ספין אוף. ספין שהוא אוף. הטלוויזיה האמריקאית נוטה להתאהב בקונספטים שהיא בעצמה מייצרת, ובניסיון להרוויח מהם את המקסימום, היא מבקשת לא פעם מיוצרים של סדרות אהובות עוד קצת מהאדום-אדום הזה, ומנחה אותם לייצר סדרת בת. אין חוקים ברורים לספין אוף - סדרות הבת יכולות להתרחש בפרקי זמן שונים, לפנות לקהלים אחרים לגמרי מאלה של הסדרה המקורית או להכיל דמויות שלא הוצגו בשום שלב בסדרת האם. כנגד כל ספין אוף מצליח יש בערך מיליון כשלונות, אבל בעזרת נחישות, רגישות, הרבה יותר מדי שעות של צפיה בטלוויזיה וערכי הוויקיפדיה הנכונים - הצלחנו להרכיב רשימה של עשרת הספין אופים הטובים בכל הזמנים.
1. גאליס
עם הצלחה לא מתווכחים. עד "גאליס", הספין אוף היחיד בטלוויזיה העברית היה "הבית של פיסטוק", שהתפצל מ"רגע עם דודלי", אי אז בסבנטיז. "גאליס" עוקבת אחר הדמוית הראשיות שהוצגו לראשונה בסדרת הנוער "החולמים", ועושה זאת בהצלחה חסרת תקדים במונחים ישראלים - שש עונות (ועוד אחת בדרך), שני סרטי קולנוע, אינספור מוצרים נלווים, השתלטות מוחלטת של כוכביה על הצגות חנוכה ואחד אלוהינו - תובל שפיר. הסדרה מוכיחה שהנוער הישראלי צמא לעלילות מד"ב-לייט, ולדמויות עם שמות כמו הוגו, זרדה וארמונד.
2. ג'ואי
נכון שזו בחירה מתחכמת, אבל שווה להתעכב על "ג'ואי", הספין-אוף ל"חברים" בכיכובו של מאט לבלנק כדי להבין כמה דברים על הספין-אוף, כקונספט. תזכורת זריזה: אחרי שכולם מצאו לעצמם מה לעשות, ג'ואי טריביאני נסע לאל.איי כדי לקדם את קריירת המשחק שלו, ועבר לגור עם אחת מאחיותיו ובנה המתבגר. שווה לצפות ב"ג'ואי" כדי להבין איך לא עושים טלוויזיה - האינטראקציה בין הדמויות היתה מביכה, למרות השימוש בצוות הכותבים של "חברים", הבדיחות הפכו בבת אחת מחמודות וניינטיזיות למיושנות, ובכלל, נראה שאף אחד לא חשב שמדובר ברעיון טוב, למעט רשת NBC, שאשכרה החזיקה את "ג'ואי" באוויר לשתי עונות של רייטינג גרוע ובזבוז של צוות שחקנים מוכשר.
3. איי לאב ניו יורק
יותר מ"האני בו-בו" (ספין-אוף לריאליטי תחרויות היופי לילדים, "Toddlers in Tiaras") ויותר מ"הוליווד הילס" (שהוצגה במקור כסדרת בת לסבוניית הריאליטי "לגונה ביץ'"), "איי לאב ניו יורק" היא כל מה שטוב, רע ומרתק בספין-אוף בז'אנר תוכניות המציאות. טיפאני פולארד, AKA ניו יורק, התחרתה - אלוהים יודע למה - על הזכות להיות בת זוגו של הראפר הנשכח פלייבה פלייב, ואחרי שהודחה, המפיקים פנו אליה עם סימני דולר באישונים ואמרו לה משהו כמו, "אולי בכל זאת", והיא הסכימה. גם "איי לאב ניו יורק" התחזתה לתוכנית שידוכים, ובפועל דמתה יותר ל"אפקט הפחד" או "הישרדות", לפחות מבחינת מה שהיא ביקשה מצופיה לעכל. המתמודדים היו אלימים, גסים ובהמיים, והתוכנית היתה מבדרת ומבחילה, נצלנית ופאתטית - הריאליטי המושלם של העשור הראשון של שנות האלפיים.
