כשנהג המונית עוצר בשוליו של כביש ראשי, מול בית ישן ומתקלף ברחובות - בבת אחת הופכים פטפוטיו הבלתי נגמרים לשתיקה. "אני לא מוריד אותך פה", הוא קובע ומביט בחשש במוסך שממול. "לא יכול להיות שזה הבית של האמרגן של עומר אדם, יש כאן טעות. תתקשרי אליו רגע". אני מחפשת את הטלפון בתיק, קצת המומה. "ציפית לטירה עם בריכה ומרצדס, מה?", יגחך אטדגי עוד מעט. "אני חי בצנעה, הכי לא צריך בית של אמרגן מזרחי".
הוא פותח את השער החורק ואני רואה חצר לא מתוחזקת, ערימות חול מסביב, ערסל ישן שמתוח בין שני עצי פרי. אטדגי לא מופתע מהתדהמה שלי, הוא אפילו קצת נהנה: "אנשים אומרים לי שלגור פה זה כמעט התרסה, אבל זה בית שכור שמתאים לי בדיוק, ובחניה יש לי ג'יפ ישן. אני לא צריך יותר".
אבל אם אתה יכול להרשות לעצמך יותר, אז למה לא?
"את נשמעת ממש כמו בת הזוג שלי. היא לקחה אותי כפרויקט והחליטה שאני צריך לעבור מכאן לבית אחר, חדש. אז למען הזוגיות אני אעשה את זה ובאמת עכשיו אני מחפש בית, אבל לי טוב כאן".
בשביל מה לעשות כל כך הרבה כסף אם בסוף אתה מבשל במטבח מתקלף?
"לא אכפת לי. אני גם לא חושב שיש לי הרבה כסף, לתשובה יש הרבה כסף. אני לא אוהב כסף, באמא שלי, כסף לא מעניין אותי".
בגלל זה אתה אמרגן, כי כסף לא מעניין אותך?
"אני מייצג אמנים כי אני צריך להביא אוכל הביתה. יש לי שתי בנות לגדל, מאוד פשוט".
"הצל? הוא היה הנהג של סאבלימינל"
אנחנו צועדים אל פתח הבית באיטיות מסוימת. אטדגי לא לגמרי התאושש מתאונת האופנוע שעבר לפני שנתיים. "אני צולע רק אחרי שאני עושה כושר, ופשוט הייתי עכשיו שעה על ההליכון. בהמשך היום הצליעה תיעלם", הוא מסביר. "עד לפני שבועיים-שלושה עשיתי הליכות בחוץ, אבל עכשיו זה בעיה, כל הזמן עוצרים אותי".
אטדגי עדיין מסתגל למעמד החדש שלו, מאז שעבר ממאחורי הקלעים לקדמת הבמה כשופט ב"הכוכב הבא". "כשאני הולך בקניון פונים אליי כל הזמן", הוא מתמרמר. "אני נחמד ועדין ומצטלם עם מי שרוצה, אבל לא תמיד זה מתאים. אם אני בדיוק אוכל עם הבנות אז אני אומר אם אפשר, באהבה גדולה, לפנות אליי בעוד עשר דקות כי אני בדיוק אוכל".
איך התחושה להיות סלב פתאום? זה משהו שיכול קצת לדפוק את הראש.
"זה לא שאני אתחיל ללכת להשקות עכשיו, אני מרגיש כרגיל. אנשים ראו אותי בחתונה של ציון ברוך, אבל אני את ציון מכיר מגיל שלוש, מרמלה. גם ההורים שלי הוזמנו לחתונה, בלי קשר אליי. ציון היה חוטף ממני משיכות באוזן בטיולים לכנרת, כשהיינו נוסעים כילדים עם המשפחות. מעבר לזה הזמינו אותי לכמה אירועים, וחבל. אל תזמינו, אם אני לא מכיר אני לא הולך".
זה מרגיש סוג של ניצחון לשבת ליד קרן פלס? זה הכי מיינסטרים שיש.
