היי שרון, הסטטוס שלך שקרא להעניק את פרס ישראל לנעמי פולני זכה לאלפי לייקים ושיתופים בסוף השבוע. מה הניע אותך לכתוב אותו?
"ביום חמישי האחרון עבדתי ככתב תורן בקול ישראל והוקפצתי להלוויה של נחצ'ה. שם פגשתי את נעמי, אותה אני מכיר עשרות שנים. במהלך השיחה איתה, אני חושב לעצמי: 'למה אנחנו מחכים כל פעם?'. נעמי אמנם בת 90 בעוד רגע, אבל צלולה לחלוטין. מדובר באישה חברמנית שמגיעה לכל מקום ומגלגלת סיגריות לעצמה. אתה יודע, מדובר באישה שהמציאה את כל מה שאנחנו מכירים היום, אם זה להקת הצ'יזבטרון או הלהקות הצבאיות ולהקת בצל ירוק. יתרה מכך - היא עשתה זאת בעולם כל כך גברי. בשנים שלי בתחום פגשתי נשים מעטות בתחום הזה והיא הייתה לפני כולן. מדובר באישה שבשנות ה-40 וה-50 אמרה לגברים מה לעשות על הבמה ובלהקות הצבאיות, והגיעה לכל ההישגים האלה בעשר אצבעות".
סמל לישראליות של פעם?
"היא באמת מסמלת משהו שכבר לא קיים. אתה אולי לא יודע, אבל מדובר בנכדתו של ד"ר חיים חיסין, שהיה אחד ממייסדי העיר תל אביב. כאשר הוא הגיע לכאן ב-1881 יחד עם הביל"ויים והבין שאין רופאים בארץ, הוא חזר לאירופה כדי ללמוד רפואה ואז לשוב לישראל כדי לעזור ליישוב בישראל. זה אותו הטיפוס כמו נעמי".
בעבר נעשתה קריאה דומה להעניק את פרס ישראל לאריק איינשטיין, וזה לא הצליח, בעיקר בגלל שהוא הביע חוסר עניין. אתה חושב שזה מקרה שונה?
"את אריק איינשטיין הכרתי היטב, היינו מיודדים, בשעתו היו לי המון שיחות איתו וגם נפגשנו. לא הייתי מהאנשים שקראו לכך שהוא יקבל את פרס ישראל כי האמנתי מהשיחות איתו שהוא לא יגיע לטקס. למרות זאת, אני חושב שהיו צריכים לפחות להציע לו את הפרס. עם נעמי פולני אסור לנו לפספס, דווקא בגלל שהיא אישה שעשתה כל כך הרבה למען התרבות בארץ. אישה צלולה לחלוטין עם דעות מוצקות וברורות עד היום. להזכירך, גם בשנות ה-90 והאלפיים היא המשיכה להיות פעילה עם 'התרנגולים חוזרים'. מדובר ביוצרת רלוונטית".
איך אתה מתכוון לקדם את הנושא?
"אני מתכוון לפמפם את זה כמה שיותר עד לסוף תקופת החגים על מנת להגיע למספר רב של לייקים ותגובות, ואז לנסות לגלגל את זה הלאה אל משרד החינוך. אם לא לנפתלי בנט, אז אל הוועדה המארגנת ולומר להם: 'יש לכם פה רוח גבית מחצי מדינה שתומכת בהענקת הפרס לנעמי פולני'. כשהייתי בהלוויה של נחצ'ה ביום חמישי, כל כך כאב לי לראות שהגיעו בערך 300 אנשים. אף אמן מהשורה הראשונה לא הגיע להלוויה, אמנים כמו חווה אלברשטיין שעבדה איתו שנים רבות לא הגיעו. הארון הוצב בתיאטרון הקאמרי והיה לאנשים יותר נוח להגיע לשם ולדבר, הם לא רצו להיתקע בפקקים לכפר סבא בשעה חמש בערב. אבל מי הגיעה? נעמי, אישה בת 90 שבאה מהצפון כדי להעניק לו את הכבוד שמגיע לו".
נעמי פולני בראיון לרוגל אלפר בתכנית "הינשופים" בערוץ 8:
אתה יודע מה מצבה הכלכלי?
"לא דיברנו על זה כי להערכתי היא לא תרצה לדבר בנושא, אבל אני יודע שהיא חיה די בצנעה. יש לה את השעתיים-שלוש השבועיות בהן היא עורכת מוזיקה עברית ב'רדיו ללא הפסקה' וזה עוזר לה, אבל זה ממש מעט. הרבה אנשים אומרים לי שהיא לא באמת צריכה פרס ישראל אלא שיעזרו לה מבחינה כלכלית. אני חושב שזה נכון אבל זה לא סותר את הפרס. מגיעה לה גם ההכרה של הממסד, כמו שאני מאמין ששלמה ארצי יקבל בסופו של דבר, ובמקביל היא צריכה את העזרה הכלכלית כמו אמנים ותיקים אחרים שלא אציין את שמם ומגיעים למצב של כמעט פת לחם".
לדעתך הבחירות בהענקת פרס ישראל לוקות בפופוליזם?
"אני חושב שאנחנו חיים בעידן שיש בו הרבה מאוד פופוליזם. הרבה אנשים כתבו לי בציניות שאם היו קוראים לה נעמי מרוקני ולא נעמי פולני היא כבר הייתה מקבלת את הפרס. יודע מה? יכול להיות שזה אפילו נכון. זה שקוראים לה פולני מוריד את סיכוייה לזכות בפרס".
אולי היא פשוט מה שקוראים היום 'אליטה ישנה'.
"נכון, היא אליטה ישנה, אבל האליטה הישנה היא זאת שבנתה כאן את התרבות. אישה שהקימה את הלהקות הצבאיות, הצ'יזבטרון שהיא להקת הבידור הראשונה בארץ, עבדה עם יהורם גאון שהוא לא בדיוק אשכנזי, עם גברי בנאי. אגב, בשונה מהרבה אנשים מתקופתה שלא אציין את שמם, ולא היו מוכנים לעבוד עם אמנים ממוצא מזרחי, היא עבדה עם אמנים בלי הבדלי מוצא, גזע, דת ומין".
מה אתה מקווה שיקרה?
"אני חושב שזה אחד המקרים בהם צריך להתנתק מכל העניינים האלה, להבין שמדובר בחלוצה, לא רק בתחום התרבות אלא גם כאישה יוצרת שיצרה תקדימים רבים והובילה לפריצות דרך עבור נשים רבות. בוא ניתן פרס למישהי שנמצאת בשיא כוחה, כשהיא צלולה ומבינה מה קורה סביבה. זה לא עולה לנו כסף, בואו ניתן לה את הפרס כי אין יותר קונצנזוס מזה".
ממשרד החינוך נמסר: "ועדות פרסי ישראל הן ועדות מקצועיות וחיצוניות, בלתי תלויות ונקיות מכל לחץ חיצוני"