בפרק השלישי בעונה השנייה של "בלש אמיתי" אנחנו עדים לטעות חמורה שעושה שוטר חביב אחד במחלקה – הוא מזמין את אני בזרידס, שאיתה שכב לא הרבה זמן קודם לכן, לדייט, או לכל הפחות מנסה לקבל ממנה קצת תשומת לב. המקלחת הצוננת שהוא מקבל, שמסתיימת ב"בפעם הבאה שתדבר אלי ככה תזדקק לשקית קטנה בשביל לקחת את השיניים שלך הביתה", גורמת גם לצופה האפאתי ביותר להתכווץ על ספתו. מה שמעלה את השאלה הרת הגורל – איך לעזאזל הגענו מסיביל שפרד הנשית בנשים של "בלשים בלילה", לקיפודות חברתיות כמו בזרידס?
שהרי בזרידס, שמלכתחילה הבהירו לנו שיחסיה עם גברים מסוכסכים יותר מהקונפליקט המזרח תיכוני, אינה הבלשית (האמיתית) הראשונה המתהדרת במיזנתרופיות. היא רק עוד חוליה בשרשרת הבלשיות האנטי סוציאליות הפוקדות את המסך לאחרונה. קדמו לה, בין השאר, קרי מתיסון ב"הומלנד", שרה לינדן ב"דה קילינג", סאגה נורן ב"הגשר" וסטלה גיבסון ב"דה פול", כולן אגב אהובות מאוד, למרות הכל.
אז למה זה קרה? כנראה כי גם במקרה הזה עולה במישהו הצורך להוכיח שגם נשים יכולות. הן יכולות להיות לוחמות מג"ב, ותחרותיות, וכוחניות, ועכשיו גם נכות רגשית, שופעות יצר הרס עצמי, שתייניות ומזלזלות במי ששוכב איתן. כאילו פמיניזם הוא אימוץ שלל מנהגים גבריים מגונים.
ואל תבלבלו בבקשה את התסבוך הנפשי עם עצמאות, כושר גופני ואומץ לב. כבר נתקלנו בבלשיות קשוחות שיכולות להיות גם חביבות, כמו קגני ולייסי, פגשנו גם בבלשיות חכמות אבל נשיות כמו לורה מ"רמינגטון סטיל" או כל חלקו הנשי של צוות "מחשבות פליליות", וברבות אחרות שהצליחו לבלש וגם לאהוב בני אדם כמו ורוניקה מארס.
אלה ששת הכללים שהבלשית בת זמננו צריכה לקיים, שלא חס וחלילה ימשיכו לקשור נשים לתכונות נוראיות כמו עדינות, אמפתיה, רצון בקשר או היגיינה. איכס.
אמצי לך פיקסציה אוראלית. אם נגמר לך הטעם במסטיק, לכי על סיגריה אלקטרונית. העיקר שמשהו יהיה תקוע לך בפה ליצירת מראה מחוספס, כמו לאקי לוק.
אל תחייכי. חיוך זה לחלשים. זה גם מעלה את הסיכון שייפול לך מה שיש לך בפה, המסטיק או הסיגריה האלקטרונית. אפשר גם לשכוח מחוש הומור, אולי למעט איזו פליטת פה סרקסטית.
אל תדברי על רגשות. כלומר, מה זה רגשות?
תזדייני. שלא תחשבי אפילו לעשות אהבה. מותר רק להזדיין, עם גברים מזדמנים, שאת שונאת. כי את שונאת את כל הגברים. החלאות האלה. ואם אחד מהם יעז לפנות אלייך אחר כך/ לרצות לפגוש אותך שוב/ להזמין אותך לסרט, תגידי לו שאם הוא עוד פעם יעשה את זה הוא יזדקק לשקית קטנה כדי לקחת את השיניים שלו הביתה.
אל תעשי ילדים. בשום אופן. אבל אם התפלק לך, דאגי להזניח אותם לפחות כמו שרה לינדן וקרי מתיסון. רק תאהבי אותם עמוק בלב.
תתחזקי הפרעת אישיות. אוטיזם בריא כמו של סאגה נורן או מתון כמו של לינדן, אפשר לאמץ גם מאניה דפרסיה א לה קרי מתיסון. העיקר שתהיי על הספקטרום. בהצלחה.