"קרן פלס זה מיינסטרים? עומר אדם זה מיינסטרים".
אטדגי הוא מהאנשים האלה שיש להם ניצוץ בעיניים. מספיק לזרוק בו מבט אחד בשביל לקלוט את הכריזמה, את האש. הוא מעניין, רהוט, מצחיק בטירוף. כמו בתכנית, גם במציאות הוא אמוציונלי מאוד, עולה ויורד בטונים בלי בעיה, מדבר בלי לדפוק חשבון. "התכנית עושה לי טוב כי בזכותה אנשים רואים שאני לא עילג כמו שהם חשבו", הוא אומר. "היו בטוחים שאני יודע ארבע מילים שאיתן אני מחבר משפטים: כן כפרה, לא כפרה, חשבונית, מע"מ, זהו. פתאום רואים שאני כותב, יוצר, מנגן".
ומתכסח עם מוקי. מה קורה ביניכם?
"יש לי איתו מערכת יחסים מורכבת, סימביוזה. אנחנו מפרים אחד את השני. אני חושב שהוא קצת יהיר ושחצן, כמוני. שיתייעץ עם אנשים שלו מה הטיפול לזה. אני מטופל אצל ד"ר משה אטדגי, אבא שלי, שבשולחן ביום שישי אם הוא רואה שאני קצת... אני מקבל ממנו שתיים קטנות כאלה בצוואר, 'לך תוריד את הכיסאות ותנקה, קדימה'. ככה חינכו אותי בבית".
"אני בן אדם של תחושות", הוא מבהיר. "בגלל זה אי אפשר לבוא אליי בטענות לגבי למה אני לא מעביר את זה ואת ההוא. כשזמר עומד מולי, אז או שהוא עושה לי את זה או שלא, בלי קשר למזרחיות שלו. אני אדם ישר. שאלת אותי, קבל את האמת הכואבת".
יואב אליאסי, "הצל", אמר עליך שאתה לא מבין כלום בהיפ הופ, ממש התעצבן עליך.
"הוא כועס על כל מי שיכול לתת לו ארבע דקות של כתבה. אני לא רוצה להגיד עליו כלום, מה אני אגיד עליו עכשיו, שהוא היה הנהג של סאבלימינל? עזבי. הוא אומר על עצמו כל הזמן שהוא מכר אלבומים. איזה אלבומים מכרת? סאבלימינל מכר אלבומים, לא הוא".
"זה לא בושה להרוויח כסף, אני גם עושה את זה טוב"
הוא בן 39, גרוש ואב לשתיים: אלה (11) ושירה (9). נולד ברמלה למשה ואסתר, זוג עולים ממרוקו. האב עבד בתנובה, האם הייתה עובדת עירייה. יש לו עוד ארבעה אחים: "אנחנו מאפיה, קשורים מאוד, החברים הכי טובים", הוא מתלהב. "אחותי הגדולה לא מרשה שאף אחד ינקה לי את הבית, פעם בשבוע היא באה לנקות לי".
ובכל זאת, בגיל תשע עזב את הבית ועבר לפנימייה חרדית: "ההורים עבדו מאוד קשה לכלכל את הבית, לא היה כסף לשלם לחוגים, ולי היה רעב לספרים, לידע". הוא אכן ידען גדול: אוהב ספר, שירה, מצטט טקסטים שלמים של אלתרמן. בצבא שירת בנח"ל, ואחרי השחרור התחיל לנגן עם עמיר בניון. "אבל השתעממתי", הוא מסביר למה עזב את התחום. "בכלל, להיות זמר לדעתי זה מקצוע מאוד משעמם. אני אגלה לך סוד: הרבה זמרים משתעממים על הבמה, אמרו לי את זה לא אחד ולא שניים. אבל הם עושים את עצמם, והקהל לא מרגיש".
