צרות עולם ראשון. רובנו מכירים את המם עם האישה הבוכה וחושבים על הטרוניות הקטנות, הקטנוניות והנלעגות שלנו, לרוב כאלו שכוללות את נטייתו המרגיזה של קפה הפוך להיות לא מספיק חם. צרות עולם ראשון הן צרות של עשירים, של מפונקים. כל בעיות הוויי פיי שאנחנו מתלוננים עליהן בזמן שבקצוות שונים של העולם אנשים מתים מרעב תוך כדי עבודה בסווטשופ שנמצא במערה שבה הם נכלאו בגלל שיטפון. צרות עולם ראשון הן המקבילה הבוגרת ל"תאכל הכל מהצלחת, יש ילדים בהודו שאין להם". ביטוי שנועד להזכיר לנו שהכל יחסי, שבכל פעם שבה אנחנו מרגישים בודדים, עניים, לא מוערכים ולא ממומשים, אנחנו צריכים לחשוב על קבצן הודי שרגל אחת חסרה לו והשנייה מריחה מוזר, ולספור את הברכות שלנו.
כשאנחנו מאתרים את הבעיות האלו אצל אחרים, אנחנו נוטים לבוז להם בלב. על הדרמה, הפינוק, הפרופורציות, ראיית העולם הצרה. אבל אז מתקשרים מהסופר ומודיעים שהמשלוח שלנו יגיע הפעם בלי לחמניות כוסמין ואנחנו לא יודעים מה לעשות עם עצמנו מרוב עצב. ממרומי מדרג הצרכים של מאסלו אנחנו חווים קושי להסתגל לסודה במידת גיזוז לא מספקת, והאמת שזה בסדר, מותר לנו. אז מה כוללות צרות עולם ראשון, למה יש כאלה שמתנגדים לביטוי הזה ולמה אין בנטפליקס ישראל את כל התכנים שיש בנטפליקס אמריקה? פעוטות מתים ממלריה? זה כל כך עצוב.
הביטוי "צרות עולם ראשון" קיים כבר משנת 1979, אבל תפס תאוצה רק ב-2005 כשצץ המם של האישה הבוכה ומאז הספיק להיכנס כבר לשפה ולמילון אוקספורד. בינתיים נוסף גם הביטוי "The struggle is real" שמוקדש גם הוא להתמודדויות טריוויאליות עם מצוקות היום יום ולא לבעיות ומאבקים חמורים באמת. אצלנו זכה לפופולאריות עמוד הפייסבוק "צרות בהייטק", שהתייחס למצוקות התן ביס ולכך שיש יותר מדי סוגים של קורנפלקס במטבחון המשרד, תחת ההנחה שאין יותר עולם ראשון ונכסף מהיי טק, לפחות בישראל.
רשמית, כמעט כל בעיה שלנו, בעולם המערבי, יכולה להיחשב לצרת עולם ראשון. כלומר, בהנחה שיש לנו קורת גג, תשתיות חשמל וביוב ומזון. לא לכולם יש, לא בעולם הראשון וגם לא בארץ. העולם השלישי הוא כינוי למדינות שאינן מפותחות כלכלית, רובן נמצאות באפריקה (חלקן גם באסיה ודרום אמריקה). העולם הראשון הוא כינוי למדינות המערב בעלות הכלכלה החופשית, הגוש הקומוניסטי כונה העולם השני. ההגדרות האלו כבר לא ממש בשימוש היום ומקובל יותר לחלק את המדינות למפותחות ולמתפתחות, אבל "צרות מדינות מפותחות" מרגיש לנו קצת פחות קליט.
אבל לא תמיד צרות עולם ראשון הן פינוק מובהק כמו מחירי פירות היער. לפעמים הן צרות די חמורות, פשוט כשמציבים אותן ליד פליטה ממוסול הן מפסידות (לעזאזל, מי לא?). נגיד, חרדה ודיכאון. אלו בעיות די רציניות שרבים חווים ונחשבות לבעיות של העולם הראשון, אבל האמת שהן נפוצות גם בעולם השלישי. יש הרבה מחקרים לגבי שיעורי דיכאון בעולם, הם סותרים אחד את השני, אבל ברובם העשירייה הראשונה כוללת את ארה"ב, הודו, סין, ניגריה ובנגלדש. לפי ויקיפדיה, אגב, ישראל במקום ה-12 והמכובד (מתוך 192 מדינות שמופיעות בטבלה). כלומר, דיכאון וחרדה נחשבים לצרות של עשירים, תולדה של עולם ראשון ומפונק שאובססיבי לחיי הנפש שלו ולא מסוגל להתמודד עם העולם, למרות שאלו בעיות גלובליות שיחסי הציבור המפוקפקים להם הן זוכים הם תוצר של היותן נפשיות ולא פיזיות. הרי אם דיכאון היה מגיפה של פצעים פתוחים ומזוהמים על הגוף ולא מצוקה רגשית של אנשים עצובים, הוא היה נחשב לבעיית עולם שלישי, לא ראשון.
מעבר לדיכאון ולחרדה, יש את כל עולם המימוש העצמי, שהוא כבר עולם ראשון במובהק. הטופ של פירמידת הצרכים של מאסלו ובעיה שמעסיקה לא מעט אנשים. נכון, הכל צריך להיות ממש ממש בסדר בחיים שלך כדי שתתפנה להרגיש החמצה כיוצר, אבל האם זה הופך את תחושת ההחמצה ללא לגיטימית? לא, זה סתם הופך אותה לצרת עולם ראשון.