4. מלרוז פלייס
מישהו עוד זוכר שפרק הפיילוט של "מלרוז פלייס" כלל הופעת אורח של קלי טיילור מ"בוורלי הילס 90201"? לא, וזה כי בשבע עונותיה הפכה "מלרוז" למותג טלוויזיוני היסטרי, רווי טוויסטים מופרכים (הפאה של קימברלי, למען השם! הפאה!), מיתות דרמטיות, בגידות, סטירות ובלונד הפלאים של הת'ר לוקליר, שהתעקשה עד הפרק האחרון לקבל קרדיט של כוכבת אורחת בסדרה, כדי להופיע בסוף הפתיח, בנפרד משאר הקאסט. בעצם, אין פלא שסבוניית הפריים-טיים הזו היא בתה הרוחנית של "בוורלי", כי כל הדמויות בה התנהגו כמו פקאצות מרושעות בתיכון. אבל בזמן ש"בוורלי" עוד ניסתה להעמיד פנים שיש לה מצפון, "מלרוז" דחפה את המצפון הזה לבריכה וחיכתה שייטבע.
5. דריה
הסדרה שעונה על השאלה, "מה היה קורה אם היו עושים סדרת נעורים מונפשת על מישהי עם הפרעת אישיות גבולית?". לטוב ולרע, "דריה" היא האמא הרוחנית של "בנות" - הגיבורה היתה מרוכזת בעצמה ובצרותיה, ומשוכענת תמידית שהיא חכמה יותר מכולם. תחושה שזכתה לחיזוק כי, וול, דמויות המשנה היו בדרך כלל טיפשות וחד-מימדיות. אולם הקסם של דריה, שהופיעה לראשונה כדמות משנה ב"ביווס ובאטהד" וזכתה לסדרה משלה במקבילה הטלוויזיונית לרצח אב, היה ברגעים הקטנים שבין משפט ארסי אחד למשנהו. החברות עם ג'יין, המחילה וההבנה של ההורים ואחותה, ההתפכחות בעקבות הרומן האסור עם טום - כל אלה הפכו בדיעבד את דריה, סדרה שהיתה בנויה מ-80% גלגולי עיניים, לשיקוף אותנטי ומפתיע של חווית ההתבגרות, גם לאלה מאיתנו שלא תמיד היתה להם תשובה שנונה בשלוף.
6. סמוך על סול
מעטים היו האנשים שלא ניגשו ל"סמוך על סול" בחשש, סקפטיות או סתם ברצון לראות אותה מתרסקת. אבל הסדרה הפתיעה את כולם כשהתגלה שהיא כמו סדרת האם "שובר שורות", אבל עם נשמה. הטריק פה ידוע - סול/ג'ימי הוא דמות אהובה בסדרה מצליחה והצופים קיבלו הזדמנות לצפות במעלליו, בנפרד מהרשת העלילתית הסבוכה של סדרת האם. על הדרך, רשת AMC, שבשלב מסוים כבר היתה מוכנה לתת ספין-אוף לכל דמות שהיא ב"שובר שורות", כולל אנשים אקראיים שעברו ברקע, הצליחה לא להתבזות, והפיקה סדרה שעומדת בפני עצמה, ומציגה דמויות חדשות שקל לשנוא אבל שווה לאהוב (קים וקסלר נשמה). "סמוך על סול" נשמעה סחטנית ומניפולטיבית על הנייר, אבל בדומה לעורך הדין שעומד במרכזה - אלה רק התכונות הגלויות, ומבפנים היא דבש מר, ממכר ומתגמל.
7. פרייז'ר
האמ-אמא של הספין אופים. בשיא תהילתה של "חופשי על הבר", ניתנה לפרייז'ר קריין, דמות משנה פלקטית למדי (הנה שלוש תכונות שלו: פלצן, פלצן וקצת פלצן), הזדמנות לעבור לסיאטל ולהנחות תוכנית רדיו בה הוא מייעץ למאזינים, וגם: יש לו משפחה מצ'וגעת. על פניו, נשמע משמים. אבל אם "צ'ירז" היתה הבירה בסוף יום העבודה, "פרייז'ר" מיתגה את עצמה כיין בוז'ולה - קלילה, עפיצה, טובה ללב ולראש. "פרייז'ר" זכתה להשתפכות של המבקרים ולכשני טריליארד פרסי אמי. לאורך כל שידורה, היא אימצה מאפיינים של סיטקום קלאסי - שנינויות ונפילות על התחת - אבל עשתה זאת בכל כך הרבה קלאס וחוסר מאמץ, שהפכו אותה לאייקון קומי של שנות התשעים. אגב, ותרו על הניסיון לצפות בה מחדש, בשונה מהיין שהיא כל כך שאפה להידמות לו, הסדרה לא התבגרה בחן.