בהמשך לימד תיאטרון במכון ברנקו וייס, הקים קבוצות נוער ועבד ביחידות לקידום נוער וטיפוח חשיבה. "הייתי אידיאליסט", הוא אומר, "איש חינוך. הדבר היחיד שעניין אותי אז היה לגרום לנער שאף אחד לא האמין בו להאמין בעצמו".
אני עוד אחשוב שאתה מתכוון לעומר אדם. איך עוברים מחינוך לייצוג אמנים?
"אשתי לשעבר בזה לי על זה, היא נשארה אידיאליסטית והיא לא הבינה את המעבר. תשמעי, צריך להתפרנס. אני עושה עסקים גם מעבר לייצוג אמנים. לפני חודש וחצי אני ועומר פתחנו חברה בשם 'גרין' למוצרי שיער למספרות. אנחנו עושים השקעות, עושים עסקים ביחד".
זאת בעצם הביקורת עליך: שאתה איש עסקים, שלא אכפת לך מאמנות, רק מביזנס.
"מי אומר את זה? ההדיוטות שלא מבינים ושעסוקים בכותרות. אני עושה גם וגם וגם, אני מולטי. מצד אחד אני יכול לקרוא ספר על שרון ומצד שני את 'אמנות המלחמה' של סן טסו, אני יכול להיות אמרגן מזרחי קלאסי הכי מחוספס וגם לכתוב שירה מהממת בספר חדש שלי. וזה לא בושה להרוויח כסף, סליחה! אני גם עושה את זה טוב".
יש לך חוש לכסף.
"יש לי חוש לזהות אמן".
איך מזהים באמת?
"קודם כל צריך קול טוב, חותמת קול. ואישיות, זה מאוד חשוב. כריזמה. כי אתה לא יכול לעבוד על גימיקים, זה לא מחזיק הרבה זמן. ובדרך כלל אני צודק, כלב מריח כלב מקילומטרים, זה כמו שמנתח לב לא יידע איפה העורק הראשי. אני מכיר את המקצוע מכל הכיוונים: התחלתי כנגן, אחר כך מנהל הצגה, סחבתי גיטרות, שמתי ליין אפ על במה, הייתי כותב, מפיק, אני יודע מה זה זכויות יוצרים, הכל. אני לא מבין אנשים שבאים ואומרים: 'שלום, אני עכשיו אמרגן'. מה זה, אתה אמרגן? אתה יודע לקרוא חוזה? אני כן. אני יודע לעשות חוזה יותר טוב מעורך דין".
כמה כסף אתה עושה?
"לא מגלה. אבל למה את שואלת כמה אני מרוויח, אולי תשאלי כמה הפסדתי בשנה שעברה?"
כמה הפסדת בשנה שעברה?
"מיליון וחצי שקל. הלך לי עסק שלם, נשרף. בניתי לימוזין על אוטובוס, ובדרך לצביעה הוא נשרף בכביש 6 בגלל קצר חשמלי. לא היה לי ביטוח. אז מה את חושבת שעשיתי?".
בכית?
"נראה לך? אמרתי תודה לאלוהים והמשכתי הלאה. אני בוכה כשאני נפגע ברגש, לא בכיס".
אם הפסד של מיליון וחצי שקל לא הזיז לך, אפשר להסיק מזה משהו על ההכנסות שלך.
"עוד נשאר לי חוב קטן שאני משלם בגלל זה, נשבע לך בכל היקר לי".
"לא אצביע לכחלון אם הרשימה תהיה לבנה מדי"
אבל אין מה לדאוג לאטדגי: לפי פורבס, בשנת 2011 עומר אדם הרוויח 11 מיליון שקל. "אני יודע לעשות כסף, אבל לא לשמור אותו אצלי", מבהיר אטדגי. "הכי הרבה אני מוציא על חופשות, אני אוהב לטוס, חי על מזוודות. קניתי קרוון מדהים שעלה הרבה מאוד כסף, אני מחבר אותו לג'יפ הישן שלי, נוסע לכנרת, לדרום. אני מבלה המון, רק עכשיו התחלתי לחסוך כי יש לי בת זוג מדהימה ואני חושב קדימה".
