"קאטפיש של 2013", כך הגדירו בחצי שנה האחרונה את הסרט "המתחזה", שתוכלו לראות היום ב-22:00 ב-yes דוקו (זמין גם ב-VOD). זה אמנם סרט דוקומנטרי, אבל לא תצליחו להבחין בינו ובין מותחן מוצלח, אם כי מדי פעם בטח תצטמררו לנוכח ההבדל היחידי – "המתחזה" באמת קרה. הראיונות מול המצלמה אמיתיים, אלו לא שחקנים ששיננו טקסטים אלא אנשים אמיתיים שנזכרים בטרגדיה.
ומהי אותה טרגדיה? בשנת 1993 נעלם ילד חמוד מטקסס בשם ניקולס ברקלי. עצוב, אבל לא מקרה נדיר. ההבדל היחידי בינו ובין ילדים אחרים שנידונו לנצח של תמונות על קרטוני חלב, הוא שבשנת 1997 קיבלה משפחת ברקלי, רדנקס מודאגים וחביבים, שיחת טלפון מספרד שבה נודע להם כי בנם נמצא, והוא בריא ושלם.
זה לא היה בנם, כמובן, כבר משמו של הסרט אתם יכולים להבין שמדובר במתחזה. ולא סתם מתחזה – פרדריק בורדין שכונה "הזיקית" והתחזה במהלך חייו לעשות נערים צעירים שנעלמו. כיום, אגב, הוא מתגורר בצרפת עם אשתו והילדים. נכון, הוא לא ממש נראה כמו ניקולס הנעדר – ניקולס היה אמור להיות בערך בן 17, ואילו הוא בבירור היה בשנות העשרים לחייו, ניקולס היה ילד שדוף, תכול עיניים וזהוב שיער, ואילו הבחור שניסה לנכס את זהותו היה גוץ כהה וסתור זיפים עם עיניים חומות. למרבה ההפתעה, זה לא הפריע למשפחת ברקלי לקחת אותו איתם הביתה.
יותר מזה לא נספר, כי הסרט עמוס בטוויסטים די מדהימים, שיטלטלו אתכם בין האמונה כי מדובר במשפחה מוכת יגון שכל כך רצתה להשיב את בנה שכבר לא היה אכפת לה שזה לא הוא, ובין משפחה שיודעת טוב מאוד שזה לא בנה, אבל יש לה יותר מדי מה להסתיר. גם בורדין, הזיקית בעצמו, עובר במהלך הסרט ממצב של רמאי לספק מרומה (דמות נפלאה ומשעשעת, אגב), וגם אנחנו, הצופים, נסחפים למעין סערת טווין פיקס שומטת לסתות שתספק לנו יותר שאלות מתשובות.
לא ברור מה מידת המניפולציה שבה נעזרו יוצרי המותחן הזה, שלפני שהוא סרט דוקו, הוא פשוט סרט אדיר. לפעמים נדמה שקצת כמו בורדין עצמו, גם הסרט מתחזה לקצת אותנטי יותר ממה שהוא באמת, אבל אז מגיע טוויסט בעלילה שנותן לנו, הצופים, כזאת כאפה, שאנחנו נזכרים שבסופו של דבר זה לא באמת משנה והאמת, כמו תמיד, היא פשוט עוד סיפור.
