הי.
אז איך הגעת להשתתף בצילומי העירום של ספנסר טוניק? הבנתי שתהליך הקבלה לעבודות שלו לא פשוט.
"אני לא זוכרת איך בדיוק שמעתי על הצילומים בפעם הראשונה, כשהוא הגיע לישראל ב-2011, כנראה דרך כתבה שקראתי באינטרנט, אבל ניסיתי להתקבל ולא הצלחתי. ייתכן שזה קשור בכך שלא עמדתי בדדליין למילוי הפרטים. הדבר הטוב שיצא מזה הוא שהפרטים שלי נשארו במערכת, ובחודש שעבר קיבלתי מייל מטעם אחד מהעוזרים שלו שכתב 'הי, ספנסר חוזר לארץ בקרוב לצלם פרויקט חדש והרבה יותר אינטימי, רק 15 משתתפים. תרצי להשתתף?'. כמובן ששמחתי מאוד ושלחתי ארבע תמונות עירום כמו שהוא ביקש - תמונה פרונטלית, תמונה מהגב ושתי תמונות פרופיל. זמן קצר אחרי ששלחתי את המייל קיבלתי מייל אישי מספנסר, והוא כתב: 'ראיתי את התמונות ואני רוצה שתשתתפי, אבל חשוב לי שלא יהיו לך פסי שיזוף על הגוף'".
איך נפטרים מפסי שיזוף?
"זה בעצם תהליך - ספנסר המליץ להשתמש בתכשירים לשיזוף עצמי או ללכת למקום פרטי בו אוכל להשתזף בעירום. הוא ביקש ממני לשלוח בכל חמישה ימים תמונות כדי שהוא יראה שהפסים באמת נעלמים".
כמה זמן היה לך לעשות את זה?
"היו לי בערך שבועיים או שלושה לפני הצילומים. הוא יצר איתי קשר באמצע אוגוסט והיה לי זמן עד ה-5 בספטמבר כדי לקבל את האישור הסופי. בסופו של דבר הקווים לא נעלמו כמו שהוא רצה, אבל הוא שלח לי מייל בו הוא הסביר שהוא מאוד רוצה שאשתתף והוא שומר לי ספוט פנוי, ושאשלח תמונה אחת עדכנית שהוא כבר יראה כשהוא יגיע לישראל. בחמישי בערב - כשהצילומים תוכננו לשבת-ראשון - קיבלתי טלפון מבחור מטעמו שבישר לי שהתקבלתי ושלח לי מייל עם הוראות הכנה לצילומים".
עוד הכנות?
"האמת, לא ממש. זה היה יותר ברמת מייל עם תזכורות, כמו לפני טיול שנתי. צריך להביא קרם שיזוף, מגבות וכאלה".
הם לא סיפקו לכם מגבות?
"הם סיפקו לנו מגבות, אבל כנראה שהעדיפו שנביא אקסטרה".
איך התנהלו הצילומים?
"נפגשנו כולם ביום שבת בבוקר, נסענו לים המלח, אכלנו ארוחת צהריים, נפגשנו עם ספנסר, ואז ירדנו לאתר הבולענים בו צילמנו. עשינו כמה צילומים, וחזרנו בערב לאכסנייה כדי לאכול וללכת לישון מוקדם כי היום הבא תוכנן להתחיל בשלוש וחצי לפנות בוקר. קמנו ממש מוקדם, וחיכינו כדי שייצאו קרני השמש הראשונות. ספנסר ממש תיקתק את הצילומים ועד שבע וחצי בבוקר זה כבר הסתיים".
שמתי לב שהיו הרבה יותר נשים מגברים.
"נכון, היינו 15 מצולמים בסך הכל כשמתוכם 11 נשים. אני חייבת לומר שכולם מקסימים ממש, כולל צוות ההפקה".
אני יכול לנחש שמי שמגיע לצילומים האלה לא נבוך מעירום.
"האמת שחלק מהנשים שהצטלמו הפעם הצטלמו גם לעבודה הקודמת של ספנסר לפני חמש שנים, אז עבורם כל החוויה הייתה מוכרת מאוד. אבל באמת שאף אחד לא חש נבוך. אישית כבר יצא לי לשמש כמודל עירום לציירים בעבר, אז אני יודעת מה זה לעמוד בעירום מול אנשים זרים. חשוב לזכור שמדובר בעירום שהוא אומנות אקטיבסטית שיש לה מטרה סביבתית, זה לא שהצטלמתי טופלס לשער של פלייבוי".
הייתה מבוכה בין המצולמים? עברתם יומיים מאוד אינטנסיביים בעירום מלא.
"לא הייתה מבוכה בכלל, כולנו הרגשנו מאוד בנוח".
ממהרים להתעטף במגבת בין השוטים?
"היינו עם מגבות, אבל הטמפרטורות היו באיזור ה-40 מעלות אז חלק מהמצולמים נשארו עירומים. בהתחלה, כנראה שמתוך מבוכה קלה, המתנו עם בגדים בין צילומים והורדנו אותם רק בשוטים עצמם. הסיפור המצחיק הוא שהתפשטנו וקברו אותנו בחול אז בין השוטים היו צריכים להוריד מאיתנו את הבוץ ולייבש אותנו. זה העביר את הזמן".
איך היה להיות קבורה בחול כל כך הרבה זמן?
"זה היה צריך להיות מאוד מהיר, כי אחרי כמה דקות של חול שנתקע בכל מקום אתה כבר לא מרגיש את הרגליים. ספנסר ידע שהוא צריך לצלם מהר ולא לקחת שעה בין טייק לטייק".
כל הצילומים נעשו בקרבת בולענים. לא מסוכן?
"האמת שלא. היינו בסביבת בולענים קטנים יחסית שסכנת הנפילה לתוכם לא הייתה גדולה אז לא פחדנו בכלל".
התערוכה נפתחת הערב, יש מבוכה מהורים וחברים שיראו את העבודות?
"(צוחקת) הערב יבואו אמא שלי ואחותי והן יראו את העבודות. כל החומרים שהציגו בתקשורת עד עכשיו היו מטושטשים אז זאת תהיה הפעם הראשונה שהן רואות את העירום. בוא נגיד שאני לא מובכת בכלל, אין לי בעיה עם זה. אם כבר, יש סיכוי שאבא שלי קצת נבוך אבל הכל חלק מאומנות ומתוך אקטיביזם כך שאני מאמינה שיהיה בסדר. כשסיפרתי לו שאני הולכת להשתתף בצילומים הוא אמר לי 'איזה כיף' וש'כל עוד זה עושה לך טוב, אני בעד'. ההורים שלי גאים בי, גם בעניין העירום. כמובן שאבא מוזמן לתערוכה ולראות את התוצאה הסופית".
את חושבת שהוא יגיע?
"הערב הוא לא יגיע כי הוא עובד אבל ארצה שהוא יבוא. אנסה להזמין אותו שוב. יכול להיות שהוא באמת קצת נבוך והוא לא אומר לי".