כידוע, המזרחיות אצל אטדגי היא הרבה יותר מסגנון מוזיקלי. זו הזהות שלו, תפישת עולם שלמה. גם בבחירות הוא מתכוןן להצביע למועמד מזרחי, כחלון, "כי הוא מזרחי והוא אינטליגנט והוא מבריק והוא חסך לי כסף בזמן שאחרים רק לקחו לי כסף. אבל אני יכול גם לא להצביע לו אם הרשימה שלו תהיה לבנה מדי. שייקח מזרחים".
וואלה, האמירה הזאת מקוממת אותי בטירוף.
"לא נורא".
מה עם ש"ס?
"ההורים שלי ש"ס. אין לי בעיה עם זה שדרעי ישב בכלא, מודה ועוזב ירוחם. כל מפא"י היו גנבים, 50 שנה גנבו את המדינה".
ביבי או בוז'י?
"זה נבלה וזה טרפה. אני רוצה פה ראש ממשלה מזרחי, והוא גם יוכל להביא שלום. כי אנחנו מבינים את השפה שלהם, אנחנו לא מתנשאים עליהם. כן, אני מתחבר יותר לצבעים שלי, למסורת שלי, לתרבות שלי. בערבית זה פשוט נשמע לי יותר טוב".
טוב, לפחות במוזיקה אי אפשר לטעון לקיפוח: בשנים האחרונות הז'אנר המזרחי שולט, "דרך השלום" של פאר טסי הוא הלהיט הכי רותח כרגע. מקנא קצת?
"חס וחלילה! כתב אותו אבי אוחיון שהוא חבר מאוד טוב שלי, ואני מפרגן מפרגן מפרגן. כל להיט מזרחי אני אפרגן לו, כי עניי עירי קודמים".
ממש עניים, רחמנות.
"וכמה כסף מגלגלים בז'אנר האחר? תאמיני לי שהרבה, אני לא אגיד שמות. שנים הרוויחו פה כסף, מישהו הסתכל עליהם? רק על הכסף של הזמר המזרחי מדברים".
"הטעות היחידה עם מרגול זה שלא עזבתי בזמן"
בגדי הספורט הקצרים שאטדגי לובש חושפים קעקועים. צב, חמסה, מסכות של קומדיה דל'ארטה. אחרי פרשת מרגול הוא קעקע על פנים הזרוע את הפסוק: "גם אם אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי". "זה בשביל להזכיר לי את המסקנה מהסיפור הזה", הוא מסביר. "אני מרגיש ששומרים עליי, כן".
ארבע שנים עברו מאז שמרגלית צנעני הורשעה בסחיטה באיומים של אטדגי, אמרגנה לשעבר. בתקופה שבה התפוצצה הפרשה פורסמו קלטות של עבריינים שהסתובבו בקרבת אטדגי, ורבות דובר על הקשרים בין עולם הזמר המזרחי לעולם הפשע. עכשיו הוא מנסה לגמד את הסיפור: "לא איימו עליי. מה, קיללו אותי כמה פעמים בטלפון? הסיפור הזה לא קיים בחיים שלי, אפילו סלחתי לה".
איך סלחת לה אם היא לא ביקשה סליחה?
"לא צריך, נשמה. סלחתי לה כדי להמשיך לחיות טוב עם עצמי. אני ישן ארבע שעות בלילה, אני רוצה לישון טוב את השעות האלה. והדבר הטוב ש'הכוכב הבא' עשה זה שעכשיו אנשים מבינים שאני לא עבריין. אני הסתובבתי עם תווית של עבריין, ולא עזר לי כלום. עכשיו זה השתנה, שמי נוקה, באמא שלי. אין לי תיק במשטרה, החברים הכי טובים שלי זה צמרת משטרת ישראל, איך אני איתך?".
מי למשל?
