1. "משפחת סימפסון" מעליבה ברזילאים
כדי לא לזעזע יותר מדי את הסירה, נתחיל עם מיעוט, שבכנות, אף אחד לא באמת מחשיב – הברזילאים. למה מי יכעס עלינו, סטטיק? כך כנראה חשבה גם המשפחה הצהובה, כשבשנת 2002 נסעה לבקר בריו דה ז'נרו - טיול שהתגלה במהרה כחבית מלאה דינמיט פוגעני. הברזילאים נעלבו במיוחד מדרך הצגת העיר הגדולה שלהם, שכלל חטיפות, אלימות, קופים ברחובות ופארודיה על שושה. למעשה, משרד התיירות של העיר אף איים בתביעה על פגיעה בשם העיר, אך ויתר עליה לבסוף - אולי כי קשה להוכיח שאין להם קופים ברחובות.
2. "סאות' פארק" מראים את מוחמד, בערך
לאורך 20 עונותיה, "סאות' פארק" התעקשה באופן חסר מורא להעליב כל מגזר ידוע למין האנושי ומעבר לו, כך שכאשר הסדרה חגגה 200 פרקים בשנת 2010, החליטו יוצרי הסדרה לכוון את החצים הסאטירים שלהם לטאבו הגדול ביותר – מוחמד. עלילת הפרק חיברה בין מגוון האנשים העצום שנעלבו בעבר מהסדרה, ובראשם טום קרוז, אבל היוותה רק תירוץ להציג את דמותו של מוחמד בסדרה המצוירת, כחמש שנים לפני שפעולה דומה גררה את הפיגוע ב"שרלי הבדו". באופן אירוני שרק הדגיש את הסאטירה, רשת קומדי סנטרל צנזרה את הדמות מהפרק בעקבות איומים שקבלה.
3. "איש משפחה" טיפה אנטישמים
אין לכם סיבה להרגיש מוזנחים - אם לא נעלבתם עד עכשיו הנה ההזדמנות שלכם, יהודים טובים. בפרק "When You Wish Upon a Weinstein" פיטר גריפין מחפש יהודי שינהל לו את הכספים כי... ובכן, הוא חושב שיהודים טובים עם כסף. על אף שיוצר הסדרה סת' מקפרלן הצהיר כי קיבל את ברכת הדרך לתסריט משני רבנים ולמרות שהפרק נכתב על ידי יהודי - התגובות לא איחרו לבוא והפרק זכה לגינוי על הטון האנטישמי הקליל שלו. מזל שאף יהודי לא תבע אותם על פיצויים, זה רק היה מנציח את הסטיגמה.
4. באגס באני לא תמים בכלל
אם עד כה הסדרות המצוירות ברשימה היו פוגעניות עם קמצוץ של חיבה וסאטירה, דווקא אצל באגס באני תמצאו את הגזענות המזעזעת ביותר. הסרט המצויר "All This and Rabbit Stew" אמנם יצא בשנת 1941, אבל גם אז כבר ידע העולם (או לפחות חלקו הלא גזעני) לזהות סטריאוטיפים גזעניים של אפרו-אמריקאים. זה לא שינה לבאגס באני, שהתמודד בסרטון מול צייד שחור, איטי ובעל שפתיים גדולות. מעבר למאפיינים הפיזיים, הצייד השחור הוצג כטיפש, עצלן וחסר יכולת לעמוד בפני הימורים. ברבות הימים, פיסת הגזענות הזו נכנסה לרשימה מצומצמת של סרטי "לוני טונס" שניסו להעלים מעל פני האדמה. אבל האינטרנט זוכר הכול.
5. ג'רי ספרינגר מחרחר ריבים
הטוק שואו השערורייתי של ג'רי ספירנגר נודע ביכולת שלו לעורר מהומה באולפן ומחוץ לו, אבל המהומה הגדולה ביותר שלו כללה קרב אגרופים ארוך בין חברי הקו קלוקס קלאן לראש הליגה נגד השמצת יהודים, ארב רובן. לא עברו עשר שניות מהרגע שבו רובן יצא למצלמות ועד שזינק על חבר קלאן שחבש כיפה בלעג, מה שהוביל לקטטה של ממש בין היהודים לגזענים. ספרינגר העאלק מזועזע עצר את הקרב לבסוף, רק כדי לנזוף בשני הצדדים. יופי ספרינגר. יופי.
