אזור מבודד ומסתורי, פסקול מבשר רעות, גופה שעברה הרבה מאד לפני שמי שפגע בה בא על סיפוקו, שני בלשים שנאלצים לעבוד יחד בעל כורכם, כיוונים סותרים, משפחות הרוסות שנמצאות באמצע ופתרון שלא נראה באופק. כל כך הרבה סדרות מהשנים האחרונות מגיעות עם המתכון הזה עד שנהיה כבר קצת קשה להבדיל בין "הגשר", "דה קילינג" ו"ברודצ'רץ'", וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על הגרסאות הסקנדינביות מול האמריקאיות. עכשיו גם HBO רוצה דרמת חקירה משל עצמה, וכמו תמיד היא הולכת רחוק יותר מכולם בדרך לשם.
לזכותה של "בלש אמיתי" ייאמר שמסוכן מאד לשפוט אותה לפי שני הפרקים הראשונים. משהו באוויר, במסתורין שאופף אותה, מרמז שההמשך עשוי להיות שונה מכל מה שראינו עד כה. אבל אם להסתמך רק על מה שהיא מציעה בהתחלה: מדובר בעוד מאותו דבר. עוד איכותי בהחלט, אבל עדיין עם תחושות דה ז'ה וו. הארט וקול הם הצמד הקלאסי: אחד אולד סקול סולידי, קשוח וחובב סטוצים, השני ווירדו שנע על הגבול שבין הגאונות לאוטיזם קל. בחיים האזרחיים אין שום סיכוי שהיו מסתובבים באותם חוגים, אבל יחד הם שלם שגדול מסכום חלקיו.
גם האווירה הכללית של הסדרה תרגיש מוכרת לחובבי הז'אנר: שוטים פתוחים ענקיים של נוף דרומי, יערות אפופי מסתורין לצד מקורות מים, חוות ענק חשודות, הרבה מאד משחקים של צבעי שמיים מתקדרים. מוטיבים של דת בכל פינה. הכל נראה מאד מושקע ואמין, אין ספק לרגע שאנחנו נמצאים בתקופה עוכרת שלווה, אבל החדשנות וכושר ההמצאה שכל כך מאפיינים את HBO לא נראים כאן בינתיים. מה שכן נראה הוא רצון להעלות את הרף שהציעו קודמותיה, זה נעשה בעיקר הודות לליהוק מצוין.
גם השחזור התקופתי המצוין מוסיף הרבה לאמינות, כשאנחנו רואים את השינויים שעברו על השניים בקפיצות שבין 2012 ל-1995. בעיקר בכל הקשור לקול, שההבדלים במראה ובהתנהלות שלו נראים כאילו מדובר בשני אנשים שונים. דמויות המשנה בינתיים (בעיקר מישל מונהן שמגלמת את אישתו של הארט) לא מספקות את אותה רמת איכות של שני המובילים, אבל גם כאן כנראה שדרוש עוד זמן כדי לגבש דעה מוצקה יותר.
חובבי ז'אנר המסתורין וחקירות הרצח ימצאו ב"בלש אמיתי" את כל מה שטוב בז'אנר הזה, וזה לא מפתיע כי HBO הרגילה אותנו לרמה הזו. השאלה הגדולה היא האם הסדרה לעשות גם את הדבר השני שהרשת מצטיינת בו והוא להמציא את הז'אנר מחדש. ולו בשביל לגלות את התשובה לשאלה הזו, שווה לעבור איתה את שמונה הפרקים האלה עד הסוף.