"ראש צוות החקירה בפרשת מרגול, סגן ניצב שחר חמדי, הפך לחבר מאוד טוב שלי. היום הוא מפקד תחנת שרת בתל אביב. הוא היה מתחבר אליי אם הייתי עבריין? האיש במח"ש המון שנים, אנחנו חברי נפש".
אתה ומרגול בקשר היום?
"לא".
הסיפור שלכם קשה. במשך שנים היא גידלה אותך, ואז פתאום בגידה כזאת.
"היא לא גידלה אותי. רק שני אנשים גידלו אותי, אבא ואמא, וגם הם לא ממש, אני גידלתי את עצמי. אני ומרגול צמחנו ביחד, כתבתי לה להיט גדול, 'עץ ירוק מפלסטיק', הצלחתי להעלות את המחירים שלה בהופעות. מי שלא טוב לו קם והולך. ביני לבין מרגול לא היה חוזה. אני גם לא החזקתי את הכסף אצלי, אני עובד בשונה מאמרגנים אחרים. אחרים לוקחים כסף ומפרישים לאמן, אצלי האמן לוקח כסף ומפריש לי. כי אם אני טעיתי פעם אחת אני גנב, אם הוא טעה פעם אחת הוא טעה".
אז איך הסתבכת ככה?
"לא הסתבכתי. הטעות היחידה שעשיתי עם מרגול זה שלא קמתי והלכתי בזמן. בחצי שנה האחרונה שלנו הייתי צריך להגיד סטופ, די, לא רוצה. תשמעי, כשזה התפוצץ זה היה קשה, גם בכיתי, אני לא מתבייש לבכות. אבל המשפחה הייתה איתי, ועומר היה איתי, בניגוד לכל מה שציפו ממנו. הוא עמד איתי שם כמו גבר, כמו ארבעה גברים, וכשנשברתי הוא בכה איתי וחיבק אותי".
אמרת בראיון שאבא שלו אמר לך: "אנחנו איתך עד המוות".
"כן. הוא אמר לי את זה אחרי שהוא נכנס עם עומר למשטרה ושאל אותם: האיש הזה שיקר אותי? גנב אותי? לא? אז אני איתו. ואז הוא נכנס לחדר ואמר לי את המשפט הזה".
רגע מרגש.
"עומר נשפך שם, מה זה נשפך. ואני בכיתי בגלל דבר אחד: כי הבנתי שיש לי שתי בנות שבבית הספר יגידו להן – אבא שלכן פושע. זה היה בחופש הגדול, באמצע אוגוסט, ובאחד בספטמבר הן נכנסות לבית הספר, ומה יהיה איתן שם? זה הכי כאב לי. הייתי מרוסק נפשית. גם הבנות היו מרוסקות. ואני בכלל איש של אהבה, לא אלים, בחיים לא רבתי מכות, אני רודף שלום. אם יש לי שכן דתי שמפריע לו שאדליק מנגל בשבת, לא אדליק. אם נותנים לי סטירה, אני אתן את הלחי השנייה".
איפה החספוס של האמרגן המזרחי הקשוח?
"בואי תעשי איתי משא ומתן".
ביום שלישי הקרוב יתחיל ב"הכוכב הבא" שלב ה"שופטים מקרוב". כל המתמודדים יגיעו לחזרה כדי לבחור שיר לתוכנית הקרובה, ואז יגלו בהפתעה שהשופטים נמצאים בחדר ליד, והאודישן הגורלי שלהם שייקבע אם הם נכנסים לנבחרת או לא, יתקיים ממש עכשיו. בתום הביצוע, השופטים יבשרו למתמודד על המקום אם הוא הולך הביתה או נכנס לנבחרת.
כשאתה יושב על כיסא השופט אתה חושש לפעמים לפגוש על הבמה מישהו שעלול להאפיל על עומר אדם? כשירדת על אסיף זילברמן, אסי ורותם אמרו לו: 'אתה מעולה, אבל אסף פשוט פוחד מכישרונות כמוך, שבסוף תהיה יותר גדול מעומר אדם'.