6. מה היטלר עושה בסיטקום?!
לרגע קצר, אפילו אם מאוד קצר, מישהו חשב שלעשות סיטקום בכיכובו של לא אחר מאדולף היטלר זה רעיון טוב. הסדרה הבריטית, שנקראה בשם הדיי מבריק "Heil Honey I'm Home", עוצבה כפרודיה על סיטקומים אמריקאים קלאסיים ועקבה אחר הזוג היטלר ואווה בראון וניסיונם להתמודד עם השכנים המעצבנים, שבמקרה היו זוג יהודים טרחניים. הסדרה בוטלה לאחר שידור פרק אחד בלבד, ועל אף שבדיעבד אפשר להבין את הבדיחה, זה עדיין טיפה צורם לראות את היטלר מתרגז על יהודים.
7. עבדות היא לא בדיחה
אם חשבתם שהטראומה היהודית היא נושא שלא כדאי לגעת בו, בטח לא תופתעו לגלות שסיטקום על הטראומה של האדם השחור גם לא יורדת חלק מדי בגרון. "The Secret Diary of Desmond Pfeiffer", שיצאה ב-1998, עקבה אחר סיפורו הפקטיבי של ג'נטלמן שחור מלונדון שבורח לארצות הברית ומוצא את עצמו כנהגו של אברהם לינקולן בימי מלחמת האזרחים. אמנם בדיחות גזעניות לא היו שם, אבל גם היום אמריקה עוד לא מוכנה לרמיזות מיניות משועשעות לצד הצגת עבדים.
8. הפיות הגזעניות של דייב שאפל
תכנית המערכונים האגדית של דייב שאפל מעולם לא נמנעה מלגעת בנושאים מעוררי מחלוקת, אבל בראשית צילומי העונה השלישית של הסדרה יצר שאפל מערכון כל כך מזעזע - עד שהוא הוביל לעזיבתו את התכנית. מערכון ה"פיות הסטריאוטיפיות" מתייחס לדחף של אדם – שחור, היספני או לבן – להתנהג בהתאם לסטריאוטיפ שלו. לשם כך יצר שאפל דמויות של פיות שמשחקות את אותו הסטריאוטיפ. כששידרו את המערכונים בפני קהל הוא שמע בחור לבן צוחק מעט חזק מדי למראה הסטריאוטיפ השחור, דבר שהוביל את שאפל לתהות אם הוא צוחק על הסטריאוטיפים או מייצר אותם, ובסופו של דבר לבחירתו לעזוב את התכנית שהפכה אותו לכוכב ענק.
The Dave Chappelle Show Pixie Stereotypes White... by ThejuGGaKNotEmpire
9. ולואי סי.קיי, כמובן
מישהו מופתע? הקומיקאי המבריק מאוד אוהב לבחון את הגבולות, ואז לחצות אותן בצחקוק מרושע, אבל כשהנחה את "סאטרדיי נייט לייב" ב-2015, סיפור אחד שחשף במונולוג הפתיחה היה מוגזם מדי אפילו ביחס לבדיחות הקיצוניות שלו.
לואי החל את המונולוג בסיפור על אנס ילדים שהיה מסתובב בשכונתו כשהיה נער והתגלגל להצהרה הבאה: "אין חיים רעים יותר לבן אדם מאשר להיות אנס ילדים שנתפס, אבל הם ממשיכים לעשות את זה. מזה אפשר רק להסיק שזה חייב להיות ממש טוב. כלומר, מנוקדת המבט שלהם". הקהל היה כל כך מזועזע עד שלואי הוסיף "איך אתם חושבים שאני מרגיש? זו הבדיחה האחרונה שלי כנראה". ועל אף שתגובת ארגוני הורים וציבור מזועזע לא איחרה לבוא, לואי ממשיך לספר בדיחות פוגעניות ולהזכיר שגם בעידן הפוליטקלי קורקט, אפשר למצוא דרכים חדשות לנענע את העריסה.