ואיפה תשימו את מתנגדי חיסונים? הרי בדרכה מדובר בצרת עולם ראשון, אף אחד באפריקה שיציעו לו חיסונים לא יסרב. מדובר באנשים שבחיים שלהם לא ראו תינוק חולה באמת ומונחים כמו "תמותת תינוקות" נראים להם דמיוניים, אז נראה להם שאפשר לדלג ולתת לגוף לפתח חיסון טבעי. זה יוצר איזושהי התנגשות בין העולמות, מחלות עולם שלישי שמתפרצות (בין היתר) בגלל אופן מחשבה ופריבילגיות של עולם ראשון.
גם גלי חום באירופה הם התנגשות, קצת יותר מצחיקה, בין צרות עולם ראשון לשלישי. התחממות גלובלית היא בעיה אמיתית שקורית כבר שנים רבות, איכשהו האירופאים מפספסים מדי קיץ את עניין רכישת המזגן. וכך יוצא שכמה שבועות בשנה, למרות שהטמפרטורות דומות, עדיף להיות בישראל הממוזגת ולא באירופה מוכת הזיעה והזבובים. מסכנים, איזה לא מפותחים, עולם שלישי.
לא חסרות גם צרות עולם ראשון מובהקות, אבל עדיין חמורות. בעיות שהן תולדה של החיים בעולם הראשון ונפוצים רק בו, למשל סרטן, סכרת, מחלות לב ומחלות שקשורות לתזונה לא בריאה. אלו בעיות די רציניות, אבל אף אחד לא יצייץ "אני סוכרתי! #צרות עולם ראשון". כי הביטוי הזה שמור לצרות שאינן צרות. הכוונה האמיתית שלו היא – אני יודע שאני בר מזל ואין לי לגיטימציה להתלונן כי יש לי המון, אבל החבילה שלי מאסוס ממש מאחרת. והאמת שזה חמוד, יש בזה משהו שמודע לפינוק ומוסיף איזה התנצלות קטנה כדי לא לצאת דושבאג.
צרת עולם ראשון נוספת: נודניקים שטוענים שזה לא תקין פוליטית להשתמש בביטוי "צרות עולם ראשון". למרבה האימה הם קיימים, ולטענתם הביטוי יוצר מעין האחדה מחשבתית לעולם השלישי. כלומר, העולם השלישי לא כולל רק אפריקאים גוועים ברעב ואנשים שתופרים לנו בגדים זולים, יש שם חברה ותרבות ובני אדם שצוחקים ומרגישים וחושבים דברים מורכבים ויש להם דעות בדיוק כמו לנו. הביטוי הזה הופך חלקים נרחבים מהעולם לאובייקטים, גוש נטול ניואנסים, אנשים שההגדרה היחידה שלהם היא "עניים" ולכן אין לנו שום דרך להזדהות איתם מעצם היותם בני אדם.
הסבר נוסף של המתנגדים הוא שהביטוי הזה מבסס את תחושת העליונות שלנו, שוב, על בני אדם אחרים. הוא טומן בחובו את ההנחה שההתערבות שלנו היא הדבר היחיד שיכול לעזור להם, אנחנו אלו שיכולים "להציל אותם". זאת צורת מחשבה קולוניאליסטית ולא מציאותית, כזאת שגם גורמת לנו לחשוב שהתרבות שלנו נעלה על זו של אנשים שחיים בעולם השלישי, וגם כזו שמתעלמת מהעובדה ששבריר קטן בלבד מהעולם הוא עולם ראשון. הרי רוב העולם הוא עולם שלישי, לא תתרחש איזושהי "הדבקת קצב", העולם השלישי לא יהפוך לראשון מתישהו כש"נעזור להם". אין לזה היתכנות משום בחינה, בטח שלא מבחינת משאבים. הכל נכון, מן הסתם, אבל "צרות עולם ראשון" הוא לא ביטוי פוגעני, סתם מפונק ונרקסיסטי, ולפחות מעיד על ניסיון לשים לב לפריבלגיות שלנו בזמן שאנחנו מתמוטטים מזה שבאייפונים יש רק חור אחד למטען ולאוזניות.
אגב, הביטוי לא הופך רק את העולם השלישי למקשה אחת, אלא גם את העולם הראשון. יש חלקים בעולם הראשון שהבעיות בהם אמיתיות, לא כאלה שכוללות חלב שקדים. מיליוני אמריקאים סובלים מעוני קיצוני, רעב, שיעור גבוה של תמותת תינוקות, היעדר מוסדות חינוך, חוסר שוויון קיצוני שמבוסס על גזע ומגדר, חוסר גישה לטיפול רפואי, אלימות ועוד. גם בישראל לא חסרים מקומות שבהם הבעיות לא כוללות את סוג הסנדוויצ'ון המועדף (בוקר בלי כריכון גאודה הוא בוקר שחור), בין אם הם בשכונות העוני של בני ברק או מתמודדים עם התנאים המחפירים בעזה. יש פה דורות של ילדים שגדלו על אזעקות צבע אדום וכאלה שלא מקבלים זכויות שוות או בכלל.
יש בעיות סבוכות גם בעולם הראשון אבל גם כשהן לא, אז מה, מותר לקטר. אנחנו לא יכולים להעביר את חיינו בחישוב המזל היחסי שלנו בעולם. הבעיות הקטנות, הצרות הקטנוניות ומרות הנפש שלנו, הן עדיין בעיות, כי הן שלנו. אנחנו יודעים שהן שוליות וזניחות, אבל זה לא ימנע מאיתנו מלהמשיך להתלונן. צרות עולם ראשון, שאלו יהיו הצרות שלנו.