"אסי הוא גאון טלוויזיה. אני משאיר לו לעשות טלוויזיה, את המוזיקה שישאיר לי. הדבר הזה לא עובר לי בראש לרגע כי לעומר אדם הרי יש את הייחודיות שלו, את הסאונד שלו ואת החוצפה. זה לא ייאמן שהוא כבר בן 21".
ממש קשיש.
"אני מכיר אותו מאז שהיה בן 15 וחצי, מה את רוצה. זאת הזוגיות הכי ארוכה שהייתה לי בחיים".
על טיב הקשר ביניהם אפשר לעמוד כשאטדגי משחזר את התקופה שבה היה משותק בגלל התאונה שעבר: "לא יכולתי לעשות כלום לבד, החלקתי עם האופנוע ושברתי צלעות, רגליים. יש לי פלטינות בכל הרגל, אני חי עם כאב מתמיד. הייתי חצי שנה בכיסא גלגלים, חצי שנה עם קביים, ועוד חצי שנה עם מקל הליכה. נכנסתי למשבר נפשי קשה, עומר קילח אותי, גילח אותי, ליווה אותי לשירותים. הוא הביא אותי אליו הביתה לשבועיים-שלושה, לקח אותי לקניון עם כיסא גלגלים".
תגיד, מה דעתך על זה שהוא זייף את הגיל שלו ב"כוכב נולד" בזמנו?
"גאון. מהחומרים האלה נעשים הסרטים הכי טובים, מהחוצפה הזאת, להעז לשבור את הכללים. תשמעי, הוא היה בטוח שזאת תהיה העונה האחרונה של 'כוכב נולד', והוא רצה להשתתף. הוא גם נראה בן 70, הוא הרי נולד בן 26. וזה לא שהוא פרץ לבית של טמירה ירדני, גנב מסמכים ונסע לשטחים לזייף תעודת זהות. כולה ראה פרצה, נכנס. ו-וואלה, עבד לו".
עד כדי כך עבד לו, שנשאלת השאלה איזה ערך יש לתחרות בכלל אם הכוכב הכי גדול שיצא מהתכנית עף ממנה עוד לפני שלבי הגמר.
"את רוצה לדבר על קללת המקום הראשון? אז בואי נדבר על זה: אני לא מאחל לאף אחד לזכות במקום הראשון. איפה הראל מויאל ואיפה הראל סקעת? איפה שירי מימון? העניין הוא כזה: כשאתה מקבל אתה רגוע, כשלוקחים לך אתה נלחם. המקום הראשון נופל תמיד לשאננות – לוקח לו ארבעה חודשים להתעורר כשהמקום השני כבר עשה חצי אלבום.
"לאשכנזיות יש טעם לא טעים"
אנחנו יושבים ומשוחחים ליד השולחן העגול במטבח. אטדגי מכין תה עם לואיזה, מפזר חטיפי בריאות על השולחן. קופסה גדולה של קוואקר מונחת על השיש. "כל בוקר אני מכין לי יוגורט עם קוואקר", הוא אומר, ומספר על המנגל האלטרנטיבי שהכין אתמול עם חבר: "עשינו מנגל של ירקות עם תבלינים וקצת שמן זית. היה גם נתח קצבים, אבל ממש קטן, העיקר זה הירקות".
אם לא הבנתם, אטדגי שומר על דיאטה קפדנית מאוד, שבעזרתה השיל בחצי השנה האחרונה לא פחות מ-30 קילו. "עשיתי את זה בלי קשר לתכנית", הוא מבהיר, "אלא בגלל הבריאות. הייתי במיקונוס – כל קיץ אני נוסע לשם לחופש – ויום אחד הרגשתי ממש רע. לא נשמתי טוב בלילה, הרגשתי חולשה, עייפות. הייתי באמת ענק, ואמרתי – נעשה לעצמי מתנה לגיל 39. הייתי מאושר גם קודם, זה לא שפתאום ראיתי את האור, בעיניי אין קשר בין משקל לאושר. פשוט רציתי להרגיש יותר טוב פיזית".
