונות להיחלץ, ולו ברמת הנראות בערוצי הסלבס, מהדימוי של כוכב ילדים. זה יכול לבוא לידי ביטוי בנשפי ענק כמו של מיכל הקטנה, או מה שנראה כהרס עצמי כמו במקרה של יובל המבולבל. סחרור, מגלומניה, נרקיסיזם? אולי כל התשובות נכונות.
אדם גם לעצמו הוא זר
אחת הסדרות היפות והמרגשות של השנה היא "Kidding", שמשודרת ב-yes תחת השם "ילדותי". מככב בה ג'ים קארי ומביים אותה מישל גונדרי. קארי מגלם את ג'ף פיקלס, שכבר שנים ארוכות מככב בתכנית ילדים מפורסמת ופופולרית בערוץ הציבורי. קארי לא מגלם כוכב ילדים שגרתי אלא רגיש, עדין ומקורי, שהמסרים החיוביים והאופטימיות שלו שובים את לב הילדים שצופים בו (ואת שלנו, שצופים בסדרה). פיקלס חי בהלימה מוחלטת לדמות שהוא מגלם: הוא מתוק וחיובי בחיים כמו על המסך, אוהב אדם וילד. כשטראומה גדולה מטלטלת את חייו – בנו מת בתאונת דרכים - הוא מתחיל להתפרק. בתכניתו הוא חייב להמשיך לספר לילדים על צבעים ועל חברות, אבל הוא רוצה לדבר על מוות, על אובדן. אשתו נפרדת ממנו, בנו השני מצוי במצוקה רגשית והוא עצמו הולך ונסדק לנגד עינינו. הפער בינו לבין הדמות שהוא מגלם הולך ומעמיק מסיבה פשוטה: לו מותר להשתנות. לדמות שלו - לא.
כוכבי ילדים כמו מיכל, רינת או יובל הם אנשים עם פיצול אישיות מטאפורי. יובל המבולבל הוא יובל שם טוב, מיכל הקטנה היא מיכל ויצמן, רינת היא רינת גבאי, מיקי היא מיכל מוכתר. בכותרות יקראו להם בכינויים מעולם הילדים, הם מזוהים לחלוטין עם הדמות. והם תקועים עם האלטר אגו הזה. קצת כמו ג'ף פיקלס, אסור להם להשתנות. ילדים לא אוהבים שינויים, בגלל זה כוכבי ילדים תמיד לבושים באותם בגדים מזוהים ולא יהפכו פתאום לבלונדינים או יגדלו זקן. האלטר אגו הקבוע הזה הופך לפעמים למעמסה, כזאת שמונעת התקדמות ושינוי. ואולי ההתפלפות הזאת של כוכבי הילדים היא בכלל מרד, המרד שלהם בעצמם? באלטר אגו שגם מפרנס אותם אבל גם יושב להם כמו משקולת על הנשמה? אף אחד לא יכול לחייך כל הזמן, ובסופו של דבר, זה נורא קשה לא להיות עצמך.