8. אלף הסדרות של סי.אס.איי / חוק וסדר / NCIS
המקדונלד'ס של הספין-אופים. לוקחים סדרה מצליחה אחת, ומעבירים אותה עיר, או נותנים לה טייטל ערטילאי ושמים אותו אחרי נקודותיים. זו לא סתם "חוק וסדר", אלא חוק וסדר: מדור מיוחד". אוקיי, ומה ההבדל? לא ברור, אבל "מדור מיוחד" איכשהו עדיין באוויר כבר 17 שנה. האם צריך NCIS בניו-אורלינס? לא, כשם שלא צריך "CSI: סייבר" או "מחשבות פליליות: קרית אתא". הסדרות הפרוצדורליות, כלומר אלה שיש להן מבנה קבוע וחוזר לכל פרק (יש פשע, יש חשוד, בסוף מתגלה מי באמת ביצע את הפשע), הן אלופות העולם בתחום הספין-אופים, ומצליחות למלא את לוח השידורים בסדרות שנראות ונשמעות כל כך דומה, עד שנראה שכל תפקידן הוא להוות חומר גלם לשידורים מרתוניים בהוט אקשן.
9. זינה: הנסיכה הלוחמת
עוד סדרה עם נקודותיים, אבל הפעם בצדק. "זינה" נולדה כסדרת-בת ל"הרקולס" בשנות התשעים, והפכה במהרה למצליחה פי מיליון מסדרת האם. זה התבטא לא רק ברייטינג, אלא גם במשקל הסגולי של הסדרה - בעוד "הרקולס" התאדתה ונשכחה, "זינה" נחשבת גם היום לסדרה פורצת דרך בזכות הגירל פאוור, הפרקים הקומיים והתפיסה המבריקה שלה את קהילת המעריצים. הרבה לפני שהוליווד הבינה את כוחו של הפאנדום (קהילת מעריצים אדוקה), "זינה" ידעה לנהל דיאלוג סמוי עם חובביה, ונתנה להם את מה שהם רוצים, ואת מה שעוד לא ידעו שהם רוצים. כשמפיקי הסדרה גילו שהצופים שלהם מתעניינים במתח המיני בין זינה לגבריאל, הם פשוט הלכו על זה ונתנו לשתיים להתנשק. התוצאה: התבגרות מינית פתאומית בקרב מיליוני בנות מסביב לעולם, וסדרת ריבוט שאמורה לעלות ב-2017.
10. אנג'ל
כשהתחילו לשדר את "אנג'ל" בהוט סביב שנת 2007, שנים אחרי שהסתיימה ועוד יותר שנים אחרי שסדרת האם, "באפי - קוטלת הערפדים" הסתיימה, השאלה המתבקשת היתה "למה?". כלומר, מה ב"אנג'ל" מצדיק שידור נפרד, במנותק מסדרת הנוער המבריקה והאהובה שהולידה אותה. אבל ל"אנג'ל" היה קטע; היא פיצחה את נוסחת הספין-אוף, ועבדה איתה באופן מעורר הערצה. על פניו, הכל היה נגדה כבר מנקודת המוצא: ערפד מהורהר ומכריס עם שם של חשפנית, שהיה אובססיבי לתיכוניסטית הולך לפתוח משרד חקירות באל.איי. הא? למה? אבל אחרי עונה ראשונה מקרטעת, הבינו היוצרים שזו לא יכולה ולא צריכה להיות סדרת לווין, וש"אנג'ל" חייבת לעמוד בפני עצמה. ואכן, בחמש עונותיה היא היתה בו זמנית קומית ואפלה יותר מ"באפי", מורכבת יותר מבחינה מוסרית, אבל גם מופרכת, פנטסטית ואפית יותר. "אנג'ל" שיחקה בכישרון רב בכל המוסכמות של סדרות בת - דמויות משנה מסדרת האם זכו בה לנפח דרמטי מפתיע, והתגלו כחשובות ומורכבות יותר ממה שנראו לראשונה (ווסלי, קורדיליה, הרמוני), והשתלבו בטבעיות מפתיעה יחד עם דמויות חדשות ומסקרנות (פרד, לורן, ליילה). במקום לענות על הדרישה הגרגרנית לעוד מאותו הדבר, "אנג'ל" הצליחה לתת לצופיה גם חוויה מוכרת, אבל גם עולם חדש, אפל, מושחת ומסקרן.
לצפייה מוקדמת ובלעדית בפרק הפתיחה של העונה השנייה של "אימת המתים המהלכים" מבית AMC, היכנסו ל-makoTV