אז הלכת לדיאטנית?
"שום דיאטנית, לבד. פשוט ויתרתי על הטעים. הסוד זה להוריד 90 אחוז מהפחמימות והסוכרים. ואני משתדל לעשות ספורט שלוש פעמים בשבוע".
על המקרר תלויות תמונות שלו מתקופות שונות בחייו. תמונה אחת לוכדת את העין. אטדגי חובש בה כובע קסקט, הוא מזוקן, ענק ממדים, איש אחר ממש.
לא הייתי מזהה אותך. אנשים בממדים כאלה מספרים תמיד שהגודל שלהם הרתיע אנשים מלהתקרב. הרגשת שאתה מרתיע?
"הרגשתי שאני מרתיע, אבל לא בגלל הגודל, אלא כי אני שחור. רון קופמן הוא ענק אבל אף אחד לא יחשוש ממנו, כי הוא לבן עם משקפיים. אני שחור ומזוקן, כי אני שונא להתגלח, ויש לי שרשרת וקעקועים, ובגלל זה אני מרתיע. כי אצלכם בראש, זאת אומרת אצל אנשים שהם לא שחורים ולא מזוקנים, הצליחו להטמיע שאנחנו אלימים וערסים ומשפחות פשע וכפיים. זה מתחיל מהפרסומות, תסתכלי על הפרסומת של ויסוצקי קידס - אני יכול להתעלף מזה. כל הילדים שם לבנים. מה, ילדים שחורים לא שותים תה? לכן אני שותה ליפטון, לא צוחק".
אתה מאוד כועס.
"את יודעת איזה אסון זה שאתה מגיע למקום ולא יודעים מי אתה אבל נרתעים ממך בגלל איך שאתה נראה?".
יש איזו חוויה גזענית שנצרבה לך בזיכרון במיוחד?
"כן, כשהייתי בנח"ל, בשנה האחרונה שלי. היינו גרעין מזרחי של ירושלמים ושל אשדודים ואשקלונים, והתייחסו אלינו כאל קופים. אם היו יכולים היו זורקים עלינו בננות, מחזירים אותנו לאפריקה. אני לא אשכח סיטואציה שמישהי צעקה: 'אסף!', ואני הסתובבתי, ואז היא אמרה: 'התכוונתי לבן שלי, נראה לך שהתכוונתי אליך? הבן שלי לבן ויפה, לא כמוך'".
מה ענית?
"לא עניתי, נשרפתי. המשפט הזה עושה לך שריטה קטנה בנפש".
השריטה הזאת מתבטאת גם בחיי הזוגיות שלו. בחודשים האחרונים הוא יוצא עם אורלי חג'ג' (34), מתמחה ברפואת עיניים, גרושה בלי ילדים. תוניסאית, למקרה שתהיתם. כשהוא מדבר עליה, יש לו כוכבים בעיניים: "אורלי היא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים", הוא אומר בחיוך, ונראה שהחתונה ממש בפתח: "זה יקרה, אפילו בקרוב", הוא מודיע בלי להתבלבל. "וגם יהיו לנו ילדים". בסוף השבוע הזה הוא הפתיע אותה בחופשה לרומא; לכו תדעו, אולי יחזרו משם עם בשורה משמחת.
לקח לו זמן להבין שאשכנזיות הן פשוט לא בשבילו: "יצאתי עם אשכנזיות, אבל זה פשוט לא זה. זה יישמע לא טוב, אבל אני צריך את הצבע, את הטעם. למזרחיות יש טעם וצבע".
סליחה? ולאשכנזיות אין טעם?
"לא ממש. יש טעם. טעם לא טעים".
אסף! מה זה השטות הזאת? אתה מוחה נגד גזענות בזמן שאתה בעצמך מתייג נשים לפי עדות?
"תקשיבי, אני אוהב נשים מזרחיות, מה לעשות? אוהב להרגיש בבית, אוכל חריף, לא קיש וסלט. אשכנזיות לא טעים לי".