אם גם אתם הסתקרנתם לדעת מה חושפת ביונסה נואלס ב"החיים הם רק חלום", הסרט התיעודי על חייה שהופק על ידי HBO ושודר אמש ב-Yes דוקו, תנו לנו לחסוך לכם שעה ו-25 דקות מהחיים ולהפנות אתכם לקישור הבא. כן, מסתבר שאת כל מה שבאמת מעניין בדוקו של ביונסה אפשר היה למצוא כבר בחומרים שדלפו לפני כחודשיים, ככל הנראה במטרה לגרום לנו לחשוב שבסרט עצמו צפויות חשיפות נוספות כאלה.
קשה להאמין שמי שאינו מעריץ את הזמרת הפופולארית הזו צלח את הסרט עד תומו. בין ההופעות המלאות, ההקלטות באולפן והחזרות על הכוריאוגרפיה קיבלנו בעיקר הרבה טסטמוניאלס של ביונסה עצמה, בין אם לבדה מול המצלמות ובין אם מול מראיין אלמוני, על הספה בביתה.
"סרטה של ביונסה נואלס" מכריזה השקופית בפתיחת הסרט, אבל אף אחד לא באמת זקוק להבהרה הזו. מתוך 85 הדקות של "החיים הם רק חלום", רק מעטות אינן כוללות את ביונסה בדמותה או בקולה. זהו אינו סרט דוקומנטרי כפי שאנחנו מכירים אותו – הוא מזכיר יותר וידאו-בלוג, וטביעת ידה של הזמרת ניכרת בכל רגע ורגע בו. היא מקריינת, מתראיינת, מלהגת על תפיסת העולם שלה ובעיקר שרה, וכשהיא בכל זאת חושפת רגע אישי מול המצלמות היא עושה זאת מאחורי חומות וביצורים.
כך, למשל, היא בוחרת להתייחס לשמועות על השימוש בפונדקאית בהריון עם בתה, אחרי שלאורך כל הסרט קיטרה על אובדן הפרטיות ועל כך שאנשים רגילים חושבים שחייהם של המפורסמים זוהרים ומושלמים. "אני מניחה שיש סלבריטאים מטורפים, אז יש לנו מוניטין גרוע", היא מודה מול המצלמה, רגע לפני שהיא פוצחת בעוד מניפסט על חשיבות ההריון לה כאישה, על העצמה נשית ועל הכבוד שהיא רוחשת "לאימהות ולנשים" באשר הן. העלבון על הטענות הנבזיות נגדה נקבר תחת האג'נדה, ושוב קיבלנו את ביונסה השקולה, הדיפלומטית והמתוסרטת. שעמום.
בכלל, ביונסה ממעטת לחשוף פרטים על יחסיה עם הקרובים לה, אפילו פחות משהיא עושה בראיונות עם כתבים, ומתחבאת בעיקר מאחורי אמירות סתומות כמו זו: "אני מאמינה שכל דבר בחיים שלנו, כל אדם בחיינו, כל קשר, הכל נמצא שם מסיבה מסוימת. זה פאזל ולכל דבר יש מקום נכון, וכשגדלים הנקודות מתחברות ובסופו של דבר אנחנו הופכים למה שאנחנו אמורים להפוך".
החשיפה המעניינת ביותר בסרט, היא, כאמור, ההריון הקודם של ביונסה אותו איבדה לפני כשלוש שנים. כמי שבוחרת לחשוף מעט מאוד על חייה לתקשורת לא מפתיע שהסיפור הזה נתגלה רק עכשיו, וגם זה נעשה במידה מסוימת בכדי להפריך את שמועת הפונדקאות.
בהיעדר קול אחר מזה של ביונסה, הצופה חייב להסיק מסקנות ולקרוא בין השורות בכוחות עצמו – כמו למשל העובדה שמי שדחף אותה לעצמאות והפציר בה לפטר את אביה מתפקיד המנהל שלה אחרי שנים בתפקיד היה ג'יי זי ("כמו רוב הנשים, אני נדיבה ופשרנית, והוא לא מתפשר על האמנות שלו"), או שהבחירה להסתיר את בתה מעין המצלמות ככל האפשר ולשלוט בחשיפה שלה נובעת מילדות שנגדעה באיבה על ידי אב שדחף אותה לתהילה ותיעד אותה לאורך כל הדרך.
אז מה למדנו מהסרט של ביונסה על ביונסה? לא הרבה. אולי רק את זה שהיא מסוגלת לשיר בלי לזייף גם בלי להיעזר באוטו-טיון, או שהיא נוטה לרוחניות ודתיות שלמרבה האירוניה מחזיקות אותה מחוברת לקרקע בעולם המטורף שבו היא חיה. אבל המסקנה החשובה ביותר היא שאם נרצה לגלות מי היא ביונסה האמיתית ואיך נראים חייה מאחורי הקלעים, ניאלץ לחכות לבמאי בלתי תלוי שירים את הכפפה ויביים סרט תיעודי אמיתי עליה.